בפנינו בקשתה של עמותת מועדון לקידום כדורגל נשים בנות טבעון (להלן - המבקשת), להורות על ביטול פסק הבורר שניתן ביום 6/12/09 על ידי הבורר עו"ד דניאל שירן (להלן - פסק הבורר ) בסכסוך שבינה לבין שחקנית הקבוצה הגב' הילה סבג (להלן - המשיבה), במסגרתו תבעה המשיבה את המבקשת בפני הבורר , לתשלום שכרה בגין עונת המשחקים 2008/09. העובדות ואלה העובדות שביסוד המחלוקת נשוא בקשה זו: 1. המשיבה שימשה כאמור כשחקנית כדורגל בקבוצת הכדורגל אותה מפעילה המבקשת, ואין חולק בין הצדדים כי שיחקה בקבוצה בעונת המשחקים 2008/09. בין הצדדים נחתם הסכם ביום 26/4/09 (בסוף העונה) המסדיר את תנאי ההתקשרות בין הצדדים לעונת המשחקים 2008/09, כאשר על פיו התחייבה המשיבה לשלם לתובעת הסך של 2,000 ₪ לחודש, החל מיום תחילת הלידה ועד לסיומה. אין בהסכם ציון לגבי מועד תחילת העונה או סיומה. 2. ביום 13/8/09 הגישה המשיבה תביעה לבורר לתשלום שכרה בגין עונת המשחקים 2008/09, לטענתה החל מראשית חודש 10/08 ועד לחודש 4/09 ועד בכלל, בסך כולל של 16,000 ₪ ובניכוי שיק על סך של 2,000 ₪ ששולם לה על חשבון שכרה הנ"ל. 3. לטענת המשיבה בכתב הגנתה בפני הבורר , המשיבה היתה זכאית לסך של 10,000 ₪ בלבד בגין עונת המשחקים 2008/09 שנמשכה לטענתה 5 חודשים בלבד. לא זו אף זו. מתוך התמורה הנ"ל לה היתה זכאית המשיבה טענה המבקשת כי שולם למשיבה הסך הכולל של 2,500 ₪ כמפרעה בשני תשלומים, וכן הסך של 2,000 ₪ בו הודתה המשיבה. כמו כן לטענת המבקשת בכתב הגנתה, יש לקזז מן התמורה המגיעה למשיבה את הסך של 5,000 ₪ ששילמה המבקשת עבור קורס מדריכים ודמי רישום למכון וינגייט בגין המשיבה, ואת הסך של 500 ₪ קנס בו נקנסה המשיבה לטענתה בועדת משמעת, ועל כן לשיטתה אינה חייבת דבר למשיבה והיא קיימה את ההסכם בין הצדדים במלואו. כפעל יוצא מכך עתרה המשיבה לכך שהבורר ידחה את בקשת המשיבה לשחרור או העברה מן הקבוצה, מן הטעם שכאמור קיימה את ההסכם במלואו. מנגד, עמדת המשיבה היתה כי הסך של 2,500 ₪ שולם לה ע"ח השכר שהגיע לה עבור אימון קבוצת הנערות של הנתבעת (ואף זאת מתוך הסך של 4,000 ₪). לגבי הסך של 5,000 ₪ עמדת המשיבה היתה כי לא נאמר לה ולא סוכם עמה כאילו עלות השתתפותה בקורס תהיה על חשבונה ותנוכה משכרה לעונת 2008/2009. לגבי הטענה בדבר ניכוי הסך של 500 ₪ טענה המשיבה כי לא ידעה כלל על כך שוועדת משמעת של הנתבעת קנסה אותה כביכול בסכום של 500 ₪ עקב היעדרות מאימונים, הכחישה כי נעדרה מיותר מ- 2 אימונים, והעידה בעדותה בפני הבורר , כי בכל העדרות קיבלה את אישורו של יו"ר המבקשת. 4. עד כאן לגבי מהות הסכסוך שבין הצדדים. מכל מקום, עם קבלת כתב התביעה נשלחו לצדדים הזמנות לדיון בפני הבורר ליום 16/9/09. ביום 13/9/09, 3 ימים לפני המועד שנקבע לדיון, פנה נציג המשיבה - מר ליאור ניסן אל הבורר וביקש את דחיית הדיון הואיל וטרם הספיק להגיש כתב הגנה ולהכין את העדויות הרלוונטיות. הבורר נענה לבקשה, הורה על דחיית הדיון ליום 23/9/09 לאחר שתיאם את המועד עם הצדדים. 5. ואמנם, ביום 23/9/09 התקיימה ישיבת בוררות ראשונה, ודוק כתב ההגנה של המבקשת נמסר למשיבה רק כחצי שעה לפני הישיבה אך למרות זאת נאותה המשיבה לקיים את ישיבת הבוררות כדי לא להביא לדחיתה. בישיבה זו מסרה המשיבה את עדותה ונחקרה עליה בחקירה נגדית על ידי יו"ר המבקשת, והמשך הדיון נקבע ליום 15/10/09. 6. ביום 13/10/09 נתקבלה במשרדי הבורר בקשת דחיה שהוגשה ע"י ב"כ המשיבה אשר בינתיים נתמנה לייצגה. הבורר נענה לבקשה ובתיאום עם הצדדים קבע את מועד הישיבה ליום ה' (12/11/09) בשעה בשעה 11:00. 7. אין חולק כי בבוקר הדיון שנועד ליום 12/11/08 הוגשה בקשה לבורר על ידי נציג המבקשת, מר ניסן לדחיית הדיון בשל מחלה. וכך מתוארת השתלשלות העניינים שלאחר מכן בסעיפים 9-20 לפסק הבורר : "9. בבוקר היום שנקבע לדיון נשלחה אלי ע"י יו"ר הנתבעת, מר ליאור ניסן, בקשת דחיה בפקס. גם בקשה זו נשלחה מהפקס של הנתבעת שמספרו: 077-4004386. 10. בבקשה צויין ע"י הנ"ל כי הוא נתקבל בחיידק בגרון וחום גבוה ואין באפשרותו לצאת מהמיטה. לבקשת הדחיה צורף העתק אישור רופא שביקר בביתו של מר ניסן והמלצה לחופש מחלה ליומיים (13.11.09-12.11.09). 11. בעקבות האמור החלטתי לבטל את ישיבת הבוררות שנקבעה כאמור לאותו יום (12.11.09) ושלחתי לצדדים את החלטתי, לפיה תתקיים הבוררות במשרדי ביום ג' (17.11.09) בשעה 12:00. 12. החלטתי נשלחה לשני הצדדים בפקס עוד באותו יום, כולל לנתבעת, לפי מס' הפקס הקבוע שלה, ממנו נשלחה גם בקשת הדחיה באותו יום. 13. המכתב נתקבל אצל הנתבעת בפקס הנ"ל. 14. במכתבי הנ"ל ציינתי כי בכוונתי לקיים בתאריך 17.11.09 את הבוררות עד תומה וכי לא אדחה אותה פעם נוספת, אפילו אם מי מהצדדים ייעדר מהישיבה. 15. הצדדים לא הגיבו להודעה שבמכתבי הנ"ל מיום 12.11.09 ולא נשלחה ע"י מי מהם כל בקשת דחיה. 16. ביום 12.11.09 בשעה 12:00 התייצבו במשרדי לדיון התובעת ובא כוחה, בעוד שלא היתה התייצבות מטעמה של הנתבעת. 17. בשעה 12:10 התקשרתי טלפונית לביתו של מר ליאור ניסן, אשר טען באוזני כי לא קיבל את מכתבי ולא ידע, על מועד הישיבה. 18. אציין מיד, כי תגובתו של מר ניסן לא היתה מקובלת עלי, מאחר וכאמור ברשותי אישור המעיד כי קיבל את מכתבי מיום 12.11.09, אשר נשלח, זמן קצר לאחר בקשת הדחיה שהוגשה על ידו, לאותו פקס שממנו שלח את בקשתו הנ"ל. 19. לאור האמור הודעתי לנ"ל כי בכוונתי לקיים את ישיבת הבוררות כפי שהחלטתי. 20. ישיבת הבוררות ביום 17.11.09 נתקיימה איפוא בהיעדר נציג הנתבעת, אשר הוזמן אך לא טרח להופיע". פסק הבורר 8. ביום 6/12/09 ניתן פסק הבורר , במסגרתו התקבלה תביעת המשיבה בחלקה, לאחר שבחן את טענות הצדדים זה בכה וזה בכה, וקבע: "44. התוצאה היא, כי אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את סכום החוב כפי שהוכח בפני, בסך 13,000 ₪, בניכוי סך 4,000 ₪ כפיצוי על השקעתה של הנתבעת בעלות הכשרתה של התובעת כמדריכה, דהיינו סך 9,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל". 45. כמו כן, הנני קובע, כי התובעת תהיה רשאית לעבור לקבוצה אחרת הרשומה בהתאחדות לכדורגל. התובעת תמציא לנתבעת טופס העברה לחתימתה. ובמידה והנתבעת לא תחתום על טופס זה - ייחשב פסק הבורר כאסמכתא לחיובה של הנתבעת להעברת התובעת, ואני מורה כי ההתאחדות לכדורגל תרשום את התובעת בכל קבוצה עפ"י בחירתה של התובעת, וכרטיס השחק של התובעת יועבר לקבוצה שבה תירשם התובעת. כמו כן חויבה המבקשת לשלם למשיבה את הוצאות אגרת הבוררות בסך של 1,450 ₪, שכר טרחת עו"ד בסך 2,310 ₪ (כולל מע"מ) ושכ"ט הבורר בסך 1,747.50 ₪ (כולל מע"מ). ההליכים 9. ביום 27/12/09 הגישה המבקשת את בקשתה שבנדון לביטול פסק הבורר באמצעות יו"ר המבקשת - מר ליאור ניסן, ללא ייצוג של עו"ד. לציין כי מתוך הבקשה נחזה היה כי מבוקש במסגרתה גם לעכב את ביצוע ההחלטה ככל שהיא מתייחסת להעברת המשיבה לקבוצה אחרת, ואולם הבקשה נעדרה פרטים מהותיים לרבות בכל הנוגע למועדים הרלוונטיים, ומידת דחיפותה. לבקשה צורף מסמך שכונה "תצהיר" הגם שלא אושר על ידי עו"ד או גורם מוסמך אחר, על פי דין. הואיל ובית הדין היה ער לכך שהמבקשת איננה מיוצגת, ניתנה החלטת בית הדין על קיום דיון במעמד הצדדים בהקדם בבקשת הביטול לגופה ביום 25/1/10, באופן שייתר את הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע. 10. ביום 25/11/10 התייצבו הצדדים לדיון בפני בית הדין. בפתח הדיון הבהיר מר ניסן, כי אין למבקשת טענות כלפי מעברה של המשיבה לשחק בקבוצה אחרת, וכי הבקשה לביטול מופנית כלפי הסעד הכספי שנפסק למבקשת במסגרת פסק הבורר . יותר מכך, לשיטתו, מלכתחילה לא היתה למבקשת כל התנגדות לכך שהמשיבה תעבור לקבוצה אחרת ואלמלא הייתה המשיבה מגישה את התביעה לבוררות, הנושא כלל לא היה מתעורר. זאת ועוד, מר ניסן ביקש במעמד זה לדחות את הדיון על מנת לאפשר למבקשת להיות מיוצגת על ידי עורך דין בהליך זה. לציין, כי למרות התנגדות המשיבה שהתייצבה לדיון עם בא כוחה, לדחיית הדיון ניתנה החלטת בית הדין, לפיה, אין בית הדין רואה לנכון לשלול מהמבקשת את האפשרות להיות מיוצגת בהליך זה על ידי עו"ד כפי שהתבקש על ידיה. יחד עם זאת נקבע כי תנהלותה של המבקשת כעולה מדברי נציגה בפני בית הדין איננה מקובלת, למבקשת היה די והותר זמן לדאוג לייצוג משפטי, כך שישיבת בית הדין שנקבעה לבקשתה כדי לדון בעתירתה לביטול פסק הבורר , לא תרד לטמיון. אי לכך, נדחה הדיון ליום 9/2/10 בכפוף לתשלום הוצאות המשיבה בסך של 1,500 ₪ בתוספת מע"מ ללא קשר לתוצאות פסק הדין הסופי, בגין הישיבה המיותרת אליה התייצבה המשיבה כאמור עם בא כוחה. 11. לישיבה מיום 9/2/10 התייצבו שני הצדדים עם באי כוחם. בהסכמת הצדדים הורינו כי בכפוף לאישור מר ניסן את נכונות הנטען בבקשה מיום 27/12/09, תחשב זו כתצהיר עדות ראשית מטעמו, ותתאפשר חקירה נגדית על אותו תצהיר. ואמנם בהמשך לכך אישר מר ניסן לאחר שהוזהר כדין לומר את האמת, את נכונות כל האמור במסמך שנחתם על ידו ביום 27/12/09 תחת הכותרת "תצהיר" ונחקר תחת אזהרה בפנינו, בחקירה נגדית. לאחר מכן סיכמו באי כח הצדדים את טענותיהם בעל פה בפנינו. טענות המבקשת לביטול פסק הבורר 12. במסגרת סיכומיה, עתרה המבקשת לביטול פסק הבורר , על פי העילה שבסעיף 24 (4) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן - חוק הבוררות) וכפעל יוצא מכך על פי העילה שבסעיף 24(10) לחוק הבוררות. לטענתה בסיכומיה, עסקינן בפסק בוררות שניתן בהעדר התייצבות מטעם המבקשת ומבלי שבעצם ניתן לה יומה בהליך הבוררות. לטענתה, בדיון זה המבקשת התכוונה להביא את כל ראיותיה והוכחותיה לתמיכה בטענות ההגנה שלה. זאת ועוד, לטענתה יו"ר המבקשת הודיע לבורר מיד על מחלתו וביקש לדחות את ישיבת הבוררות. בידיו היה אישור מחלה עד ליום 17/10/09 ולכן רק סביר להניח כי אילו הוא היה יודע על קביעת ישיבת בוררות נוספת לאותו מועד היה פועל גם בעניין זה, אם לדחות את הישיבה או אם לדאוג להבאת העדים מטעמו. לשיטת, הגם שהיה נוהג להודיע על ישיבות גם טלפונית וגם באמצעות הפקס, לא טען הבורר כי נמסרה הודעה טלפונית על הישיבה או כי התבקש אישור לפקס לקבלת הפקס אצל המבקשת לאחר שנשלח הפקס, מה גם שאישור על משלוח וקבלת הפקס אצל מר ניסן לא הוצג. במצב דברים זה, התקיימה ישיבה במעמד צד אחד בלבד מבלי שהצד השני יודע על קיומה ובאופן שלא ניתנה לו הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו, ולפיכך מתקיימות בענייננו הנסיבות כאמור בסעיף 24 (4) המצדיקות ביטולו של פסק הבורר . עסקינן בענייננו בעילה שעניינה בפגיעה בכללי הצדק הטבעי והוכרה כעילה לביטול פסקי בוררות ואין מדובר בפגם פורמאלי אלא בעניין מהותי, היורד לשורשם של דברים. עוד מוסיפה המבקשת כי על בית הדין לבחון את תקינות הליך הבוררות לא בחינה מהותית של תוצאות ההליך, כאשר ההתערבות נדרשת משיקולי צדק ועל מנת למנוע עוות דין. למבקשת יש טענות טובות ולכל הפחות כאלה שראויות להישמע שנתמכו גם באמצעות ההסכם בין הצדדים, ופרוטוקול וועדת משמעת שנערך למשיבה, כאשר הבורר ראה נכון להעדיף עדויות בעל פה כנגד מסמכים אלו בכתב באופן שמדגיש עוד יותר את הפגיעה בכללי הצדק הטבעי ואת עיוות הדין שנגרם למבקשת. 13. לטענת המשיבה בסיכומיה מנגד, יש לדחות את הבקשה שבנדון. הגם שבית הדין לא אמור להדרש לתוכן הפסק, המדובר בפסק בורר מפורט ומנומק. השאלה שבעובדה שאליה יש להדרש היא הוכיחה המבקשת, שעליה מוטל הנטל לעשות כן, שבאמת נציג המבקשת לא קיבל את הפקס באותו יום, כדי שיוכל לתמוך בטענה שלו שהוא "לא ידע" על אותו דיון, אך המבקשת לא עשתה כן. המבקשת נמנע מלהציג את פלט הפקסים שהתקבלו באותו יום אצל המבקשת, כדי להראות שמספר הפקס של הבורר לא מופיע בו. מר ניסן אישר בחקירתו הנגדית, כי הבורר הבהיר לו שהוא מתכוון לקיים את הדיון בכל מקרה, ולמרות זאת הוא לא ביקש מן הבורר לעכב את הדיון בשעה שעתיים ולאפשר לו להתייצב לדיון, לרבות לאפשר לאחיו שהוא מנהל הקבוצה, לעשות כן. מכל מקום, אין יסוד לגרסת המבקשת כי התכוונה להעיד עדים באותה ישיבה שכן בפרוטוקול הדיון מיום 23/9/09 מצוין כי המשיבה מבקשת לזמן עוד שני עדים וכלל לא מצוין שהמבקת מתכוונת להעיד עדים. חזקה על הבורר שעשה מלאכתו נאמנה וכי דבריו בפסק הם אמת וחזקה זו לא נסתרה. אי לכך, לא התקיימה העילה שבסעיף 24 (4) לחוק הבוררות, בייחוד לאור העובדה שעל פי חוק הבוררות הבורר לא מחויב לדיני הראיות ולסדרי הדין בסדר הדין האזרחי ואין חובה להתקשר ולוודא קבלת הפקס ובייחוד לאור העובדה שהמבקש לא טרח לעשות את המינימום הנדרש, אם לטענתו אכן הוא לא קיבל את הפקס, להרים טלפון לבורר ולברר את מועד הדיון.  דיון והכרעה 14. סעיף 24 לחוק הבוררות, מונה את העילות לביטול פסק הבוררות כדלקמן: "(1) לא היה הסכם-בוררות בר-תוקף; (2) הפסק ניתן על ידי בורר שלא נתמנה כדין; (3) הבורר פעל ללא-סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם-הבוררות; (4) לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו; (5) הבורר לא הכריע באחד הענינים שנמסרו להכרעתו; 6) הותנה בהסכם-הבוררות שעל הבורר לתת נימוקים לפסק והבורר לא עשה כן; (7) הותנה בהסכם-הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין והבורר לא עשה כן; (8) הפסק ניתן לאחר שעברה התקופה לנתינתו; (9) תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור; (10) קיימת עילה שעל פיה היה בית-משפט מבטל פסק-דין סופי שאין עליו ערעור עוד" אלו הן העילות המצדיקות ביטול הפסק, ומהוות הן רשימה סגורה. זאת ועוד, סעיף 26 (א) לחוק הבוררות קובע: "בית המשפט רשאי לדחות בקשת ביטול על אף קיומה של אחת העילות האמורות בסעיף 24, אם היה סבור שלא נגרם עיוות דין." 15. בענייננו כאמור עותרת המבקשת לביטול פסק הבורר על יסוד סעיף 24(4) לחוק הבוררות, המאפשר את ביטול פסק הבורר , אם: "לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו" (ההדגשה הוספה - א.ר.ק.). עילת ביטול זו, הנגזרת מזכות הטיעון שבכללי הצדק הטבעי, החולשים על הליך הבוררות מעצם טיבו כהליך מעין שיפוטי. ודוק, סעיף 24(4) עוסק בכך שלא ניתנה לבעל הדין "הזדמנות נאותה לטעון טענות", במובחן מנסיבות בהן ניתנה לו הזדמנות נאותה לעשות כן, אך הוא החמיצה. ואמנם, בהשלמה לכך, קובע סעיף 15(א) לחוק הבוררות: "בעל-דין שהוזמן כדין לישיבה פלונית ולא התייצב, רשאי הבורר באותה ישיבה לדון בסכסוך בהעדרו; בעל-דין שנדרש לטעון טענותיו במועד שנקבע לכך ולא עשה כן, רשאי הבורר לפסוק בסכסוך בהעדרו". 16. ולענייננו, כאמור, בהחלטה מיום 12/11/09 נעתר הבורר לבקשת המבקשת לדחיית הדיון שנקבע לאותו יום, ודחה אותו ליום 17/11/09. כעולה לכאורה מתוך פסק הבורר החלטה זו נשלחה לשני הצדדים באותו יום ולאותו מכשיר פקס ממנו נשלחה בקשת הדחיה של המבקשת. מכאן, שהשאלה המונחת לפתחנו איננה האם ניתנה למבקשת "הזדמנות נאותה לטעון טענות" בישיבה שהתקיימה ביום 17/11/09, אלא השאלה היא האם אמנם הגיעה ההחלטה מיום 12/11/09 לידי המבקשת. 17. המבקשת לא דקה פורתא באשר להסכם הבוררות החל על יחסי הצדדים, ואף לא התייחסה לשאלה האם נקבעה בהסכם זה דרך מסוימת להמצאת מסמכים או החלטות של הבורר . כעולה מעדות מר ניסן בפנינו (ראה: בעמ' 5 לפרוטוקול ש': 23-24) בפעל נעשו ההזמנות לדיונים באמצעות הטלפון ופעם אחת גם באמצעות הפקס. בהעדר ראיה להוראה המחייבת דרך המצאה מסוימת של החלטות או זימונים לדיון, ולאור עדותו של נציג המבקשת עצמו בפנינו, נחה דעתנו כי הזמנה לישיבות באמצעות הפקס או הטלפון, היתה הזמנה כדין. 18. בפסק הבוררות הבהיר הבורר ב"רחל ביתך הקטנה", כי המציא את ההחלטה המאשרת את בקשת הדחיה שהגיש מר ניסן באמצעות הפקס, לשני הצדדים באותו יום שבו שלח מר ניסן את בקשתו שלו באמצעות הפקס, וכי עשה כן לאותו מספר פקס ממנו נשלחה הבקשה ואשר אליו נשלחו החלטותיו האחרות. ודוק, כעולה מעדות מר ניסן בפנינו (ראה: עדותו בעמ' 5 לפרוטוקול ש': 14-15) זהו אמנם מספר הפקס המצוי בביתו. כמו כן ציין הבורר במסגרת הפסק, כי בידיו אישור המעיד כי מר ניסן קיבל את החלטתו הנ"ל, וכי זהו הטעם שבעטיו לא קיבל את טענת מר ניסן כי לא ידע על מועד הישיבה שנקבעה ליום 17/11/09. 19. בנסיבות אלו, הנטל לשכנע את בית הדין, כי חרף הנחזה לכאורה מפסק הבורר , לא כך היו פני הדברים, מוטל על המבקשת. נפנה איפוא לבחון האם עמדה המבקשת בנטל זה. 20. וכך, מלכתחילה מעיון בבקשה לביטול פסק הבורר עצמה, וליתר דיוק במה שלא נטען בה, מצאנו את גרסת המבקשת (אשר נוסחה על ידי מר ניסן עצמו) כמעוררת תהיות. באותה בקשה ואף במסמך שצורף לה והוכתר על ידי מר ניסן כ"תצהיר" (הגם שאינו מאושר כתצהיר על פי דין), לא נטען כי ההחלטה בדבר ההזמנה לדיון לא התקבלה על ידי המבקשת. כל שנטען באותה בקשה היה שהמבקשת לא קיבלה לידיה את "אישור הפקס בו מודיע עו"ד דניאל שירן מודיע ומאשר שקיבל אישור על ההזמנה לדיון על פי סעיף 13 לכתב הבוררות". בהמשך, מלינה המבקשת על הבורר על שלא טרח להתקשר טלפונית כדי לאשר שהפקס התקבל, אך את הטענה האלמנטארית לפיה לא קיבלה לידיה את ההחלטה, לא טענה המבקשת בבקשתה או באותו מסמך המכונה על ידיה "תצהיר". זאת ועוד, בהמשך הבקשה מלינה המבקשת על הבורר על כך שהתעלם "לחלוטין" מתוכן האישור הרפואי שניתן למר ניסן ע"י ד"ר אבינועם מרקוביץ לחופשת מחלה עד ליום 17/11/09 וקבע את הדיון למועד זה. דא עקא, שעיון באישור ד"ר מרקוביץ מעלה כי אישור זה הופק רק ביום 15/11/09. משלא נטען על ידי המבקשת כי אישור זה הומצא לבורר ובהינתן כי האישור הרפואי שהומצא לבורר ביום 12/11/09 על ידי מר ניסן, התייחס לשני מחלה מיום 12/11/09 ועד ליום 13/11/09 ועד בכלל, בלבד, גם טענתה זו של המבקשת, אין לה על מה שתסמוך, כבר מתוך תוכה. מכל מקום, ולאור עדותו של מר ניסן בפנינו (ראה: בעמ' 6 לפרוטוקול ש': 19-20) לפיה ביום 17/11/09 הוא כבר היה בסוף המחלה והיה יכול להתייצב לדיון בפני הבורר למרות שהיה בימי מחלה, ברי כי לגופם של דברים, לא היה מתום במועד שנקבע לישיבה ואף לא היתה מניעה אובייקטיבית להתייצבותו של מר ניסן לאותה ישיבה. 21. אלא שבכך לא סגי. חרף העולה לכאורה מתוך פסק הבורר לפיו ההזמנה הומצאה כדין למבקשת וחרף המנעותה של המבקשת לטעון בבקשתה כי לא קיבלה את ההזמנה לדיון, לא מנענו מן המבקשת את יומה בבית הדין לסתור את קביעת הבורר לפיה ההזמנה לדיון הומצאה לה כדין. דא עקא, שהמבקשת לא עשתה דבר על מנת לסתור קביעה זו. כך, ומעבר לטענת מר ניסן, לראשונה במסגרת חקירתו הנגדית בפנינו, כי לא קיבל את הפקס לידיו (ראה: בעמ' 6 לפרוטוקול ש': 3-4 ו-13) וכי יכול להיות שאשתו ענתה לטלפון ולכן הפקס לא הגיע (ראה: בעמ' 5 לפרוטוקול ש': 30-31) - לא טרחה המבקשת להגיש בקשה להמצאת מסמכי הבוררות לבית הדין, ואף לא ביקשה לזמן את הבורר לעדות. לא זו ואף זו, אלא שגם את המינימום שיכלה לעשות בכוחות עצמה, לא עשתה המבקשת. וכך כאשר נשאל מר ניסן בחקירתו הנגדית בפנינו, לגבי האפשרות להוציא פלט של פקסים שהתקבלו למכשיר הפקס שבביתו באותו יום, פטר את השואל בתשובה כי הוא אינו יודע על האפשרות ואינו יודע כיצד להפיק פלט זה ממכשיר הפקס (ראה: בעמ' 6 לפרוטוקול ש': 9-10). 22. על האמור לעיל נוסיף, כי כאשר נשאל מר ניסן בחקירתו הנגדית בפנינו האם ביקש מן הבורר שלא לקיים את הדיון בהעדרו ביום 17/11/09 (ראה עדותו: בעמ' 6 לפרוטוקול ש': 26-30) אישר כי לא עשה כן, ולמעשה, מר ניסן אף לא עשה דבר בין ה-17/11/09 ועד לקבלת פסק הדין מיום 6/12/09, כאשר הפניה הראשונה בנדון היתה לבית הדין לאחר קבלת פסק הבורר שבו נפסק לחובת המבקשת. ודוק, התנהלות זו של המבקשת, עולה בקנה אחד עם הדרך שבה בחרה ל"משוך" את ההליכים בבירור המחלוקת עם המשיבה כעולה מפסק הבורר ואף מהתנהלותה בפנינו, אשר כאמור אף הובילה לחיובה בהוצאות. בנסיבות אלו, אין תימה על הבורר שסירב לדחייה נוספת של ישיבת הבוררות. לא זו אף זו, אלא שהשלמתו של מר ניסן עם החלטתו זו של הבורר לקיים את הדיון בהעדרו בזמן אמת, ואף לאחריה, היא הנותנת, כי כבר בזמן אמת סבר וקיבל שאי התייצבותו לישיבה מיום 17/11/09 נעוצה במחדל שלו עצמו ולא באי קבלת ההזמנה לידיו. 23. סיכומם של דברים. לאור כל המבואר לעיל, וחוסר האמון שרחשנו לגרסת נציג המבקשת בפנינו, שוכנענו כי ההזמנה לדיון הומצאה כדין למבקשת, אשר מטעמיה שלה בחרה שלא להתייצב לישיבה שנקבעה ליום 17/11/09. משכך הם פני הדברים, אין זאת אלא שניתנה למבקשת הזדמנות נאותה לטעון טענותיה ולהביא ראיותיה בפני הבורר , ועל כן לא התקיימו בענייננו הנסיבות כאמור בסעיף 24(4) לחוק הבוררות. משזו קביעתנו, נשמטת מניה וביה טענת המבקשת ככל שהיא נסמכת על סעיף 24(10) לחוק הבוררות. 24. עד כאן ולאור כל המבואר לעיל, ברי כי דין בקשת המבקשת לביטול פסק הבורר להדחות. למעלה מן הצריך ולהשלמת התמונה נוסיף, כי אפילו היינו מוצאים כי התקיימו בענייננו הנסיבות נשוא עילת הביטול שבסעיף 24(4) או 24(10) לחוק הבוררות (ולא כך קבענו), היינו מורים על דחיית הבקשה שבנדון, ולו מן הטעם שבנסיבות המסוימות שבנדון, לא שוכנענו כי דחיית הבקשה יש בה משום עיוות דין כלפי המבקשת, ונבאר. מעיון בפסק הבורר עולה כי אין עסקינן בפסק שניתן על יסוד כתב התביעה בהעדר הצד שכנגד, אלא שבמסגרת פסק בורר מפורט ומנומק כדבעי, דן הבורר בצורה מעמיקה בטענות שני הצדדים, ואף קיבל חלק מטענות המבקשת, וזאת לאחר שהמשיבה העידה בפניו בישיבה מיום 23/9/09 ונחקרה על ידי מר ניסן בחקירה נגדית. וכך, כעולה מפסק הבורר את הקביעה בדבר משך עונת המשחקים, שהיתה שנויה במחלוקת בין הצדדים, ביסס הבורר על לו משחקי הליגה (ראה: סעיף 35 לפסק הבורר ), וזאת לאחר שבישיבה מיום 23/9/09 הסמיכו שני הצדדים את הבורר יפנה להתאחדות לכדורגל לשם קבלת אישור בדבר משך עונת 2008/2009 (ראה: בעמ' 4 לפרוטוקול הישיבה מיום 23/9/09). בכל הנוגע לטענת הקיזוז שהעלתה המבקשת לקיזוז הסך של 5,000 ₪ עבור קורס מדריכים ודמי רישום למכון וינגייט בגין המשיבה, טענה שבכל מקרה, הנטל להוכחתה היה מוטל על שכם המבקשת, הרי שלא היה חולק כי בהסכם ההתקשרות לא נאמר דבר לעניין, זה והמבקשת אף לא צירפה לכתב הגנתה בבוררות כל מסמך המתיר לה לעשות כן. להזכיר, על פי סעיף 25 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, חל איחל איסור לקזז סכומי חוב משכר עבודתו של העובד ללא התחייבות בכתב של העובד המתירה למעביד לעשות כן. בנסיבות אלו, לא ברור לנו אלו טענות ואילו עדים סברה המבקשת כי תוכל להביא בדיון בפני הבורר כדי להראות שחרף האמור לעיל, היא הורשתה לקזז את הסך של 5,000 ₪ משכרה של התובעת. במילים אחרות, העילות היחידות שהיו רלוונטיות לענייננו לקבלת גרסת המשיבה על ידי הבורר (לגביה כאמור העידה ונחקרה בחקירה נגדית), היו קיזוז הקנס בסך של 500 ₪ וקבלת גרסת המשיבה כי הסך של 2,500 ₪ שולם לה עבור אימון קבוצת הנערות, כך שמבחינת מבחן התוצאה העדיף הבורר בסופו של יום, את גרסת המשיבה על פני גרסת המבקשת ככל שהיא מתייחסת לסך הכולל של 3,000 ₪, בלבד. מנגד, הבורר לא התעלם מטענות המבקשת, ומתוך הסכום שפסק למשיבה בסך של 13,000 ₪, הפחית את הסך של 4,000 ₪ כפיצוי על השקעתה של המבקשת בעלות הכשרתה של המשיבה כמדריכה, ופסק למשיבה בסופו של יום את הסך של 9,000 ₪ בלבד מתוך תביעתה בסך של 14,000 ₪, והכל כאמור במסגרת פסק בורר מפורט ומנומק במסגרתו הבהיר לעילא ולעילא, מדוע הוא נותן אימון בגרסת המשיבה. בנסיבות אלו, שוכנענו כי לא רק שמבחינת התוצאה עצמה, לא נגרם עיוות דין למשיבה, אלא שגם מבחינת יכולתה בפעל להתגונן מפני התביעה, בנסיבות המקרה שבנדון, היעדרותה מישיבת הבוררות מיום 17/11/09 לא גרמה לעיוות דין. להזכיר, הליכי בוררות נועדו מלכתחילה, כדי לייעל את אופן בירור חילוקי הדעות בין הצדדים להליך הבוררות. בהינתן התנהלות המבקשת במסגרת הבוררות לא נראה כי פני המבקשת לא היו לקידום ובירור יעיל של ההליכים, ועל כן במבחן התוצאה הסופית הן מבחינת התוצאה לגופה והן מבחינת הנזק שנגרם למבקשת עקב העדרותה מן הישיבה מיום 17/11/09 - נחה דעתנו כי אפילו היתה מתקיימת בענייננו עילת ביטול כהגדרתה בחוק (וכאמור לא כך קבענו), עיוות הדין היה נגרם אילו נעתרנו לבקשה ולא להיפך. 25. סוף דבר - אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, בקשת המבקשת לביטול פסק הבורר - נדחית. זאת ועוד, סעיף 28 לחוק הבוררות קובע: "הוגשה בקשת ביטול והיא נדחתה, יאשר בית המשפט את פסק הבוררות, אף אם לא הוגשה בקשה לאישורו; דחה בית המשפט את בקשת הביטול בחלקה או שהשלים או תיקן את פסק הבוררות עקב הדיון בבקשה, יאשר את הפסק במידה שלא בוטל או כפי שהושלם או תוקן". אי לכך, משדחינו את בקשת הביטול, אין לנו אלא לאשר את פסק הבורר עו"ד דניאל שירן מיום 6/12/09 בסכסוך שבין המבקשת למשיבה. לאחר שנתנו דעתנו לסכום ההוצאות שבו חויבה המבקשת בישיבה מיום 25/1/10, אנו מחייבים את המבקשת לשאת בנוסף לכך, בהוצאות המשיבה בסך של 2,500 ₪ בתוספת מע"מ לתשלום תוך 30 יום מיום שיומצא פסק הדין לבאי כוחה, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפעל. ניתן היום, ז' אדר תש"ע, 21 פברואר 2010, בהעדר הצדדים. נציגת עובדיםשרה דורון נציג מעבידיםקב-ונקי יעקב אביטל רימון-קפלןשופטת כדורגלדיני ספורטמשכורת