החלטה בפני בקשה לצו המעכב את פינויים של המבקשים מביתם שבנחלה במושב בורגתא במסגרת הליכי הוצאה לפועל למימוש משכון, עד למתן פסק דין בתובענתם להצהיר על בטלות המשכון. טענת הבטלות מבוססת על חוק ההתישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע ומים) תשכ"ז - 1967 (להלן: "החוק"). סעיף 2 לחוק אוסר על המחזיק או זכאי להחזיק בקרקע חקלאית ממקרקעי ישראל לנהוג בקרקע שימוש חורג אלא על פי היתר בכתב מאת שר החקלאות או מי שהשר הסמיכו לכך ברשומות. המונח "שימוש חורג" הוגדר בתוספת הראשונה לחוק ככולל את שיעבוד הזכות. לטענת המבקשים, מאחר ושר החקלאות או מי שהוסמך לכך מטעמו לא התיר את שיעבוד זכויות המבקשים בנחלתם, מישכון זכויותיהם לטובת משיבה 1 נעדר תוקף, ואף הטלת העיקול על זכויותיהם לבקשת משיבים 2-4 אינה תקיפה מאותו טעם עצמו. החלטתי לדחות את הבקשה מהטעמים הבאים: א. הטלת העיקולים על זכויות המבקשים בנחלה לבקשת נושיהם אינה פעולה של המחזיק או הזכאי להחזיק בקרקע, ועל כן אינה נתפסת בגדרו של האיסור הקבוע בסעיף 2 לחוק. לפיכך ככל שמדובר בעיקולים שהוטלו לבקשת משיבים 2-4 על זכויות המבקשים בנחלתם, תובענת המבקשים אינה מגלה סיכויי הצלחה כלל ועיקר. ב. סעיף 18 לחוק מורה כי הוראות החוק לא יחולו לגבי שימוש חורג שהותר בהסכם בכתב בין המחזיק לבין מינהל מקרקעי ישראל. בעניננו פנה מושב בורגתא, המחזיק בקרקע בה מצויה נחלת המבקשים, למנהל מקרקעי ישראל וקיבל את התחייבותו הבלתי חוזרת לשיעבוד זכויות המבקשים בנחלתם. בהתחייבות זו של מנהל מקרקעי ישראל כלולה מניה וביה הסכמה לשיעבוד, ועל כן התקיימו תנאי סעיף 18 לחוק, וממילא בהסתמכות המבקשים על סעיף 2 לחוק אין ממש. בנסיבות אלו איני רואה צורך להדרש לטענת השיהוי וחוסר תום הלב שהועלו כנגד הבקשה. מאחר והתובענה אינה מגלה סיכויי זכיה כלל ועיקר, הבקשה נדחית. המבקשים ישלמו לכל אחד מהמשיבים 1, 2 ו-4 הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך -.10,000 ₪. מוצע למבקשים להסכים כי בכפוף לזכותם לבקש רשות ערעור על החלטתי, עתירתם תדחה ללא צו נוסף להוצאות. חקלאותקרקע חקלאיתעיקול