תושבות לילד שנולד בישראל

להלן פסק דין בנושא תושבות לילד שנולד בישראל: פסק דין העותר, הינו אסיר המרצה עונש מאסר בפועל לתקופה של 60 שנות מאסר בגין ביצוע עבירות בטחון. בעתירה זו, שהוגשה ביום 23.9.03, מבקש העותר כי המשיב, יורה לרשום את בנו במרשם האוכלוסין של מדינת ישראל. הבן נולד בישראל ביום 7.11.02. לאחר שהעותר החל לרצות את עונשו. לעותר שני ילדים נוספים, ילידי 4.5.97 ו- 29.12.00 הרשומים במרשם האוכלוסין בישראל. לטענת העותר, מאז מאסרו, קיבל אביו את האחריות למשפחתו והוא מפרנסם ודואג לצורכיהם. אביו של העותר שלח למשיב בדואר בקשה לרישום נכדו במרשם האוכלוסין אך לא שמר את האישור על כך. עד היום לא קיבל האב תשובה לבקשתו. לפי עמדת העותר, יש לרשום את הקטין במרשם האוכלוסין של ישראל לאור תקנה 12 לתקנות הכניסה לישראל. לטענת העותר, התקנה מורה כי ילד להורים שאינם בעלי מעמד זהה, יקבל את מעמד אביו או אפוטרופסו. הואיל והעותר הינו תושב קבע בישראל, על המשיב, לטענת העותר, להעניק מעמד זה לילדו. התקנה, לגרסת העותר, איננה מותירה שיקול דעת לשר הפנים בעניין רישומו של ילד שאביו תושב ישראל, במרשם האוכלוסין. המשיב מתנגד לבקשה. המשיב טוען כי תקנה 12 עניינה רכישת מעמד בישראל, להבדיל מרישום דקלרטיבי של בעל מעמד. מי שנולד לתושב קבע שאיננו אזרח ישראלי או בעל תעודת עולה, אינו בעל זכות קנויה לשהות בישראל. ישיבתו בישראל מותנית ברישומו על פי תקנה 12 או במסגרת בקשה לאיחוד משפחות. תקנה 12, לפי עמדת המשיב, נועדה למנוע מציאות של העדר מעמד כלשהו לילדי תושבי קבע בישראל שזה מקרוב נולדו ואשר נמצאים בחזקת הוריהם. במסגרת תקנה זו, כאשר אין מעמד זהה לשני ההורים, נבחן מרכז החיים של הקטין והוריו. במקרה הנדון, הואיל והעותר מרצה עונש מאסר בפועל של 60 שנים, מחזיקה אשתו, מבחינה חוקית, בילדיהם. לאשת העותר אין כל מעמד בישראל. בקשתה לאיחוד משפחות סורבה עוד בשנת 1997 ומאז לא הוגשה בקשה חדשה. אשר לטענה כי הילד מתגורר אצל הסב, תשובת המשיב היא כי הבחינה מתייחסת להורי הקטין ולא לקרובים אחרים. אין בידי להתערב בהחלטת המשיב. חוק הכניסה לישראל, התשי"ב - 1952 (להלן - "החוק"), אינו מעניק זכות לישיבת קבע בישראל מ"כוח לידה". "מעיון בהוראותיו השונות של חוק הכניסה לישראל עולה כי אין הוא קובע זכות לישיבת קבע בישראל מ"כוח לידה", בדומה להסדר הקבוע בהוראות חוק האזרחות, תשי"ב - 1952 בדבר אזרחות מ"כוח לידה". בהעדר הוראת חוק הקובעת זכות לישיבת קבע מ"כוח לידה", מי שנולד בישראל, ואיננו אזרח ישראל על-פי הוראות חוק האזרחות, ישיבתו בישראל תהיה על-פי אחד מסוגי הרשיונות המפורטים בחוק הכניסה לישראל, הניתנים לפי שיקול דעתו של שר הפנים (בג"ץ 979/99, פבאלואיה קרלו (קטין) אח' נ' שר הפנים). הסמכות להעניק רישיון לישיבת קבע בישראל מסורה, על פי החוק, לשר הפנים. מכוח סמכותו לפי החוק, התקין שר הפנים את תקנה 12 לתקנות הכניסה לישראל. וכך מורה התקנה: "ילד שנולד בישראל, ולא חלו עליו סעיף 4 לחוק השבות, התש"י - 1950, יהיה מעמדו בישראל כמעמד הוריו; לא היה להוריו מעמד אחד, יקבל הילד את המעמד של אביו או אפוטרופסו זולת אם ההורה השני מתנגד בכתב לכך; התנגד ההורה השני, יקבל הילד את המעמד של אחד מהוריו, כפי שיקבע השר." תכליתה של תקנה 12 למנוע פער בין מעמדו של הקטין לבין מעמדו של הורהו המחזיק בו או זכאי להחזיק בו וזאת מטעמים של שמירה על התא המשפחתי ושלום הילד (בג"צ 979/99, פבאלואיה קרלו (קטין) נ' שר הפנים). התקנה, לא נועדה להקנות רשיון ישיבה בישראל מכוח לידה. אין די בכך שאדם נולד בישראל ולאחד מהוריו מעמד של תושב קבע כדי לזכותו ברישיון לישיבת קבע בישראל. הוראת התקנה מניחה לכאורה, כי מי שנולד בישראל להורים בעלי רשיון לישיבת קבע בישראל, מרכז חיי הוריו בישראל. לכן, מטעמים של טובת הילד וכדי לא לפגוע בשלמות התא המשפחתי, יוענק לקטין המעמד של הוריו. כאשר להורים אין מעמד זהה, יקבל הקטין את מעמד אביו או אפוטרופסו ואם ההורה השני מתנגד לכך, יקבע המשיב את מעמד הקטין. במקרה הנדון, העותר, אבי הקטין, שוהה בבית הסוהר למשך תקופה ארוכה. הקטין לכן, איננו מתגורר עמו. לאם הקטין אין רישיון לישיבה בישראל. בנסיבות אלה, תכלית התקנה, למנוע נתק בין הקטין לבין ההורה המשמורן שהוא בעל זכות לישיבת קבע בישראל, איננה מתקיימת. (לסרוב המשיב להעניק לבן זוג של אסיר המרצה עונש מאסר ממושך, מעמד של תושב קבע, ראו עע"ם 7088/03, נאדיה מחאמיד ואח' נ' שר הפנים). תקנה 12 מתייחסת למעמדם של הורי הקטין ולא למעמדם של קרובים אחרים והיא נועדה לשמור על התא המשפחתי המורכב מבני זוג וילדיהם. לכן ברגיל, הבחינה של מרכז החיים תתייחס להורי הקטין ולא לקרובים אחרים. אין בכך כדי לקבוע כי במקרים מיוחדים ויוצאי דופן לא יהא מקום לבחון את מרכז החיים של קרוב אחר אשר במשמורתו החוקית נמצא הקטין. במקרה הנדון, לא נטען בעתירה כי אם הקטין איננה כשרה לגדל את בנה. בנסיבות אלה, כאשר לאם אין רשיון לישיבת קבע בישראל, אין מקום להתערב בהחלטת המשיב שלא להתחשב במעמדו של הסב. הלכה פסוקה היא כי לשר הפנים מסור שקול דעת רחב בכל הנוגע להענקת רשיון לישיבת קבע בישראל על פי חוק הכניסה לישראל. בית המשפט אינו מתערב בדרך כלל בהחלטות אלה. לא מצאתי בנסיבות הנדונות כי נפל פגם בשיקול דעתו של המשיב המצדיק את התערבות בית המשפט. לפיכך אני מורה על דחיית העתירה. קטיניםמשרד הפניםתושבות