רשם הוצל"פ חוסר סמכות עניינית א. ערעור על החלטת רשם ההוצל"פ (כב' הרשם אבי כהן) מיום 8.2.09 לפיה נדחתה בקשה בטענת 'פרעתי' בהעדר סמכות. ב. העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, הן כדלהלן: המערער והמשיב, שניהם סוכני ביטוח במקצועם, היו שותפים בסוכנות ביטוח אותה הקימו. בעקבות חילוקי דעות, הגישו הצדדים תביעות הדדית שנדונו בפני בורר מוסכם. ביום 1.1.01 ניתן פסק בוררות, לפיו נקבעו חיובים כספיים מפורשים כדלקמן: המערער חויב בתשלום פיצוי כספי למשיב בסכום של 320,000 ₪; כן חויב המערער בתשלום בסך של 4,060 ₪; עוד חויב המערער לשלם למשיב את הוצאות הבוררות שהמשיב נשא בהם. שני הצדדים חוייבו לשאת בחלקים שווים בשכרו של רואה החשבון. בנוסף, נקבעו בפסק הבוררות הוראות כלליות: חיוב המערער להחזיר לחשבון הבנק את העמלות שקוזזו; שני הצדדים יכסו בחלקים שווים את יתרת החוב בחשבון הבנק; הצדדים יעבירו את הדוחות הכספיים השנתיים, ובאם יתברר כי מי מהצדדים ביטל פוליסות של השותפות והוציא חדשות על פי הקוד שלו, יחוייב צד זה להשיב את הסכומים לחשבון הבנק של השותפות. ביום 10.1.02 דחה ביהמ"ש המחוזי את התנגדות המערער לאישור פסק הבוררות ואישר את פסק הבוררות, תוך חיוב המערער בהוצאות בסכום של 7,000 ₪ (ה"פ 494/01). ביום 18.2.02 נחתמה 'פסיקתא' המחייבת את המערער לשלם למשיב את הסכומים הבאים: 320,000 ₪,4,060 ₪, ו- 14,040 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.01. ו 7,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 10.1.02. ביום 7.5.02 נדחתה בקשת רשות ערעור שהוגשה ע"י המערער על ההחלטה מיום 10.1.02, תוך חיוב המערער בהוצאות בסך 5,000 ₪ (רע"א 1370/02). ביום 13.5.02 פתח המשיב תיק הוצל"פ כנגד המערער בגין חוב בסך 338,100 ₪. ביום 30.7.02 הגיש המשיב תביעה כספית כנגד המערער ובנק מזרחי, על סך של 155,056 ₪ (ת"א 191034/02). ביום 23.6.04 ניתן פס"ד חלקי, לפיו חוייב המערער לשלם למשיב סכום של 128,310 ₪ בגין מחצית מהסכום ששולם ע"י המשיב לבנק מזרחי. בפסה"ד צויין שתשלום זה יילקח בחשבון במסגרת ההתחשבנות בתיק ההוצל"פ. ביום 10.11.02 הגיש המערער בקשה בטענת 'פרעתי'. המשיב בתגובתו טען, בין היתר, כי לא נתונה לראש ההוצל"פ סמכות לדון בטענות המערער. ביום 7.7.03 התקיים דיון בפני כב' הרשמת יוכבד גרינוולד, במסגרתו נחקר המערער על תצהירו והמשיב חזר על הטענה בדבר חוסר סמכות. ביום 2.3.05 התקיים דיון שני בפני כב' הרשמת יוכבד גרינוולד, בו נקבע כי ב"כ המשיב יחזיק בנאמנות פקדון ע"ס 230,000 ₪. ביום 13.11.06 התקיים דיון שלישי בפני כב' הרשמת מירב קלמפנר-נבון ביום 25.2.07 התקיים דיון נוסף בפני כב' הרשמת מירב קלמפנר-נבון, בו הסכימו הצדדים לקבל את המלצת הרשמת, והוחלט על מינוי רואה חשבון ניטראלי לשם עריכת ההתחשבנות עפ"י פסק הבוררות מיום 1.1.01, יחד עם ההחלטה מיום 9.1.00 הנזכרת בפסק הבוררות, וזאת בהתאם לפרמטרים שנקבעו בפסק הבוררות. נקבע עוד, כי אין בהסכמה כדי לשנות את החיובים הכספיים שנקבעו בפסק הבוררות כמפורט בפסיקתא, ואשר על בסיסה נפתח תיק ההוצל"פ. ביום 27.4.08 הוגשה חוו"ד של רואה החשבון, לפיה קיימות שתי אפשרויות לעריכת ההתחשבנות. אם תתקבל פרשנות המערער ביחס ליישום הסכם השותפות, יהא עליו לשלם למשיב סכום של 610,532 ₪, אם תידחה פרשנותו של המערער יהא עליו לשלם למשיב סכום של 1,175,662 ₪. המערער בתגובה שהמציא לראש ההוצל"פ תקף את ממצאי חווה"ד וטען כי רואה החשבון חרג מסמכותו, בעוד המשיב ביקש לאמץ את החלופה השנייה הנזכרת בחוו"ד רואה החשבון. ביום 16.6.08 הגיש המערער תצהיר של רו"ח מטעמו ולפיו נפלו פגמים בחוו"ד רוה"ח שמונה והתוצאה הנכונה היא שהמשיב חב למערער סכום של 383,371 ₪. בדיון שהתקיים בפני כב' הרשם אבי כהן ביום 30.10.08, העלה כב' הרשם, מיוזמתו, את סוגיית הסמכות. לאחר קבלת תגובות הצדדים ניתנה ביום 9.2.09 החלטת כב' הרשם בה קבע כי ערכאה שיפוטית חייבת להעלות מיוזמתה את שאלת הסמכות העניינית והסכמת הצדדים אינה מקנה סמכות שאיננה נתונה כדין. בנוסף, במקרה דנן, שאלת הסמכות הועלתה ע"י הזוכה בעבר ולא נדונה, דבר המהווה פגם, העלול לפסול כל החלטה עניינית שהיתה ניתנת על ידו. רשם ההוצל"פ הגיע לכלל מסקנה כי לא נתונה לו סמכות לדון בטענות הצדדים. באשר לטענה שנטענה בדבר קיזוז חוב הכשרת הישוב - קבע הרשם כי טענה זו נסמכת על עובדות שנוצרו בטרם מתן פסק הבוררות המבוצע בהליכי ההוצל"פ ולרשם ההוצל"פ אין סמכות לדון בטענות אלה. רשם ההוצל"פ דחה את טענת המערער, לפיה התוודע לקיומה של התשתית העובדתית של הטענה רק לאחר מועד מתן פסק הבוררות. בנוסף, קבע רשם ההוצל"פ כי המדובר בטענת קיזוז נטענת ושנויה במחלוקת שאין לרשם ההוצל"פ סמכות לדון בה. יתרה מזו, המדובר בישום הוראות, המחייב קביעה שיפוטית בדבר הממצאים העובדתיים, המהווים תשתית עובדתית לטענות הקיזוז. רשם ההוצל"פ קובע כי, במקרה זה, חלה ההלכה לפיה ראש ההוצל"פ אינו מוסמך לדון בטענת קיזוז, באם נקבע בפסה"ד מנגנון מורכב של קביעת היקף הקיזוז והמנגנון טרם הושלם בעת העלאת טענת 'פרעתי'. מאותם טעמים, נדחתה טענת המערער באשר לקיזוז חוב החזר ההוצאות, שאין חולק כי נולד בטרם ניתן פסק הבוררות. רשם ההוצל"פ מציין כי טענת קיזוז חוב עמלות לקוחות נמחקה מהבקשה בטענת 'פרעתי' ואינה עומדת עוד על הפרק, ולמעלה מן הצורך ציין הרשם כי מדובר בטענת קיזוז נטענת המחייבת הכרעה של בורר. מכל הטעמים המפורטים לעיל, דחה רשם ההוצל"פ על הסף את טענת 'הפרעתי'. החלטה זו היא נשוא הערעור שבפניי. ג. המערער טוען כי הבורר קבע בפסק הבוררות סכום ראשוני לזיכוי המשיב והותיר את השלמת פסק הבוררות, קרי עריכת חישוב הסכומים שהמערער זכאי לקזז מסכום זה, לרוה"ח. המערער טוען כי אין לראות את החיוב בגינו הוגש פסק הדין לביצוע בפני עצמו, ופסק הבוררות שהוגש, הינו בגדר פסק שסכומו הסופי טרם נקבע. המערער טוען כי בהתאם לפסק, החישוב הנדרש בתיק זה הינו חישוב חשבונאי גרידא, של הכנסות וההוצאות של השותפות וחלוקתן שווה בשווה בין הצדדים, אך רוה"ח חרג מתפקידו ועסק בפרשנות של פסק הבוררות. המערער טוען עוד, כי המדובר בזכות קיזוז קיימת, שאיננה שנויה במחלוקת, ולרשם ההוצל"פ סמכות לבחון האם התקיים, במקרה זה, התנאי המוקדם לחיוב. המערער טוען כי לאור ההחלטות הקודמות של רשמי ההוצל"פ, לפיה ההכרעה במחלוקת תעשה בכפוף להסכמות שהושגו ביום 25.2.07 ובכפוף לממצאי חווה"ד, השלב המאוחר בו מצוי התיק והעובדה כי עסקינן בסמכות שהורתה וגדריה הינם יציר הפסיקה - היה על רשם ההוצל"פ לגלות גמישות, ולסיים את מלאכתו בהכרעה. המערער טוען כי החלטת רשם ההוצל"פ מבטלת, למעשה, את ההחלטות הקודמות ומציבה את רשם ההוצל"פ כערכאת ערעור על החלטות ראשי הוצל"פ אחרים. המערער עותר כי התיק יוחזר לרשם ההוצל"פ שיכריע בטענת 'פרעתי' לגופה, על פי טענות הצדדים. ד. המשיב טוען, מנגד, כי רשם ההוצל"פ חסר סמכות משטענות המערער מקומן היה במסגרת הליך הבוררות שהתנהל בין הצדדים, ומדובר בניסיון נוסף, להתחמק מתשלום החוב המעיד על חוסר תום לב מצד המערער. המשיב טוען כי העלה את טענת חוסר הסמכות, כבר בתגובתו הראשונה לטענת 'פרעתי', אולם הרשמת במקום לדון בטענה, הובילה את ההליך לביצוע התחשבנות בין הצדדים, כפי שעלה מפסק הבוררות. המשיב טוען כי אין לאפשר למערער לטעון מחד, לסמכות רשם ההוצל"פ ומנגד להתנגד למסקנות חוו"ד המומחה הניטראלי שמונה בהסכמת הצדדים. המשיב טוען כי המומחה מונה בהסכמת הצדדים, המערער לא ביקש לחקור את המומחה על חוו"ד דעתו, ובהתאם, חווה"ד לא נסתרה ויש לקבל את מלוא ממצאיה. בפרק הסיכום, עותר המשיב לקבוע כי זכאי הוא למלוא הסכומים שנפסקו ע"י רוה"ח הניטראלי שמונה בהסכמת הצדדים. ה. על פי סעיף 19(א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל"), זכאי חייב, במסגרת הליכי הוצל"פ, לטעון טענת "פרעתי", בה עליו להראות כי מילא אחר הוראות פסק הדין או כי אינו חייב עוד למלא אחר הוראות אלה. הלכה פסוקה היא, כי במסגרת טענת "פרעתי" ניתן להוכיח גם טענת קיזוז. יחד עם זאת, נקבע כי זכות קיזוז נטענת, השנויה במחלוקת, היא טענה שבירורה חורג מגדר סמכותו של ראש ההוצל"פ הדן בטענת " פרעתי", ויש לבררה בביהמ"ש המוסמך לכך, ככל עילת תביעה אחרת שיש לחייב כנגד הזוכה (ראה: ע"א 449/83 רב הון נ' גליקמן, פ"ד לט (3) 250 (1985); המ' 288,283/71 מ' אמריגליו ובנו בע"מ נ' נוה פאר יחזקאל בן יצחק בע"מ, פ"ד כה (2) 407 (1971); ד' בר-אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, עמ' 196(ג), מהדורה שישית)). אין בידי לקבל את טענת המערער לפיה מדובר בטענת קיזוז קיימת וכי החישוב הנדרש בתיק זה הינו חישוב חשבונאי גרידא, של הכנסות וההוצאות של השותפות וחלוקתן שווה בשווה בין הצדדים. אומנם מלכתחילה נראה היה, לכאורה, כי מדובר בבירור חשבונאי בלבד, ובהתאם המליצה רשמת ההוצל"פ לצדדים לפנות לרו"ח לבירור הסוגיה. אולם, מעיון בחווה"ד עולה כי רוה"ח שירד לעומקם של דברים, הגיע לכלל מסקנה כי ההכרעה, האם לזכות את החייב בסכומים מסוימים אם לאו, מחייבת הכרעת בית המשפט שיקבע איזו גרסה יש להעדיף בהתאם לפסק הבוררות. אין הדבר דומה לטענת קיזוז קיימת, שהזוכה הודה בקיומה או בזכות חלוטה ששוב אין הזוכה יכול להכחיש את קיומה. המדובר, איפוא, בטענת קיזוז נטענת, השנויה במחלוקת בין הצדדים. בירורה של טענה מעיין זו, חורג מסמכותו של רשם ההוצל"פ, כאשר הוא דן בטענת 'פרעתי' ועליה להידון בפני בית המשפט המוסמך (רע"א 5336 עו"ד גיל פרמינגר נ' עיריית חיפה (לא פורסם, 25.3.2007)). יתרה מזו, בגדר טענות המערער כנגד חוו"ד רואה החשבון, מעלה המערער סוגיות הנוגעות לתשתית עובדתית אשר קיומה התברר לו, לטענתו, רק לאחר מתן פסק הבוררות. לא יכול להיות חולק, כי הכרעה בטענות אלה טעונה בירור עובדתי מורכב, ויש לבררן בבית המשפט המוסמך . ז. כאמור, התיק שבפני התנהל במשך שנים רבות בלשכת ההוצל"פ, כשלמעשה טענת העדר הסמכות העניינית, שהועלתה ע"י המשיב כבר מלכתחילה, מעולם לא נדונה לגופה. אין ספק, כי היה מקום להכריע בטענה זו בטרם הומלץ לצדדים להעביר את המחלוקת ביניהם לרו"ח ניטראלי. זאת ועוד. בענייננו, הצדדים פעלו בהתאם להמלצה זו והנושא הועבר למומחה שחיווה דעתו בסוגיה אך קבע שקיימות שתי אפשרויות חישוב. רק אז הועבר התיק לרשם אחר שהעלה שוב והפעם מיוזמתו את טענת העדר הסמכות. במקרה דנן, לאור האמור לעיל, ומשקבעתי כי מדובר ממילא בטענת קיזוז נטענת שההכרעה בה איננה נתונה לסמכות רשם ההוצל"פ, נראה כי דין הערעור להדחות. ו. סוף דבר - הערעור נדחה. בשל מורכבות הסוגיה המשפטית וההליכים שנמשכו, אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. סמכות ענייניתרשםהוצאה לפועל