החלטה 1. בפני בקשה לביטול עיקול זמני על מקרקעין - דירה מס' 2 ברח' שחר 3 (גוש 30149 חלקה 57/2) (להלן: הדירה). בבקשה נטען כי לא הוכחו תנאי תקנה 360 לתקנות סדר הדין האזרחי, ולכן דין העיקול שהוטל להתבטל. 2. על פי תצהיר המשיבה שתמך בבקשה לצו עיקול, נחתם הסכם ממון בין המשיבה ובין המשיב הפורמלי (בעלה כיום), לפיו הוענקה לה זכות לאיזון משאבים בדירה. לפי אותו תצהיר, גילתה המשיבה באקראי כי המשיב הפורמלי העביר את זכויותיו בדירה, שהיתה רשומה על שמו, לאשתו לשעבר, היא המבקשת. ההעברה התרחשה בתחילת 1990, ונעשתה ללא תמורה. בתצהיר נאמר גם כי הסכם ההעברה האמור וגם העברת הרישום על שם המבקשת נעשו מאחורי גבה של המשיבה, ובכלל זה העלימה אותם המבקשת הימנה בכל המפגשים ביניהן. ע"פ התצהיר, המבקשת פעלה כך על אף שידעה על קיומו של הסכם הממון, ועל דבר זכויותיה של המשיבה לאיזון משאבים בדירה. לטענת המשיבה, באותו תצהיר, יש לייחס למבקשת תרמית, הונאה וגרם הפרת חוזה. בתביעה העיקרית טוענת המשיבה כי יש למחוק את רישום המבקשת כבעלת הזכויות בדירה, מאחר שדין העסקה בין המשיב הפורמלי למבקשת להתבטל. יצויין כי ב"כ המבקשת לא העלה טענות לגבי עצם הסעד הנדרש בתביעה העיקרית, אם אכן תתקבל טענת תרמית, הונאה וגרם הפרת חוזה. 3. מול הטענות שהועלו כאמור בתצהיר לא הועמד תצהיר נגדי והן גם לא הופרכו בעת חקירת המשיבה על תצהירה בעת הדיון בבקשה לביטול העיקול. בנסיבות אלו, לא נסתרה טענת המבקשת לענין איזון המשאבים. ויוטעם, גם אם זכותה של המבקשת לאיזון משאבים היא אובליגטורית ועומדת לה כלפי המשיב הפורמלי, הרי שאם ייעתר בית המשפט לתביעתה ויורה על ביטול הסכם ההעברה והרישום, תשמש הדירה כמקור להבטחת הסכומים הרלבנטיים לאיזון המשאבים. בבקשתה לעיקול ובתביעתה טענה גם המשיבה, אף כי בלשון רפה, כי זכויותיה קימות מכח חזקת השיתוף. בחקירתה, לא נסתרו טענותיה לגבי השיתוף בחייה עם המשיב הפורמלי. אם אכן עומדות לה טענות אלו, יש לה גם זכות קניינית בדירה עצמה. 4. ב"כ המבקשת טוען כי אין ביד המשיבה להישען על הסכם ממון וגם על חזקת השיתוף. אולם, טענה מעין זו לא התקבלה על דעת בית המשפט העליון, ר' ע"א 1915/91, 2084/91 ו3208/91- יעקובי נ' יעקובי מט'(3) 529, 564, ור' גם מאמרו של פנחס שיפמן, ואף על פי כן - שיתוף נכסים, משפטים כו' 399. 5. מחקירתה הנגדית של המשיבה עלה כי הסכומים הרלבנטיים לטענתה בדבר איזון המשאבים, אינם קטנים. כך העידה שהשקיעה בדירה 42,000 דולר. בנסיבות אלו, מתבקשת המסקנה כי המשיבה הוכיחה "זכות לכאורה" בדירה או לפחות בתמורתה, כמקור כספי לביצוע האיזון. 6. אשר לתנאי הדורש הוכחת הכבדה ("אי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק הדין") מקובל עלי, כי קיים חשש של ממש שמא תימכר הדירה על-ידי המבקש לאור "הסתרת" עצם העברת הדירה על שמה. בהקשר זה אוסיף כי מצרוף ג לבקשת העיקול עולה כי במכתב שנשלח על-ידי המבקשת למשיב הפורמלי הבהירה המבקשת כי בדעתה לממש זכויותיה בדירה אם לא יענו דרישות שהעמידה. לאור האמור אני סבורה כי אכן הונח יסוד לחשש שמא תעמוד המשיבה מול שוקת שבורה בכל הנוגע לזכויות הנטענות על ידה בדירה או בתמורתה, ועל כן, עמדה גם בדרישת ההכבדה. יצויין כי האמור ברע"א 8420/96 מרגלית נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות, נא(3) 789, לענין "הברחת נכסים", אינו מלמד כי הברחה כזו היא תנאי הכרחי להכבדה אלא מדובר שם בדוגמא להכבדה בלבד. מכל מקום, בנסיבות העניין קיים חשש של ממש שמא תימכר הדירה, תמורתה תועבר לידי המבקשת, ובכך יסוכל מימוש זכויות התובעת. 7. הבקשה לביטול העיקול נדחית. המבקשת תשלם למשיב הוצאות הבקשה בסך 2,000 ש"ח (כולל מע"מ). עיקול זמנימקרקעיןעיקול