שבר בעצם הזנב אחוזי נכות

א. התביעה ביום 12.2.02 הגיש התובע את תביעתו נגד הנתבעת, בה טען, כי ביום 13.2.95 כתוצאה "מנגיעה במונה החשמל קיבל התובע מכת חשמל חזקה וכתוצאה ממנה הוא עף, נפל ונחבט על הרצפה ונפגע בראשו, בגבו, וברגלו (להלן: "התאונה")”. כן נטען "כתוצאה מהתאונה סבל התובע מכאבים עזים ורגישות חזקה מאוד באזור עצם הזנב ועמוד שדרה מותני וכן מכאבים בראש וברגל". לטענת התובע התאונה ארעה בשעת בוקר מוקדמת במאפיה אותה ניהל. בתשובתו לשאלות הנתבעת באשר לנסיבות אירוע התאונה, השיב התובע ביום 9.4.03 (ת/5), "האירוע היה בשעה 04:00 הייתי עם עובד בשם פלוני שעסק בלישת בצק, שמעתי זמזום חלש וניסיתי לדעת מאיפה הזמזום, לכן עליתי על הכיסא לאזור לוח החשמל וראיתי שלא קפץ כל ממט ואז הצמדתי את האוזן למונה כדי לשמוע אם משם מגיע הזמזום, ופתאום התחשמלתי באזור אוזן שמאל ועובר ליד ימין דרך "עגלת תפיחה" הועפתי מהכיסא ונפלתי על הגב ושברתי גם את עצם הזנב". לטענת התובע התאונה ארעה באשמתה של הנתבעת. בגין נזקים שנטען כי נגרמו לו בתאונה, תבע התובע מהנתבעת את הסכום של 9,193,814 ₪, כאשר מסכום זה יש לנכות קצבאות מל"ל בסכום של 4,117,122 ₪. הנתבעת שלחה הודעת צד שלישי לגיסו של התובע, למר ניסים ביטון, כשלטענתה התאונה ארעה באשמתו, כיוון שלטענתה הוא זה שביצע את עבודות החשמל במאפיה. מטעם התביעה העידו אשתו של התובע וד"ר אשר שיבר, מומחה בפסיכיאטריה, אשר מסר חוות דעת מטעם התביעה. ב"כ הנתבעת וב"כ צד שלישי, הודיעו בתחילת עדותה של אשת התובע, הגב' פלונית (להלן: "פלונית"), כי הם מתנגדים לכל עדות שמיעה וסברה (עמ' 8 לפרוט' מיום 14.9.09). התביעה לא העידה את פלוני שלטענת התובע, בתשובתו לשאלון, היה עימו בעת אירוע התאונה, ואף לא את אביה של פלונית, למרות שהעידה "אבא שלי היה בליל התאונה עם יוסי במאפיה. הוא גם היה שם בזמן אירוע התאונה. חוץ מאבא שלי אני לא יודעת מי עוד היה שם. אני לא יודעת מה היה באותו רגע, לא הייתי שם". (עמ' 17 לפרוט' מיום 14.9.09). בהמשך עדותה טענה פלונית כי כאשר התובע הגיע הביתה, הוא אמר לה "שהוא דאג להתקשר לחברת חשמל להודיע להם שהוא התחשמל מהמונה". (עמ' 12 לפרוט' ש' 22). ובהמשך נרשם מפיה (שם ש' 24) "בבוקר כשהוא הגיע הביתה הוא אמר לי להתקשר לחברת חשמל לדאוג שיבואו להחליף את המונה. הם באו בשעה 11:30 בבוקר והחליפו את המונה". אשר לגובה המונה, סיפרה העדה, כי המונה היה "בגובה של האוזן של יוסי" (שם ש' 27), בעוד התובע טען, כאמור, בתשובה לשאלון כי עלה על כסא כאשר הצמיד את אוזנו למונה. להוכחת עובדת החלפת המונה, הוגש מטעם התובע, פלט מחשב ת/2א' בו נרשם כי המונה הוחלף ביום 13.2.95. לא נרשמה סיבת החלפת המונה. ב. על אישיות התובע לפני התאונה - כעולה מתיעוד שהוגש ע"י הנתבעת (ת/2) הנתבעת הגישה אסופת מסמכים (ת/2) שעיקרם מסמכים מתוך תיקו האישי של התובע בצה"ל, וכן משירות המבחן לנוער. - בדו"ח קצין מבחן לנוער ללשכת גיוס, צויין כי התובע הופנה לראשונה לשירות המבחן לנוער ביום 5.1.79, וכי היה תחת פיקוחם מאז מרץ 1985 ועד לחודש יולי 1987. צויין, כי התובע לא שיתף פעולה כנדרש עם שירות המבחן והקשר עימו היה בלתי רציף. אשר לרקע המשפחתי של התובע, נרשם כי הוריו גרושים, אימו בעלת מצבי רוח משתנים, בלתי יציבים, אושפזה מספר פעמים בבית חולים לחולי נפש בשל משברים אקוטיים, תוארה כאישה בלתי בוגרת וחסרת אחריות אשר אינה מסוגלת לטפל כראוי בילדיה. הבן הבכור לקח אחריות לחינוך אחיו הצעירים. צויין כי לתובע כעסים על אביו. אשר לרקע הלימודי תעסוקתי של התובע, נאמר כי התובע למד בכיתות א'-ג' ובשל בעיות התנהגות קשות הוצא לפנימייה. התובע עבר מספר פנימיות עד לסיום כיתה ט'. הסתובב תקופה ארוכה ללא מסגרת עד שנשלח על ידי שירות המבחן לבית ספר עמל לקורס מכונאות רכב. התובע סיים את הקורס אך לא רצה לעסוק בכך, והחליף מקומות עבודה רבים. אשר לקווי האישיות ומאפייני התובע, נאמר כי התובע היה נער עזוב, לא יציב משמעותית בחייו, מחפש קשר יציב ובוגר אך לא מצליח ליצור זאת, עם זאת אין קווים עברייניים, יש בסיס של נורמות וערכים תקינים, נעים הליכות. התובע הביע בעבר בפני קצין המבחן את אי רצונו להתגייס לצה"ל, אך לדעת קצין המבחן הוא מסוגל לכך במסגרת תומכת, לאחר בחינת מצבו בעת כתיבת הדו"ח (ת/2 (24)). - במסמך שכותרתו "הפנייה לבדיקה פסיכיאטרית" שנערך טרם גיוסו של התובע לצה"ל, מחודש מרץ 1988 (ת/2 מסמכים 27- 29), צויין כי התובע גדל במשפחה מפורקת, אביו הכה אותו, את אחיו ואת אימו. התובע התבייש ליצור קשרים חברתיים ולכן לא היו לו חברים כלל. הוריו נפרדו ולא רצו כי יתגורר עימם. התובע הסתובב במספר מקומות בארץ, עבר בהרבה מסגרות ופנימיות בחייו. התובע הופנה לטיפול פסיכולוגי והיה כשנתיים וחצי בטיפול, אך הדבר לא צלח. מגיל 14 התובע החל לעשן חשיש ולאחר מכן עבר לעשן קוק פרסי ו- LSD. עישן סמים תקופות ארוכות בחייו, שתה אלכוהול, מזה חמישה חודשים אינו מעשן קוק פרסי אך ממשיך להשתמש בחשיש ואדולן. אין לו מקום מגורים קבוע. סבל בנערותו מהרטבות לילה, סבל מחרדות ופחדים קשים. מהמלצת המראיין עולה כי התובע אינו מסוגל לתפקד בחברה, הסתבך בעבירות פליליות, מסוכסך עם כולם, חוץ מעם דודו, ועוד צויין בהפניה כי התובע סבל מדיכאונות עמוקים, והסתבך במקרי אלימות קשים. חוות דעתו של הקב"ן היתה כי התובע אינו מסוגל להסתדר בכל מסגרת שהיא, חש שנאה כלפי עצמו וחייו וכי אינו יכול להתגייס. - במסמך צבאי מיום 18.1.89 (ת/2 18) הנושא כותרת "הפניה לרופא מומחה" מציין רס"נ חיים מקלר, קצין בריאות נפש, לשכת גיוס באר שבע, כי התובע בא "ממשפחה הרוסה" וכי נראה לו שהתובע "סובל מהפרעה באישיות קשה+התמכרות". - בחוות דעת קלינית (פסיכיאטרית, פסיכולוגית) שנערכה אודות התובע, מיום 21.1.89 (ת/2 30), צויין כי התובע, בן 21 בעת עריכת חוות הדעת, אינו מתפקד ואינו מסוגל לשמור על מסגרת כל שהיא, מכור לסמים מגיל 14 (חשיש, הרואין וקוק פרסי). נראה מסומם, מדבר דיבור כבד, ומתפקד תפקוד קוגניטיבי חלקי, בהשפעת הסמים. עקב מצבו לא ניתן היה לערוך לו בדיקה פסיכיאטרית עמוקה. כן צויין כי לתובע "הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית עם התמכרות לסמים". - במסמך שכותרתו "הפנית מלש"ב לוועדה רפואית מיוחדת" מיום 23.1.89, (ת/2 20) צויין כי האבחנה הרפואית היא כי התובע סובל מ"הפרעת אישיות אנטי סוציאלית עם התמכרות לסמים". - ביום 14.3.89 הוועדה הרפואית המיוחדת בצה"ל קבעה כי לתובע פרופיל 21 קבוע (ת/2 20). ג. על נסיבות התאונה והפגיעה כתוצאה ממנה, פגיעה בעצם הזנב, כעולה מהתיעוד הרפואי בתיק מוצגי התביעה מיום 15.2.95 ועד לשנת 1999. - ביום 15.2.95 ביקר התובע בבית חולים סורוקה, כותרתו של המכתב שקיבל באותו יום "ת.ע" (תאונת עבודה - ר.א). וכך נרשם במכתב "הנ"ל נבדק בחדר המיון בבית החולים אורטופדי... בן 26, בזמן עבודתו קיבל מכה חשמלית, קפץ ונפל, נחבל בגב ובעצם הזנב..." אין באותה תעודה אזכור לפגיעה כלשהי בראש. (ת/4 א'). - ביום 16.2.95 מולאה תעודה רפואית ראשונה "לנפגע בעבודה" בה צויין בתיאור התאונה "ב- 13.2 בעבודה קיבל מכת חשמל, נזרק ונפל: קיבל מכה בגב התחתון". באשר לממצאים הקליניים צויין "רגישות, כאבים בגב התחתון באזור עצם הזנב. במיוחד בישיבה". אבחנה "שבר בעצם הזנב". התובע המשיך לקבל תעודות רפואיות "לנפגע בעבודה" המיועדות לביטוח לאומי גם בימים 1.3.95, 2.4.95, 14.4.95, 1.5.95, 31.5.95, 2.7.95. בכל אותן תעודות רפואיות צוינה אך האבחנה של שבר בעצם הזנב. - ביום 20.2.95 ביקר התובע בקופת חולים שם התלונן על "כאבים עזים באזור עצם הזנב". אין אזכור לפגיעה בראש. התובע הופנה לייעוץ אורטופדי, שככל הנראה ניתן ביום 28.8.95, גם שם מדובר בפגיעה בעצם הזנב, נרשם "אין חסר נוירולוגיה" אין אזכור לפגיעה בראש. (ת/4 ב'). - ביום 10.3.95 הופנה התובע לטיפול פיזיוטרפי בשל הפגיעה בעצם הזנב (ת/4 ג'). - ביום 21.3.95 ביקר התובע פעם נוספת בקופת חולים, גם הפעם דובר על פגיעה בעצם הזנב, וכן נרשם "כעת מתלונן על כאבים בעצם הזנב וכאבים בברך שמאל, לא יכול ללכת...". התובע הופנה למכון אורטופדי בקופת חולים ג' (ת/4 ד'). - ביום 2.4.95 ביקר התובע פעם נוספת בקופת חולים, הפעם הופנה למרפאה לנפגעי עבודה, גם הפעם מדובר בתלונה על נפילה וחבלה באזור עצם הזנב. - ביום 24.4.95 רשם הרופא ביחידה לנפגעי עבודה כדלהלן: "מספר שעד 13.2.95 היה בריא לגמרי. באותו יום התחשמל היה בהלם. כנראה נפל ונחבל. חש כאבים בגב התחתון ובעצם הזנב. היה מספר פעמים בחדר המיון... נראה חרד מתלונן על דקירות מידי פעם במקומות שונים בגוף, רגישות קלה מעל גב תחתון ועזה מעל עצם הזנב. הגבלת תנועות קלה לסג החזרים ערים עם קלונוס ממושך מאוד. בצילום אינני רואה עדות לשבר..." (ת/4 ו'). על פי המלצת הרופא מהיחידה לנפגעי עבודה הופנה התובע לבדיקת מיפוי עצמות, שנעשתה לחלק התחתון של גבו, התשובה היתה "הודגמה קליטה מוגברת לכל רוחבו של סקרום בחלקו התחתון". - ביום 25.6.95 הופנה התובע פעם נוספת למחלקה לרפואה תעסוקתית, צויין "... ביצע מיפוי עצמות - עקב תלונות חוזרים באזור שבר בעצם הזנב, מגיש תלונות על כאבים בגפיים, חוסר שליטה בתנועות גפיים" (ת/4 ח'). - ביום 3.7.95 הרופאה התעסוקתית של קופת חולים הודיעה לרופא המטפל כי הפנתה את התובע לוועדה רפואית של מל"ל (ת/4 ט'). - ביום 18.7.95 נרשם בגיליון הרפואי של התובע במחלקה לרפואה תעשייתית כי בתאריך 13.2.95 קרתה תאונת עבודה לפיה התובע התחשמל במקום עבודתו, "מתלונן על כאבים ברגל שמאל בהליכה, סחרחורת, הפרעות שיווי משקל לפעמים". צויין כי נבדק ע"י נוירולוג. בבדיקה פיזיקאלית צויין "איטיות במחשבה ודיבור, חוסר ריכוז לסג 60 מעלות בצד שמאל, 80 מעלות בצד ימין, אין אטרופיה של שרירי גפיים תחתונות רפלקסים שמורים". - ביום 3.8.95 כתבה הרופאה התעסוקתית בגיליון הרפואי של התובע "מצב כללי השתפר התחיל בפעילות היום יומית יותר אינטנסיבית. מידי פעם נכנס למקום עבודה כדי להתעניין, אך בינתיים אינו מסוגל לעבוד. מרגיש כאבים בגב התחתון בזמן התנועות והרמת משאות... הנ"ל פנה לביטוח לאומי וכעת מחכה לוועדה רפואית". באותו יום כתבה הרופאה התעסוקתית מכתב לרופא המטפל בו המליצה על חזרה הדרגתית לעבודה, תוך שציינה כי התובע מוגבל בעבודה פיזית קשה "שדורשת הרמת משאות כבדים וכיפופים רבים בעמוד השדרה המותני". (ת/4 יא'). - ביום 27.9.95 הופנה התובע ע"י הרופא המטפל פעם נוספת למחלקה לרפואה תעסוקתית, צויין בהפניה "החולה מרגיש החמרה במצב כללי במיוחד לאחר מאמץ פיזי". האבחנה שוב פגיעה בעצם הזנב (ת/4 יב'). - ביום 23.10.95 נרשם בגיליון הרפואי של התובע במחלקה לרפואה התעסוקתית כי התובע הגיש מסמכים לוועדה רפואית של ביטוח לאומי כשלושה חודשים קודם לכן, טען כי טרם נבדק ע"י הוועדה, וכי הוא "ממשיך להתלונן וטוען שאינו יכול לעבוד". באותו יום כתבה הרופאה תעסוקתית לרופא המטפל כי התובע מתלונן על כאבים ושאינו מסוגל לעבוד, והמליצה להפנות התובע לוועדה הרפואית של המל"ל ולרופא אורטופד. - לאחר הרישום מאוקטובר 1995 לא מצינו בתיעוד הרפואי שהוגש מטעם התביעה תיעוד רפואי נוסף עד לשנת 1999. ד. תיעוד רפואי בתיק מוצגי התביעה החל משנת 1999 והמתייחס לפגיעה נפשית. - ביום 11.1.99 בוצעה לתובע טומוגרפיה ממוחשבת של עמוד השדרה המותני. - התיעוד הבא שהוגש נושא את התאריך 18.1.99, שאז הופנה התובע ע"י הרופא המטפל ליועץ בתחום הפסיכיאטריה. נרשם, בין היתר, ע"י הפסיכיאטר אליו הופנה התובע, בגיליון הרפואי שבו אף מופיעה ההפניה, ביום 22.2.99 " בעבר לא למד טוב לא גויס (פרופיל נפשי). מתאר מזה 2 ש' ירידה בתפקוד הכללי. מתאר ארועי התפרצויות זעם + רואה צבעים + כאבי ראש ..... ב-1995 התחשמלות - רוצה לתבוע תביעת תאונת עבודה אך לא פנה לבטוח לאומי... בבדיקה: אין עדות למצב פסיכוטי, מחשבות שווא הלוצינציות". הממצא בבדיקה - הפרעת אישיות, והמלצה לבצע EEG אחרי בירור נוירולוגי ותביעת נכות (ת/5 ג'). - באותו יום 22.2.99 מצינו תרשומת שנעשתה במרכז הרפואי סורוקה מרפאת בריאות הנפש, "לדברי החולה התחשמל בשנת 95 ממתח גבוה במאפיה. קיבל שבר בעצם הזנב... לדבריו, האירוע הזה השפיע על ראשו מחשבותיו. עד היום אירועי לחץ בראש... מזה 2 וחצי חודשים לא עובד. העסק כנראה סובל זמן רב. לדבריו מבקש לא לקבל טיפול עד שיופיע לפני שופט. עניין התאונה הנ"ל טרם נדון בבית משפט (? - ר.א) כי טרם הלך לוועדה הרפואית. לפני שבוע הפסיק לשמוע באוזן אחת שבה התחשמל (שמאל)...." בהמשך התרשומת נרשם "זוכר את אירוע ההתחשמלות עם כל הזרמים בראש..." ועוד נרשם מפי אשתו בהמשך "בהתחלה ניהל עסקי מאפיה אך מזה 2 ש' הפסיק לתפקד, ישן במחסן במיוחד כשכועס, עצבני ב-3 חודשים אחרונים... השתנה מאז מכת חשמל"(ת/5 ד'). - ביום 14.3.99 במסמך, ככל הנראה ממחלקת המיון בסורוקה, נרשם בין היתר "בן 30 מתלונן כי מזה שלוש שנים ... סוג של סחרחורת שמסובב לו את הראש מהפנים. נמצא במעקב רופא משפחה. מספר כי לפני שלוש שנים היה אירוע של התחשמלות במהלכו קיבל מכת חשמל שעוברת מהראש אל היד...". באבחנה המשוערת נרשם "סחרחורת" (ת/5 ה'). - ביום 22.7.99 ביקר התובע פעם נוספת בבית חולים, במכתב השחרור צויין בין היתר "אין בעיה נוירולוגית ...". (ת/5 ו'). - ביום 13.12.99 נערכה לתובע בדיקת מיפוי מוח SPECT. נרשם בתוצאות הבדיקה כי נמצאו ממצאים האופייניים למצב לאחר HEAD TRAUMA (ת/5 ז'). - עוד קודם לבדיקה הנ"ל, ביום 10.10.99 אושפז התובע במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע, משם שוחרר ביום 10.7.00, בקבלתו נרשם כי סבור "שהרופאים מנסים להרעילו על ידי החומר הנוזלי (contrast) של ביצוע CT..." (ת/5 ח'). דברים דומים נרשמו ביום 17.7.00 בתיעוד רפואי של בית חולים סורוקה שם צויין שהתובע טען כי מחלתו הנפשית התפתחה בעקבות הזרקת חומר הניגוד ב- CT (ת/5 ט'). התובע התקבל למרכז לאחר ששרף את סניף קופת חולים. נרשם כי בעת שהתקבל לאשפוז היה במצב פסיכוטי פעיל. אשר לעברו צויין "ידוע על מחלות נפש במשפחתו (אימו וסבו). ללא עדות לבעיות בהתפתחותו הקודמת, סיים 12 שנות לימוד, ללא תעודת בגרות.... עבד במאפיה עד לפני כארבע שנים כאשר עבר תאונת עבודה (מכת חשמל וחבלה בראש) מגיל צעיר משתמש בסמים, בעיקר בגראס." (ת/5 ח'). - ביום 12.7.00 נרשם במסמך של בית חולים, בין היתר, "... שולל היסטוריה פסיכיאטרית במשפחתו. סיים 12 שנות לימוד. בגיל 11 נאנס ע"י ערבים לאחר מכן סבל ... לפני כ- 5 שנים עבר תאונת עבודה, בה קיבל מכה חשמלית, נחבל בראש, תוך שישה חודשים קיבל נכות 100%. לאחר התאונה, נעשה עצבני סובל מכאבי ראש, ירידה בשמיעה, בראיה, בזמן ביצוע CT מוח הרגיש חדירת זריקה במוח והחמרה במצבו, לדעתו לא קיבל טיפול... " אשר לממצאי הבדיקה צויין "התמצאות תקינה. מצב הרוח ירוד עם גוון דיספורי, סף גירוי נמוך. רעד בידיים. מביע מחשבות שווא כלפי רופאים... מבקש להפנותו לביטוח לאומי כי היום לא מסוגל לתפקד לפרנס את משפחתו...". (ת/5 ט'). - בהמשך כפי שרואים בתיעוד הרפואי שהוגש הגיע התובע למחלקה לבריאות הנפש מספר פעמים כל שנה. בין יתר הרישומים מצינו לדוגמא רישום מיום 24.3.02 ממנו עולה כי התובע "נזכר באח שהיכה אותו בבית חולים פסיכיאטרי...". באותו יום ברישום נוסף שמולא ע"י עו"ס בית חולים, נאמר "מספר שעבר התחשמלות במוח, שבר באגן , לא יכול לעבוד בעמידה, רוצה לעבוד בישיבה... התחיל לדבר על רצון לנקום ולדקור את האח. יום שישי היה במרפאה השכונתית ניפץ את הזגוגיות באבנים מכיוון שכעס על המערך הרפואי...". - ביום 29.4.02 אושפז. - עוד מצינו בתיק הרפואי של התובע מסמך (ת/5 י'), בו מתואר האשפוז של התובע מיום 13.6.01 עד 10.10.01. בין היתר נרשם שם לגבי העבר "... עבר בדיקות רבות אך לא מצאו דבר...". אשר לתולדות המחלה צויין כי בעבר "אובחן כסובל מהפרעת אישיות וכמשתמש לרעה בחומרים פסיכואקטיביים". האשפוז הנוכחי היה בעקבות כך שהוא הפסיק ליטול התרופות שנרשמו לו, נעשה רגזני, נכנס לקופ"ח והתפרץ שם באלימות תוך איום לפגוע באנשי הצוות. - בשנת 2002 אושפז פעם נוספת החל מאפריל ועד לאוגוסט. ה. תקציר פניותיו של התובע למל"ל כעולה מתיק מוצגי התביעה - ביום 13.7.95 הופנה התובע ע"י הרופאה התעסוקתית לוועדה הרפואית של המל"ל. צויין בהפניה כי התובע נפגע בתאונת עבודה בתאריך 13.2.95 וכי הוא מטופל בפיזיותרפיה וממשיך ב"בירור נוירולוגי". - התיעוד הראשון מהמל"ל הינו מיום 7.12.00, שהינו חוות דעת רפואית בתחום הפסיכיאטריה. נרשם בחוות הדעת כי התובע טען בפני הבודק "בעקבות מקרה ההתחשמלות אין לי שליטה על הפעולות, מאבד שיווי משקל ולא כשיר לעבודה. זה מעצבן שאני לא משתלט על הגוף שלי. כדי שהעסק יעבוד אני מעסיק יותר עובדים". בממצאים הרפואיים צויין "התובע בן 32, נשוי + 3, עובד בד"כ. נפגע בעבודתו כאשר התחשמל דרך האוזן משעון חשמל. קיבל טיפול ראשוני בבית חולים והמשיך תקופת מה אצל אורטופד..... נמצא בהכרה צלולה התמצאות תקינה. משתמש בעברית יפה. מגלה סימנים של הפרעה בחשיבה, חשדני, חשדן באשתו, משוכנע בצדקתו, מאשים את חברת החשמל. לדעתו חייבים לו רבבות שקלים. מוסר על תנועות ידיים וגוף שלא בשליטתו". האבחנה "תגובה נפשית לאחר טראומה פיזית, (מכת חשמל) הפרעה בגובה הפסיכוזה". דרגת הנכות שהוענקה 60%, ממנה הופחתו 20% בשל מצב קודם (ת/7 א'). - ביום 29.11.01 הופיע התובע לדיון בוועדה במל"ל, ציין כי אשתו מנהלת את המאפיה, כי שבר את האגן , וכי "כל הגוף ננעל וקשה לי בחיים. נעשה עצבני בגלל מצבו הנוכחי". - ביום 11.7.02 (ת/7 ד') נשלח מכתב מהמרכז לבריאות הנפש בבאר שבע לוועדת הערר במל"ל בו נרשם "מאובחן schizophrenia like disorder כאשר ברקע היה מעורב בתאונת עבודה בה התחשמל באופן חמור (פגיעת ראש ואובדן הכרה, בדיקת CT+ spect מורה על head trauma מאז תאונת ההתחשמלות חלו שינויים קיצוניים בהתנהגותו ובמצבו, נעשה עצבני ואימפולסיבי, מתקשה בתפקוד היום יומי בכל תחומי החיים, אינו עובד, חייו החברתיים והמשפחתיים הצטמצמו. מדובר בחולה בעל נכות קשה המהווה מעמסה על כתפי משפחתו ובעיקר לרעייתו המטופלת גם בילדים קטנים...". ההמלצה בסיום המכתב היתה שלא לשנות אחוזי הנכות שנקבעו לתובע. - התובע הגיע לוועדת הערר מלווה באשתו פלונית, תלונותיו היו "לא יכול לעבוד במאפיה אשתי עובדת שם. לא שומע בצד שמאל, מאבד שיווי משקל לא הולך רגיל, רעידות. יש לי בעיות בצואה, יש לי בעיות ביציאות שתן, אני ישן עם כדורי שינה. שוחרר מצה"ל עם פרופיל 37. יש לי מחשבות שווא. כאשר בסופר אני מתעצבן". בסיכום המסקנות נרשם בין היתר, לפי דברי אשתו שהתחתנה ב- 1991, כל הסימנים הנוכחים הופיעו לאחר התאונה הנדונה. בסופו של דיון בוועדת הערעורים נקבעה ביום 4.7.05 נכותו של התובע לצמיתות ל- 100% (ת/7 ז'). ו. עדות פלונית אשת התובע ושאלת אמינותה . כאמור אשת התובע היתה העדה היחידה מטעם התביעה, פרט לעדותו של המומחה ד"ר שיבר. בחקירתה הראשית, שנמסרה ביום 14.9.09, העידה כי היא נישאה לתובע 8.5 שנים קודם לכן, הכירה אותו מאז היתה בת 17.5 וההפרש בגיל ביניהם הוא שנה. לשאלה אם שירת בצבא השיבה שלא הכירה אותו כשהוא היה חייל, וכי אמר לה שהוא שירת בצבא. כשנישאו החל התובע לעבוד במאפיה, בהמשך פתח מאפיה משלו והיא הצטרפה לעבוד איתו. המאפיה המשיכה לעבוד אחרי שהתחשמל "עוד איזה 8 או 5 שנים" (עמ' 8 לפרוט'), כאשר לדבריה היא המשיכה לעבוד במאפיה עם פועלים, והתובע "ניסה לחזור לעזור לי, אני לא זוכרת מה היה...". עד לתאונה לדבריה "הכל היה בסדר איתו" (שם). אחרי התאונה התובע היה חצי שנה בבית אח"כ ניסה לחזור לעבוד, אך לא הצליח "פשוט הכל התבלבל לו הוא לא היה מסוגל לראות את המקום בגלל התאונה שקרתה לו...." (שם). לדבריה "היתה תקופה שהוא חי במחסן ליד המאפיה". לטענתה "הוא גר במחסן אולי שנתיים" (עמ' 9), כשלאחריהן חזר הביתה. טען "שיש לוויינים שעוקבים אחריו" (שם). לטענתה סירב ללכת לפסיכיאטר. בסופו של דבר הגיע לאשפוז אחרי ששרף סניף קופ"ח ליד המרפאה. בעקבות כך, היה עצור חצי שנה, ולאחר מכן, חצי שנה נוספת במחלקה סגורה. אשר לנסיבות התאונה סיפרה פלונית, כי ביום האירוע הגיע הביתה בשעה 07:00, טען כי האירוע היה בין השעות 03:30 - 04:00. לטענתה, "שמע זמזומים לא ידע מאיפה זה הגיע, הוא שם את האוזן על המונה של חברת חשמל, ואז זה העיף אותו אחורה..." (עמ' 12). כאשר הגיע הביתה אמר לה להתקשר לחברת חשמל שיחליפו את המונה, ואכן בשעה 11:30 החליפו את המונה. המונה היה בגובה אוזנו. עוד הוסיפה "כתוצאה מההתחשמלות הוא עף ונתקע במקפיא של הגלידות שהיה מול המונה, ומזה נשבר לו עצם הזנב". בחקירתה הנגדית חזרה פלונית על טענתה כי עד לתאונה לא היו בעיות, וכי אחרי שהתחשמל הוא עישן גראס. טענה זו אינה מתיישבת עם הרישום בתיקו הצבאי, ממנו עולה, כמפורט לעיל, כי התובע היה מכור לסמים, כולל סמים קשים. פלונית אף טענה (עמ' 14 לפרוט') "אני לא יודעת מה שאת אומרת שהוא היה מכור לסמים". בחקירתה הנגדית שבה פלונית וטענה כי התובע שירת בצבא. טענה זו אינה מתיישבת עם התיעוד הרפואי ממנו עולה כי התובע שוחרר מצה"ל במרס 89, לאחר שנקבע לו פרופיל רפואי 21 (ת/2 מסמך 20), וכן תשובתו לשאלון שם אישר כי שוחרר משירות בצה"ל, כאשר לטענתו השחרור היה "עקב חוסר הסתגלות ועקב היותי תלמיד ישיבה במשך 10 שנים עד לפני הגיוס" (תשובה 15ד'). יצויין, כי לטענת פלונית, כאמור, ההיכרות בינה לבין התובע הינה מאז היתה בת 17.5, וכי הפרש הגילאים ביניהם הוא שנה, לכן, אין לקבל טענתה כי אינה יודעת אם שירת שירות צבאי ואם שירות הצבאי היה מלא אם לאו, וכי ידיעתה בעניין זה היא אך מפי התובע. אשר לשאלה מתי החלו הבעיות הנפשיות, בעוד שבפני וועדת הערר של מל"ל, כמפורט לעיל, טענה פלונית (ת/7ז') כי בעיותיו הנפשיות החלו לאחר התאונה, כשם שטענה במרפאה לבריאות הנפש ביום 22.2.99 (ת/5ד') "השתנה מאז מכת חשמל". בעדותה תארה הליך הדרגתי, טענה "הבעיות הנפשיות התחילו להתדרדר לאט לאט, לא ממש במכה לאחר התאונה. הבעיות הנפשיות שלו החלו כחצי שנה לאחר התאונה". אם כי בהמשך הוסיפה "במהלך חצי שנה אחרי התאונה המצב התחיל להיות לא בסדר בכלל" (עמ' 14 לפרוט'). אשר לקשר בין ההורים, בעוד אשר מהתיעוד שהוגש עולה כי הוריו של התובע היו גרושים, טענה פלונית כי הוריו נשואים (עמ' 14 לפרוט'). לטענת פלונית, כחצי שנה לאחר התאונה אביו של התובע ואחיו לקחוהו לרופא, שאמר "שהבעיה הנפשית התחילה אצלו", ונתן טיפול. לא הוגש כל תיעוד מאותו ביקור אצל הרופא, ואף אביו של התובע ואחיו לא זומנו להעיד כי היה ביקור שכזה. לטענת ב"כ התובע בסיכומיו, "ברור שלא יכול היה להיות כל תיעוד רפואי כאשר כחצי שנה או שנה לאחר התאונה הסתגר במחסן במשך כשנתיים וכך הגענו לשנת 1999" (סעיף 25 ד'). פלונית לא יכלה לומר מתי התובע לן במחסן. לדבריה, "אני זוכרת שהוא עבר לגור במחסן, אני לא זוכרת זמן, אני זוכרת שזה היה אחרי התאונה, אני לא זוכרת תאריכים, לא רשמתי תאריכים" (עמ' 15 לפרוט'). עוד ציינה "המאפיה עבדה אחרי שהוא התחשמל בתאונה, עוד איזה שמונה או חמש שנים, אני לא זוכרת שנים. ז"א שאני המשכתי לעבוד במאפיה יחד עם פועלים. יוסי ניסה לחזור לעזור לי, אני לא זוכרת מה היה, הוא ישן באיזה שהוא מחסן" (עמ' 8 לפרוט'). ועוד לעניין התקופה שחי במחסן "היתה תקופה שהוא חי במחסן ליד המאפיה... הוא בנה מזה (ארגזים - ר.א) מיטה זוגית, שם על זה מזרן, והוא חי שם, ויש עדים כל השכונה יודעת שהוא חי שם. מידי פעם היה קופץ למאפיה לראות אם הגיעה סחורה" (עמ' 9 לפרוט'). אשר למשך התקופה שגר במחסן העידה "הוא גר במחסן אולי שנתיים" (שם). לעומת טענתה בבית המשפט שהתובע חי במחסן כשנתיים לרופאי התובע סיפרה ביום 22.2.99 כי מזה שנתיים הפסיק לתפקד הוא ישן במחסן במיוחד כשהוא כועס, וכי הוא עצבני בשלושת החודשים האחרונים (ת/5 ד'). על כך שלא ניתן להסתמך על עדותה לגבי זמנים אמרה פלונית כי אינה זוכרת זמנים "... כבר אמרתי שאני לא זוכרת שום זמנים" (עמ' 17). לנוכח האמור, איני סבורה כי ניתן להסביר את אי פנייתו של התובע לטיפול בשל כך שישן במחסן. זאת ועוד, כעולה מהתיעוד הרפואי, לאחר שהתובע פנה לראשונה לחדר מיון ביום 15.2.95, המשיך התובע בתדירות גבוהה לפנות לעזרה רפואית, כפי שניתן לראות מהתיעוד הרפואי הרב שהוגש בעניין זה עד לסוף שנת 95, כאשר בכל הביקורים באותה שנה התלונה היתה אך לגבי הפגיעה בעמוד השדרה. עוד ביום 11.1.99 בוצעה בתובע במכון הרנטגן טומוגרפיה ממוחשבת של עמוד השדרה המותני. יש לצפות שאילו היה ממש בטענת פלונית כי התובע נלקח במחצית השנה הראשונה לאחר התאונה לרופא פסיכיאטר, הדבר היה מקבל ביטוי בתיעוד הרפואי הרב שהוגש, כשם שיש לצפות שאילו אכן הבעיות הנפשיות אצל התובע החלו כחצי שנה לאחר התאונה,כשם שפלונית טענה במקום אחד, או מיד לאחר התאונה, כפי שטענה במקום אחר, גם עניין זה היה מקבל ביטוי בצורה מפורשת בתיעוד. בעוד שבחקירה הראשית טענה פלונית כי ביום התאונה שב התובע לביתו בשעה 07:00, בחקירתה הנגדית העידה "בבוקר התאונה, או שהגעתי למאפיה או שהוא הגיע הביתה אני לא זוכרת. שמעתי מיוסי מה שקרה, בבוקר. כשהוא הגיע הביתה או כשהגעתי למאפיה הוא סיפר לי מה קרה... " (עמ' 17 לפרוט'). אשר לשאלה מי נכח במאפיה בעת התאונה, פלונית העידה "אבא שלי היה בליל התאונה עם יוסי במאפיה. הוא גם היה שם בזמן אירוע התאונה... רק אבא שלי עזר ליוסי בלילות". התובע בתשובתו לשאלון טען כי פלוני היה עימו. כאמור לעיל, אביה של פלונית ופלוני לא הובאו להעיד, ואי הבאתם אף לא נומקה. פלונית העידה "התובע בקשר עם ההורים שלו, הוא סיפר בבית החולים, הייתי איתו ביחד, שאמא שלו חולה פסיכיאטרית, וזה לא נכון" (עמ' 13 לפרוט'). דברים אלו עומדים בסתירה לרשום במסמכים רבים במסגרת המוצג ת/2 (לדוגמא ת/7 ה' דיון בוועדה רפואית לעררים בביטוח הלאומי), שם צויין "בסיכום מחלה ממרכז בריאות הנפש באר שבע ידוע שישנה רקע משפחתי למחלות נפש (אמא וסבא)....". אין בידי לקבוע ממצאים בהסתמך על עדותה של פלונית. אשר לאירוע התאונה, הרי שעדותה הינה בבחינת עדות שמיעה. אשר להשתלשלות האירועים לאחר אירוע התאונה, מעבר להיות עדותה של פלונית עדות יחידה של צד מעוניין, בהיותה אשת התובע, הרי שעלה מדבריה כי אינה זוכרת זמנים, וההתרשמות מעדותה של פלונית היא כי היא מתקשה לדייק, ואף אינה מנסה לדייק או שאינה חשה כי יש בעייתיות באי דיוק בעדות. לדוגמא, בחקירה ראשית טענה שהתובע הגיע הביתה לאחר התאונה, פרק זמן קצר לאחר מכן, בחקירה נגדית, טענה שאינה זוכרת אם התובע הגיע הביתה, או שהיא הגיעה למאפיה ואז שמעה על אירוע התאונה. דוגמא אחרת טענתה כי התובע שירת בצבא, כמפורט לעיל. עדותה של פלונית נמסרה יותר מ- 14 שנים לאחר אירוע התאונה, ומשהעידה על עצמה כי אינה זוכרת זמנים ותאריכים, הרי שלא ניתן, אף בשל כך, להסתמך על עדותה על מנת לקבוע מתי חלה ההתדרדרות הנפשית אצל התובע. ז. האם ארעה תאונה כטענת התביעה לטענת הנתבעת "התביעה כולה מושתתת על עדות שמיעה, של מישהי בעל עניין בתיק, אשר עדותה מלאה סתירות ושקרים, תוך הימנעות ברורה מהבאת עדים". לפיכך, לטענת הנתבעת, לא עלה בידי התביעה להוכיח כי התובע התחשמל מהמונה. אכן, יש ממש בטענות הנתבעת. ואולם, לנוכח העובדה כי ביום 15.2.95 הופיע התובע בחדר מיון בסורוקה, וטען כי "בזמן עבודתו קיבל מכה חשמלית, קפץ ונפל, נחבל בגב ובעצם הזנב", ובהמשך בתיעוד נמצא כי התאונה הנטענת ארעה ביום 13.2.95, וכן הוגש מסמך מטעם הנתבעת ממנו עולה כי ביום 13.2.95 הוחלף המונה בעסקו של התובע, דעתי היא, הוכח ע"י התובע אירוע תאונת ההתחשמלות. התובע בסיכומיו טען כי נסיבות התאונה מלמדות על התרשלות מצד הנתבעת כלפיו. הנתבעת בסיכומיה לא השיבה לטעונים בעניין זה, ובצדק. לכן, כאמור, הנני קובעת כי משהוכח כי התובע התחשמל "הוכח שהנתבעת הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה" כלפיו (סעיף 14 ה' לסיכומי התובע), ולכן חובתה לפצותו. ו. קשר סיבתי בין התאונה הנטענת למצב התובע המומחים הרפואיים, ד"ר שיבר מטעם התביעה ופרופ' אליצור מטעם ההגנה, נחלקו בדעתם לא רק באשר לשאלת קיום קשר סיבתי בין אירוע התאונה למצבו של התובע, אלא אף באשר לאבחנה הרפואית. לדעת ד"ר שיבר התובע סובל מ "הפרעה פסיכוטית אורגנית דמויית סכיזופרניה" בעוד לדעת פרופ' אליצור התובע סובל מ "סכיזופרניה כפלונית". ד"ר שיבר קבע את האבחנה בהסתמך על בדיקת ספקט שהתובע עבר, בעוד פרופ' אליצור מצא שלא להתבסס על ממצא הספקט, מצא כי התובע סובל מסכיזופרניה בהסתמך על התיעוד הרפואי מעברו, כולל בדיקת הקב"ן בצה"ל והעובדה כי שוחרר בפרופיל 21 אשר מצביע, לטענת פרופ' אליצור, על כך שכבר בעת שנבדק בצה"ל סבל מ"הפרעה מאוד מאוד קשה שגובלת בפסיכוזה" (עמ' 5 לפרוט' מיום 21.1.10). בין אם אבחנת המחלה ממנה סובל התובע היא כדעת ד"ר שיבר ובין אם היא כדעת פרופ' אליצור, הרי ששני המומחים מצאו כי יש להעניק לתובע אחוזי נכות. פרופ' אליצור העניק לתובע 50% נכות בעוד ד"ר שיבר העניק לתובע, בחוות דעתו המשלימה, 70% נכות. לצורך הכרעה בשאלה אם קיים קשר סיבתי בין מצבו של התובע לאירוע התאונה, סבורתני כי אין צורך להכריע בשאלה בשל איזו משתי האבחנות מצבו של התובע הוא כפי שהוא היום. אוסיף כי לאחר שד"ר שיבר נחשף לתיעוד אודות התובע מלפני התאונה הוא אישר כי "כיום כמעט בלתי אפשרי לקבוע מה אצלו המחלה ומה אצלו כתוצאה ממאפייני האישיות שקדמו למחלה, לגבי קווי האישיות לא לגבי השפעות של המחלה שאינן קשורות לאישיות, כגון מצבים פסיכוטיים, ירידה בתפקוד בכל תחומי החיים..." (עמ' 28 לפרוט' מיום 23.11.09). עולה מחוות דעתו של ד"ר שיבר, כי ההפרעה הפסיכוטית אורגנית דמוית סכיזופרניה שממנה סובל התובע נגרמה כתוצאה מהתאונה. בחוות דעתו של ד"ר שיבר, מיום 10.7.03 נאמר באשר לנסיבות אירוע התאונה "תאונת עבודה ארעה ב- 1995 בעת שעבד לפנות בוקר במאפיה ושמע זמזום מוזר... החל לחפש את מקור הזמזום במהלך החיפוש הצמיד את אוזנו למונה החשמל כשלפתע התחשמל. מתאר תחושה של זרם חזק שפגע בראשו בצד שמאל ויצא בקצה ידו הימנית. הוטח בכוח לרצפה, נפגע בראשו ובאגן . פונה בהמשך לבית החולים. לאחר האירוע החלו להופיע תופעות שונות שכללו: תחושות מוגבלות בחלק הגוף השמאלי, תחושה של הפרעות חוזרות בשמיעה, שינויים במצב הרוח, חולשה, תחושת עצבנות, ובהמשך סף תסכול נמוך, התפרצויות זעם, ירידה בולטת בתפקוד, הן ביכולתו לעבוד והן בתפקודו במשפחה...". בפרק הדיון וסיכום נרשם "מר פלוני עבר בשנת 1995 תאונת עבודה בה נפגע ממכת חשמל וחבלת ראש. התמונה המתקבלת מהאנמנזה ובדיקתו, ומן הבדיקות המתועדות בתיקו ובסיכומי המחלה, אופיינית לאבחנה להפרעה פסיכוטית אורגנית דמוית סכיזופרניה. הבחנה זו יכולה להינתן רק אם בנוסף לתמונה הקלינית המתאימה קיימת בעברו של המאובחן עדות לפגיעה מוחית ממשית ובמקרה שלפנינו אמנם קיימת גם קיימת עדות לכך, כולל בבדיקת ה- SPECT... וכי הפרעה זו נגרמה כתוצאה מתאונת העבודה בשנת 1995 בה נפגע בהתחשמלות וחבלת ראש". פרופ' אליצור אשר שלל קשר סיבתי בין התאונה למצבו הנפשי של התובע, אזכר את התיעוד הרפואי המתייחס למצבו של התובע לפני התאונה. לאחר שהתברר, מחוות דעתו של פרופ' אליצור, כי לתובע עבר בתחום הפסיכיאטרי, עוד מלפני התאונה, הגיש ד"ר שיבר חוות דעת נוספת מיום 5.10.09. בין היתר נרשם באותה חוות דעת כי התובע "משנה את דבריו שוב ושוב", וכי אשתו מדווחת "כי הדבר מאפיין את מצבו וכי הוא ממציא דברים, משנה את דבריו שוב ושוב ולא מבדיל בין מציאות לדמיון". כך למשל כאשר עומת התובע עם דברים שתועדו ע"י פרופ' אליצור בחוות דעתו, כגון שהוריו התגרשו- עובדה שאינה נכונה - כאמור בחוות דעתו של ד"ר שיבר, השיב התובע "כי הוא חשב שהם התגרשו". כך גם לגבי האפשרות כי סבו ואימו של התובע סבלו ממחלות נפש, עובדה שאף היא כתובה בחוות דעתו של פרופ' אליצור, ובתיעוד רפואי קודם, ואשר בפני ד"ר שיבר התובע ואשתו שללו עובדה זו. בחוות הדעת המשלימה ציין ד"ר שיבר כי "בעיותיו הנפשיות (של התובע - ר.א) כפי שבאו לידי ביטוי לפני התאונה הסתכמו בבעיות אישיותיות (וייתכן גם בתגובות לשימוש לרעה בחומרים) ולא במחלה פסיכוטית. המחלה הפסיכוטית הפעילה החלה רק לאחר פגיעתו ב- 1995". בסיום חוות הדעת חזר ד"ר שיבר על אבחנתו, כי התובע סובל מהפרעה דילוזיונלית אורגנית דמוית סכיזופרניה כתוצאה מהתאונה בשנת 1995, וכי מאז חוות הדעת הקודמת חלה הרעה במצבו, ולפיכך, כאמור, קבע כי לתובע 70% נכות. פרופ' אליצור הגיש חוות דעת אודות התובע ביום 17.8.08, כאשר בפניו באותה עת עמדו מסמכים אשר קדמו לתאונה הנטענת בשנת 1995, ואשר עיקרם הובא לעיל, וגם מסמכים מלאחר התאונה. באשר לתולדות המשפחה, טענו התובע ואשתו, כי לא היו בעיות נפשיות במשפחה - זאת לעומת התיעוד, בעניינו של התובע, ממנו עולה כי האם והסב סבלו מהפרעות נפשיות. התובע סיפר לפרופ' אליצור כי בשנת 1991, אחותו נרצחה ע"י החבר שלה, האירוע השפיע עליו באופן קשה, וכי מאז האירוע "אביו נתן לכל הילדים תרופות דגיטליס ואלופציה". לפרופ' אליצור סיפר התובע כי סיים 12 שנות לימוד ללא בגרות, עובדה שאינה מתיישבת עם התיעוד שבת/2. אשר לתולדות האירוע, אשת התובע טענה כי לאחר האירוע התובע הפסיק לעבוד, "הסתגר במחסן במאפיה כשהוא מפחד שירעילו אותו, התלונן על דקירות וחשמליים בראש". עוד טענה אשת התובע, כי "כנראה בספטמבר 1999 בעת ניסיון לבצע בדיקת CT נתקף בבהלה כאילו עומדים לחשמל אותו. איים לשרוף את סניף קופת חולים. הוא נעצר במשטרה". בבדיקתו התובע הכחיש נתונים שהוצגו לו מתוך התיעוד, תוך שהתפרץ מידי פעם בצעקות, והאשמות "על כל אלו שלא מאמינים לו כמה הוא סובל בעקבות מכת החשמל". אשר למצבו הנפשי של התובע בעקבות התאונה, ציין פרופ' אליצור, "עד שנת 1999 אין כל תיעוד על בעיות נפשיות. פרק זמן ארוך זה מנתק גם את האפשרות שמחלת הסכיזופרניה ממנה סבל לדעתי כבר בעבר החריפה בעקבות האירוע הנדון". לדעת פרופ' אליצור סובל התובע מסכיזופרניה כפלונית, כאשר נכותו עומדת על 50%, וכי "לנכות זו אין קשר לא סיבתי כנגרמת ולא כמוחמרת מהתאונה הנדונה". באשר לממצא ב- SPECT ציין פרופ' אליצור בחוות דעתו "הנתון היחיד שהועלה לביסוס מחלה אורגנית פסיכוטית קשור לממצא SPECT. אולם כאמור, הפירוש לממצא זה ניתן בהעדר כל מידע אודות ההפרעות הנפשיות הקשות מהן סבל כבר בעבר, אלימות קשה ושימוש בסמים קשים". כמו כן, "ממצא ב- SPECT איננו יכול להיות בסיס להסבר אטיולוגי בהעדר אנמנזה ראויה". ביום 23.11.09 נחקר ד"ר שיבר על חוות דעתו. בין היתר עולה מעדותו כי נסמך באבחנה שלו על דברי התובע ואשתו, כולל שנסמך על דבריהם בדבר שינויים באישיות התובע, בהתנהגותו ובתחושותיו, שלטענתם הופיעו סמוך לאחר האירוע (עמ' 2 מהתמליל). ד"ר שיבר הסביר "צריך שתהיה סמיכות זמנים בין הטראומה והנזק המוחי שנגרם, כדי לקשור את הנזק המוחי לטראומה" (עמ' 3 לתמליל). "לפי התיאור שאני קיבלתי מהמשפחה, ממנו ומאשתו, אכן בעקבות האירוע התחיל להופיע באופן הדרגתי שינוי בהתנהגותו ובתחושותיו שהלך והחמיר" (שם). כאשר נשאל ד"ר שיבר אם יכול להיות שהממצאים של ה- SPECT יכולים להיות מטראומה מלפני 20 שנה, השיב כי הדבר יכול להיות אך לא נראה לו סביר. הסברו היה "... אנחנו בודקים אדם, מתרשמים ממהלך חייו, עושים לו בדיקות, מטפלים בו, רואים תגובות לטיפול ועל סמך זה לאט לאט מגבשים אבחנה ותוכנית. האיש הזה נפגע בהתחשמלות שבה הצמיד את אוזנו ללוח חשמל או למתקן חשמלי וקיבל מכת חשמל. עשו לו בדיקה שנקראת SPECT שהיא בדיקה חשובה שמראה את הנזק המוחי שנגרם. יש תמונה קלינית שמתאימה לממצא הזה - הכל ביחד נראה לי מאוד מתאים לאבחנה שמתאימה לממצאים לסיפור הזה" (עמ' 3 לתמליל). ובהמשך בתארו את ממצא ה- SPECT "במקרה הזה זה התחשמלות, ככל שזכור לי הוא גם אומר שהוא קיבל מכה אבל נראה לי שההתחשמלות היתה יותר משמעותית... מה שה- SPECT מראה זה נזק מוחי שמתאים לחבלה, שבמקרה הזה, ככל שהבנתי, התחשמלות" (עמ' 5). ד"ר שיבר התבקש להגיב לעובדה שהתובע התלונן אך על כאב גב, ולא מעבר לכך, כאשר לטענתו כיום, הוא נפגע קשות בראשו, ותגובתו לכך היתה "... אני אומר לך שוב, אני לא רואה את עצמי כמומחה להתחשמלות, אבל אני יכול להניח מצבים בהם מישהו נפגע פגיעה והנזק בא לידי ביטוי רק לאחר זמן. אנחנו רואים את זה באירועים וסקולאריים באירועים חבלתיים, אני לא רואה סיבה למה לא לראות את זה גם במקרים כאלה, אבל אני לא רואה את עצמי כמומחה לזה" (עמ' 7), ושוב נשאל ד"ר שיבר לגבי התגובה המידית המצופה מהאירוע הנטען ע"י התביעה תשובתו היתה "אני מזכיר עוד פעם, אני מומחה בפסיכיאטריה, השאלות שאתם שואלים אינן שאלות בתחום הפסיכיאטריה הן בתחום הנוירולוגיה והנוירוכירורגיה. אני מקבל את הממצא שיש נזק מוחי והשפעה שיכולה להיות לו על המחלה הפסיכיאטרית שלו" (עמ' 9). בהגינותו אישר ד"ר שיבר כי לדעתו "צריך לתת גם חשיבות גדולה לאבחנות שנתנו מירב הרופאים שטיפלו בו (בתובע - ר.א) עד היום...." (עמ' 10, 11, 16, 17). לקראת סיום עדותו נשאל ד"ר שיבר אם הוא יכול לשלול את האפשרות שהתובע עבר אירוע אחר שגרם לממצאים שהתגלו בבדיקת ה- SPECT ותשובתו היתה "תיאורטית בוודאי שזה יכול להיות" (עמ' 20), אך הוסיף כי לדעתו מצבו של התובע הוא כזה שהוא אינו יכול "ליזום רעיונות כדי להשיג דברים" (עמ' 21). גם פרופ' אליצור נחקר על חוות דעתו. לדבריו, התובע שוחרר מהצבא עם פרופיל 21, היינו שנמצאה אצלו "הפרעה מאוד, מאוד קשה שגובלת בפסיכוזה" (עמ' 5). כאמור, פרופ' אליצור אבחן את התובע כחולה במחלת הסכיזופרניה, ולדבריו, בעדותו "אני התרשמתי שמדובר בחולה סכיזופרני שיש לו את כל הנתונים מהעבר להראות התפתחות הדרגתית מתועדת בכיוון הזה" (עמ' 5). פרופ' אליצור נשאל האם לדעתו המכת חשמל זה סיפור, ותשובתו היתה "...אין שום דיווח על אובדן הכרה, לא על התכווצויות טיפוסיות למכת חשמל ולא על מכה בראש" הכוונה לרישום מיום 15.2.95, היינו מהפעם הראשונה שהתובע הגיע לבית החולים, וכן בהמשך "מבחינה רפואית, מכת חשמל עם מכת ראש קשה, שכביכול בשנת 1999 רואים פעם ראשונה ב- SPECT ... פגם בשתי אונות פרונטאליות וצוטט שם שזה מתאים לחבלה. לא כתוב איזו חבלה, לא כתוב מתי החבלה, ולא עשו אף פעם בדיקת ביקורת, האם מדובר בטעות מעבדה... ואני קורא לזה סיפור, על מה קרה יומיים קודם "במכת חשמל"". פרופ' אליצור העיד על עצמו שניהל מחלקה סגורה בבית חולים שלוותה במשך 16 שנה, ובבית החולים אברבנאל עוד 16 שנה. במחלקות, לדבריו, ניתנו טיפולים רבים בחשמל. לשאלה כיצד משפיע טיפול בחשמל והאם אין משמעות לעוצמת הזרם השיב "גם כשנותנים (חשמל - ר.א) במינון נמוך, החולה מאבד את ההכרה, מתכווץ בהתכווצות אפילפטית, עם נשיכת לשון, עם הטלת שתן, שנמשך לפחות דקה שלמה, ולאחר מכן, התעוררות של שעתיים במצב בלבולי וזה בזרם חלש, היינו, זרם שפחות מהזרם הרגיל של חברת חשמל... לכן, אני טוען שזה (גרסת התובע - ר.א) סיפור" (עמ' 6). עוד הוסיף פרופ' אליצור והעיד "גם כשאנחנו נותנים "נזע חשמלי" (מכת חשמל) יש סימנים של כוויה על העור ופה לא היה". ד"ר שיבר ציין בעדותו "האיש הזה נפגע בהתחשמלות שבה הצמיד את אוזנו ללוח חשמל או למתקן חשמלי וקיבל מכת חשמל. עשו לו בדיקה שנקראת ספקט שהיא בדיקה חשובה שמראה את הנזק המוחי שנגרם. יש תמונה קלינית שמתאימה לממצא זה" (עמ' 3 לפרוט' מיום 24.11.09). בהמשך העיד ד"ר שיבר כי ממצאי הספקט הם כתוצאה מההתחשמלות, כדבריו "במקרה הזה זה התחשמלות, ככל שזכור לי הוא גם אמר שהוא קיבל מכה, אבל נראה לי שההתחשמלות היתה יותר משמעותית... מה שהספקט מראה זה נזק מוחי שמתאים לחבלה שבמקרה הזה, ככל שהבנתי, התחשמלות" (שם עמ' 5). לנוכח הסבריו של פרופ' אליצור, דעתי היא כי לא הוכח קשר סיבתי בין מצבו ונכותו של התובע בתחום הנפשי לבין נסיבות התאונה, כפי שהתביעה טוענת כי ארעה. כאמור, לטענת התביעה התאונה ארעה כאשר התובע הצמיד את אוזנו למונה החשמל והתחשמל באופן שזרם חשמל עבר דרך אוזנו "ויצא מקצה ידו הימנית". בהסתמך על תיאור התאונה כאמור, קבע ד"ר שיבר, כי התובע סובל מהפרעה פסיכוטית אורגנית דמוית סכיזופרניה "וכי הפרעה זו נגרמה כתוצאה מתאונת העבודה בשנת 1995, בה נפגע בהתחשמלות וחבלת ראש". כאמור, פרופ' אליצור העיד, ועדותו ודעתו מקובלות עלי, כי אילו נפגע התובע מזרם חשמלי שעבר בראשו לאחר שהצמיד את אוזנו למונה, היינו מצפים לראות אובדן הכרה, התכווצויות טיפוסיות למכת חשמל, ומצב בלבולי, נשיכת לשון, הטלת שתן, וכוויות תופעות שלא הוכח כי התובע סבל מהן, ואף לא נטען כי סבל מהן. לפיכך, אין לקבל את הטענה כי התאונה ארעה, כפי שנטען על ידי התביעה, שהתובע התחשמל בעת שהצמיד את אוזנו למונה ודין הטענה להידחות. על אף שגרסת התביעה הינה כי נכות התובע נגרמה כתוצאה מהתחשמלות, כאשר הצמיד את אוזנו למונה, משנטען בכתב התביעה, כי התאונה ארעה "כתוצאה מהנגיעה במונה החשמל, קיבל התובע מכת חשמל... וכתוצאה ממנה הוא עף נפל ונחבט על הרצפה ונחבל בראשו...", נשאלת השאלה האם בהנחה שאלה היו נסיבות התאונה, הוכח קשר סיבתי בין מצבו של התובע היום לאירוע התאונה. ד"ר שיבר התבסס, בין היתר, על תוצאת בדיקת ה- SPECT שנעשתה לתובע ביום 13.12.99. תוצאת הבדיקה היתה כי הממצאים שנמצאו "אופייניים למצב לאחר HAED TRAUMA". ד"ר שיבר נחקר אם הממצאים בספקט יכולים גם להתיישב עם חבלה, ועל כך השיב בחיוב. כאשר לדבריו צריכה זאת להיות חבלה "שמשאירה ממצא במוח" (שם עמ' 6). לשאלה איזה תופעות אמורות להיות נלוות לכזאת חבלה השיב "יכולים להיות הפרעות בהתמצאות, זאת אומרת, דברים בלבולים יכולות להיות הפרעות בזיכרון, יכול להיות לביליות רגשית, יכול להיות הפרעות בריכוז, יכול להיות הפרעות אחרות, תלוי במקום ששם נעשה הנזק". כמפורט לעיל, מהתיעוד הרפואי המצוי בת/2 לא עולה, בשום מקום, כי התובע טען שקיבל איזו שהיא מכה בראש בעת שלטענתו נפל ונחבל בעצם הזנב כאשר התחשמל. לא רק שלא טען כי נחבל בראשו, אלא אף אין תיעוד לתופעות שצוינו על ידי ד"ר שיבר והעשויות להיגרם כתוצאה מחבלה בראש. לא נעלם מעיני כי בבדיקה שנערכה לתובע ביום 18.7.95 במחלקה לרפואה תעשייתית, צויין כי נמצא אצל התובע "איטיות במחשבה ודיבור חוסר ריכוז" אלא שזו היא הפעם היחידה שמצויין בתיעוד הרפואי ממצא כלשהו מעבר לממצא אורטופדי של פגיעה בעצם הזנב. יצויין כי התיעוד שהוצג (ת/2) כולל תיעוד רפואי מימים 15.2.95, 16.2.95, 20.2.95, 1.3.95, 10.3.95, 21.3.95, 2.4.95, 14.4.95, 24.4.95, 27.4.95, 31.5.95, 19.6.95, 25.6.95, 2.7.95, 13.7.95, 18.7.95, 3.8.95, 27.9.95, 23.10.95. אין בממצא יחידי זה, כדי לאושש את גרסת התביעה לא לגבי הטענה בדבר חבלה בראש שהתובע ספג כתוצאה מההתחשמלות, ולא לגבי הטענה לפיה לאחר התאונה הופיעו שינויים נפשיים אצל התובע. אוסיף כי הרופא שציין את הממצא לא מצא צורך בהמשך בירור, ואינו מומחה בתחום הנפשי. זאת ועוד, בעבר עוד במסגרת הבדיקות לפני השירות הצבאי, צויין כי התובע, בשל שימוש בסמים, מדבר -SLURRED SPEECH” וכן "תפקוד קוגניטיבי חלקי" (ת/2 מסמך 30). לכן, בהעדר ראיה כלשהי כי זרם חשמלי עבר מאוזנו של התובע לידו, או כי נחבל בראשו, כתוצאה מההתחשמלות, לא הוכח קשר סיבתי בין התאונה לבין מצבו הנפשי כיום. כאמור, בדיקת הספקט נעשתה מעל לארבע וחצי שנים לאחר האירוע, וגם אם נאמץ תוצאות הבדיקה, פרופ' אליצור, אזכור, טען כי אין להסתמך על בדיקת ספקט אחת (עמ' 7 לפרוט' מיום 21.1.10). הרי שאין ראיה כלשהי הקושרת את תוצאות בדיקת הספקט לאירוע התאונה. ד"ר שיבר אישר בעדותו כי אינו יכול לומר אם ממצאי בדיקת הספקט "שייכים לטראומה מ- 95 או לטראומה מ- 85 או מ- 90" (עמ' 3 לפרוט' מיום 24.11.09). ז. גולגולת דקה. נטען ע"י התובע בסיכומיו "לאור המפורט לעיל, אנו מגיעים למסקנה ברורה וחד משמעית שהתקיים קשר סיבתי עובדתי בין ההתחשמלות, החבלה בראש והתפרצות מחלת הנפש בה לקה התובע כתוצאה מהתאונה" (סעיף 28 ג'), וכן "אדם סביר יכול היה לצפות שהתחשמלות בראש תביא לפגיעה במוח שתגרום למחלת הנפש בה לקה הנפגע" (סעיף 30 ג' לסיכומים), וכן "מכאן, שניתן היה לצפות שעצם הזרם החשמלי שחדר לראש יש בו כדי להביא לשינוי אורגני במוח... ואשר גרמו בסופו של דבר למחלת הנפש". לטענת התובע היה על הנתבעת לצפות את תוצאת התאונה גם אם היו לתובע בעיות בעבר, כולל בעיות כתוצאה מגנטיקה בשל מחלה אצל אחד ההורים. במקרה כזה, לטענת ב"כ התובע, ההתחשמלות היתה הטריגר, היינו, הגורם שהעיר והניע את התפרצות המחלה. על פי ההלכה בדבר "הגולגולת הדקה" טען ב"כ התובע כי מצב כזה אינו פוטר את הנתבעת מאחריות לנזק. הנתבעת אינה יכולה לבחור מראש מי יפגע ממכת חשמל והנפגע יכול להיות כל אדם בכל מצב בריאותי נתון. לפיכך חל מבחן הצפיות וקיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין האירוע לתוצאותיו. ב"כ התובע צודק בטענותיו באשר להלכה בדבר "הגולגולת הדקה". דא עקא, שאיני מקבלת את גרסת התביעה באשר לנסיבות אירוע התאונה. לא הגרסה אשר לפיה התובע הצמיד את אוזנו למונה וזרם חשמלי עבר מראשו לידו, ולא הגרסה לפיה נפל ונחבל בראשו. זו גרסת התביעה באשר לאירוע התאונה - כפי שאף חזר התובע עליה בסיכומיו, ולפיכך, משהגרסה בדבר נסיבות אירוע התאונה נדחית, אין מקום להחיל את ההלכה בדבר "הגולגולת הדקה". ח. פיצויים נקבע, כאמור לעיל, כי התובע אכן התחשמל ממונה הנתבעת ביום 13.2.95. בהסתמך על התיעוד הרפואי הנני קובעת כי כתוצאה מההתחשמלות התובע נחבל בעצם הזנב, והיה באי כושר במשך תקופה של חצי שנה. נטען ע"י התובע בסיכומיו, בההסתמך על מסמכי המל"ל (מכתב מיום 9.7.95), כי הכנסתו הרבעונית של התובע עובר לתאונה עמדה על סכום של 17,475 ₪, כלומר 5,825 ₪ לחודש, נכון ליום 13.2.95 (סעיף 34 ב' לסיכומים). סכום זה היה הבסיס לתחשיב הפסד כושר השתכרותו של התובע. הסכום האמור כיום הינו 18,499 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית (בוצע באמצעות המשערכת). לפיכך, סה"כ הפסד כושר השתכרות של התובע במשך מחצית השנה היה 109,380 ₪ (בוצע באמצעות המשערכת), כאשר הסכום האמור כולל הפרשי הצמדה וריבית עד למתן פסק הדין. כמו כן, הנני פוסקת לתובע עבור כאב וסבל, בהתחשב אף בעובדה שנותרה לו נכות צמיתה בגובה של 5% בגין השבר בעצם הזנב, סכום של 50,000 ₪. לא מצאתי לפסוק לתובע פיצוי נוסף בראשי נזק נוספים כמפורט בסיכומי ב"כ התובע, בגין הפגיעה בעצם הזנב. הנני דוחה את טענות הנתבעת כי יש להפחית מסכום הפיצוי בשל רשלנות תורמת מצד התובע, או בשל כך שהמאפיה המשיכה לפעול תחת הנהלתה של אשת התובע. מסה"כ הפיצוי שנפסק יש להפחית את דמי הפגיעה שהתובע קיבל ביום 16.7.95, בסכום של 3,414 ₪ נכון למועד האמור, כאשר סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עומד היום על הסכום של 10,406 ₪. יצויין, כי עולה ממסמכי מל"ל כי המוסד קבע כי לתובע נכות של 100% החל מיום 1.8.95, ואולם מאחר והנכות היא בעיקרה בתחום הנפשי, אין להפחית סכומים ששולמו לתובע בגין נכות זו מהסכומים שנפסקו לזכות התובע בפסק הדין, בשל אי הכושר שממנו סבל בשל שבירת עצם הזנב. ט. תביעת צד ג'. הנתבעת שלחה הודעת צד ג' לאחיה של פלונית, גיסו של התובע מר ניסים ביטון (להלן: "ביטון"). פלונית העידה "מי שביצע את עבודות החשמל במאפיה היה אחי, שהוא חשמלאי מוסמך. אני לא יודעת אם אחי עזר לנו כשנכנסנו למאפיה כדי להתקין את כל עבודות החשמל. זה היה יוסי" (עמ' 17 לפרוט'). בחקירתה הנגדית לב"כ צד ג' הוסיפה פלונית והעידה, "נכון שהוא (צד ג' - ר.א.) לא יכל לעשות תחזוקה שוטפת בבית העסק שלנו כי לא היה לו זמן… כאשר אמרתי בחקירה נגדית שהוא עשה תיקונים קלים אצלנו, התכוונתי כי הוא רק החליף אצלנו מנורות, ודברים שהייתי צריכה ממש דחוף" (עמ' 22 לפרוט'). עוד טענה כי אחיה סייע רק בתקלות קטנות, בעוד שכאשר היו תקלות רציניות קראה לחשמלאי. פלונית אף אישרה "נכון שאחי מעולם לא טיפל במונה. אף פעם לא היתה תקלה במונה. נכון שאני יכולה לומר בוודאות במאה אחוז שאף פעם לא היתה תקלה במונה. רק באותו לילה המונה זמזם ובעלי הניח את אוזנו עליו" (שם). ביטון העיד כי לא היה אחראי על תחזוקה, ולא תחזק את מערכת החשמל במאפיה, וכי עבודתו במאפיה, הסתכמה בכך שהתקין מפסקים חצי אוטומטיים בלוח החשמל במאפיה, וכן התקין שקעים ועבודות אלה בוצעו על ידו שנתיים לפני אירוע התאונה. ביטון כפר כי ביצע עבודה כלשהי במונה של הנתבעת, שגרם להתחשמלות התובע. לנוכח העדויות שהובאו בפני - עדותה של פלונית ועדותו של ביטון - כאשר מעבר לעדויות אלו לא הובאו ראיות נוספות לעניין הודעות צד ג' - הנני דוחה את תביעת הנתבעת את צד ג'. אין בידי לקבל טענתה כי "אם אכן היתה בעיה כלשהי במערכת החשמל במאפיה, הרי כמי שהיה מבצע את עבודות החשמל במאפיה, היה הצד השלישי מודע לכך אולם הוא לא התריע ואף לא עשה דבר לתיקון התקלה הנטענת" (סעיף 270 לסיכומים). כאמור, לטענת ביטון הוא ביצע את העבודות כשנתיים לפני מועד התאונה, ולא הובאה כל ראיה כי באותה תקופה היתה בעיה כלשהי במערכת החשמל במאפיה. סיכום בשל הנזק ממנו סבל התובע, שבר בעצם הזנב, הנני פוסקת לתובע את הסכומים הבאים: הפסד שכר לעבר - 109,380 ₪ כאב וסבל - 50,000 ₪. סה"כ הפיצוי שנפסק לתובע, לפני ניכויים - 159,380 ₪. מסכום זה יש להפחית סך של 10,406 ₪, כאמור לעיל. אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובע את הסכום של 148,974 ₪. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע שכר טרחת עו"ד והוצאות בסכום כולל של 46,000 ₪. תביעת הנתבעת את צד ג' נדחית. הנתבעת תשלם לצד ג' שכר טרחת עו"ד והוצאות בסכום כולל של 30,000 ₪. הסכומים שנפסקו לעיל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלומם המלא. המזכירות מתבקשת לשלוח פסק הדין לב"כ הצדדים. ניתן היום, כג' טבת תשע"א, 30 בדצמבר 2010, בהעדר הצדדים. ר. אבידע - שופטת נכותאחוזי נכותשברעצם הזנב