פסק - דין 1. הנתבע היה לקוח של הבנק התובע וניהל אצלו חשבון עו"ש. ביום 9.2.95 הגיש הבנק תביעה נגד הנתבע בגין יתרת חוב שנוצרה בחשבונו עד למועד הגשת אותה תביעה. התביעה שבפני, שהוגשה במקורה בסדר דין מקוצר, עניינה חוב שצבר הנתבע, לטענת הבנק, בחשבון, לאחר ה- 9.2.95, באמצעות כרטיס אשראי ישראכרט ובאמצעות כרטיס בנקט. 2. הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן ובה טען כי לא עשה כל שימוש בחשבון ולא משך ממנו כספים לאחר שסילק את חובו עובר ליום 9.2.95. בדיון בבקשת הרשות להתגונן בפני כב' השופטת ח. ינון טען הנתבע כי לא עשה שימוש בכרטיס האשראי לאחר יום 9.2.95, שכן איבד את כרטיס האשראי ומסר על כך הודעה לחב' ישראכרט. בהסכמת הצדדים קבעה כב' השופטת ינון יום 2.2.00 כי: "תינתן רשות לנתבע להתגונן בשאלה האמורה בפרוטוקול" והיא: "באם השתמש הנתבע בחשבון לאחר הגשת התובענה הראשונה בחודש 2/95". 3. לטענת הנתבע הוא הודיע לישראכרט על אובדן הכרטיס במכתב רשום מיום 16/1/96, ובתמיכת לטענתו הגיש הנתבע מכתב כאמור בכתב ידו וכן אישור על משלוח מכתב בדואר רשום, שלטענתו נשלח ביום 16.1.96, וכן שלח אותו, לטענתו בפקס. 4. ראשית, יש לציין כי כעולה מחומר הראיות, אין ממש בטענתו של הנתבע כי החשבון לא היה פעיל ולא נעשה בו כל שימוש לאחר סילוק החוב הקודם. כעולה מסעיף 5 לתצהירה של עת/2 , ענת גור, מנהלת מחלקת העו"ש בבנק במועד הרלבנטי לתובענה, הגיע הנתבע עם בנו לבנק ביום 19.2.96, וביקש לגרוע את הבן מבעלי החשבון. בהתאם חתמו הנתבע ובנו על "טופס שינוי בבעלי החשבון", "בקשה לפתיחת חשבון" וכן טופס "פתיחת חשבון חדש" (נספחים א - ג לתצהיר). דברים דומים עולים מתצהירה של עת/1, אפרת קרול, פקידת הבנק שביצעה הפעולות האמורות עבור הנתבע ובנו (סעיפים 3- 4 לתצהירה). פעולות אלו מצביעות על כוונה של הנתבע להמשיך ולעשות שימוש בחשבון. 5. תדפיס תנועות החשבון של הנתבע לחודש מאי 1995 (נ/2) מצביע על שימוש כרטיס ישראכרט, ותדפיסי תנועות חשבון של חודשים פברואר ומרץ 1996 מצביעים על שימוש בכרטיס ישראכרט וכן משיכות ע"י כרטיס בנק קט. תדפיסי חיוב של ישראכרט לחודשים מאי 1995 , מרץ 1996 ,פברואר 1996 (ת/6 ,ת/5,ת/4 בהתאמה) מעידים אף הם על שימוש בכרטיס האמור. 6. לא קבלתי את גרסתו של הנתבע כי הודיע לישראכרט על אובדן הכרטיס כמפורט להלן: א. למכתב מיום ה-16/1/96 שכותרתו "הודעה על אבדן כרטיס אשראי על שם פלד אבי" אותו הגיש הנתבע לביהמ"ש צורף אישור קבלת דבר דואר מקורי, אולם לא התאריך שבחותמת חסר את ספרת החודש. מאן דהו הוסיף בכתב יד "16/1". הנתבע לא הגיש כל ראיה מהדואר לגבי עצם המשלוח, וכן לא לגבי בירור של הדואר לגבי מסירת דבר הדואר הרשום, למרות שהועמד על האפשרות לעשות כן. אשר למשלוח הפקס, תמוה כיצד כלל הפקס שנשלח שני עמודים בעוד המכתב הינו בן עמוד אחד, ולא נטען שהיה משלוח נלווה. ב. עת/3, משה אליהו, עובד חב' ישראכרט העיד כי לא התקבלה בישראכרט הודעה של הנתבע, בכתב או באמצעות הטלפון, על אובדן הכרטיס או גניבה שלו. כמו כן העיד כי התנועות בחשבון אינן אופייניות לכרטיס שנגנב או אבד. ג. מחומר הראיות עולה כי גם לאחר ינואר 1996 בוצעו משיכות מחשבונו של הנתבע באמצעות בנק -קט (תדפיסי תנועות חשבון - נ/3 ו-נ/4). לצורך משיכת כספים בדרך זו היה צורך בבירור המספר הסודי שניתן לנתבע. עפ"י עדותה של עת/2, ענת גור: "הכרטיס הינו אישי ולא ניתן להעברה...את המספר יש ללמוד בע"פ..". ראיות אלה תומכות אף הן במסקנה שהכספים נמשכו ע"י הנתבע עצמו. ד. מתצהירה של עת/2 (סעיף 10 לת/2) עולה כי הבנק הוא שביטל את כרטיס האשראי של הנתבע מסיבה של "שימוש לרעה", והודיע לנתבע כי מעת קבלת ההודעה (ת/3) (ולא מיום הוצאת ההודעה שהוצאה ביום 2/3/96), יבוטל הכרטיס. 7. לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה שהחוב שנצבר בחשבון לאחר פברואר 1995, נוצר ע"י שימוש של הנתבע. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לבנק התובע 11,509 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, בהתאם לריבית ההסכמית שביניהם, מיום הגשת התביעה (22.6.98) ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט, לרבות הוצאות אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום ע"י התובע ועד לתשלום ע"י הנתבע, וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ כדין ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל. בנקחוב בחשבוןאשראיכרטיס חיוב (אשראי)חוב