פסק דין א. ערעור על החלטתה מיום 6.9.05 של הוועדה הרפואית העליונה, אשר אישרה את החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון, אשר קבעה למערער נכות בשיעור 10%, זמנית, לתקופה של שנתיים, בגין אקזמה כרונית בצורה קלה, על פי סעיף 80 (ב) לתקנות הנכים. ב. העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, הן כדלהלן: המערער יליד 1981, התגייס לצה"ל ביום 21.7.99, בפרופיל 97, והחל את שירותו ביחידת צנחנים. במהלך שירותו החל לסבול מפצע בשוק שמאל שנחשד כ"שושנת יריחו", אולם התברר כי המדובר בנגע אחר, בגינו הופיע אצל המערער תפרחת מופשטת בגב ובגפיים. עם שחרורו הגיש המערער להגיש תביעה להכרת זכות לפי חוק הנכים והוכר כלוקה בדלת עור בלתי ספציפית, חשודה כדלקת אטופית. ועדה רפואית מדרג ראשון בישיבתה מיום 26.10.04, קבעה למערער נכות בשיעור 10%, בגין אקזמה כרונית בצורה קלה. המערער הגיש ערעור על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון, והוועדה הרפואית העליונה, בהחלטתה מיום 6.9.05, דחתה את ערעורו של המערער. על החלטת הוועדה הרפואית העליונה, מיום 6.9.05, כאמור, אשר דחתה את ערעור המערער וקבעה למערער נכות בשיעור 10%, זמנית, לתקופה של שנתיים, הערעור שבפני. ג. לטענת המערער, טעתה הוועדה הרפואית העליונה, בכך שלא התייחסה כלל לחוות דעת המומחה מטעם המערער, ד"ר אביקם הראל, אשר הוגשה לוועדה. ד"ר הראל הגיש חוות דעת מפורטת, מיום 4.4.05, אשר בה מתאר את היסטורית המחלה של המערער, אשפוזיו, הטיפול בו, תוצאות הטיפול והמלצות להמשך טיפול. ד"ר הראל ממליץ על קביעת דרגת נכות בשיעור 30%. לדעת ד"ר הראל, לוקה המערער ב- Atopic Dermatitis, דלקת עור אטופית, אשר ידוע הקשר הנסיבתי בין פריצתה לבין טראומה נפשית. הוועדה הרפואית העליונה, כך לטענת המערער, לא התייחסה כדבעי לחוות דעתו של ד"ר הראל ודחתה, שלא כדין, את ערעורו של המערער. לטענת המערער, האבחנה לפיה הוא לוקה באקזמה כרונית בצורה קלה, היא אבחנה שגויה, באשר הוא לוקה בפועל בדלקת עור אטופית, כאמור. המערער טוען כי מחלתו אובחנה בבית החולים תל-השומר, כמו גם בבית החולים איכילוב, אולם הוועדה התעלמה מאבחונים אלה וקבעה את שקבעה. לטענת המשיב, הוועדה פעלה כדין, קבעה למערער נכות על פי ממצאי הבדיקה הקלינית, ציינה כי עיינה בחוות דעתו של ד"ר הראל, אך דחתה את מסקנותיו. ד. דין הערעור - להדחות. סיווג הפגימה בה לוקה המערער, הוכרה עוד בשנת 2001, לא הוגש כל ערעור על סיווג הפגימה, וסוגיית אבחון מחלתו של המערער, איננה עומדת לדיון בפני בית משפט זה. הסוגיה העומדת לדיון היא אך ורק קביעת שיעור הנכות שנקבע על ידי הוועדה הרפואית העליונה, והאם קביעה זו מצדיקה התערבות ערכאת הערעור. אתחיל ואומר כי אכן, מקובלת עלי עמדת המערער לפיה, התייחסות הוועדה ככל שעניינה חוות דעתו של ד"ר הראל, מיום 4.4.05, איננה מספקת. הוועדה קבעה בהתייחסה לחוות הדעת כדלהלן: "...הוועדה עיינה בחוו"ד של ד"ר הראל, מ- 4.4.05 ואינה מסכימה עם מסקנותיו, לאור הבדיקה הקלינית." נראה כי אמירה קצרה זו של הוועדה, איננה עומדת בחובת ההנמקה המוטלת על הוועדה הרפואית העליונה, מן הדין. יחד עם זאת, אינני סבורה כי בנסיבות הענין, יש להתערב בהחלטת הוועדה. הוועדה קבעה, ובקביעה זו אין להתערב, כי מחלתו של המערער, עשויה לחלוף, ומשכך נקבעה נכותו, זמנית לתקופה של שנתיים. משנקבעה נכות זמנית, כמובן שעל המערער לשוב לוועדה הרפואית מדרג ראשון, על מנת שתקבע לו דרגת נכות, אם אומנם זכאי לקביעת דרגת נכות כאמור. ה. למרות, שכאמור, סבורה אני כי מן הראוי היה שהוועדה הרפואית העליונה תתייחס התייחסות נרחבת יותר לחוות דעת המומחה מטעם המערער, אינני סבורה כי נתפסה הוועדה הרפואית העליונה, לכלל טעות, אשר מצדיקה את התערבות ערכאת הערעור. הוועדה הרפואית העליונה בדקה את המערער, וקבעה במסגרת סמכותה, קביעה רפואית ולא משפטית, שעניינה דרגת נכותו של המערער. ו. בנסיבות הענין, בכל מקרה, אין כל עילה להתערבות בקביעת הוועדה הרפואית ככל שעניינה קביעת נכות זמנית. משכך, ומשבנסיבות הענין על המערער לשוב לוועדה הרפואית מדרג ראשון, על מנת שתקבעה נכותו, אכן נראה כי אין להתערב בקביעתה הזמנית של הוועדה הרפואית העליונה, והמערער, אין ספק, ימצא אוזן קשבת בוועדה הרפואית מדרג ראשון, בהליך שעניינו קביעת דרגת נכותו. ז. סוף דבר הערעור נדחה. אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. צבאשירות צבאי