בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1475/09 כבוד השופטת מ' נאורכבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט ע' פוגלמן העותרת: מכבי שירותי בריאות נ  ג  ד      המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. שר האוצר 3. שר הבריאות 4. ועדת המחירים הבין משרדית למשרד האוצר ולמשרד הבריאות 5. שירותי בריאות כללית 6. קופת חולים לאומית 7. קופת חולים מאוחדת 8. הסתדרות מדיצינית הדסה 9. בית החולים ביקור חולים 10. בית החולים שערי צדק 11. בית החולים לניאדו 12. בית החולים מעייני הישועה 13. בית החולים הנצרתי האנגלי 14. בית החולים הנצרתי הצרפתי 15. בית החולים הנצרתי האיטלקי בשם העותרת: עו"ד עזגד שטרן; עו"ד אליה צונץ; עו"ד שי גימלשטיין בשם המשיבים 1-4: עו"ד שרון רוטשנקר בשם המשיבה 5: עו"ד גרי קופלובץ; עו"ד דר-לולו; עו"ד עדיאל קיוויתי בשם המשיבה 6: עו"ד פז מוזר; עו"ד עומר-זיו אשכר בשם המשיבה 7: עו"ד דן גיורא בשם המשיבה 8: עו"ד דן שפי בשם המשיב 10: עו"ד שרון קירמאיר; עו"ד אביטל קרטר השופטת מ' נאור: 1. בעתירה  זו בקשה  העותרת, מכבי שירותי בריאות בע"מ, להצהיר כי צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (העלאת מחירי אשפוז ושירותים אמבולטוריים) התשס"ט-2009, שנחתם על ידי שרי האוצר והבריאות ביום 31.12.2008, הוא בטל מעיקרו ולחלופין כי יש לבטלו. 2. בעתירה נטענו טענות הן בענין הפרת זכות הטיעון בפני השרים והן טענות פרטניות לגבי פרטים שונים של הצו. בעניין השימוע אכן צדקה העותרת, ובמהלך הטיפול בעתירה נעשה שימוע מאוחר. עוד נטען כי בהמלצת וועדת המחירים, שהביאה בסופו של דבר להתקנת הצו, נפלו שגיאות ופגמים. לאחר השימוע הגיעו השרים לכלל מסקנה כי טעויות אריתמטיות שונות שאכן נפלו בהמלצת וועדת המחירים "מקזזות" זו את זו - ולא ראו מקום לשנות את הצו לשנת 2009. הועלו טענות פרטניות נוספות בהקשר זה ואולם בסופו של דבר, העותרת ויתרה עליהן בדיון הראשון שהתקיים בפנינו ביום 26.10.2009. נושא אחר שאין צורך לפרט לגביו, בעניין שיטת התמחור הדיפרנציאלי, בא על פתרונו בדרך של מגעים שנוהלו בין הצדדים. 3. נותרנו עם טענה אחת: קופות החולים רוכשות חלק משירותי הבריאות שעליהן לספק למבוטחיהן מנותני שירותים - בתי החולים. לטענת העותרת רכיב מרכזי במחיר יום אשפוז, שעל קופות החולים לשלם לבתי החולים, נוגע ל"זחילת שכר" צפויה של העובדים בבתי החולים שמקורה בהסכמי שכר שנחתמו עם האחיות והרופאים. העותרת קובלת על כך שמנגנון חישוב רכיב זחילת השכר לא התבסס על סמך מספר העובדים בפועל הצפויים לקבל העלאת שכר, אלא על סמך מספר התקנים הקיימים בבתי החולים, אף שאין הם מאוישים במלואם. לשיטתה של העותרת, לו החישוב היה מבוצע על סמך היקף האיוש בפועל של התקנים הקיימים, היו נחסכים לקופתה (נכון למועד הגשת העתירה) כ- 12 מליון ש"ח לשנה. לטענתה משמעות החישוב הנוכחי היא כי קופות החולים הן שתישאנה בעלות כספית שמקורה בתקנים לא מאוישים. 4. העותרת משליכה יהבה בין השאר על דברי נציג משרד  האוצר  בדיון שנערך בוועדת המחירים ביום 26.11.2008 לפיהם "אי אפשר להתעלם מכך שבפועל זה לא מה שמשלמים, ונותנים כסף חינם לבתיה"ח" (נספח יב/2 לעתירה). ועדת המחירים אימצה דווקא את עמדת משרד הבריאות, עמדה הנוגדת לעמדת משרד האוצר, ועל כך קובלת העותרת. העותרת מפנה גם לכך כי לקראת עדכון מחירי שירותי האשפוז לשנת 2010 השתנתה עמדת ועדת המחירים, לטובת העותרת, ולטענתה, בעקבות הטענות שהיא השמיעה. הוועדה הציעה ביחס לשנת 2010 לאמץ שיטת ביניים, לפיה יבחן ממוצע התקינה בפועל בעשר השנים האחרונות, והשינוי יתפרס באופן הדרגתי על פני שלוש שנים. כן יצוין כי הוועדה המליצה כי גם אם האיוש בפועל יגדל בשנת 2010, כך שעלותו תהיה גבוהה מהעלות שמשלמות קופות החולים, לא יתייקר מחיר יום האשפוז מעבר למדד הממוצע שנקבע. העותרת רואה בשינוי עמדת הוועדה "הודאה" כי בשנת 2009 לא נערך חישוב נכון והיא מבקשת לנקוט לפי שיטה זו גם לגבי שנת 2009, היא  השנה נשוא העתירה. 5. לא ראינו מקום להיעתר לטענה שנותרה מן העתירה בסוגיית "זחילת השכר". אנו סבורים כי אין עילה להתערבותנו בסוגיה זו. אין חולק כי השרים היו מוסמכים לאמץ את המלצת ועדת המחירים, שבפניה הוצגו דעות המומחים המקצועיים (ראו והשוו: בג"ץ 7456/09 מידברג נ' בית משפט השלום בראשון לציון, פסקה 9 לפסק דיני (טרם פורסם, 21.1.2010)). שיטות החישוב השונות שהוצגו מצויות בגדר מתחם הסבירות והבחירה ביניהן היא עניין מובהק למומחי המשיבים לענות בו (השוו: בג"ץ 4157/98 "צוות" אגודת גימלאי שירות הקבע בצה"ל נ' שר האוצר, פ"ד נח(2) 769, פסקה 41 לפסק דינו של השופט מ' חשין (2004)). בכך שנתגלעו חילוקי דעות מקצועיים בין אנשי האוצר לאנשי משרד הבריאות בוועדת המחירים אין כדי לשנות את מסקנתנו. מחלוקת בין מומחי הרשות המוסמכת, כשלעצמה, אינה מצדיקה התערבות שיפוטית בשיקול דעת מקצועי וענייני של הרשות (ראו: בג"ץ 1261/98 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' רשות לשירותים  ציבוריים - חשמל משרד התשתיות הלאומיות (לא פורסם, 19.3.1998)). מדובר, על דרך העקרון, בשיטות הערכה צופות פני עתיד, ולא בבדיקה בדיעבד מה היו הוצאות האשפוז בפועל. בנסיבות הענין שלפנינו אין לגזור משינוי העמדה "הודאה" כביכול כי שיטת החישוב הקודמת הינה בלתי סבירה. אכן, הרשות המוסמכת חייבת להפיק לקחים ממה שארע בפועל בעבר, בבואה לקבוע כללים לעתיד, ואולם מכאן ועד לשאלת התערבות בית המשפט בכגון דא, רב המרחק. מקובלת עלינו עמדת המדינה כי אין מדובר בענייננו בתיקון טעות אלא בשינוי מדיניות כללית שהוחלט על החלתה באופן הדרגתי (השוו: בג"ץ 3536/92 סווירי נ' עירית הרצליה, פ"ד מז(1) 125, פסקה 26 לפסק דינו של השופט חשין (1993); בג"ץ 4383/91 שפקמן נ' עירית הרצליה, פ"ד מו(1) 447, פסקה 6 לפסק דינו של השופט מצא (1992)). 6. אנו דוחים איפוא את הטענה האחרונה שנותרה בעתירה. מלכתחילה היתה העותרת זכאית להוצאות, בגין הפרת חובת השימוע כלפיה, נוכח הכרת המשיבים באי-עריכת השימוע לעותרת כפגם בהליך המינהלי. ואולם, לאחר שהעותרת עמדה על טענתה האחרונה למרות הערותינו במהלך הדיון, אין אנו רואים ליתן צו להוצאות.   רפואההוצאות אשפוז