בקשת רשות להתגונן בתביעה של בנק

להלן החלטה בנושא בקשת רשות להתגונן בתביעה של בנק: החלטה 1. הבנק המשיב הגיש תובענה לפי סדר דין מקוצר נגד המבקשים (לקוחו והערב) לתשלום 302,000.- ש"ח לערך, בגין חוב שמקורו הן בהלוואה (ע"ס 270,000.- ש"ח שניתנה ביום 03/04/97) שנפרעה בחלקה, והן ביתרת חובה בח-ן העו"ש. 2. המבקשים עותרים למתן רשות להתגונן. בקשתם נתמכת בתצהיר המבקש 2. תצהיר זה נותר ללא חקירה ועל כן השאלה היא אם יש בו משום הגנה כלפי התובענה. בפי המבקשים מספר טענות. האחת - עניינה שינוי מדיניות האשראי כלפי המבקשת 1; השנייה - עניינה יצירת מצג כלפי המבקשת 1 כי תינתן לה הלוואה; השלישית - עניינה כתב הערבות עליו חתם המבקש 2 ביום 05/06/94. להלן אדון בטענות אלה. 3. המבקש 2 טוען כי ענייני המבקשת 1 נוהלו אצל המשיב מאז 1993. במהלך השנים, הקצה הבנק המשיב אשראי למבקשת 1 לפי צרכיה. המבקש 2 מדגיש כי עיסוקה של המבקשת 1 הוא עונתי. עסקיה מלבלבים בתקופת החורף אך במהלך הקיץ עולות הוצאותיה על הכנסותיה ובעונה זו של השנה נדרשת תמיכת הבנק המשיב. ואכן, בשנים 1995-1994 תמך הבנק המשיב במבקשת 1. דא עקא, ב - 1996 התחלף מנהל הסניף ועקב זאת השתנתה מדיניות הבנק מקצה לקצה בנוגע לאשראים שיסודם בעסקאות עתידיות. נוכח שינוי המדיניות, נאלצה המבקשת 1 לבטל סדרת עסקאות שכן הבנק המשיב סירב ליתן לה אשראי בהסתמך על חשבונות פרופורמה הגם שבעבר ניתן לה אשראי בדרך זו. המבקשת 1 נקלעה לקשיים כלכליים ונאלצה להעתיק את מרכז פעילותה מהבנק המשיב. 4. עמדת המבקשים היא, למעשה, שהבנק המשיב היה חייב להעתר לבקשותיה ליתן לה אשראי בהסתמך על העסקאות העתידיות. לא אוכל לקבל עמדת המבקשים. ההלכה הפסוקה היא שבנק אינו חייב להעתר לבקשות למתן אשראי. הדבר נתון לשיקול דעתו המוחלט (אם כי יש לדרוש מן הבנק לקיים שיקול דעת בתום לב וללא הפרת הסכמים שבינו לבין לקוחו). משאין לבנק חובה כאמור, שוב אין למבקשים זכות לדרוש ולקבל אשראי לפי רצונם: ע"א 323/80 אלתית בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד לז(2) 673, 685-684; דנ"א 8411/99 יאיר ש. שיווק בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, דינים עליון כרך נח 112. זאת ועוד, אף ההסכם שבין המבקשת 1 לבין המשיב (נספח א' לכתב התביעה) אינו מזכה את המבקשים בקבלת אשראי כל אימת שיחפצו ובכל סכום שידרשו. העובדה שהבנק המשיב הסכים ליתן אשראי למבקשת 1 בעבר, אינה מחייבת מסקנה כי עליו להסכים לעשות כן גם להבא. יש להדגיש כי המבקשים לא טרחו להביא בתצהיר מערכת עובדתית מלאה אודות בקשות האשראי הקודמות (שנתאשרו ע"י המשיב) ולא ציינו מה אשראי נתבקש עתה וסורב. אין להוציא מכלל אפשרות כי הבנק המשיב הסכים ליתן בעבר אשראי למבקשת 1 בהסתמך על כך שהציגה בפניו מכתב אשראי דוקומנטרי שנפתח לטובתה ואילו עתה לא הוצג בפניו מסמך כאמור כי אם מסמכים אחרים שחוסנם הכלכלי (כבטוחה עבור הבנק המשיב) נמוך בהרבה. ברם, יהא עניין זה כאשר יהא - תמצית הדברים היא שהמבקשים לא הצביעו על זכות שיש להם לדרוש ולקבל אשראי מן המשיב ועל חובת המשיב לאפשר למבקשים קבלת אשראי. 5. המבקש 2 טוען כי בשלהי 1997 דובר עם הבנק על אפשרות פריסתה של ההלוואה שהועמדה למבקשת 1 בחודש אפריל 1997. בתחילת 1998 אכן נחתמו טפסי ההלוואה לפריסת התשלומים. לפי מצג (נטען) מצד המשיב, די היה בחתימה על מסמכים אלה על מנת לפרוס את התשלומים וכל שנותר היה ויכוח אודות שיעור הקנס שעל המבקשת 1 לשלם. משלא הוזרמו הכספים ע"י הבנק הסתבר למבקש 2 כי מנהלת הסניף החדשה היא שצריכה לאשר זאת. ב - 05/03/98 קוים מפגש ביניהם ודובר על נושא ההלוואה וחזקת המבקשת 1 לעבוד עם המשיב. מאז ועד 01/11/98 לא מצינו כל התייחסות בתצהיר לאירועים כלשהם. ב - 01/11/98 העביר המבקש 2 תוכנית עסקית, כפי שהוסכם, על מנת שינתן אישור להסכם פריסת התשלומים. אולם, תוכנית זו לא נבדקה שכן החוב הועבר לטיפול משפטי. המבקש 2 טוען כי הבנק המשיב הציג בפניו מצג לפיו תאושר פריסת התשלומים (כפוף לתנאים מסוימים, שהמבקשת 1 קיימה) אלא שלאחר מכן חזר בו הבנק מהסכמתו. 6. אף טענה זו אין לקבל. אם טענת המבקשים היא שהבנק חייב ליתן להם הלוואה (מחמת מצגו) ויש לאוכפו לעשות כן, הרי שהיו חייבים הם לבאר היטב בתצהיר מה היו תנאיה של ההלוואה, מה היה סכומה וכדומה. כזאת לא עשו, ובכך נמנעו מהעמדת תשתית עובדתית מינימלית. אם סבורים המבקשים כי מחמת חזרתו של הבנק מהסכמתו ליתן הלוואה נגרמו להם נזקים - פשיטא שהיה עליהם לומר מה נזקים אכן נגרמו. בתצהיר המבקש 2 לא מצינו דבר וחצי דבר בעניין זה. הטיעון (בסעיף 29 לתצהיר) כי הבנק הפר את חובת הנאמנות שחב למבקשת וגרם להתמוטטותה, אינו אלא טיעון כוללני וסתמי שלא ניתן לייסד עליו טענת הגנה. 7. התובענה כלפי המבקש 2 נסמכת על כתב ערבות ללא הגבלת סכום עליו חתם בשנים 1994. המבקש 2 טוען שלמיטב זכרונו, נדרש הוא לחתום על כתב ערבות כל אימת שנעשתה עסקת אשראי או שניתנה הלוואה למבקשת 1. מקשה המבקש 2 ושואל מדוע זאת לא הוגשה התביעה בהסתמך על כתב ערבות ספציפי להחזרת ההלוואה (מיום 03/04/97) או למתן אשראי. עקב כך, נמנע מהמבקש 2 לבדוק אם קיימת ערבות מאוחרת המבטלת את הערבות שבבסיס התובענה, או המשנה אותה. כאן המקום להדגיש שהמבקש 2 אינו כופר בכך שאכן חתם על הערבות הבלתי מוגבלת בשנת 1994. אף טענה זו לאו טענה היא. אם סבר המבקש 2 כי נחוצים לו מסמכים אלה ואחרים, היה עליו לפנות בבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים, כזאת לא נעשה. אין המבקש יכול להישמע בטענה שאולי ערבויות מאוחרות יותר ביטלו את הערבות הבלתי מוגבלת. המבקש 2 אינו טוען פוזיטיבית שהערבויות המאוחרות הביאו שינויים בערבות נשוא התביעה ובמצב דברים זה שוב לא ידעתי מה הגנה בפיו. 8. הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות המשיב ובשכ"ט עו"ד בסך (כולל) של 3,500.- ש"ח. ב"כ המשיב יגיש פסק דין לחתימתי על יסוד כתב התביעה. בקשת רשות להתגונןבנק