1. זוהי תביעה של התובע להכיר בתאונת עבודה שארעה לו ביום 22/8/07 ושגרמה לטעמו להיפרדות הרשתית בעינו השמאלית, כפגיעה בעבודה, כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, ולשלם לו דמי פגיעה בגינה.   2. בתום הדיון שהתקיים בפנינו ביום 1/11/09, ולאחר ששמענו את עדות התובע, סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה וניתנה על ידינו החלטה, המהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה (להלן: "החלטת הביניים") , במסגרתה קבענו את העובדות ומינינו את ד"ר גבריאל כרמון לשמש כמומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין. המומחה התבקש לחוות את דעתו בשאלה הרפואית ובשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע החריג של הרמת משא כבד בעבודה של התובע לבין היפרדות הרשתית בעינו השמאלית. 3. בחוות דעתו מיום 12/1/10, קבע כב' המומחה, בין היתר, כדלקמן: "א. התובע אובחן כסובל בעינו השמאלית מהפרדות רשתית (RETINAL DETACHMENT) - בחלק העליון של העין השמאלית והוא נותח במחלקת העיניים במרכז הרפואי "שיבא" בתאריך 30/8/07. במהלך הניתוח בוצעה ויטרקטומיה - כלומר הוצאת מרבית נזל הזגוגית הממלא את חלל העין והחלפתו בנוזל חדש והשטחת ההפרדות על ידי הזרקת גז לחלל העין. במהלך הניתוח בוצע גם ניתוח נוסף של הוצאת תוכן העדשה העכורה (CATARCT) והשתלת עדשה תוך עינית כמקובל. יש לציין שבגיליון קבלתו והשחרור צוין קיום עכירות העדשה גם בעין השנייה. כמו כן לא צוינו שם שינויים ניוונים בהיקף הרשתית בשתי העיניים. נבדקה התישבורת של העיניים (REFRACTION) בעין ימין נמצא קוצר ראיה קל של 0.50 ובעין שמאל קוצר ראיה בולט יותר של -2.0 דיופטר. (ראה מכתב שחרור מ"שיבא" בתאריך 2/9/07). לא מצוין בגיליון בית החולים שום רמז לחבלה או לפגיעה בגלגל העין משמאל. ב. לא מצאתי שום קשר סיבתי בין מחלתו בעינו השמאלית לבין תנאי עבודתו כפי שפורטו בהחלטת בית המשפט. יתר על כן עיון בתיקו הרפואי של התובע מראה כי בתאריך 1/09 בוצע בעין ימין ניסיון טיפולי עם LASER ובתאריך 16/9/09 הוא אושפז ב"שיבא" עקב הפרדות רשתית בעיני הימנית עקב קרע גדול בחלק העליון ולידו שני קרעים קטנים נוספים וגם הפעם בוצעה ויטרקטומיה - (PARS PLANA VITRECTOMY) והזרקת גז לחלל העין הימנית. עובדה זו מלמדת לדעתי כי גם הפעם מדובר במקרה - לא נדיר - של הופעת הפרדות רשתית על רקע קרעים שנוצרים באנשים מסוימים עקב פתולוגיה בנוזל הזגוגית והקשר שלו לשכבת הרשתית שמעליו. תופעות אלה שכיחות יותר בעיניים עם קוצר ראייה (MYOPIA) - כפי שהיה גם במקרה שלפנינו. יתר על כן לעתים קרובות הניסיון הקליני מראה שיש לא פעם סימטריה בין שתי העיניים - כלומר הפתולוגיה מופיעה בשתי העיניים באותו האזור - במקרה שלפנינו בחלק העליון סביב השעה 12. מכל הסיבות שמיניתי איני רואה כל קשר סיבתי בין תנאי העבודה והמחלה בעין שמאל - נושא חוות הדעת הנוכחית. ג. לאחר ניתוח הפרדות רשתית מקובל להמליץ על תקופת אי כושר עבודה של כחודש ימים אך מכל הסיבות שהסברתי בתשובתי הקודמת יש לרשום את כל התקופה כחופשת מחלה רגילה." 4.  חוות הדעת הועברה לעיון ותגובת הצדדים, ובעקבותיה הגיש התובע בקשה להעברת שאלות הבהרה למומחה. ב"כ הנתבע התנגד לבקשה מנימוקיו שפורטו בהודעתו לבית הדין מיום 8/3/10. בהחלטה מיום 11/3/10, ובהתחשב בהתנגדות הנתבע, החלטנו להעביר למוחה רק חלק מהשאלות וחלקן אף בשינוי נוסח מתחייב. 5. ביום 10/5/10 השיב כב' המומחה, כדלקמן: "א. יש הבדל בין השפעת מאמץ פיזי חריג במיוחד בין אדם שרגיל לעבודות פיזיות לבין אדם שאינו מורגל בכך... ב. ... לא ברור מה הסיבה המדויקת לכך קרוב לודאי שבחודשים החמים כל הפעילות האנושית שמחוץ לבית היא ער יותר ולכן הסיכוי להופעת הפרדות רשתית גובר... ג.. ... ד. אם הבדיקה נעשתה בקפדנות, אזי באופן קליני לא נמצאו סימנים ניווניים בהיקף הרשתית. ה. לא מצאתי עדות לבעיות קודמות ברשתית בחומר שקראתי. ו. ישנו וכיוח אם לומר זאת בין האסכולה ישנה יותר הגורסת כי מאמץ פיזי גורם להפרדות רשתית תמיד לבין רושם מבוסס על מחקרים שטוען כי באופן נורמלי ללא פגיעה ישרה בגלגל העיניים וללא רקע פתולוגי קודם בעין עצמה קשה לגרום להפרדות רשתית רק ממאמץ פיזי. ז. ... לא ניתן לומר באופן חד משמעי שמאמץ פיזי שווה או לא שווה תמיד להופעת הפרדות. צריך לדון לגופו של עניין ולשקול כל מקרה, ולטעון כפי שרופאים מסויימים טוענים שתמיד העדר פגיעה ישירה בגלגל העין שוללת הופעת הפרדות יהיה קיצוני בדיוק כמו הטענה ההפוכה. ח. ... מתוך ניסיוני הקליני - הלא קטן - נתקלתי במספר מקרים קטנים שיכולתו להיוכח באופן חד משמעי שמאמץ פיזי חריג באנשים ללא כל כושר פיזי בנסיבות מיוחדות גרם להועפת הפרדות. אך בכל המקרים האלה היה גם קוצר ראיה גבוה. ט. ... אם לא נמצאו שינויים ברשתית משמע לא היו. י. נכון. אדם יכול לראות 6/6 ויהיה לו קוצר ראיה גבוה ומנגד יכול להיות אדם ללא כל קוצר ראיה שאינו רואה כלל... יא. ... יב. כתבתי כי מקובל להמליץ על חופשת מחלה של כחודש ימים... אנו נוהגים לתת חופשה רקצת יותר ארוכה לאדם שעובד עבודה פיזית לעומת פקיד שיושב בכיסא." 6. תשובות המומחה הועברו לעיון הצדדים, ואלה התבקשו לגשת למלאכת הסיכומים בכתב. 7. עיקר טענות התובע בסיכומיו היו: א. אין חולק כי התובע לקה מהיפרדות הרשתית תוך כדי עבודתו ובמהלך הרמת שקי מלט כבדים, שהונחו על הרצפה ולא על משטח מוגבה כפי שהיה מקובל בשגרה, וכל זאת ביום קיץ חם.   ב. המומחה מטעם בית הדין, אישר בחוות הדעת שלו כי היפרדות הרשתית יכולה להיגרם בהשפעת מאמץ פיזי חריג ועקב עליה בלחץ הדם בפלג הגוף העליון, זאת כאשר מדובר באנשים ללא כושר פיזי וכאשר אנשים אלו סובלים מקוצר ראיה גבוה. כב' המומחה גם אישר שקיים ויכוח בין אסכולה ישנה יותר הגורסת כי מאמץ פיזי גורם להיפרדות רשתית תמיד, לבין רושם מבוסס על מחקרים שטוען כי באופן נורמאלי ללא פגיעה ישרה בגלגל העין, וללא רקע פתולוגי קודם בעין עצמה קשה לגרום להיפרדות רק ממאמץ פיזי. ג. בהמשך לקביעותיו הנ"ל, הרי אותו מומחה קבע בתיק אחר בו מונה כמומחה מטעם בית הדין, בעניין בל (חי') 003211/04 גדי וויס נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם), כי: "המאמץ החריג הפתאומי שהתובע עבר בניסיון לבלום למנוע נפילת לוח זכוכית כבד יכול בהחלט לגרום לעלית הלחץ בפלג גופו והופעת הפרדות זגוגית". (להלן: "עניין וויס"). בעניין וויס הנ"ל, ולמרות העובדה כי מר וויס היה מורגל בביצוע עבודתו בהרמת משאות כבדים כגון: חלונות ודלתות, תריסים ולוחות זכויות, אישר המומחה את הקשר הסיבתי הרפואי בין המאמץ החריג והפתאומי לבין הבעיה בעיניו, ועל סמך זאת אישר בית הדין את התביעה. ד. הלכה היא שקיים הבדל בין המושג המשפטי לבין המושג הרפואי של הסיבתיות, הרופא והמשפטן מדברים בשפות שונות (עב"ל 481/99 המוסד לביטוח לאומי נ' מרלוביץ, פד"ע ל"ח 461), וחובת בית הדין לבדוק את הקשר המשפטי בין האירוע למחלה באספקלריה רחבה. בנסיבות העניין מוצדק היה שבית הדין יכיר בפגיעה של התובע כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק, למרות מה שהוא קבע בחוות הדעת שנתן בעניינו של התובע. 8. עיקר טענות ב"כ הנתבע בסיכומיו, היו: א. ב"כ הנתבע חזר על הטענות שהעלה בסיכומיו בשלב העובדתי, וטען כי משלא הוכח אירוע חריג ומיוחד בעבודתו של התובע יש לדחות את התביעה, בעיקר כאשר התובע לא הזכיר בפני הרופאים שטפלו בו את העבודה כי הנזק בעינו נגרם בעקבות במאמץ המיוחד שהפעיל בעת הרמת השקים הכבדים בעבודתו. ב. ב"כ הנתבע ביקש למצוא תמיכה לטיעונו הנ"ל בדברים שכתב המומחה בחוו"ד לפיהם: "כי לא צוין בגיליון בית החולים שום רמז לחבלה או פגיעה בגלגל העין משמאל". ג. יתירה מזאת נטען כי גם על בסיס חוות דעת המומחה, שקבע שלא נמצא שום קשר סיבתי בין המחלה בעינו השמאלית של התובע לבין תנאי עבודתו יש לדחות את התביעה. ד. ביחס לפסה"ד אליו הפנה ב"כ התובע, עניין וויס, שם כביכול הכיר אותו מומחה במאמץ חריג פתאומי כגורם להופעת היפרדות הרשתית, נטען ע"י ב"כ הנתבע כי פס"ד זה אינו יכול להועיל לתובע, וזאת בשל השוני המהותי בנסיבות לעומת המקרה של התובע. בעניין וייס דובר על מאמץ חריג ופתאומי, ואילו בעניינו של התובע לא נקבע כל יסוד של פתאומיות בזמן המאמץ המיוחד שהיה כרוך בפעולה של הרמת השקים הכבדים. 9. הכרעה א. ביחס לטענות שהעלה ב"כ הנתבע כלפי קביעות בית הדין בשלב העובדתי, ובעיקר כלפי הקביעה כי בנסיבות העניין השתכנענו ממהימנות גרסת התובע כי ביום הנטען 22/8/08, הוא הפעיל מאמץ חריג ויותר קשה לעומת המאמץ שהיה נהוג להפעילו בשגרת היומיום, וזאת למרות העובדה שהתובע לא סיפר לרופאיו על המאמץ החריג בעבודתו או על הקשר בין אותו מאמץ לבין הופעת היפרדות הרשתית בעינו השמאלית נציין כי - אין ביה"ד יושב כערכאת ערעור על עצמו. למעשה את השיקולים והנימוקים לקבלת גרסת התובע לגבי עצם ואופן התרחשות המאמץ החריג בעבודתו ביום הנטען על ידו, פרטנו במפורש בהחלטתנו מיום 1/11/09, ואילו בסיכומיו האחרונים של הנתבע לא מצאנו כל נימוק חדש שיש בו כדי להביא לשינוי מקביעותינו בהחלטת הביניים. ב. זאת ועוד, לטעמנו אין ללמוד מקביעת המומחה בחוו"ד הראשונה לפיה: "לא מצוין בגיליון בית החולים שום רמז לחבלה או פגיעה בגלגל העין משמאל", את מה שמבקש ב"כ הנתבע ללמוד ביחס לשלב העובדתי, שכן קביעת המומחה הנ"ל באה לשלול קיום פגיעה ישירה בעין, עובדה שלמעשה אינה שנויה במחלוקת בנסיבות המקרה דנן, ואין היא באה כדי לתמוך בטענת הנתבע בקשר לשלב העובדתי ובוודאי לא להמעיט ממהימנות ואמינות גרסתו של התובע. אולם, גם אם תומר אחרת, הכלל הוא כי בית הדין הוא שקובע את העבודות והוא זה שמתייחס למהימנות העדים והעדויות שבפניו, ואין לדעה אישית זו או אחרת, או הערכה של גורם כלשהו, אף לא של המומחה מטעם בית הדין, כדי לשנות מתחולת כלל זה במקרה דנן. הכלל הוא כי בית הדין הוא אשר בוחן את מכלול העובדות על בסיס סובייקטיבי הנוגע למבוטח ואת משקלם של האירועים ביום בו אירע האירוע מול עבודתו הרגילה והשגרתית של המבוטח (עבל 205/98 יעקב קליג נ' המל"ל) (לא פורסם). ג. באשר לסוגיית הקשר הסיבתי, הכלל הוא שבית הדין הוא זה שקובע בסופו של דבר, את הקשר הסיבתי המשפטי, וכי הוא נעזר לצורך כך במומחים רפואיים שיספקו לו תשובות במישור הרפואי. ד. בנסיבות המקרה דנן וכפי שקבענו בהחלטת הביניים, השתכנענו כי התובע הפעיל מאמץ חריג בעבודתו, שהתרחש ביום קיץ חם בחודש אוגוסט, עת נאלץ להרים את שקי המלט כבדים שהונחו על הרצפה ולא על משטח מוגבה כפי שהיה נהוג בשגרה, דבר שחייב אותו להפעיל מאמץ יותר קשה בהרמת השקים מהרצפה לעבר הטרקטור לצורך העברתם ללקוחות. ה. מפאת האמור לעיל, יש לדחות את טענות הנתבע בכל הקשור לקביעות בית הדין במישור העובדתי. משכך יש לעבור ולבחון האם האירוע מאמץ החריג המתואר בעבודת התובע , יכול היה לגרום להיפרדות הרשתית בעינו השמאלית של התובע. 10. מעיון בקביעותיו של המומחה עולה כי לדעתו במקרה של התובע, אין קשר סיבתי רפואי בין היפרדות הרשתית בעין שמאל לבין המאמץ החריג שהפעיל לצורך הרמת שקי המלט הכבדים במסגרת עבודתו, המומחה ביסס את קביעותיו בעיקר, על הנימוקים כדלקמן: א. התובע לא קיבל מכה ישירה בעין. ב. בחודש 9/09 סבל התובע מהיפרדות רשתית בעינו הימנית, עובדה זו מלמדת לדעת המומחה על כך, כי מדובר בהיפרדות הרשתית על רקע קרעים שנוצרים אצל אנשים מסוימים עם פתולוגיה בנוזל הזגוגית והקשר שלו לשכבות הרשתית שמעליו, לדעת המומחה תופעות אלו שכיחות יותר בעיניים עם קוצר ראיה, כמו שאובחן אצל התובע. ג. את הקשר בין שני האירועים של היפרדות הרשתית, בעין שמאל שסבלה מהיפרדות הרשתית בשנת 2007, לבין התפתחות אותה מחלה בעין ימין ב-9/09, בסס המומחה על הניסיון הקליני שלו שהראה, לא פעם, על סימטריה בין שתי העיניים, במובן שהפתולוגיה מופיעה בשתי העיניים באותו איזור (במקרנו בחלק העליון סביב שעה 12). ד. בתשובותיו לשאלות ההבהרה, הבהיר כב' המומחה שאכן סטטיסטית קיים שוני במספר הופעות הפרדות הרשתית בין החודשים החמים של אביב וקיץ, לבין חודשי החורף הקרים, אך לדעתו אין להבדלים העונתיים האלו, השפעת גדולה לעומת הסיבות האחרות להופעת ההיפרדות של הרשתית. ה. המומחה הסביר עוד כי אמנם לא נמצאו סימנים ניווניים בהיקף הרשתית אצל התובע, אך מצב זה אינו מונע קיום הדבקויות מסוימות בין הנוזל של הזגוגית לבין הרשתית, כאשר פתולוגיה זו היא הגורמת לדעתו באנשים מסוימים להופעת הפרדות הרשתית לעיתים קרובות בשתי העיניים, כפי שקרה במקרהו של התובע. ו. המומחה הוסיף עוד, כי על סמך ניסיונו הקליני רק במספר קטן של מקרים הוא יכל להיווכח באופן חד משמעי שמאמץ פיזי חריג אצל אנשים ללא כל כושר פיזי ובנסיבות מיוחדות, יכול לגרום להופעת הפרדות, ציין כי בכל המקרים האלה היה גם קוצר ראיה גבוה. סוף דבר 11. בנסיבות המקרה ומשהסביר המומחה כי הוא בוחן כל מקרה לגופו, ומשהוברר כי נסיבות המקרה אליו הפנה ב"כ התובע (בל 3211/04 עניין וויס) שונות במהותן מנסיבות המקרה של התובע, בעיקר בכך שבמקרה של וויס דובר על מאמץ חריג ופתאומי שעבר מר וויס עובר לניסיון שלו לבלום ולמנוע נפילת לוח הזכוכית הכבד, לעומת הפעלת מאמץ חריג בלבד ע"י התובע ללא אלמנט הפתאומיות, ומשהוברר כי התובע סבל בתקופה מאוחרת למועד הרלבנטי לתביעתו זו (ללא קשר לעבודה), מהפרדות רשתית בעין ימין, באותו איזור בחלק העליון סביב שעה 12. מצב שלדעת המומחה מצביע על פתולוגיה סימטרית בשתי העיניים באותו איזור. ומשלא מצאנו בנסיבות העניין, כל הצדקה לחרוג מקביעותיו המנומקות של המומחה מטעם בית הדין, ד"ר כרמון - החלטנו לאמץ את עמדת המומחה מטעם ביה"ד ולקבוע שלא הוכח קשר סיבתי רפואי בין המאמץ החריג של הרמת המשא כבד בעבודת התובע ביום הנטען, לבין היפרדות הרשתית בעינו השמאלית של התובע. אי לכך, התביעה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.   זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין. ניתן היום כ"א טבת תשע"א, 28 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. מהא סמיר-עמארשופטת דב מרדלרנציג עובדים שגיב אברהם נציג מעבידים עינייםרשתית (עין)