בפני תביעה לפיצויים בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975. התובעת, ילידת 1985, נפגעה בתאונת דרכים ביום 20.11.04 עת נסעה ברכב אשר היה נהוג על ידי הנתבע 1. אין מחלוקת על חבות הנתבעים לפצות את התובעת בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה. המחלוקת היא באשר לגובה הנזק. בתיק נשמעו ראיות. לאחר התאונה פונתה התובעת לחדר המיון בבי"ח רמב"ם שם התלוננה על כאבי ראש וצוואר. בינואר 2005 התגייסה לצה"ל. בהמשך התלוננה על כאבי גב תחתון. תלונות אלו נמשכו במהלך כל שירותה הצבאי. לצורך הערכת הנכות הרפואית שנגרמה לה עקב התאונה מונה ד"ר גרינטל כמומחה רפואי מטעם בית המשפט. התובעת התלוננה בפני ד"ר גרינטל על בעיה בנהיגה, ברגל שמאל לאחר ישיבה מרובה, כאב בעמוד השדרה, קושי בשינה. במסגרת חוות דעתו מיום 28.12.06 ציין ד"ר גרינטל כי אופי התנועה של גוף ועמוד השדרה של התובעת במהלך הבדיקה לא היה קבוע: תחילה הגוף היה קפוא כולו, תנועה קשוחה ואיטית כאשר כל העת יד שמאל מונחת מאחרי הגב, האפקט רדוד, הדיבור חלש. לאחר מכן התנועה הלכה והשתחררה כאשר עם סיום פרק האנמנזה תנועת הצוואר, הגו והגפיים הייתה חלקה ושוטפת, האפקט הפך עירני, הדיבור המהסס חלף. עם תחילת הבדיקה המכוונת שוב קפאה, תנועת הצוואר החלה במעלות בודדות בלבד אך לאחר מכן נרגעה והתנועה נעשתה חופשית. ד"ר גרינטל ציין במסגרת חוות דעתו כי מעיון בחומר הרפואי יש ללמוד כי הרישומים סביב התאונה נמשכו מספר ימים והם עוסקים בכאבי צוואר. ברישום מיום 9.12.04 מוזכר הגב התחתון. שלושה חודשים לאחר מכן, בתאריך 29.3.05, התלוננה על כאבי גב תחתון כתוצאה מתאונת דרכים מאותו היום. קיים מסמך נוסף המדבר על כאבי גב מסוף חודש מרס 2005. ד"ר גרינטל קבע כי התובעת אינה סובלת מנכות בעמוד השדרה הצווארי. לא נותרה הגבלה בתנועת עמוד השדרה המתני אך בהתאם לחומר הרפואי קיימת תלונה עקבית על כאבי גב תחתון. ב CTנמצא בלט קל ביותר בגובה L 4-5 אך מדובר בממצא שכיח באוכלוסיה אסימפטומטית וMRI נמצא תקין. לאור תלונות התובעת קבע ד"ר גרינטל כי נותרה לה נכות בשיעור 5% בגין הגב התחתון, בהתאם לסעיף 35(1) א-ב לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956. ד"ר גרינטל קבע כי קיים קשר כלשהו לתאונה מיום 20.11.04 ומתוך הנכות הקשורה לגב התחתון - 1% קשורים לתאונה ו 4% אינם קשורים לתאונה זו. ד"ר גרינטל נחקר על חוות דעתו. הוא חזר וציין כי בלט דיסק הוא ממצא שמופיע אצל אוכלוסיה ללא כאבי עמוד שדרה. בהתאם למחקרים, הממצא היחיד שהוכח כרלוונטי לכאבי גב הוא מצב של פריצה מלאה של הדיסק ולא בלט דיסק. אצל התובעת: "הבדיקה הפיסיקלית תקינה, דהיינו לא מצאתי שום דבר שיכול להסביר מבחינה אנטומית או פתולוגית כאבי גב או צוואר. מצד שני, קיימות תלונות ואליהן התייחסתי". הוא ציין עוד כי בתיעוד הרפואי ראה כי התובעת עברה תאונות נוספות במרס 2005 וגם ביוני 2006. הוא ייחס לתאונה משנת 2004 רק 1% מהנכות כי "כשמסתכלים על הרישומים בין התאונה הראשונה לשנייה, כמעט ואין אזכור של כאבי גב תחתון, שהחלו להיות מוזכרים אחרי התאונה של 29.3.05 וזו הסיבה ששייכתי מעט מאד לתאונה מ 20.11.04. בשל כל מה שהיא עברה, לכאורה שתי תאונות נוספות, אני מייחס את ה- 4%...למרות הכל חשבתי שאחוז אחד רלוונטי בגלל האזכור של ה - 9.12.04 בלבד". התובעת ציינה בתצהירה כי לא עברה תאונות נוספות מעבר לתאונה נשוא התובענה. בחקירתה הוצג לה מסמך מיום 29.3.05, שם נרשמה פניה שלה למרפאה צבאית ונרשם על ידי הרופא: "החיילת מתלוננת על כאבים בגב תחתון ללא תלונות נוספות, מציינת כי הייתה מעורבת בת.ד לפני כ- 5 שעות". היא הופנתה לחדר המיון בבי"ח רמב"ם. הוצגה תעודת חדר מיון מבי"ח רמב"ם מאותו היום שם נרשם: "ת.ד. אתמול, מתלוננת על כאבי גב תחתון" וכן נרשם: "ת.ד. אתמול הייתה חגורה בהכרה מלאה, חיילת". עוד הוצג מסמך מיום 8.6.05 שם פנתה שוב למרפאה צבאית ונרשם: "בת 20 פרופיל 64. לדבריה 3.5.05 הייתה מעורבת בתאונת דרכים. בערב הרגישה כאבים בכל הגב. באותו יום נבדקה בחדר מיון בית חולים רמב"ם. בוצעו צילומים של עמ"ש צווארי ומותני - ללא עדות לשבר. שוחררה עם המלצות על טיפול באנלגטיקה לפי הצורך..." התובעת הגיבה למסמכים מהמרפאה הצבאית וטענה: "כנראה הוא התבלבל בכתיבה, הייתה לי תאונה אחת עם חבר שלי לשעבר תמיר כספי. הם רושמים מה שבא להם. אני אמרתי תאונה והוא כנראה הסיק. אני לא ציינתי לפני 5 שעות...בטוח שלא עברתי תאונה נוספת, אם הייתה הייתי מדווחת". לעניין תעודת חדר המיון מבי"ח רמב"ם טענה כי הגיעה כדי לקבל זריקה: "אני אומרת תאונת דרכים כי שואלים ממה כאבי הגב הכל כך חזקים...אני לא עברתי תאונת דרכים, אני באתי לחדר מיון, נשאלת מה קרה ואני אומרת בדיעבד הייתה לי תאונה כך וכך...אני התכוונתי לתאונה שעברתי אז". התובעת בסיכומיה חוזרת וטוענת כי לא עברה כל תאונה מלבד התאונה נשוא התובענה. לטענתה, היא הגיעה להתלונן על כאבים עקה התאונה נשוא התובענה ובטעות נרשם על ידי הרופאים כי עברה תאונה נוספת. לחדר המיון הגיעה רק כדי לקבל זריקה. אין ראיות נוספות התומכות בכך שעברה תאונות אחרות כמו דוחות חקירה. לאור כך, כל אחוזי הנכות הרפואית שנקבעו על ידי ד"ר גרינטל שייכים לתאונה נשוא התביעה. הנתבעים בסיכומיהם מפנים לכך שבבדיקתה אצל המומחה ניסתה התובעת להציג תמונה מוגזמת שאינה תואמת את הממצאים האובייקטיבים. הנתבעים מפנים עוד לכך שמאז ששוחררה התובעת מהשירות הצבאי אין כל תיעוד על פניות לקבלת טיפול רפואי או חופשות מחלה, תוך ציון התופעה על פיה חיילים מאדירים תלונותיהם בשל רווח משני, תופעה אשר גם ד"ר גרינטל אישר כי היא מוכרת לו. הנתבעים מפנים לרישומים הרפואיים בדבר תאונות ממרס 2005 ו - יוני 2005. הנתבעים טוענים כי התובעת אינה דוברת אמת ויש להטיל ספק באמינותה, כי יש לקבוע כי עברה שתי תאונות דרכים נוספות ולכן נכותה הרפואית עומדת על 1% בלבד. לאחר בחינת הראיות והעדויות, הגעתי למסקנה כי אין מקום להתערב בקביעתו של ד"ר גרינטל בדבר הנכות הרפואית שנותרה לתובעת עקב התאונה נשוא התובענה. במסקנה זו תומכים מספר שיקולים. ראשית, בימים ובשבועות שלאחר התאונה לא התלוננה התובעת כלל על כאבי גב תחתון. התלונות התמקדו בנושא כאבי צוואר וצוינה אבחנה של צליפת שוט. גם התלונה מיום 9.12.04, אותה ציין ד"ר גרינטל, מדברת על ספזם שרירים מהצוואר לעמוד השדרה המתני העליון. רק החל מיום 29.3.05, המועד בו צוין בשני רישומים רפואיים כי עברה תאונה נוספת, החלו התלונות על כאבי גב תחתון. שנית, לא סביר בעני כי שלושה רופאים שונים בהזדמנויות שונות, הן במרפאות צבאיות והן בבי"ח רמב"ם, יכתבו כי התובעת עברה תאונת דרכים- לפני חמש שעות או יום לפני קבלתה או במועד ספיצפי הנקוב ברישום - אם התובעת לא אמרה זאת או אם התובעת אמרה כי מדובר בתאונה ישנה. איני רואה סיבה מדוע ירשמו דברים, לכאורה מפי התובעת, שאינם תואמים את דברי התובעת, זאת במספר הזדמנויות ועל ידי אנשים שונים. והרי בכל הפעמים בהם קישרה התובעת את כאביה לתאונה נשוא התובענה , הדברים נרשמו. באשר לרישום בבי"ח רמב"ם מיום 29.3.05 הכחשת התובעת את הרישום תמוהה במיוחד: ציון העובדה שעברה תאונת דרכים ביום לפני בואה צוין פעמיים, הן על ידי האחות שקיבלה אותה והן על ידי הרופא שבדק אותה. התובעת טוענת כי הגיעה לבית החולים על מנת לקבל זריקת וולטרן - אך הטיפול שניתן לה הוא אופטלגין בלבד ולא מוזכר כלל טיפול בוולטרן במועד זה. מסמך זה מהווה גם את המשכו הישיר של המסמך מהמרפאה הצבאית מאותו היום, שם צוין כי עברה תאונה לפני חמש שעות וכי ניתנה לה הפניה לבי"ח רמב"ם. הכחשת התובעת את המסמכים הרפואיים שנרשמו על ידי גורמים רפואיים שונים אינה סבירה בעני. שלישית, למסקנה בדבר אי סבירות טענות התובעת מצטרפת התנהגותה בעת הבדיקה אצל המומחה, שהייתה מלווה, בחלקים ממנה, בחוסר שיתוף פעולה, כפי שתיאר המומחה בחוות דעתו. רביעית, המומחה לא מצא כל ממצא אובייקטיבי המצדיק קביעת נכות אצל התובעת וקביעת הנכות ניתנה בשל תלונותיה בלבד. מתן נכות בגין תלונות צריכה להיות מלווה במתן אמון מלא באותן תלונות, ללא כל ספקות אשר עשויים להתעורר. בענייננו - הרישומים הרפואיים ובהם העדר תלונות על כאבי גב סמוך לתאונה ותחילת תלונות על כאבי גב לאחר רישום על תאונה נוספת - מחזקים את קביעת המומחה כי התאונה נשוא התביעה היא בעלת משקל שולי באשר לכאבי הגב עליהם מתלוננת התובעת. נכותה הרפואית של התובעת, אם כן, עומדת על 1%. התובעת טוענת כי עקב הכאבים מהם היא סובלת היא מתקשה במציאת עבודה. התובעת סיימה תיכון ללא תעודת בגרות. במועד התאונה לא עבדה והייתה לפני גיוסה לצה"ל. מאז שחרורה היא עובדת בעבודות מזדמנות. הנכות שנגרמה לתובעת עקב התאונה היא נכות מזערית. קביעה חדה של נכות תפקודית וחישוב אקטוארי של אבדן כושר השתכרות לא יתאימו למקרה זה. פיצוי גלובלי על הפסדי השתכרות לעתיד יתאים יותר. אני מעמידה פיצוי זה על סכום כולל של 10,000 ₪ נכון להיום. בגין כאב וסבל אני מעמידה את סכום הפיצוי על 12,000 ₪ נכון להיום, כולל ריבית. באשר להוצאות רפואיות ועזרת צד ג', לא הובאו אסמכתאות לגבי הוצאות בעבר, מעבר לעזרה הניתנת באופן טבעי בין בני משפחה. אני מעמידה את סכום הפיצוי לעבר ולעתיד בראשי נזק אלו על סכום כולל של 4000 ₪ נכון להיום. לסכומי הפיצויים יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ וכן הוצאות המשפט. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין אצל ב"כ הנתבעים ולאחר מועד זה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. ניתן היום, ‏כ"ז תמוז תשס"ט, ‏19 יולי 2009, בהעדר הצדדים. המזכירות תעביר עותק פסק הדין לב"כ הצדדים. ארנה לוי, שופטת עמוד השדרהכאבי גב / בעיות גב