1. הערעור הוא על פסק דין של בית משפט השלום בחיפה (כבוד הרשמת ש' פומרנץ), מיום 4/6/06 בת"א 16831/01, לפיו חייב בית המשפט את המערער לשלם למשיב סך של 86,459 ש"ח בצירוף ריבית מרבית בשיעורים שהיו נהוגים אצל המשיב לגבי משיכות יתר, וזאת החל מיום 12/7/01 ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, חויב המערער לשאת בהוצאות משפט בסך של 1,000 ש"ח ובשכ"ט בסכום של 8,226 ש"ח נכון למועד מתן פסק הדין. פסק הדין ניתן לאחר שלא בוצעה הפקדה, כפי שהתחייב מהחלטות שקדמו למתן פסק הדין, החלטות מיום 6/10/05, 3/11/05, 7/12/05, 22/1/06 ו- 5/2/06. הרקע, ההליכים הקודמים והערות נדרשות: 2. המשיב (להלן: הבנק) הגיש ביום 12/7/01 בת"א 16839/01 בבית משפט השלום בחיפה, תביעה בסדר דין מקוצר נגד אריה אשכנזי ז"ל (להלן: המנוח או אריה), על סכום של 86,459 ש"ח, בגין יתרת חוב שנותרה בחשבון המנוח שמספרו 187-593613, בבנק פאג"י שנפתח על-ידו ביום 27/7/93. יתרת החוב בחשבון הנ"ל ביום 20/6/01 עמדה על סך 81,858 ש"ח. על פי האמור בכתב התביעה, היו פניות חוזרות ונשנות אל המנוח לסילוק חובו, ולמרות זאת לא פרע את יתרת החוב. 3. ביום 10/10/01 הגיש הבנק בקשה למתן פסק דין בהעדר בקשת רשות להתגונן. לבקשה צורף אישור מסירה לפיו אדם בשם יוסי בן נון ביצע מסירה לכתובת המנוח ביום 31/7/01, בשעה 12:00 ומסר את המסמכים למרצלה המטפלת. כמו כן צורפה הצהרה - מסירה אישית, מיום 2/8/01, לפיה הצהיר מר יוסי בן נון על מסירה אישית שבוצעה בכתובת של המנוח, רח' בן יהודה 10 חיפה, וכי המסירה נעשתה כאמור בהעדרו של המנוח למטפלת מרצלה, אשר חתמה על אישור המסירה. נדגיש כבר בשלב זה, כי בהצהרה שצורפה לא צוין מועד המסירה, ולא צוינה סיבת העדרו של המנוח, וכיצד נמצאה המטפלת כאשר המטופל לא היה שם. במסגרת פתיחת תיק הוצל"פ 02-25383-01-0, כאשר הבנק ביקש לברר את מעמדו של המנוח, צוין כי מר אריה אשכנזי נפטר (טופס מיום 16/11/01). על פי הודעת פטירה שהגיש מר מוטי אשכנזי (להלן: המערער או מוטי), נפטר אביו ב-31/7/01 בשעה 13:20. המסקנה המיידית המתבקשת מן האמור, שלפחות במועד מתן ההצהרה על ביצוע המסירה האישית, כבר לא היה המנוח בחיים. ככול שביקש הבנק להוכיח כי הייתה המצאה כדין של כתב התביעה ביום פטירת המנוח, הנטל לעשות כן מוטל עליו, והוא לא עמד בו. ואכן, על-פי החלטה שניתנה בשלב מאוחר יותר (החלטה מיום 6/10/05), החליט בית המשפט, כי ההמצאה של כתבי הטענות למטפלת, אינה המצאה כדין. 4. קודם למועד ההמצאה הנטענת, ביום 29/7/01, הגיש מוטי בקשה למתן ארכה להגשת בקשת רשות להתגונן. באותו מועד היה אביו של המערער עוד בחיים, וכך גם עולה מן הבקשה שהוגשה. במסגרתה עתר המערער למתן ארכה עד לתחילת חודש נובמבר 2001. בהחלטה שניתנה ביום 27/8/01 נעתר ביהמ"ש לבקשה (תיק בש"א 15025/01 במסגרת ת"א 16831/01). למרות האמור, ביקש כאמור הבנק ליתן פסק דין בהעדר בקשת רשות להתגונן; ולמרות ההחלטה שניתנה במסגרת הבקשה, נתן בית המשפט ביום 10/10/01 פסק דין בהעדר בקשת רשות להתגונן, קיבל את הבקשה על מלוא סכום התביעה (כבוד הרשמת ש' פומרנץ), וזאת כאמור על אף הארכה שנתן. על סמך פסק הדין החל הבנק ביום 21/10/01 בהליכי גביית החוב נגד המנוח, במסגרת תיק הוצל"פ 02-25383-01-0. לטענת המערער פסק הדין לא הומצא לו וכן לא הייתה לטענתו המצאה כדין בנוגע לאזהרה של הליכי ההוצל"פ. יצויין כי לא מצאתי אישורי מסירה שביצע הבנק בנוגע לפסק הדין שניתן ב- 10/10/01. בנוגע לאזהרה שהומצאה במסגרת הליכי ההוצל"פ, בסמוך לפתיחת תיק ההוצל"פ ישנה מחלוקת שעה שלמול טענת הבנק להמצאה כדין לידי הגב' אורה קרפ, אחות המערער, טוען המערער כי מדובר במסמך שזוייף. המסקנה המתבקשת מן הפירוט שהובא לעיל, כי מדובר בפסק דין שדינו היה להתבטל הן מן הטעם שהבנק לא עמד בנטל הראיה להוכחת המצאה כדין למנוח, שנפטר ביום ההמצאה הנטענת, והן מן הטעם שבית המשפט נתן פסק דין במועד בו על-פי החלטתו, ניתנה ארכה למנוח בחייו להגיש בקשת רשות להתגונן, באמצעות מוטי שהיה מיופה כוחו בחייו. יתר על כן, הבנק היה מנוע מלפעול במסגרת תיק ההוצל"פ מיד עם היוודע לו על פטירת המנוח והיה עליו לברר מעמדו של המערער בכול אחד מן המועדים הרלוונטיים. 5. רק ביום 24/6/04 הגיש המערער בקשה לביטול פסק הדין, לאחר שהבנק החל בהליכי גבייה במסגרת תיק ההוצל"פ. באותה בקשה הזכיר המערער את ההחלטה בדבר הארכה שניתנה לו בהגשת בקשת רשות להתגונן עד לתחילת נובמבר 2001. כן ציין כי לא יתכן שהבנק לא ידע על ההחלטה בדבר הארכה שניתנה, ולפיכך לא ברור כיצד עתר למתן פסק דין בהעדר רשות להתגונן וזאת עוד בספטמבר 2001, במהלך תקופת הארכה שניתנה. לאור טענותיו כי הוא לא הומצאו לו פסק הדין ואזהרה על הליכי גבייה ביקש מוטי צו גילוי מסמכים, בקשר להמצאות הנ"ל שהבנק טען כי בוצעו. טענות הבנק בתגובה לבקשת מוטי אשכנזי לביטול פסק הדין היו, בין היתר, חוסר יריבות או לחלופין המצאה כדין ואי עמידה במועד להגשת הבקשה ל רשות להתגונן. עוד טען הבנק, כי על-פי החלטת בית המשפט נתנה למערער ארכה להגשת רשות להתגונן עד לנובמבר 2001. עד למועד הגשת הבקשה לביטול פסק הדין חלפו שלוש שנים, וטרם הוגשה בקשת רשות להתגונן ורק ב-2004 כשהחלו הליכי הוצל"פ, הגיש המערער בקשה לביטול פסק הדין ולעיכוב הליכי הוצל"פ. לאור טענות בעלי הדין הורה בית המשפט בהחלטה שניתנה על עיכוב הליכי הוצל"פ ונקבע דיון במעמד הצדדים ליום 24/11/04, כדי לדון בבקשה לביטולו של פסק הדין שניתן. ניסיונו של המערער לקבל עותק מן ההמצאות שלטענת הבנק בוצעו, בדרך של בקשה לצו גילוי מסמכים, הן בקשר לפסק הדין והן בקשר להליכי הוצל"פ, לא צלחו. לטענת הבנק, אלה נמסרו למערער, ולא התקיים דיון בעניין זה. כמו כן, הגיש המערער בקשה לשאלון לבנק בנוגע להליכים הקשורים לחוב הנטען. גם בקשה זו נדחתה בהחלטה שניתנה ביום 2/1/05. 6. ביום 6/10/05 החליט בית המשפט על ביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, ואולם התנה מתן רשות להתגונן בתנאים, לרבות דרישת הפקדה של סכום של 80,000 ש"ח. באותה החלטה קבע ביהמ"ש (כב' הרשמת פומרנץ) כי מסירת כתבי בית הדין נעשתה ב- 31/7/01 למטפלת, וכי מסירה זו אינה כדין מאחר שאין היא בת משפחה המתגוררת עם הנתבע. ואולם, משהגיש מוטי אשכנזי ב- 19/8/01 בקשה להאריך המועד להגשת בקשת רשות להתגונן, הרי שיש בבקשה זו משום הודאה על המצאה שבוצעה. בהסתמך על הידיעה האמורה, קבע בית המשפט כי לא מן הנמנע לקבוע, כי הייתה המצאה כדין. למרות האמור מאחר שבית המשפט למד מטענותיו של המערער כי הוא למעשה מודה בחוב, הגם שלא כחוב של העיזבון, חייב בית המשפט את המערער - כתנאי למתן רשות להתגונן - בהפקדה האמורה של 80,000 ש"ח ובהגשת כתב הגנה, הכול בתוך 60 ימים ממועד מתן ההחלטה, כשבהעדר כתב הגנה ישמש התצהיר כתב הגנה. המערער לא חויב בהוצאות ואלה היו אמורות להיפסק על פי תוצאות התביעה. 7. על החלטות אלה הגיש המערער ב- 31/10/05 בקשה למתן הבהרות, אשר התייחסו הן לקביעותיו של ביהמ"ש במסגרת החלטה על מתן רשות להתגונן, והן בהתייחס לתנאים שפורטו. כמו כן, חזר המערער וביקש גילוי מסמכים מהבנק. ביום 30/11/05 הבהיר בית המשפט כי סיים את מלאכתו עם מתן ההחלטה ב-6/10/05. בהחלטה מיום 7/12/05 הוארך מועד ההפקדה והגשת כתב הגנה עד ליום 6/1/06. כפי שיובהר, עצם הודאתו של המערער בחוב, לא היה בה די כדי לחייבו בהפקדה, וזאת מן הטעם שבית המשפט לא בדק מכוח מה ניתנה הודאתו - אם כמנהל עיזבון לאחר שהמנוח כבעל חשבון נפטר, או שמא במעמדו הפרטי, כאשר המערער עצמו איננו בעל דין. ויודגש, בחיי המנוח פעל מוטי מכוח ייפוי כוח שניתן לו מהמנוח. לאחר פטירת המנוח, לא היה למוטי עוד מעמד, במיוחד לאחר שהתברר לו שהוא איננו יורש, ולכן יכול היה להתייצב לדיון רק מכוח היותו מנהל עיזבון. ואולם, גם מינויו זה היה זמני. 8. לאחר פטירת המנוח הגיש מוטי ביום 22/9/05 בקשה למנותו כמנהל עיזבון זמני (ת"ע 48664-09-05). לטענת המערער, פעל כך לאור עמדת הבנק כי אין יריבות בינו לבין הבנק, וכי למערער אין מעמד בתביעה זו. בנסיבות אלה ועד לקבלת המינוי ביקש המערער לעכב את ההליכים בבית משפט השלום. הבנק התנגד (ראה בקשה מיום 17/1/06). במסגרת תיק העיזבונות (ת"ע 4720/05 - לא מספר התיק שציין המערער בבקשת הדחייה - ש' ו'), נתנה כב' השופטת שושנה ברגר בבית משפט לענייני משפחה בחיפה החלטה המורה על מינויו של המערער כמנהל עיזבון זמני לעיזבון המנוח אריה אשכנזי לתקופה של 6 חודשים. לאור המינוי הנ"ל הודיע מר אשכנזי ביום 19/1/06 כי הגיש כתב הגנה, כי הוא מבקש לראות את הבקשה הקודמת למתן ארכה כבטלה וכי אין בידו להפקיד הפיקדון הנדרש כמנהל העיזבון, וביהמ"ש התבקש לשקול שנית את התניית מתן רשות בהפקדה. בהחלטה שניתנה ביום 22/1/06. נעתר בית המשפט לבקשת הארכה, והורה על ארכה נוספת להפקדת הפיקדון ב-30 ימים. בקשה נוספת שהגיש מוטי אשכנזי בשם המנוח הוגשה ביום 5/2/06, בה ביקש לאשר את כתב ההגנה שהוגש וכן להתיר לו כתב טענות נוסף, במיוחד על פי "מעמדו החדש". בהחלטה שניתנה ביום 28/5/06, הבהיר בית המשפט, כי בהעדר הפקדה של מלוא סכום ההפקדה, תידחה התביעה, והתיק נקבע למעקב לצורך זה. ב-4/6/06 ניתן פסק דין, בהעדר הפקדה, כאשר המערער הוא מנהל עיזבונו של המנוח. 9. על פסק הדין שניתן הגיש המערער ערעור לבית משפט זה (ע"א 3161/06 - נדון בפני ס' הנשיאה השופט גדעון גינת), וזאת כערעור על החלטת בית משפט השלום מיום 22/1/06 בת"א 16831/01, בש"א 13101/04. במסגרת אותו דיון הודיע המערער כי לא הוארך לו המינוי כמנהל עיזבון זמני. בעקבות דברים ששמע מבית המשפט ותוך שמירה על זכויות אביו המנוח ושלו, הסכים למחיקת הערעור, וזאת לאחר שהוסבר לו כי ההליך שנקט בו אינו תקין. הדיון בערעור: 10. הבנק חזר ופירט את כלל ההליכים שננקטו על ידי המערער והצביע על "שיטה" כביכול, שמטרתה להתחמק מתשלום החוב גם הן בטרם היה למנהל עיזבון, וגם כאשר פקע המינוי וטרם חודש, והוסיף והגיש הליכים לאחר שמונה פעם נוספת כמנהל עיזבון (ראה סעיפים 15-7 לעיקרי הטיעון של הבנק). לעניין המצאה כדין, טען הבנק, כי הייתה למערער ידיעה על ההליך המתקיים כבר ב-19/8/01 כאשר הגיש הבקשה למתן ארכה להגשת בקשת רשות להגן וידיעה זו גוברת על המצאה כדין. לעניין נסיבות ההמצאה, טען הבנק, כי ככל שנמסר עותק מכתב התביעה לפני פטירת המנוח, הרי שהייתה המצאה כדין, וידיעת המערער על קיומו של כתב התביעה די היה בה כדי לבסס מתן פסק הדין בהעדר רשות להתגונן. יתר על כן, משניתנה רשות להתגונן בתנאים, ומשלא עמד המערער בתנאים שנקבעו, הרי שהיה מקום ליתן פסק הדין כפי שניתן. מעבר לאמור טוען הבנק להתנהלות בחוסר תום לב מטעם המערער. טענה חלופית היא שההמצאה הייתה לאחר פטירתו של המנוח, ובמקרה כזה אין למערער מעמד בתיק, אלא מן המועד שמונה כמנהל עיזבון. לגופו של עניין טוען הבנק, כי חשבון הבנק היה רשום על שם המנוח, וזכאי הבנק על פי פסק הדין שקיבל להיפרע מתוך נכסי העיזבון, וישנם כאלה (ראה סע' 68 לעיקרי הטיעון של הבנק). בנסיבות אלה, סבור עוד הבנק שאין לשלול אפשרות של עיכוב מכוון של המערער שלא להוציא צו קיום צוואה , כדי לעכב אפשרות של ירידה לנכסי העיזבון. הבנק הדגיש עוד, כי לא נפל פגם בהחלטת בית משפט לגופה, בעת שניתן פסק הדין המורה על חיוב המנוח לשאת בחוב. הבנק הדגיש, כי ההליך נפתח במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטה של ראש ההוצל"פ מיום 25/12/07 (בתיק הוצל"פ 02-25383-01-0). 11. המערער הגיש ערעור לבית משפט זה, כאשר הטענה היא שהתובענה הוגשה בחוסר תום לב ותוך העלמת עובדות מהותיות מידיעתו של בית משפט קמא. המערער הוסיף והגיש בקשת תיקון פרוטוקול שם ביקש להוסיף כי באת-כוח הבנק טענה שהתביעה הוגשה כנגד המנוח מן הטעם שהיו למנוח נכסים ברי תביעה ואילו לגבי המערער, היה לבנק חשש שלא יוכל לגבות המגיע לו. על בקשה זו חתם מר אשכנזי כמנהל זמני לעיזבון המנוח ביום 10/12/09, כאשר תוקף המינוי הוארך עד ליום 6/3/10, על פי החלטה מיום 30/9/09 במסגרת תיק ע"ז 4720/05. אסתפק בשלב זה בפירוט שהובא, ורק אזכיר שהמערער מרבה בהגשת בקשות שונות. יש בניהול כזה כדי להכביד על בעל הדין שכנגד ועל בית המשפט. ככל שאדרש לפרטים נוספים, יפורטו אלה במסגרת דיון ומסקנות. דיון ומסקנות: 12. יש בדעתי להורות על קבלת הערעור ולבטל את פסק הדין שניתן ביום 4/6/06, לרבות ביטול ההחלטה בדבר התניית ה רשות להתגונן בהפקדה כספית. יחד עם זאת ולמרות התוצאה האמורה, אין בדעתי לזכות את המערער בהוצאות. נראה כי הן הבנק והן בית המשפט לא הבחינו, במידה הנדרשת, בין מעמדו של המערער כמייצג את המנוח, לבין טענותיו לגבי חיוביו שלו - חיובים שאינם רלוונטיים, כול עוד איננו בעל דין בהליך. עוד יש לציין, שבעוד שהמערער עמד על ההבחנות הנ"ל לגבי מעמדו, ביקש הבנק לטעון טענות חלופיות בנושא, באופן שאינו תואם לראיות שהוצגו. ההבחנה האמורה - אם המערער פעל בכשרותו כמייצג המנוח או את עזבונו או שפעל בכשרותו הפרטית - אינה הבחנה טכנית או פורמאלית, אלא מהותית, והיא נבחנה על ידי בית המשפט במסגרת ערעור שהגיש בע"א 3161/06, שם נחסמה דרכו לערעור, מן הטעם שלא הוארך לו המינוי הזמני במעמדו כמנהל עיזבון. עוד אדגיש, כי גם הבנק עמד על הבחנה זו, ואולם עשה כן על-פי נוחות הדיון. קביעת בית המשפט קמא כי נעשתה המצאה כדין: 13. לא יכולה להיות מחלוקת כי ההמצאה בחיי המנוח של כתב התביעה עובר למועד הגשת התביעה, לא הייתה המצאה כדין. המצאה למטפלת ביום פטירת המנוח, בעת שהמנוח - על-פי המפורט בהצהרת מבצע המסירה - נעדר מביתו, אינה מסירה כדין. פניית המערער אל בית המשפט בבקשה להאריך המועד להגשת בקשת רשות להתגונן נושאת תאריך 29/7/01. בבקשה זו פעל המערער כמיופה כוחו של המערער, וזאת שעה שהיה המנוח בין החיים. וכך גם עולה מתוכנה של הבקשה. עם פטירת המנוח, לא היה עוד מקום להתבסס על הבקשה האמורה, והבנק לא יכול היה להמשיך בהליכים, אלא לאחר ביצוע המצאה חוזרת אל כול יורשי המנוח או אל מנהל העיזבון. מכול מקום, הבנק לא היה רשאי לבקש מתן פסק דין בתקופת הארכה שניתנה, ומשתמה התקופה, היה על בית המשפט לחזור ולבדוק אם המנוח עדיין בחיים, ואם לאו אם למערער מעמד בתביעה, בין כיורש ובין כמנהל עיזבון. ולכן, התוצאה מן האמור היא, שפסק הדין שניתן ב- 10/10/01, בטל מעיקרו, ועל בית המשפט היה כאמור, להורות על נקיטה בהליך מראשיתו, לרבות חובת המצאה כדין, וזאת למרות ההכבדה הנוספת על עבודתו של בית המשפט. 14. בנסיבות כאלה לא ניתן היה להסתמך, לאחר שהיה ידוע גם לבנק על פטירת המנוח, על בקשת הארכה שהוגשה על ידי המערער מכוח ייפוי כוח שנתן לו המנוח בחייו, וכן לא ניתן היה לבסס חיוב כספי של העיזבון על-בסיס הודאת המערער בכשרותו הפרטית, כי הוא זה שקיבל את כספי האשראי מהבנק, שעה שלא היה מוטי בעל-דין בתיק. עוד יש להפנות לטיעוני הבנק ולגירסתו שאינה סדורה, על אף שעליו החובה הייתה להוכיח המצאה כדין בטרם ביקש מתן פסק דין בהעדר בקשת רשות להתגונן, ועד כמה ביקש להיבנות בנושא זה, בנוגע למעמדו בתיק. מצד אחד טען הבנק, כי ידיעת המערער היא בבחינת יוצרת המצאה כדין, על אף שזו נעשתה במסגרת היותו מיופה כוחו של המנוח בחייו; מצד אחר טען נגד אי הגשת בקשת רשות להתגונן על אף שביקש ארכה להגישה, ועל אף שידע כי בקשה זו לא הוגשה על ידו בכשרותו הפרטית; ומצד שלישי, כאשר ביקש להגיש ערעור על פסק הדין שניתן נגד העיזבון, ביקש הבנק והצליח לחסום דרכו, מאחר שבאותה עת לא היה לו מינוי כמנהל עיזבון, והבנק טען לחוסר יריבות. אם אמנם יש חוסר יריבות צריכה הייתה זו לחול הן בנוגע להמצאה והן בנוגע לתוכן הדברים שמסר בנוגע לחיוב הכספי עצמו. 15. במסגרת החלטה שניתנה ביום 6/10/05 קיבל בית המשפט את טענות הבנק, כי בקשת הארכה שהגיש כמיופה כוחו של המנוח, היא "ידיעה" שדינה כדין המצאה כדין. קביעה זו יכולה הייתה לעמוד, כל עוד המנוח היה בחיים. משנפטר ומשהודיע המערער כי אין הוא יורש וכי טרם מונה כמנהל עיזבון, אין ההמצאה הקודמת מחייבת עוד. עד למועד מינויו כמנהל עזבון זמני, לא הגיש כתב הגנה בתיק. רק ביום 9/1/06 הגיש כתב הגנה, וזאת לאחר שבקשה לקבל מינוי כזה הוגשה על ידו ב- 22/9/05. הסתמכות בית משפט קמא על הודאות של מוטי בחוב: לעניין הסתמכות בית משפט קמא על הודאתו בחוב, יש לומר כי הדברים אינם עולים מן התצהיר שהוגש במסגרת הבקשה לביטולו של פסק הדין שניתן ב- 10/10/01. 16. בתצהיר שהגיש מוטי (תצהיר שאומת ביום 27/3/05 - נ/11) הובהר כי בחייו של המנוח פעל כבא-כוחו על פי ייפוי כוח נוטריוני שעותק ממנו נמסר לבנק, עם פתיחת החשבון. באותו תצהיר התייחס מוטי לכמה נושאים: לעניין תצהיר המסירה האישית, טען כי בנסיבות אלה, לא ניתן לקבל את דבר ההצהרה על מסירה אישית, מאחר שביום הפטירה היו למנוח קשיי נשימה והמטפלת הנזכרת בתצהיר אמורה הייתה להזמין אמבולנס להעברתו לבית חולים במקרה של החרפה, ואכן הוזמן אמבולנס אך המנוח נפטר תוך דקות ספורות, עוד לפני שהספיק מוטי להגיע מירושלים. המטפלת המשיכה להתגורר בדירה השכורה בה התגורר המנוח עוד כעשרה ימים לאחר פטירת המנוח עד שנמצא לה סידור עבודה אחר, ובמהלך חודש אוגוסט 2001 כבר הוחזרה הדירה לבעלים. לכן, ההמצאה של ההזמנה לדין, לא הייתה כדין. בנושא יתרת החוב - הכחיש את החוב הנטען, בציינו, בין היתר, כי חשבון זה לא נתמך בבטוחה כלשהי לאשראי, לחשבון לא הוזרמה פנסיה ולא קצבת זקנה. הכספים שקיבל המנוח באופן שוטף לרבות ההוצאות השוטפות נוהלו מחשבון בבנק אחר, ולכן לא ניתן לאשר את יתרת החוב. עוד הבהיר, כי לאור מצבו הגופני המדרדר של המנוח וגילו המתקדם, אשר היו ידועים היטב למנהל הסניף, מר כהן, לא צריכה הייתה להיווצר יתרת חוב בחשבון זה. בסעיף 14 לאותו תצהיר, טען כי הודיע למנהל הסניף וכן למורשה הבנק עו"ד נזיה חלבי, כי האשראי ניתן לו אישית וכי הוא חייב בו ולא אביו. בנוגע למעמדו לאחר פטירת המנוח - ציין כי על פי הצוואה שהותיר המנוח, אין הוא יורש של אביו אך מונה כמנהל עיזבון על שמו לאדמת "בני יהודה", אדמה שהיא מורשת משפחתית מאז 1887. בהתייחס לתצהיר האמור, ככל שהדבר נוגע לחוב העיזבון, אין באמור בתצהיר כדי לבסס ממצא לפיו סכום התביעה מצביע על חוב של העיזבון. בתצהיר זה היו למעשה שתי טענות עיקריות: לעיזבון אין חוב לבנק והרישום עצמו של המנוח כבעל החשבון, אינו מעיד על הפעילות בפועל בחשבון; ככול שקיים חוב, הרי זה חוב אישי של מוטי; וכל זאת כאשר מוטי עצמו אינו בעל דין בכשרותו האישית בתיק. 17. אכן אין להתעלם מדרך ההתדיינות המכבידה בה בחר המערער, ואולם אין די בנימוק זה כדי לקבוע חוב של העיזבון, כאשר ישנה הכחשה לקיומו וכאשר הבנק נמנע מלהציג למערער מסמכי בנק, בין היתר, בהסתמך על הטענה, כי אין יריבות בינו לבין הבנק. בהקשר זה יש להעיר כי טוב היה עושה המערער אילו קיבל ייעוץ משפטי ראוי. בקשה לתיקון פרוטוקול: 18. המערער הגיש בקשה לתיקון פרוטוקול ולפיה לטענתו לא נרשם בפרוטוקול כי באת כוח המשיב הצהירה בדיון בערעור כי ההחלטה של הבנק לתבוע את המנוח היתה בשל העובדה שהיו לו נכסים בני תביעה, שעה שלגביו (מוטי אשכנזי - ש' ו') היה חשש שלא ניתן יהיה לבצע גביה. הבנק התנגד לבקשה. לטענתו לא אמר אלא את שנרשם בפרוטוקול הדיון מיום 8/12/09 כי אדון אשכנזי מנסה להסיט את החוב מן העזבון אליו, והתכוונה כי הנכסים שבעזבון מהווים שיקול של מר מוטי אשכנזי לכך שהוא מנסה להסיט את החוב מן העזבון אליו. עוד הדגיש הבנק כי המנוח היה בעל החשבון ומשכך הוגשה התביעה נגדו. המערער שב והגיש הודעה כי הוא עומד על הבקשה לתיקון פרוטוקול ולעניין זה צורף תצהירה של אינג' יהודית ריזמן-שני שנטען כי היתה בדיון המבססת לכאורה את הבקשה. אין בדעתי להורות על תיקון הפרוטוקול ככל שאין הסכמה לעניין זה, במיוחד לאור העובדה שהנושא אינו רלוונטי לשאלות שבמחלוקת בפני. הזכות אם להוסיף את המערער כבעל דין לבנק כמו גם זכותו של המערער להצטרף כבעל דין עומדת לכל אחד מבעלי הדין וניתנת על-פי פסק הדין. לאור האמור הבקשה נדחית. התוצאה: 19. מכול הטעמים המפורטים לעיל, אני מורה כמפורט להלן: א. ערעור המערער מתקבל. פסק הדין שניתן ביום 4/6/06 בת"א 16831/01 ופסק הדין שניתן ב- 10/10/01, בטלים; כמו כן בטלה ההחלטה שניתנה על ידי בית המשפט ביום 6/10/05 ככול שהדבר נוגע לחובת ההפקדה. יחד עם זאת, ככול שקיימים עיקולים על נכסי העיזבון יישארו אלה על כנם, עד למתן פסק דין בתביעה, בדרך של רישום. ככול שנעשתה גביית החוב שנפסק, על-פי פסקי הדין שבוטלו, יוחזקו אלה בנאמנות על ידי הבנק, ואלה לא יושבו בשלב זה אלא תעוכב השבתם עד למתן פסק דין בתביעה או עד למתן החלטה אחרת על ידי בית המשפט. ב. ניתן בזה פסק דין הצהרתי, לפיו בהליכים הנוגעים לערעור זה, יש לראות את המערער, כמנהל העיזבון, עוד נקבע כי המצאה לכתובת ביתו היא בגדר המצאה כדין, בין אם המערער בעל סמכות לפעול מכוח העיזבון ובין אם לאו. ג. לאור טענת המערער כי הוא בעל החוב, רשאי הבנק לצרף את מוטי אשכנזי כנתבע נוסף לתביעה שהוגשה, תוך 30 ימים מהיום; במקביל עומדת למערער הזכות לבקש להצטרף כבעל דין בהליך העיקרי. ד. בהתאם לכתב התביעה - המקורי או המתוקן - רשאי המערער להגיש כתב הגנה, תוך 60 ימים מהיום או להמציא עותק מכתב ההגנה שהוגש. ה. הבקשה לתיקון פרוטוקול, נדחית. ו. אין צו להוצאות. ז. הפיקדון אם הופקד, יועבר לבית משפט השלום, להבטחת הוצאות במסגרת ההליך העיקרי. המזכירות תמציא עותק פסק הדין לב"כ הצדדים. ניתן היום, ט"ז אדר תש"ע, 02 מרץ 2010, בהעדר הצדדים. ירושהמנהל עיזבוןעיזבון