רקע וטענות הצדדים: התובעת 1, (להלן :"התובעת") שהינה חברה בשליטת ובניהול התובע 2, עוסקת בשיווק מוצרי מזון ומוצרים אחרים, הנמכרים במרכולים. לתובעת 1, בזמנים הרלבנטיים לתובענה, מבנה בשטח של כ-1,100 מ"ר, הנמצא ברחוב האורגים 11, באזה"ת ב"ש (להלן: "העסק") ובו אוחסנו מלאי מוצרים כחלק מעיסוקה. את התובעת 1 ביטחה הנתבעת 1, כנגד נזקי פריצה וגניבה. הנתבעת 2, שהינה בין היתר חברת שירותי מוקד, התראה וסיור, סיפקה לתובעת 1 שירותי מוקד וסיור באמצעות חיבור העסק למוקד ואף התקינה בו מערכת אזעקה הכוללת חיבור קווי ואלחוטי למוקד, סירנות וגלאים מסוגים שונים (להלן: "מערכת האזעקה"). את מערכת האזעקה התקינה הנתבעת 2, (נ/5) בהתאם לדרישות הנתבעת 1. הנתבעת 2, לאחר התקנת מערכת האזעקה, המציאה אישור בדבר תקינות המערכת, והיותה פעילה( ת/9). לטענת התובעים, ביום ו' - 20.9.02 - בסביבות השעה 16:00, עזבו עובדי התובעת את העסק, עם סיום שבוע העבודה, דרכו את מערכת האזעקה, וסגרו את פתחי הכניסה. ביום א' - 22.9.02 - בשעות הבוקר, כשהגיעו עובדי התובעת אל העסק, גילו כי אירעה בו פריצה וכי חסרים בתכולתו פריטים רבים, כמו גם סכומי כסף במזומן. בחינת נסיבות האירוע העלתה, כך התובעים, כי הפורצים ניתקו את קו הטלפון הראשי במבנה בו מצוי העסק, טיפסו לחלון בחזית העסק, המצוי בגובה של מספר מטרים, ניסרו את הסורג, ניפצו את זגוגית החלון וחדרו אל העסק. כמו כן פרצו את מנעול התלי של חדר הביטחון במחסן וגנבו חלק ניכר מתכולת העסק. התובעים הדגישו, כי טכנאי מטעם הנתבעת 2 ביצע בעסק ביקורת שגרתית שנתית, ב-18.9.02, ומצא בין היתר את מערכת האזעקה תקינה. לפיכך, עתרו התובעים לפיצויים בסכום של 2,172,650 ₪ - נכון למועד הפריצה, הן מחברת הביטוח שביטחה את העסק, על פי פוליסת הביטוח כאמור, והן מחברת המוקד, בשל רשלנותה של זו, שהתבטאה בין היתר בכך, שלא הזעיקה את התובעים עם קבלת הקריאה במוקד אודות אירוע הפריצה, לא שלחה רכב סיור לעסק לבדיקת סיבת הקריאה, לא קיבלה קריאה כלל, למרות שהייתה אמורה לקבל כזו, לא דאגה לתקינות מערכת המוקד, או לתפעולו, לא בדקה את מערכת האזעקה באופן מקצועי וסביר, וכן לא נהגה כפי שחברת מוקד סבירה אמורה הייתה לנהוג בנסיבות. התובעים הדגישו, כי הנתבעת 2 חבה אף בכך שהציגה כלפיהם מצג שווא, באשר לתקינות מערכת האזעקה, וכן חבה בהיותה שומרת שכר. כאן המקום לציין, כי התובענה שהוגשה כלפי חברת הביטוח- הנתבעת 1 - הסתיימה בתאריך 13.5.07 בהסכם פשרה שקיבל תוקף של פס"ד. לפי המוסכם, שילמה הנתבעת 1 לתובעים סך של 550,000 ₪ לסילוק מלא של תביעותיה. הנתבעת 1 המשיכה בהתדיינות בהודעת הצד השלישי אותה הגישה כלפי הנתבעת 2, כמשובבת תגמולי הביטוח, בהם נשאה כלפי התובעים. הנתבעת 2 הודתה בכתב הגנתה, כי ערכה הסכם התקשרות למוקד עם התובע 2, כמו גם ערכה סקר הגנות בעסק ואישרה דבר התקנת מערכת אזעקה המחוברת בחיבור אלחוטי וקווי ברמת האזור הבודד, כפי האישור מתאריך 19.9.02, שצורף כנספח ג' לכתב ההגנה. כמו כן הודתה, כי בתאריך 18.9.02 ביצעה ביקורת לעסק, כפי שעולה מנספח ד' לכתב הגנתה. בנוסף הודתה בהתקנת מערכת האזעקה, כפי דרישות חב' הביטוח - הנתבעת 1 - לרבות הצגת אישור מטעמה לנתבעת 1 בדבר התקנת מערכת האזעקה לשביעות רצונה של הנתבעת 1. מנגד, הנתבעת 2 הכחישה כי אירעה כלל פריצה לעסק. לטעמה, במוקד לא התקבלה כל פניה על פריצה, ולפיכך עסקינן באירוע "פריצה ידועה מראש" מעשה ידי התובעים, או מי מטעמם. הנתבעת 2 הפנתה להסכם ההתקשרות - סעיף 2 - לפיו על התובעים האחריות לתקינות מערכת ההתרעה והימצאותה של זו במצב תקין ופעיל, כמו גם היותה של חברת המוקד משוחררת מכל אחריות, מעבר לנזק בשיעור של מכפלת דמי המנוי החודשיים ב-60, תוך החרגה מפורשת של חוק השומרים, תשכ"ז-1967, ממערכת היחסים שבין הצדדים. לבסוף ציינה, כי אפילו הייתה מתקבלת קריאה במוקד והיה נשלח סייר, לא היה בכך כדי להבטיח את מניעת הפריצה, ככל שהייתה. הנתבעת 2 הכחישה גם את שיעור נזקי התובעת בנסיבות. המחלוקות שבין הצדדים: ניתן אם כן לציין את המחלוקות בתיק זה כדלקמן: האם התרחש אירוע פריצה לעסק התובעים, ואם כן, האם התובעים או מי מטעמם מעורבים בו? ב. ככל שהתרחש אירוע פריצה כאמור, האם הפרה הנתבעת 2 את הסכם ההתקשרות למוקד שנחתם בינה לבין התובע 2, עבור התובעת. ככל שכך, האם הינה מחויבת בנזקי הפריצה, או שמא חל בנסיבות סעיף 22 להסכם, המשחרר את הנתבעת 2 מכל אחריות מעבר לדמי מנוי חודשיים, במכפלת 60 חודשים. ג. האם הפרה הנתבעת 2 את ההסכם להתקנת מערכת אזעקה בהתאם לאישור אותו מסרה עבור חברת הביטוח, ומהן תוצאות ההפרה. ד. האם קיימת חבות תורמת מצד התובעים. ככל שחבה הנתבעת 2 בנזקי התובעים ושולחת הודעת הצד השלישי, מה שיעור הנזק? האמנם התרחש אירוע פריצה לעסק מבחינת התובעים בסיכומיהם, נקודה זו כלל אינה שנויה במחלוקת, והם מתמקדים בהפרות ההסכמים השונים שביניהם, רשלנות הנתבעת 2 והקשר הסיבתי לנזק. גם הנתבעת 1/שולחת ההודעה לצד ג', במסגרת סיכומיה, כלל אינה מתייחסת לעניין זה כשנוי במחלוקת. מבחינתה אירוע הפריצה אמנם התרחש, הנתבעת 2 הפרה חובותיה החוזיות והנזיקיות, וככזו חבה בנזקיה. הנתבעת 2 מצידה חוזרת על טענות ההגנה מטעמה, בסיכומיה, תוך ציון כי מדובר על "פריצה הזויה" לא פחות, תוך שהינה סומכת ידה על מומחה אזעקות מטעם הנתבעת 1, ומהלך האירועים שקדם לאותה פריצה, שכאמור בוימה לטעמה. התובעים והנתבעת 1, מגיבים לטענות הנתבעת 2 בסיכומי התגובה, תוך ציון, בין היתר, כי נטל השכנוע בדבר "ביום הפריצה", הינו לפתחה של הנתבעת 2. הנתבעת 2 מתייחסת תחילה לגרסת חברת הביטוח כפי שמצאה ביטויה בחווה"ד המומחה מטעמה מר הלפרין יהודה וכן חוו"ד המשלימה (ת/5 ו-ת/6). לפי גרסה זו, לפריצה העיקרית, שהתרחשה כאמור בין 20-22 לספטמבר 2002, קדמה פריצה מקדימה, בתאריך 13.9.02. במהלכה של הפריצה המקדימה נותקה אנטנת מערכת האזעקה שנועדה ליתן התראה אלחוטית על פריצה. פריצה מקדימה זו לטעמה, כלל לא התגלתה על ידי התובעים ואף לא על ידי חברת הביטוח מטעמם. ביחס אליה גם לא העיד כל עד לעצם התרחשותה, לא הוגשה בגינה תלונה למשטרה, לרבות לא ממצאי חוקרים מטעם חברת הביטוח כאשר התובעים אף שוללים פריצה שכזו, שאינה מופיעה לא בתצהירים מטעמם, ולא בסיכומיהם. מר הלפרין הינו מומחה בשחזור הליכי פריצה וערך בדיקה של מערכת האזעקה אצל התובעת לאחר אירוע הפריצה. בחווה"ד המקורית פירט מר הלפרין מהם מרכיבי מע' האזעקה, סוגי האינדיקציות שניתן לקבל מהם, כמו כן ציין את אמצעי הגילוי. בסעיף 4.1 לחווה"ד כתב כך: " בתאריך 22/00/02-20 חדרו אלמונים לאתר הנ"ל זאת תוך כדי פריצת קטע מסורג עילי שבחזית האתר, הפורצים שחדרו למקום ניתקו בצורה מושכלת את קווי הטלפון שחוברו למערכת אך מספר ימים קודם לפריצה ביצעו חדירה קודמת בה ניתקו את אנטנת המשדר ובכך לא התקבלה במוקד כל קריאה כאמור בהמשך. " ובהמשך: ארוע הפריצה המוקדם לפרוק אנטנת המשדר. 4.16) ביום 13/09/02 בשעה 20:02 נרשמה במוקד קריאה 'פריצה מאזורי גילוי מס' 18, 12, 13, 2' הערה: אזור גילוי מס' 18 התקבל במוקד משתי היח'. ארועי הפריצה מאזור גילוי מס' 2, 13, 12 התקבלו כבר במוקד רק מהיח' הקווית. 4.17) ביום 13/09/02 בשעה 20:13 נרשם ביומן מבצעים במוקד 'דווח לויקי-שוגר סייר לא נזהה ממצא חשוד'. בהמשך, מפרט המומחה את אופן ביצוע הפריצה המקדימה שמטרתה הייתה לנטרל את אנטנת המשדר האלחוטי על מנת שלא ניתן יהיה לשדר נתונים אלחוטיים למוקד וכלשונו: "ביום 13/09/02 בשעה 20:02 בוצעה לאתר חדירה מקדימה שבה לא גנבו הפורצים דבר אלא פרקו את אנטנת המשדר של מערכת האזעקה. חדירת הפורצים לוותה בהפעלת המערכת מ-4 אזורי גילוי, ניתן ללמוד כי הפעלת המערכת בשעה 20:02 היתה מאזור גילוי מס' 18 (זה התקבל במוקד הן מהיח' הקווית והן מהיח' האלחוטית) שהינו הגלאי התיקרתי האמצעי שמול דלתות הכניסה (מכיוון הסורג שנפרץ) מיד לאחריו הופעלו אזור הגילוי מס' 2, 13, 12 אך אלו התקבלו כבר במוקד רק מהיח' הקווית, נתון המעיד כי במהלך מהיר פורקה אנטנת המשרד, אשורי הגילוי מס' 13, 12 הינם גלאי המשרד וברור כי אנטנת המשרד פורקה מתוך חלל המשרד תוך כדי הרמת קטע מתקרת המשרד והגעה לאנטנה שהותקנה כזכור על משטח פח במרכז התקרה כל זאת ובלי שמי מהפורצים טיפס על גג המשרד...נתון זה מעיד על מידע מוקדם, רב ערך שהיה ברשות הפורצים לעניין מיקום האנטנה שאינה נצפית מנק' כל שהיא בחלל האתר". המומחה מציין, כי החל מ-13.9.02 ועד לאיתור הפריצה התקבלו מהמוקד קריאות ממערכת המוקד הקווי בלבד. עוד ציין, כי במועד הפריצה העיקרית ניתקו הפורצים גם את צמת החוטים בארון הסעף של בזק המצוי בסמוך לעסק. מהלך זה גרם לניתוק כל התקשורת הן הקווית והן האלחוטית למוקד והפורצים יכלו לחדור לאתר באין מפריע. על פי שיחזור זיכרונות מערכת האזעקה, החדירה לעסק היתה ב- 21.9.02 בשעה 01:30 .הפורצים שהו במקום עד 02:01 והפעילו מספר ניכר של אזורי גילוי. בשעה 06:06 ביצעו הפורצים חדירה נוספת שהסתיימה ב-06:29 כששוב הופעלו מס' אזורי גילוי. חדירה שלישית בוצעה ב- 21:30 עד לשעה 23:48 אך אז נסתיים זיכרון המערכת ויתכן כי בוצעה חדירה נוספת שלא תועדה. סה"כ פרק הזמן המצטבר היה בן כ-4 שעות ויותר. כל האירועים הללו לא התקבלו במוקד, בשל נטרול התקשורת. בסיכום חווה"ד מצוין, כי המבוטח דרך את המערכת טרם עזיבתו את העסק וזו פעלה במהלך הפריצה. חדירת הפורצים היתה מתוכננת היטב תוך שימוש במידע מוקדם ופריצה מקדימה לשם פירוק אנטנת המשדר שמחוברת למוקד. הנתבעת 2 אף מפנה לחקירתו הנגדית של מר מישל עטון מטעם התובעים, לפיה לא הבחין בכל שבר בלוחות הגבס על התקרה, מעליה הייתה מוכמנת אותה אנטנה (עמ' 30 לפרוטוקול), כמו גם חקירתו הנגדית של מר חיים עטון (התובע 2) המציין אף הוא בעמ' 46 לפרוטוקול, כי התקרה הייתה בסדר. עוד מציין ב"כ הנתבעת 2, כי לפי נתונים אלה, הפריצה המקדימה נמשכה כ-4 דקות בלבד כדברי מר הלפרין בחקירתו הנגדית (עמ' 58) ממועד הכניסה ועד לעזיבה המוחלטת, פרק זמן בו הספיקו הפורצים לעקם סורג ברזל, להסיר משטח מהצד השני של החלון, שחסם אותו, להיכנס דרך החרך שנוצר בין שני הסורגים, שספק אם אדם יכול היה לעבור בו, לחדור דרך החלון העילי למחסן, לרדת למחסן מגובה של לפחות 2.5 מ'- 3 מ', כפי עדות מר הלפרין, באמצעות חבל. לאחר מכן להגיע למקום האנטנה המוכמן, לפרקה מבלי לפגוע בתקרה ולהחזיר התקרה למקומה, לחזור דרך אותה דרך, להחזיר את המשטח שסגר את החלון למקומו ולפנות המקום. כל זאת כאמור ב-4 דקות. זאת אין מבינה ב"כ הנתבעת 2. ומעבר לכך, כיצד התובעים או מי מטעמם לא הבחין באותה פריצה מוקדמת, ומדוע בפריצה הגדולה ניזוקה תקרת המשרד באזור בו הותקנה האנטנה ותקרת הגבס בו היתה שבורה? לפיכך, לא סברה הנתבעת 2 כי ארעה אמנם פריצה מקדימה. אי קליטת שידורי האנטנה במוקד לטעמה נבעו מהפרעות רגילות בשידור שהיו אף קודם לכן ושחייבו את ההפרדה בין האנטנה למשדר (עמ' 8 לחוו"ד הלפרין) . כמו כן, טענה כי, אין משמעות לאישור הקלוקל שמסרה הנתבעת 2 בדבר היות מערכת האזעקה תקינה, לרבות האנטנה, שכן זו נותקה רק בפריצה הגדולה, כמו גם כבלי הטלפון. הנתבעת 2 סיכמה אם כן וציינה, כי לו ביהמ"ש יקבל עמדת חברת הביטוח ביחס לפריצה מקדימה, כי אז יש למצוא את התובעים כמשקרים בהעלימם פריצה זו, וככאלה אין ליתן אמון בגרסתם. התובעים וחברת הביטוח אינם סבורים שהאירוע המקדים לא התרחש. חברת הביטוח מציינת כי מר הלפרין אומר מפורשות, כי לא נוטרלה האזעקה בעת הפריצה המקדימה שכן אז היתה זו מתגלית (עמ' 59 לפרוטוקול), מה גם שמשך הזמן לפירוק האנטנה הוא שניות ספורות (כפי שאומר זאת מר הלפרין בעמ' 58 לפרוטוקול) ולכן פרק זמן קצר אינו בעייתי בנסיבות. התובעים הדגישו בסיכומי תשובתם כי אינם מכחישים את קיומה של פריצה מקדימה כפי שציינו בסיכומיהם מה גם שהנתבעת 2 ידעה שהמערכת האלחוטית לא תקינה (תשובה 15 לשאלון ). כשלעצמי, סברתי כי קיומה של הפריצה המקדימה הוכח במאזן הסתברויות. מר הלפרין התייחס לכך בחוות דעתו כמו גם בחקירתו הנגדית כאשר ציין מפורשות, כי פרק הזמן הקצר לביצועה "מאוד הגיוני" (עמ' 58 לפרוטוקול). התמיהות שהעלתה ב"כ הנתבעת 2 בסיכומיה בכל הקשור עם לוח הזמנים הצפוף לכאורה לביצועה, אינו מייתר את עצם אפשרות התרחשותה. בהחלט ייתכן כי היה לפורץ מידע מוקדם אודות מיקום האנטנה, ואין חולק כי היא נמצאה בסיכומו של יום מנותקת. אם לכך נצרף העובדה ולפיה במהלך מס' ימים לא התקבלה במוקד אינדיקציה אלחוטית כלשהי, כי אז הסבירות שאמנם אירעה אותה פריצה מקדימה קיימת במסגרת מאזן ההסתברויות כאמור. את העובדה שאין מציינים זאת התובעים בתביעתם אין לייחס בהכרח לרצונם להעלים פרט זה אלא דווקא להעלמת נתון זה מעיניהם באופן ברור. באשר לפריצה הגדולה לעסק בה נגנבו כאמור סחורה ומזומנים, אין למעשה חולק כי עת הגיעו התובעים ומי מטעמם לעסק ביום א' 22.9.02 התברר להם, כי בית העסק אינו מכיל את אותה כמות סחורה שהיתה בו כשעזבו אותו ביום שישי 20.9.02. התברר לתובעים כי קו הטלפון המחבר בין העסק למוקד מנותק, מנעול חדר הביטחון שהיה בבית העסק מסוג מנעול רתק נפרץ וכי נגנבה תכולת העסק תוך פתיחת בריחי חלון חדר הביטחון ופריצת מנעול החלון. כמו כן נסרו הפורצים את אחד הסורגים עקרו כספות וגנבו את תכולתן. (ר' סעיפים 14, 15 לתצהיר מר חיים עטון ת/3, כמו גם סעיפים 13-16, לתצהיר מר מישל עטון ת/2 בנוסף ר' חווה"ד מר מ' גלעדי (ת/4) המציין את אופן החדירה). מבחינת הנתבעת 2 כאמור פריצה זו כלל לא התרחשה, אלא בוימה. לטעמה מדובר כזכור ב"פריצה הזויה", עפ"י דברי מר הלפרין בחקירתו הנגדית בעמ' 59 לפרוטוקול. הנתבעת 2 מציינת, כי למעט בני משפחת עטון לא זומן איש להעיד אודות הפריצה, למרות שהיו במקום עוד עובדים, כך גם חב' הביטוח איילון לא טרחה לזמן את חוקריה שיספרו אודות הפריצה. בנוסף, מערכת הצופרים לא חובלה קודם לאירוע. כיצד יתכן שהפורצים שהו במקום זמן כה רב מבלי לנתקה? ומעבר לכך, ארון הבזק ממנו ניתקו הפורצים את החוטים המוליכים, נפתח באמצעות מפתח תואם (מר הלפרין בעמ' 59),וקווי בזק נותקו בתחתית הארון באופן "כירורגי" שאינו מתיישב עם נוהג עבודה של פורץ רגיל? ועוד, במקום היו כמויות סחורה עצומות, כיצד כל אלה הוצאו דרך חלון הממ"ד? שכן היה צורך לשנע כמות סחורה שכזו באמצעות מלגזה מהמחסן ועד לכניסה לממ"ד ולאחר מכן להעבירה ידנית מהמחסן לממ"ד שאינו מאפשר כניסת מלגזה, לפרק את הסחורה מהפלטות עליהם "ישבה" ולהוציאה דרך חלון הממ"ד אל מחוץ למבנה. מדוע לא פרצו את דלת המחסן בין ידנית ובין באמצעות מלגזה מה שהיה מאפשר להם להוציא הסחורה במישרין ובמהירות למשאיות שהמתינו בחוץ. הנתבעת 2 מפנה לחקירתו של מר הלפרין המציין מפורשות, כי: "זו פריצה הזויה, כל המהלך של הכניסה המוקדמת, של ניטרול האנטנה ביצוע הפריצה לאחר מכן תוך כדי חיתוך קוי הבזק...פתחו את הארון (ארון הבזק א'ב') עם מפתח מותאם, וזה מוזר חתכו את קו הטל' לא בקופסאות החיבורים אלא בתחתית ארון הבזק...פורץ נורמאלי, זה הפרנסה שלו, קורע את כל החוטים ומשאיר את הארון. היתה פה עבודה כירורגית." ובהמשך: ש. הם לא חיבלו במערכת האזעקה. ת. נכון. זה לא הגיוני שיעבדו סוף שבוע שלם עם אזעקה עובדת. ש. במהלך כזה שלא מחבלים במערכת האזעקה והיא ממשיכה לפעול לכל אורך הארוע, והיא צופרת לפורצים באוזניים, אם אני חושב על הגיון מקצועי תאשר שזה מתיישב עם הגיון לתעד את הפריצה. ת. אני לא יכול לדעת אם מישהו ידע או עשה בכוונה. האפשרות שלך הגיונית."(עמ' 59 לפרוטוקול). עוד הפנה ב"כ הנתבעת 2 לחוו"ד של מר סבי עזר (נ/21) ולפיה במערכת האזעקה קיים "קוצב זמן אוטומטי" (TIMER) הנדרך מחדש מידי 24 שעות. כאשר נרשמה קריאת הפעלה ביום שישי בשעה 16:09 עת עזבו את העסק, ובדיקה אוטומטית נערכה רק לאחר 48 שעות היינו ביום א' בשעה 16:08, כי אז קו הטלפון נותק לאחר מועד הדריכה בעת עזיבת העסק וחובר מחדש לפני יום ראשון בשעה 16:08. ב"כ הנתבעת 2 מציינת, כי במילים אחרות מקום ובו נראית בדיקה אוטומטית בדיוק בשעה שבה נקלטה כזו בעת העזיבה (16:08), כי אז לא אירעה פריצה כלל שכן אחרת לא היה שולח את הקוד האוטומטי בדיוק באותה שעה. עוד ציינה ב"כ הנתבעת 2, כי למר הלפרין לא היתה כל ראיה לעצם הפריצה או הפריצות. התובעים וחברת הביטוח מציינים מנגד, כי הסחורה אמנם הוצאה דרך חלון הממ"ד מאחר והוצאת הסחורה בכל דרך אחרת היתה מגלה את המשאית מבחינת מיקומה ביחס לעסק, היינו היכן שהיא עומדת היא מסתירה את החלון אך לא את הדלת. (ר' עדות מר מתי גלעדי עמ' 53 לפרוטוקול). באשר ל"קוצב הזמן האוטומטי" ,צויין כי לא ברור כלל האם פונקציה זו תוכנתה ולא הובא כל גורם מקצועי מטעם הנתבעת 2 להעיד על כך. ב"כ התובעים ציין בתגובתו, כי הראיות מצביעות דווקא על כך שהיתה מעורבות של אנשי הנתבעת 2 בפריצה ולא של אנשי התובעת. כן ציין, שאין צורך לזמן את כלל אנשי התובעים לעדות ביחס לעצם האירוע ודי באלה שזומנו, ולעניין עצם ביצוע הפריצה ציין כי השמאי עדי גלעדי נכח במקום וצילם, כך שמתמונותיו מצביעות בדיוק כיצד בוצעה הפריצה. כשלעצמי התחבטתי בעניין אחד בלבד, שכן הסברי התובעים וכן חברת הביטוח לעצם ביצוע הפריצה שכנעו אותי כי אמנם כזו התרחשה. ראיות לכך מצאתי הן בתצהירי מישל וחיים עטון, והן בחווה"ד של מר גלעדי מתתיהו (ת/4) כמו גם במהלך חקירתו בביהמ"ש לאחר שנכח במקום העסק (עמ' 54 לפרוטוקול). השאלה המטרידה היתה כיצד זה ייתכן שהפורצים לא פגעו בצופרי האזעקה שהמשיכו ל"עבוד" בעסק במשך שעות פעילותם בו. נדמה, כי עצם עבודת הצופרים אמורה להטריד עד למאוד את מבצעי הפריצה. יש בכך כדי להפריע לעצם הגניבה, כמו גם להזעיק אנשים מבחוץ. לפיכך, יש מקום לסברה כי מערכת הצופרים לא בהכרח עבדה. ככל שלא חובלה כי אז גם יש גם רגליים לסברה שהיה מי שטרח לנטרלה. לשם כך נזקקים הפורצים למידע מוקדם בדר"כ, אלא שאת מקורו של מידע זה היה על הנתבעת 2 להמציא בראיות ולהוכיח. אין חולק, כי כאשר מדובר באירוע פריצה מבוים מוטל נטל כבד עד למאוד בכמות ואיכות הראיות שיהיה בהם כדי לאשש הטענה שמי מהתובעים ביצע בנסיבות מעשה פלילי של פריצה וגניבה לשם קבלת תגמולי הביטוח. אלא שלא יכולתי להתרשם מהראיות, שכמעט ולא היו בידי הנתבעת 2, כי כך הם פני הדברים, למרות שהיה בשאלות אלה כדי להרים גבה. כדי ליישר את ההדורים לעניין הפריצה אציין, כי "פריצה הזויה" או לא, הן עניין של מידה. אין הכרח כי הפורצים בנסיבות המקרה ינהגו כפי שנוהגים פורצים "רגילים" היינו לא באופן "כירורגי" וטוב היה לו הוכיחה הנתבעת 2 מהוא אופן ביצוע פריצה רגיל להבדיל ממתוחכם/ כירורגי. יש לזכור כי מר הלפרין מציין בעדותו ביחס לניתוק הקו הטלפוני כי כל הצמה נותקה, וכלשונו :" מדובר על צמה בעובי של אצבע שנחתכה 64 גידים. חתכו במכה את כל החבילה הזו"(עמ' 60 לפרוטוקול), לא בהכרח "כירורגי". ומעבר לכך, מעצם התחכום לכאורה שבביצוע יש דווקא כדי ללמד שגם מערכת הצופרים נוטרלה באופן מקצועי, שכן זו ודאי הקשתה על עבודתם של הגנבים. כך גם לעניין ההסבר בכל הקשור עם הוצאת כמויות סחורה רבות דרך החלון כאשר קל היה יותר להוציאם דרך הדלת אך אז מיקום המשאית עלול היה להיות בעייתי, שכן אחרים היו מבחינים בנעשה. מכל האמור לעיל עולה, כי הפריצה לעסק ומעשה הגניבה אמנם התרחשו, מחד, ומאידך לא הוכח, בוודאות הנדרשת במשפט אזרחי-מאזן הסתברויות- כי ידם של התובעים היתה במעל, בין כמבצעים, בין כמסייעים ובין כשותפים שבשתיקה. הפרת הסכמי ההתקשרות עם הנתבעת 2 נושא זה נחלק למעשה לשנים. הפרת הסכם התקנת מערכת האזעקה וכן הפרת הסכם המוקד בין כפועל יוצא ובין באופן עצמאי. לעניין הפרת הסכם התקנת מערכת האזעקה ציינו התובעים, כי בודק מטעם הנתבעת 2 - אדוארד - ביצע בדיקה של מערכת האזעקה ומצא אותה תקינה בתאריך 18.9.02. בדיקה זו נערכה בתשלום לפי דרישת חברת הביטוח לבחינת תקינות המערכת. אישור לביצוע ביקורת התקינות בתאריך 18.9.02 הוצא (ת/9- ת/3 למוצגי התביעה), כאשר הנתבעת 2 הוציאה אף אישור מודפס ב- 19.9.2002 (סומן כת/2 במוצגי התובעים). בין היתר צוין במסמך זה, כי "המערכת מחוברת בחיבור אלחוטי קווי ברמת החיבור הבודד". בפועל המערכת לא היתה תקינה בהיות הגיבוי האלחוטי מנותק, ונתון זה היה ידוע לנתבעת 2 ברחל בתך הקטנה כפי שהודתה בו בתשובה 15 לשאלון התובעים בו מצויין כך: "במועד הבדיקה אצל התובעים נבדק הקשר הקווי ונמצא תקין הקשר האלחוטי לא נמצא תקין" ובתשובה לשאלה 17 השיב מנהל הנתבעת 2 "במקרה המדובר לא קיבלנו קריאה על ניתוק וזאת מכיוון שהשידור האלחוטי לא היה תקין, הלקוח לא היה מחובר לשירות בודק קו טלפון". במילים אחרות למרות אישור התקינות של המערכת היא לא היתה תקינה. אלא שלא רק זאת. לא רק שהמערכת האלחוטית לא היתה תקינה, מערכת האזעקה אף היא לא הורכבה כשורה, שכן לפי דרישות חברת הביטוח היה צורך להתקין "בודק קו טלפון" (לפי דו"ח הסוקר נ/4 שהומצא לפי תצהיר מר מישל עטון לנתבעת 2 ומנהל הנתבעת 2 מאשר כי קיבל דרישה שכזו - עמ' 69 לפרוטוקול). תפקידו של זה הינו להתריע אלחוטית למוקד- הנתבעת 2 - על חבלה בקו הטלפון כמו קצר או ניתוק. זאת ועוד, לפי חווה"ד המשלימה של מר הלפרין (ת/6), על פי דרישת סקר המיגונים היה על התובעים להתקין מיגון אקטיבי לרוחב החלונות מהם פרצו הפורצים לעסק. מיגונים אלה אמנם בוצעו אלא שמערך גילוי זה היה מנותק בתוך מערכת האזעקה וניתוק זה בוצע כפי הנראה ע"י טכנאי המוקד. בכך ראו התובעים הפרת התחייבויותיה של הנתבעת 2. לא התקינה מערכת אזעקה לפי דרישות המיגון של חברת הביטוח, כפי שהתחייבה לעשות, לא התקינה מודול "בודק קו טלפון", מערכת האזעקה בכל הקשור למערכת המיגון האקטיבי באזור החלונות נוטרלה כפי הנראה ע"י טכנאי המוקד, וחמור מכל, כך נטען, הנתבעת 2 ידעה כי מערכת האזעקה אינה תקינה באופן מוחלט למרות שניתן אישור כי הינה תקינה ובכך יצרו ביודעין מצג שווא בפני התובעים והנתבעת 1 בדבר מצבה האמיתי של מערכת האזעקה, כאשר ברור שבמקרה והחייגן הקווי ינותק, לא יקבל המוקד כל התראה שהיא על פריצה. התובעים הוסיפו, כי הנתבעת 2 הפרה גם את הסכם המוקד, כאשר בתאריך 13.9.02 בשעה 20:02 במהלך ביצוע הפריצה המקדימה, קיבלה הנתבעת 2 על כך התראה ושלחה סייר לעסק. סייר זה אמור היה לבדוק העסק באופן חיצוני כפי עדות מנהל הנתבעת 2 מר ראם ארזי (עמ' 69 לפרוטוקול), לרבות פתחים, מנעולים, סורגים ואף לעשות שימוש בפנס, אלא שסייר זה לא גילה, כי חסר סורג באחד החלונות במחסן, וכיצד זה דו"ח האירועים מסיור זה (נ/24) מציין כי הכול תקין? עוד ציינו התובעים, כי סייר זה כלל לא זומן לעדות ולכן לא ניתן לשלול כי לא ביצע את מלאכתו נאמנה. מעבר לכך הוסיפו התובעים, לא עלתה הנתבעת 2 על כך שנפסקו הקריאות מהקו האלחוטי והתקבלו רק מהחייגן הקווי, עובדה שהתבררה לטכנאי המוקד בבדיקתו מיום 18.9.02 היינו כ-5 ימים לאחר הפריצה המקדימה, וגם בכך יש כדי להוות רשלנות ולמעשה הפרת ההסכם. הנתבעת 1 ציינה בסיכומיה בנוסף, כי בעת ביצוע בדיקת התקינות על ידי טכנאי הנתבעת 2, בתאריך 18.9.02, ניתן היה לגלות בקלות את דבר ניתוק האנטנה האלחוטית לו אמנם בוצעה בדיקת תקינות של מערכת זו. בדיקה נוספת של המבנה היתה מגלה גם את מקום החדירה, ובכך היתה נמנעת הפריצה. ב"כ הנתבעת 1 דאג להדגיש כי בהיבט שירותי המוקד התובעת קיבלה מהנתבעת 2 "שירותי מוקד וסיור" ותו לא (עמ' 68 לפרוטוקול מפי מר ראם ארזי מנהל הנתבעת 2), בעוד נושא מערכת האזעקה הינו מחוץ להסכם המוקד. מעבר לכך חזר על טענות התובעים והוסיף כי הנתבעת 2 לא טרחה לזמן את הטכנאי שערך את הבדיקה והדבר אומר דרשיני. הנתבעת 2 מצידה ציינה, כי לא התרשלה וממילא לא יכולה היתה למנוע את הפריצה. לעניין העדר מודול קו הטלפון ציינה, כי מדובר בהרחבת חזית שכן הטענה נזנחה, תוך ויתור על חוו"ד של סקווינט שבסיכומו של יום לא הוגשה. בכל מקרה ולפי חוו"ד מר הלפרין מטעם חברת הביטוח, לנוכח צורת הפריצה, לא ניתן היה לאתר את הפריצה גם באם היתה מתוכננת אופציה שכזו. מה גם שלא הוכח כי התובעים נדרשו לתכנת מערכת מודול. לעניין נטרול מערך הגילוי לאורך החלונות ציינה ב"כ הנתבעת 2, כי לא הוכח מאין חדרו התובעים בפריצה הגדולה. הוכח העדר סורג אחד ולא ברור מתי הוסר. ומאחר ונוטרלה מערכת האזעקה ממילא-הן הקווית והן האלחוטית- אין זה משנה כלל אם האזור היה מחובר אם לאו. מכל מקום, כך ציינה, לא הוכח כי אנשי הנתבעת 2 נטרלו את הגלאי. באשר לאישור תקינות המערכת זה הוצא בלחצם האדיר של התובעים. בכל מקרה אין בחווה"ד של מר הלפרין כל התייחסות לפגם כלשהו בבדיקת הטכנאי. אי קבלת קריאות מהקו האלחוטי אינו מלמד כלל כי נותק, אלא כי יש בעיות שידור כפי שהיו בעבר. רק במכתב המאוחר של מר הלפרין לעוה"ד חן מ- 8.9.05 נלמד כי בדיקה ראויה בה היו מגלים הנזק לאנטנה היתה מונעת הפריצה, כאשר לא ברור איזו בדיקה היה על הטכנאי לערוך שכן התקשורת עם המוקד היתה תקינה והמוקד אינו מזהה קריאות הבדיקה לפי קריאה קווית או קריאה אלחוטית (עמ' 9 לחוו"ד הלפרין). גם הלפרין עצמו גילה את דבר ניתוק האנטנה רק בדיעבד ובמה חטאה הנתבעת 2? באשר לאי גילוי הסורג השבור טענה זו הינה מופרכת לטעם ב"כ הנתבעת 2 שכן התובעים בעצמם לא גילו זאת וכיצד יגלו זאת אנשי הנתבעת 2? מעבר לכך לא ברור כלל מתי נוסר הסורג. כשלעצמי, סברתי כי אבן הנגף העיקרית והמרכזית בהתנהלות הנתבעת 2 ועובדיה, מתייחסת לאי מתן תשומת לב ראויה לבעיות מערכת האזעקה וההתראה שניצבו לפתחה שלא לומר תחת אפה, אך לא זכו לטיפול הולם. למרבה הצער, לא רק שלא זכו לטיפול הולם יש לומר כי זכו לטיפול רשלני ולא מקצועי בעניינים שהם מנשמת אפה של חברה האמונה על מתן שירותי מוקד והתראה מפני פריצה ואף אחראית על שמישותם והפעלתם היעילה של כל אותם פריטים שהתקינה לשם מניעת פריצה אפשרית, והכל תוך הפעלה יעילה של שירותי המוקד על דרך קבלת התראה באופן קווי ואלחוטי. אין חולק, כי הנתבעת 2 נתנה "תעודת הכשר" למערכת האזעקה וההתראה ביום 18.9.02 לאחר בדיקת טכנאי מטעמה. לא יכול להיות חולק שהיא ידעה כי קו ההתראה האלחוטי אינו שמיש. ציין זאת במפורש מנהל הנתבעת 2 בתשובה לשאלון כמצוין לעיל(תשובה 15 לת/7). ניסיון ב"כ הנתבעת להפנות לחוו"ד מר הלפרין אינו יכול לסייע מול הודאת בעל הדין בדבר ידיעת המוקד כאמור. ואף מעבר לכך. מובן, ובכך הודתה גם הנתבעת 2 , ההתראה האלחוטית אינה פעילה כבר מ-13.9.02- מועד הפריצה המקדימה- אם כך, מדוע שלא יבחן טכנאי הנתבעת 2 האם קיימת בעיה כלשהי בנושא זה בעת בדיקת תקינות המערכת 5 ימים מאוחר יותר? זאת ועוד, מציינת ובצדק ב"כ הנתבעת 2, כי נטרול מערך הגילוי ליד החלונות, לא יכול היה למנוע את הפריצה כאשר מערך ההתראה הקווי והאלחוטי מנותקים. יחד עם זאת, יש בכך כדי להצביע על המגמה הכללית, היינו על המגמה שלא להיות דק פורתא באותם עניינים בהם המוקד מחויב ליתן שירות. זוהי אוירה כללית של חוסר תשומת לב לפרטים שהביאה בסיכומו של יום לכך שהפריצה מתרחשת מבלי שהתראה כלשהי תינתן. אין ספק בעיני, כי לו גילו שהאנטנה חובלה, היה בכך כדי להדליק נורות אדומות הן אצל התובעים והן אצל הנתבעת 2 לכך שבית העסק "מטווח" ע"י גנבים חורשי רעתו. אינפורמציה זו הייתה בוודאי מעלה את סף הכוננות הן אצל הבעלים והן מצד חברת המוקד, מה שבודאי היה מונע ומסכל את ביצוע הפריצה והנזק היה נמנע, אם לא כולו לפחות מקצתו, וכך הנני לקבוע. בהתנהלותה, יצרה הנתבעת 2 מצג רשלני כלפי התובעים כאילו מערכת האזעקה וההתראה שמישה ופועלת כשורה. מצג זה נולד לאחר שטכנאי הנתבעת 2 כנציגה, לא ביצע בדיקה יעילה ומקיפה לבדיקת המערכת ולמרות זאת, הוציא האישור בדבר שמישותה כאמור. הנתבעת 2 מפרה אם כן את חובתה כבעלת מקצוע סביר בהתקנת מערכות אזעקה והתראה, מקום בו מוטלת עליה החובה המוסכמת להתקינם כפי הנדרש ע"י חברת הביטוח, לא מתגלית הפריצה ולא מסוכלת במלואה או בחלקה. אי גילוי הפריצה כאמור מהווה אף הפרת הסכם המוקד שנערך בין הצדדים. בסעיף 2א' להסכם מצהיר מזמין שירותי המוקד כי ברשותו: "...מערכת התראה תקינה התואמת את אופי המקום והתכולה שבו...כי מערכת זו תהיה בכל עת במצב תקין ופעיל, וכי אני אהיה אחראי לתקינות מערכת ההתראה משך כל תקופת ההסכם". (ר' נספח א' לתצהיר מר ראם ארזי מנהל הנתבעת 2 - נ/22). אלא שעניין זה כאמור הופקד בידי הנתבעת 2 לטיפול. בפועל היא היתה זו שצריכה לדאוג לתקינות המערכת אך לא עמדה בחובתה. בכך אף מנעה מהתובעים את האפשרות לעמוד בחלקם בהסכם, ולמעשה בפעולתה זו שיבשה את הפעלת ההסכם על כל המשתמע מכך ויצרה מצב בלתי אפשרי כפי שיובהר להלן. כזכור, הנתבעת 2 מציינת, כי על פי המוסכם בהסכם המוקד - סעיף 22 - אין לראות בה מבטחת וכי דמי המנוי משתלמים לשם מסירת שירותי המוקד בלבד ולא מהווים דמי ביטוח. לפיכך, מציין אותו סעיף, כי: "החברה לא תישא בשום אחריות בגין כל פגיעה או נזק שייגרמו לי או לרכושי, שיארע על אף אי ביצוע הסכם זה וגם אם יוכח שהפגיעה או הנזק ארעו עקב רשלנות בלעדית או כל פעולה או מחדל אחרים של החברה או עובדיה, תהיה אחריותה המירבית של החברה מוגבלת לתשלום סכום השווה לסכום ממוצע די המנוי החודשי ששילם או שאמור היה לשלם לחברה בשנת ההתקשרות שבמהלכה התרחש האירוע נשוא התביעה כפול 60 (ששים)." הנתבעת 2 אף מפנה לפסיקתו האחרונה של ביהמ"ש העליון בנושא זה בע"א 11628/05 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מאגר ציוד למשרד ולמחשב בע"מ (27.12.07), מפי כב' השופט דנציגר. בפס"ד זה ביהמ"ש העליון מאשר את אפשרות חברות המוקד להגביל את שיעור הפיצוי ולהעמידו על 60 חודשי שירות כשיעור הפיצוי המקסימאלי. סכום זה, כך נקבע, מאזן בין שיעור התשלום החודשי הנמוך המשתלם בגין השירות לסיכון שנוטל על עצמו המוקד כאשר מובן כי חברת המוקד אינה חברת ביטוח ואף לא חברת שמירה. מובן מאליו, כי פס"ד של ביהמ"ש העליון מחייב בימ"ש זה. יחד עם זאת, לא כל מקרה דומה לרעהו. בעניין מאגר ציוד, אירעו שתי פריצות, בכל אחת מהפריצות נשלח סייר למקום. חברת הביטוח סירבה לשלם תגמולי הביטוח מאחר והמבוטח לא עמד לכאורה בתנאי המיגון הנדרשים בפוליסה כמו גם החשש שהפריצה התרחשה בעקבות מידע פנים. בנוסף, הסיירים לא הגיעו במהירות המרבית לבית העסק. במילים אחרות ביהמ"ש העליון מוכן היה להכיר בהגבלת שיעור הפיצוי המוסכם בנסיבות בהן התרשלו סיירי המוקד בהגעה מהירה למקום העסק. עם זאת, יש לאבחן מקרה זה מהמקרה שלנו. כאן, המוקד באמצעות שלוחיו מונע למעשה אפשרות הפעלת המוקד באופן מיטבי, ולפיכך,הוא אינו יכול לחסות תחת סעיף הגבלת האחריות המופיע בהסכם. לא ניתן להעלות על הדעת מצב ובו צד א' לחוזה שם מבטחו בצד ב' לו שיפעל כפי המוסכם, צד ב' מצידו מסכל את ביצוע חיובו החוזי פעולה המסבה נזק לצד א' וצד א' יאלץ להסתפק בפיצוי בשיעור זניח שאינו עומד בכל פרופורציה עם הנזק שאירע לו. מובן, כי אחד האמצעים למניעת הנזק היה אותו חיבור למוקד שהתראתו נחסכה מהתובעים מחמת רשלנות הנתבעת 2. נדמה כי לתוצאה כזו לא נתכוונו התובעים עת חתמו על הסכם המוקד, ואין לצפות כי מקבל שירותי מוקד סביר היה מסכים לקבל שירותי מוקד מהנתבעת 2 בנסיבות שכאלה. עצם הדרישה להעמיד לביצוע הוראת סעיף זה יש בה בנסיבות משום הפעלת חיוב חוזי שלא בתום לב ודרך מקובלת ובניגוד לקבוע בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי),תשל"ג-1973. לפיכך, יש לקבוע, כי הנתבעת 2 בנסיבות המיוחדות של תיק זה מחויבת בנזקי התובעים בין בגין הפרת הסכם המוקד על כל הקושי העלול לנבוע מקביעה זו ביחס למהות השירות הניתן, כאשר מובן כי הצדדים התנו במפורש כי אין מדובר במערכת יחסי שמירה לפי חוק השומרים,תשכ"ז-1967. בהמשך אתייחס לטענת הנתבעת 2 כי גם לו המערכת פעלה כשורה לא ניתן היה למנוע את הפריצה והגניבה, כשכבר עתה אומר כי לאור משך זמן שהיית הפורצים במקום העסק, בהחלט היה ניתן למנוע או להקטין עד למאוד את נזקי הגניבה. אפילו תאמר כי תנית הפטור בהסכם המוקד חלה ומחייבת ככתבה וכלשונה, עדיין הפרה הנתבעת 2 את הסכם התקנת מערכת האזעקה וההתראה. אמנם, אין מניעה, כי מערכת ההתראה כמו גם מערכת האזעקה ינוטרלו ע"י פורצים פוטנציאליים בדיוק כפי שהתרחש בפועל ביחס למערכת ההתראה. יחד עם זאת, האמצעים שאמורה היתה הנתבעת 2 להפעיל על מנת לוודא כי פגיעה במערכת גם היא תיקלט אצל חברת המוקד, כמו גם הענקת שקט נפשי לבעל עסק כי בית עסקו מוגן כפי שהובטח לו, יש בהם כדי לחייבה בנזק הנגרם בשל אי הפעלתם. ויושם אל לב שוב. אין כוונה להפוך את חברת המוקד לחברת שמירה. יחד עם זאת לחברת המוקד כובעים מספר. אחד מהם הינו היותה חברת מוקד האחראית במתן התראה ללקוחותיה מפני פריצה לעסק ושליחת סייר לבדיקת העסק במקרה הצורך. האחר הינו היותה מתקינת מערכות אזעקה והתראה. בכובעה זה אין חברת המוקד מחייבת את הלקוח בתנאי פטור דוגמת הסכם המוקד. מה אם כן המשמעות שיש ליתן להתקנת מערכת אזעקה והתראה קלוקלת ביחס למתקין? האם עתה יש לחייב את מתקין המערכת במלוא נזקי בעל העסק רק מחמת העובדה ולפיה המערכת לא עבדה כשורה? תחושת הצדק אינה מאפשרת חיובו של כל מתקין מערכת אזעקה בכלל נזקי מזמין המערכת בעת שזו אינה פועלת כנדרש, סכומים שיכולים לעלות כדי סכומים ניכרים לעומת מחיר המערכת שהוזמנה, סוגה והפתרונות אותם היא מציעה. יחד עם זאת, כאשר המערכת מבטיחה ביצוע פעולות מסוימות ואינה עומדת בהבטחותיה בין מחמת אי היותה מסוגלת טכנית ליתן הפתרון ובין מאחר ואינה מותקנת כשורה ולכן אינה מספקת את אותה הגנה המצופה ממנה, כי אז מראש, לא מסוגלת המערכת ליתן הגנה ראויה כפי הצפוי ממנה, ובכך יש כדי לפגוע באינטרס הציפייה של רוכש המערכת, כי זו, במגבלות בהן כל מערכת אלקטרונית עובדת, תיתן את ההגנה הראויה. לפיכך, ככל שמראש, המערכת מתחייבת ליתן הגנות שאינה יכולה לעמוד בהן כאמור, כי אז מפר מתקין המערכת את מחויבותו החוזית והינו מסתכן, בנסיבות המתאימות, בתשלום מלוא נזקי בעל העסק. בל נשכח, כי מוקד או מתקין מערכות אזעקה והתראה, שלא אחת הם אותו גוף, פועלים לפי דרישות חברות הביטוח. האזרחים החרדים לדרישות אלה עושים בדר"כ את שנדרש מהם על מנת להבטיח את תשלום תגמולי הביטוח ביום פקודה. ככל שהמערכת אינה תואמת את ציפיות חברת הביטוח, יתכן וחברת הביטוח תימנע מביצוע התשלום. נוצר אם כן מצב ולפיו אמנם חברת המוקד/מתקין מערכות האזעקה אינו חברת ביטוח, אך הם במו ידיהם מונעים מהלקוח קבלת תגמולי הביטוח ,שכן בהתקנת המערכת הלקויה כפי הדוגמא הם גורמים להפרת הסכם הביטוח. אל למי אז יפנה אותו בעל עסק תמים? כך נדמה מצב הדברים נשוא תיק זה. הותקנה מערכת באופן לקוי שחלק ממאפייניה כלל לא עבד. אפילו אתעלם מנתון זה, בין מחמת היות טענות אלה משום הרחבת חזית כטענת ב"כ הנתבעת 2 ובין מחמת אי היותם מרכיבים אלה בעלי חשיבות לשם מניעת הפריצה והגניבה מאחר ומערכת ההתראה נותקה - הן הקווית והן האלחוטית- עדיין מוטלת החובה על מתקין המערכת לוודא כי מערכת ההתראה מורכבת ופועלת כנדרש שכן אחרת כאמור היא לא תבצע מלאכתה, בעלי העסק וסיירים לא יוחשו לעסק במקרה המתאים ופורצים יוכלו לבצע את זממם, כאשר זו בדיוק מטרת המערכת למנוע. מכאן, שמתקין המערכת שהכזיבה צפוי להיות נתבע בעילה נזיקית וחוזית בגין מלוא נזקי בית העסק. מנגד, יוכל המתקין לבטח עצמו בביטוח אחריות מקצועית באופן שימנע קריסה כלכלית במקרה של אירוע כאמור. רשלנות תורמת מצד התובעים לטענת הנתבעת 2 היא לא יכלה לסכל את אירוע הפריצה באשר בהזדמנויות אחרות קודמות, בהן נשלחו התראות לתובעים הם נהגו להתעלם מהן. ב"כ הנתבעת 2 הפנתה בסיכומיה לחקירתו של מר חיים עטון ממנה עולה, כי כאשר מדובר בשבת- והפריצה בענייננו ארעה בשבת- לא עונה העד לטלפונים, אלא הבן. מתברר בנוסף, כי לבני משפ' עטון מינימרקט בעיר באר שבע, שאף ממנו נתקבלו התרעות על פריצה ביום שבת. ההתרעה נמסרה לבן אלא שהתובעים הגיעו לכבות מערכת האזעקה רק כ-5 שעות לאחר שהחלה לפעול, היינו בסמוך לשעה 06:00 בבוקר. וכלשון מר עטון :"בשבת אני לא מגיע" (עמ' 43 לפרוטוקול). עוד מציינת ב"כ הנתבעת 2, כי מדובר בנוהג התנהגות קבוע ולפיו אין נשלחים נציגי התובעים לאחר קבלת התרעה למרות שבעבר היו בבית העסק מספר מקרי פריצה, ולמרות שבאירוע הפריצה המקדימה היו התרעות מספר מוקדים בעסק, ולמרות שדו"ח הסוקר מציין כי בית העסק הינו ברמת סיכון גבוהה (ר' נ/4), כאשר על פי דו"ח הסוקר הינם מחויבים להגיע לבית העסק יחד עם סייר בכל מקרה בו נמסרה התרעה על פריצה ביותר משני מוקדים ו/או בודק קו טלפון ו/או גלאי אנטי מסך, אלא שכאמור התובעים אינם מגיעים בשבת. עוד הוסיפה ב"כ הנתבעת 2 כי במועד הפריצה המקדימה, למרות שנשלח סייר, לא הגיע איש מהתובעים. מעבר לכך הוסיפה ב"כ הנתבעת 2 כי גם התובעים גילו את דבר הפריצה רק לאחר שנכנסו לבית העסק וכיצד היה מגלה זאת סייר שיכול להתבונן על בית העסק רק מבחוץ? מכל מקום, הצורך בביצוע בדיקה בסמיכות כה גבוהה למועד הפריצה הגדולה כמו גם הצורך במתן אישור מתאים הדליק נורה אצל ב"כ הנתבעת 2 שראתה בכך משום ביום מעשה הפריצה במיוחד העובדה ולפיה לא כובה צופר האזעקה במהלך ביצוע הפריצה וזו המשיכה ופעלה לכל אורך מעשה הגניבה, בכך, יש כדי להוות אינדיקציה, כך טענה, לרצונו של מי מטעם התובעים להציג האירוע כפריצה. ב"כ התובעים התנגד לטענת הרשלנות התורמת בהיותה הרחבת חזית לשיטתו שלא הוכחה. כפי שציינתי לעיל, על מנת להוכיח כי במעשה הפריצה מעורבים התובעים יש להציג ראיות בעלות משקל ניכר. ראיות שכאלה לא זכיתי לראות. עוד אציין, כי העובדה ולפיה אנשי התובעת לא טרחו להגיע להתרעות שנשלחו אליהם אינה מפחיתה מחובת הנתבעת 2 להפנות סייר לבית העסק ולברר מה מתרחש. אין חולק, כי כמות הסחורה שהוצאה הינה רבה, כפי שיצוין בהמשך בנושא הנזק, כמות כזו חייבה פינוי הסחורה במשאיות שודאי המתינו מחוץ למבנה לשם העמסת הסחורה. מעבר לכך שהו הפורצים במקום לאורך שעות רבות. האם לא ניתן לומר כי סייר שהיה מגיע למקום יכול היה לזהות את דבר ההתרחשות הלא שגרתית, במיוחד כאשר לכאורה מערכת האזעקה אינה מפסיקה לפעול, כפי גרסת הנתבעת 2. במצב דברים זה הנני מתקשה לראות דווקא רשלנות תורמת מצד התובעים כאשר החובה מוטלת על הנתבעת 2 ובגינה הינה גובה דמי מנוי חודשיים. יחד עם זאת, ולמרות כל האמור לעיל, בפרשת מאגר קבע ביהמ"ש המחוזי חבות בת 50% לחברת המוקד שסייריה הגיעו באיחור. בנסיבות מקרה זה מדובר ברשלנות גבוהה עוד יותר, אך אין ודאות כי חברת המוקד יכולה היתה באמצעות סייריה למנוע את הפריצה לחלוטין. לפיכך סברתי, כי לאור ההפרה היסודית של הסכם המוקד כמו גם ההסכם לבדיקת מערכת ההתרעה והאזעקה מחד, וכאשר מאידך אין סיבה להניח כי התובעים יחרגו ממנהגם ויבואו לעסק לאחר שחברת המוקד תזעיק אותם מה גם שאין ודאות מוחלטת כי סייר חברת המוקד היה מצליח בהכרח למנוע את מעשה הגניבה באופן מוחלט, כי אז יש מקום לחייב את חברת המוקד כדי 75% מנזקי התובעים בלבד. שיעור הנזק לשם הוכחת נזקי התובעים צרפו אלה חוו"ד רואה החשבון זלמן בינשטוק (ת/1) וחוו"ד השמאי גלעדי מתתיהו (ת/4). הנתבעת 1 ושולחת ההודעה לצד ג' מצידה, לא צרפה חוו"ד, למרות שרו"ח מטעמה - מר יהודה אוסטרו (נ/3) - בדק שיעור הנזק על מנת לבחון התאמתו לסכום הכיסוי הביטוחי עפ"י פוליסת הביטוח. התובעים ציינו, כי שיעור הנזק עולה כדי 2,595,396 ₪ נכון למועד הפריצה לפי חווה"ד המעמיקה של רו"ח בינשטוק, ועתרו לבטלות דו"ח רו"ח אוסטרו מאחר ואינו מהווה חוו"ד ערוכה כדין. לחלופין טענו, כי משקלו אפסי מאחר ולא נערך לעומק הראוי אלא לבחינת דרישות חברת הביטוח לפי הפוליסה, היינו לבחינת היות הנזק כדי סכום של כ- 800,000 ₪ -שיעור הכיסוי הביטוחי- ולא העמיק חקר בנתונים השונים כמו עלויות מוצרים. הנתבעת 1 סברה, כי לאור חווה"ד של השמאי ספי קוזי , ודו"ח רו"ח יהודה אוסטרו (נ/3) שיעור הנזק עומד על 2,102,752 ₪. הנתבעת 1 מפנה לחקירת רו"ח אוסטרו (עמ' 12 לפרוטוקול מ-16.6.08) שם מציין זה, כי סך המלאי נכון ל- 2001 הינו 4,619,850 ₪, נותר מלאי שנספר לאחר האירוע ולכן תוצאת ההפרש הינה סכום המלאי שנגנב העומד על 2,102,752 ₪. אלא שסכום זה, הינו נקודת קיצון אחת כאשר מנגד ישנה נקודת קיצון אחרת שהיא סך של 1,019,691 ₪ שאף היא אפשרית בנסיבות ולאור הדו"ח, וביניהם יש לבחור נקודה שמהווה את שיעור הנזק בפועל וכלשונו של רו"ח אוסטרו: "בין שתי נקודות אלו, כל נקודה מנומקת -היא אפשרית. את זה לא בדקתי".(ר' הפרוטוקול שם.) הנתבעת 2 מצידה לא צרפה כאמור כל חוו"ד מטעמה. יחד עם זאת הינה מבקרת בסיכומיה את חוו"ד רו"ח בינשטוק ככזו שניתנה כ- 3 שנים לאחר מעשה הגניבה וכי היא בגדר מסמך ולפיו "הנייר סובל הכל". רו"ח בינשטוק לטעמה לא ביצע ספירת מלאי נכון ל- 31.12.02, (שנת הפריצה ולאחריה), ולא ראה ספירת מלאי שכזו עת ערך את חווה"ד. כמוכן, לא הוצגה לו דרישת התובעים כמו גם לא אישור של הפריטים שנגנבו. נוסחתו של רו"ח בינשטוק לקביעת שיעור המלאי שנגנב המבוססת על שווי מלאי לפני הפריצה לפי דוחו"ת מבוקרים נכון ל- 31.12.01 בניכוי שווי המלאי שנותר בעסק כפי שנספר ע"י שמאי חברת הביטוח, הוא שווי המלאי שנגנב, עומדת על קרעי תרנגולת- כך ב"כ הנתבעת 2- שכן ספירת המלאי שנותר לכאורה לא הוגשה כראיה ולא ידוע ע"י מי נערכה, ולאיזו מטרה. עוד הוסיפה ב"כ הנתבעת 2, כי מחקירת מר מישל עטון עלה שדודו, מר עמוס עטון, הוא זה שערך את רשימת המלאי שנגנב (עמ' 23 לפרוטוקול), ולא שמאי חברת הביטוח. בן משפחה זה של התובעים כלל לא זומן לעדות, ולכן משוואת החוסר של רו"ח בינשטוק נמצאת חסרה- חסרה את ספירת המלאי. עוד לא הבינה ב"כ נתבעת 2 כיצד זה ניתן לבצע ספירה כאשר המחסן ממשיך ועובד? מה גם שלא מדובר במחסן ממוחשב. מעבר לכך, לפי דו"חות הרווח וההפסד המבוקרים שהכין רו"ח מימון עבור התובעת לשנה המסתיימת ב-31.12.02 צוין, כי שווי הגניבה הינו 860,890 ₪. נתון זה, כך ב"כ הנתבעת 2 , הוסתר ע"י רו"ח בינשטוק ויש להעמיד התובעים על הצהרתם לשלטונות המס כמחייבת. כמו כן הפנתה לאישור רוה"ח בינשטוק עצמו, כי הסכום הנכון הינו 2,388,494 ₪ ולא הסכום הנתבע. מעבר לכך, הפנתה לדרישתה המקורית של התובעת לחברת הביטוח לתשלום הסך של 1,465,239 ₪ כאשר התובעים היו מוכנים, לפי תצהירו של מר עטון (ס' 20), לסלק התביעה בסכום של 75% מסכום הדרישה. סילוק התביעה לבסוף בפשרה מול חברת הביטוח בסכום נמוך אומר לטעמה דרשיני לעניין שיעור הנזק האמיתי שאירע בפועל. עוד הוסיפה, כי התובעים עשו מאמצים רבים למנוע הצגת דו"ח רו"ח אוסטרו שנערך לבקשת חברת הביטוח ב-1/03 כשנתיים וחצי קודם באה לעולם חוו"ד רו"ח בינשטוק. לפי דו"ח אוסטרו ערך המלאי שנגנב עומד על 1,019,691 ₪ כאשר לפי חישוב אלטרנטיבי עומד ערך המלאי שנגנב על 2,102,752 ₪. הערכת רו"ח אוסטרו מקובלת למעשה יותר ע"י ב"כ הנתבעת 2 וכלשונה בסיכומים "תואמת בקירוב טוב את שווי המלאי שנגנב". מכיוון שהסכום דומה למה שהוצהר לשלטונות המס , יש להעמיד שווי הנזק לטעמה על 860,890 ₪. ב"כ התובעים משיב לטענות אלה בסיכומי תגובתו ומציין, כי המסמכים שעמדו בבסיס חווה"ד של רו"ח ינשטוק הועמדו לרשות ב"כ הנתבעת 2, ואין כל חסר. במיוחד אין ליתן להם פרשנות של מי שאינו רו"ח בהעדר חוו"ד שכזו ע"י הנתבעת 2. כך גם הצעת הפשרה עם חברת הביטוח אינה ממין העניין. טרם אתייחס לראיות התובעים ולראיות הנתבעת 1 לעניין שיעור הנזק אציין שוב, כי הנתבעת 2 לא הגישה כל חוו"ד מטעמה לעניין הנזק ובכך הינה מתקשה להתמודד עם טענות מומחי יתר הצדדים אלא על דרך הפחתה ממשקלם כפי מיטב הבנתה. בחינת חווה"ד של רו"ח בינשטוק מעלה, כי זו אמנם נערכה כ-3 שנים לאחר האירוע. במסגרת חווה"ד קיבל רו"ח בינשטוק נייר עבודה שנערך ע"י התובעים המתייחס לפריטים אליהם התייחס רו"ח אוסטרו -רו"ח חברת הביטוח איילון- במדגם מוצרים שנגנבו אותם בחר לבדוק. כמו כן, בדק הערכת הנזק של השמאי אורי נס מיום 15.2.05 , כמו גם את דו"ח רו"ח אוסטרו מ- 12.1.03, וחומר חשבונאי שסיפקו התובעים ומנהלי התובעת 1. מעבר לכך, בדק הדו"חות הכספיים המבוקרים של התובעת 1 לשנים 2001 ו-2002, את ספירת המלאי ל- 31.12.01- שנה קודם למועד הגניבה- המתייחס לאותם פריטים שנבחרו במדגם רו"ח אוסטרו. כן בדק דו"ח קניות ממוחשב וחשבוניות קניה מ-1.1.02 ועד למועד הפריצה כמו גם ריכוז דו"ח מכירות ממוחשב לגבי הפריטים שבמדגם מ- 1.1.02 ועד למועד הפריצה. לבסוף בדק את רשימות המצאי שנערכו לכאורה ע"י השמאי מטעם חב' הביטוח. התוצאה היתה חוסר במלאי בשל הגניבה בשיעור של 2,595,396 ₪. למול חוו"ד זו, ועל פי דו"ח רווח והפסד שערך רו"ח מימון (נ/2) עבור התובעת ושהוגש לשלטונות המס צוין, כי קיים הפסד בגין גניבת מלאי בשיעור של 860,890 ₪. ביאור מס' 6 לאותו דו"ח אמנם מפרט כי:" בשנת הדו"ח בוצעה פריצה למחסני החברה ונגנבו ממנה מוצרים המיועדים למכירה. החברה הגישה תביעה נגד חברת הביטוח והחברה שנתנה שירותי מוקד לשפותה בגין כל הנזקים שנגרמו לה כולל הפסד רווחים. התביעה מסתכמת בסך של 2,443,561 ₪ ", אך לא זכיתי להסבר מניח את הדעת מצד ב"כ התובעים לעניין זה בתשובה לסיכומי הנתבעת 2. לכאורה נראה ברור מהדו"ח, כי לפי הצהרת התובעים לשלטונות המס, הסכום בסך 860,890 ₪ הינו לכאורה שווי המלאי שנגנב. אגב, לא ראיתי כל פגם מיוחד בכך שהתובעת היתה מוכנה להסתפק בסכום נמוך מהסכום הנתבע בתביעה אותה הגישה לחברת הביטוח. בל נשכח, כי הפוליסה כיסתה עד לסכומים של כ- 800,000 ₪ לגבי מלאי (ר' נ/3), ואין בכך כדי לציין את שיעור הנזק המלא בהכרח. אם כן, לשני הנתונים שמקורם בתובעים- חוו"ד בינשטוק ודו"ח רווח והפסד של רו"ח מימון- המציינים שני סכומי נזק שונים, מתווסף דו"ח רו"ח יהודה אוסטרו. על פניו מובן כי אין מדובר בחוו"ד אלא בדו"ח שנערך כחלק מחוו"ד שמאי חברת הביטוח לשם בחינת הסיכון למולו עומדת חברת הביטוח איילון. עם זאת אין לייחס לו משקל של אפס. משקלו אמנם נמוך יותר מעצם זה שאינו ערוך כחוו"ד לצורכי דיון משפטי כפי שערך חוו"ד רו"ח בינשטוק, כמו גם הוא לא נערך על סמך בדיקות מעמיקות יותר אותם ערך רו"ח בינשטוק, אך הוא נערך סמוך יותר למועד הפריצה, לאחר בדיקה שביצע במקום רו"ח אוסטרו ולכן, אין להתעלם ממנו כליל. מבחינת שלושת נתונים אלה, נדמה כי ניתן לקבוע שהנזק מצוי היכן שהוא בין 860,890 ₪,(דו"ח רו"ח שמשי לשלטונות המס) לבין 2,595,396 ₪ (חוו"ד רו"ח בינשטוק). הממוצע הינו הסך של 1,728,143 ₪. ממוצע אמדן נזקי התובעים לפי דו"ח רו"ח אוסטרו עומד על הסכום שבין 2,102,752 ₪ ובין 1,019,691 ₪ היינו 1,561,222 ₪. מכאן, שאין אפשרות לקבוע באופן מוחלט מה שיעור הנזק, במיוחד כאשר מנהל התובעת אומר ברחל ביתך הקטנה ביחס לחוסר במוצרים כי העריך את החוסר "לפי מה שהעין ראתה " (עמ' 37 לפרוטוקול מ- 13.5.07). לכך יש להוסיף כי הנתבעת 2 לא טרחה לצרף כל חוו"ד רו"ח מטעמה על מנת לבחון את שיעור הנזק האמיתי. לפיכך, נראה לי סביר למצע בין שיעורי הנזק הממוצעים כפי רו"ח התובעים לרו"ח הנתבעת 1 ולהעמיד סכום הנזק על הסך של 1,644,683 ₪, נכון למועד הפריצה. סיכום לאור כל האמור לעיל, תשא הנתבעת 2 בנזקי התובעים העומדים על הסך של 75% מ- 1,644,683 ₪, היינו 1,233,512 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הפריצה ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן תשא הנתבעת 2 בשכ"ט עו"ד בסך 15% מסכום זה בתוספת מע"מ כדין, וכן בהוצאות משפט בסך 50,000 ₪ נכון להיום. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. מעבר לסכומים אלה תשא הנתבעת 2 באגרת המשפט בהם נשאו התובעים ושולחת ההודעה לצד ג' כאשר סכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הוצאתם ועד למועד התשלום המלא בפועל. סכום שכר הטרחה וההוצאות, מעבר לאגרות המשפט, יחולק בין התובעים ושולחת ההודעה לצד ג' כפי חלקיהם. המודיעה לצד ג'- הנתבעת 1- תהא זכאית לתגמולי הביטוח בהם נשאה כלפי התובעת, כאשר הסכום נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום לתובעת ועד למועד התשלום בפועל וסכום זה ינוכה מהסך הכללי בו מחויבת הנתבעת 2 כלפי התובעים וישולם ישירות לשולחת ההודעה לצד ג'. ביהמ"ש מתנצל בפני הצדדים על העיכוב במתן פסה"ד. זכות ערעור למחוזי בתוך 45 ימים מיום קבלת עותק פסה"ד. המזכירות תישלח עותק פסה"ד בדואר לצדדים. ניתן היום, ל' בסיון, תשס"ט (22 ביוני 2009), בהעדר הצדדים. אליהו בכר, שופט חוזהשרותי מוקד