תלישת שורשים C5 - C8 בעמוד השדרה

רקע עובדתי 1. התובעת, ילידת 21/1/1980, נפגעה בתאונת דרכים ביום 14/1/03. התאונה ארעה שעה שהתובעת ונהג הרכב הפרטי בו נסעה - גיא קובי ז"ל (להלן: "הנהג"), נמצאו מחוץ לרכב, שחנה לצד הדרך בכביש המהיר שבין ת"א לירושלים, והנהג תדלק את הרכב ממיכל פלסטיק שמולא בדלק. במקום חלפה משאית אלמונית אשר פגעה בתובעת ובנהג בעוצמה. הנהג נהרג במקום והתובעת עפה מעוצמת המכה, נחבטה ברכב הפרטי ונפגעה אנושות. 2. מאחר שהמשאית נמלטה מהמקום, הוגשה תחילה התביעה נגד הנתבעת 1 אשר בטחה בזמנים הרלוונטיים את הרכב הפרטי, ונגד קרנית - קרן לביטוח נפגעי תאונות דרכים. בהמשך הודתה הנתבעת 1 בחבות הביטוחית, ובהסכמת הצדדים נדחתה התביעה נגד קרנית (פסק דין חלקי מ- 13/6/04). הדיון התמקד בגובה הנזק לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"). 3. פגיעתה של התובעת הייתה קשה ורב מערכתית. היא הועברה לבית החולים "תל השומר" כשהיא מחוסרת הכרה, עם אישון ימני מורחב ומונשמת. ב- CT מוח הייתה עדות לבצקת וחשד לפגיעה מפושטת אקסונלית. בנוסף, סבלה מפגיעות בחזה, בבטן ובעצמות הפנים. כן סבלה משברים מרובים - בעצם הבריח וסקפולה משמאל, פגיעה שלמה במקלעת הברכיאלית משמאל, שברים בירכיים, שבר בקרסול שמאל, בברך ימין, ביד ואמה ימנית. התובעת נותחה ביום קבלתה. בוצעו קיבועים בשתי הירכיים, לפרוטומיה דיאגנוסטית, הוכנסו נקזים לחזה, בוצע תיקון של העורק הפופליטיאלי בעזרת הוריד בשוק שמאל. התובעת אושפזה במחלקה לטיפול נמרץ נשימתי. עקב הצורך בהנשמה ממושכת ומצב הכרה ירוד בוצע פיום של הקנה. התובעת נותרה מחוסרת הכרה כשבועיים. בשל זיהום חוזר ואיסכמיה בשוק שמאל עברה מספר ניתוחים אורטופדיים, טיפול בהטריות, השתלת עור. עקב שיתוק רפה בגפה עליונה שמאלית בוצע EMG שהראה פגיעה שלמה במקלעת הברכיאלית משמאל. ב- MRI של עמוד השדרה נראתה תלישה של שורשים C5 - C8 בעמוד השדרה. בהמשך התובעת הועברה למחלקה לכירורגיית כלי דם. לאחר מכן הועברה למחלקה האורטופדית. עם שחרורה מהמחלקה האורטופדית הועברה לשיקום אורטופדי ובשל הבעיות הקוגניטיביות וההתנהגותיות כתוצאה מפגיעת ראש קשה, הועברה לטיפול במחלקה לשיקום נוירולוגי. התובעת השתחררה ממחלקת שיקום נוירולוגי ב- 18/12/03. עת שחרורה מדווח על בעיות קשב וריכוז, בעיה בלמידת דברים חדשים, שיתוק מלא של גפה שמאלית עליונה מלווה בכאבים נוירוטיים עזים, פגיעה בכף רגל שמאל עם חולשה וכאבים. מבחינה נפשית דווח על לביליות, אמוציונאלית וחוסר יכולת לשמור על כעסים. לאחר שחרורה הייתה במעקב היחידה לאשפוז יום שיקומי. קיבלה טיפול משולב: פיזיותראפי, פסיכולוגי, פסיכיאטרי, ריפוי בעיסוק ומעקב רופאי שיקום. אושפזה מספר פעמים במחלקה האורטופדית לביצוע ניתוחים נוספים או הזרקות להקלת כאב: ב- 21/12/04 התובעת אושפזה בבית חולים שיבא בגלל זיהום בעצם הקרסול. נותחה פעם נוספת. לאחר הניתוח מדווח שחלה ירידה ביכולת ההליכה, הן על רקע של כאב והן עקב החמרה התנהגותית. בתאריך 26/1/05 אושפזה במחלקה הנוירוכירורגית לביצוע מיאלוטומיה להפחתת הכאב העצבי ביד שמאל. לאחר הניתוח חל שיפור חלקי במצב לזמן קצר. ב- 2/2/05 עברה התובעת ניתוח מיאלוטומיה צרביקאלית נוסף. ב- 9/2/05 אושפזה בשיקום נוירולוגי עקב החמרה במצב ההתנהגותי והתפקודי לשם הערכה שיקומית מחודשת והמלצות להמשך שיקום. עברה ניתוח לתיקון צניחת העפעף בעין שמאל. בתאריך 10/12/05 עברה CT מוח אשר מדווח כתקין. כמו כן מדווח שעברה בדיקה של תפקוד כיס השתן אשר הראה פגיעה עצבית בתפקוד כיס השתן. ב- 17/6/08 עברה ניתוח להטרייה של הפצע הכרוני בשוק ובקרסול שמאל. ביום 24/6/08 נערך ניתוח נוסף לסגירת הפצע וליצירת מעקף עורקי ברגל שמאל. 4. מאז התאונה התובעת אינה עובדת. היא רווקה ומתגוררת עם אמה. בתאריך 29/7/07 ילדה התובעת בת והיא מגדלת אותה כאם חד הורית. חוות הדעת הרפואיות 5. להערכת מצבה הרפואי של התובעת וקביעת שיעור הנכות הרפואית שנגרמה לה בעקבות התאונה, מונו המומחים הרפואיים הבאים: פרופ' חיים צינמן, מנתח אורטופד, שהיה מנהל מחלקה אורטופדית ב' במרכז הרפואי רמב"ם בחיפה; פרופ' משה קוטלר, מומחה בפסיכיאטריה, מנהלם של המרכזים הרפואיים לבריאות הנפש "באר יעקב" ו"נס ציונה", ויו"ר המועצה הלאומית לבריאות הנפש בישראל; ד"ר בעז וולר, נוירולוג, מנהל המחלקה הנוירולוגית במרכז הרפואי בני ציון בחיפה; ד"ר אמיר גורי, מומחה למחלות אף, אוזן וגרון, ניתוחי ראש וצוואר, רופא ראשי במחלקת אף, אוזן וגרון במרכז הרפואי רמב"ם בחיפה; פרופ' אריה אורנשטיין, מומחה לניתוחים פלסטיים, מי שהיה מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית וסגן מנהל האגף הכירורגי בבית החולים תל השומר; ד"ר מיכה פלד, מנתח פה ולסתות, מנהל המחלקה לכירורגית פה ולסתות במרכז הרפואי רמב"ם. 6. הצדדים לא חלקו על קביעות המומחים אשר לנכויותיה של התובעת בתחומים השונים, וכי נכותה הרפואית המשוקללת היא 100%. פירוט הקביעות נדרש לבחינת השפעת הנכויות בתחומים שונים על תפקודה. הנכות בתחום האורטופדי 7. פרופ' צינמן בדק את התובעת ב- 12/4/05. בחוות דעת מ- 28/4/05 מתאר את ממצאי הבדיקה: התובעת סובלת משיתוק רפה חלקי והיעדר תחושה בגפה עליונה שמאלית עם תנועות חלקיות בכתף ובמרפק שמאל; שיתוק בכף יד שמאל; מתאר צלקות באמה הימנית, בירכיים ובשוק שמאל; מדווח על פצע מפריש והיעדר תנועה אקטיבית בקרסול שמאל; כל השוק השמאלית רגישה מאוד למגע; בכף רגל שמאל שיתוק חלקי, רגישות בסוליה ואין הפעלה של האצבעות. פרופ' צינמן קובע את שיעור נכותה האורתופדית של התובעת כדלקמן: בגין הפגיעה העצבית ביד שמאל - 70%, לפי סע' 31(2)ב' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות"). בגין השבר והפגיעה באמה ימין - 10%, לפי סע' 35(1)ב' מותאם לתקנות. בגין השבר בירך ימין ושמאל שהתחברו בעמדה משביעת רצון - 10%, לפי סע' 35(1)ב' לתקנות, מותאם לכל צד. בגין קישיון נוח של קרסול שמאל - 20%, לפי סע' 48(3)ב' לתקנות. בגין התהליך הזיהומי בקרסול שמאל - 10%, לפי סע' 35(2)1 לתקנות. בגין הפגיעה בעצב הפרונאלי המשותף - 10%, לפי סע' 32(2)א' 11 לתקנות. בגין הפגיעה בעצב הטיביאלי - 10%, לפי סע' 32(5)א'II לתקנות. 8. בתשובתו מיום 26/7/05 לשאלת ההבהרה שנשלחה אליו על ידי בא-כוח התובעת הוסיף פרופ' צינמן 10% נכות נוספים בגין הנכות הפלסטית בגפיים, לפי סע' 75(1)ב' לתקנות. פרופ' צינמן שלל את הצורך במינוי מומחה בתחום הכירורגיה האורטופדית, שכן מדובר בצלקות בגפיים שאחוזי הנכות בהם נקבעים ע"י אורטופדים. 9. התובעת נבדקה על ידי פרופ' צינמן פעם נוספת ביום 27/1/09. בחוות דעת משלימה מיום 1/2/09 מוסיף פרופ' צינמן את הנכויות הבאות למכלול נכויותיה האורטופדיות של התובעת: בגין קישיון נוח של מפרק ה- Subtalar Joint - 10% לפי סע' 49(3) לתקנות. בגין הנזק למפרק ירך שמאל - 10% לפי סע' 35(1)ב' מותאם לתקנות. בגין הצלקות בגפיים - 10% לפי סע' 35(1)ב' לתקנות. סה"כ נכות אורטופדית משוקללת - 90.7%. הנכות בתחום הנוירולוגי 10. ד"ר וולר בדק את התובעת ב- 7/9/05, והפנה את התובעת להערכה נוירו-פסיכולוגית, אשר בוצעה על ידי ד"ר יגיל ב- 17/10/05. מחוות דעתו מיום 11/2/06 עולה שאבחן פגיעות נוירולוגיות במספר מוקדים. מבחינה קוגניטיבית, מדווח על ליקויים מוחיים בולטים בתהליכי הקשב והריכוז והפרעה בזיכרון לטווח קצר. הללו גורמים לאיטיות בתהליכי למידה וביכולת שליפה של מידע מהזיכרון. כן מדווח על קשיים ביכולת האנליטית הסינתטית של נתונים חזותיים וקשיים חמורים בחשיבה חשבונית. לפי ד"ר וולר, הפגיעה הקוגניטיבית מתאימה לנכות צמיתה בשיעור של 30% לפי סע' מותאם 29(11) מותאם ל-34(ד). מוסיף שהנכויות בגין הפגיעה במקלעת העצבית הברכיאלית, השיתוק המלא של הגפה השמאלית העליונה, הפגיעה ביד הכוללת את הכאב הנוירוטי הקשה לטיפול והפגיעה בכף רגל שמאל, מצאו ביטוי בחוות הדעת האורטופדית, ומה שנקבע שם מייצג גם את הנכות הנוירולוגית בגפה השמאלית העליונה והתחתונה. שיעור הנכות הנוירולוגית (נכות קוגניטיבית) - 30%. הנכות בתחום הפסיכיאטרי 11. פרופ' קוטלר בדק את התובעת ביום 22/3/06. בחוות דעת מ- 24/10/06 מתייחס פרופ' קוטלר להיבט הרגשי של פגיעתה. לדבריו, התובעת סובלת מהפרעת הסתגלות מתמשכת עם תסמינים דיכאוניים וחרדתיים הנגזרים מההשלכות המיידיות והארוכות טווח של הפגיעה הקשה, והכוללות נכות, פגיעה במראה החיצוני, כמו גם תסמינים מתמשכים של כאב ומוגבלות גופנית. בנוסף, קיימים גם רכיבים רגשיים של אימפולסיביות, אקסקלוסיביות וביטויים של דיס אינהיביציה ולבליות אפקטיבית הנגזרים ישירות מהפגיעה הטראומטית המוחית. מציין שלמרות שאינה בטיפול סדיר, התובעת נמצאת במעקב מתמיד של רופאה שיקומית ומקבלת תכשירים פסיכו טרופיים להם נזקקת על בסיס קבוע. פרופ' קוטלר העריך את הנכות הנפשית הכוללת ב- 20% בהתאם לסע' 34ג' לתקנות. מנכות זו יש לנכות, לפי פרופ' קוטלר, 5% וזאת בהתייחס לתאונה דרכים בה נפגעה התובעת בשנת 1996, כך שנכותה הנפשית בעקבות התאונה נשוא התביעה תקבע בשיעור 15%. פרופ' קוטלר מציין שנכות זו מתווספת ולא חופפת לנכות הקוגניטיבית שקבע ד"ר וולר. 12. התובעת נבדקה על ידי פרופ' קוטלר בשנית בתאריך 12/2/09. בחוות דעת משלימה מ- 15/2/09 מדווח על החמרה במצבה הנפשי. פרופ' קוטלר התרשם מהעמקת הרכיב הדיכאוני ומעוצמת הפגימה בדימוי העצמי ובשיפוטה החברתי, אם כי התרשם שהתובעת אינה סובלת מהפרעה פסיכוטית של ממש. נוכח ממצאים אלו מעריך שנכותה הנפשית היא בשיעור 30% לפי סע' 34ד' לתקנות, ובניכוי 5%, כאמור, המתייחסים לתאונה הקודמת משנת 1996, הרי שנכותה הנפשית בעקבות התאונה היא בשיעור 25%. שיעור הנכות בתחום הפסיכיאטרי, בעקבות התאונה - 25%. הנכות בתחום הכירורגיה הפלסטית 13. בחוות דעת מיום 31/8/06 מתאר ד"ר אורנשטיין את הצלקות השונות שנותרו על גופה של התובעת ואת העיוות שנגרם לאברי הגוף השונים. מתאר צלקות פנים, אף, אסימטריה ביד שמאל, צלקות גוף כולל רגליים, כתף שמאל ובטן, צלקות בשוק דיסטלי וכף רגל שמאל. מחוות הדעת עולה שהצלקות בשוק שמאל קשות, וגורמות לעיוות במראה השוק וכף הרגל. לפי ד"ר אורנשטיין מדובר מחד בנזק אסטטי קשה ביותר באזור. זאת ועוד, צלקות אלו רגישות מאוד ומקשות על הנעלה וכן רגישות לכל חבלה באזור, אשר עלולה להתפתח לכיב כרוני בגלל הנזק לזרימת הדם במקום. לדעתו של ד"ר אורנשטיין אין מקום לניתוחים מתקנים בצלקות השונות, אולם יש מקום לתקן את הסטייה של המחיצה באף. עלות ניתוח מתקן כ- 15,000 ₪ + מע"מ. במידה והניתוח יצליח אחוזי הנכות בגין האף ירדו, אך מציין שיש לזכור כי בניתוח כזה עלול להתפתח גם נזק כתוצאה מסיבוכים ב- 5% -10% מהמקרים. בגין הצלקות בפנים ממליץ פרופ' אונשטיין על 15% נכות לפי סע' 75(2)ב'-ג' לתקנות. על הסטייה במבנה הגרמי של האף כולל המחיצה - 10% נכות לפי 69(1)א' לתקנות. על כלל הצלקות בגוף והשינוי במבנה הגפיים - 20% לפי סע' 75(1)ג' לתקנות. לפי ד"ר אורנשטיין יש מקום להפעיל את תקנה 15 במלואה. שיעור הנכות בתחום הכירורגיה הפלסטית - 38.8%. הנכות בתחום האף, אוזן וגרון 14. ד"ר גורי בדק את התובעת ב- 12/4/05. בחוות דעת מ- 9/12/05 מתאר שהתרשם משינוי בצורת האף החיצונית עם סטייה של המחיצה והפרעה קלה-בינונית במעבר האוויר האפי, אשר לדעתו יש לייחס לתאונה. עוד מציין שהתובעת סבלה משיתוק דו צדדי של מיתרי הקול בעקבות התאונה. אמנם מצבה כיום השתפר מבחינה זו, אולם קיים ללא ספק שינוי באיכות קולה שהפך להיות צרוד, עבה ועמוק. את התלונות בגין האוזניים הוא אינו מוצא לייחס לתאונה, ובכל מקרה מציין שלא נותרה נכות צמיתה בגין האוזניים. ד"ר גורי סבור שבעקבות התאונה נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 10% לפי ס' 69(1)א-ב בגין שינוי בצורת האף החיצוני עם הפרעות בנשימה; ונכות צמיתה בשיעור של 5% לפי סע' 71(1)(ב)(1) בגין צרידות קלה-בינונית כשהדיבור ברור. בהתחשב בחפיפה בין ד"ר אורנשטיין וד"ר גורי, אשר לשיעור הנכות בגין מבנה האף, שיעור הנכות בתחום האף, אוזן וגרון - 5%. הנכות בתחום הפה והלסת 15. ד"ר פלד בדק את התובעת בתאריך 4/7/04. בחוות דעת מיום 20/10/04 קבע כי לא נותרה נכות צמיתה בעקבות הפגיעה בשיניים. 16. אף שמונה מומחה בתחום האורולוגיה, הבדיקה שנקבעה לתובעת במרפאתו נדחתה תחילה על רקע ההיריון והלידה, ובהמשך הודיעה התובעת שהיא מוותרת עליה. על התובעת 17. התובעת לא סיימה 12 שנות לימוד ואין לה תעודת בגרות. היא למדה במסגרת של כיתה טיפולית עד כיתה ו'. לגרסתה עולה שאף פעם לא אהבה ללמוד. כשהייתה התובעת בת 8.5 שנים, בכיתה ב', הופנתה על ידי המורה הטיפולית שסייעה לה והיועצת הבית-ספרית לאבחון פסיכולוגי בגלל קשיים בקריאה, אוצר מילים דל, קושי בהבעה ובחשבון. בדו"ח פסיכולוגי שנערך ע"י השירות הפסיכולוגי חינוכי של עיריית באר שבע ביום 17/7/88 (נ/1) נרשם שממבחנים שנערכו לה עלה שהתפקוד האינטלקטואלי הכללי הוא בתחום הנמוך של הנורמה, ונמצאו קשיים בקשב, בזכירה, באנליזה ובסינתזה. לאור הממצאים הומלץ לשבץ את התובעת בכיתה מקדמת, ולהעניק לה טיפולים פסיכולוגיים. במסמך בתאריך 14/5/91 (נ/1), קיבלו הורי התובעת הודעה על החלטת ועדת ההשמה, להפנותה לכיתה מקדמת, כשהדבר כרוך במעבר לבית ספר אחר. בכיתה י"א התובעת נשרה מהלימודים, ועברה למרכז הארץ במטרה להיות דוגמנית (עמ' 66 לפרוטוקול). 18. התובעת לא התגייסה לצה"ל. העידה שנגשה למבחנים אליהם הופנתה, ושוחררה על רקע ההישגים הנמוכים (עמ' 68 לפרוטוקול). אמה של התובעת ספרה שהתובעת קבלה פטור משירות על רקע אי רצונה להתגייס (עמ' 21 לפרוטוקול). 19. לדברי התובעת עוד לפני שעזבה את באר שבע החלה לעבוד כדוגמנית, בסוכנות הדוגמניות של אסתריקה נגיד. לדבריה, מגיל 15 עד גיל 17 דגמנה בימי שבת בתצוגות שנערכו בקניונים באזור הדרום ובבתי מלון באזור ים המלח, והייתה מקבלת שכר של כ- 150 -200 ₪ לתצוגה (עמ' 69 לפרוטוקול). עוד העידה שגם לאחר שעברה לתל אביב המשיכה לנסוע בסופי השבוע לבאר שבע, על מנת להשתתף בתצוגות האופנה. אותה תקופה אמה תמכה בה כלכלית ושלמה את שכר הדירה בתל אביב (עמ' 82 לפרוטוקול). כשהייתה בת 18 הכירה את חיים רבין, שהיה מבוגר ממנה בכ-10 שנים ומבוסס כלכלית. השניים הפכו לבני זוג, ולאחר כחצי שנה עברה התובעת להתגורר בביתו, והוא תמך בה כלכלית, למעשה עד למועד התאונה. 20. התובעת העידה שעבדה בתל אביב בחנות בגדים בתל אביב בשם "הוצאה לפועל", בתור מוכרת ופקידה. לדבריה קיבלה שכר יומי או שבועי באופן לא מדווח (עמ' 79 לפרוטוקול). עוד העידה שכשנתיים לפני התאונה החלה ללמוד קורסים של קוסמטיקה: פדיקור, מניקור ואיפור, ואף רכשה את הציוד הנדרש (במימונו של בן הזוג חיים רבין) במטרה לעבוד כקוסמטיקאית מביתה. עובר לתאונה החלה לעבוד מהבית ועסקה בעיקר בתחום הפדיקור, מניקור, בניית ציפורניים ולק (עמ' 81 לפרוטוקול). אין מחלוקת בין הצדדים שהתובעת סיימה את הקורסים הללו, ושהציוד נרכש. 21. מאז התאונה לא ניסתה התובעת להשתלב בשוק העבודה. הנכות התפקודית 22. התובעת מבקשת ללמוד משיעור הנכות הרפואית את שיעור הנכות התפקודית, בעוד שהנתבעת טוענת שיש להעמיד את שיעור הנכות התפקודית על 70%, בהתבסס על הופעתה החיצונית של התובעת, שבמבט ראשון כמעט ואינה מסגירה את הנכויות הקשות; עדותה של התובעת שהיא יוצאת לסידורים, קניות ובילויים באופן עצמאי; ואף כמעט שמצליחה להתלבש לבד. 23. נכותה של התובעת בתחום האורטופדי היא בשיעור גבוה, בעיקר בגין השיתוק ביד שמאל, אך גם בגין הפגיעות ברגל שמאל. התובעת העידה שלמעשה כל צד שמאל "לא מתפקד" אצלה (עמ' 97 לפרוטוקול), וכך גם עולה מחוות הדעת של פרופ' צינמן. להגבלה הפיזית השלכה תעסוקתית משמעותית בעיקר בגלל שהתובעת לא תוכל לעבוד בעבודה הדורשת הפעלת שתי ידיים, עמידה ממושכת או הליכה מאומצת. 24. גם לנכויותיה בתחום הקוגניטיבי - בשיעור 30%, והנפשי - בשיעור 30%, אשר 25% מהם מיוחסים לתאונה, השלכה תפקודית ותעסוקתית משמעותית. טענתה של הנתבעת כי פגיעותיה בתחומים אלו אינן מובילות לפגימה בכושר השיפוט של התובעת אינה עולה בקנה אחד עם חוות הדעת הרפואיות, שעל ממצאיהן לא חלקה הנתבעת. מחוות הדעת של ד"ר וולר עולה, כאמור, שבולטים אצל התובעת ליקויים בזיכרון ובריכוז, איטיות בתהליכי למידה וביכולת השליפה של מידע מהזיכרון. קשיים ביכולת האנליטית-סינתטית של נתונים חזותיים, וקשיים חמורים בחשיבה החשבונית. מדובר בכישורים קוגניטיביים בסיסיים. אלו בוודאי שמשליכים על כושר התפקוד של התובעת. כך גם מצבה הנפשי והיעדר יכולת ההסתגלות למצבה לאחר התאונה. מחוות הדעת של פרופ' קוטלר עולה שהתובעת סובלת מהפרעת הסתגלות מתמשכת עם תסמינים דכאוניים וחרדתיים. בחקירתו העיד פרופ' קוטלר שאינו צופה שהפרעת ההסתגלות תחלוף עם הזמן, ולדעתו מדובר בהפרעה כרונית. פרופ' קוטלר הסביר שההפרעה חולפת כאשר גורם הדחק חולף. מכיוון שבעניינינו גורם הדחק - דהיינו, הפגיעות הצמיתות ביד וברגל שמאל, אינן עתידות לחלוף, אין לצפות שהפרעת ההסתגלות תחלוף (עמ' 120 לפרוטוקול). בנוסף, מדווח פרופ' קוטלר על רכיבים רגשיים של אימפולסיביות, אקסקלוסיביות וביטויים של דיסאינהיבציה ולביליות אפקטיבית הנגזרים ישירות מהפגיעה הטראומטית המוחית. אף שבחוות דעתו הראשונה התרשם שהשיפוט בכללותו שמור, למרות נטייה דיסאינהיביטורית קלה (שבאה לידי ביטוי בגלישה לפרטים אינטימיים לא מבוקרים), הרי בחוות דעתו המשלימה התרשם גם מלקות שיפוטית בכושר שיפוטה החברתי שבאה לידי ביטוי הן בחדר הבדיקה והן בגישתה לעולם הסובב. מחוות הדעת עולה שהתובעת מתקשה לאמוד מחירים של פריטים חיוניים, אינה מתמצאת כלל במוקד החדשות והסובב אותנו. בחדר הבדיקה התקשתה לשמור על דיסטנס מול הבודק ועוד. להערכתו של פרופ' קוטלר קיים ליקוי במערך האינהיביציה המוחית שמוביל להתנהגות עם גוון של לקות שיפוטית בעלת אופן פרונטאלי. 25. מבלי להתייחס לעיסוקיה של התובעת טרם התאונה, ברור שפגיעתה אינה מאפשרת לה עוד לעבוד כדוגמנית, קוסמטיקאית או כזבנית בחנות בגדים. התובעת סובלת מצלקות, מהגבלה בהליכה ומיד משותקת. היא אינה יכולה לצעוד על מסלול או לקפל בגדים. 26. הנתבעת טוענת שהתובעת יכולה בנכותה לעבוד בעבודה פקידותית מול מחשב או בטלפנות. לאור הנכות הקוגניטיבית והנכות הנפשית, המתווספות להגבלה הפיזית הקשה, ולנתוני הרקע של התובעת, התובעת תתקשה להתקבל או להתמיד גם בעבודות שכאלו. לתובעת מגבלה תעסוקתית חמורה. 27. אמנם התובעת העידה שהיא יוצאת לבלות לעיתים די תכופות (עמ' 95 לפרוטוקול). היא נוהגת לבלות במסעדות, פאבים ומועדונים, כאשר לדבריה היא מגיעה לבד, בכוחות עצמה, ושם פוגשת מכרים וחברים (עמ' 92 לפרוטוקול), אלא שאין בכך כדי להעיד על יכולת השתכרות. פרופ' קוטלר הסביר שאין בכך כדי ללמד על יכולותיה של התובעת. לדבריו מדובר בניסיון פתטי לפצות את עצמה על הבדידות ועל הדימוי העצמי הירוד: "אני גם לא חושב שזה שופך אור מאוד מרתק על ההבנה של האישיות. לדעתי, זה הרבה רעש וצלצולים אבל אין מתחת לזה כלום. זה קומפנסציה, זה ניסים ורוח וגשם אין. בסיכומו של דבר, הכל מתכנס לבדידות, לדימוי עצמי מאוד פגום שמנסים לכפות על זה בבילויים, ביציאה. אני התרשמתי מהצד המאוד פתטי. זה כמו הרבה בחורים ואין לה אף אחד. זה כמו לצאת עם בחור חודשיים ושהיא בהריון היא נשארת לבד. היא לא מסוגלת להיות אישה, היא מתקשה להיות אם. אבל הכל כלפי חוץ. ... היא חיה בתחושה שהיא מנסה לפצות את עצמה. אני לא חושב שזה סופג. אני חושב שהיא מאוד פתטית, אני חושב שהיא מאוד פגועה. זאת דעתי. אני לא הייתי הולך אחרי סממנים חיצוניים אבל אני יכול להבין את הדברים האלה" (עמ' 111 לפרוטוקול) בהמשך תיאר את מצבה במילים הקשות הבאות: "זאת אישה שהיא עם גוף שבור ומוח פגוע, ובלי חלומות. חד משמעית" (עמ' 116 לפרוטוקול). 28. לאחר בחינת מכלול הנתונים וההיבטים שיש בהם להשפיע על קביעת יכולת התפקוד של התובעת, השתכנעתי שבפגיעתה האורטופדית היא אינה יכולה לעבוד בעבודות הדורשות יכולות פיזיות בסיסיות או שימוש ביד שמאל, ובפגיעתה הקוגניטיבית והנפשית היא אינה יכולה לעבוד בעבודות עיוניות, והכול תוך התחשבות בנתוני הרקע. התובעת אינה מסוגלת לעבוד לפרנסתה, ויש להעמיד את נכותה התפקודית בשיעור 100%. כושר ההשתכרות 29. לטענת הנתבעת לפני התאונה התפרנסה כמוכרת בחנות בגדים ובמקביל החלה רוקמת קריירה בתחום הדוגמנות והקוסמטיקה. הכנסותיה מעבודות אלו בששת החודשים הקודמים לתאונה הגיעו, כך נטען, לכ- 7,000 ₪ בחודש. מכיוון שאין בידיה קבלות, היא עותרת לקבל שכר ממוצע במשק לעבר, ופי 1.5 מהשכר הממוצע במשק לעתיד, בהתחשב בהתפתחותה המקצועית הצפויה. 30. הנתבעת, מנגד, טוענת שפוטנציאל השתכרותה של התובעת טרם התאונה היה נמוך משמעותית מהשכר הממוצע במשק, ומבקשת לקבוע פוטנציאל השתכרותה של התובעת בגובה של שכר מינימום. 31. התובעת הייתה בת 23 במועד התאונה. עקרונית, כאשר מדובר בתובע צעיר, שטרם גובש מסלול עבודתו והשתכרותו, וקיים חוסר בהירות לגבי נתוני העתיד שלו, נהוג להחיל לגביו את ההלכות החלות על קטינים וקובעות את השכר הממוצע במשק כנקודת מוצא לחישוב הפסדי ההשתכרות. אולם לא כך הם פני הדברים ביחס לתובעת. הלכה זו מתאימה לצעירים שעל רקע נסיבות שאינן תלויות בהם, למשל משום השירות בצה"ל, לא יכלו עדיין להתחיל ולבנות את עתידם, ובשל כך אין נתונים להערכה. בעניינינו, התובעת אמנם הייתה אישה צעירה במועד התאונה, אך הוצגו בפני די והותר נתונים אינדיווידואליים אודותיה, כפי שפורטו לעיל, כך שניתן להעריך את כושר השתכרותה לפני התאונה. 32. זאת ועוד, מדו"ח המל"ל (אגף גבייה) גבי תקופות הדיווח של התובעת, נכון לתאריך 20/3/06 (מצורף כנספח ז' לתחשיב הנזק של הנתבעת) עולה שהתובעת עבדה טרם התאונה פרקי זמן קצרים בלבד, שאינם עולים על חודשיים, ואף ברוב המקרים מדובר כנראה בימים בודדים, ובעבודות מזדמנות: בחודש ינואר 1996 הועסקה על ידי "לין ביכלין בע"מ" והשתכרה 203 ₪; בחודש מרץ 2007 הועסקה על ידי "שקארג' מאיר - מזנון", והשתכרה 2,200 ₪; בחודש אוגוסט 1997 על ידי "עד העצם - מסעדה" והשתכרה 464 ₪; בחודשים יולי ואוגוסט 1999 הועסקה על ידי "ביסטופ רשת מסעדות בע"מ", והשתכרה בסה"כ 1,400 ₪; ובחודש יוני 2000 הועסקה על ידי לוצ'י ת"א (1997) בע"מ והשתכרה 516 ₪. 33. לטענת התובעת היא השתכרה כ- 7,000 ₪ לחודש מעיסוקיה בתחום הקוסמטיקה, הדוגמנות ועבודתה בחנות "הוצאה לפועל" בששת חודשים שקדמו לתאונה, אך לא הציגה כל ראיה שיש בה כדי לתמוך בטענותיה. יש לציין שלפי רישומי המוסד לביטוח לאומי התובעת קיבלה בחודשים אוקטובר, נובמבר ודצמבר 2002 גמלת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי. 34. לקביעת פוטנציאל השתכרותה של התובעת טרם התאונה, יש ליתן משקל לעובדה שבמשך כשש שנים מאז נטשה התובעת את ספסל לימודיה ועד למועד התאונה, לא עבדה התובעת באופן מסודר. לא ניתן להתעלם מכך שהתובעת נתמכה כלכלית על ידי בן זוגה ועל כן לא הייתה זקוקה באותן שנים לעבודה מפרנסת. מן העדויות משתמע שבן זוגה של התובעת היה קנאי כלפיה ואפשר שהפציר בה שלא לצאת לעבוד. אף שלפי עדותה של התובעת הם התכוונו להתחתן, יתכן שבעתיד הייתה בוחרת או נאלצת לעבוד לפרנסתה. 35. סביר להניח שהתובעת לא הייתה פונה למסלול אקדמי. התובעת העידה שתחומי העניין שלה היו קשורים ביופי וטיפוח, ובתחומים אלו נטען שעסקה או רצתה לעסוק - מוכרת בחנות בגדים, דוגמנית או קוסמטיקאית. 36. ואכן התובעת יפת מראה והתרשמתי שהיא בחורה פקחית ובעלת יכולת ליצירת קשר עם אנשים. גם אם אמנם עסקה בדוגמנות בגילאים 15-17, והופיעה בתצוגות אופנה באזור באר שבע או ים המלח, הרי שלאחר שעברה להתגורר בתל אביב לא פעלה או לא הצליחה לקדם את הקריירה בתחום זה. יחד עם זאת, לימודי הקוסמטיקה ורכישת הציוד מעידים על כוונת התובעת ערב התאונה לעבוד ולהתפרנס, והיא יכלה להצליח בתחום הקוסמטיקה או הביגוד בהם חפצה. 37. לאור גובהו של השכר הממוצע במשק, העומד היום על סך של 8,831 ₪ ברוטו, ועל רקע נתוניה שהוצגו לעיל, אני מוצאת להעמיד שכרה של התובעת לעבר ולעתיד על סך של 6,000 ₪ נטו. הפסדי השתכרות בעבר 38. ממועד התאונה ועד היום חלפו 91 חודשים. לפי שכר של 6,000 ₪, ואובדן מלא של כושר השתכרות, גובה הפיצוי: 92 x 6,000 ₪ =552,000 ₪. בצירוף ריבית מאמצע התקופה - 615,000 ₪ במעוגל. הפסדי השתכרות לעתיד 39. ממועד פסק הדין ועד גיל פרישה (גיל 67), לפי שכר של 6,000 ₪ ואובדן מלא של כושר השתכרות, גובה הפיצוי: 1,592,000 ₪ במעוגל. * רצ"ב חישוב משערכת. הפסדי פנסיה 40. על פי צו ההרחבה מיום 1.1.08 לביטוח פנסיוני מקיף במשק לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 אשר הרחיב את חובת המעבידים לבטח בביטוח פנסיוני את כלל העובדים, התובעת זכאית לפיצוי בגין הפסד תשלומי פנסיה. על פי הוראות צו ההרחבה, חובת הביטוח הפנסיוני תחול על השכר המשולם לעובד, או השכר הממוצע במשק כפי שיעודכן מעת לעת, הנמוך מבין השניים. הפרשות העובד נקבעו במדורג, החל מ- 0.833% מהשכר בשנת 2008 ועד 5% משנת 2013 ואילך. סכום ההפרשות של המעסיק (לגמל ולפיצויי פיטורים גם יחד) עומד על 1.6% החל מ- 1.1.2008 ומגיע ל- 10% החל מ- 1.1.2013. 41. הפיצוי בגין הפסדי הפנסיה יוערך באופן גלובלי, בהתחשב בשיעור הפרשות העובד והמעביד על פי צו ההרחבה בהתאם לבסיסי השכר שנקבעו לעיל, במספר שנות העבודה של התובעת, בהיוון הכפול, ובשיעור הנכות תפקודית, בסך: 100,000 ₪. עזרת צד ג' 42. בעקבות התאונה התובעת נותרה עם יד שמאל (לא דומיננטית) משותקת, ורגל שמאל פגועה - ללא תנועה אקטיבית בקרסול, ללא יכולת להפעיל אצבעות לכיפוף ויישור, שיתוק חלקי וירידה בתחושה בכף הרגל, ללא תנועה במפרק הקרסול, במפרק הסובטלרי ובמפרקי האצבעות, ורגישות למגע בשוק ובכף הרגל. בשנתיים שאחרי התאונה התניידה בכסא גלגלים, לאחר מכן כ- 4 חודשים עם מקל הליכה, ומאז ללא אביזרי עזר, ובצליעה. כן התובעת סובלת מלקות שיפוטית שיש בה להשפיע על עזרת הזולת הנדרשת. 43. התובעת טוענת שהיא זקוקה לעזרה, השגחה וסיעוד רציפים וקבועים 24 שעות ביממה. לתמיכה בטענתה אשר להיקף העזרה לה נזקקת, מתבססת התובעת על סיכום המחלה מיום 1/10/06, בו מדווח שהיא סובלת מלביליות במצבי רוח, הפרעות שינה; סובלת מבעיות קוגנטיביות והתנהגותיות, אימפולסיביות, התפרצויות כעס, דיבורה אסוציאטיבי; סובלת מבעיות בהתארגנות בחיי היום-יום; סובלת מכאבים נוירופטיים בגפה עליונה שמאלית; סובלת מצליעה בהליכה, מתקשה בירידה במדרגות ללא תמיכה ואף נפלה מספר פעמים. גפה תחתונה שמאלית עם עיוותים, אטרופית; סובלת מחוסר שליטה בשתן; סובלת מהפרעה בתפקוד היום-יומי. 44. הנתבעת, מנגד, טוענת כי לאור התפקוד המוטורי העצמאי של התובעת, היא אינה זקוקה לעזרה של יותר מכמה דקות ביום לשם תפקוד אישי, ועזרה מסוימת בעבודות הבית הקשות. לטענת הנתבעת קשייה הנפשיים אינם מצריכים השגחה או ליווי, והרי פרופ' קוטלר לא מצא לקבוע כן בחוות הדעת. 45. מסיכומי מחלה במהלך השנים עולה כי אכן חל שיפור חלקי במצבה של התובעת בחלק מן התחומים. בדו"ח טיפול בתובעת במחלקת שיקום מ- 20/2/08 נרשם שחל שיפור בצליעה לאחר שהתחילה טיפולי פיזיותרפיה והידרותרפיה. מסיכום המחלה ממחלקת שיקום נפגעי ראש מ- 31/7/08 (לשם הועברה לשם המשך טיפול בפצע הכרוני בשוק ובקרסול שמאל, לאחר הניתוח להטריית הפצעים ב- 17/6/08) דווח שהתובעת שולטת על הסוגרים. מנגד, בחוות הדעת המשלימות הן של פרופ' צינמן מ- 1/2/09 והן של פרופ' קוטלר מ- 15/2/09, לא רק שלא דווח על שיפור במצבה, אלא נרשם שמצבה של התובעת הוחמר ושני המומחים מצאו לעלות את אחוזי הנכות שקבעו לה, כפי שכבר פורט לעיל. 46. התובעת העידה ב- 8/2/09 שהיא זקוקה לעזרה בלבוש, בעבודות הבית ובטיפול בילדה: "ש. במה את צריכה עזרה היום? ת. בחזיה, בגרביים, בלנקות את הבית, בלגהץ, בלבשל, בהכל. בלטפל בילדה, כאילו - אני לא יכולה להיות אמא. ... להלביש אני לא יכולה, לקלח אני לא יכולה, להאכיל אני לא יכולה, כלום. ממש כלום..." (עמ' 86 לפרוטוקול) אמה של התובעת העידה שהיא נאלצת לסעוד את בתה 24 שעות ביממה. בעדותה פרטה את הסיוע לו נזקקת התובעת במקלחת, בעיקר לשם חפיפת השיער, הסיוע להתנגב ולהתלבש - בעיקר חזייה וגרביים (עמ' 29 לפרוטוקול). לטענת התובעת , ניסיונות ללמדה לבצע את הפעולות בהן מתקשה חרף המגבלות, במסגרת סדנאות של ריפוי בעיסוק, נכשלו כולם. כך גם עולה מהתיק הרפואי. מדו"ח סיכום טיפול בריפוי בעיסוק מיום 30/7/08 נרשם לגבי תפקודי ה- ADL שהתובעת מתקשה להרים את בתה; מתקשה ברחצה (שימוש בשמפו); בלבוש - שריכת חזייה, לבישת מכנסיים וקשירת שרוכים; IADL - חיתוך סלט, שטיפת כלים, קיפול בגדים וניקיון. עוד נרשם שנעשו מספר ניסיונות להדרכת ADL אשר נכשלו כולם. התובעת העידה שהקושי ללבוש מכנסיים נובע מהיעדר יכולת הכיפוף של רגל שמאל. במאמץ ניכר היא יכולה בכל זאת לעשות כן לבד (עמ' 98 לפרוטוקול). 47. לטענת התובעת היא נזקקת למלווה סיעודי. מכיוון שהניסיונות שנעשו עד כה להעסיק מלווה בשכר כשלו, נאלצה אמה לסעוד אותה, לטפל בבית ולטפל בנכדתה - בתה של התובעת. אמה האלמנה עזבה לשם כך את ביתה ואת עבודתה כמטפלת בגנון בבאר שבע ועברה להתגורר עם התובעת במרכז הארץ, כאשר חייה מוקדשים לטיפול בתובעת ובילדה. גם התובעת וגם האם מתארות את הקשיים של האם, שקורסת תחת הנטל. התובעת טוענת שהיא זקוקה לשני מלווים ישראליים שיעבדו במשמרות, שכן שעות הערות שלה אינן סדירות. מתצהיר עדותה הראשית על התובעת עולה שהועסקו עשרות מלווים שלא שרדו יותר מאשר תקופות קצרות ביותר, לעיתים ימים בודדים. נטען שהתובעת ניסתה להסתדר עם מלווה זר (פיליפינית) אולם לא הצליחה, על רקע קשיי השפה. לטענתה אינה דוברת אנגלית וניסיון ללמוד אנגלית לאחר התאונה כשל. אמה של התובעת העידה שהתובעת זקוקה למלווה "ישראלית צעירה קצת בראש שלה" כדי שתבין אותה וגם תשמש לה כחונכת (עמ' 29 לפרוטוקול). נטען כי המלווה צריך להיות בן שיח לתובעת ולשמש לה משענת נפשית. מעדויותיהן של התובעת ואמה עולה שהקושי בעבודה עם התובעת נובע מבעיות ההתנהגות של התובעת. נטען כי בעבר הועסקה מטפלת בשם יסמין אשר טיפלה בתובעת מיום 1/9/04 עד ליום 1/12/04, למשך 8 שעות יומיות ובשכר של 4,700 ₪ אשר שולם לה במזומן. עזבה על רקע תנאי העבודה הקשים ומצבי הרוח של התובעת. לא הוצגו ראיות התומכות בטענה שהועסקו מלווים נוספים. לדבריה של האם נערכו ניסיונות להעסיק מטפלות ישראליות, ואלו עזבו משום השכר שהוצע להן. לטענתה מטפלות ישראליות רוצות תגמול רב יותר עבור העבודה הקשה עם התובעת (עמ' 30 לפרוטוקול). לאור הסכומים ששולמו כתשלומים תכופים במהלך השנים אני מתקשה לקבל הסבר זה. 48. התובעת העידה שהיא יוצאת לבילויים, לארוחות במסעדות, לקניות ולסידורים לבד. היא נמצאה כשירה לנהיגה, ואמנם נוהגת ברכב השכור. יחד עם זאת, אין ספק שהיא זקוקה לעזרה בביצוע פעולות שגרתיות רבות, המצריכות שימוש בשתי ידיים, דוגמת לבוש, בישול ובעבודות הבית כולן. היא זקוקה לעזרה בטיפול בבתה בת השלוש ועל רקע הלקות בשיפוט זקוקה להכוונה וסיוע מסוימים. עזרה בעבר 49. התובעת הייתה מאושפזת אשפוז מלא מיום 14/1/03 ועד 18/12/03. במכתב השחרור הומלץ על מלווה לעזרה בפעולות היום-יומיות ולעזרה בהתארגנות, ועל חונך לעבודה על עיצוב התנהגותי. מ- 19/12/03 ועד 31/8/04 הייתה מאושפזת במתכונת של אשפוז יום. ב- 1/9/04 השתחררה לביתה עם המלצה לעזרה בפעולות יום-יומיות בסיסיות ומורחבות ובהתארגנות. בהמשך היו אשפוזים נוספים לשם ביצוע ניתוחים: ב- 27/12/04 אושפזה בשל זיהום בעצם הקרסול ונותחה (הייתה מאושפזת 5 ימים); ב- ב- 26/1/05 אושפזה לצורך ניתוח חוזר בשל כאבים בגפה השמאלית (הייתה מאושפזת 13 ימים); ב- 17/6/08 עברה ניתוח להטרייה של הפצע הכרוני בשוק ובקרסול שמאל; ב- 24/6/08 אושפזה ועברה ניתוח לסגירת הפצע וליצירת מעקף עורקי ברגל שמאל (הייתה מאושפזת 22 ימים). במהלך תקופות האשפוז סופקו צרכיה של התובעת על ידי הצוות הרפואי בבית החולים, אולם אמה לוותה אותה. בתקופה של אשפוז היום ובאופן מוגבר לאחר מכן לא צלחו הניסיונות להעסקת מטפל בשכר, אלא אמה של התובעת סעדה אותה וטפלה בה. לשם כך, כאמור, אמה נאלצה להתפטר מעבודתה, ולעזוב את ביתה. מאז התאונה הקדישה עצמה לטיפול בבתה. העזרה שהעניקה לתובעת חורגת כמובן מהעזרה המקובלת בין בני משפחה, וראויה לתגמול הולם. רמת העזרה שנדרשה לאורך התקופה הושפעה מהאופן בו התניידה התובעת (שהרי המעבר מכסא גלגלים למקל ובהמשך להליכה עצמאית יש בו כדי להשליך על רמת העזרה הנדרשת), מהצורך בעזרה מוגברת לאחר הניתוחים וממשתנים נוספים. ביום 29/7/07 נולדה בתה של התובעת והשפיעה באופן דרמטי על רמת העזרה שנדרשה לתובעת עקב הטיפול בתינוקת, שהפכה בינתיים לפעוטה. 50. בתקופות האשפוז יש להעמיד את גובה הפיצוי עבור עזרת האם על סך 4,500 ₪ לחודש; משחרורה של התובעת מבית החולים ועד שבתה של התובעת נולדה: 7,000 ₪ בחודש; מיום שהבת נולדה ועד היום: 9,000 ₪ לחודש. ובסה"כ גובה הפיצוי עבור עזרה בעבר, במעוגל: 670,000 ₪. עזרה לעתיד 51. התובעת טוענת שהיא זקוקה למטפלים ישראלים שיועסקו במשמרות - משום ששעות העירות שלה בלתי סדירות, ועותרת לקבל לעתיד סך של 18,600₪ לחודש בגין ראש נזק זה, בהתבסס על הצעת המחיר שניתנה על ידי ניר הריס מחברת עדי בע"מ, המספקת מטפלים לנכים קשים (ת/1). 52. הנתבעת טוענת שיש להעמיד את הפיצוי על סך של 4,000 ₪ לחודש עד שבתה של התובעת תגיע לגיל 6, או אז תרכוש עצמאות מסוימת באופן שיצדיק להפחית את העזרה לסך של 2,000 ₪ לחודש בלבד. 53. למרות פגיעתה, התובעת עצמאית בהליכה, בנהיגה, ובפעולות שניתן לבצע ביד אחת (דומיננטית) בלבד, ואינה זקוקה להשגחה קבועה. התובעת זקוקה לעזרה סיעודית אישית, עזרה בתחזוקת הבית ובסידורים וקניות מחוצה לו, וסיוע מסוים בהתקשרויות עם גורמים שונים. כן נדרש פיקוח על התנהלותה עקב הנכות הפסיכולוגית. אני מעריכה את עלות העזרה לעתיד בסך של 7,000 ₪ בחודש. היקף זה אינו כולל את העזרה הנדרשת לטיפול בילדה, עד שתגיע לגיל 6. בגין הטיפול בילדה, ובהתחשב בכך שברוב שעות היום היא נמצאת במסגרת של מעון או גן ילדים (וכך גם היה לולי התאונה), יש להוסיף 2,000 ₪ בחודש - על כן עד 30/7/13 עלות העזרה תחושב לפי 9,000 ₪ בחודש סה"כ פיצוי לעתיד בגין עזרת הזולת, במעוגל: 2,292,000 ₪. * רצ"ב חישוב משערכת. ניידות 54. אין עוררין שבגין התאונה נגרמו וייגרמו לתובעת הוצאות ניידות מוגברות. 55. התובעת נמצאה כשירה לנהיגה למרות מגבלותיה. מאז שחרורה מאשפוז מלא בבית החולים ועד היום היא שוכרת רכב. בהתחלה שימש בעיקר להסעתה לבית החולים במסגרת אשפוז יום, ובהמשך להסעתה לטיפולים ולשאר צרכיה. 56. לטענת התובעת הוצאותיה בגין שכירת רכב על בסיס חודשי והוצאות שוטפות בגין החזקתו מסתכמות בסך של 5,500 ₪ לחודש. לעתיד היא מבקשת לקבל פיצוי עבור רכישת רכב, לפי האמור בחוות הדעת של הכלכלן משה קצין שהוגשה מטעמה, ובהתאם לחלופה הגבוהה מבין החלופות שהציג כמתאימות לתובעת - רכב עם נפח מנוע של 1,600 סמ"ק (על פני רכב עם נפח מנוע 1,300 סמ"ק שנמצא מתאים אף הוא), שעלות מחירו לאחר פטור של 50% ממיסים לו היא זכאית - 88,740 ₪, ועלות האחזקה החודשית היא בסך 2,037 ₪. 57. הנתבעת טוענת מנגד שהרכב השכור שימש את כל בני המשפחה ומבקשת לנכות את חלקם בהוצאות. לטענתה, לפחות משנת 2005 לא הייתה הצדקה להמשך השכרת הרכב, והתובעת יכולה הייתה להיעזר בשירותי התחבורה הציבורית. לעבר ועד ה- 1/3/05 - מועד בו, לטענת הנתבעת, הגיעה התובעת לעצמאות מלאה בתחום הניידות, מציעה הנתבעת סך של 3,500 ₪ לחודש עבור השכרת הרכב והוצאות הדלק. עבור התקופה שמאז 1/3/05, ועד לתוחלת החיים, מציעה הנתבעת פיצוי בסכום גלובאלי של 50,000 ₪ עבור הוצאות הניידות המוגברות. נטען כי לו ייקבע שנכותה של התובעת מצדיקה פיצוי עבור רכישת הרכב, הרי שלפי חוות דעתו של הכלכלן בעז מוגילבקין מטעמה של הנתבעת, ובהתאם להסכם הניידות לגבי מכונית ייצוגית לנכים מסוגה של התובעת, הרכב המתאים לתובעת הוא בנפח מנוע של 1,300 סמ"ק. 58. לאור הנכות הרפואית הגבוהה, ובמיוחד הנכות האורטופדית, התובעת אינה יכולה להשתמש בשירותי התחבורה הציבורית, אלא זקוקה לרכב שמתאים למגבלותיה. אמנם התובעת מתהלכת באופן עצמאי, אך היא צולעת וסובלת מפגיעות רבות בגפה השמאלית התחתונה, ודי בלהזכיר את היעדר התנועה האקטיבית בקרסול והשיתוק החלקי בכף הרגל, כמתואר בחוות הדעת של ד"ר צינמן. כך גם השיתוק המלא של הגפה הימנית העליונה משליך על יכולתה של התובעת להשתמש בשירותי התחבורה הציבורית. התובעת מדווחת על חוסר יציבות. 59. התובעת הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כמוגבלת בניידות. תחילה קבעה לה הוועדה הרפואית המחוזית של משרד הבריאות מוגבלות בניידות בשיעור של 76% והיא הייתה זכאית לגמלת ניידות. בהמשך, בעקבות ערעור שהגיש המוסד לביטוח לאומי, הופחת שיעור המוגבלות בניידות ל- 50%, ומכיוון שלא הייתה בעלת רכב לא הייתה זכאית עוד לקבל גמלה. 60. בחוות דעתו המשלימה של משה קצין מיום 22/4/08 נערכו תחשיבי עלויות אחזקת רכב לשני סוגים של רכבים: 1,300 סמ"ק ו- 1,600 סמ"ק, עם פטור ממיסים של 50%, לו זכאית התובעת. מנגד, בחוות הדעת של בועז מוגילבקין מיום 14/5/08 נערך חישוב העלויות לאחזקת רכב בנפח מנוע 1,300 סמ"ק בלבד. בעוד שמשה קצין ערך את תחשיבו לגבי רכב בנפח מנוע של 1,300 סמ"ק לפי מחירו של רכב מסוג "טויוטה יאריס", בעז מוגילבקין ערך תחשיביו לפי מחירו של רכב מסוג דייהטסו סיריון. טוב עשו באי כוח הצדדים שוויתרו על חקירתם של אלו. 61. לא קיים צורך בטיחותי, תעבורתי או אחר לרכישת טויוטה יאריס, שמחיר רכישתה ואחזקתה גבוהים משמעותית מאשר אלו של רכב מסוג דייהטסו סיריון. על פי הסכם הניידות בין ממשלת ישראל למוסד לביטוח לאומי, הרכב הקובע לתביעת הטבות למוגבל בניידות בעל רישיון נהיגה ששיעור מוגבלותו בניידות עד 79% הוא בנפח מנוע 1300 סמ"ק. המומחים שניהם מסכימים שרכב מסוג זה מתאים לצרכיה של התובעת ולא מצאתי שיש לחשב זכאותה לרכב בנפח מנוע גדול יותר. 62. לפי חוות הדעת של בעז מוגילבקין, עלות רכישתה של דייהטסו סיריון עם פטור של 50% ממיסים כ- 68,792 ₪. עלות האחזקה החודשית על בסיס של 1,000 ק"מ לחודש, ועל פי פטור ממיסים כאמור, כ- 1,517 ₪. 63. אני מקבלת את טענת הנתבעת כי לצורך חישוב הפיצוי בראש נזק זה, יש להפחית מהוצאות הניידות לעבר ולעתיד את שיעור ההוצאות שהייתה התובעת ממילא מוציאה אלמלא התאונה. במקרה דנן אני מעריכה כי יש להפחית 30% מעלות ההשכרה לעבר, מעלות רכישת הרכב, ומעלות אחזקתו החודשית. 64. הוצאות לעבר - מאז שחרורה מאשפוז יום התובעת שוכרת רכב. מקבלות שהגישה עולה שעלות שכירת הרכב נעה בין 3,000 ₪ ל- 4,000 ₪ לחודש. הנתבעת מלינה על הפער בין הסכומים החודשיים ששולמו לאורך התקופה, על רקע המעבר מחברת השכרת רכב אחת לשנייה - היקרה יותר, באופן יחסי. 65. כאמור, לדעתי התובעת לא הייתה מסוגלת להשתמש בשירותי התחבורה הציבורית. במהלך התקופה שהתובעת הייתה מאושפזת באשפוז יום, וגם במהלך תקופה ניכרת לאחר מכן התובעת נאלצה לנסוע לטיפולים תכופים, כמעט על בסיס יומי, בבית החולים והייתה זקוקה לרכב צמוד. 66. על רקע האמור, הוצאות הניידות לעבר תוערכנה בסך של כ- 4,000 ₪ בחודש. הוצאות לעתיד - תשלום חד פעמי בגין עלות רכישת הרכב: 68,972 ש"ח, תוך שיערוך הסכום להיום, ולאחר הפחתת 30% - 52,000 ₪ במעוגל. הוצאות אחזקה חודשיות, תוך שיערוך הסכום להיום, ולאחר הפחתת 30% - 1,152 ₪. 67. התובעת קבלה מהמוסד לביטוח לאומי קצבאות ניידות כחסרת רכב לתקופה שמ- 1/12/03 ועד 30/6/05 בסך כולל של 33,763 ₪. על פי חוות הדעת האקטוארית של שי ספיר מ- 26/10/06, ערכן המשוערך של הקצבאות שקבלה הוא 34,964 ₪ נכון למועד הכנת חוות הדעת. כאמור,לאחר שהופחת שיעור המוגבלות בניידות שנקבע לתובעת ל- 50%, לא קבלה עוד קצבה כי לא עמדה בתנאי הזכאות לקבלת קצבת ניידות כמוגבלת בניידות חסרת רכב. אולם, אם וכאשר תרכוש התובעת רכב היא תהיה זכאית לקבל קצבת ניידות לבעלי רכב. תרחיש זה לא מצא ביטויו בסיכומי הצדדים, אף שנטען בהם אשר לעלויות רכישת רכב עבור התובעת. למרות החלטתי מיום 8/8/2010, לא הוגשה חוות דעת אקטוארית מעודכנת בתחום הניידות, ולא הוצגו הנתונים המתאימים. אף על פי כן, ובהתחשב בכך שנקבע פיצוי עבור ניידות, אפחית מן הפיצויים סכום מסוים בגין גמלת הניידות ששולמה בעבר ואשר עתידה להשתלם. סה"כ הפסדי ניידות לעבר ולעתיד, בהתחשב בתגמולי המל"ל: 450,000 ₪. הוצאות רפואיות ונלוות 68. לטענת התובעת התרופות שהיא נוטלת על רקע פגיעותיה אינן מכוסות במלואן במסגרת סל הבריאות, והיא עותרת לקבל פיצוי בגין העלות העודפת. כן היא עותרת לקבלת פיצוי עבור עלות ניתוח לתיקון הסטייה של מחיצת האף, עבור עלות ניתוח פלסטי לסילוק הצלקת בפתח הצוואר (שבוצע לצורך טריכוסטומיה במהלך האשפוז), עבור טיפולי השיניים להם היא זקוקה בעקבות התאונה, עבור עלות נעליים אורטופדיות מיוחדות ועבור עלויותיהם של טיפולים פיזיותרפיים, טיפולים הידרותרפיים, טיפולים פסיכיאטריים, וטיפולי ריפוי בעיסוק להם, לטענתה, תזדקק בעתיד. 69. הנתבעת טוענת, מנגד, כי בהתאם להוראותיו של חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט - 2009 (הלן: "חוק ההתייעלות הכלכלית"), החל מתאריך ה- 1/1/2010, האחריות למימון טיפוליה הרפואיים של התובעת אינה מוטלת עוד על כתפי הנתבעת, אלא על כתפי קופת החולים. לטענת הנתבעת, מכיוון שלא הוטל בחוק סייג כלשהו על היקף הטיפולים, אחראית קופת החולים לשאת במלואם. עוד נטען, שמחוות הדעת של המומחים הרפואיים לא נלמד שהתובעת זקוקה לטיפולים כלשהם, וכן כי לא הוגשו מסמכים עדכניים שיש בהם כדי לתמוך בצורך במלוא הטיפול התרופתי הנדרש, ולא צורפו קבלות להוכיח רכישת התרופות מאז שנת 2005. 70. הצדדים אינם חולקים על חוות דעתו של ד"ר פלד מיום 20/10/04, לפיה יש לייחס באופן חלקי את המצב הדנטלי של התובעת לתאונה, לפחות לגבי הלסת העליונה. הם אינם חולקים גם על עלות הטיפול כפי שפורטה בחוות הדעת, בסך 118,000 ₪ + מע"מ. כן אין מחלוקת אשר לצורך ולעלות ניתוח לתיקון סטייה באף. עלותו הוערכה על ידי פרופ' אורנשטיין בסך 15,000 ₪ + מע"מ. 71. בהתאם להוראות חוק ההתייעלות הכלכלית, החל מינואר 2010 האחריות למתן טיפולים רפואיים לנפגעי תאונות דרכים הוטלה על קופות החולים. חוק הפלת"ד תוקן בהתאם, ונקבע שהמזיק או המבטח אינם חייבים עוד לפצות את הנפגע, ככל שהוא תושב כהגדרתו בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד - 1994 (להלן: "חוק ביטוח בריאות ממלכתי"), בשל שירותי בריאות הכלולים בתוספת השנייה או בצו לפי סעיף 8(ז) לחוק האמור (שזהו צו המפרט את התרופות הכלולות בסל הבריאות), ובלבד שהנפגע זכאי להם לפי אותו חוק. בשים לב לתנאי זה האחרון, הרי שהתיקון לא הרחיב את סל שירותי הבריאות לו זכאי הנפגע, אלא ייתר את ההתחשבנות שהייתה נהוגה בין חברות הביטוח לקופות החולים לגבי הטיפולים שנתנו למבוטחים. דהיינו, עיקר נפקותו של התיקון במישור היחסים שבין חברת הביטוח לקופות החולים. ככל שלנפגע דרושים טיפולים ותרופות החורגים מהמכלול המפורט בתוספת השנייה או בצו לפי סעיף 8(ז) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, לא גרע התיקון מחובתם של המזיק והמבטח לפצות לפי סע' 2 לחוק הפלת"ד. השינוי היחיד שהינו בעל נפקות בעניינינו, הוא תיקון חוק ביטוח בריאות ממלכתי, כך שקופת חולים לא תגבה עוד מנפגע תאונת דרכים תשלום עבור השתתפות עצמית בגין שירותים ותרופות הכלולים בתוספת השנייה ובצו לפי סעיף קטן 8(ז) הניתנים לו לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי בשל הפגיעה האמורה (סע' 40 לחוק ההתייעלות הכלכלית). 72. התובעת עותרת לקבל סך של 1,600 ₪ לחודש לעבר וסך של 1,000 ₪ לחודש לעתיד עבור עלויות התרופות שהיא נוטלת, שאינן מכוסות במלואן בסל הבריאות. ההוצאה המרכזית הנטענת בסעיף זה היא עבור התרופה נאורנטין - משכך כאבים שנדרש להקלה על הכאבים הנוירופתיים ביד. מחוות הדעת של ד"ר וולר עולה שהתובעת אמנם סובלת מכאבים נוירופתיים קשים לטיפול. מסיכומי התובעת עולה שבעבר עלות התרופה הייתה גבוהה מ- 2,000 ₪ בחודש. נטען שכיום עלותה 1,100 ₪ בחודש, והיא אינה כלולה בסל הבריאות. 500 ₪ נוספים נתבעים עבור העלות העודפת של תרופות נוספות. 73. בסיכום האשפוז מיום 15/3/07 (מחלקת שיקום פגיעות מוחיות בבית החולים שיבא בתל השומר) נלמד הצורך של התובעת בתרופה נאורנטין, כמו גם בתרופות קלונקס, ציפרלקס, סטילנוקס ונובלטרופן. לבקשות לתשלום תכוף מ- 31/5/04, 1/1/05 ו- 11/10/05 צורפו קבלות המעידות על רכישות לא רציפות של נאורנטין, ובכמות כדורים משתנה. ברוב המקרים נרכשו כ- 100 כדורים בעלות של כ- 600 ₪ לחודש. היו רכישות גדולות יותר. מהבקשה לתשלום תכוף מ- 11/10/05 עולה שהחל מ- 6/05 החלה קופת החולים לממן לתובעת מחצית עלותה של תרופה גנרית חליפית לנאורנטין בשם "גבע פנטין". בהודעה מיום 6/5/08 צרפה התובעת לתיק מוצגיה קבלות שונות, מהן נלמד שהחל מדצמבר 2006 ועד אוקטובר 2007 רכשה התובעת את התרופה גבע פונטין בעלות חודשית של כ- 350 ₪ בממוצע (קופת החולים השתתפה במימון 50% מהעלות). לא צורפו קבלות עדכניות מאז. הנתבעת צרפה לסיכומיה את חוזר המנהל הכללי של משרד הבריאות מיום 4/3/08, ממנו עולה שהחל מ- 3/3/08 התרופה גבע פונטין נכללת בסל הבריאות. כפי שהוסבר לעיל, גם אם נדרשת השתתפות עצמית, הרי שמאז 1/1/10 היא אינה נגבית עוד מהתובעת, כנפגעת תאונת דרכים. 74. טיפולים שונים שהתובעת קיבלה בעבר שולמו על ידי הנתבעת באמצעות התחייבויות שהונפקו. מסיכומי המחלה ממרפאת מרכז השיקום בבית חולים שיבא עולה שהתובעת קבלה טיפולי פיזיותרפיה, פסיכותרפיה, ריפוי בעיסוק והידרותרפיה. במכתב שכתבה ד"ר אגרונוב - מנהלת המחלקה לשיקום נפגעי ראש בבית החולים שיבא לנתבעת מיום 6/4/08 הומלץ על המשך טיפולים משקמים: 4 טיפולי כפולים של פיזיותרפיה בחודש; הידרותרפיה, ריפוי בעיסוק ופסיכותרפיה, בהיקף של 4 טיפולים חודשיים כל אחד. אלא שהמלצות אלו נתנו ל- 3 חודשים ובכל מקרה, אין בכך די כדי להוכיח את תביעתה לקבלת טיפולים פיזיותרפיים והידרותרפיים בהיקף החורג מזה הניתן לה במסגרת סל הבריאות. הצורך של התובעת במעקב פסיכיאטרי מעוגן בחוות הדעת של פרופ' קוטלר מ- 24/10/06 ומ- 15/2/09. בחקירתו העיד שעלות שעת ייעוץ נעה בין 600 ₪ ל- 800 ₪ + מע"מ (עמ' 125 לפרוטוקול). 75. הקבלות שצורפו לתשלומים התכופים מעידות על תרופות נוספות שנרכשו על ידי הנתבעת, לחלקן תזדקק גם בעתיד. תרופות וטיפולים אחרים להם תזדקק, בין רפואיים ובין פרא-רפואיים, המנויים בתוספת השנייה לחוק בריאות ממלכתי, או בצו לפי סע' 8(7) לחוק בריאות ממלכתי יסופקו לה ללא השתתפות עצמית על ידי קופת החולים, אם כי לא השתכנעתי שבהיקף בלתי מוגבל. זאת ועוד, יש לקחת בחשבון שסל השירותים הוא דינאמי ועלול להשתנות, ואפשר שתרופות וטיפולים שהתובעת מקבלת כיום לא יינתנו לה בעתיד במסגרת סל הבריאות. 76. הוצאה נוספת שתגרם לתובעת היא בגין רכישת נעליים אורטופדיות. משום הפגיעות ברגל שמאל התובעת זקוקה לנעליים מיוחדות שמכינים עבורה בהזמנה מראש. עד כה מומנו הנעליים שהוזמנו עבור התובעת באמצעות התחייבות מטעם הנתבעת. מסיכומי הנתבעת עולה שלפי הצעת המחיר של מכון מרק מיום 4/2/09, אשר הוגשה מטעם התובעת (ולא נמצאה בתיק), עלות נעליים גבוהות לפי מידת גבס הינה 2,700 ₪ כולל מע"מ, עלות חצי נעל או כפכף הינה 2,580 ₪ כולל מע"מ, ועלות מגפיים הינה 3,231 ₪ כולל מע"מ. הנתבעת אינה חולקת על הסכומים, אלא טוענת שיש בשלושת זוגות אלו כדי לענות על כלל צרכי ההנעלה של התובעת בשנה. סה"כ מדובר ב- 8,511 ₪, והנתבעת מבקשת לנכות מסכום זה את העלויות שהיו צפויות לתובעת בגין הנעלה גם אלמלא התאונה. 77. בהתחשב בעלויות התרופות והטיפולים הרפואיים, לאור הראיות שהוצגו, ומתוך הערכת נפקותו של חוק ההתייעלות הכלכלית על העניין ולפי עלות טיפולי השיניים, עלות הניתוח הפלסטי ועלות הנעליים האורטופדיות, אקבע את הפיצוי עבור ההוצאות הרפואיות והאחרות בסך 650,000 ₪. דיור 78. לפני התאונה התובעת התגוררה בדירה שכורה באזור המרכז יחד עם בן זוגה חיים רבין. אמה התגוררה בדירה שבבעלותה בבאר שבע. בעקבות התאונה עברה האם עברה לאזור המרכז, כדי לשהות לצידה של התובעת. בחודש ספטמבר 2003, עת החלה התובעת לצאת לחופשות מאשפוז, שכרה האם דירה עבורן בנווה מונסון. בהמשך עברו להתגורר בשכונת נווה סביון באור יהודה. כיום הן מתגוררות בדירת 4 חדרים בנווה סביון, ומשלמות שכר דירה בסך של 740$ בחודש. הדירה בבאר שבע הושכרה תמורת 300$ בחודש. לפחות בחלק מן התקופות גם אחיה של התובעת התגורר עימן בדירות השכורות. 79. הנתבעת מלינה על עלויות השכירות הגבוהות של הדירות הקודמות בהן התגוררה התובעת (900$ לחודש עבור הדירה בנווה מונסון ו- 850$ בחודש עבור דירה קודמת בנווה סביון), ועל גודלן (הדירות בנות 5-6 חדרים וגינה), שאינו נדרש לתובעת לצרכיה בעקבות התאונה. מכיוון שהתובעת עותרת לקבוע את הפיצוי לפי עלות הדירה הנוכחית (הנמוכה מבין השלוש), ולאחר הפחתת השכר המתקבל מהשכרת הדירה בבאר, איני נדרשת לטענות בעניין הדירות הקודמות. 80. הנתבעת מציעה לקבוע את הפיצוי בגין הפרשי שכר הדירה בגובה 200$, ולפצות עד לתאריך 1/1/07 בלבד. לטענתה, לכל המאוחר לאחר תקופה זו הוצאות הדיור של התובעת הן אלו שהיו צפויות לה ממילא, ומצבה לא הצדיק עוד התאמת דיור. 81. אשר להוצאות העבר - עלות שכר הדירה סבירה בעיני. לא הובאו ראיות לתמוך בטענת הנתבעת שניתן היה לשכור דירות המתאימות לתובעת, ובמרחק דומה לבית החולים, במחצית העלות. אולם יש לקחת בחשבון שאלמלא התאונה התובעת הייתה צפויה ממילא לשאת בהוצאות דיור (שסביר להניח שהיו גבוהות יותר משכר הדירה שהאם מקבלת עבור הדירה בבאר שבע) כמו כן, הדירה אכן שימשה גם את יתר בני המשפחה. 82. עם חלוף הזמן מאז תום האשפוז, ובאופן הדרגתי, פחתו הטיפולים שהתובעת קיבלה בבית החולים, ונשחק הצורך להתגורר בסמיכות אליו, ובמיוחד בהתחשב בפיצוי בגין השכרת רכב, כפי שנפסק לעיל. 83. הפיצוי לעבר יועמד על סך של כ- 300$ לחודש עבור השתתפות בהפרשי שכר הדירה, ובסה"כ יפסק עבור הוצאות הדיור בעבר סך של 100,000 ₪ (כולל ריבית מאמצע התקופה). 84. לעתיד עותרת התובעת לקבל סך של 400,000 ₪, ומפנה לפסקי דין הדנים בהתאמות הדיור הנדרשות לנכים בשיעור של 100%, המרותקים לכסא גלגלים. לטענת הנתבעת כאמור, אין לפסוק פיצוי לעתיד כלל בגין ראש נזק זה. 85. לאור נכותה של התובעת וקשיי ההליכה אין ספק כי נזקקת להתאמת דיור, לפחות בשכירת או רכישת דירה בקומת קרקע או בבית עם מעלית. כן זקוקה להתאמות מסוימות בתוך הבית. יש להניח שנדרשות לה ידיות אחיזה באמבטיה ובנוחיות, וכיו"ב. 86. על דרך האומדנה, אני מוצאת להעמיד את הפיצוי לעתיד על סך של 200,000 ₪. 87. סה"כ עבור הוצאות דיור לעבר ולעתיד: 300,000 ₪. כאב וסבל 88. אין מחלוקת בין הצדדים שהתובעת הייתה מאושפזת לפחות 607 ימים. ממילא, לאור אחוזי הנכות שנקבעו, ובהינתן גילה ביום התאונה, התובעת זכאית לתקרת הפיצוי הקבועה בחוק. בגין הנזק הלא-ממוני, בצירוף ריבית כחוק: 215,000 ₪ במעוגל. * רצ"ב חישוב משערכת. ניכויים 89. מן הפיצויים המגיעים לתובעת יש לנכות את קצבאות המוסד לביטוח לאומי, ששולמו בעבר ושישולמו בעתיד. הנתבעת הגישה חוות דעת אקטואריות מעודכנות של שי ספיר, העוסקות בהיוון קצבאות הנכות הכללית ובקצבת השירותים המיוחדים, מיום 16/6/10. על פי החישובים שמפורטים בחוות הדעת, הסך הכולל של קצבת הנכות הכללית, בתוספת ריבית והצמדה על תשלומי העבר 863,484 ₪. הסך הכולל של קצבת השירותים המיוחדים, ובתוספת ריבית והצמדה על תשלומי העבר 421,557 ₪. ובסך הכל - 1,285,041 ₪. 90. כן יש לנכות את הסכומים ששולמו לתובעת כתשלומים תכופים. לפי אישורי התשלום שצורפו לסיכומי הנתבעת, סך כל התשלומים התכופים ששולמו לתובעת מאז התאונה מסתכם בערך נומינלי של 1,410,899 ₪. סכום זה כולל שכר טרחת עורך דין. סיכום 91. נזקי התובעת בגין התאונה הם כדלקמן: הפסדי השתכרות בעבר 615,000 ₪ הפסדי השתכרות לעתיד 1,592,000 ₪ הפסדי פנסיה 100,000 ₪ עזרת צד ג' בעבר 670,000 ₪ עזרת צד ג' לעתיד 2,292,000 ₪ ניידות 450,000 ₪ הוצאות רפואיות ונלוות 650,000 ₪ דיור 300,000 ₪ כאב וסבל 215,000 ₪ סה"כ (לפני ניכויים) 6,884,000 ₪ ניכוי קצבאות המל"ל 1,285,041 ₪ סה"כ לפני ניכוי התשלומים התכופים 5,598,959 ₪ סוף דבר 92. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת הסך של 5,598,959 ₪, ובתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ. יש לנכות מהסכום הסופי את התשלומים התכופים, בסך 1,410,899 ₪, ובתוספת ריבית והצמדה ממועד כל תשלום ותשלום, בהתאם להנחיות שנקבעו בע"א 841/02 ששון נ' אבנר איגוד לנפגעי רכב בע"מ פ"ד נח(4) 865 (2004). 93. לסכומים שנפסקו יש להוסיף ריבית והצמדה כחוק החל מ-15/10/10 ועד למועד התשלום בפועל. ניתן היום, ו' תשרי תשע"א, 14 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים. המזכירות תודיע לצדדים טלפונית כי פסק-הדין ניתן היום. עמוד השדרה