1. עסקינן בתביעה לפיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע (יליד 28/2/73), לטענתו, כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 9/1/07 (להלן "התאונה"). התובע והנתבעת מס' 2 הסכימו כי התביעה תוכרע על פי סעיף 4ג לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן "חוק הפלת"ד"). 2. העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת הן כדלקמן: 2.1 בהתאם למכתב שחרור מחדר המיון בית החולים המשפחה הקדושה נצרת, התובע "פנה למיון עקב סגירת דלת אוטו פרטי באצבע I בכף יד ימין... התקבל עם חבלה באגודל כף יד ימין לדבריו לאחר שדלת אוטו נסגר [כך במקור - ב.ש.] לו על האצבע". בבדיקה: נמצא חתך עמוק רוחבי בחלק דיסטאלי של אגודל אחורית לציפורן לכל האורך כאשר רק החלק האולנארי תפוס; בצילום כף יד ימין אובחן שבר עם תזוזה בגליל דיסטאלי של אגודל ימין. לאחר שחזור ותפירת האצבע בהרדמה מקומית, הועבר התובע למחלקה אורטופדית. בהתאם למכתב השחרור מהמחלקה האורטופדית התובע "התקבל אלינו עם חבלה באגודל כף ימין, לדבריו דלת של אוטו נסגר [כך במקור - ב.ש.] לו על האגודל", פצע נקי, מכופף ומיישר אגודל. התובע שוחרר ביום 12/1/07 עם הוריה לחבישות, נטילת משככי כאבים במידת הצורך וביקורת כעבור שבוע ימים. 2.2 בבדיקה מיום 19/1/07 נמצא פצע עם תפרים, ללא סימני זיהום, הגבלה בתנועות, ירידה בתחושה. ניתנה הוריה לחבישה כל יומיים והוצאת תפרים כעבור 5 ימים. בביקור עוקב מיום 2/2/07 מצוין פצע תקין, ללא סימני זיהום, עדיין נפיחות, רגישות למישוש והגבלה בתנועות. 2.3 בבדיקה מיום 13/3/07: רגישות למישוש, תנועות כואבות, בדיקה נויר- וסקולארית תקינה. בשים לב לתלונתו בדבר כאבים וכי הוא מתקשה לחזור לעבודה, הופנה הלה לבדיקת רופא תעסוקתי. 2.4 לתובע אושרו 46 ימי מחלה מיום התאונה ועד ליום 24/2/07. 2.5 במהלך הדיון הדגים התובע לבית המשפט את הצלקת שנותרה באגודל כף יד ימין. 2.6 כיום התובע הוא בעל תעודת הנדסאי בניין. אין טענה לנכות צמיתה ואין טענה להפסד שכר או לפגיעה בכושר ההשתכרות לעבר ולעתיד. 3. עיקר טענות התובע הן כדלקמן: 3.1 ביום התאונה התובע היה בשירות התעסוקה ופגש, באקראי, את אחיו (הנתבע מס' 1) אשר לקח אותו לביתו בכלי רכב שבבעלות אביו. בדרך חזרה מכפר כנא לביתם ברומאנה הם ראו את דודם ולקחו אותו עמם. הדוד התיישב במושב האחורי מאחורי התובע. כשהגיעו לרומאנה, עצר האח את כלי הרכב בחנייה זמנית כשמנוע הרכב פועל, התובע יצא ראשון מכלי הרכב ובטרם סגר את הדלת אשר היתה מצויה לפני גופו, רכן מעבר לחלון לכוון אחיו, בהניחו את ידו הימנית על גג הרכב - ארבע אצבעות מונחות על גג הרכב ופונות כלפי מעלה והאגודל כלפי מטה - והזמין את אחיו הצטרף אליו לארוחת הצהריים. תוך כדי כך דודו החליט לרדת מכלי הרכב ובבקשו לחלוף על פני התובע טרק את הדלת האחורית ולאחר מכן את הדלת הקדמית על אגודל כף יד ימין של התובע. התובע הובהל באמצעות אחיו, לבית החולים כאשר הוא אוחז באגודל יד ימין. 3.2 התובע חזר על עדותו בבית המשפט והדגים את אופן קרות התאונה ויש לקבל את גרסתו. מה גם שהתובע כבר בהזדמנות הראשונה. קרי: בחדר המיון בעודו סובל מכאבים קשים הוא תיאר באופן זהה את האירוע ויש ליתן לתיאור זה בסמוך לקרות התאונה משנה תוקף. 3.3 דודו של התובע העיד במילים פשוטות כיצד ארעה התאונה ושחזר שוב ושוב כיצד טרק את הדלת וכי מששמע את התובע צועק והבין שסגר את הדלת על האגודל של התובע הוא פתח את הדלת ושחרר את האגודל. יש לקבל את עדות הדוד, הסובל מ-75% נכות פסיכיאטרית, כאמינה בפרט בשים לב למגבלותיו. 3.4 על פי כרטיס הקשר של לשכת התעסוקה, המהווה 'רשומה מוסדית' - התובע התייצב ביום התאונה בשעה 12:54 בעמדה הממוחשבת וגם אחיו נרשם ביום זה בלשכה באורח ידני. כך גם על פי התיעוד הרפואי התובע התקבל לבית החולים בשעה 13:50. ממצאים אלה תומכים בעדות התובע באשר לנסיבות התאונה. 3.5 אמנם הנתבע מס' 1 לא התייצב לחקירה, למרות שנתן תצהיר ולמרות שעודכן בדבר מועד הישיבה, אך בהיותו בעל דין אין למצוא זאת לחובת התובע. לפיכך, יש לקבוע כי התאונה ארעה בנסיבות עליהם העידו התובע ודודו. 3.6 נסיבות התאונה, כגרסת התובע, עולות כדי תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפלת"ד. השימוש ברכב מנועי כולל גם פתיחת וסגירת דלת הרכב. כל עוד הדלת נותרה פתוחה, כבמקרה דא, לא הושלמה הירידה מכלי הרכב, מה גם שטריקת הדלת נעשתה בסמיכות זמנים לירידת התובע מכלי הרכב כאשר התובע טרם התרחק מכלי הרכב וטרם ניתק עמו מגע פיזי בעוד מנוע כלי הרכב עדיין פועל והנתבע מס' 1 טרם סיים את הנסיעה. גם אם נאמר שהתאונה ארעה לאחר שהתובע סיים את השימוש ברכב המנועי, הרי שיש לראותו כהולך רגל שנפגע על ידי דודו, אשר עשה שימוש ברכב מנועי מאחר והתאונה ארעה עת דודו ירד מכלי הרכב וסגר את הדלת על האגודל של התובע. 3.7 לאחר התאונה התובע סבל מכאבים חזקים, השתמש בתרופות ומשחות ונאלץ להגיע מידי יומיים לקופת החולים לשם החלפת תחבושות. המדובר ביד ימין דומיננטית ועל כן בתקופה בה היתה ידו נתונה בגבס הוא היה מוגבל בביצוע פעולות שונות בחיי היום יום ובכלל זה הלבשה ורחצה, שריכת שרוכים, כפתור כפתורים וגילוח ונעזר בבני משפחתו. אמנם כעבור חודשיים הקיבוע הוסר אך רק כעבור ארבע חודשים הפצע נסגר. בתקופה זו - התובע הצליח לכפוף את האגודל רק מעט, סבל מכאבים ומאחר והפצע היה מאוד לא אסתטי נהג להסתיר את האצבע בחברת אנשים. 3.8 גם כיום התובע אינו יכול לתפקד עם האגודל כבעבר וסובל מרגישות באזור זה. כמו כן כל פעולה ממושכת הכרוכה במאמץ האגודל, כגון כתיבה ממושכת, מסבה לו כאבים חזקים והוא נמנע מלבצעה. 3.9 לפיכך, יש לפצות את התובע בסך של 22,111 ₪ לפי הפירוט כדלקמן בצירוף שכר טרחת עורך דין אשר בנסיבות, יש להעמידו על שיעור של 17.5%: 3.9.1 כאב וסבל - בנסיבות יש לפסוק את המקסימום האפשרי בהתאם ל-10% נכות. 3.9.2 עזרת צד ג' - בחודשיים הראשונים התובע נזקק לעזרה מוגברת ולאחר מכן לעזרה מופחתת ועל כן יש להעמיד רכיב זה על סך גלובאלי של 6,000 ₪. 3.9.3 הוצאות - יש לפצות את התובע בגין הוצאות מוגברות בגין נסיעות והוצאות רפואיות בסך של 1,500 ₪. 4. עיקר טענות הנתבעת מס' 2 הן כדלקמן: 4.1 נסיבות האירוע מוכחשות. התובע לא הצליח לעמוד בנטל ההוכחה הרובץ לפתחו. תיאור אופן פגיעת אגודל יד ימין על ידי התובע כתוצאה מסגירת הדלת לא עולה בקנה אחד עם שורת ההיגיון. מה גם שהעד מטעמו לא ידע להסביר איזה יד נפגעה או את המיקום שלה וגם לא ידע להסביר איזה יד הוא שחרר משפתח את הדלת לאחר האירוע. מעבר לכך, דו"ח לשכת התעסוקה מעיד כי התובע מתייצב בימי א' בעוד התאונה ארעה ביום ג' וכך גם קיימת סתירה באשר לנתוני התייצבות אחיו. זאת ועוד, אחיו של התובע לא התייצב למתן עדות וכשל זה יפעל לחובתו. 4.2 לחלופין, אין המדובר באירוע העולה כדי תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפלת"ד. התובע השלים את הירידה מהרכב ועצם סגירת הדלת אינה מהווה חלק מהשימוש ברכב מנועי, במיוחד כאשר המדובר בסגירת דלת על ידי צד ג' ולא על ידי התובע. האירוע היה בסוף הנסיעה ולא נטען כי מנוע כלי הרכב עבד. מכל מקום, גם אם תאמר שהנסיעה טרם הסתיימה, הרי שהתובע סיים את פעולת הירידה. 4.3 לחלופי חילופין, לכל היותר יש לפצות את התובע בסך של 8,500 ₪ לפי הפירוט דלקמן: 4.3.1 כאב וסבל - המדובר בשבר כאשר הצלקת שנותרה היא מינורית כפי שהתרשם בית המשפט ועל כן, לכל היותר, יש לפסוק בנסיבות סך של 6,000 ₪; 4.3.2 צד ג' - התובע לא איבד את עצמאותו או את כושר פעולתו ביד ומכל מקום כל עזרה שקיבל היא במסגרת עזרה מקובלת בין בני משפחה. לחלופין, המדובר בסכום של 2,000 ₪;. 4.3.3 הוצאות רפואיות - המדובר בנזק מיוחד אותו יש להוכיח ולא צורפו קבלות או מסמכים המעידים על הוצאות. לפיכך, ובשים לב כי המדובר בביקור אחד בבית החולים, ביקורת וביקורים ספורים בקופת חולים הסמוכה למקום מגורי התובע יש להעמיד רכיב זה על סך של 500 ₪ 5. לאחר שבחנתי את כל הראיות שבפני, שמעתי את טענות הצדדים ושקלתי את מכלול הנסיבות ואת כל השיקולים הצריכים לעניין - אני מחייבת את הנתבעת מס' 2 לשלם לתובע סך של 16,500 ₪ בצירוף שכר טרחת עו"ד בסך של 13% ומע"מ כחוק. הסכום הפסוק ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד תשלומם בפועל. כמו כן אני מחייבת את הנתבעת להשיב לתובע את האגרה ששולמה על ידו עם הגשת התביעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד תשלומה ועד להשבתה לידיו. 6. ניתן בזה פטור מתשלום יתרת אגרת בית משפט בהתאם לתקנה 5(ב)(2)(ב) לתקנות בתי המשפט (אגרות) תשס"ז-2007. לצדדים נתונה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי המזכירות תמציא עותק פסק הדין לצדדים בדואר רשום + אישור מסירה. ניתן היום, י"א תמוז תש"ע, 23 יוני 2010, בהעדר הצדדים. תזוזהאצבעותאגודלשבר