פסק דין א. מהות העתירה זו עתירה לפיה מתבקש בית המשפט לחייב את עירית בת-ים להעניק לעותר רשיון עסק של: "מזנון והגשת משקאות משכרים" לעסקו שברחוב בן גוריון 127 בבת ים, במתכונת של רשיון עסק קודם שהיה לו ובתנאים כפי שייראה לבית המשפט. ב. עובדות רלבנטיות העותר הוא בעלים של חנות ברחוב בן גוריון 127 בת-ים (להלן:"החנות"). בין השנים 1976 ועד 1996 הוא ניהל ברשיון עסק של :"מזנון להגשת משקאות משכרים". בעונת החורף הוא היה מציג פרגודים ארעיים כסאות ושולחנות ברחבה שלפני החנות. למטרה זו לא דרשה המשיבה הוצאת היתר בניה. לימים שני בעלי עסקים לימינה ולשמאלה של חנות העותר, הקימו לטענתו פרגודים קבועים: מעקה עץ ומעליו מסגרת אלומיניום שבלטו לחזית, כך שחנות העותר נכלאה בתווך, ונסתרה מעין רואה. מבנים אלה לא הוסרו בעת הקיץ, וחנותו של העותר סבלה בשל כך. זה "הכריח" את העותר ליישר קו עם החנויות הסמוכות, כדי שעסקו ייראה ועל - מנת שיוכל להתפרנס. בשנת 2000 הגיש העותר בקשה לרשיון עסק. בקשה זו סורבה מהטעם כי: "קיימת תוספת בניה חדשה (פרגוד) ללא היתר וללא אפשרות לאשרה ואף הוגש כתב אישום בגין בניה זו". בשלב מסויים העותר נאלץ לסגור את חנותו. כתוצאה מכך שהעותר ניהל בפועל עסק ללא רשיון, הוציא בית משפט לעניינים מקומיים צו סגירה. החל מיום 30.9.01 ועד היום העסק סגור ואינו פועל. במקביל התנהלו כנגד העותר הליכים פליליים בגין הקמת הפרגוד. הוא הורשע, ובית המשפט (נספח ה' לעתירה) נתן צו הריסה שייכנס לתוקף בתאריך 15.5.03. במסגרת טיעוני ב"כ העותר בפני בימ"ש זה הוא טען כי לאור העובדה שהעותר עדיין לא צריך להרוס את החנות ומכיון שהעותר הוא שומר חוק, יש לחייב את העיריה ליתן לו רשיון זמני עד למועד כניסתו לתוקף של צו ההריסה, תוך התחייבות מצידו שהוא יהיה מוכן להרוס את הפרגוד קודם לכן, אם השכנים יהרסו את המבנים שלהם. בינתיים הסתבר מתגובת המשיבה ומתמונות שצילמה, והעותר לא הכחיש זאת כי אחד הפרגודים של עסק שכן, של מר זהב פיני ומר לוי בנימין - הוסר (מסמך י"ט) לאחר שהוגש כנגד זהבי פיני כתב אישום בגין הקמת פרגוד ללא היתר (ת.פ. 1467/01, גז"ד מסמך י"ח). עסק זה נמצא מדרומו של חנות העותר. לגבי הפרגוד השכן השני הנמצא מצפון חנות העותר המדובר בפרגוד שהוקם ע"י מר קלדרון אבי. לעסק זה אושר עוד בשנת 1997 בהיתר הקמת פרגוד לימי החורף. מדיניות העיריה, לאור פס"ד שהיה בנדון של השופט ד"ר עודד מודריק (נספח י"ג) ואשר תוצאתו אושרה בביהמ"ש העליון (נספח י"ד) היא כי החל משנת 2000 אימצה העיריה הנחיות פנימיות לפיהן היא אינה מאשרת הקמת פרגודים חדשים ואילו לגבי פרגודים אקוסטיים קיימים, הם לא מפורקים בשלב זה והעיריה גם אינה גובה בגינם אגרת היתר כפי שנהגה לפני פסה"ד. ג. ד י ו ן איני סבורה שניתן להיענות לבקשתו של ב"כ העותר לחייב את העיריה ליתן לו רשיון זמני עד לתום התקופה בה קבע בית המשפט המקומי מועד לביצוע צו ההריסה. מעיון בפסה"ד של ביהמ"ש לענינים מקומיים עולה בבירור, שהוא קבע מועד זה בלוקחו בחשבון אפשרויות של ערעור, וקבלת החלטה בערעור על פסה"ד של השופט ד"ר ע' מודריק לענין הקמת פרגודים ומשמעותו, וכדי למנוע מהצדדים לשוב לבית המשפט בבקשות לאורכה עד להסדרת הנושא. בינתיים בית המשפט כבר אמר את דברו, ואם כי נושא הפרגוד לא נדון לפרטיו באותו ערר, אזי לגופו של ענין הערעור נדחה, - מסיבה שונה, ועל-כל פנים התוצאה היא שהליכים אלה נסתיימו כבר, ובגינם ניתנה האורכה עד לביצוע צו ההריסה. העיריה ניסתה בצדק לאור הפסיקה הזו לאזן אינטרסים של הצדדים: אלה שקיבלו היתר ואשר לא נאמר מפורשות בפסה"ד של ביהמ"ש העליון שהדבר הוא בניגוד לחוק; ואלה שאין להם היתרים, ולגביהם בפסה"ד של ביהמ"ש המחוזי נקבע שהקמת פרגודים הינה בניגוד לתב"ע - ולכן הגיעה למסקנה של הקפאת המצב. לאלה שיש - ימשיכו, לאלה שאין - לא יקבלו. לכן המצב בעניננו הוא: קיים צו הריסה כנגד הפרגוד שהוקם ע"י העותר. מסתבר שהעיריה נוקטת ונקטה באותו קו פעולה לגבי פרגוד שכן אחד. לגבי פרגוד שכן שני, בהיתר, יושמה המדיניות החדשה הנובעת מפסה"ד לפיה אין העיריה מאפשרת הקמת פרגודים בחורף, ברם אינה שוללת זכות ואפשרות זו מעסקים שלהם נתנה היתר, לפני שנת 2000. אם בית המשפט ישאל את עצמו האם פעלה העיריה כשורה בענייננו, - נראה שהתשובה חיובית הן לגבי עמידה על הוראות חוק התכנון והבניה, לענין הריסה; והן בדרך פרשנותה את החלטת בית המשפט לענינים מקומיים. איני סבורה שניתן "לנצל" את הזמן שניתן לצורך צו ההריסה כדי "להתגבר" על תוכנית בנין עיר, להתגבר על כך שלמבקש אין היתר כדין, להתגבר על כך שבעצם המועד שנקצב בפסה"ד הינו לאפשר קבלת החלטה מהרשות העליונה בדבר משמעות הקמת פרגודים על מדרכות העיר, והאם הם טעוני היתר אם לאו. לכן גם החלטת העיריה במקרה הנוכחי, עם כל הצער שנובע כתוצאה מכך לגבי מצבו הכלכלי של העותר, - הינה הצעד הנכון. אשר על כן אני דוחה את העתירה. בנסיבות הענין אין צו להוצאות. רישיון עסקמשקאות משכרים / אלכוהול