1. לפניי ערעור על החלטת כב' ראש הוצאה לפועל מ. קבאני לשכת ההוצאה לפועל קריות מיום 26.4.09, במסגרת תיק הוצל"פ שמספרו 13-05253-06-1, אשר חייב את המערערת בחובו של המשיב מס' 2 מכוח סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצל"פ"). 2.         ויאמר מיד - לאחר שעיינתי בערעור ושמעתי, בהרחבה, את טיעוני הצדדים, נחה דעתי כי מן הראוי להחזיר את הדיון לכב' ראש ההוצאה לפועל תוך חיוב המערערת בהוצאות. אמנם, כטענת המערערת, בסמכותו של בית משפט זה ביושבו כערכאת ערעור, על החלטות ראש ההוצאה לפועל, לבחון גם ראיות חדשות שהובאו לפניו, ולהכריע במחלוקות עובדתיות, אך לא מצאתי לנכון לעשות כן במקרה זה. יחד עם זאת, בשים לב לסוגיה נשוא המחלוקת מזה ולמחדלי המערערת מזה, האיזון הנאות והמידתי במקרה דא ימצא על דרך מתן האפשרות למערערת להוכיח את טענותיה, תוך חיובה בהוצאות. 3. בשלב זה, אין מחלוקת, באשר לעובדות העיקריות הדרושות לענייננו: 3.1 בשנת 1995 בוטח המשיב מס' 2 (להלן: "החייב") באמצעות המשיבה מס' 1 (להלן: "סוכנות הביטוח" או "הזוכה") בפוליסת ביטוח מנהלים מסוג עדיף שמספרה 0006512016 (להלן: "פוליסת הביטוח"). 3.2 ביום 8.6.06 פתחה סוכנות הביטוח תיק הוצל"פ שמספרו 13-05253-06-1 כנגד א.צ.ג השקעות ואחזקות 1988 בע"מ (להלן: "החברה") וכנגד החייב על סך קרן של 364,841 ₪ בגין שיקים שחוללו (לעיל ולהלן: "תיק ההוצל"פ"). 3.3 בד בבד עם פתיחת תיק ההוצל"פ, ביקשה הזוכה להטיל עיקול לפני מסירת אזהרה ובמסירה אישית על חשבונות החברה בבנק הפועלים ובבנק דיסקונט, על מטלטלי החייב בדירתו ברח' נורבגיה 14 חיפה, וכן: "ב. להטיל עיקול על הכספים המגיעים ו/או שיגיעו לחייב מס' 2 מאת הפניקס הישראלי חברה לבטוח בע"מ, דרך השלום 53 בגעתיים 53454 (מחלקת ביטוח חיים). ג. להטיל עיקול על הכספים המגיעים ו/או שיגיעו לחייב מס' 2 מאת הפניקס הישראלי חברה לבטוח בע"מ ברח' המגינים 42 חיפה (מחלקת ביטוח חיים)". בתצהיר התומך בבקשה נטען כי הטלת העיקול לפני מסירת האזהרה מחויב על מנת להבטיח את גביית החוב. לא נזכר כל טעם לצורך במסירה אישית (ראה: מוצג א' לתיק המוצגים מטעם הזוכה). ביום 8.6.06 נעתר כב' הרשם לבקשה והורה כי העיקול יתבצע ברישום בלבד, אף לפני מסירת אזהרה (ראה: חלק ממוצג א' למוצגים מטעם הזוכה). בו ביום (8.6.06) ניתן צו עיקול כנגד זכויות החייב אצל המערערת (צד ג') - (להלן: "צו העיקול הידני"). 3.4 ביום 8.6.06 נמסר צו העיקול הידני במשרדי המערערת בחיפה. הצו לא הוחזר ללשכת ההוצל"פ. 3.5 ביום 12.6.06 ניתנה הלוואה לחייב, על סך של 105,196 ₪ וביום 15.6.06 ניתנה לחייב הלוואה על סך של 154,850 ₪ (ראה: מוצגים ה', ו' בתיק המוצגים מטעם הזוכה ונספח ח' להודעת הערעור - וביחד להלן "ההלוואות"). 3.6 לא הוצגה לפני כב' הרשם ראיה בדבר מועד העברת הכספים נשוא ההלוואות בפועל לחייב (ראה גם החלטה מיום 4.1.09). 3.7 ביום 13.6.06 חתמו הזוכה והחייב על הסכם פשרה (מוצג ג' בתיק המוצגים מטעם הזוכה, להלן: "הסכם הפשרה"), לפיו: "הצדדים הגיעו להסכמה ביניהם כי כספי הפיצויים והתגמולים של החייב מס' 2 והנמצאים אצל חברת הביטוח הפניקס הישראלי ו/או בכל קופת פיצויים אחרת לרבות הכספים הנמצאים אצל קופת הפיצויים הכללית שבבנק לאומי או פועלים יוממשו באופן מיידי ויועברו לזוכה ו/או בא כוחו וזאת עד לסילוק כל החוב ולצורך כך יחתום החייב מס' 2 הנ"ל על כל מסמך הנחוץ לשם העברת הכספים מהגורמים הנ"ל לידי הזוכה. החייב מס' 2 הנ"ל נותן בזאת הוראה בלתי חוזרת לגורמים הנ"ל להעביר את הכספים של הפיצויים והתגמולים הנ"ל לידי הזוכה מיידית וללא כל דיחויי. כב' ראש ההוצל"פ ו/א כבוד הרשם מתבקש בזאת בהסכמת הצדדים להורות על שימוש הכספים הנמצאים אצל הגורמים הנ"ל לרבות מימוש הכספים אצל הפניקס הישראלי בפוליסת הביטוח הנ"ל. החייב מס' 2 מסכים למימוש הכספים הנמצאים אצל חברת הביטוח הפניקס כולל פיצויים והתגמולים שנצברו בפוליסת הביטוח הנ"ל מיידית וללא צורך חלוף הזמן הקבוע בחוק." 3.8 ביום 21.6.06 אושר הסכם הפשרה, על ההוריה בדבר מימוש הכספים המעוקלים הכלולה בו (ראה: חלק ממוצג א' למוצגים מטעם הזוכה). 3.9 ביום 15.6.06 הודיעה נציגה משירות לקוחות של המערערת בסניף הראשי לחייב כי לשכת ההוצל"פ הטילה עיקול על הפוליסה ו-"נוכל לטפל בפדיון רק עם קבלת אישור על ביטול העיקול" (ראה: מוצג ד' מתיק המוצגים מטעם הזוכה). עותק המכתב נשלח למר בוכניק יהודה, בעל סוכנות הביטוח הזוכה. 3.10 ביום 10.7.06 הורה כב' הרשם למערערת לקיים את צו העיקול על דרך העברת הכספים המעוקלים המגיעים ממנה לחייב או למסור תגובה עניינית ותשובה לצו העיקול, בצירוף כל המסמכים הרלוונטיים (ראה: חלק ממוצג א' וכן מוצג ח' למוצגים מטעם הזוכה). 3.11 ביום 11.7.06 נשלח צו העיקול במדיה מגנטית וביום 17.7.06 התקבל צו העיקול במדיה מגנטית אצל המערערת - סניף ראשי. 3.12 ביום 12.7.06 הגישה המערערת בקשה לביטול העיקול, שלא נתמך בתצהיר וביום 13.2.07 הגישה המערערת תשובה הנתמכת בתצהירה של הגב' הדסה אטיאס (להלן: "העדה"). 3.13 בישיבה מיום 19.6.07 הפסיק כב' רשם את הדיון מאחר והעדה לא ידעה להסביר את התשובה לצו העיקול ולא הכינה אותה. כב' הרשם הורה למערערת להעביר לב"כ הזוכה את כל הסכמי הלוואה שנחתמו בין החייב לבין המערערת, פירוט כל התנועות הכספיות בין החייב לבין המערערת, תשובה לצו העיקול בצירוף תצהיר מפורט של מי שהכין את התשובה בצירוף כל מסמך עליו הסתמכה המערערת בתשובתה, כאשר לאחר מכן יודיע הזוכה את עמדתו ובכלל זה באשר לצורך בחקירה (ראה: מוצג ט' לתיק המוצגים מטעם הזוכה). המערערת לא מילאה אחר החלטה זו, וביום 24.2.08 הורה כב' הרשם על הגשת סיכומים. 3.14 ביום 26.4.09 קבע כב' הרשם כי יש לחייב את המערערת כצד ג' בחיובי החייב והורה לה להעביר את הסכומים שהועברו בפועל לחייב החל מיום 8.6.08 ואילך, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד זה ועד התשלום המלא בפועל וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ₪. החלטה זו היא נשוא הערעור שלפניי. ביום 25.5.09 ניתנה פסיקתא לפיה מחויבת המערערת בתשלום סך של 260,046 ₪ וכן כל סכום אחר שהועבר לחייב החל מיום 6.8.06 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק והוצאות. 3.15 המערערת הוכרה כ'צד שלישי מוכר' כמשמעו בתקנות ההוצל"פ (אגרות שכר והוצאות) התשכ"ח-1968 (ראה: פרסום בי"פ 5109 כ"ז אלול תשס"ב - ת/1). אבחן להלן את טענותיה העיקריות של המערערת. 4. ה'הסדר הדיוני' לטענת המערערת, בניגוד להסדר הדיוני שקיבל תוקף של החלטה ביום 24.2.08, לפיו אין טעם בהעדת העדה ובהמשך ניהול ההוכחות, ועל כן, כל צד יגיש את סיכומיו בצירוף כל מסמך שימצא לנכון (הסדר המוכחש על ידי הזוכה) - כב' הרשם ביסס את החלטתו על עדות העדה תוך התעלמות מהמסמכים החד- משמעיים אשר צורפו לסיכומים מטעמה. ויאמר מיד - לא מצאתי כל ממש בטענה זו. 4.1 המערערת בחרה, מטעמיה היא, להעיד מטעמה את הגב' הדסה אטיאס, אשר הציגה את עצמה כעובדת בסניף בחיפה ואחראית על הפוליסות שנמצאות אצל הסוכן מר יהודה בוכניק (הבעלים של הזוכה), ולצרף לתצהירה מסמכים מסוימים. ודוק: לעניין זה לא נעלם מעיני כי אכן, כטענת הזוכה, תצהיר גב' אטיאס הוא מיום 8.2.07 (התצהיר עצמו אינו לפני) קרי, חודשים רבים לאחר המועד שנקבע להגשת תגובה, ולאחר שהוענקו למערערת ארכות רבות לשם הגשת תשובתה. היה על המערערת לצרף את כל המסמכים המוכיחים, לשיטתה, את עמדתה, ולאמת את העובדות המפורטות בתשובתה על ידי עד אשר מכיר את הדברים. העובדה שעדות העדה מטעם המערערת לא תמכה בגרסת המערערת, לפי קביעת כב' הרשם, מאחר ולדבריה "היא אחראית על הפוליסה שבסניף חיפה, ולא יעלה על הדעת שהסניף הראשי של צד ג' יאשר הלוואות, ללא ידיעת סניף חיפה והאחראית, שבוודאי ידעה על העיקול עוד ביום 8.6.08 הוא מועד מסירת צו העיקול בסניף במסירה אישית..." - אינה טעם לקבלת הערעור. ויודגש - המערערת אינה טוענת כי עדות העדה מטעמה תומכת בגרסתה, אלא אך מלינה על כך שכב' הרשם התבסס בהחלטתו על עדות זו. על המערערת הנטל להוכיח כי המועד בו נודע לעדה על דבר העיקול אינו מועד ההמצאה לסעיף חיפה (8.6.06); וחשוב מכך - להוכיח את מועד אישור ההלוואה וכי, כשיטתה, זהו המועד הקובע. נטל בו לא עמדה. ודוק: הנטל להצביע על הנתונים הרלבנטיים המהווים 'הצדק סביר' מוטל על המערערת, כאמור ב-ע"א 533/87, ארגון מושבי הפועל המזרחי בע"מ נ' ולך אווזי בר בע"מ, פ"ד מג(2) 870: "... נטל השכנוע בהליכי חיוב על פי ס' 48 לחוק ההוצל"פ הוא על המבקש (המשיב בענייננו) שעותר לפי סעיף זה לראש ההוצל"פ לחייב את הצד השלישי (הוא המערער בעניננו) בתשלום החוב הפסוק, כאשר אותו צד שלישי לא מילא אחר הצו למסירת המעוקלים ולא העבירם אל המוציא לפועל. אולם לאחר שהובאו הראיות הללו (והן בגדר עובדות מוסכמות בענייננו) - מוטל על הצד השלישי נטל השכנוע להוכחת "הצדק סביר" שמנע ממנו את העברת הנכס המעוקל של המוציא לפועל. חובת שכנוע זו מעוגנת בעקרון הבסיסי של דיני הראיות, שלפיו בעל דין במשפט אזרחי הטוען טענה משפטית התומכת או מבססת עמדתו ישא בנטל להניח את התשתית העובדתית הנחוצה לביסוס טענתו, ולשכנע כי זו אכן מתקיימת". מהו אותו 'הצדק סביר'? על כך עמד כבק הש. ד. בר אופיר בספרו הוצאה לפועל הליכות והלכות מהדורה שביעית, חלק שני, 863-864: "הכוונה היא לכל נימוק מתקבל על הדעת שיהווה בסיס להתנהגות הצד השלישי, מעשיו ומחדליו. החוק איננו מסתפק בקיומו של הצדק בלבד, אלא מוסיף לכך גם את הדרישה שהצדק יהיה סביר, ודרישה זו מעמידה מבחן אובייקטיבי לקיומו של הצדק לאי העברת המעוקלים אל המוציא לפועל כלומר: מבחן ההתנהגות התקינה והמקובלת של אדם מן הישוב, כפי שהיה פועל באותן נסיבות שבהן פעל צד שלישי". (וראה גם: עש"א (ת"א) 2604/08, בן שפרוט נ' אונגר (2010); רע"א 4083/00, קוטב חברה לסחר ושירותים נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (2001); והשווה: ע"א 4445/99, בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ נ' בנק ערבי ישראל בע"מ (2000); ע"א (ת"א) 2598/01, הידרו קונסטרוקציה בע"מ נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (2002); ע"א 1796/90, פירר נ' מ"י, פ"ד מו(3) 874; רע"א 7909/06, שפטלוביץ נ' המוסד לביטוח לאומי (2006); ע"א 533/87, ארגון מושבי הפועל מזרחי בע"מ נ' וולך אווזי בר בע"מ, פ"ד מג(2) 870). ויוער - בפרוטוקול הדיון (נספח ט' לתיק המוצגים מטרם הזוכה) לא באו לידי ביטוי דבריה אלה של העדה. העדה אמנם הצהירה שהיא האחראית על הפוליסות אך לא העידה על המועד בו נודע לה על צו העיקול הידני ואף לא כי אישור הלוואות דרך כלל או במקרה זה יבוצע רק בידיעתה כאחראית על הפוליסה. משבחר כב' הרשם להשתית הנמקתו על טעם זה שומה היה כי דברי העדה יבואו לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון שאם לא כן לא יוכל ליסד עליהם את החלטתו (ראה: ע"א 579/90, רוזין נ' בן נון, פ"ד מו(3) 738; ע"א 33175, 437/75, אור טרמו בע"מ נ' אתרים בחוף תל אביב חברה לפיתוח אתרי תיירות בתל אביב-יפו בע"מ, פ"ד ל(1) 547). הדברים נאמרים בזהירות מאחר ותצהיר העדה לא הוצג לפניי ושני הצדדים לא טענו כנגד כך. על כן במקרה דא טעם זה לא יגרום לקבלת הערעור. כך או כך, דין הטענה - כפי שהוצגה על ידי המערערת, להידחות. 4.2 אכן ניתנה אפשרות למערערת לצרף לתשובתה כל מסמך רלוונטי בהתאם להחלטת כב' ראש הוצאה לפועל מיום 24.2.08, אלא, שהמערערת לא ניצלה הזדמנות זו. מטעם זה, הטרוניה שבפיה אינה נהירה. לטענת המערערת, ביום 4.6.06, החייב ביקש באמצעות סוכנות ביטוח אחרת להעמיד לו הלוואות כנגד כספי החיסכון שהצטברו לטובתו במסגרת פוליסת ביטוח חיים. ביום 7.6.06 אושרו לחייב שתי הלוואות על ידי סמנכ"ל בכיר בסך כולל של 260,000 ₪ ויש לראות מועד זה כמועד הקובע. אלא, שעובדות אלה לא הוכחו בפני כב' הרשם. במסמכים שהוצגו לפני כב' הרשם (נספחים ה', ו' לתיק המוצגים מטעם הזוכה) מצויין אישור מיום 11.6.06 ביחס לסכום של 105,196 ₪ ואישור מיום 14.6.06 ביחס לסכום של 154,850 ₪ ואילו לפני צורפו מסמכים נוספים (נספח ז' ו-ח' להודעת הערעור) המעידים לכאורה על פתיחת תיק ביום 7.6.06 ואישור סמנכ"ל מיום 7.6.06. ראשית, המועדים המצויינים במסמכים אלה סותרים זה את זה; שנית, לא ניתן לקבל מסמכים אלא באמצעות תצהיר - פעולה שלא נעשתה הן בערכאת קמא והן לפני. ויודגש - גם אם הייתי מקבלת את הנספחים להודעת הערעור אין בהם כדי להבהיר את הליך אישור ההלוואה ולהוכיח כי המועד הקובע הוא ביום 7.6.06 עד שאושרו ההלוואות, כשיטת המערערת. זאת ועוד, גם במסגרת הערעור לא הומצא תצהיר לאימות העובדות המפורטות בהודעת הערעור - למעט תצהירו של עו"ד בלזר, אשר לא טיפל בפעולות אלה - ואף לא הומצא תיק מוצגים ומרבית המסמכים שלפניי, הומצאו על ידי הזוכה דווקא. על כן, גם אם הייתי מוצאת כי, בנסיבות, ובשים לב לכך כי עסקינן בערעור על החלטת כב' הרשם, יש מקום להיעתר לבקשתה החלופית של המערערת, מחדלה זה של המערערת מונע גם בערכאה זו ובשלב זה לברר את העובדות לאשורן. מנגד, יש לזכור כי אין לפניי תצהיר של מר בוכניק או תצהיר של בא כוחה דאז של הזוכה, אשר ישפוך אור על התנהלותה. מכאן, שני הצדדים שומרים על "מסגרת עמומה", כטענת ב"כ הזוכה. אמנם, בית המשפט מוסמך להתערב בממצאים עובדתיים, ולשני הצדדים שמורה הזכות לצרף תצהירים ולהביא עובדות חדשות שלא הובאו בפני ראש ההוצל"פ (ראה: ע"מ 578/70, סעדה נ' אל-חוסייני, פ"ד כד(2) 437; ע"א (ת"א) 2532/99, אמרן נ' לוי (2001); ע"א (ת"א) 1198/92, שגב נ' פרץ (1992); ד. בר אופיר הוצאה לפועל הליכות והלכות מהדורה שביעית עמ' 116; רע"א 5485/99 פינטו נ' בנק לאומי לישראל בע"מ; רע"א 34/89 גלצר נ' גלצר), אך במקרה דא, לא מצאתי לנכון לעשות כן. מה עוד שמן הראוי גם כשמדובר בערעורים בענייני הוצל"פ, להתערב בממצאים עובדתיים אך ורק במקרים חריגים (וראה גם: בר"ע (ירושלים) 782/05, שאול וולפשטיין בע"מ נ' עיריית פתח תקווה (2005); עש"א (חיפה) 807/08, בני מאליק סודיאן בע"מ נ' מייסלון (2009)). הדברים אמורים במיוחד מקום בו, כבמקרה דא - הרובד העובדתי הדרוש לשם כך לוקה בחסר. 5. השימוש בעיקול ידני להבדיל במדיה מגנטית אמנם, החלטת כב' הרשם אינה מפרטת טעמים מיוחדים כנדרש בתקנה 72(ב) לתקנות ההוצל"פ (אגרות, שכר הוצאות) התשכ"ח-1968 (לעיל ולהלן: "תקנות ההוצל"פ) שיש בהם כדי לאפשר המצאת העיקול באורח ידני ואף בקשת סוכנות הביטוח נעדרת כל טעם מיוחד. כך גם, צודקת המערערת כי החלטת כב' ראש ההוצל"פ מיום 8.6.06 אינה מורה על המצאת צו העיקול למשיבה באורח ידני וזאת בניגוד לסעיפים 4א(ב)2 ו-4א(ו) לתקנות ההוצל"פ ולהודעת הנהלת בתי המשפט לבנקים וחברות הביטוח ובכללם המערערת, מיום 12.9.02 אשר פורסמה ברשומות (י"פ מיום 27.8.02 עמ' 3735) לפיה: "אין להוציא עיקולים ידניים, לגורם המחובר, במדיה מגנטית למחשב ההוצל"פ". כמו גם להודעות ממרכז הסליקה, מאגף ההוצל"פ הארצי ומלשכות ההוצל"פ לפיהן יש להקפיד על שליחת עיקולים במדיה מגנטית בלבד והכל בהתאם להסכם חד משמעי בין מרכז הסליקה הכולל את כל חברת ביטוח, ובכללן המערערת, לבין הנהלת בתי המשפט ומערכת לשכות ההוצל"פ לפיו חברות הביטוח תקבלנה הודעות עיקול אך ורק באופן ממוכן ובאמצעות מרכז הסליקה, ולא באופן ידני וכי חברת הביטוח שהצטרפה להסכם הסליקה במדיה מגנטית רשאית להחזיר להוצל"פ טופס ידני שהתקבל לאחר שהצטרפה להסכם. לכאורה די היה בכך כדי לקבל את הערעור ולקבוע כי גם בעניין זה (כמו ב-ע"א 1386/97, ציון חברה לביטוח בע"מ נ' היפר רוזנפלד בע"מ (1998); ע"א (חיפה) 4445/99, בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ נ' בנק ערבי ישראלי בע"מ (2000); ע"א (תל אביב) 2598/01, הידרו קונסטרוקציה בע"מ נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (2002); רע"א 8365/05, קירמה נ' בנק יורוטרייד בע"מ (2006), ע"א (ירושלים) 6049/05, קירמה נ' בנק יורוטרייד בע"מ (2005)) - יש לראות בצו העיקול הידני כצו שבטל מעיקרו ("VOID"); ולחילופין, משפעלה המערערת על פי ההסדר שבינה לבין רשויות המדינה, ניתן לראות בהתנהגותה משום התנהגות תקינה ומקובלת, ולמצער, משום 'הצדק סביר' ואין לחייבה בחובות החייב. אך בכך לא די. אין מחלוקת כי בענייננו צו העיקול הידני שהומצא לסניף בחיפה ביום 8.6.06 לא הושב ללשכת ההוצל"פ. מה עוד שעצם המצאת הצו לסניף בחיפה אינו שנוי במחלוקת ועל פי קביעת כב' הרשם, שלא נסתרה כאמור על ידי מי מהצדדים, העדה הודתה שידעה על העיקול הידני. משכך, ידיעה קונסטרוקטיבית בדבר צו העיקול קיימת גם קיימת. יתירה מכך, בהתאם למכתב מיום 15.6.06 לחייב, לכל היאוחר במועד זה גם הסניף הראשי של המערערת יודע על קיום צו העיקול הידני וזאת מבלי למעט מאופן התנהלות סוכנות ביטוח אשר עבדה משך שנים עם המערערת ונהלי העבודה נהירים לה (לעניין זה ראה גם להלן). בנסיבות אלה, יש צורך לבחון מתי בדיוק נודע למערערת בסניפה הראשי אשר בתל אביב על דבר העיקול ואילו פעולות בוצעו על ידה עד למועד זה. במסגרת זו יש לברר את מועד אישור ההלוואות ולבחון את הנפקות של אישור הלוואות, לעומת ביצוען, כמו גם את יכולת המערערת לעכב את העברת הכספים לחייב אם בין לבין מתקבלת הודעת עיקול. אמנם, המערערת כשלה מלהביא בפני רשם ההוצל"פ את מלוא העובדות הנחוצות על מנת שניתן יהיה לקבוע כי, כשיטתה, במועד בו נודע לה על העיקול, כבר נמסרו כספים מסוימים לחייב ו/או לא ניתן היה למנוע העברת כספים ובכלל זה לא הוכח, כטענת המערערת, כי ביום 7.6.06 (טרם צו העיקול הידני) לאחר בדיקת עיקולים, אושרו לחייב שתי ההלוואות על סך של 260,000 ₪ אשר הועמדו לזכותו בו ביום, אך מאחר והחייב ביקש להעביר את הכספים לעורך דינו ולאישתו, העברת הכספים התעכבה ובוצעה כעבור מספר ימים. התנהלות המערערת אשר בחרה, מטעמיה היא, להביא לעדות נציגה מהסניף בחיפה, ומאוחר יותר לבקש לא להסתמך על עדותה, חלף הבאת נציגיה מסניפה הראשי בתל אביב, אשר טיפלו בהלוואות לחייב, בהעברת הכספים לחייב, ואף נציגים מאותה מחלקה מיוחדת המטפלת לשיטתה, בעיקולים, תפעל לחובתה. כך גם, כטענת הזוכה, רשם ההוצל"פ נתן למערערת אפשרויות למכביר להמציא תשובה כדבעי אך המערערת לא עשתה זאת במועד או בכלל ואף לפניי לא הוצגו תצהירים של הגורמים הרלוונטיים וחסרים מסמכים מהותיים באופן שאינו מאפשר, כאמור, גם בשלב זה, לבחון את העובדות לאשורן. ברם, בשים לב לכך שהמדובר בצד ג' תמים שאין כל טענה כלפיו כי פעל בקנוניה עם החייב, וממילא אין כל ראיה לכך; וחשוב מכך, בשים לב להתנהלות הזוכה (ולעניין זה אפרט להלן) לא מצאתי כי יש במחדל זה כדי לנעול את השער בפני המערערת מלהוכיח את הדברים כדבעי בטרם תחויב, אם תחויב, בחוב בתיק ההוצל"פ. 6. התנהלות סוכנות הביטוח 6.1 טענת המערערת, כי המדובר בסוכנות הביטוח אשר עבדה עם המערערת שנים רבות והייתה מודעת לכך שהמערערת אינה יכולה לעבוד עם צווי עיקול ידניים, אלא אך ורק עם צווי עיקול במדיה מגנטית, אשר נשלחים ישירות מהוצל"פ לסניף הראשי בתל אביב, לידי מחלקה מיוחדת המעבירה את העיקולים באמצעות מחשב לכל סניפי המערערת בארץ - לא הוכחשה. נהיר כי התנהלות זו אינה עולה בקנה אחד עם התנהלות בתום לב ובדרך מקובלת בה מצווה הזוכה בנוקטו בהליכים משפטיים ודי בכך כדי לשלול זכותה או לגרוע ממנה (והשווה: ע"א 9474/03, יורם גדיש תשתית ובנייה (1992) בע"מ נ' בהג'את מוסא (2006); בר"ע 305/80, שילה נ' רצקובסקי, פד לה(3) 449; רע"א 9025/03, בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' עו"ד אלברט בן פורת, פ"ד נט(3), 919; ת"א (ירושלים) 673/90, טוויט נ' האפוטרופוס על נכסי נפקדים (1991); בש"א (חיפה) 3784/08, חג'בי חברה לבניה בע"מ נ' חברת בזק ע. סלע בע"מ (2008); רע"א 8285/07, פרפרה נ' גולדו (2008); ע"א 9447/06, פוקס נ' אלבס (2008); ת"א (חיפה) 576/05, חימום נ' המגן חברה לביטוח בע"מ (2008); ע"א (חיפה) 4720-07, מיקולינסקי נ' יגאל ידין (2009)); ע"א 6370/00, קל בניין בע"מ נ. ע.ר.מ. רעננה לבנייה והשכרה בע"מ, פ"ד נו(3), 289; ת"א 1376/98, אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון (2007); ת"א (ת"א) 1618/01, יעד מגשימים (1998) בע"מ נ' ליר תעשיות לבידים בע"מ (2008)). מה עוד שאף הזוכה, מבחינה בין מחלקת ביטוח חיים בסניף בחיפה, לבין מחלקת ביטוח חיים בסניף בתל אביב, ובבקשתה מבקשת להטיל שני עיקולים שונים, האחד על כספים המגיעים ו/או שיגיעו לחייב מסניף תל אביב והשני על הכספים המגיעים ו/או שיגיעו לחייב מסניף חיפה (ראה סעיפים א' ו-ב' לבקשה מיום 8.6.06 - מוצג א' בתיק המוצגים מטעם הזוכה). הטעם לכך, לרבות השוני, אם וככל שקיים, בין פוליסת הביטוח, לא הובהר כלל. אך על פניו, אחת משתיים: או שאף הזוכה - שהייתה ערה לצורך ליתן הודעות הן בסניף בחיפה והן בסניף בתל אביב על מנת למנוע כל תקלה ולוודא כי לא יועברו כספים לחייב בטרם תהיה המערערת מודעת לצווי העיקול - ביקשה להטיל שני עיקולים שונים, ובקשתה נעתרה, אלא שהיא ביצעה המצאה רק לסניף בחיפה; או שהזוכה, חרף מודעות זו, בחרה מטעמיה היא, להמציא את הצו אך ורק בחיפה. הטעם לביצוע ההליך בדרך זו לא נדון בערכאת קמא וממילא לא נידונו השלכותיו על תקיפותו של צו העיקול. כך או כך, יש בכך כדי להשליך על התנהלות הזוכה בתיק, וכפועל יוצא על זכותה של המערערת, כי הדברים ילובנו עד תום בטרם תחויב כצד ג' בסכום משמעותי זה. 6.2 דברים אלה מקבלים משנה תוקף משהוכח כי ביום 13.6.06 נחתם הסכם הפשרה בין הזוכה לבין החייב (ראה: מוצג ג' מתיק המוצגים). קרי, תוך חמישה ימים, מגיעה הזוכה להסדר עם החייב, שמשמעו מימוש הפוליסות שבידי המערערת, באופן מיידי. מחד גיסא, הזוכה אינה מבררת האם במועד זה (13.6.06) קיימים כספים בידי המערערת הניתנים לעיקול ולמימוש ומה גובהם ובד בבד מוותרת על כל עיקול או פעולה נוספת כנגד החייב, וזאת למרות שהוטלו על ידה עיקולים נוספים ולמרות מודעותה לנכסים נוספים של החייב ובכלל זה, דירה ברח' ורדיה חיפה, שתי דירות ברח' הפרחים 13 רעננה ודירה ברח' לוטם חיפה (ראה: מוצג ז' לתיק המוצגים מטעם הזוכה). וחשוב מכך, גם לאחר ההסכם, אין הזוכה מודיע מיד למערערת על דבר ההסכם וההוראה הבלתי חוזרת הגלומה בו. החייב מסתפק במכתבים בפקסימיליה החל מיום 22.6.06 (ראה למשל: מוצג י' לתיק המוצגים מטעם הזוכה), שלא נהיר אם הגיעו לתעודתם. אישורי המצאה לא הוצגו לפניי. ודוק: גם בשלב זה, ההתנהלות היא בשני מישורים: האחד, עניינו פדיון ההלוואה - מר בוכניק (מנהל הזוכה) אינו משיב למכתב מיום 15.6.06 אשר על פניו עותקו נשלח אליו, אינו מבקש לברר מהו הפדיון שביקש החייב לבצע, לאיזו פוליסה, מאיזה סכום וכיו"ב; והשני, התכתבות בין ב"כ הזוכה דאז לבין עו"ד אריאלי מהמחלקה המשפטית של המערערת, החל מיום 27.6.06 ואילך הנעדרת כל אזכור לנטילת ההלוואות והעברת הכספים לחייב. זאת ועוד, במכתב מר בוכניק לעו"ד אריאלי מיום 29.6.06, מודה מר בוכניק כי הוא יודע שהחייב נתן ביום 15.6.06 כתב מינוי לסוכן אחר, אך לשיטתו (כתב המינוי לא הומצא בפניי), כתב המינוי נכנס לתוקף ביום 1.7.06. מכאן, על פניו, הזוכה היה ער לכך שהייתה בקשה של החייב לנטילת הלוואות, וחשוב מכך, כי למרות הסכם הפשרה אליו הגיע עם החייב, הלה פנה לסוכן אחר לטיפול בפוליסת הביטוח. שומה היה על הזוכה להבטיח לפני הסכם הפשרה כי הכספים טרם הועברו, בפרט משבבקשה טען לחשש מהברחת נכסים; ועם חתימת הסכם הפשרה לפעול בדחיפות לשם מימושו. 7. אכן, כטענת המערערת, חיוב צד ג' בחוב החייב מכוח סעיף 48 לחוק ההוצל"פ, ייעשה במשורה ואך ורק במקרים בהם הוכח כי צד ג' לא פעל על פי צו העיקול למרות שידע עליו ובהעדר כל הסבר סביר. כאמור בספרו של כב' הש. ד. בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות מהדורה שביעית, עמ' 865 ואילך: "... עם חקיקתו של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו עלה משקלה הנורמטיבי של זכות הקניין לדרגה של זכות יסוד. הקביעה בסעיף 3 לחוק היסוד ש'אין פוגעים בקניינו של אדם' הינה בעלת משקל, גם כאשר אנו באים לפרש הוראות חוק קיימות. ולפיכך: גם אם יש פנים לכאן ולכאן בפתרון שאלה, מן הדין הוא לפרש את הוראת חוק ההוצאה לפועל הרלבנטית, בסעיף 48(א) באופן שזכות הקניין של הצד השלישי לא תיפגע. ... ...טעם נוסף לפרשנות מצמצמת נובע מכך שהצד השלישי הוא צד חיצוני, ובדרך כלל מרוחק, מהחזית שבין הזוכה לחייב, אין הצדקה משפטית או מוסרית להפוך את הצד השלישי, שלא בטובתו ושלא ברצונו, 'למעין ערב' לחייב". וכפי שהודגש ב-ע"א 1167/01, עיריית ראשון לציון נ' בנק הפועלים בע"מ (2005) הדן בהליכים מכח פקודת המיסים (גביה): "... מכשיר העיקול בכלל ומכשיר העיקול אצל צד שלישי בפרט, כפי שהוסדר בהוראות חוק ההוצאה לפועל ובהוראות פקודת המסים והאכרזות שמכוחה, נועד לייעל ולהחיש את גבייתם של חובות פסוקים וחובות מסים. כדי להגשים מטרה זו ולהבטיח את יעילותו של העיקול אצל צד שלישי, אף הרחיק המחוקק לכת וחשף את הצד השלישי לסיכון של חיוב אישי היה ולא יקיים את הוראות החוק ה"מגייסות" אותו על כורחו לסייע לנושה בגביית החוב. אך בצד האינטרס הציבורי להעמיד לרשות הנושה, ובכלל זה רשויות המס, אמצעים מהירים ויעילים לגביית חובות, עומד האינטרס של הצד השלישי, שהמחוקק עירב אותו בסכסוך לא לו, כי זכויותיו שלו לא "תוקרבנה" במידה העולה על הנדרש לצורך הגשמת אינטרס ציבורי זה". [ההדגשה אינה במקור - ב.ש.]. בשלב זה, ובהעדר חקירה ודרישה, לא ניתן לומר כי אכן זהו המצב בכל הקשור להתנהלות המערערת, בפרט לשים לב להתנהלות המשיבה. הדברים אמורים במיוחד משאין כאמור כל טענה לקנוניה (ראה: עמ' 7 לפרוטוקול). גם הטענה להעדפת אינטרס המערערת, אשר נטענה לראשונה בדיון לפניי, ובעלמא - לא תסייע ביד הזוכה. לפיכך, אאפשר, בתנאים, החזרת הדיון לערכאת קמא, אשר תברר את העובדות לאשורן. 8. בשים לב לתוצאות הדיון, ואם וככל שיתעורר צורך בכך, ידון כב' הרשם בטענותיה הנוספות של המערערת ובכלל זה סיווג ההלוואות שניתנו, היכולת לעקלן, היחס שבין צו העיקול לבין זכותה האובליגטורית של המערערת בכספים, גובה הסכום שניתן היה להעביר לו צו העיקול היה מבוצע לאחר ניכוי מס במקור ועוד. 9. סוף דבר 9.1 הערעור מתקבל חלקית. בהתאם לתקנה 120(ו) לתקנות ההוצאה לפועל התש"כ-1979 - אני מורה על החזרת הדיון בערעור לכב' רשם ההוצל"פ אשר ידון בכל המחלוקות העובדתיות ובכלל זה המועד בו נודע למערערת על צו העיקול, המועד בו אושרו ההלוואות ונפקותו, המועד בו הועברו הכספים על ידי המערערת לחייב וסכומם וזאת בכפוף לתנאים הבאים: 9.1.1 המערערת תמציא תצהיר של הגורם/גורמים אשר טיפל/ו באישור ההלוואות, העברת הכספים, קליטת צו העיקול הידני וצו העיקול במדיה מגנטית, ומתן תשובה לצו העיקול בצירוף כל המסמכים הרלוונטיים; וכן; 9.1.2 המערערת תשלם לזוכה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ ומע"מ כחוק (בנוסף להוצאות בהן חויבה במסגרת החלטת כב' הרשם נשוא ערעור זה); 9.1.3 התנאים הנקובים לעיל בס"ק 9.1.1 ו-9.1.2 יבוצעו תוך 30 יום מהיום. שולמית ברסלב 9.2 בשלב זה, ועד להחלטה שתינתן על ידי כב' רשם ההוצל"פ, הסכמת הצדדים בדבר הפקדת הכספים וכן ביטול ועיכוב ההליכים בתיק הוצל"פ ועיכוב ההליכים שקיבלה תוקף של החלטה ביום 22.9.09 - תוותר על כנה.   המזכירות תמציא עותק פסק הדין לצדדים בדואר רשום ואישור מסירה. ניתן היום, י"ז חשון תשע"א, 25 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים. תיק מוצגיםערעור