אי כיבוד צ'ק - תביעה נגד בנק

פסק דין הצדדים הסכימו כי פסק הדין בתובענת התובע לתשלום פיצויים בסך 40,000.- ש"ח, תידון על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, תוך הנמקת ההכרעה. דבר התובענה, בקליפת אגוז, הוא כדלקמן: התובע הוא לקוחו של הבנק הנתבע. במסגרת הליכי הוצל"פ שהתנהלו נגד התובע, הוטל (ביום 06/10/97) עיקול על חשבונו אצל הנתבע. דבר העיקול נרשם אצל הנתבע ביום 20/10/97. סכום העיקול היה 5004.60 ש"ח. לאחר שנודע לתובע אודות צו העיקול הגיע הוא להסכם עם מנהל הסניף כי סך של 2500.- ש"ח ייוחד לצורך העיקול, ואת היתרה יפקיד התובע בבית המשפט וחשבונו ימשיך להתנהל כרגיל. לטענת התובע, ביצע הוא את המוטל עליו, אך בחודש אוגוסט 1998 חולל שיק שמשך, מחמת קיומו של העיקול האמור. הוברר לתובע, בנוסף, כי הנתבע לא כיבד שלוש הוראות קבע לחברת הבזק ולכן נדרש התובע לפרוע חשבונות הטלפון במזומן ואף קו הטלפון שלו נותק זמנית. יתר על כן: הנפרע בשיק שחולל (סוכנות נסיעות) סירבה ליתן לתובע שירותים תמורת שיקים מיוחדים והוא נדרש לפרוע התשלומים במזומן. בשל כל אלה, נגרמו לתובע עגמת נפש ופגיעה בשמו הטוב, והוא מעריך את נזקיו ב - 40,000.- ש"ח. הבנק הנתבע אישר את דבר הטלת העיקול ברישום על חשבונו של התובע אך כפר בטענת התובע כאילו הוסכם שהעיקול יוסר נגד הפקדת 2500.- ש"ח בבנק עד תום ההליכים המשפטיים ונגד המצאת אישור לפיו הפקיד התובע בבית המשפט שיק נוסף של 2500.- ש"ח. הבנק לא הכחיש כי שיק שמשך התובע בחודש אוגוסט 1998 חולל בשל העיקול וכי לא כובדו הוראות קבע לחברת הבזק. טענתו היא כי היה חייב לנהוג בהתאם לעיקול. תצהיר עדותו הראשית של התובע מכיל הן הרחבת חזית והן שינוי חזית. מן התצהיר נפקדה הטענה כאילו הוסכם שהתובע יפקיד 2500.- ש"ח בבית המשפט והבנק הנתבע ייחד 2500.- ש"ח לצורך העיקול. בתצהיר הועלתה טענה חדשה לפיה הוסכם כי התובע יפקיד בחשבונו 5000.- ש"ח לצורך הבטחת העיקול, וכי אכן כך עשה התובע. ברם, התובע לא ציין כי הסכום האמור שהופקד בפק"מ ביום 02/11/97, לא נותר מופקד כל משך הזמן בו עמד העיקול בתוקף ובמיוחד שעה שחולל שיק על סך 3800.- ש"ח שמשך התובע לסוכנות הנסיעות (ביום 30/08/98). אף אם נצרף את יתרת הזכות שהיתה בחשבון התובע ביום 30/08/98 לו כובד השיק בידי הבנק (1848.- ש"ח), אל יתרת הזכות שהיתה בחשבון הפק"מ (2656.- ש"ח), תהא התוצאה כי בחשבון היה נותר סך של 4,504.- ש"ח לערך, שהוא סכום הנמוך מסכום העיקול (5004.60 ש"ח). אין רגליים לסברה כי הבנק הנתבע חייב היה לכבד את השיק האמור שכן לו פעל באופן זה - היה הוא מעמיד את החשבון במצב שאין מצוי בו לפחות סכום העיקול. טענת התובע לפיה מחמת אי כיבוד הוראות קבע שנתן לטובת חברת הבזק, נותק קו הטלפון שלו - לא נתמכה בראיה כלשהי. המסמך שצירף התובע לתצהירו כנספח ה' אינו אלא הודעת חברת הבזק מיום 06/09/98 לפיה חשבונות הטלפון יישלחו אל התובע לתשלום ולא ישלחו לחיוב אוטומטי לפי הוראת הקבע. מכאן ועד הטענה כי קו הטלפון נותק, רב המרחק. נמצא לנו איפוא שלא ניתן לומר כי הבנק פעל שלא כשורה או כי היה חייב, מכוח מסגרת יחסיו עם התובע, לכבד השיק על סך 3800.- ש"ח שכן כיבוד השיק היה גורם להעמדת יתרת הזכות הכוללת בסכום הנמוך מסכום העיקול. משאין פסול במעשי הבנק הנתבע, יש לדחות התובענה וכך אני מורה. אין צו להוצאות. בנקשיקים