פסק דין התביעה שבפני מתייחסת לתאונת דרכים שארעה ביום 5.6.02 בירושלים. לטענת התובעת, הרכב המבוטח על ידה עמד בנתיב האמצעי מתוך שלושה נתיבים, ברמזור אדום, ראשון ברמזור. מימינה של הנהגת ברכב המבוטח (להלן: הנהגת) עמד אוטובוס הנתבעים, בו נהג הנתבע 1, ומצד שמאל - עמדה משאית. לטענתה, כשהחלה הנהגת לחצות את הצומת, עם התחלף הרמזור מאדום לירוק, רכב הנתבעים, שהיה אוטובוס דו מפרקי ונסע בנתיב הימני, החל בפנייה ימינה ותוך כדי ביצוע הפניה סטה שמאלה, לנתיב שבו נסעה הנהגת. לטענתה, האוטובוס פגע עם הדופן השמאלית האחורית בחזית הימנית של רכב התובעת והדף אותו על המשאית, שהיתה בנתיב השמאלי. לפיכך נגרם לרכב התובעת נזק הן בצד שמאל והן בצד ימין מקדימה. לטענת הנתבעים, הנהג באוטובוס (להלן: הנהג) פנה ימינה בנתיב הימני ובאותה עת, רכב התובעת סטה ימינה ושמאלה ופגע באוטובוס ולאחר מכן פגע במשאית שנסעה משמאלו. בדיון שבפניי טענה הנהגת כי כמעט שאינה זוכרת דבר לגבי מיקום כלי הרכב בטרם התאונה, שכן התאונה היתה לפני כארבע שנים. לדבריה, אינה זוכרת מי עמד יותר קדימה ומי יותר אחורה, איש איש בנתיבו - הרכב שלה, האוטובוס או המשאית. מכל מקום, טענה כי היא עמדה בנתיב האמצעי, האוטובוס מימין והמשאית משמאל וכאשר התחלף הרמזור, האוטובוס פגע ברכבה עם חלקו האחורי ובעקבות זאת נתקלה במשאית עם צד שמאל של הרכב שלה. לדבריה, הנהגים שניהם לא עצרו. המשאית נסעה לה לדרכה והנהגת לא הספיקה לקחת את פרטיה. באשר לאוטובוס - הנהגת טוענת כי עברה את הצומת, פנתה ימינה (בניגוד לכוונתה המקורית אשר היתה לנסוע ישר), והמתינה לאוטובוס בתחנה שלו במשך זמן רב, אך הוא לא הגיע ולא יכלה לקחת את פרטיו. יצוין, כי עדותה של הנהגת היתה די מבולבלת, והיא הרבתה בטענתה שאינה זוכרת פרטים רבים. בדיון התברר כי הנתבעת מכחישה למעשה את קיומה של המשאית, ולטענת ב"כ הנתבעים, הטענה שנכתבה בכתב ההגנה, לפיה הנהגת סטתה ימינה ושמאלה, פגעה באוטובוס ולאחר מכן במשאית - מקורה בכתב התביעה ובטענות התובעת במכתב הדרישה שהופנה לנתבעת, ואין בהן משום אימוץ של טענות התובעת. הנתבעת הגישה חוות דעת של מר פרדי הרשקוביץ', בוחן תנועה מומחה מטעמה. חוות הדעת התייחסה בעיקר לשאלה אם האוטובוס עמד בפרק זמן מסוים. זאת, ככל הנראה, כדי לסתור את טענת הנהגת כי המתינה לנהג האוטובוס בתחנתו אך הוא לא הגיע. על פי חוות דעת הבוחן, המתבססת על פענוח הטכוגרף של האוטובוס בסביבות השעה 17:00 ביום התאונה, קבע הבוחן כי האוטובוס עמד מהשעה 16:55 ועד השעה 16:58. בשעה זאת נסע כ-13 עד 21 מטר במשך זמן מאוד קצר ולאחר מכן המשיך האוטובוס לעמוד עד השעה 17:02:23. הנהג בעדותו סיפר כי התכוון לפנות ימינה בכיכר צה"ל, לכיוון כיכר ספרא. הפניה ימינה אינה פניה חדה אלא רחבה. לפתע שמע מכה מאחור. הסתכל, ראה את רכב התובעת מצד שמאל, ועצר את האוטובוס מצד ימין, לאחר הפניה. לדבריו, המתין כ-5-6 דקות לאחר הפניה לבוא הנהגת אך זו לא הגיעה. כל אותו זמן היו הנוסעים באוטובוס. לאחר מכן התקדם כ-300 מטר, למקום בו ממוקמת התחנה שבה הוא מוריד את הנוסעים, תחנתו הסופית, שהיא גם תחנת המוצא לתחילת הקו. לדברי הנהג, כאשר שמע את המכה ראה את האוטו מצד שמאל מתנגש בו בחלק האחורי של האוטובוס. הוא ציין כי לא ראה את המשאית ולא ראה את הנהגת פוגעת במשאית. טען הנהג, כי כאשר שמע את המכה האוטובוס אמנם כבר החל בנסיעתו ימינה, אך באותו זמן המפרק הקדמי של האוטובוס סטה ימינה, אך המפרק האחורי, זה שהנהגת התנגשה בו, היה עדיין מיושר בנתיב שלו. עיינתי בחומר הראיות שבפניי, לרבות תמונות הנזק. הנזק לרכב התובעת קיים הן בפינה הקדמית-ימנית, בכנף הימנית לפני הגלגל הקדמי, והן לאורך צד שמאל של רכב התובעת, למן הפינה השמאלית אחורית ולאורך דלת הנוסע, ואילו באוטובוס נראה הנזק בין הגלגל האחורי שמאלי במפרק האחורי לבין ה"אקורדיון" של המפרק. על אף תמונות הנזק, לאחר ששמעתי את שתי העדויות ובהעדר עדויות נוספות כלשהן, אין ביכולתי להעדיף את גרסת התובעת או את גרסת הנתבעים. בנוגע לנזק מצד ימין, בצד שבו ארעה ההתנגשות בין האוטובוס לבין רכב התובעת, תמונות הנזק יכולות להתיישב עם שתי הגרסאות. עדת התביעה נתנה עדות מבולבלת, ובה הרבתה לציין כי איננה זוכרת פרטים חשובים. בנוסף, הגרסה לפיה היתה התנגשות עם משאית שנסעה בנתיב השמאלי, אשר את פרטיה לא לקחה הנהגת, ועל פי דבריה - המשאית כלל לא עצרה, ויתכן שלא חשה בפגיעה - נשמעת מעט תמוהה. אמנם קיים נזק גם בצד שמאל של רכב התובעת, אך לא ברור כי נזק זה נגרם בתאונה דנן, בעיקר לנוכח עדות נהג האוטובוס כי לא ראה כל משאית. הנהג באוטובוס אמנם לא ראה את רכב התובעת עד לרגע המכה, אך בכך לא די כדי להטות את הכף לטובת גרסת התביעה, לפיה האוטובוס הוא שסטה לתוך נתיב נסיעתה של הנהגת. לא התבררה עד תום השאלה מדוע לא נפגשו נהג האוטובוס והנהגת ברכב התובעת לאחר התאונה, אם כי תמוהה מעט טענת נהג האוטובוס כי המתין לנהגת במשך 5-6 דקות, כאשר הנוסעים ממתינים איתו באוטובוס, וזאת במרחק של 300 מטר בלבד מהתחנה הסופית. בנוסף, מוזר מעט, כי אם אכן כך פני הדברים - לא נוצל הזמן על ידי הנהג לקחת פרטים של מי מהנוסעים, אשר יוכל להעיד שהאוטובוס לא סטה מנתיב נסיעתו בטרם המכה. אך, כאמור, לנוכח עדותה של הנהגת ברכב התובעת, שהיתה מבולבלת, לא מצאתי די בתמיהות אלה כדי להטות את הכף לטובת התובעת, במידה הנחוצה להרמת הנטל במשפט אזרחי. לאור כל האמור אני קובעת כי דין התביעה להידחות, אך בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו הוא. משפט תעבורהצומתירושלים