מטרד רעש מעלית | מעלית מרעישה | עו"ד רונן פרידמן

מה הדין בסוגיית רעש מעליות בבניין משותף ? מי אחראי לדאוג לבידוד אקוסטי של חדר מעליות והדירות ? ##(1) רעש מעליות - הקדמה:## במסגרת תביעות בגין מטרד רעש ממעלית נטען בדרך כלל למחדל בבניית קירות הדירה או הבניין (במקרה של רעש בחדר מעלית) ללא בידוד אקוסטי - ליקויים אשר לא ניתן לתקנם בקלות, בעטיים יורד ערכן של הדירות. ליקוי רעש ממעלית בבניין משותף עלול לגרום לפגיעה באיכות חייהם של הדיירים, לעוגמת נפש, סבל, הטרדה ופגיעה בפרטיותם. בשל כך במקרים מסוימים זכאים הם לפיצוי כספי. ##(2) מה נחשב מטרד רעש מעלית ?## הפרעה העולה כדי מטרד ליחיד, כמובנו בסעיף 44 לפקודת הנזיקין, נדרשת להיות מוחשית ולא קלת ערך. אופי ההפרעה נמדד לפי זכותו של הנפגע לעשות שימוש סביר במקרקעין וליהנות מהם הנאה סבירה בהתחשב במקומם ובטיבם. סבירות השימוש נקבעת לפי אמת מידה אובייקטיבית (ע"א 44/76 אתא חברה לטכסטיל בע"מ נ' שוורץ, פ"ד ל(3) 785, 795 (1976)). ##(3) מטרד רעש מעלית:## בחינת השאלה אם במקרה נתון מתקיימת עוולת מטרד רעש מעלית אינה נעשית בחלל ריק. היא נשקלת לאור מכלול הנתונים הרלבנטיים ובהתחשב באינטרסים שמתמודדים על הבכורה. טיב הנכסים והשימוש שנעשה בהם, הסביבה בה הם מצויים והחברה השוכנת בה - כל אלה הם גורמים בעלי חשיבות הקובעים את השימוש האפשרי בנכסים וההנאה שאפשר להפיק מהם. אך מובן הוא כי האינטרסים של המחזיקים במקרקעין, השוכנים זה לצד זה, אינם זהים בהכרח. ##(4) מעלית מרעישה - תביעת פיצויים:## כדי שתקום אחריות בעוולת מטרד ליחיד בגין מעלית מרעישה יש להוכיח 'הפרעה של ממש'. מרכז הכובד נעוץ בהפרעה שנגרמה לאדם כתוצאה מפעילות או התנהגות זולתו, לא בפעילות או בהתנהגות שעל-יסודה מבקש תובע להטיל חבות על הצד השני. הדגש הוא על תוצאות המעשה, לא על טיבו במנותק מהשלכותיו. נדרש כי ההפרעה תהיה מוחשית ולא קלת-ערך, מהותית – לא רגעית וחולפת (ת"א (מח' ת"א) 2125/00 נכסי ד.ק.א. בע"מ נ' פיקניק בע"מ, סע' 26-24 (2004)). ##(5) להלן פסק דין בנושא מטרד רעש מהמעלית:## בפני תביעות של רוכשי דירות מגורים בהוד השרון, כנגד הנתבעת 1 - חברה קבלנית שהינה היזמת והמוכרת של הדירות - וכנגד מנהליה. רקע עובדתי 1. התובעים רכשו מהנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") דירות מגורים בפרוייקט בן שני בנייני דירות (להלן: "הפרוייקט") אותו יזמה והקימה האחרונה, המצוי ברח' רש"י בהוד השרון, והידוע כחלקות 110 ו-114 בגוש 6411. הנתבעים 2 ו-3 הינם מנהלי הנתבעת. התובעים 1 ו-2 (להלן: "צוקרמן") התקשרו עם הנתבעת ביום 4/7/99 בהסכם לרכישת דירה מס' 7 בקומה ג' בבניין 114 בפרוייקט. התובעים 3 ו-4 (להלן "שפרוט") התקשרו עם הנתבעת ביום 7/7/99 בהסכם לרכישת דירה מס' 11 בקומה ד' בבניין 114 בפרוייקט. התובע 5 (להלן: "תמיר") התקשר עם הנתבעת בהסכם מכר מיום 8/5/00 לפיו רכש את דירה מס' 3 בקומה א' בבניין 114. התובע 6 (להלן: "בראל") התקשר עם הנתבעת ביום 4/4/00 בהסכם לרכישת דירה מס' 9 בקומה ג' בבניין 110 בפרוייקט. התובעים 7 ו-8 (להלן: "שדור") התקשרו עם הנתבעת ביום 21/9/99 בהסכם לפיו רכשו את דירה מס' 10 בקומה ד' בבניין 110. התובעים 9 ו-10 (להלן: "אריה") התקשרו עם הנתבעת ביום 16/11/99 בהסכם לרכישת דירה מס' 6 בקומה ב' בבניין 114. התובעים שילמו לנתבעת את מלוא התמורה הקבועה בהסכמי המכר והדירות נמסרו לידיהם. ביום 19/12/03 מכרה משפחת אריה את זכויותיה בדירה לה"ה ניסים והלנה יפת (להלן: "יפת"). כתנאי להעברת הזכויות מאריה ליפת, חתמה משפחת אריה על מסמך ויתור תביעות כנגד הנתבעת (להלן: "מסמך הויתור"). 2. בדירות התובעים נתגלו ליקויי בנייה ואי התאמות. התובעים המציאו לנתבעת חוות דעת הנדסית לגבי כל אחת מהדירות, מטעם חברת הדס ביקורת מבנים בע"מ (להלן: "הדס"), ובה פירוט ליקויים ואי התאמות אשר נתגלו בדירות. חוות דעת של מומחה אקוסטיקה מטעם חברת שקט (להלן: "שקט") הוזמנה על ידי התובעים והנתבעת גם יחד, לצורך בחינת טענות התובעים בדבר מטרדי רעש בדירות והעדר בידוד אקוסטי בקירות הדירות, תקרתן ורצפתן. בדירת שדור נוספה טענה בדבר מטרד (רעש), שמקורו בפעילות המעלית בבניין. כמו כן הזמינו התובעים חוות דעת של שמאי המקרקעין מר גיל לזר (להלן: "לזר") לצורך אומדן ירידת ערכן של הדירות, בשל אי התאמות אשר נמצאו בהן - לטענתם. 3. הנתבעת ביצעה תיקונים של חלק מהליקויים וכפרה באחרים ומכאן התביעה. התובעים הגישו תביעתם לבית משפט השלום בכפר סבא (בת.א. 2834/04) בה עתרו לחייב הנתבעת בפיצוי כספי בגין ליקויי הבנייה אשר לא תוקנו על ידה, ירידת ערך כתוצאה מאי ההתאמות שאינן ניתנות לתיקון וההוצאות שהוצאו בגין נקיטת ההליך המשפטי. נוכח תניית מקום השיפוט בהסכמי המכר, הועברה התביעה לבית משפט השלום בתל אביב, הלא היא התביעה דנן (בת.א. 46108/04). 4. תביעת צוקרמן נסמכה על שלוש חוות דעת: חוות דעת הדס לפיה עלות תיקון ליקויי הבנייה מסתכמת בסך 45,000 ₪ (בתוספת 11,000 ₪ בגין ביצוע התיקונים על ידי קבלנים עצמאיים); חוות דעת לזר לפיה הפיצוי בגין ירידת ערך בגין ליקויים שאינם ניתנים לתיקון, עולים לסך 26,400 ₪; חוות דעת שקט בגין ליקויי אקוסטיקה בסך 47,300 ₪. כמו כן עתרו צוקרמן לחייב הנתבעת בפיצוי בגין עוגמת נפש בסך 10,000 ₪, ובעלות חוות הדעת בסך 2,278 ₪. תביעת צוקרמן הסתכמה איפוא בסך כולל של 142,228 ₪. תביעת שפרוט נסמכה על חוות דעת הדס לתיקון ליקויי הבנייה בסך 70,000 ₪ (בתוספת סך של 17,500 ₪ לביצוע עצמי); חוות דעת לזר בגין ירידת ערך בסך 28,600 ₪; חוות דעת שקט בגין ליקויי אקוסטיקה 51,700 ₪; עוגמת נפש 10,000 ₪ ועלות חוות הדעת - 2,204 ₪. בסך הכל 180,004 ₪. תביעת תמיר נסמכה על חוות דעת הדס בסך של 40,000 ₪ (בתוספת 10,000 ₪); חוות דעת לזר - 29,920 ₪; חוות דעת שקט - 37,400 ₪; עוגמת נפש - 10,000 ₪ עלות חוות הדעת - 2,332 ₪. בסך הכל 129,652 ₪. תביעת בראל נסמכה על חוות דעת הדס - 30,000 ₪ (בתוספת 7,500 ₪), חוות דעת לזר - 22,000 ₪, חוות דעת שקט - 39,820 ₪, עוגמת נפש - 10,000 ₪, עלות חוות דעת - 2,334 ₪ ובסך הכל 111,654 ₪. תביעת שדור נסמכה על חוות דעת הדס בסך של 55,000 ₪ (בתוספת 13,750 ₪), חוות דעת לזר - 39,600 ₪, חוות דעת שקט - 60,720 ₪, עוגמת נפש - 10,000 ₪, עלות חוות דעת - 2,568 ₪ ובסך הכל - 181,638 ₪. תביעת אריה נסמכה על חוות דעת הדס - 25,000 ₪ (בתוספת של 6,250 ₪), 26,400 ₪ בגין חוות דעת לזר, 38,500 ₪ על פי חוות דעת שקט, 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש, 2,334 ₪ בגין עלות חוות דעת, ובסך הכל - 108,484 ₪. 5. הנתבעים הכחישו את הנטען בכתב התביעה וטענו כי יש לסלק התביעות על הסף מחוסר יריבות, העדר עילה ו/או העדר בסיס משפטי או עובדתי. לטענת הנתבעים התביעות הוגשו בניגוד להסכמי המכר והדין החל, וכל מטרתן היא - התעשרות שלא כדין. אחר הגשת כתב ההגנה הגישו הנתבעים, ביום 8/11/05, הודעות צד ג' כדלקמן: כנגד האדריכל אשר נשכר על ידי הנתבעת לצורך תכנון הדירות (להלן: "עדן"), החברה אשר התקינה המעליות בפרוייקט (להלן: "ישראליפט") וספקית הגבס שבמוצריה ביצעה הנתבעת עבודות הגבס בדירות (להלן: "אורבונד"). הנתבעים עתרו לחייב את צידי ג' לשפותם בגין כל סכום שייפסק כנגדם בתובענה בגין ליקויי הבנייה, ירידת הערך ואי ההתאמות. בכתבי הגנתם, כפרו צידי ג' באחריות לליקויים הנטענים בתביעות ועתרו לדחיית ההודעות כנגדם. 6. הנתבעת הגישה חוות דעת מטעמה בכל הקשור לליקויי האקוסטיקה הנטענים (להלן: "חוות דעת גרינבאום"). צידי ג' - אף הם - הגישו חוות דעת מומחים מטעמם. עדן הגיש חוות דעת מיום 16/7/06 של האדריכל ושמאי המקרקעין חיים בן ארי (להלן: "חוות דעת בן ארי"). אורבונד הגישה חוות דעת מומחה של המהנדס יעקב נוטס (להלן: "חוות דעת נוטס") וישראליפט הגישה חוות דעת בעניין הרעש הבוקע ממעליות, של המהנדס כסיף צבי (להלן: "חוות דעת כסיף"). 7. נוכח ריבוי חוות הדעת מינה בית המשפט מומחה מטעמו לכל אחד מראשי הנזק הנטענים בתביעה. ביום 30/6/04 מונה עוזי לבני (להלן: "לבני") כמומחה בית המשפט בתחום האקוסטיקה ומדידת רעשים. מר לבני בדק הליקויים הנטענים והוציא תחת ידו חוות דעת מיום 15/2/05 (להלן: "חוות דעת לבני"). השמאי מר יצחק ברמן (להלן: "ברמן") מונה כמומחה בית המשפט בתחום ליקויי הבנייה. ברמן בדק הליקויים הנטענים והוציא מתחת ידו חוות דעת מיום 11/10/05 (להלן: "חוות דעת ברמן"). המומחים מטעם בית המשפט מצאו ליקויים ואי התאמות בדירות התובעים. מסקנותיהם של המומחים - כולם - יידונו במקומם, בהתייחס לכל אחד מהליקויים הנטענים. טענות בעלי הדין 8. התובעים טענו, כי בחוות דעת הדס צויין מספר רב של ליקויים ואי התאמות ובכלל אלה - גודל הממ"ד, המחדל בבניית קירות הדירות ללא בידוד אקוסטי - ליקויים אשר לא ניתן לתקנם בעין, בעטיים ירד ערכן של הדירות. לטענת התובעים הליקויים האמורים גרמו לפגיעה באיכות חייהם, לעוגמת נפש, סבל, הטרדה ופגיעה בפרטיותם. בשל כך זכאים הם לפיצוי כספי בהיקף המפורט לעיל. לשיטת התובעים, ליקויי הבנייה נגרמו בשל רשלנות הנתבעת כמו גם של והנתבעים 2 ו-3 באופן אישי, בשל הפרת הסכמי המכר, הפרת חוק המכר (דירות), חוק התכנון והבנייה והתקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש). התובעים הוסיפו וטענו כי חרף דרישתם, הנתבעת סירבה לתקן הליקויים אשר נמצאו בחוות דעת הדס, ו/או בפרוטוקול המסירה של הדירות ו/או בטופס ליקויי שנת הבדק, למעט תיקונים מינוריים שבוצעו על ידה. לפיכך, כך לתובעים, איבדה הנתבעת את זכותה לתיקון הליקויים. עצם קיומם של הליקויים בניגוד למפרטי הדירות ו/או לתקנים המחייבים, מהווה - לטענת התובעים - הפרת התחייבויותיה של הנתבעת כלפיהם, על פי הסכמי המכר ו/או על פי הדין. לבסוף טענו התובעים כי מסמך הויתור עליו חתמה משפחת אריה, איננו בעל תוקף משפטי מחייב והוא בטל מעיקרו, שכן הוא נחתם תחת מחאה, בכפייה ועושק, בניגוד לדין ותוך הפרת חובת תום הלב. 9. מנגד טענו הנתבעים 2 ו-3 כי יש לסלק על הסף את התביעה האישית שהוגשה נגדם, מחוסר יריבות, בהעדר עילה ובהיותה נעדרת בסיס משפטי. הנתבעים דחו הטענה לעושק וכפייה בקשר למסמך הויתור. לשיטתם, התנאים להסכמת הנתבעת להעברת זכויות רוכשי הדירות לצד ג' - ובכלל זה חתימה על טופסי ויתור על תביעות כנגד הנתבעת - היוו חלק מהסכמי המכר. גלל כן, ולנוכח פרק הזמן שחלף מחתימת מסמך הוויתור ועד להגשת התביעה, מושתקים התובעים מלטעון כנגד מסמך הוויתור. הנתבעת כפרה במימצאי חוות דעת המומחים מטעם התובעים בדבר הליקויים בדירות. לשיטת הנתבעת, סירוב התובעים לאפשר לה לתקן הליקויים בדירותיהם כפי שהיא מצאה לנכון לתקנם, מהווה התנהלות בניגוד להוראות חוזי המכר והדין. הנתבעת הכחישה הסכומים הנקובים בחוות הדעת מטעם התובעים ועמדה על זכותה לתיקון הליקויים בפועל, ככול שימצאו כאלה. הנתבעת כפרה בטענות התובעים בדבר ירידת ערך הדירות. לשיטתה, התובעים מנסים לגלגל לפתחה ליקויים הנובעים מבלאי אשר אינו בגדר ליקוי ו/או אי התאמה. 10. צידי ג' טענו, כאמור, לדחיית ההודעות כנגדם. עדן טען, כי הינו אחראי אך לתכנון האדריכלי, אותו ביצע ללא דופי בהתאם לזכויות הבנייה המותרות. עדן כפר בקיומם של הנזקים הנטענים וברלוונטיות שלהם לתכנון האדריכלי, להבדיל מהביצוע הלקוי לגביו אין הוא אחראי כלל. ישראליפט מצידה טענה לאחריות הנתבעת בגין אי ביצוע הפעולות הנדרשות למניעת מעבר רעש בדירות. לטענתה, התקנת המעליות בוצעה בהתאם להזמנת הנתבעת. מסירת המעליות - כך לישראליפט - הייתה לאחר שאלו עברו בדיקה ואושרו כתקינות בהתאם לדין ולתקן הישראלי, ולאחר שנציגי הדיירים אישרו בחתימתם כי המעליות נמסרו להם כשהן ללא פגם. אורבונד טענה, כי מפגעי הרעש, ככל שקיימים בדירות התובעים, נובעים מהתקנה רשלנית ובלתי מקצועית של לוחות הגבס על ידי הנתבעת, למטרה שונה מזו להם הם נועדו ובניגוד למפרט הטכני של הדירות. גדר המחלוקת, דיון ומסקנות 11. לבד מדיון פרטני הנדרש בעניין ליקויי הבנייה ואי ההתאמות הייחודיות לכל דירה (אליהם אתייחס בנפרד), בתביעה דנן עולות מספר שאלות עיקריות המשותפות לכלל התובעים, והן: א. ליקויי האקוסטיקה - קיומם והיקפם. ב. ירידת ערך בגין גודל הממ"ד ג. אחריות הנתבעת וצידי ג' ד. ההזדמנות הנאותה - תיקון על ידי הנתבעת או פיצוי כספי? ה. נזקים לא ממוניים ו. אחריותם האישית של הנתבעים 2 ו-3 ז. מסמך הויתור - תוקפו. אדון בשאלות דלעיל כסידרן. ליקויי אקוסטיקה 12. טענות התובעים לגבי ליקויי האקוסטיקה בדירות נחלקות, למעשה, לשניים. ליקויים הנובעים מהמבנה, קרי: כשל הנובע מהעדר בידוד מתאים, וכן רעש הנובע מהמעלית בעת הפעלתה שהינה תוצאה של התקנה לקוייה. כאמור טענו התובעים כי הנתבעת בנתה את קירות הדירות, ריצפתן ותקרותיהן ללא כל בידוד אקוסטי, ושלא בהתאם לתקנים המחייבים למניעת מטרדי רעש. לטענת התובעים, הנתבעת התעלמה מהוראות ההסכם, המיפרט, התקן והדין, ובנתה את הקירות, הרצפה והתקרות בשיטה שאינה מקובלת ושלא באיכות סבירה. התוצאה היא - שדיירי הפרוייקט סובלים מהרעש, שומעים את הנאמר בדירת השכן, על כל המשתמע מכך (ראה סעיפים 28-31 לת/2), כתיאורו הציורי של צוקרמן - "אבן מקיר תזעק ... אנו שומעים את האינטרקום, וכל ברז של השכן, וכל מה שנעשה בחדר השירותים ו/או בחדר השינה של השכנים. אנחנו שומעים גם את השכנים למעלה קמים בבוקר. אנחנו פשוט שומעים הכל. ומן הסתם שומעים גם אותנו". אכן, מעיון בחוות דעת לבני נמצא כי תוצאות המדידות של מעבר רעש, קול נישא באוויר, דרך קירות הדירות בין צוקרמן לקלמנוביץ', גור אריה לטוקר, שפרוט לצפריר ובראל לעוזי ואיילה (שכניהם ה"צמודים" של התובעים) - מלמדות, כי הקירות דלעיל אינם עומדים בדרישות ת"י 1004 חלק 1, אוגוסט 1996 "בידוד אקוסטי בבנייני מגורים: קירות ותקרות (רצפות) בין דירות" (חוות דעת לבני, נספח ח1 לת/2, סעיף ג'7). מדידות רעש הקול ההולם אשר בוצעו על ידי המומחה מראות כי הרצפות / תקרות שבין הדירות עומדות בדרישות ת"י 1004, למעט תקרת חדר הילדים בין דירות צפריר לצוקרמן, שם נמצאה חריגה גבוהה מדרישות התקן (שם, סעיף ה'). בחוות הדעת המשלימה מיום 18/8/05 (נספח ח'2 לת/2), קבע המומחה לבני כי נמצאה חריגה קטנה גם בחדר השינה של צוקרמן וחריגה נוספת נמצאה בממ"ד של דירת גור אריה. כמו כן קבע המומחה כי לאור תוצאות המדידות הנוספות שביצע "יש לקבוע כי קיימות חריגות מהתקן במקומות מסויימים כמו בחדר הילדים של צוקרמן וסטיות נמוכות יותר בחללים אחרים" (עמ' 4 בנספח ח/2). המומחה המליץ בחוות דעתו לבצע מדידות פרטניות בכל החללים של הדירות הרלוונטיות, על מנת לקבוע במדוייק היכן נמצאות חריגות רעש הולם. על מסקנה זו חזר לבני גם בתשובותיו לשאלות הבהרה (שם, נספח ח5, סעיף ב'), עת קבע כי בהתחשב בתוצאות המדידות "ניתן להניח כי גם בדירות אחרות קיימות סטיות מדרישות התקן לגבי מעבר רעש הולם בין הדירות". יוצא, איפוא, כי בדירות שנבדקו קיימת בעייה של אקוסטיקה והעדר בידוד, למניעת מעבר הקול והרעש. 13. לחוות דעת לבני קדמו חוות דעת המומחים מטעם הצדדים. על פי חוות דעת שקט, אשר ביצע בדיקות כושר בידוד לקול נישא באוויר ביום 21/12/02 נמצא, כי בין החללים - בין חדר שינה שפרוט לחלל סלון פלג, בין סלון דורון לסלון שדור ובין חדר שינה צוקרמן לבין סלון קרצ'מר (עמ' 4 לחוות דעת שקט, נספח ו' לת/2) - "ניתן לראות כי כושר הבידוד האקוסטי של כל שלושת הקירות המשותפים שנמדדו אינו עומד בדרישות תקן ת"י 1004" (שם, עמ' 5). לגבי הבידוד הנדרש לתקרות - רצפות מפני קול הולם (צעדים, גרירת רהיטים וכו'), מדד שקט את הבידוד האקוסטי בין דירת צוקרמן לזו של צפריר, ומצא כי כושר הבידוד האקוסטי של התקרה - רצפה בין הדירות הללו, אינו עומד בדרישות תקן ת"י 1004 (שם, עמ' 8). שקט המליץ על בדיקת הבלוקים מהם ניבנו הקירות, למלא בחומרי בנייה את הסדקים והחרכים אם יימצאו כאלה, לבצע טיח ולחפות הקירות במחיצות גבס על פי המיפרט הטכני של הדירות. באשר לתקרה המליץ המומחה שקט לבדוק ניקיון החול ובמקרה הצורך לשים שכבת טיט עבה, או לחילופין להתקין תקרה נוספת מתחת התקרה הקיימת (שם, עמ' 12, 13). יצויין כי שקט מונה בהסכמה על ידי נציגי התובעים ונתבע 2, כאשר עלות הבדיקה שולמה בחלקים שווים בינותם (ראה סעיף 37 לת/2). דא עקא, כי לאחר קבלת חוות דעת שקט, נמנעו הנתבעים מלפעול על פיה והזמינו חוות דעת מטעמם, הלא היא חוות דעת גרינבאום. ייאמר מיד, כי התנהלותם זו של הנתבעים תמוהה עד מאוד, שכן באם ביקשו הם, באמת ובתמים, לטפל בבעיות הבידוד האקוסטי הנטענת על ידי הדיירים, נפלא ממני מדוע לא פעלו בהתאם לחוות דעת שקט המוסכמת? על מה ולמה הזמינו הנתבעים חוות דעת נוספת של מומחה אחר? לנתבעים הפתרונים! אומנם, נתבע 3 (להלן: "מאיר") טען בעדותו כי לא ידוע לו על פנייה למומחה מחברת שקט (פרוטוקול עמ' 15), אך הנתבע 2 (להלן: "גיורא") הודה כי "בזמנו כיוון שהיה לי קשר טוב עם הדיירים אמרתי להם, כיוון שהייתי בטוח לחלוטין שהמערכת תקינה, הצעתי שאשתתף איתם אני אישית, לא החברה, כדי להשקיט את מצפוני האישי כלפי הדיירים. לא ייצגתי את החברה בעניין זה" (שם, עמ' 20). הנה כי כן, על אף שמונה שקט בהסכמת הצדדים, התנערו הנתבעים מחוות דעתו ובחרו להזמין חוות דעת מטעם, הלא היא חוות דעת גרינבאום. דא עקא, בחוות הדעת מיום 10/3/02 מצא גרינבאום, אף הוא, כי הבידוד האקוסטי אשר נמדד בין הקירות בדירות הנ"ל אינו עומד באינדקס המינימאלי על פי תקן 1004 (ראה עמ' 2 לחוות דעת גרינבאום, במ/2). באשר למדידת קול הולם בין הקומות נמדדה סטייה מעל הערך המירבי המותר על פי התקן (שם, עמ' 3 למטה). בניתוח משמעות התוצאות, כתב גרינבאום, מפורשות, כי "המשמעות של התוצאות של בידוד הקירות היא שישנו ליקוי בסיסי בבנייה, מכיוון שערך הבידוד נמוך ביותר והסטייה מתחת לערכי המינימום הנדרשת בתקן היא ניכרת" (שם, עמ' 4) וגם - "התוצאות שהתקבלו אינן סותרות בעיקרון את התוצאות שנמדדו באותן דירות על ידי מהנדס יפה (חוות דעת שקט - ח.ט.), ואין בעובדה שבשני מקרים מדדתי ערכים גבוהים מאלו שנמדדו על ידי מהנדס יפה, כדי להצביע על כך שהבעייה אינה כה חמורה כפי שהוצגה בדו"ח שלו" (שם, שם). מכל האמור והמקובץ לעיל, עולה כי המומחים - כולם - תמימי דעים באשר לליקויים בבידוד האקוסטי שבין קירות הדירות ובחלק מתקרותיהן. 14. נוכח האמור, תמה אני על התעקשותו של מאיר אשר טען כי "אין בעיית אקוסטיקה בדירות. הדירות עומדות בדרישות התקן, מעבר ל 15 מעל התקן" (פרוטוקול עמ' 14). אני קובע, איפוא, כי התובעים הוכיחו קיומם של ליקויי אקוסטיקה בדירות, הן של קול נישא באוויר בקירות, והן של רעש קול הולם בין הקומות, הפוגמים בפרטיותם ובאיכות חייהם של הדיירים. 15. כפיתְרון לשיפור קירות ההפרדה הציע לבני בחוות דעתו לבצע משני צידי הקיר הקיים, חיפוי של 2 שכבות גבס אשר תוצמדנה לקונסטרוקציה (ראה סעיף ה'7 לח1), ולמלא את החלל שנוצר בין הגבס והקיר, בצמר זכוכית. פיתְרון זה הוצע אף על ידי גרינבאום (ראה סעיף 4.1 לחוות דעת גרינבאום מיום 10/3/02, במ/2). הגם שגרינבאום חזר בו מהאמור בחוות דעתו והנפיק, ביום 13/3/02, מסמך בו הציע חיפוי גבס אך בצד אחד של הקירות (ראה במ/3) - אני סבור כי לא ניתן להסתמך על פיתרון זה. מעיון בחומר הראיות עולה כי הנתבעת ביצעה תיקון חלקי בדירת צוקרמן, שם הוסיפה קיר נוסף בחדר השינה של ההורים על פי מיפרט מיוחד, כדרישת צוקרמן, הכולל 2 פלטות גבס וחומר מבודד (ראה סעיף 74 לת/2), זאת חרף עמדת גרינבאום, המאוחרת, כי די בחיפוי גבס רק בצד אחד של הקיר (נספח ד' לת/2). צוקרמן טען כי לא ביצע בדיקה אקוסטית לקיר המתוקן אך העיד כי "הקיר שבנה הקבלן שיפר באורח משמעותי ולכן לא תבעתי בגין הקיר" (פרוטוקול עמ' 6). עדות זו תואמת את מסקנתו של לבני אשר קבע נחרצות כי כל עוד לא בוצעו מדידות בקיר ששופץ מצד אחד בלבד, נשארת המלצתו שלו לבידוד אקוסטי משני צידי הקירות שאינם עומדים בדרישות התקן (סעיף ד' לח/2). לבני חזר על מסקנה זו אחר שבדק, ביום 8/11/07, את הקיר אשר הוקם בדירת צוקרמן (סעיף 9 לבמ/1). מסקנתי - בדבר הצורך בבידוד בשני צידי הקירות - מתחזקת, נוכח תוצאות התיקון החלקי אשר בוצע בדירת שדור. בדירה זו הוסף קיר גבס אחד בחדר השינה, כאשר גם לאחר הוספתו עדיין שומעים כל ניד רעש אצל השכנים (ראה סעיף 44 לת/4). יוצא, איפוא, מכל המקובץ לעיל, כי הפיתְרון לרעש קול נישא באוויר בדירות התובעים הינו באמצעות הוספת קיר גבס משני צידי הקירות עם חומר מבודד בינתיים - כהמלצת לבני. 16. באשר לפיתרון לגבי רעש קול הולם (רצפה / תקרה). אני מקבל קביעת לבני לפיה במקומות בהם קיימת חריגה גבוהה מהתקן כמו בחדר הילדים של צוקרמן, יש לבצע פירוק הרצפה שממעל והנחת שכבת בידוד אקוסטי. במקומות בהם קיימת חריגה נמוכה ניתן להשתמש בפיתרון של תקרת גבס תלוייה על גבי פרופילים מתחת לתקרה (ראה סעיף ג' לח/3). קביעה זו תואמת, אף אם באופן חלקי, את המלצת גרינבאום, אשר הסתפק בביצוע תקרת גבס מונמכת (ראה סעיף 4.2 לבמ/2). הואיל ובדיקת רעש הולם בוצעה בתיאום עם הנתבעים אך בדירת שדור, אני קובע כי מימצאיו של לבני לגבי הליקוי בתקרה / רצפה, הוכחו אך בדירת שדור. 17. לגבי הרעש הנובע מהמעליות. לבני, בדק תלונות שדור באשר למטרד אקוסטי בדירתו הנובע מרעש המעליות בבניין. בחוות הדעת קבע לבני כי הרעש ממערכת המעליות, קיים בעת עצירת המעלית ובעת תאוצת והאטת המעלית. לשיטת לבני, הרעש האמור אינו עומד בדרישות התקן הישראלי ת"י 1004 חלק 3, והמליץ על אמצעים להפחתתו, בין היתר, בטיפול במעלית עצמה וציפוי קירות ותקרות חדר המעליות. אני דוחה מסקנת המומחה כסיף מטעם ישראליפט, לפיה רמת הרעש "סבירה בהחלט, כמקובל במעליות איכותיות בארץ ובחו"ל" (עמ' 2 לחוות דעת כסיף, נספח י' לנ/2). תלונות שדור מחד וחוות דעת לבני המאששת אותן מאידך, הן הנותנות כי קיים רעש בלתי סביר המופק על ידי המעלית. ובאשר למחלוקת המומחים, הרי נפסק כי "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ מימצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת ... לא יטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן" [ראו ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי, תק-על 90(2)532]. אחריות הנתבעת ו/או צידי ג' 18. כאמור וכמפורט לעיל, הוכחו ליקויים אקוסטיים בדירות התובעים הנובעים מבנייה לקוייה של קירות הפרדה בין הדירות ותקרות/רצפות בין הקומות. מחוות דעת המומחים עולה כי הקירות ניבנו על ידי הנתבעת ללא חומר בידוד, היינו, קירות מבלוקים אליהם מודבקים לוחות גבס, בלא כל בידוד בינותם. כך עולה מחוות דעת שקט (עמ' 10 לנספח ו' לת/2), מדו"ח ביקור לבני (במ/1) ומעדותו של מאיר לפיה "השיטה בה עבדנו היא של בנייה בבלוקים והדבקת קירות גבס. הבידוד הוא הבלוק עצמו שהוא חומר מבודד ... אם אני שם את הבלוק הזה אני לא צריך בידוד נוסף" (פרוטוקול עמ' 14). גם גיורא בעדותו אישר "אני מכיר את טענת התובעים שסופקו דירות ללא בידוד. כמי שנכחתי בשטח ראיתי שהגבס הודבק ישירות על כל משטח הגבס והבלוק ... אני הנחתי שחומר הבידוד זה הגבס עצמו" (שם, עמ' 20-21). בנייה שכזו עומדת בניגוד להתחייבות הנתבעת על פי המפרטים הטכניים המצורפים להסכמי המכר עם הדיירים (ראה נספח ג' המצורף לא1, נספח לת/2), לפיהם מתחייב המוכר (הנתבעת - ח.ט.) "להקים ולבנות את הדירה בהתאם ... למפרט הטכני ... " (סעיף 7.1 לא1), המורה כי "קירות הפרדה בין הדירות: חומר בלוקי בטון + בידוד וציפוי גבס עובי 25 ס"מ ..." (שם, נספח ג' סעיף 2). יוצא, איפוא, כי הנתבעת כשלה בבניית הקירות כמתחייב מהמיפרט, ועל כן חבה היא כלפי התובעים בגין כשל זה. אני דוחה על הסף הודעת צד ג' כנגד עדן בכל הקשור למפגעי האקוסטיקה המבניים. לבד מטענה סתמית בדבר התרשלות עדן, אשר אחראי כלפי הנתבעים על ביצוע עבודות תכנון ואדריכלות של הפרוייקט (סעיף 5 לנ/3), לא הניחו הנתבעים תשתית ראייתית להוכחת טענה זו. עדן שהצהיר כי הנתבעת הזמינה אצלו תכנון אדריכלי לפרוייקט, כאשר הפנייה כללה בקשה לבדוק את זכויות הבנייה בעירייה ולתכנן לאורן את הבניינים בפרוייקט. עדן ציין, כי לא נחתם ביניהם הסכם בכתב "אך היה ברור לצדדים כי אני אחראי רק לטיב עבודות תכנון האדריכלות" (סעיף 3 לנ/3). מחוות דעת בן ארי (מיום 23/4/06) עולה כי האדריכל תיכנן את הקיר המפריד עם דירת השכן בעובי 20 ס"מ ועל פי המיפרט התחייבה הנתבעת לבנותו בעובי 25 ס"מ כשהוא מורכב מבלוקי בטון + בידוד + ציפוי גבס. מנספח א' לתקן הישראלי ת"י 1004 חלון 1 - בידוד אקוסטי בבנייני מגורים, עולה - כי למבנה קיר כמתואר במפרט הטכני יש בידוד אקוסטי של 50 דציבל, שזו גם הדרישה לשיעור בידוד על פי ת"י 1004 (שם, עמ' 4). דהיינו, התכנון נערך בהתאם לנדרש בתקנות. הנתבעת לא סתרה מימצא זה ולפיכך אני מקבלו ככתבו. לא זו אף זו, מפסיקת בתי המשפט, באשר לחבותו של אדריכל במסגרת הודעת צד ג' המוגשת על ידי הקבלן, עולה כי - "בדרך כלל אין אדריכל אחראי לליקויים הנובעים מביצוע לקוי, בהבדל מתכנון לקוי, אלא אם חלה עליו חובת הפיקוח" [ת"א 10456/90 עוזר ששון ואח' נ' א. עבאדה ואח' (מוזכר אצל א. ורדי, דיני מכר דירות - ליקויי בנייה והבטחת זכויות הרוכשים, עמ' 61). הנתבעת לא טענה לחובת פיקוח על ידי עדן ולא הוכיחה כי הליקויים הינם תוצאה של תכנון לקוי. ההודעה כנגד עדן נדחית, איפוא, בכל הקשור לליקויי האקוסטיקה המבניים. לא קיבלתי אף את טענות הנתבעים בדבר אחריות צד ג'3, הלא היא אורבונד, בכל הקשור לבעיית הבידוד האקוסטי. מקובלות עלי המסקנות העולות מתצהיר נוטס לפיהן, לוחות הגבס לא נועדו לספק בידוד אקוסטי אלא נועדו לשמש תחליף לטיח על מנת להשיג גימור חלק של הקיר המפריד. בנסיבות אלו - כך לנוטס - התקנת הלוחות באופן הרשלני שבוצעה עשויה לשמש אף להגברת רעשים. תצהירו של נוטס לא נסתר בחקירתו הנגדית ולא מצאתי טעם וסיבה שלא לקבל המוצהר בו. במיוחד אמורים הדברים נוכח העובדה שעדותו מתיישבת עם חוות דעת המומחים באשר להעדר בידוד בקירות. לא מצאתי ממש בהודעות צידי ג' אף באשר לאחריות עדן ואורבונד לליקויי האקוסטיקה, הנובעים ממעבר רעש קול הולם, קרי - העדר בידוד בריצפה / תקרה. אף כאן, לא הניחו הנתבעים תשתית ראייתית להוכחת אחריות מי מצידי ג' לחוסר בבידוד. לא זו בלבד, אלא שמן המיפרט הטכני עולה כי הבנייה בוצעה על פי תוכניות מהנדס הקונסטרוקציה, אשר כנגדו לא הוגשה הודעת צד ג' ואף לא נקרא להעיד. נמצא, איפוא, כי הנתבעת - והיא בלבד - נושאת באחריות לליקויי האקוסטיקה בקירות ובתקרות / רצפות. 19. אשר לטענה בדבר רעש המעליות. לגירסת הנתבעת, ישראליפט אחראית אחריות מלאה לעבודות התקנת המעליות, לאיכותן ולטיב ביצוען. הנתבעת טענה כי התקנת המעלית על ידי ישראליפט הייתה בהתאם להזמנה ולמיפרט הטכני, שהיה מלווה בתכנון הנדסי מטעמה, כולל תוכניות בנייה ותוכניות הרכבה. באשר לאחריות עדן, לשיטת הנתבעת תכנון פיר המעלית וחדר המכונות, מיקומם וחומרי הבנייה, בוצעו על ידה על פי ההנחיות, ההוראות המקצועיות, תוכניות העבודה וההיתרים שניתנו על ידי האדריכל (סעיף 38 לנ/2). אני דוחה טענות הנתבעת ביחס לאדריכל עדן וקובע כי אלה לא הוכחו על ידה כלל ועיקר. עדן טען, כי תיכנן את מיקום ומידות פיר המעלית בהתאם לתקנות התכנון והבנייה (סעיף 32 לנ/3). את חומרי הבנייה, גם אלה של הפיר והשטחים הנלווים אליו (חדר המכונות) וטיב ביצוע בנייתם - קבעו מהנדס הבניין ומאיר אשר היה מנהל הפרוייקט. עוד הוסיף עדן כי בשונה מבניינים אחרים, דווקא בפרוייקט נשוא התביעה המעלית ממוקמת במרכז חדר המדרגות באופן המרוחק מהדירות, ולפיכך אין קשר בין התכנון של הפיר וחדר המדרגות, אשר בוצע על ידו, לבין הנזקים הנטענים (שם, סעיף 36). לבסוף טען עדן כי ההתקשרות עם חברת המעליות, הזמנת המיפרט של המעלית, התקנתה וקבלתה בסוף הבנייה נעשו אך ורק על ידי הנתבעים. עדן נחקר על תצהירו והשיב "לא תיכננתי דירה שגובלת בחדר מדרגות" (פרוטוקול עמ' 9) וגם ".שת. האם התייחסת לנושא מעבר הרעשים בבניין ובמיוחד למעבר רעש במעליות בעת תכנון הבניין? ... לגבי המעלית, אני הרחקתי את המעלית, המעלית לא נוגעת בשום דירה. יצא טוב. את כל הבידוד האקוסטי, את יועץ האקוסטיקה לוקח קבלן הבניין, זה לא התחום שלי. חברות מעליות אני יודע שהן דואגות לבודד הכל" (שם, עמ' 10). הנתבעים לא השכילו להוכיח כי הליקוי האקוסטי, הנובע ממבנה הפיר וחדר המכונות, נבע מתכנון לקוי של עדן. 20. באשר לישראליפט. עיון בהסכם התקנת המעליות בפרוייקט (נספח א' לתצהירה של הגב' ליאורה בוסני, נ/1, אשר ליוותה מטעם ישראליפט את הפרוייקט) מלמד, כי להסכם צורף נספח הנושא את הכותרת רשימות 1 + 2, בדבר עבודות מוקדמות שעל הנתבעת לבצען. סעיף 2.9 לרשימות האמורות קובע כך - "הרעש המופק מציוד המעלית יהיה סביר, אולם המזמין אחראי לעשות על חשבונו את כל הפעולות למניעת העברת הרעש לדירות ו/או למשרדים". כמו כן צורף מסמך הנושא כותרת "המלצות למניעת רעש" ובו המלצות תכנוניות - מבניות, כגון: אי מיקום חדרי שינה במפלס חדר המכונות ו/או לא "לעטוף" את חדר המכונות בבנייה, וכן - "אין אנו מומחים לאקוסטיקה ותמיד טוב שתתייעצו עם מהנדס אקוסטיקה בשלב התכנון ולפני הבנייה" (שם, סעיף 7). יוצא, איפוא, כי הותנה מפורשות עם הנתבעת, כי על האחרונה להתייעץ עם יועץ אקוסטיקה אשר ינחה אותה לגבי תכנון ובניית הפרוייקט, כך שלא יועבר רעש מהמעליות אל הדירות. משנשאל על כך מאיר ענה "לפני התקנת המעליות יכול להיות שקיבלנו מסמך מישראליפט למניעת רעש, אני לא זוכר ... אני מראה לך מסמך מישראליפט. נספח לחוזה, המצורף כנספח א לתצהיר צד ג2 ... אני חתום עליו אז ודאי שראיתי אותו ... לא נעזרנו ביועץ אקוסטי. לא נעזרנו ביועץ מעליות ... נושא הבידוד לפי החוזה בינינו לבין ישראליפט לא היה מוטל עלינו" (פרוטוקול עמ' 17). עינינו הרואות, כי במישור היחסים החוזיים שבין ישראליפט והנתבעת, לא עמדה האחרונה בחיוביה על פי ההסכם. מכאן שאין לנתבעת להלין אלא על עצמה על שלא נעזרה ביועץ אקוסטי, כהמלצת ישראליפט. כך או כך, לא ניתן לחייב ישראליפט בגין כשל מעבר הרעש אשר לא היה בתחום אחריותה על פי ההסכם. מאיר ניסה להטיל האחריות בעניין זה על עדן בהעידו: " ... לא התייעצנו עם יועץ אקוסטיקה, האדריכל שלנו היה מומחה לבנייה, הטלנו עליו את כל המשימות שכוללות גם נושא זה" (שם). דא עקא כי בהעדר הסכם בכתב אשר הסדיר תנאי העסקתו ותחומי אחריותו של עדן, אני נותן אמון בעדות האחרון לפיה תחום האקוסטיקה לא נכלל בהסכם עם הנתבעת, ומכל מקום לא הוכח היפוכם של דברים. יוצא איפוא, מכל האמור והמקובץ לעיל, כי הנתבעת לא השכילה להוכיח אחריותם של צידי ג' לליקויי האקוסטיקה המבניים בפרוייקט. התוצאה היא כי הנתבעת - לבדה - נושאת באחריות לכשלים שנמצאו בתחום זה, והתובעים זכאים להיפרע הימנה בגין כשלים אלו. 21. חרף האמור לעיל, מצאתי כי ישראליפט אחראית למימצאים העולים מחוות דעת לבני בכל הנוגע למעלית עצמה, להבדיל מבניית הפיר וחדר המכונות. ברי, כי בכל הקשור למערכת ההצבה של המעליות, אשר אינה נותנת ריסון מירבי לרעידות המנוע המעבירות את הרעש לדירת שדור (ראה סעיף ג' לחוות דעת לבני, ח2 לת/2) - האחריות לעניין זה מוטלת על הספק והמתקין, ישראליפט. גם הפתרונות המוצעים על ידי המומחה הינם בתחום ידיעותיה ושירותיה של ישראליפט, ובהם - "מומלץ לוודא כי נפילתו של בלם הרוטור, בזמן עצירת תא המעלית, מכוונת למינימום המרווח האפשרי מהרוטור ... מומלץ לוודא כי מנוע המעלית מפולס, להבטחת מירכוזם של כבלי המעלית בתוך מסילות גלגל ההינע (הנעיצים) ... " (שם, ג5). מסקנתי, איפוא, כי ככל שהתיקון הדרוש קשור בתחום מומחיותה של ישראליפט, קרי: המעלית עצמה, הרי שיש להטיל על הראשונה את החובה לתקנו. הליקויים האקוסטיים - תיקון בעין או פיצוי כספי? 22. אתחיל מהסוף, תיקון הליקויים הנובעים מרעש המעלית. בפרוטוקול מיום 7/2/06 עמ' 5, נרשמה הודעתו של בא כוח התובעים " ... כי בכל הנוגע לתיקון רעש המעליות, יסכימו התובעים כי הדבר יבוצע על ידי הנתבעים או על ידי הצד השלישי". מכאן, שהוסכם על הצדדים כי תיקון הליקויים המבניים - יבוצע על ידי הנתבעת, והמעלית עצמה - על ידי ישראליפט. יש להורות, איפוא, כי הנתבעת וישראליפט - בהתאמה - יתקנו הליקויים על פי המלצות לבני. 23. אשר להעדר הבידוד בקירות, בתקרות וברצפות, בעטיו נוצרו הליקויים אשר תוצאתם מעבר רעש הולם וקול נישא באוויר. לעניין זה מצאתי כי יש לחייב הנתבעת לפצות התובעים בעלות התיקונים הדרושים ולא לאפשר לנתבעת ביצוע התיקונים בפועל. סבור אני כי התובעים איבדו אמונם באמיתות כוונתה של הנתבעת לבצע התיקון בהתאם לנדרש ולשביעות רצונם. לאורך עדותו של מאיר נגלית גישת הנתבעים לפיה "למיטב הבנתי, לפי מה שעשינו עד היום, אינני חושב שיש צורך בתיקונים נוספים" (שם, פרוטוקול עמ' 13). על אף שבמקום אחד העד אומר "אם יהיה צורך בתיקונים נוספים, אנחנו נתקן" (שם) הרי שבהמשך מבהיר מאיר "אני חושב שראיתי את המלצות חברת שקט. אני לא חושב שהמלצותיהם צודקות. הסברתי קודם. אני חושב שעשינו כל הדרוש" (שם, עמ' 15) וגם "לגבי רצפה תקרה יש פה וויכוח מומחים. חלקם טוענים אלף וחלק טוענים שזה אלף פלוס בית. לא ביצענו דבר כי אנו איתנים בדעתנו כי הפתרונות בהם נקטנו עונים על דרישות התקן" (שם). ולבסוף - לשאלת בית המשפט את מאיר "ש. האם אתם מוכנים לבצע את הדרוש ביצוע על פי חוות דעת לבני (תחילה קיר אחד של בידוד, ובדיקת עוצמת הרעש) בכל דירות התובעים ובכל הקירות הגובלים בדירות אחרות, וכן את התקרות רצפה הדורשות תיקון? ת. כן אבל" (שם, עמ' 16) (ההדגשה דלעיל אינה במקור - ח.ט.). הנה כי כן, לא נראה כי בדעת מנהל הנתבעת לתקן ליקויי הרעשים בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט וכמתחייב ממנה. לא זו בלבד, אלא שהתיקון שבוצע בדירת צוקרמן באמצעות הנתבעת, נבדק על ידי המומחה לבני וזה העלה כי התיקון לא בוצע כפי שראוי היה לבצעו, קרי: מישקים לא מלאים בין הבלוקים, והדבקה של לוחות גבס אשר לא בוצעה כהלכה (סעיף 4 לבמ/4). יתר על כן, הנתבעת קיבלה הזדמנות לביצוע התיקון עת התקבלה חוות דעת המומחה שקט שמונה בהסכמת הצדדים, כמו גם לאחר שנתקבלה חוות דעת גרינבאום. הנתבעת לא השכילה לתקן את הטעון תיקון על בסיס חוות הדעת האמורות. לא ייפלא, איפוא, כי התובעים לא נתנו הסכמתם לביצוע תיקון, אשר ינציח הליקוי תחת אשר יתוקן. אכן, סעיף 4 לחוק המכר (דירות) התשל"ג-1973 מטיל על הקונה החובה ליתן למוכר הזדמנות נאותה לתיקון הליקויים, ועל המוכר החובה (והזכות) לתקנם תוך זמן סביר. חרף הזכות האמורה, אין מקום לכפות על התובעים לאפשר ביצוע התיקונים בעין שהרי "אין למבקשת זכות במובן הרגיל של המילה, היינו, לכפות את עצמה על המשיבים, להיכנס לתוך ביתם ולערוך שם תיקונים. הזכות היא שלילית, במובן זה שאין לחייב קבלן בהוצאה גדולה של תיקונים בידי אחר, מקום שהוא יכול לתקן בהוצאה קטנה על ידי עצמו" [ראה בש"א 556/96 שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל חנן ואח', תקדין עליון, כרך 96(1) 575]. על סוגיית תיקון בעין של ליקויי בנייה ואי התאמות על ידי הקבלן, עומד המלומד זמיר [ראו א. זמיר, חוק מכר (דירות), התשל"ג-1973, עמ' 579 ואילך]. על פי רוב, תיקון הפגמים בידי חברת הבנייה הוא גם פיתרון עדיף לקונה, על כן נקבע כי יש לאפשר למוכר לתקן את אי ההתאמה בטרם יֵזַכּה את הקונה לתרופות אחרות. ואולם, על אף השיקולים האמורים, ישנם מקרים שבהם פיתרון זה איננו בא בחשבון או שאין בו כדי לענות במידה מספקת על צורכי הקונה. לדעת המלומד זמיר, במידה וטרם הגשת התביעה ניתנה למוכר הזדמנות נאותה לתיקון אי ההתאמה, והוא לא ניצל אותה או שניסה לתקן והדבר לא עלה בידו, אין ליתן לו הזדמנות נוספת במסגרת ההליך השיפוטי. דברים אלה מקובלים עלי, גם לאור העדפת הפסיקה, בנסיבות כאלה, את רצונו של רוכש הדירה לקבל פיצוי כספי על פני הצעת הקבלן לתקן את הטעון תיקון, אף מן הנימוק הפרקטי של הבעיות אשר עלול תיקון בעין לעורר, כגון הקושי בפיקוח על ביצועו של פסק הדין [ראה ורדי, שם, עמ' 328; ע"א 472/95 זכריה זלוצין ואח' נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נ(2) 858]. אשר על כן מוצא אני, כי הנתבעת איבדה זכותה לתקן הליקויים ועליה לפצות התובעים בפיצוי כספי אשר יאפשר תיקון הליקויים על ידי אנשי מקצוע אותם ישכרו הם. שכן - "כאשר ניתנה לקבלן הזדמנות לתקן את הטעון תיקון, והוא ביצע זאת באופן חלקי, תוך סחבת בלתי סבירה או באיכות שאינה נאותה, אין מקום לכפות על רוכש הדירה ליתן לקבלן הזדמנויות חוזרות ונשנות לבצע תיקונים שכבר ניתנה לו הזדמנות לבצעם ... המשיבה לא השכילה לנצל הזדמנות זו כראוי ועל כן עומדת למערערים זכותם לקבלת הסעד הכספי אותו ביקשו ... " [ראה ע"א 8939/01 אביצור ואח' נ' חפציבה חברה לבניין בע"מ, תק-על 2003(3) 975]. ממ"ד - ירידת ערך 24. התובעים טענו, כי הנתבעת הפרה את הסכם המכר עת נמכרו להם דירות בנות 3, 4 ו-5 חדרים. בפועל גודל הממ"ד בדירותיהם אינו עומד במינימום הנדרש להגדרת "חדר", על פי תקנות התכנון והבנייה (סעיף 18 לת/2). המומחה מר י. ברמן אשר מונה מטעם בית המשפט, ציין בחוות דעתו כי על פי תקנה 2.04 לתקנות התכנון והבנייה, השטח המינימאלי הנדרש לחדר מגורים הינו 8 מ"ר, כאשר בפועל גודל הממ"ד בדירות הינו 6.9 מ"ר (סעיף 10 לנספח ב' לת/2). משקבע המומחה - עובדתית - כי שטח הממ"ד אינו עונה על השטח המינימאלי הנדרש להיקרא "חדר", הרי שאין מנוס מלקבוע - כטענת התובעים - כי אין להתייחס אליו ככזה. פסק הדין אליו מפנה ב"כ המלומד של הנתבעים בסיכומיו (ע"א 12299/02 כהן נ' אליר חברה לבניין בע"מ) אינו רלוונטי לענייננו כלל ועיקר, שכן נקבע שם על ידי מומחה בית המשפט כי על אף רוחבו של הממ"ד, שטחו הכולל הינו 8 מ"ר - כנדרש לשטח מינימאלי של חדר, מה שאין כן בענייננו. אני מקבל, איפוא, את קביעתו של המומחה ברמן, כי היות שמידות הממ"ד אינן עונות לדרישות התקנות, בדבר השטח המינימאלי הדרוש לחדר מגורים - הרי שערך הדירות קטֵן בהתאם. יש, איפוא, לפצות התובעים בהתאם לחוות דעתו של ברמן, בגין ירידת ערך הדירות כתוצאה מהקטנת שטח הממ"ד - וממילא הקטנת מספר החדרים - בניגוד לקבוע בהסכמי המכר ובמפרטים הטכניים. אחריות עדן - למחדל הממ"ד 25. הנתבעת ביקשה להחיל האחריות לליקוי בדבר גודל הממ"ד על האדריכל, עדן. לטענת הנתבעת, התרשל עדן בתכנון הממ"ד ובשל כך יש לחייבו בשיפוי בכל סכום שייפסק לתובעים בגין ירידת ערך דירותיהם בשל הקטנת שטח הממ"ד. לא מצאתי ממש בטענה האמורה ודינה להידחות. לבד מטענה סתמית לעניין זה (סעיף 35 לנ/2), לא הניחו הנתבעים תשתית ראייתית כלשהי להוכחת טענתם, לפיה חרג האדריכל מההוראות אשר ניתנו לו על ידי הקבלן - דהיינו: לתכנן את הממ"ד כחדר נוסף בדירה. עדן הציג ראיות לסתירתה של הטענה. עיון במיפרט המצורף להסכם המכר (סעיף 6.2 בו) מלמד כי הדירה נמכרה כשהיא כוללת "מרחב מוגן דירתי / שינה" (נספח א1 לנ/2). הדבר תואם את טענת האדריכל לפיה הנתבעים לא הורו לו לתכנן את הממ"ד כחדר. מסקנה זו מתיישבת עם התוכנית למידע שערך עדן (נספח א1 לנ/3), התשריט אשר צורף כנספח א2 לנ/3 ולמכתבה של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה לפיו יש "לתקן את שטח המ.מ.ד ל-7.5 מ"ר בלבד ליח"ד" (נספח א5 לנ/3). עדן חזר על גירסתו בנחישות בעדותו בחקירה הנגדית. לכשנשאל על ידי ב"כ הנתבעים השיב - "מלכתחילה כשבאתי לתכנון החדרים תיכננתי את הממ"ד על פי השטחים שיש לי ועל פי חוק התכנון והבנייה ועל פי הנחיות הג"א ומבחינת התקנות הוא מהווה חדרון" (להבדיל מ"חדר" - ח.ט.) (פרוטוקול עמ' 6), וגם "הוא (הקבלן - ח.ט.) בכלל לא אמר לי, הוא לא ביקש שאתכנן לו חדרון. הוא ביקש שאתכנן ממ"ד שיכול להיות חדר אורחים, חדר שינה לילדים, חדר למקרי חירום. אילו רצה חדר מסויים היה אומר לי ואז היינו עורכים אחרת את הדירה" (שם, עמ' 7). לא מצאתי טעם שלא לקבל גירסתו של עדן. הנתבעים לא הציגו כל הסכם לפיו על עדן היה לתכנן את הממ"ד כחדר, כל שהוצג הינו הסכם המכר ובו הוראה, כאמור, לתכנן ממ"ד על פי המיפרט. נמצא, כי טענת ב"כ הנתבעים לפיה היה על האדריכל להבין כי עליו לתכנן את הממ"ד כחדר נוסף, הינה טענה תלושה, שאין לה כל יסוד ובסיס בחומר הראיות. אילו היה ברצון הקבלן לבנות הדירה כך שהממ"ד יהיה בשטח של חדר, היה קובע זאת במפורש במיפרט. אחריות הנתבעים 2 ו-3 26. אני דוחה טענת התובעים לאחריותם האישית של הנתבעים 2 ו-3, מאיר וגיורא (להלן ייקראו יחדיו גם: "המנהלים"), למחדלי הנתבעת בגין הליקויים ואי ההתאמות בדירות התובעים. אף שב"כ התובעים פירט ארוכות התנהלות הנתבעים, אשר "סיכמו" עם התובעים הזמנת חוות דעת שקט ולאחר מכן "הזמינו" בדיקה אקוסטית מטעמם - איני סבור שיש בכך כדי הוכחת רשלנות אישית ו/או חריגה מפעילותם כמנהלים בנתבעת. לא מצאתי בחומר הראיות תשתית ראייתית כלשהי על פיה יש להתעלם מאישיותה הנפרדת של הנתבעת, ולייחס למנהלים חבות אישית לחיובי הראשונה. הרמת מסך ההתאגדות של חברה בע"מ מנוגדת לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של תאגיד [סעיף 4 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "החוק")]. בשל כך מתחייבת הפעלה זהירה של הדוקטרינה. ההלכה הפסוקה חזרה והדגישה את הזהירות שעל בית המשפט לנקוט כל אימת שהוא דן בהרמת מסך, זאת על מנת "שלא יצא שכר ההזדהות בין חברה ובעלי המניות בהפסד היתרונות של ניהול עסקים באמצעות חברה כנהוג במסחר של ימינו" [ע"א 471/68 דוד יעקב נ' המפרקים במאוחד של מקיף חברה להשקעות בע"מ, פ"ד כ"ג(1) 65]. בע"א 1759/93 כהן נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד מ"ח(2) 143 - קבע כב' הנשיא שמגר כי הרמת המסך "היא חריג ואין לעשותה כדבר שבשגרה - על מנת שיורם המסך, על המבקש להראות נסיבות מיוחדות אשר יצדיקו נקיטת צעד זה". מן הפסיקה עולה כי הרמת המסך והתעלמות מהאישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד, תיעשה אך במקרה בו נעשה שימוש באישיות המשפטית הנפרדת למטרות בלתי כשרות, על מנת להתחמק במרמה מאחריותם האישית. ברע"א 6039/04 פלדשטיין נ' עובדיה, דינים עליון ע"ג 71, מבהיר בית המשפט כי "עניין הרמת המסך נועד למנוע מבעלי החברה עצמה את ניצול ההפרדה ביניהם להשגת מטרה בלתי כשרה הכרוכה בפגיעה בזולת; הוא נועד לעשות צדק ושמירה על טובת הציבור ...". במיוחד אמורים הדברים נוכח תיקון סעיף 6 לחוק (מרץ 2005), אשר צימצם את העילות להרמת מסך ההתאגדות ולייחוס אחריות לבעלי המניות, לעומת הנוסח שהיה קיים ערב התיקון. הרמת המסך - אם כן - היא מוצדקת, כל אימת שיוכח כי בעלי המניות עשו שימוש באישיות הנפרדת של החברה, לשם ביצוע מעשה תרמית או פעולה בלתי כשרה. האם השכילו התובעים, בענייננו אנו, להוכיח שימוש לרעה מצד הנתבעים באישיותה המשפטית הנפרדת של הנתבעת? תשובתי לשאלה האמורה הינה לאו מוחלט. בסיכומי טענותיו העלה ב"כ התובעים, לראשונה, טענה לפיה המנהלים עשו שימוש קצר טווח בנתבעת לצורך גריפת רווח נקודתי ובכך שללו הימנה האפשרות הממשית להעמיד הון עצמי הולם, ביחס לסיכון שבו היא נושאת. בשל כך - כך לנתבעים - יש לייחס למנהלים אחריות אישית. לבד מהיות הטענה סתמית ובלתי מוכחת הרי שבית המשפט מנוע מלהידרש לה, עת הועלתה לראשונה אך בסיכומי התובעים. אשר לשאלת הרשלנות. אכן, ההלכה הפסוקה קבעה כי אחריותו האישית של האורגן עשוייה לחול מכוח אחריותו בנזיקין שכן " ... האחריות הנזיקית נכפית על המזיק הר כגיגית. היא איננה מבוססת על פעולה רצינית של הניזוק. הנושה הנזיקי אינו נושה רצוני. הוא מוצא עצמו מול חברה ... הנושה החוזי רשאי לבור לעצמו - התקשרות עם החברה בלבד או התקשרות עם החברה ועם בעלי השליטה (או כל גוף אחר בחברה) ... שונים הם פני הדברים ביצירת הקשר הנזיקי. קשר זה אינו רצוני. הנושה אינו רשאי לבור לעצמו מסלול של קשר עם החברה בלבד, או מסלול של קשר עם החברה לגופים נוספים בה" [ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מ"ח(5) 661, 698]. ברם, אחריות אישית בגין מעשה עוולה תקום אך במקום בו הוכחו כל יסודותיה של העוולה ביחס לנושא המשרה בחברה, ואין די בהוכחת מעמדו והוכחת האחריות של החברה עצמה [ראו: ע"א 2273/02 חברת פתל בע"מ נ' חברת עובדיה, דינים עליון ס"ו 474]. התובעים לא השכילו להניח תשתית ראייתית להוכחת יסודות עוולת הרשלנות ולפיכך נדחית טענתם לחיוב הנתבעים בגינה. טענת התובעים לאחריות המנהלים - הנתבעים 2 - 3 - נדחית, איפוא. מסמך הוויתור 27. לא מצאתי כי מסמך הוויתור נחתם על ידי גור אריה תחת כפייה ואיומים. הנתבעת הוכיחה כי התניית הויתור נכללה בהסכם המכר (ראה עמ' 27 לנ/2) עליו חתמו גור אריה ולא נשמעה מצידם כל טענה מאז - שנת 1999 - ועד להגשת התביעה. יחד עם זאת סבור אני כי סעיף הוויתור מהווה תנאי מקפח מכוח חוק החוזים האחידים התשמ"ג-1982 [ראו כב' השופטת שטרסברג-כהן בת"א 1756/79 קראוס ואח' נ' שיכון ופיתוח (לא פורסם)] ומכוח סעיף 7(א) לחוק המכר (דירות), הפוסל כל הוראה חוזית השוללת תביעה בגין ליקוי או אי התאמה. משנמצא כי מסמך הוויתור שולל מגור אריה זכות תביעה כנגד מוכר דירה, אין לו למסמך כל תוקף מחייב (ראה א. ורדי, שם, עמ' 308). נזקים לא ממוניים 28. התובעים עתרו לפיצוי כספי בגין הצורך בפינוי דירותיהם לצורך ביצוע התיקונים, הפסד ימי עבודה, כמו גם בגין עוגמת נפש, טרדה ואי נעימות ופגיעה בפרטיותם לזמן ממושך - 8 שנים מקבלת החזקה בדירות ועד לבירור התובענה. מעיון בחוות דעת ברמן עולה, כי אין צורך בפינוי הדירות בתקופת ביצוע העבודות ומכאן שאין מקום לחייב הנתבעים בתשלום פיצוי בגין פינוי הדירות ו/או אובדן ימי עבודה. אשר לפיצוי בגין עוגמת נפש. הנתבעים לא התייחסו בסיכומיהם לעתירתם זו של התובעים. לגופה של הטענה, אני סבור כי העובדה שהתובעים סבלו - וסובלים - ממטרדי הרעש ופגעי האקוסטיקה, זכאים הם לפיצוי בגין כך. לעניין זה כבר נפסק כי "דירתו של אדם אינה רק נכס כספי אלא היא מרכז חייו וחיי בני משפחתו, זהו נכס שאדם רגיל משקיע בו חלק משמעותי מהונו ומאונו מתוך מגמה לאפשר ניהול חיים תקינים ומהנים לו ולבני משפחתו. מידת הסבל ואי הנוחות הנגרמים למשפחה עקב ליקויים הינה לכן משמעותית מאוד" [ראה ת"א 629/93 ברזילי נ' שיכון ופיתוח, תק-מח 2000(3) 331]. התובעים העריכו את עוגמת הנפש והטרדה בנושא הליקויים בסך של 10,000 ₪ לכל אחת מהדירות. בהתחשב בהיקף הפיצוי הכספי שהושת על הנתבעת בגין הליקויים ולנוכח העובדה כי לא הותר לה לבצע בפועל תיקון הליקויים, מצאתי כי יש לפסוק לכל אחד מהתובעים (הדירות) פיצוי בסך של 5,000 ₪ בגין עוגמת נפש. ליקויים פרטניים בדירות 29. לא מצאתי כל סיבה שלא לקבל את מימצאי המומחה ברמן בכל הנוגע לליקויים הפרטניים שנתגלו בדירות התובעים ועלות תיקונם, כמו גם הפיצוי שנקבע על ידו בגין ירידת הערך בשל אי התאמות שלא ניתן לתקנן. משקבעתי לעיל כי התובעים זכאים לפיצוי כספי בגין הליקויים וכי אלה יתוקנו על ידם, אין מנוס מלהוסיף לפיצוי המוערך את קביעת המומחה, באשר לתוספת הנדרשת בשל הביצוע על ידי בעלי מקצוע מטעם התובעים. התוצאה 30. נוכח מסקנותיי דלעיל, התובעים זכאים לפיצוי כספי לפי הפירוט הבא: א. צוקרמן - ליקויי בנייה - 7,863 ₪ (כולל מע"מ) ירידת ערך - 26,000 ₪ (6,500$ X 4 ₪ לדולר אחד) אקוסטיקה - 25,760 ₪ (35$ X 92 מ"ר X 2 צדדים) עלות חוות דעת - 2,278 ₪ עוגמת נפש - 5,000 ₪ סך הכל - 66,901 ₪ ב. שפרוט - ליקויי בנייה - 17,941 ₪ (כולל מע"מ) ירידת ערך - 26,800 ₪ (6,700$ X 4) אקוסטיקה - 22,400 ₪ (35$ X 80 מ"ר X 2 צדדים) עריכת חוות דעת - 2,204 ₪ עוגמת נפש - 5,000 ₪ סך הכול - 74,345 ₪ ג. תמיר - ליקויי בנייה - 11,385 ₪ (כולל מע"מ) ירידת ערך - 26,000 ₪ (6,500$ X 4) אקוסטיקה - 19,600 ₪ (35$ X 70 מ"ר X 2 צדדים) עריכת חוות דעת - 2,332 ₪ עוגמת נפש - 5,000 ₪ סך הכל - 64,317 ₪ ד. בראל ליקויי בנייה - 12,116 ₪ (כולל מע"מ) ירידת ערך - 21,200 ₪ (5300$ X 4) אקוסטיקה 18,760 ₪ (35$ X 67 מ"ר X 2 צדדים) עריכת חוות דעת - 2,334 ₪ עוגמת נפש - 5,000 ₪ סך הכל 59,410 ₪ ה. שדור ליקויי בנייה - 20,970 ₪ (כולל מע"מ) ירידת ערך - 42,000 ₪ (10,500 X 4) אקוסטיקה - 1) 25,200 ₪ (35$ X 90 מ"ר X 2 צדדים) 2) 6,550 ₪ (תקרה/רצפה: 262 ₪ x 25 מ"ר) עריכת חוות דעת - 2,568 ₪ עוגמת נפש - 5,000 ₪ סך הכל - 102,288 ₪ ו. גור אריה ליקויי בנייה - 6,291 ₪ (כולל מע"מ) ירידת ערך - 25,200 ₪ (6300$ X 4) אקוסטיקה - 19,600 ₪ (35$ X 70 מ"ר X 2 צדדים) עריכת חוות דעת - 2,334 ₪ עוגמת נפש - 5,000 ₪ סך הכול - 58,425 ₪ 31. התוצאה הינה, איפוא, כדלקמן: א. הנתבעת תשלם לכל אחד מהתובעים הסכומים המפורטים בסעיף 30 לעיל, בתוספת ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. ב. התביעה כנגד הנתבעים 2 ו-3 - נדחית. ג. מחייב את הנתבעת לתקן את הליקויים בעטיים נגרם הרעש מהפעלת המעלית, בהתאם לחוות דעת לבני, זאת תוך 60 יום ממתן פסק דין זה. ד. נוכח התוצאה אליה הגעתי אני מחייב את הנתבעת לשלם לכל אחד מהתובעים (לכל אחת מהדירות) שכר טרחת עורך דין בסך 7,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק ובצירוף ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ה. ההודעות כנגד צידי ג' 1 (עדן) ו-3 (אורבונד) - נידחות. הודעת צד ג' כנגד ישראליפט מתקבלת בחלקה, במובן זה שעל ישראליפט לתקן הליקויים בהתאם לחוות דעת לבני ככל שהם נוגעים למעלית עצמה (ראו סעיף 21 לעיל) - זאת תוך 60 יום ממתן פסק הדין. הנתבעת תישא בהוצאות ובשכר טרחת צידי ג'1 ו-3, בסך 7,000 ₪ לכל אחד מהם. מעליתמטרדמטרד רעש