ריבית הוצאה לפועל

פ ס ק - ד י ן 1. בית המשפט חייב את המבקשת לשלם למשיבות פיצויים. במסגרת הליכי ההוצאה לפועל שנקטה המבקשת, קבע ראש ההוצאה לפועל, כי החיוב לפי פסק הדין נושא ריבית דולרית בשיעור של 11%. כמו-כן, קבע שעל המשיבה לשאת במלוא תשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט, למרות שהמבקשת שילמה את החיוב באיחור ועל-כן לחיוב זה נוספו הפרשי הצמדה וריבית. 2. לטענת המבקשת, שגה ראש ההוצאה לפועל בהוראותיו הנ"ל, שכן הוראת סעיף 10א לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז1967-, חלה מיום פסק הדין, דהיינו: יש להמיר את החיוב לפי פסק הדין לשקלים, ומאז ואילך תחול עליו ריבית צמודה בשיעור של 5%, עד ליום התשלום בפועל. במסגרת תשלומים שונים ששולמו למשיבות נכלל, לטענת המבקשת, גם החיוב עבור המחצית השנייה של אגרת בית המשפט. 3. בהתאם לתקנה 120(א) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם1979-, ולאחר שניתנה לצדדים הזדמנות להשמיע טענות בנושא ושוכנעתי, כי לא תיפגע זכותו של צד מעוניין - החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. 4. לפי סעיף 10א(א) הנ"ל לחוק ההוצאה לפועל, יחולו הפרשי הצמדה וריבית על חוב פסוק, שלא שולם על-ידי החייב במועד שנפסק או במועד שנקבע לתשלומו בפסק הדין. דא-עקא, שבפסק הדין נושא הבקשה לביצוע קבע בית המשפט חיוב צמוד דולר, בצירוף 11% ריבית לשנה "כאשר השער בדולר הוא השער היציג ביום הפרעון". הווי-אומר, שבית המשפט הורה על הצמדה דולרית, ומכאן הריבית המתאימה עד ליום התשלום בפועל. על ראש ההוצאה לפועל לבצע את פסק הדין כמות שהוא ואין בידו הסמכות לשנות הוראה מהוראותיו. לא שאלת תבונתו וצידקתו של המעשה השיפוטי עומדת לנגד עיניו ואף לא נכונותו של הפסק. שומה עליו לבצעו בהתאם להוראותיו (ע"א 347/71 סנסור נ' הקונסוליה הכללית של יוון, פ"ד כו(2) 328, 333 מעל א'; המ' 218/69 איזנברג נ' איזנברג, פ"ד כג(2) 746, 748 מול ד'-ה'). משבענייננו הורה בית המשפט על חיוב צמוד דולר, בהתאם לחישוב השער היציג ביום הפרעון בפועל, פשיטא שיש לבצע את פסק הדין בהתאם להוראה זו. הטענה בכל הנוגע לתשלום המחצית השנייה של האגרה, איננה ברורה כל צרכה. אין ספק שאת המחצית השנייה של אגרת בית המשפט יש לשלם פעם אחת ולא פעמיים, אולם כמדומה שהטענה עולה לאור עריכת תחשיבים שונים, בשל הפרשנות האחרת שניתנה על-ידי המבקשת לפסק הדין. בסופו של יום יש לערוך חישוב של מלוא החיובים לעומת התקבולים, ולראות האם נותר הפרש ומה שיעורו. תפקיד זה מוטל על ראש ההוצאה לפועל, כאשר המבקשת תטען כי סך התשלומים שווה לחיוב לפי התחשיב הנכון. עם זאת יוטעם, כי אין ממש בטענת המבקשת על הוספת הריבית והפרשי ההצמדה בשל האיחור בתשלום. בגדר שיקול דעתה של הרשות השיפוטית, ניתן להוסיף הפרשי הצמדה וריבית להתאמת החיוב. תוספות אלו הן שגרתיות. אין עסקינן בעונש או בקנס, אלא בשמירה על ערך ריאלי של הכסף והתשואה עליו. ממילא, אם המשיבות היו משלמות את האגרה במועד, היה על המבקשת לשפותן בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך זה, שהנו מוקדם יותר. אין זאת אלא, שהמדובר בתוצאה חשבונית דומה. מכל מקום, גם בטענה זו אין כל ממש. 5. לאור האמור, הערעור על-פי הבקשה נדחה. המבקשת תשא בהוצאות המשיבות ובשכר טרחת עורך-דין, בסך של 3,000.- ש"ח, בצירוף מע"מ. ריביתהוצאה לפועל