סעיף 54 (ב) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד - 1994 (להלן:"חוק הבריאות הממלכתי") קובע את הסמכות העניינית של בית הדין לעבודה, כדלקמן: "לבית הדין לעבודה תהיה סמכות ייחודית לדון בכל תובענה למעט תביעת נזיקין שבין מבוטח או מי שטוען שהוא מבוטח לבין שר הבריאות, במנהל, המוסד קופת חולים, נותן שירותים לפי חוק זה או הועדה שהוקמה לפי סעיף 3א, או שבין המוסד לבין קופת חולים או לבין מי שחייב בתשלום דמי בריאות". בית הדין הארצי לעבודה התייחס לסעיף המתווה את גבולות הסמכות העניינית של בית הדין לעבודה, עת קבע כי: "סמכות השיפוט הייחודית של בית הדין לעבודה, המפקיעה את סמכותה של ערכאת שיפוטית אחרת, נקבעה בסעיף 54(ב) לחוק הבריאות, תוך פירוט גבולות המסכות העניינית והצדדים לה...ככלל, ניתן לומר, כי הסמכות הייחודית המוקנית לבית הדין לעבודה מתוקף חוק הבריאות, סובבת על הציר המרכזי המסדיר את זכויות המבוטחים ותביעותיהם אל מול קופות החולים בהן הם חברים. בד בבד, נבחנות ומוסדרות על ציר זה לאורכו ולרוחבו, זכויות המבוטחים ותביעותיהם, גם אל מול הגורמים והגופים האחרים הנזכרים בסעיף 54(ב) לחוק ובהם "שר הבריאות, מנהל, המוסד, קופת חולים, נותן שירותים לפי חוק זה או הועדה שהוקמה לפי סעיף 3 א. ציר נוסף עליו סבה סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה עניינו בהסדרת מערכת הזכויות והתביעות שבין המוסד לביטוח לאומי לבין "קופת חולים או לבין מי שחייב בתשלום דמי ביטוח בריאות". (ראה ע"ע 1229/01 מכבי שירותי בריאות נ. שרה וקסלר, פד"ע לז 241 (2001). 1. ביום 13/4/09 הגישה הנתבעת, היא המבקשת בקשה למחיקת תביעה או לחילופין להעברת מקום הדיון לבית משפט השלום המוסמך (להלן:"הבקשה"). 2. ביום 12/5/09 הגיבה התובעת לבקשה (להלן:"התגובה"). 3. ביום 28/5/09 התייחסה הנתבעת לתגובת התובעת (להלן:"ההתייחסות"), וזאת בהתאם להנחיות בית הדין מיום 21/5/09. 4. רקע התביעה העומדת בבסיס הבקשה הינה תביעתה של התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה סכום של 16,000 ₪, סכומים להם זכאית התובעת, לטענתה, וזאת בשים לב למצבה ובהתבסס על פוליסת ביטוח "סיעודי מושלם". 5. להלן טענות באת כח הנתבעת, כפי שמצאו ביטוי בבקשה: א. התובעת הגישה תביעתה מכח פוליסת ביטוח סיעוד קבוצתית אליה היא הצטרפה. ב. סמוך לחודש פברואר 2000 הצטרפה התובעת לתוכנית "כללית מושלם", שהינה תוכנית למתן שירותי בריאות נוספים המוצעים לחברי שירות בריאות כללית על ידי קופת חולים כללית מכח זכותה על פי הוראת סעיף 10 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי ואשר אינה כוללת כיסוי למקרה סיעוד וזאת בהתאם להוראות החוק המפורשות בענין זה. ג. תוכנית "כללית מושלם" איננה פוליסת ביטוח. ד. כחלק מההטבות שמעניקה שירותי בריאות כללית לחבריה, אשר הצטרפו כעמיתים לתוכנית "כללית מושלם", היא האפשרות להצטרף כמוטב נוסף בפוליסת ביטוח סיעוד קבוצתית אשר רכשה שירותי בריאות כללית אצל הנתבעת. כאשר מאליו ברור כי הכיסוי הסיעודי הינו בהתאם לתנאי הפוליסה, כפי שנקבע בין המבטחת (היא הנתבעת) לבין בעלת הפוליסה - היא קופת חולים כללית, ובכפוף לסייגיה וחריגיה. יש לציין כי התובעת צרפה העתק מפוליסת ביטוח סיעודית קבוצתית, כנספח א לבקשתה. ה. סעיף 54 (ב) לחוק הבריאות קובע את גדרי סמכותו של בית הדין, וכפי שניתן לראות, הנתבעת - שהינה חברת ביטוח, אינה באה בגדרם של אף אחד מהגורמים המפורטים בסעיף הנ"ל. ו. במקרים דומים, פסקו בתי הדין האזוריים לעבודה כי המבקשת אינה כלולה בחוק שלבית הדין סמכות לדון בעניינו יש לציין כי הנתבעת הפנתה וצרפה לבקשתה העתק מעב(חיפה) 3022/03 אלטמן דוד נ. דקלה חברה לביטוח בע"מ (2003) וכן העתק מעב(חיפה9 3283/03 זוסמן ציפורה נ. דקלה חברה לביטוח בע"מ (2004). ז. כפי שנפסק במקרים דומים, כאמור, אין המדובר במקרה של "שירותים בפועל" אלא בפוליסה כספית שאינה בגדר שירות ועל כן אינה שונה מביטוח נכות או אי כושר, שאף הם אינם במסגרת סמכותו הענייני של בית הדין. 6. להלן טענות ב"כ התובעת, כפי שמצאו ביטוי בתגובה: א. אין זה נכון ש"כללית מושלם" אינה פוליסת ביטוח. ב. גם אם בעלת הפוליסה היא קופת חולים כללית הרי שמרגע שהתובעת היא המוטב בפוליסה ומרגע שמתרחש אירוע ביטוחי, היא הופכת לצד בלתי נפרד להתקשרות כמוטב. ג. התובעת אינה שוללת את טענות הנתבעת הנסמכות בפסיקה, לענין היות עניינה עם מוטבי הפוליסה האמורה כספיים בלבד ולא מתן שירותים רפואיים. ד. יש לבחון מספר שאלות אשר התשובות להן עשויות להוביל לכך שדווקא הנתבעת היא הצד האקטיבי בכל הקשור לקביעות רפואיות כאלה ואחרות בעוד שקופת חולים כללית אינה בעלת זכות אמירה בענין, דבר ההופך אותה לצד פורמאלי לחוזה ההתקשרות. ה. הנתבעת אכן מספקת שירות בפועל לחולה הסיעודי שהינו שירות רפואי של אבחון וכזה עליו להיעשות על פי כל הכללים המקובלים ותום לב בביצוע הבדיקה אינו האחרון שבהם. ו. השירות המדובר והעומד בבסיס התביעה הינו שירות רפואי בפועל אשר סופק על ידי הנתבעת כשהראייה לכך היא דרישתה לתשלום חשבון הרופא המומחה אשר הגיע לבית התובעת ביום 6/2/09. ז. יש לזכור כי מדובר בחוק סוציאלי אשר יש לו נגיעה ציבורית רחבת היקף. ח. במקרה דומה לעניינה של התובעת הועברה תביעה מבית משפט שלום בתל-אביב, לבית דין אזורי לעבודה מטעמים של סמכות עניינית. 7. להלן טענותיה והבהרותיה של ב"כ הנתבעת כפי שמצאו ביטוי בהתייחסותה: א. התביעה הינה עילה כספית לקבלת תגמולים מכח פוליסת ביטוח. ב. תוכנית "כללית מושלם" איננה פוליסת ביטוח כלל ועיקר. מדובר בתוכנית למתן שירותי בריאות נוספים המוצעים לחברי שירות בריאות כללית, על ידי קופת חולים כללית מכוח זכותה על פי סעיף 10 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי ואשר איננה כוללת כיסוי למקרה סיעוד. ג. ביטוח הבריאות ניתן על ידי הנתבעת כחלק נפרד לחלוטין מהתוכנית למתן שירותים שניתנים על ידי קופת החולים וביטוח הסיעוד מוגדר ספציפית בפוליסת ביטוח חיצונית ונפרדת מתוכנית "כללית מושלם", לא בכדי נקראה הפוליסה "פוליסה קבוצתית לבטוח סיעוד לעמיתי "כללית מושלם". ד. הגם שהשאלות שהעלתה התובעת בתגובתה, אינן רלוונטיות לשלב הנוכחי של ההליך, תתייחס אליהן הנתבעת, כדלקמן: היחסים בין הנתבעת לבין חברת "לוטם" שירותים רפואיים שהינה חברה חיצונית ועצמאית אשר אינה בשליטת הנתבעת לבין הנתבעת הינם בגדר מקבל שירות ונותן שירותים. במהלך טיפול בתביעה, הנתבעת פונה לחברת לוטם על מנת שתבצע בעבורה בדיקות הנדרשות על מנת לבחון התקיימותו של מקרה ביטוח על פי תנאי הפוליסה, כאשר ההחלטה הסופית בדבר קבלת או דחיית תביעה לקבלת תגמולי ביטוח, נשארת בידי הנתבעת בלבד. כל תגמולי הביטוח משולמים על פי תנאי הפוליסה וסייגיה. לאחר קבלת חוות הדעת מחברת "לוטם", נשקלת בקשת המבוטח על ידי המבקשת ובאם כל הבדיקות על המבוטחים נעשות על ידי רופאים ו/או אחיות מטעמה בדיקות שנועדו לבחון את מצבו הפיזי של המבוטח כדי לקבוע האם מצבו עונה להגדרות מצב סיעודי מזכה על פי תנאי הפוליסה ואם לאו. בדיקות אלה לא נועדו על מנת לאבחן מחלות אצל המבוטח /ואו על מנת להמליץ למבוטח על אי אילו דברים להמשך טיפול, ייתרה מכך, גם אם ימצא כי המבוטח סובל מאי אילו תחלואים ועדיין אינו עונה להגדרת מצב סיעודי מזכה על פי תנאי הפוליסה, עדיין לא הנתבעת היא שמעניקה לאותו מבוטח את הטיפול לו הוא זקוק, שכן זה איננו תפקידה כלל. ה. בטענת התובעת לפיה הנתבעת דרשה תשלום בעבור בדיקת הרופא מטעמה אין אלא כדי לזרות חול בעיני בית הדין, שכן הנכון הוא שבמועד בו הגיע מומחה מטעם הנתבעת, לבדוק את התובעת, נכח במקום בא כוחה. לאחר שהמומחה ספג עלבונות ולמרות שניסה לבצע את עבודתו, הוא התבקש לעזוב את בית התובעת. כתוצאה מכך קופחה זכותה של הנתבעת לבדוק את התובעת ולכן החליטה הנתבעת לדחות את התביעה תוך שהובהר לתובעת במכתב מיום 26/2/09 כי במידה ותבקש התובעת לחדש את בדיקתה ו/או את הטיפול בתביעתה יהיה עליה לשלם לנתבעת סכום של 1,386 ₪ עלות הבדיקה, כדי שמומחה מטעם הנתבעת יבצע בדיקה זו שנית. ו. סעיף 54(ב) לחוק הבריאות הממלכתי, התנש"ד - 1994, קובע מפורשות את הסמכות העניינית של בית הדין לעבודה. על מנת שלבית הדין לעבודה תהא הסמכות לדון בתביעתה של התובעת, צריכה הנתבעת להיכלל בהגדרה של "נותן שירותים", כמצויין בסעיף. ז. סעיף 2 לחוק הבריאות הממלכתי, מגדיר את המונח "נותן שירותים" כ"מוסד רפואי כמשמעותו בסעיף 24 לפקודת בריאות העם, 1940" וסעיף 24 לפקודה זו מגדיר את המושג:"מוסד רפואי" ככל אחד מאלה:"בית חולים, מרפאה, מוסד לטיפול במשתמשים בסמים ומעבדה". מאליו ברור כי הנתבעת שהינה חברת ביטוח, אינה נכללת בקטגוריה של "נותן שירותים", על פי החוק ולפיכך, אין לבית הדין לעבודה סמכות עניינית לדון בתביעתה של התובעת. 8. דיון והכרעה נקדים אחרית לראשית ונציין כי טענותיה של הנתבעת מקובלות עלינו ושכנעו אותנו כי אכן נעדרים אנו סמכות עניינית לדון בתביעתה של התובעת. עוד נקדים ונציין כי הפסיקה אותה צרפה הנתבעת לבקשתה אכן רלוונטית לעניינינו. סעיף 54 (ב) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד - 1994 (להלן:"חוק הבריאות הממלכתי") קובע את הסמכות העניינית של בית הדין לעבודה, כדלקמן: "לבית הדין לעבודה תהיה סמכות ייחודית לדון בכל תובענה למעט תביעת נזיקין שבין מבוטח או מי שטוען שהוא מבוטח לבין שר הבריאות, במנהל, המוסד קופת חולים, נותן שירותים לפי חוק זה או הועדה שהוקמה לפי סעיף 3א, או שבין המוסד לבין קופת חולים או לבין מי שחייב בתשלום דמי בריאות". בית הדין הארצי לעבודה התייחס לסעיף המתווה את גבולות הסמכות העניינית של בית הדין לעבודה, עת קבע כי: "סמכות השיפוט הייחודית של בית הדין לעבודה, המפקיעה את סמכותה של ערכאת שיפוטית אחרת, נקבעה בסעיף 54(ב) לחוק הבריאות, תוך פירוט גבולות המסכות העניינית והצדדים לה...ככלל, ניתן לומר, כי הסמכות הייחודית המוקנית לבית הדין לעבודה מתוקף חוק הבריאות, סובבת על הציר המרכזי המסדיר את זכויות המבוטחים ותביעותיהם אל מול קופות החולים בהן הם חברים. בד בבד, נבחנות ומוסדרות על ציר זה לאורכו ולרוחבו, זכויות המבוטחים ותביעותיהם, גם אל מול הגורמים והגופים האחרים הנזכרים בסעיף 54(ב) לחוק ובהם "שר הבריאות, מנהל, המוסד, קופת חולים, נותן שירותים לפי חוק זה או הועדה שהוקמה לפי סעיף 3 א. ציר נוסף עליו סבה סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה עניינו בהסדרת מערכת הזכויות והתביעות שבין המוסד לביטוח לאומי לבין "קופת חולים או לבין מי שחייב בתשלום דמי ביטוח בריאות". (ראה ע"ע 1229/01 מכבי שירותי בריאות נ. שרה וקסלר, פד"ע לז 241 (2001). הנה כי כן וכפי שטענה, בצדק, באת כח הנתבעת, על מנת שלבית הדין לעבודה תהא סמכות לדון בתביעה, על הנתבעת להיכלל בגדרה של ההגדרה "נותן שירותים", כמצויין בסעיף. סעיף 2 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, מגדיר את המונח "נותן שירותים", כ:"מוסד רפואי כמשמעותו בסעיף 24 לפקודת בריאות העם, 1940". סעיף 24 לפקודת העם, 1940, מגדיר "מוסד רפואי" ככל אחד מאלה:"בית חולים, מרפאה, מוסד לטיפול במשתמשים ומעבדה". מכאן עולה וכפי שטענה בצדק, באת כח הנתבעת, גם בענין זה, כי מצירוף סעיף 2 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי עם סעיף 54(ב) לחוק זה וכן עם סעיף 24 לפקודת בריאות העם, כי אין הביטוח שהינה חברת ביטוח, נכללת בקטגוריה של "נותן שירותים", על פי חוק בריאות ממלכתי ולפיכך, נעדר בית הדין סמכות עניינית לדון בתביעה העומדת בבסיס הבקשה. וכפי שכתב כבוד השופט שפיצר בעב(חיפה) 3022/03 אלטמן דוד נ. דקלה חברה לביטוח בע"מ: "הלכה פסוקה מקידמת דנא, כי בבואנו לבחון את גדר סמכותו של בית הדין. שניים הם המבחנים שיש ללכת לאום: האחד: - זהות הצדדים. השני: - העילה. ברור אם כן - כי אחד מהצדדים להליך - הנתבעת, אינו כלול בחוק כצד שלבית דין זה סמכות לדון בעניינו". דברים אלו יפים, כאמור, גם למקרה שלפנינו. הנתבעת אף התייחסה לסעיף 10 לחוק בריאות ממלכתי, הקובע כי קופת חולים רשאית להציע לחבריה תוכניות לשירותי בריאות נוספים שאינם כלולים בסל השירותים והתשלומים של הקופה, למעט שירותי סיעוד. וכך נקבע בסעיף 10: (א) קופת חולים רשאית להציע לחבריה תוכניות לשירותי בריאות נוספים שאינם כלולים בסל השירותים והתשלומים של הקופה (להלן - תוכנית לשירותים נוספים), בין בעצמה ובין באמצעות חברת-בת בשליטה מלאה (להלן בסעיף זה - הקופה); תכנית לשירותים נוספים, וכל שינוי בה, טעונים אישור שר הבריאות. (ב) תוכנית לשירותים נוספים תוצע לחברי הקופה כהסדר של איזון משותף הדדי בלבד, בכפוף לכללים הבאים: (1) השירותים שבתכנית יינתנו אך ורק במסגרת המקורות שנגבו לענין זה ממי שהצטרף לתכנית (להלן - עמיתים); (2) הקופה רשאית לשנות, מעת לעת, את זכויות העמיתים בתכנית ואת תשלומי העמיתים; (3) התכנית תהיה למתן שירותים בפועל בלבד, בידי הקופה או באישורה, למעט שירותים סיעוד, ולא תכלול מתן פיצוי כספי לעמית כתחליף לשירות; (ג) (1) קופת חולים תצרף לתכנית כל חבר המבקש להצטרף לתכנית, ללא קשר למצבו הבריאותי או הכלכלי ולא תגביל את הצטרפותו או את זכויותיו בעת הצטרפותו בתנאי כלשהו, למעט תקופות אכשרה סבירות, שייקבעו לגבי כלל העמיתים בתכנית לעניין מתן שירותים שונים במסגרתה, ובלבד שלא תיקבע תקופת אכשרה כאמור לעניין שירותים שהיו כלולים בסל השירותים והתשלומים של הקופה לגבי מי שהיה חבר בקופה והצטרף לתוכנית לא יאוחר משנה אחרי השינוי בסל השירותים והתשלומים של הקופה.." מעיון בפוליסה (אשר התנאים הכללים שלה צורפו כנספח א לתביעה ואשר אוזכרה בבקשה) עולה כי לא מדובר במתן "שירותים בפועל" אלא בפוליסת ביטוח כספית, המציעה פיצוי כספי כתחליף לשירות - וזאת בניגוד להוראות סעיף 10(ב) (3) לחוק הבריאות, האוסרת על נותן שירות לעשות כן. וכפי שציין כבוד השופט שפיצר בפרשת אלטמן: "אכן, המדובר בשירותים הניתנים ע"י קופת החולים לחברים בתוכנית "כללית מושלם", אולם אין הם בגדר שירותי בריאות נוספים (כמו ביטוח השתלות, או טיפולים שאינם כלולים בסל הבריאות", אלא ביטוח כספי למקרה של הפיכת החבר לסיעודי, שאינו שונה מבחינה זאת, מביטוח נכות או אי כושר - שאף הם אינם בגדר סמכותו העניינית. ... כאמור, ביטוח גימלת סיעוד, אינו בגדר שירותים נוספים כמשמעותם בחוק - ומכאן שלא רק שאין לבית דין זה סמכות לדון בתביעה שבין הצדדים, אלא שגם העילה - אינה בין הנושאים שהוסמכנו לדון בהם..". אשר על כן וחרף טענות התובעת הרינו מקבלים את טענת הנתבעת להעדר סמכותנו לדון בתביעה. 9. לסיכום אשר על כן ובהמשך להחלטת בית הדין מיום 1/6/09, במסגרתה ניתנה לצדדים האפשרות להודיע איזה בית משפט שלום מוסמך לדון בתביעה, תוך שנקבע בה, בין היתר, כי:"למען הסר ספק יובהר כי היה ולא יודיעו הצדדים דבר, יראה אותם בית הדין כמסכימים לכך שהיה ובית הדין יקבל את הבקשה, הוא יורה על העברת התיק לבית משפט השלום בנצרת" והואיל והצדדים בחרו שלא להודיע דבר, הרינו מורים על העברת התיק לבית משפט השלום בנצרת, אשר לו הסמכות לדון בו. 10. אין צו להוצאות. סמכות ענייניתרפואהביטוח בריאותביטוח בריאות ממלכתי