פסק דין זהו ערעור על החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל בבת-ים, הרשמת רחל-בת ערקובי מיום 4.6.01 (תיק 0-99-02317-18) בה הורתה על עריכת חישוב מחודש של הריבית שנגבתה מהמשיבים בהסתמך על חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות תשנ"ג-1993. העובדות: המערער העוסק במתן הלוואות חוץ-בנקאיות הלווה למשיבים 15,000 ₪. לפרעון ההלוואה משכו המשיבים בחודש ינואר 1999 שיק ע"ס 25,000 ₪ לפקודת המערער שמועד פרעונו 8.2.99. משחולל השיק, הגיש המערער בחודש מרס 1999 בקשה לביצועו בלישכת ההוצאה לפועל. בתאריך 20.02.00 דחתה כב' הרשמת נצר את התנגדותם של המשיבים לביצוע השיק כשהיא מציינת בשולי החלטתה "כי יתכן ולמבקשים עומדת הזכות לעורר טענה על פי החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות תשנ"ג-1993 ", אולם מכוון שבא כוחם לא עורר טענה זו סברה ,שלא יהא זה ראוי לדון בסוגיה ביוזמתה. על החלטה זו לא הוגש ערעור והזוכה המשיך בהליכי ההוצאה לפועל כנגד החייבים. בתאריך 28.03.0 הגישו המשיבים בקשה בטענת "פרעתי" שנדחתה ע"י כב' הרשמת ערקובי ונקבע מועד לחקירת יכולת של החייבת. לאחר מספר דחיות התיצבו הצדדים בפני ראש ההוצאה לפועל אשר בדקה את הסכומים ששולמו על חשבון השיק עד לאותו מועד והציעה לזוכה הסדר פשרה לפיו ישלמו החייבים 2,000 ₪ נוספים לסילוק סופי של החוב. הזוכה דחה הצעה זו אולם מטיעוניו הסתבר שסך כל התוספות על הסכום שקיבל הלווה בפועל מגיעות ל- 10,000 ₪ לתקופה של חודשיים ובהסתמך על דברים אלה סברה ראש ההוצאה לפועל כי קיימת לכאורה חריגה משעור הריבית החוקית הקבועה בחוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, והורתה על עריכת חישוב של יתרת החוב בהסתמך על הריבית החוקית. הערעור שבפני מופנה כנגד החלטה זו. לטענת המערער לא היתה ראש ההוצאה לפועל רשאית לשנות את החלטתה הקודמת בה דחתה את בקשת החייבים על פי סעיף 19 לחוק ההוצל"פ (טענת "פרעתי"). יתר על כן, ב"כ המערער סבור כי משלא הוגש ערעור על החלטת הרשמת נצר הפך פסה"ד חלוט והמשיבים מנועים מלהעלות טענות לענין שיעור הריבית. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערעור להדחות. ברע"א 5888/95 קווי אשראי לישראל (ראשל"צ) בע"מ נ' וניני פד"י נא(1) 424 נדונה סוגיית חישוב הריבית על פי החוק הנ"ל ונקבע ע"י כב' השופט ת' אור כי על פי הגדרת "שיעור העלות הממשית של האשראי" הנזכרת בחוק ברורה הכוונה לפיה כל התוספות מכל סוג ומין שמשית המלווה על קרן ההלוואה תובאנה בחשבון לצורך חישוב הריבית. בנסיבות אלה ברור שלאור טיעוני הזוכה באשר לשיעור הריבית ויתר התוספות רשאית היתה ראש ההוצאה לפועל להורות על עריכת חשבון על מנת לברר אם הריבית אשר חושבה על ידי המערער אינה עולה על המותר לפי סעיף 5 לחוק. אלא שב"כ המערער סבור שהחלטת הרשמת נצר והחלטתה הראשונה של הגב' ערקובי, אינן מאפשרות חידוש הדיון בסוגיה זו. אין בידי לקבל טענה זו. תקנה 126א' לתקנות ההוצאה לפועל תש"מ-1979 קובעת: "ראש ההוצאה לפועל רשאי בכל עת, לתקן כל פגם או טעות בכל הליך לפי החוק, וכן רשאי הוא ליתן הוראות בדבר המשך ההליכים בתיק שנסגר או נגנז בטעות ובדבר כל ענין אחר, ככל שייראה לו צודק". (ההדגשה שלי ש.ד) בספרו של השופט ד. בר-אופיר הוצאה לפועל הליכים והלכות (מהדורה חמישית) דן המחבר בהוראת תקנה הנ"ל: ”לפי תקנה 126א' לתקנות ההוצאה לפועל ניתנה לראש ההוצאה לפועל סמכות רחבה לתקן, בכל עת, כל פגם או טעות בהליך כלשהו שנעשה לפי חוק ההוצאה לפועל ותקנותיו ...ההוראה שבתקנה 126א' רחבה דייה כדי להכיל בתוכה גם דחיית בקשה לתיקון בקשת ביצוע, כאשר היענות לתיקון תגרום לעושק ולהתעמרות בחייב או לכל תוצאה אחרת שתהיה בלתי צודקת כלפיו." (עמ' 30-31) כדוגמא לתוצאה בלתי צודקת העלולה להיגרם בשל הליך חישוב החוב מביא המחבר המלומד את האפשרות לפיה החוב הנקוב בשטר יצבור תאוצה ויפרוץ כל מסגרת סבירה והגיונית. מכאן ניתן להסיק מקל וחומר שראש ההוצאה לפועל רשאי להורות על עריכת חישוב מחודש אם מסתבר לו כי בשל ההליכים שננקטו עד לאותו שלב צובר החוב ריבית אשר לכאורה הנה ריבית בלתי חוקית. גם החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות מעניק לראש ההוצאה לפועל שיקול דעת בביצועו של פסק דין ובנקיטת הליכים לביצוע של שטר ובסעיף 10(ב) נקבע, "כי לאחר שהוגשה בקשה לביצוע שטר, שנחתם על ידי הלווה בקשר לחוזה הלוואה, רשאי ראש ההוצאה לפועל בכל עת ביוזמתו או על פי בקשה, לסרב לנקוט בהליכי הוצאה לפועל אם היה לו יסוד להניח כי חוזה ההלוואה או תנאי מתנאיו אינם מתאימים להוראות סעיפים 6,5,2 לחוק" (ספרו של השופט בר-אופיר עמ' 17). לאור הוראת סעיף 10 (ב) לחוק הנ"ל רשאית היתה ראש ההוצאה לפועל לבדוק את שיעור הריבית והתשלומים בהסתמך על הוראת סעיף 5 לחוק על מנת שתוכל לשקול את המשך פעולות ההוצאה לפועל שינקטו בתיק. כן סבורה אני כי משניתנה סמכות לראש ההוצאה לפועל לבחון בכל שלב את מילוי הוראות החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, רשאית היתה כב' הרשמת לפעול על פי סמכותה זו גם אם שגתה ולא נכנסה לעובי הקורה בשלב מוקדם יותר וזאת על פי הוראת תקנה 126א' הנ"ל. מובן כי המשך ההליכים יקבע על פי תוצאות הבדיקה עליה הורתה ראש ההוצל”פ. לסיכום - הערעור נדחה. המערער ישלם למשיבים הוצאות בסך -.900 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההחלטה ועד למועד התשלום בפועל. הלוואה חוץ בנקאיתבנקריביתהלוואה