פסק דין 1. 1. בפני עתירה מנהלית שהגישו 10 עותרים, הורים של תלמידים בבית הספר היסודי הממלכתי "ניצני זבולון" (להלן: "ביה"ס"), אשר נמנה על מוסדות החינוך המוכרים הרשמיים, לאכיפת החוק ונוהלי משרד החינוך על בית הספר ניצני זבולון, על המועצה האיזורית זבולון, בתחומיה פועל בית הספר ועל משרד החינוך. 2. 2. במסגרת העתירה טוענים העותרים כי הם נדרשים לשלם תשלומים בלתי חוקיים מבחינת שיעורם הגבוה ו/או תשלומים הנדרשים עבור נושאים שהגבייה בגינם אסורה על-פי החוק. כן, לטענתם, נמנע במפגיע קיום ועד הורים כחוק בביה"ס, ובכך נשללת מההורים זכותם לפיקוח על תשלומי ההורים ולהשתתפות בהתווית אופן השימוש בהם. העותרים טוענים כי תחת זאת ביה"ס פועל בחסות גוף ממונה, לא מייצג, חסר מעמד סטטוטורי, המכונה "הנהלה ציבורית", שלא נבחר ע"י הורי התלמידים בביה"ס והוא נגוע בכל האיסורים החלים עפ"י חוזר המנכ"ל. 3. 3. במסגרת העתירה עתרו העותרים לביטול תשלומי ההורים הבלתי חוקיים שהם נדרשו לשלם לביה"ס בשנת תשס"ה; להפסקה של פעילות הגוף שנקרא "הנהלה ציבורית" ובחירת ועד הורים כחוק בביה"ס; להעמדת מנהלת בית הספר לדין משמעתי; ומינוי בודק לבדיקת הדו"חות הכספיים של ביה"ס. ענין אחרון זה כבר בא למעשה על פתרונו, בכך שהוסכם על כך ומשרד החינוך כבר מינה בודק. העותרים הדגישו כי העתירה הוגשה לאחר אינספור פניות/שיחות/מכתבים שנעשו על-ידם למשרד החינוך על-מנת שיאכוף על ביה"ס את קיום החוק בשני העניינים האמורים - גביית תשלומי הורים בשיעורים המותרים על-פי החוק והקמת ועד הורים נבחר בביה"ס, אך ללא הועיל. לבסוף, לאחר שביום 28.2.05 קיבלו העותרים מכתב מיו"ר ההנהלה הציבורית, בו צוין מפורשות כי אם הם לא יסדירו את התשלומים לביה"ס עד ליום 9.3.05, ביה"ס לא יאפשר לילדיהם להשתתף בפעילות בביה"ס אשר הוגדרו על-ידו כפעילויות נוספות, הגישו העותרים עתירה זו ביום 8.3.05. 4. 4. בדיון שנערך בפני ביום 5.4.05 בבקשה לצו הארעי, נעתרו הצדדים להצעתי, לפיה, בשלב זה לא יינתן צו ביניים האוסר על גביית התשלומים הנגבים על-ידי ביה"ס אך עד למתן פסק הדין בעתירה לגופה ישותפו גם ילדי העותרים בכל הפעילויות המתקיימות גם אם הם לא ישלמו תשלומים שהם טוענים שהם לא חייבים לשלם. 5. 5. ביום 26.10.05 הגישו העותרים בקשה לצו מניעה זמני במעמד צד אחד, בו נתבקשתי להורות למשיבים להימנע מגביית כל תשלומי הורים עפ"י דרישות התשלום הבלתי חוקיות שנשלחו להם, לטענתם, במכוון בעת חופשת הסוכות (שנת תשס"ו), שעה שביהמ"ש היה בפגרה. לאור החלטתי הנ"ל מיום 5.4.05, לא ראיתי צורך ליתן את הצו המבוקש במעמד צד אחד והעברתי את הבקשה לתגובת המשיבים. לאחר שקיבלתי את תגובת המשיבים, לא ראיתי צורך ליתן החלטה נפרדת בבקשה לצו מניעה זמני לאור מתן פסק דין זה בעתירה לגופה. 6. 6. עיקרי טיעוני העותרים: 6.1. 6.1. יש חשיבות ציבורית לעתירה זו הנוגעת לחוק לימוד חובה וחוק חינוך ממלכתי, שיסודם היא הגשמת ערך השוויון לכל תלמידי המדינה. החובה המוטלת על משרד החינוך לפקח על זכות גביית הכספים מההורים היא האמצעי העיקרי לשמירת ערך השוויון והחלתו בקרב התלמידים במדינה. 6.2. 6.2. הנושאים בגינם ביקש ביה"ס לגבות תשלומים מההורים, רובם ככולם, הינם נושאים בגינם אסורה גביית כספים, אף לא מרצון. במסגרת "התשלומים מרצון", שני הנושאים היחידים שמשרד החינוך התיר בתשובתו את הגבייה מההורים לגביהם הם חיבור לאינטרנט ומימון השתתפות בפרוייקט למדע. 6.3. 6.3. תחת לבחור ועד הורים כחוק, פועל בביה"ס גוף חסר מעמד חוקי המכונה "הנהלה ציבורית". גוף זה לא נבחר ע"י הורי התלמידים בביה"ס והוא נגוע בכל האיסורים החלים עפ"י חוזר המנכ"ל לגבי ועד ההורים [חוזר מנכ"ל אורחות חיים במוסדות החינוך תשס"ד/ 4 (א)], בין היתר, בראשו עומד אדם שכלל אינו הורה לילדים בביה"ס, נכללים בו עובדי מועצה, משתתפים בו בקביעות מורים ממורי ביה"ס והוא לא נבחר ע"י הורי בית הספר ומהנציגויות הכיתתיות. 6.4. 6.4. הואיל וביה"ס גבה תשלומי הורים בסכומים הגבוהים באופן קיצוני מהמותר על-פי החוק ועבור נושאים שהגבייה בגינם אסורה על-פי החוק, על משרד החינוך לקיים את הנוהל ולהעמיד לדין משמעתי את מנהלת ביה"ס, זאת לאור סעיף 2 לחוזר מנכ"ל תשס"ב/ 9(א) בענין "תשלומי הורים - אכיפה", הקובע כי מוסדות חינוך שיחרגו מהנהלים שהוזכרו לעיל, יעמידו לדין את מנהל המוסד החינוכי. במידה ומשרד החינוך היה עושה שימוש בסמכות זו שהוענקה לו ומעמיד לדין מנהלי מוסדות שסרחו, היה בכך כדי למגר את התופעה של גבייה בלתי חוקית של תשלומי ההורים. 6.5. 6.5. אין בסיס לטענה לפיה אין לחוזר המנכ"ל תוקף כלפי ההורים, שהרי דין אחד לסמכות כלל חוזרי המנכ"ל ואלה שלגבי וועד הורים, שכולם מחייבים את ביה"ס ואת ההורים בדיוק כפי שמחייבים אותם החוזרים בנוגע לתשלומי הורים. אף משרד החינוך, שכאמור מוסמך להשיב בשם ביה"ס, הבהיר כי ההנהלה הציבורית איננה ועד הורים אשר נבחר כדין. 7. 7. עיקרי טיעוני משרד החינוך: 7.1. 7.1. משרד החינוך אינו מתנגד לקבלת העתירה, פרט להעמדתה לדין משמעתי של מנהלת בית הספר, ולפיכך ככל שהעתירה נוגעת למשרד החינוך, הדיון הפך תיאורטי. 7.2. 7.2. משרד החינוך מסכים כי היה עליו לפעול ביתר תוקף למיגור התופעה. עם זאת, לענין טענת העותרים כי לאור ההיבט הציבורי של העתירה, לא די בקבלת העתירה, אלא על בית המשפט להוקיע את התנהלותו של משרד החינוך, טוען משרד החינוך כי בית המשפט אינו עוסק בעניינים תיאורטיים ובהצהרות בעלמא. משרד החינוך מפנה בענין זה לע"א 7175/98 - המוסד לביטוח לאומי נ' בר מימון בע"מ, תק-על 2001(4), 261 ולבג"צ 73/85 - סיעת "כך" נ' שלמה הלל - יושב-ראש הכנסת . פ"ד לט(3), 141. 7.3. 7.3. באשר להעמדת מנהלת ביה"ס לדין משמעתי, ראשית לבית משפט זה אין סמכות בענין זה. כך למעשה גם לגבי יתר הסעדים הנתבעים, פרט להחלטות בענייני תשלומי הורים. העותרים לא צירפו את מנהלת ביה"ס כמשיבה לעתירה וגם משום כך אין ליתן את הסעד המבוקש. גם לגופו של ענין, ההחלטה להמתין לתוצאות הבדיקה החשבונאית של הדו"חות הכספיים של ביה"ס טרם קבלת החלטה בענין העמדתה לדין של מנהלת ביה"ס, הינה מידתית וסבירה. 8. 8. עיקרי טיעון המועצה: 8.1. 8.1. כל התשלומים אותם נתבקשו ההורים לשלם היו חוקיים: 8.1.1. 8.1.1. לגבי תשלומי החובה ותשלומי הרשות, המוגבלים בסכומם על-פי חוזר המנכ"ל, דרישת ביה"ס עמדה בתקרת המקסימום על-פי חוזר המנכ"ל ואף היתה נמוכה מהתקרה. 8.1.2. 8.1.2. התשלום מן הסוג השלישי, קרי, תשלום בגין שירותים מרצון, הגבייה גם היא היתה כחוק, בהתאם לחריגים הקבועים בסע' 6(ד) לחוק לימוד חובה, התש"ט-1949, בהתאם לסע' 8 לחוק חינוך ממלכתי, התשי"ג- 1953 ובהתאם לסע' 5 לחוזר המנכ"ל. גביית תשלומים מרצון אינה מוגבלת בסכום מירבי על-פי החוק או על-פי חוזרי המנכ"ל. לעמדת משרד החינוך, מדובר בשאלה פרשנית לגבי השאלה באיזה סעיפים ניתן לגבות תשלומים מרצון. 8.2. 8.2. כל פעולות ביה"ס נעשו בתום לב. "חטאה" של המועצה, אם יימצא שהיה כזה, הוא רק באשר לפרשנותה השגויה של חוזרי המנכ"ל באשר ל"תשלומים מרצון". רשימת השירותים בגינם ניתן לגבות מההורים "תשלומים מרצון" אינה רשימה סגורה באשר החוזר עצמו מציין כי מדובר בדוגמאות בלבד. 8.3. 8.3. לענין ועד ההורים,חוזר מנכ"ל המתיימר לקבוע הנחיות לבחירת ועד הורים אינו בעל תוקף מחייב כלפי הורי התלמידים. גם אם חוזר המנכ"ל היה מחייב את הורי התלמידים בביה"ס, הרי שלפי חוזר המנכ"ל אין חובה שיהיה ועד הורים. מכל מקום, יש לבחון את ההנהלה הציבורית מבחינה מהותית ולא מבחינה טכנית. דיון: 9. 9. עניינה המרכזי של עתירה זו הוא בבירור היקף החובה המוטלת על הורי תלמידים לממן את צורכי הלימודים של התלמידים במערכת חינוך המושתתת על תפיסת לימוד חובה חינם. יש לברר מהו היקף התשלומים שרשאי מוסד חינוך לגבות מהורי תלמידים וכן יש לברר מה מעמדה של ההנהלה הציבורית של בית הספר. 10. 10. אתייחס תחילה לטענת סמכותי להורות על העמדתה לדין משמעתי של מנהלת ביה"ס. סעיף 3 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים מונה בין יתר העניינים שבסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים כי בית המשפט מוסמך לדון, בין היתר, בעתירות "בענייני תשלומי הורים". הן מלשון החוק והן מפרשנותו, לפיה, ישנו צורך במגמת ריכוז העניינים בבית המשפט לעניינים מנהליים, אין ספק כי לבית המשפט לעניינים מנהליים ישנה גם סמכות להורות על העמדת מנהלת בית הספר לדין משמעתי, שכן סעד זה הוא סעד נלווה לסעד העיקרי, והוא נובע וקשור בטבורו ל"ענייני תשלומי הורים". על היות סעד זה סעד נלווה לסעד העיקרי ניתן ללמוד אף מסע' 2 לחוזר המנכ"ל, שעל בסיסו מבקשים העותרים כי אורה על העמדתה לדין של מנהלת בית הספר, שכותרתו היא "תשלומי הורים - אכיפה". 11. 11. הנני מפנה בענין זה לעת"מ (חיפה) 318/01 מרדכי פרץ נ' השר לעניני דתות, תק-מח 2001(1), 1328, שם נדונה ע"י כב' הש' ברלינר שאלת הערכאה ה"ראויה" לידון בענין שטרם הובא ברשימת התוספת לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים. כב' הש' ברלינר קבע כי הגם שלפי סע' 4 לתוספת הראשונה של חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, סמכותו של בית המשפט המנהלי צומצמה לדון בפסלות כהונה במועצה דתית, יש לנקוט בגישה פרשנית מרחיבה הקוראת בתוך התוספת עניינים שאינם כלולים בה במפורש וראוי שייכללו בה. 12. 12. גם על-פי סע' 75 לחוק בתי משפט, בית משפט מוסמך להושיט כל סעד שימצא לנכון לתתו. סעיף זה מדבר על הליך אזרחי, אך יש לפרשו ככולל גם הליך מנהלי. אימוץ גישה זו מגן גם על זכות הטיעון המשפטי של עותר בכל נושא מינהלי. כל מסקנה אחרת יש בה כדי להכביד על המערכת מבלי שהדבר נדרש מהותית. [ראו בענין זה גם את מאמרה של כב' הש' ש. וסרקרוג, "סמכותם העניינית של בתי המשפט לדון בעניינים מינהלים לפי חוק בתי משפט לענינים מינהליים, משפט וממשל, כרך ז', חוברת 1, פברואר 2004, עמ' 406.] 13. 13. ולגופו של ענין: משרד החינוך טוען כי אמנם בין הסנקציות שמונה חוזר המנכ"ל מנויה אף העמדת מנהל המוסד החינוכי לדין משמעתי, אך משרד החינוך החליט, בשלב ראשון, לבצע בדיקה של הדו"חות הכספיים של בית הספר, בהתאם לסע' 2(ב) לחוזר המנכ"ל בענין תשלומי הורים-אכיפה, כאשר רק לאחר מכן יישקלו תוצאות הבדיקה ובהתאם אליהן תיבחן נקיטת צעדים נוספים במידת הצורך ובהתאם לשיקול דעתו של משרד החינוך. כן הוסיף וציין משרד החינוך כי ההחלטה להמתין לתוצאות הבדיקה החשבונאית הינה מידתית וסבירה וכי עריכת דין משמעתי בשלב זה בטרם הושלמה התשתית הראייתית, תהיה בלתי יעילה והיא עלולה לגרום לניהול בדיקה כפולה. 14. 14. עמדה זו של משדר החינוך מקובלת עלי. כאמור, במסגרת הדיונים בפני, הוסכם בין הצדדים על מינוי בודק חיצוני (רו"ח) לשם בדיקת הדו"חות הכספיים של ביה"ס. השיקול של משרד החינוך להמתין עד לקבלת תוצאות הבדיקה החשבונאית, טרם בחינת האופציה של נקיטת צעדים נוספים, ביניהם הצעד של העמדת מנהלת ביה"ס לדין משמעתי, הוא שיקול ראוי בעיני ואין הוא מצדיק התערבותי. לא ייגרם כל נזק מהמתנה לתוצאות הבדיקה. במידה וההחלטה לא תיראה לעותרים, אלה יהיו זכאים לתקוף החלטה זו לכשהיא תינתן. 15. 15. זאת ועוד, מנהלת ביה"ס לא צורפה כמשיבה לעתירה, לא ניתנה לה הזדמנות הוגנת להשמיע את דבריה ולהעלות טענותיה על שום מה ולמה אין זה ראוי ונכון להעמידה לדין משמעתי. [ראו: ע"א 6185/00 - עו"ד מאהר חנא נ' מדינת ישראל ואח', פ"ד נו(1), 366 ,עמ' 376] די אף בכך כדי לדחות סעד זה המבוקש בעתירה. 16. 16. באשר לסוגיית חבויות ההורים לשאת בתשלומים לבית הספר במסגרת חינוך חובה, אפתח ואומר כי מדובר בנושא מורכב עד מאוד שמעלה שאלות בעלות אופי ציבורי מובהק המוסדרות על פי כללי המשפט הציבורי. [בג"ץ 4363/00 - ועד פוריה עלית ע"י היו"ר נ' שר החינוך . תק-על 2002(2), 1008 ,עמ' 1019]. סוגיה זו מאגדת בחובה את הזכות לחינוך שהינה זכות שלא ניתן להפריז בחשיבותה [בפסיקתו עמד בית המשפט על מעמדה של הזכות לחינוך, על חשיבותה ועל מרכזיותה של זכות זו כ"יסוד הכרחי למימושו העצמי של כל אדם" (ראו: בג"צ 8046/04 אורי בן עטיה, עו"ד נ' ראש עיריית בת ים - מר שלומי לחיאני ואח', תק-על 2005(1), 978; בג"ץ 1554/95 עמותת "שוחרי גיל"ת" נ' שר החינוך התרבות, פ"ד נ(3) 2, 24); וכן ראו: בג"ץ 2599/00 יתד נ' משרד החינוך, פ"ד נו(5) 834, שם עמד בית המשפט העליון על מעמדה של הזכות לחינוך כזכות יסוד]. 17. 17. במשפט הישראלי התוותה המדינה את היקף חובתה לדאוג לזכותם של אזרחיה לחינוך בסמוך לאחר קום המדינה, עם חקיקת חוק לימוד חובה, תש"ט-1949. החוק קובע הסדר של חינוך חובה לכל ילד וילדה עד הגיעם לגיל 15, וכן את אחריותה של המדינה לדאוג למתן חינוך כזה. לצד הסדרתו של חינוך החובה, קובע חוק לימוד חובה את חובת המדינה לספק לכל ילד, ילדה, נער ונערה בישראל חינוך חינם. זכות זו אף מגשימה את עקרון השוויון, באפשרה לכל ילדה וילד, ללא התחשבות במעמד הוריהם או ביכולתם הכלכלית, לממש את הפוטנציאל הטמון בהם, להשתלב בחברה ולהתקדם בה, על בסיס שוויון הזדמנויות וללא אפליה, בלא שחסרון כיס ישפיע על איכותה ורמתה של המסגרת החינוכית הניתנת לו. [ראו: בג"ץ 2599/00 יתד נ' משרד החינוך, פ"ד נו(5) 834]. תכלית הגשמת השוויון בחינוך ובהשכלה הובילה את רשויות החינוך לגיבוש מדיניות הקיימת לאורך שנים, החותרת להגשמת העקרונות של צמצום במידת האפשר של הנטל הכספי המוטל על הורי התלמידים. [השופטת א' פרוקצ'יה בבג"ץ 4363/00 ועד פוריה עלית נ' שר החינוך, פ"ד נו(4) 203] 18. 18. סוגיה זו של תשלומי הורים לביה"ס לא פשוטה היא, זאת לאור הקוטביות הקיימת בין חשיבות הזכות לחינוך ושוויון בחינוך, לעומת הקשיים המתעוררים מההיבט התקציבי העומד לרשות מערכת החינוך. כפי שטען בענין זה משרד החינוך, ההתמודדות עם הנושא קשה, מאחר ומחד - קיימת בעיה תקציבית במערכת החינוך ומאידך - הורים רבים מפעילים לחצים להרחבת השירותים הניתנים לילדיהם במסגרת מערכת החינוך, אף על חשבונם. אם כן, רק טבעי הוא שנושא זה יעורר מחלוקות רבות (זאת אף ניתן ללמוד מהדיונים שהתקיימו בענין בפני ועדת החינוך של הכנסת, כפי שהבהיר משרד החינוך). 19. 19. עם כל ההבנה לבעייתיות המתעוררת בסוגיה זו, ישנם חוזרי מנכ"ל, ויש לאוכפם. בענין שלפנינו, בחינת הסעיפים בגינם ביקש ביה"ס לגבות תשלומים מרצון אל מול המסגרת שהתוותה במסגרת חוזר מנכ"ל (סעיפים 5 ו- 8), מעלה כי הנושאים בגינם ביקש ביה"ס לגבות תשלומים, פרט לתשלומים בגין חיבור לאינטרנט ומימון השתתפות בפרוייקט למדע - הינם נושאים שבגינם אסורה גביית כספים, אף לא מרצון (סעיף 8 לחוזר המנכ"ל). 20. 20. כפי שאפרט להלן, הנני סבור כי בענין גביית תשלומי ההורים הדין עם העותרים ועם משרד החינוך, שהסכים לקבלת העתירה בענין זה. להלן פירוט דרישות התשלום מההורים אל מול חוזר המנכ"ל: 20.1. 20.1. בגין סעיף "לימודי העשרה ותוכניות לימודים נוספות" התבקשו הורי התלמידים בכיתות א' - ג' לשלם 680 ₪ והורי תלמידים ד'-ו' לשלם 720 ₪. בהתאם לחוזר המנכ"ל ביה"ס אינו רשאי לדרוש בסעיף זה למעלה מ- 327 ₪, שהוא הסכום המירבי שאושר בחוזר המנכ"ל עבור תל"ן בחינוך היסודי. בהתאם לסעיף 8 לחוזר המנכ"ל, ביה"ס אינו רשאי להשתמש בכספים אלה על-מנת לממן שכר של עובדי הוראה (על-מנת לממן לימוד בכיתות קטנות מהתקן). 20.2. 20.2. בגין סעיף "טיולים וסיורים" [עבור תשלומים מרצון, בנוסף לתשלומי הרשות] התבקשו ההורים לשלם סך של 290 ₪ להורי תלמידים בכיתות א' - ג'; 450 ₪ להורי תלמידים ד'-ה' ו- 300 ₪ להורי תלמידי כיתות ו'. משרד החינוך סבור כי בהתאם לחוזר המנכ"ל ביה"ס אינו יכול לגבות כספים בגין טיולים וסיורים במסגרת התשלומים מרצון, שכן משרד החינוך קבע במסגרת תשלומי הרשות את הסכום המירבי אותו ניתן לגבות בגין טיולים והעמידם על סך של 90 ₪ בגין טיול ליום אחד לכיתות א'-ה' ו- 280 ₪ בגין טיול ליומיים עבור תלמידי כיתות ו'. 20.3. 20.3. בגין סעיף "מחשבים ואינטרנט" התבקשו ההורים לשלם סך של 140 ₪. חוזר המנכ"ל אכן מאשר גבייה במסגרת תשלומים מרצון לצורך חיבור ביה"ס לרשת האינטרנט, אך כפי שהובהר ע"י משרד החינוך, בביה"ס שימש הסכום שנגבה גם לצרכים אחרים הקשורים למחשוב ואינטרנט, כגון: התקנת ציוד ותשתיות, שאסור לגבייה על-פי הוראות סע' 8 לחוזר המנכ"ל. משכך, יש לצמצם הגבייה מההורים בגין מחשבים ואינטרנט לסכום שיכסה את ההוצאות הישירות של החיבור לאינטרנט ושל מימון ההשתתפות בפרוייקט למדע. 20.4. 20.4. בגין סעיף "שיעורים מודרכים בספריה" התבקשו ההורים לשלם 62 ₪. כפי שהובהר ע"י משרד החינוך, סכום זה שימש למימון שכרה של ספרנית ביה"ס. משכך, מדובר בגבייה אסורה, שכן, כאמור, סעיף 8 לחוזר המנכ"ל אוסר על גביית תשלום מההורים לשם מימון שכר עובדי מנהלה ושירותים, שכר עובדי הוראה, שימוש בספריה או השאלת ספרי עיון. 20.5. 20.5. בגין סעיף "רכישת חוברות עזר וערכות לימוד" התבקשו ההורים לשלם 130 ₪. סעיף זה מקביל למעשה לסעיף של השאלת ספרי לימוד בגינו התבקשו ההורים לשלם 220 ₪ במסגרת תשלומי הרשות, ולכן לא ניתן לגבות מההורים סכומים נוספים בגין סעיף זה. מכל מקום, חוזר המנכ"ל מאפשר רכישה מרוכזת של ספרי לימוד רק כאשר המוסד החינוכי אינו מקיים תוכנית להשאלת ספרי לימוד. כן, ככל שמדובר בחוברות אשר מופקות בביה"ס, אין גביית הכספים מתיישבת עם ההוראה שבסעיף 8 לחוזר המנכ"ל האוסרת על גביית כספים לשם "אגרת שכפול". 20.6. 20.6. בגין סעיף "פעילויות בית ספריות, חגים וטקסים" התבקשו ההורים לשלם 210 ₪. במסגרת תשלומי הרשות נגבה מההורים סכום מירבי עבור קיום מסיבות וביה"ס אינו יכול לעקוף את המגבלה על סכום הגבייה המירבי בתשלומי רשות באמצעות גבייה נוספת באמצעות תשלומים מרצון. גם מבחינה ערכית תוצאה בה רק חלק מהתלמידים ישתתפו בפעילות בית ספרית לכבוד חגים או טקסים למיניהם, אינה מתקבלת על הדעת. 20.7. 20.7. בגין סעיף "חמרי לימוד" התבקשו ההורים לשלם 220 ₪, זאת בניגוד לסע' 8 לחוזר המנכ"ל שאוסר על גבייה לשם מימון רכישת חומרי מלאכה וחומרי למידה. 20.8. 20.8. בגין סעיף "הסעות" התבקשו ההורים לשלם 30 ₪, זאת בניגוד לסע' 8 ג' לחוזר המנכ"ל אשר אוסר על גביית תשלומי הורים למימון נסיעות. 20.9. 20.9. בגין סעיף "מיזוג אויר" התבקשו ההורים לשלם 90 ₪, זאת בניגוד לסע' 8 ג' לחוזר המנכ"ל אשר אוסר על גביית תשלומי הורים לצורך הוצאות אחזקה וחשבונות חשמל. 21. 21. בנוסף, ביה"ס נקט בגבייה גורפת מהורי תלמידי ביה"ס [מהורי תלמידי כיתות א'-ג' סך של 1,852 ₪, מהורי תלמידי כיתות ג'-ה' סך של 2,052 ₪ ומהורי תלמידי כיתות ו' סך של 1,902 ₪]. גבייה גורפת זו נוגדת את חוזר המנכ"ל אשר קובע כי התשלום יהא רק עבור שירותים שניתנים בפועל לאותם תלמידים וכי להורים תהיה זכות בחירה בשירותים בהם הם מעוניינים. 22. 22. המועצה טענה כי גביית תשלומים מרצון אינה מוגבלת בסכום מירבי על-פי החוק או על-פי חוזרי המנכ"ל. על כך אין מחלוקת, אך מאחר וסעיפי התשלום הינם אסורים לגבייה מההורים (זולת האינטרנט והפרוייקט למדע), אין כל משמעות לטענה זו. 23. 23. נראה כי על-מנת להיכנס תחת הקטיגוריה של "תשלומים מרצון" ייחסה המועצה בטיעוניה, את רוב הגבייה בגין התשלומים מרצון, ל"פרוייקטים לימודיים" (כאמור על-פי סע' 5 לחוזר המנכ"ל, ניתן לגבות תשלומים מרצון בגין פרוייקטים לימודיים). המועצה ייחסה ל"פרוייקטים לימודיים" את דרישת התשלום הן בגין "לימודי העשרה ותוכניות לימודים נוספות", הן בגין שיעורי תגבור לימודיים המתקיימים בכל הכיתות בקבוצות קטנות במקביל לשיעורי המחנכת, והן בגין טיולים וסיורים. הנני דוחה פרשנות מוצעת זו מכל וכל. פרשנות זו לא עולה בקנה אחד עם מבחן ההגיון ועם חוזר המנכ"ל, כפי שפורט לעיל. 24. 24. יתרה מכך, בהתאם לסע' 5 לחוזר המנכ"ל, גבייה לשירותים מרצון חייבת לקבל את אישור כל הורי התלמידים המקבלים את השירות, כאשר בשום מקרה אין לחייב תלמידים להזדקק לשירותים אלה ולחייב את ההורים ברכישתם. כן, במידה ומקיימים את השירותים הללו במסגרת יום הלימודים, יש לשתף בו כל התלמידים, לרבות מי שלא שילמו עבורו. גם אם תשלומים אלה היו יכולים להיחשב ל"תשלומים מרצון", וכאמור אין זה המצב, הרי שלא הייתה כל הצדקה למכתב האולטימטום שנשלח להורי התלמידים ע"י ביה"ס (נספח א' לעתירה), בו למעשה צוין באופן גורף שאם ההורים לא ישלמו עבור ה"שירותים מרצון", ילדיהם לא יזכו להשתתף בפעילויות, זאת מבלי לעשות הפרדה בין שירותים המתקיימים במהלך יום הלימודים לבין כאלה שמתקיימים לאחר יום הלימודים, כנדרש לפי חוזר המנכ"ל. 25. 25. המועצה שבה וטענה כי גם מי שלא שילם בגין השירותים מרצון, נהנה מאותן העשרות, כך שלא נגרם כל עוול גם למי שלא הסכים לשלם עבור אותם שירותים ולא נגרם חוסר שוויון בין תלמידי בית הספר. ואני שואל - איך טענה זו עולה בקנה אחד עם תוכנו של מכתב האולטימטום מיום 21.2.05 שנשלח להורי התלמידים ועם הנימה העולה ממנו?! 26. 26. נשאר אם כן להכריע בשאלת ועד ההורים - אף בענין זה הסכים משרד החינוך עם עמדת העותרים כי ההנהלה הציבורית של ביה"ס אינה ועד הורים שנבחר כדין, זאת לאור חוזר מנכ"ל תשס"ד/ 4 (א) 2.3-6 "אורחות חיים במוסדות חינוך" אשר קובע כי נציגות ההורים בביה"ס תיבחר באמצעות בחירה של נציגות הורים של כל כיתה על-ידי אסיפה כללית של כל הורי התלמידים בכיתה, כאשר מקרב כלל נציגויות הכיתות נבחרת נציגות ההורים המוסדית. המועצה כאמור טוענת כי חוזר מנכ"ל המתיימר לקבוע הנחיות לבחירת ועד הורים אינו בעל תוקף מחייב כלפי הורי התלמידים, והוא מהווה למעשה הנחיה פנימית בלבד. כן ציינה המועצה כי גם אם חוזר המנכ"ל היה מחייב את הורי התלמידים בביה"ס, הרי שמכל מקום לפי חוזר המנכ"ל אין חובה שיהיה ועד הורים (סעיף 2.2 י"ז לחוזר המנכ"ל). לפיכך, כך המועצה, יש לבחון את ההנהלה הציבורית מבחינה מהותית ולא מבחינה טכנית צורנית ולבחון האם האינטרס של שיתוף ומעורבות ההורים מושג ע"י קיום ההנהלה הציבורית. 27. 27. אינני רואה עין בעין עם טיעון המועצה בענין זה. חוזר המנכ"ל "אורחות חיים במוסדות החינוך" הוצא ע"י מנכ"ל משרד החינוך בהתאם לסמכותו הכללית לקבוע מדיניות ונוהלים בעניינים פדגוגים ומנהליים לגבי מוסדות חינוך רשמיים, זאת מכח תקנה 3(א) לתקנות חינוך ממלכתי סדרי פיקוח, התשי"ז-1956. נכון הוא שעל-פי סע' 2.2 י"ז לחוזר המנכ"ל "אורחות חיים במוסדות החינוך", נקבע כי נציגות הורים בית ספרית (או לצורך הענין: ועד הורים) היא זכות להורים ולא חובה, אך כפי שאכן צוין זו זכות שיש להורים ועל בית הספר לאפשר להורים להקים ועד הורים. ההנהלה הציבורית כאמור לא נבחרה ע"י הורי התלמידים בבית הספר, בראש ההנהלה עומד אדם שאיננו הורה לילדים בביה"ס, נכללים בו עובדי מועצה, משתתפים בו מורים מביה"ס וכיוצ"ב פגמים. גם אם אלך לגישת המועצה ואבחן את ההנהלה הציבורית מבחינה מהותית ולא מבחינה טכנית, הרי שגם אז ברור שהאינטרס של שיתוף ומעורבות ההורים לא מושג ע"י קיום ההנהלה הציבורית, שהרי ההנהלה הציבורית היא הכלי שבאמצעותו בוצעה הגביה הבלתי חוקית של תשלומי ההורים ע"י ביה"ס (נספח א' לעתירה) 28. 28. סוף דבר - אני מקבל את העתירה, פרט לסעד של העמדת מנהלת ביה"ס לדין משמעתי, וזאת כדלקמן: 28.1. 28.1. בהסכמת הצדדים, משרד החינוך מינה בודק חיצוני לשם בדיקת הדו"חות הכספיים של ביה"ס. לבקשת העותרים, ולמען הסדר הטוב, הריני לציין כי הבודק יהיה רשאי לבצע בדיקתו גם במועצה האיזורית זבולון, ככל שיש בה נתונים לגבי העניינים הכספיים המתנהלים בביה"ס. 28.2. 28.2. כפי שפורט בסעיף 20 לעיל, וכפוף לאמור שם, אני קובע שדרישת התשלומים לשנת תשס"ה הייתה בלתי חוקית ודינה להתבטל. 28.3. 28.3. על ביה"ס לאפשר להורים לקיים את זכותם לכונן ועד הורים כדין. ההנהלה הציבורית איננה מהווה תחליף לועד הורים. 29. 29. בשים לב לכך שמשרד החינוך הסכים לקבלת העתירה, ככל שאני קיבלתי אותה, הנני מורה כי המועצה המקומית תשלם לכל העותרים גם יחד הוצאות משפט, לרבות שכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ. דיני חינוךבית ספרעתירה מנהלית