סעיף 194 לפקודת מס הכנסה

החלטה 1. המבקש, פקיד שומה ת"א 3, ביקש להטיל עיקול על נכסי המשיב לפי סעיף 194 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], תשכ"א1961- (להלן: הפקודה או פקודת מס הכנסה). על ארבעה נכסים התבקש העיקול: א. דירה, הרשומה על שם אישתו של המשיב (להלן: הדירה). ב. מכונית, הרשומה על שם בנו של המשיב (להלן: המכונית). ג. כספי המשיב, המוחזקים בידי המבקש. ד. כספים, המוחזקים בידי מר אלשייך, חברו של המשיב. בית המשפט קמא מצא, כי קמו התנאים הנדרשים לשם הטלת עיקול לפי סעיף 194(ג) לפקודה. לאחר מכן, בחן את הנכסים עליהם התבקש העיקול, והטיל את העיקול המבוקש על הכספים המוחזקים בידי המבקש ועל הכספים המוחזקים בידי אלשייך. בית המשפט סרב להטיל עיקול על הנכסים האחרים: הדירה הרשומה על שם אשת המשיב והמכונית הרשומה בשמו של בנו. בקשת הרשות לערער מופנית כנגד החלטת בית משפט קמא, הדוחה את מקצת בקשת העיקול - כאמור. דין הבקשה להידחות. 2. סעיף 194 לפקודה מתיר למבקש להטיל עיקול על רכושו של הנישום, ובוודאי לא על רכושם של אחרים. המכונית והדירה רשומים בשמותיהם של אחרים, ולכן נדרש המבקש להוכיח כי על-אף החזקה אותה מקים הרישום, שייכים נכסים אלו למשיב. בית המשפט סיכם את ניסיונותיו של המבקש להוכיח את בעלותו של המשיב בנכסים, כך: בענייננו, חוששתני, אין בידי המבקש כל ראיה של ממש, לא בעניין הדירה ולא בעניין המכונית. כל שיכול המבקש להעמיד בעניין זה, לא היה אלא טיעון לוגי בלא כל גיבוי מן השטח לתמוך בו. ואין תימה, שהרי רעייתו של המשיב, שהדירה נשואת בקשת העיקול רשומה על שמה, לא זומנה לצורך אישוש הנטען, לא על ידי המבקש, ולא על ידי המשיב, כך שאותה פיקציה לה טוען ב"כ המבקש בעניין זה, לא הוכחה כלל. ... דומה כי אילו זומן הבן לעדות על ידי המבקש, אשר טען לאותה פיקציה רישומית של המכונית, ניתן היה אולי לחוקרו על יכולתו האישית ועל מקורותיו הכספיים בעת הרכישה, וניתן היה אולי להסיק דבר, גם בעניין הבעלות האמיתית במכונית זו הרשומה על שמו. הנטל לביצוע זימון כזה, היה גם הוא מוטל על המבקש, שכמו בנושא הדירה נשא הוא בחובת הפרכת הרישום, שכנגדו יצא. במסקנה זו אין עילה להתערב. וממילא אין לקבוע כי היה מקום להטיל עיקול בנכסים אלה, בהתבסס על טענות הבעלות. 3. לחילופין, כך טוען המבקש, היה על בית המשפט לצוות על עיקול הדירה בשל חזקת השיתוף המתקיימת בין המשיב לאישתו, אשר על שמה רשומה הדירה. המבקש סבור, כי יש לצוות על עיקול הדירה בשל שתי מסקנות אותן הוא גוזר מחזקת השיתוף: שותפותו של המשיב בבעלות על הדירה, ושותפותה של אשת המשיב בחובותיו. בית המשפט קמא דחה את הטענה החלופית. הדירה אמנם הייתה רשומה על שם המשיב ורעייתו בצוותא, כך קבע, אך סמוך למועד פתיחת החקירה כנגד המשיב הועברה הדירה במתנה לאישה. בנסיבות אלו, ובהעדר הוכחה מספקת מצד המבקש, לטענה כי אין להתחשב בבעלות הרשומה, סבר בית המשפט כי פג כוחה של חזקת השיתוף בדירה. אמנם, העברת הדירה במועד הסמוך לפתיחה בחקירה מעוררת חשדות כבדים, כך מצא, אך המבקש לא הוכיח דבר מעבר לחשדות אלו. בשולי הדברים, עמד בית המשפט על קושי נוסף בדברי המבקש; רעיית המשיב זכאית ליומה בבית המשפט, בטרם יעוקל רכוש הרשום על שמה. מכיוון שהאישה לא צורפה כמשיבה, ואף לא העידה בפני בית המשפט, לא היה בית המשפט נכון להורות על עיקול רכושה. גם בתוצאה זו לא מצאתי עילה להתערב. 4. ובאשר לטענה בדבר השיתוף בחובות, הרי כל עוד ההנחה היא כי הדירה שייכת, במלואה, לאשת המשיב, אין בטענה זו כדי לסייע למבקש בעתירתו. אפילו היה בית המשפט קמא מכריע כי אשת המשיב שותפה לחובותיו לפקיד השומה, אין די בכך כדי להטיל עיקול על רכושה לפי סעיף 194 לפקודת מס הכנסה. חרף כוחה "הדרסטי" של הוראת סעיף זה (כלשון ע"א 416/87 חכמי נ' פקיד השומה למפעלים גדולים, תקדין-עליון 87(3) 355), אין בה כדי להקנות למבקש סמכות לעיקול רכושם של אחרים. 5. טענותיו של המבקש לעניין חזקת השיתוף מעוררות שאלות קשות, הנוגעות למידת יכולתו של זר, לעשות שימוש בחזקת השיתוף החלה בין בני זוג. קל וחומר במקום בו מבקש צד שלישי להסתייע בחזקת השיתוף, מבלי שצרף לדיון את בן הזוג האחר כמשיב. משדחינו את טענותיו של המבקש לגופן, נעיר אך הערות מספר בעניין זה. אכן, בע"א 3002/93 בן-צבי נ' סיטין, פ"ד מט(3) 5, עמ' 20 (להלן: עניין בן-צבי) ציין בית המשפט, כי יכול הנושה לטעון כנגד הלכת השיתוף, מקום בו בני הזוג או אחד מהם טוען לה - וזאת אף מקום בו רק אחד מבני הזוג הוא צד להליך. אין להבין דברים אלו בהכרח כגורעים מזכויותיו הדיוניות של בן הזוג האחר, שאיננו צד להליך מקום בו מבקשים להכריז כי הלכת השותף חלה על נכס הרשום כולו בשמו. ומכל מקום, אין לומר שפסק הדין שיינתן, יהווה מעשה בית דין כלפי בן הזוג האחר, אשר לא צורף להליך. בנסיבות אלה אין להתערב בבחירתו של בית המשפט, שלא להטיל עיקול, בשלב זה של ההליך, ובטרם ליבון השאלות העובדתיות האמורות. 6. המבקש מבקש היום לצרף את אשת המשיב כמשיבה בערעור, בהתאם להוראת תקנה 425 לתקנות סדר הדין האזרחי. ספק אם יהא בכך לבד כדי לרפא את ההליך בו נקט, אולם, מכל מקום, משלא ניתנה רשות ערעור, אין מקום וצורך להיענות לבקשה זו. אשר על כן דין הבקשה להידחות. אין בכך כדי להביע דעה לעניין האפשרות העומדת בפני המבקש לפנות בעתיד בבקשה דומה באופן הראוי. המבקש ישא בשכר טרחת עורך הדין של המשיבים בסך 5,000 ש"ח. מיסיםמס הכנסהחוקי מס הכנסה