הסעה בשכר כיסוי ביטוחי

להלן פסק דין בנושא הסעה בשכר כיסוי ביטוחי: התובעת נפגעה בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 13.3.05, כהולכת רגל, מרכבו של הנתבע 1 (להלן: הנתבע). בין הנתבעים שוררת מחלוקת בשאלה אם בעת התאונה עסק הנתבע ב"הסעה בשכר" ברכבו אם לאו, וכפועל יוצא מכך - אם לנהיגת הנתבע היה כיסוי ביטוחי בפוליסה שהוצאה לו על ידי הנתבעת 2 (להלן: "המבטחת"). הצדדים הגיעו להסכמה לפיה תסולק תביעתה של התובעת במימון ביניים בחלקים שווים, ולהסכמה זו ניתן תוקף של פסק-דין. לאחר דין ודברים ארוך, ולאחר שכשלו הנסיונות להגיע להבנה בין המבטחת לקרנית, ביקשו הנתבעים להביא ראיותיהם בשאלה אם התאונה התרחשה אגב פעילות של "הסעה בשכר" אם לאו. מחלוקתם של הנתבעים סובבת שאלה עובדתית שעניינה בטיב מעשיו של הנתבע במועדים הרלוונטיים לארוע, ובשאלה המשפטית של נפקות עיסוקו ומעשיו. המבטחת טוענת שהנתבע עסק בהסעות בשכר כחלק מעיסוקיו הרגילים, והיה בדרכו לביצוע הסעה בשכר, ואילו הנתבע וקרנית שוללים טענה זו. מחלוקתם המשפטית סובבת את השאלה אם נשלל הכיסוי הביטוחי בשל הסעה בשכר גם כאשר בפועל לא הוסעו ברכב נוסעים במועד התאונה. האם עסק הנתבע בהסעה בשכר? התאונה התרחשה ביום 13.3.05 בסביבות השעה 13:00 (כעולה מאישור המשטרה ומהתצהיר שהגיש הנתבע למשטרה ביום 15.3.05). הנתבע נחקר אודות הארועים שסבבו את התאונה הן על ידי חוקר מטעם המבטחת, שפגש את הנתבע ביום 16.10.05, הקליט את מהלך החקירה והחתים את הנתבע על הודעה שנכתבה בשפה הערבית, שפת אמו של הנתבע (פ/1), והן על ידי חוקר מטעם קרנית, שפגש את הנתבע ביום 19.3.06, הקליט את חקירתו (שלא תומללה באופן מלא) והחתימו על הודעה בעברית (ק/1), שפה שהנתבע אינו יודע לקרוא. מתמליל חקירת הנתבע על ידי החוקר מטעם המבטחת עולה שהנתבע אישר כי במועד התאונה נסע לשועפאט כי "אני עובד שם". לשאלה "מה העבודה שלך?" השיב "מסיע נוסעים". עוד השיב הנתבע לחוקר כי ברכבו לא שהו נוסעים בעת התאונה, וכי הוא מסיע בדרך כלל נוסעים "מאיזור בית הספר" (עמ' 4 לתמליל; מתורגמן בית המשפט אישר את דיוק התמליל בקטע זה - עמ' 13 לפרוטוקול, שורה 3). בהמשך החקירה מתועדת הדרך בה ערך החוקר הודעה, כשהוא רושם, תוך שהוא מקריא את ההודעה לנתבע שמאשר אותה בחלקיה השונים, כי ביום התאונה "נסעתי לבד ברכב בדרכי לשכונת שועפט לאיזור של בתי הספר בכדי להסיע נוסעים תלמידי בתי הספר" (הציטוט מהתרגום לעברית של המסמך פ/1). בהמשך ההודעה מסר הנתבע שהרכב "שייך לי ואני עובד עליו בהסעת נוסעים בשכר, גם הסעת תלמידי בית ספר בשכר, אני גם עובד בהובלת ירקות", וכן "העבודה שלי על הרכב כנהג להסעת נוסעים בשכר מקו הסעה שועפט בית חנינה עד מחסום קלנדיה". הנתבע אישר את חתימתו על המסמך (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 10-11). משהושמעה לו הקלטת השיחה עם החוקר, בה הוא מאשר את כל האמור לעיל, זיהה הנתבע בתחילה את קולו (שם, שורות 16-17), אולם טען שלא אמר דברים אלה. לאחר מכן חזר בו וטען שאין זה קולו (שם, שורה 24 - עמ' 12 לפרוטוקול, שורה 10). קרנית ניסתה לטעון בסיכומיה שלא הוכח כי הנתבע הוא שנחקר, ולא הוכח שקולו הוא הנשמע בקלטת. טענות אלה יש לדחות. הנתבע אישר בתחילה את קולו בקלטת, אולם שב בו משהבין את משמעות הודאתו. מכל מקום, העובדה כי בו ביום שנערכה ההקלטה חתם הנתבע על המסמך פ/1 (הנתבע, כאמור, מודה כי החתימה בשולי המסמך היא חתימתו) לאחר שזה הוקרא בקלטת מילה במילה למאן דהו שאת קולו זיהה בתחילה כקולו, אינה יכולה להתפרש בכל דרך סבירה אחרת למעט זו המייחסת את ההקלטה לחקירתו שלו. מכאן שהוכח שהנתבע מסר, שבעה חודשים לאחר התאונה, כי בעת התאונה עסק באופן קבוע בעבודה כמסיע בשכר בד בבד עם עבודתו כמוביל ירקות. יוער שאין כל סתירה בין ביצוע שתי עבודות אלה, שכן גם מעדות העד מטעמו, ירקן בשוק, עולה שהתובע היה מביא ירקות לחנויות בבוקר בלבד (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 4-5). את ההסעות ביצע מאוחר יותר, ובכלל זה בשעות הצהרים בהן התרחש הארוע. לדברים שמסר הנתבע לחוקר מטעם קרנית אין להעניק כל משקל. בעדותו התברר כי בין פגישתו עם החוקר מטעם המבטחת ובין הפגישה עם החוקר מטעם קרנית נשלח לנתבע מכתב מטעם ב"כ התובעת. הוא פנה למבטחתו וזו הקריאה לו את ההודעה עליה חתם בפני החוקר והבהירה לו שלנוכח דברים אלה אין לו כיסוי ביטוחי (עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 18-21). ממילא אין כל פלא בכך שהנתבע בחר למסור לחוקר מטעם קרנית גירסה שונה לחלוטין, שעה שהוא יודע כי מבטחתו כופרת בכיסוי הביטוחי בשל הדברים שמסר לחוקר מטעמה. לנוכח האמור לעיל יש לקבוע שעלה בידי המבטחת להוכיח כי בעת התאונה עסק הנתבע באופן קבוע (ולו כאחד משני עיסוקיו העיקריים אותה עת) כמסיע נוסעים בשכר באזורי מזרח ירושלים. יש גם לקבוע כי הגירסה שמסר לחוקר, לפיה שם פעמיו בעת התאונה לכיוון שועפט לצורך ביצוע הסעות בשכר, משקפת את המציאות כהווייתה. האם התאונה נופלת בגדר חריג ה"הסעה בשכר"? מהאמור לעיל עולה שהתאונה התרחשה בעת עבודתו של הנתבע כמסיע נוסעים בשכר, ברכב ששימש אותו להסעת נוסעים בשכר ובדרכו להסעת נוסעים בשכר. אין מחלוקת שבזמן התאונה לא שהו נוסעים בשכר ברכב, ואין גם מחלוקת בין הצדדים כי הפוליסה לא כללה כיסוי להסעה בשכר (ראו הודעת המבטחת וקרנית מיום 26.1.09). הנתבע אף חתם על הצעת ביטוח בה נרשם, ליד השאלה "האם יוסעו בכלי הרכב נוסעים בשכר או נגד תמורה?", את התשובה "לא". מחלוקתם של הצדדים עניינה בשאלת היקף התפרשות ההחרגה של "הסעה בשכר". לשיטת המבטחת לא ניתן כיסוי ביטוחי למסיע בשכר בעת עבודתו כמסיע בשכר, אף אם בעת התאונה עצמה לא שהו נוסעים ברכב. קרנית סבורה כי החריג חל רק שעה שבפועל מוסעים ברכב נוסעים בשכר. הגיונה של החרגת "הסעה בשכר" מביטוח הרכב נעוץ בסיכון המוגבר שבביצוע פעילות זו (השוו אליעזר ריבלין תאונת הדרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה שלישית, תש"ס) 21). לעניין זה נקבע בע"א 559/91 המאגר הישראלי לבטוחי רכב ("הפול") נ' עיסא, פ"ד מז(3) 788, 790 (1993), כי: "תנאי הפוטר מאחריות בגין תאונות שארעו תוך כדי הסעה בשכר, הינו מקובל ורווח בפוליסות ביטוח רכב. הגיונו נעוץ בכך, כי הסעת נוסעים בשכר טומנת בחובה סיכונים נוספים על הסיכונים המקובלים של נסיעה רגילה ברכב. זאת משום שהמסיע בשכר עשוי להימצא שעות רבות על הכביש, נסיעתו אינה למטרת מעבר ממקום למקום גרידא, ולכן סביר להניח שהמרחקים שיגמע רכב המסיע בשכר יהיו בדרך כלל גבוהים מאלו שנוסע רכב רגיל. סיכון אחר הוא, כי באותם מקרים של הסעה בשכר, בהם מקבל המסיע תשלום עבור כל נוסע ברכב, יהיה לו תמריץ להסיע מספר רב ככל האפשר של נוסעים". החרגת ההסעה בשכר נועדה "בעליל לנסיבות בהן משמשת המכונית על ידי הסעתה למטרה מסחרית-עסקית (כגון מונית-שרות וכד')" (ע"א 188/84 צור חברה לביטוח בע"מ נ' חדד, פ"ד מ(3) 1, 13 (1986)), בדומה למקרה דנא. הרציונאל העומד בבסיס אמירות אלה נשען על טיבו השונה של הסיכון הביטוחי לו נחשפת המבטחת בעת שהיא מעניקה כיסוי לנהיגה ברכב בהקשרים שונים. בדומה נקבע בסוגיה שעניינה בפוליסה ל"סחר רכב", המשיקה לזו של הסעה בשכר, כי התכלית העסקית בשלה מוצאות פוליסות סחר שונה בתכלית השוני מהתכלית הפרטית-עצמאית לה מוכוונת פוליסה המכסה נהיגה רגילה (ע"א 4688/02 חזי כהן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נט(5) 26, 44 (2005)). בהיקש לענייננו יש לאמר כי התכלית הפרטית המונחת בבסיס הוצאת פוליסה והמכסה נהיגה מקובלת ברכב פרטית שונה בתכלית השוני מזו המשרתת נהג הסעות העושה את מרבית שעות היום על הכבישים. הסיכון המוגבר הנובע מאופי הפעילות של נהג הסעות אינו משתנה בשל העובדה המקרית שעניינה בשאלה אם ברגע זה או אחר במהלך יום העבודה שהו ברכב נוסעים, או אם נהג הרכב נסע בו תוך נסיון לאיתור נוסעים או בדרכו אליהם. פעילויות אלה כולן אינן אלא חלק משגרת יומו של אדם שהנהיגה והסעת הנוסעים היא מקור פרנסתו, ואילו הסיכון המוגבר נובע מעצם פעילותו כנהג השוהה שעות רבות על הכביש עקב ובמהלך עבודתו. משך הם פני הדברים סבור אני כי שלילת הכיסוי לנהיגה ברכב המשמש להסעת נוסעים בשכר חלה כל אימת שהנוהג ברכב מסיע נוסעים בשכר לפרנסתו, והנהיגה בוצעה במהלך עבודה זו, בין אם שהו ברכב נוסעים בעת הארוע ובין אם לאו. לפיכך יש לקבוע שהפוליסה שהוציאה המבטחת אינה מכסה את נהיגתו של הנתבע ברכב בעת התאונה. משכך הם פני הדברים דין התביעה כנגד הנתבעת 2 להידחות, וחובת הפיצוי מוטלת על קרנית במלואה. סוף דבר רם וינוגרד -12403/05 לנוכח האמור לעיל אני מחייב את קרנית להשיב למבטחת את מלוא הסכום ששילמה הנתבעת 2 לתובעת כמימון ביניים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ביצוע התשלום לתובעת ועד ליום התשלום בפועל. כמו כן תשא קרנית במלוא הוצאות המשפט של הנתבעת, בהתאם לשומת הוצאות שתוגש לרשם. בנוסף תשא קרנית בשכ"ט עו"ד של הנתבעת 2 בסכום של 10,000 ₪ ומע"מ. פוליסהביטוח חובה (הסעה בשכר)כיסוי ביטוחי