פסק דין תביעה בשל סירוב מנפיק להחזיר ללקוח סכום שחוייב בו כלפי ספּק. התובעת החזיקה בכרטיס אשראי אמריקן אקספרס שהונפק על-ידי הנתבעת. במרוצת חודש נובמבר 1999 הבחינה בחיוב בסך של 12,753 ₪ על-ידי מלון חוף רון. לדבריה נעשה החיוב שלא בהסכמתה, וכשאין בידי המלון שובר או מסמך בחתימתה המאפשר את חיוב כרטיס האשראי. התובעת פנתה - על-פי סעיף 9 (ב) לחוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו-1996 [להלן-החוק] - אל הנתבעת (מכתב מיום 29.11.99), בבקשה לביטול העיסקאות אשר חוייבו על ידי מלון חוף רון. בתגובה טענה הנתבעת (הודעת פקסימיליה מיום 30.11.99) שהמלון הציג בפניה מסמך החתום על ידי אחת, "גליה", שאישרה לחייב את כרטיס האשראי. או אז טענה התובעת כי אישורה של "גליה" ניתן בלי ידיעתה ובלי אישורה. אף-על-פי-כן, נדחתה בקשתה להשיב לחשבונה את סכום הכסף שחוייבה בו. מכאן תביעתה. דומני, כי בדין נדחתה דרישתה של התובעת. עוד במכתב מיום 21.11.99 (שמונה ימים לפני ששלחה את מכתבה השני, עליו סומכת התובעת את תביעתה), הודיעה התובעת לנתבעת (נספח ב' לכתב ההגנה) כי מכרה את העסק שבבעלותה וכי חובותיה בגין העיסקאות נשוא תביעה זו, יחולו על הקונים. לפיכך - ביקשה - שהנתבעת לא תחייבהּ בגין עיסקאות אלה. אכן, למקרא המכתב הראשון עולה כי התובעת לא התכחשה לקיומן של העיסקאות האמורות. ביוֹדעה זאת, ובהבינה שעליה ליתן הסבר מניח את הדעת לשינויי הגירסאות בשני המכתבים, טוענת התובעת בתצהיר עדותה הראשית כאן, כי לא מצאה לנכון לפרט לנתבעת במכתב הראשון אֵלו חיובים בכרטיס האשראי בוצעו בהסכמתה, ואֵלו לא, שכן סברה כי ממילא, לאור מכירת עיסקהּ, יבוטלו כל החיובים. אני סבור כי לא התקיימו בנסיבות העניין דנן תנאי סעיף 9 (ב) לחוק, שעניינו ב"עיסקה במסמך חסר". כאמור, במכתב מיום 21.11.99 לא התכחשה התובעת לביצוע העיסקאות נשוא התובענה. קשה ליתן אֵמון להסבר מאולץ שניתן בדיעבד [סעיף 11 (ג) לתצהירה, וכאמור לעיל]. כיוצא בזה, במכתבה מיום 21.11.99 טענה התובעת על המחאת חיוביה לצד שלישי. נימוק זה אינו מזכה לקוח להחזר סכום החיוב, שכן על-פי סעיף 9 (ב) לחוק, כדי שלקוח ייזכה בהשבת סכום החיוב, צריכה הודעתו לכלול טענה "שהוא לא ביצע את העיסקה או שפרטי המסמך הושלמו שלא בסכום שבו התחייב". מסתבר כי רק בדיעבד, ולאחר שמנהלת מדור פניות הציבור אצל הנתבעת שוחחה עם התובעת בטלפון והבהירה לה כי הנתבעת אינה רשאית לבטל חיובים רק מכיון שהומחו לצד שלישי, וכי אין הנתבעת רשאית לחייב צד שלישי - שספֶק אם הוא לקוחהּ - בעיסקאות שלא בוצעו על-ידו, או אז שינתה התובעת את גירסתה וטענה לראשונה כי כלל לא ביצעה את העיסקאות נשוא התובענה וכי אין בידי הספּק שובר בחתימתה. לא במכתבה הראשון ולא בשיחת הטלפון עם מדור פניות הציבור אצל הנתבעת, לא טענה כזאת. אציין כי בהסדר דיוני מוסכם - על-פי הצעתי - לא התקיימו חקירות נגדיות. אלה עיקרי הדברים שהביאוני לבכּר את גירסת הנתבעת: התובעת ניסתה מלכתחילה להתעלם מקיומו של המכתב מיום 21.11.99; כיוצא בזה ניסתה להתעלם משיחת הטלפון עם מנהלת מדור פניות הציבור אצל הנתבעת; מכתבה מיום 28.11.99 נוסח בצורה גורפת וכוללנית, ולפיו כל העיסקאות שחוייבו ע"י מלון חוף רון, מלון בקעת-הירח ומלון נפטון - בלי יוצא מן הכלל - לא בוצעו על-ידי התובעת. ניכר במכתב כי נעשה לאחר התייעצות. יש לקֹראו על רקע מה שקדם לו, ושהתובעת ניסתה להסתירו. על אלה יש להוסיף כי על גבי נייר רשמי של עיסקה של התובעת (מיום 11.8.99) שנשלח במענה להודעת מלון חוף רון (מיום 26.7.99) על אישור ההסכם ביניהם בכפוף למספר דרישות, נרשמו פרטי כרטיס האשראי של התובעת. נעשה הסכם כדין בין הספּק (מלון חוף רון, צד ג') לבין החברה שהייתה בבעלות הלקוחה (התובעת), והעיסקה יצאה אל הפועל. גם התובעת לא מתכחשת לכך שהעיסקה בוצעה, בדומה לעיסקאות קודמות שבוצעו על-פי אותם תנאי הסכם, ובין היתר, חתימתה של "גליה". אכן, יש להבטיח מניעת פגיעה שלא כדין בלקוח, על פי חוק כרטיסי-חיוב. יחד עם זאת, החוק לא נועד לכך שחברת כרטיסי אשראי תסייע בידי לקוח לרמות את הספּק. בידי הנתבעת מידע אותנטי שבא לידי ביטוי במכתבה הראשון של התובעת. אין לצפות מן הנתבעת להושיט עזרה לתובעת נגד הספּק, כשהנתבעת משוכנעת - בצדק - שהכוונה היא לבטל את החיוב שלא כהוגן ושלא כדין. טוען ב"כ התובעת שאל לה, לחברת כרטיסי-האשראי לנהוג כבית-משפט ולברר את המחלוקת שבין התובעת (הלקוח) לבין המלון (הספּק). לדבריו, משנמצא כי מדובר ב"מסמך חסר" כמשמעותו בסעיף 9(א) לחוק, באין חתימה של הלקוח, כי אז היתה הנתבעת צריכה להשיב לתובעת את סכום החיוב, ולומר למלון חוף רון שייכבד וייתבע את התובעת. אינני סבור כך. סעיף 6א (ג) לחוק מאפשר לחברת האשראי לחזור ולחייב את הלקוח בסכום ההפרש, כולו או חלקו, אם נוכחה חברת האשראי לדעת שהלקוח אכן התחייב בסכום הרשום במסמך. "הוראה זו נועדה למנוע הצהרות סרק של לקוחות שיטענו כי שובר העיסקה זוייף, על מנת שלא יחוייבו בסכום העיסקה שביצעו באמצעות כרטיס החיוב שלהם" [א' ברק וע' פרידמן כרטיסי חיוב הוצאת פרלשטיין גינוסר בע"מ (1997) 269]. אומנם, בענייננו לא אירעו הנסיבות שלפי סעיף 6א (ג). ואולם, סבורני, כי מה שניתן להיעשות בדיעבד (קרי, "לחזור ולחייב את הלקוח... אם נוכח שהלקוח אכן התחייב"), ניתן וראוי להיעשות גם מלכתחילה. כלומר, נכון נהגה הנתבעת בסרבה להשיב את סכום החיוב בנסיבות העניין דנן, כיון שהודעתה השנייה של התובעת לא הייתה נכונה. א' ברק וע' פרידמן בחיבורם הנ"ל (שם) רואים מגרעת בסעיף 6א (ג) לחוק בכך שהוא מקנה לחברות האשראי כוח מעין-שיפוטי להכריע על-פי שיקול דעתן הבלעדי, אם העיסקה אכן בוצעה על-ידי הלקוח, מבלי שהוא מתווה קריטריונים להפעלת שיקול הדעת או מחייב את חברות האשראי לפעול בפרודצדורה מסויימת לצורך זה. יהא הדבר כאשר יהא, ההוראות הנ"ל שבחוק כרטיסי חיוב מקנות שיקול-דעת לחברת האשראי. בנסיבותיו של תיק זה, אינני סבור כי שיקול הדעת שהופעל, בנסיבות כמתואר, היה בלתי-סביר. אדרבא, על בסיס המידע שהיה בפניה, נהגה הנתבעת נכון. כשם שיכלה להשיב את סכום הכסף ולחזור ולחייב את הלקוחה [לפי סעיף 6א (ג)], כן יכלה גם להימנע כליל מהשבה. התביעה נדחית. ההודעה לצד השלישי נדחית. התובעת תישא בהוצאות המשפט, וכן תשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ + מע"מ. הנתבעת תישא בהוצאות הצד השלישי בסך כולל של 1,000 ₪. אשראיכרטיס חיוב (אשראי)ביטול עסקה (בכרטיס אשראי)ביטול עסקה (הגנת הצרכן)