להלן החלטה בבקשת רשות להתגונן בתביעה של בנק לאומי למשכנתאות בסדר דין מקוצר: החלטה מונחת בפניי בקשה למתן רשות להתגונן מפני תביעה של בנק לאומי למשכנתאות אשר הוגשה בסדר דין מקוצר. טוענת התובעת, כי ביום 2.7.96 נחתם בין התובע לנתבעים הסכם הלוואה, לפיו קיבלו הנתבעים מהתובע הלוואה בסך 333,000 ₪ וכי הנתבעים פגרו בהחזר ההלוואה והינם חייבים לתובעת חוב פיגורים בסך 12,058 נכון ליום הגשת התביעה. המבקשים הגישו בקשת רשות להתגונן ובה אינם מכחישים כי פגרו בתשלומים לתובעת וכי מחובתם לשלם את החוב אך מבקשים להחזיר את החוב תוך התחשבות במצבם הכלכלי הקשה וכי נתבע 1 היינו המפרנס היחיד לשלושת ילדיהם וזאת עקב פיטורי אשתו נתבעת 2 וכי היינה מובטלת מזה שנתיים. יצויין שאין מחלוקת כי את התשלומים השוטפים בגין המשכנתא משלמים הנתבעים וכל המחלוקת היא בקשר לאותם חודשי פיגור שנוצרו עת המשפחה נקלע למשבר כלכלי שלא באשמתה. דיון המבקש בחקירתו חזר על טיעוניו בהם אינו מכחיש כי פיגר בתשלומי ההלוואה להחזר המשכנתא וכי ברצונו להחזיר את החוב אך ביקש התחשבות מהתובעת בהחזר התשלומים וזאת עקב מצבו הכלכלי. התרשמתי עד מאד מכנותו של המשיב1 שהובאה בבקשת הרשות להגן ומחקירתו מיום 28.9.04 כי כל רצונו להחזיר את החוב וכי בהסדר שמציע ב"כ התובעת אין הוא יכול לעמוד וזאת מאחר שמשכורתו כשוטר היינה כ 5,000 ₪ בה הוא מפרנס את אשתו שכאמור היינה מובטלת מזה שנתיים ואת שלושת ילדיו ובהחזר המוצע בנוסף להחזר התשלומים להם התחייב בהוראת הקבע וכלכלת הבית אין הוא יכול לעמוד. הנני מאמין לנתבע כי ניסה מספר רב של פעמים להשיג את משרדי ב"כ התובע ללא הצלחה וכבדברו "לא היה עם מי לדבר". לצערי, אין אני יכול להתעלם מכך שתחושתי היתה די זהה והרגשתי שב"כ המשיב מבקשים להשיג דחיית הבקשה "בכל מחיר" וכל ניסיונותיי להביא ב"כ המשיב להסכם להסדר שהנתבעים יוכלו לעמוד בו, תוך מתן תוקף של פסק דין עם סנקציה רצינית לצדה ועם תשלומי ריבית, נתקלו בסירוב ובטענה שטיעון מסוג זה יש להעלות בפני ראש ההוצאה לפועל בשלב חקירת היכולת ולא בשלב זה. טיעון הינו נכון אומנם משפטית אך מצופה מבנק - ועוד יותר מבנק למשכנתאות - לגלות גמישות ולהדריך את באי כוחם להטות אוזן קשבת לנסיון בית המשפט להביא להסדר בו לקוחות הבנק - שהם עדיין לקוחות! - יוכלו לעמוד בתשלומים מתוך הסכמה (ולא מתוך חשש ויראה מהליכי הוצאה לפועל, עיקולים, מאסרים וכו'). משנכפה עלי ליתן החלטה לגופו של עניין, הנני קובע שלא מצאתי הגנה בדבריו של המבקש ולכן נאלץ אני לדחות את בקשת הרשות להתגונן של הנתבעים , כשנותרה לדיון אך שאלת ההוצאות. הוצאות התביעה: "אם כסף תלווה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנשה לא תשימון עליו נשך" (שמות כג, משפטים, כד) לא כל יום מדלפק על דלתות בית המשפט נתבע אשר מודה בחובו לתובע וכל "הגנתו" היא הודאתו. כפי שנכתב לעיל התרשמתי מכנותו של הנתבע הן בבקשתו לרשות להגן וכן בחקירתו כי כל רצונו לשלם את חובו הנובע מאיחור תשלום ההלואה ויוצא הוא מנקודת מוצא כי "חובות צריך לשלם". התרשמותי היא כי תביעה זו "נולדה" טרם זמנה וכי ניתן היה להגיע להסדר בדבר תשלום החוב. תקנות 511 ו 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעות כי בתום הדיון בכל הליך יחליט בית המשפט לענין שלפניו, אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות המשפט (להלן: "הוצאות") לטובת בעל דין אחר, אם לאו. סכומים אלו, נקבע, יזקקו לשיקול דעתו של ביהמ"ש לאחר שזה שמע עיין ודייק בטענותיהם של הצדדים בדבר סכום ההוצאות או שיעורן לפני מתן הצו להוצאות. בין שיקוליו אלו ייבחן ביהמ"ש את שווי הסעד השנוי במחלוקת, התעריף המינימלי שנקבע לענין שכר טרחת עורך דין בכללי לשכת עורכי הדין,ודרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון. כלל ראשון לכללי פסיקת ההוצאות הוא שבאין נסיבות מיוחדות, המצדיקות לשלול מבעל-דין שזכה את הוצאותיו (כולן או מקצתן), יהא אותו בעל-דין זכאי לפסיקת הוצאות (ראה: י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה שישית, בעריכת ש' לוין, 1990) בעמ' 508-507 וכן: ע"א 1986 ,1894/90 שמואל פלאטו-שרון נ' ז'ק אסולין . פ"ד מו(4), 822 ,עמ' 829-830). וזאת בהתחשב בהליכי התנהלות המשפט ובהתנהגות הצדדים עובר וטרם להליכים אלו. לאור כל האמור לעיל ומשלא נמצאה אוזן קשבת לעניין מצבם הכלכלי הקשה של הנתבעים מצד התובעת, למרות כנותו של המבקש ובקשתו להסדר מקל יותר ומשהתעקש ב"כ התובעת בעניין ההוצאות וחזר וביקש מבית המשפט לחייב את הנתבעים בהוצאות חרף שמיעת עדותם הכנה על מצבם הכלכלי הקשה והודאתם בחוב הנטען וכי ברצונם לשלם לתובעת את מלא סכום החוב, אין אני מוצא לנכון להטיל הוצאות על המבקשים. בנקסדר דין מקוצרמשכנתאמקרקעין