זוהי תביעה לתשלום זכויות סוציאליות שונות בגין תקופת עבודתו של התובע בנתבעת - החזר הוצאות נסיעה, אש"ל, תוספת ותק, פיצוי בגין הלנת שכר, ימי חג, פדיון חופשה, דמי הבראה, הפרשות לקרן פנסיה, זיכוי ממס שנמנע בגין אי ביצוע הפרשו לקרן פנסיה, וכן לתשלום פיצויי פיטורים בגין נסיבות סיום העסקתו. רקע עובדתי תמציתי 1. הנתבעת היא חברה המספקת שירותי אבטחה ושמירה למוסדות שונים. 2. הצדדים חלוקים באשר למועד תחילת עבודתו של התובע אצל הנתבעת. כאשר לטענת התובע החל לעבוד בנתבעת ביום 1.1.00 ואילו הנתבעת גורסת כי מועד תחילת עבודתו של התובע אצלה היה ביום 1.1.03. 3. העסקתו של התובע נסתיימה ביום 31.12.06 בנסיבות השנויות במחלוקת. 4. התובע הועסק כעובד שעתי והשתכר שכר מינימום לשעה. טענות התובע 5. לטענת התובע, בתקופת עבודתו בנתבעת לא שילמה לו הנתבעת את הזכויות הסוציאליות להן הוא זכאי מכוח חוקי המגן ו/או ההסכם הקיבוצי בענף השמירה ו/או צו ההרחבה בענף השמירה, לרבות תוספת ותק, הפרשות פנסיוניות, פדיון חופשה, דמי הבראה, ימי חגים, החזר הוצאות נסיעה וכיו"ב. 6. עוד לטענתו, הלינה הנתבעת את שכרו באופן שיטתי כאשר זה שולם בין היום ה- 15 ל- 22 בכל חודש. 7. ולבסוף טוען התובע, כי פוטר על ידי מנהלו הישיר אשר הודיע לו כי הנתבעת הפסידה במכרז במקום בו שובץ ולפיכך אין עוד עבודה בשבילו. לפיכך תובע הוא פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת וכן פיצוי בגין פיטורים שלא כדין שכן לטענתו פוטר בניגוד להוראות ההסכם הקיבוצי ובלא שקויים שימוע. טענות הנתבעת 8. הנתבעת טוענת, כי שילמה לתובע את כל הזכויות הסוציאליות המגיעות לו לפי דין. לשיטתה ההסכם הקיבוצי ו/או צו ההרחבה בענף השמירה כלל אינם חלים על העסקת התובע שכן התובע לא הועסק בתפקידי שמירה ואבטחה. 9. הנתבעת מכחישה את טענת התובע לפיה הולן שכרו, כאשר לפי גרסתה שולם השכר במועד ב- 9 או ב- 10 לכל חודש. 10. לטענת הנתבעת, התובע לא פוטר אלא יש לראות בו כמי שהתפטר לאחר שבחר שלא להיענות לבקשות הנתבעת להתייצב במשרדיה על מנת לקבל שיבוץ חלופי והעדיף להמשיך לעבוד אצל המשתמש דרך הזוכה החדש במכרז. דיון והכרעה תחולת ההסכם הקיבוצי בענף השמירה על התובע הצדדים חלוקים בשאלה האם ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף השמירה חלים על עניינו של התובע. אדון תחילה בשאלה זו. 12. מר רן רזניק, מנהל הנתבעת, אישר שעל הנתבעת חל ההסכם הקיבוצי בענף השמירה (פרוט' עמ' 11 ש' 18-19), אלא שלטענת הנתבעת ההסכם הקיבוצי ו/או צו ההרחבה שפורסם מכוחו אינם חלים על התובע לאור הגדרת תפקידו. 13. ההסכם הקיבוצי מגדיר את המונח "עובד" באופן הבא: "כל עובד שכיר בעבודת שמירה ואבטחה ולרבות כל עובד שכיר המועסק בעבודת כפיים". לשיטת הנתבעת עיסוקו של התובע לא נכלל בהגדרה שלעיל ולפיכך ההסכם הקיבוצי אינו חל עליו. 14. לטענת הנתבעת הועסק התובע כסדרן ומקום שיבוצו השתנה מיום ליום ולא היה קבוע. התובע עצמו אישר את הדברים בחקירתו הנגדית באומרו: "התחלתי לעבוד כסדרן והייתי אחראי מאבטחים. הכוונה לסדרנים באירועים. כשאמרתי מאבטחים הכוונה הייתה לסדרנים. אני הייתי סדרן" (עמ' 4 לפרו' ש' 3-6)". ובהמשך העיד: "זו הייתה העבודה שלי לעסוק בסדרנות בלבד ממקום למקום ומאירוע לאירוע". (עמ' 4 ש' 13). רק בחודש 9/06 שובץ התובע בנוסף לעבודתו כסדרן באירועים, גם לעבודה בבנק ולדבריו: "ב- 9/06 נשלחתי להחליף בכל פעם בסניף אחר בבנקים. לא היה לי סניף קבוע... העבודה שלי גם החל מספטמבר 06 כללה עבודה באירועים שזו העבודה הקבועה שעשיתי ועבודה מזדמנת בהחלפת עובדים בסניפי הבנק ". (עמ' 4 ש' 21-18). יש לציין כי בכתב התביעה ובתצהיר העדות הראשית הגדיר עצמו התובע כשומר (סעיף 1.1 לתביעה וסעיף 2 לתצהיר) ואילו בסיכומיו טען התובע לראשונה כי עבד כמאבטח (סעיף 2.4 לסיכומים). טענה זו בסיכומים לא אוכל לקבל שכן מהווה היא הרחבת חזית אסורה. אף לגופה אין לקבל את טענת התובע כי תפקידו נכנס לגדר הגדרת "עובד אבטחה". בהסכם הקיבוצי מוגדר "עובד אבטחה": "עובד כאמור לעיל, אשר מועסק בעיקר בתפקידים הבאים או באחד מהם: שומר ראש, מלווה חמוש לדברי ערך, קצין בטחון, עוזרי קציני ביטחון, עורך חיפושים על גופו של אדם בנמלים בינלאומיים, מפעיל מתקן תת לחץ, איש ביטחון סמוי במטוסים, איש צפרדע מלווה מזויין בטיולים, סלקטור (ממיין)". התובע אינו עונה על הגדרה זו. לא עסק בתפקידים המפורטים בהגדרה ולא עבר כל הכשרה מקצועית בתחום זה. ראה עדות התובע לעניין זה: "כשנכנסתי לעבודה בנתבעת לא עשיתי שום הכשרה חוץ מכדורגל. בכדורגל שלחו אותנו לקורס וזה היה כמה מפגשים וזה הקורס היחידי שעשיתי. למדתי איך להתנהג עם קהל וזהו. שימוש בנשק עשיתי רק במטווח בנתבעת". (עמ' 3 ש' 16 - עמ' 4 ש'1). 15. לפיכך נותרת בעינה השאלה האם ההסכם הקיבוצי בענף השמירה חל על מי שהועסק בדומה לתובע, כסדרן באירועיים ציבוריים ? על תחולת ההסכם הקיבוצי למדים מתוך ההסכם הקיבוצי עצמו. הצדדים להסכם רשאים לקבוע כי ההסכם יחול על חלק מעובדי המעביד, על סוגים מסוימים של עובדים במפעל וכן רשאים הם לקבוע את תחולת ההסכם מבחינת הזמן. (ראה מאמרו של נשיא בית הדין הארצי לעבודה השופט ס. אדלר, הסכמים קיבוציים: מסגרת, תחולה ותיאום, ספר בר ניב, עמ' 17, עמ' 31-33 והפסיקה הנסקרת שם). בעניין ספקטור נקבע: "תשובה לשאלה אם הסכם קיבוצי ... חל על עובד פלוני, תינתן, לא על פי מהותו של ארגון העובדים ...אלא עפ"י הקבוע בהסכם הקיבוצי עצמו, היינו אם העובד שבו מדובר הוא מהסוגים הכלולים בהסכם" (דב"ע לח/3-61 לוי ספקטור נ' רשות הנמלים , פד"ע י' 118; ראה לעניין זה גם דב"ע מה/3-117 שירותי תעופה בע"מ נ' עופר סלע ואח', פד"ע יז' 284) . 16. האם ההסכם הקיבוצי חל על התובע מכוח היותו נכלל בקבוצת העובדים המועסקים ב"עבודת שמירה"? שאלה זו הינה שאלה פרשנית, דהיינו יש לשאול האם בעת החתימה על ההסכם הקיבוצי התכוונו הצדדים להסכם לכלול בגדר העובדים שההסכם יחול עליהם גם עובדים שיועסקו בתפקידי סדרנות כדוגמת התובע. 17. על פרשנותו של הסכם קיבוצי חלים דיני החוזים הרגילים ובראש וראשונה סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 הקובע, כי יש לפרש את החוזה על-פי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה, ואם אינו משתמע ממנו - מתוך הנסיבות(בג"צ 193/88, ההסתדרות הרפואית בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד מג (4) 577). עוד נקבע בפסיקה כי יתכן מקרה שבו יוסיף בית הדין על הכתוב בהסכם הקיבוצי, עת ברור מ"ההקשר התעשייתי" שיישום ההסכם, כלשונו, מביא למצב בלתי נסבל וכי לו הצדדים נתנו דעתם לשאלה - ודאי הדבר שהיו כותבים במפורש ומוסיפים את המילים ומבקשים מבית הדין שיוסיף זאת (דב"ע מד/4-20, חלמיש בע"מ נגד מועצת פועלי תל-אביב-יפו ואח', פד"ע טו 320). 18. אני סבור כי עבודת הסדרנות באירועים אינה שונה במהותה ובאופיה מעבודת השמירה אשר גם היא אינה כרוכה בהכרח בנשיאת נשק. התובע העיד ועדותו לא נסתרה, כי הסדרנים היו אחראים בין היתר על וויסות הקהל, בדיקת כרטיסים ובדיקה ביטחונית (עמ' 4 ש' 7 ו- ש' 11-12), דהיינו התפקיד כלל הן שמירה על הסדר והארגון במקום והן שמירה על בטחון האנשים ושלומם. אף העובדה כי בארבעת החודשים האחרונים לעבודתו הוצב התובע לעבודה בבנקים, מחזקת את המסקנה כי התובע השתייך ל"פול" של עובדים אשר הוצבו על ידי הנתבעת לעבודה בין אם כשומרים ובין אם "כסדרנים". לענין זה יוער, כי אין לקבל את טענת הנתבעת כי גם בבנק הוצב כסדרן ולא כשומר - טענה זו הינה מנוגדת להיגיון ולשכל הישר, שכן לא ברור כלל ועיקר לשם מה נזקק הבנק לשירותי סדרנות. 19. חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא אף במסגרת המגמה המסתמנת בפסיקת בית הדין הארצי לעניין סוגיית "יחידת המיקוח" במפעל. בעב' 8512/00 אצ'ילדייב ריבה נ' עמישב (מיום 24.3.05) נדונה השאלה האם ההסכם הקיבוצי בענף השמירה חל על התובעת שעסקה בעבודות ניקיון בחברת שמירה. בית הדין האזורי ענה לשאלה זו בשלילה שכן סבר שהתובעת אינה עוסקת בעבודת שמירה ואבטחה או עבודת כפיים בתחומה. העניין הגיע לפתחו של בית הדין הארצי אשר קיבל את הערעור וקבע כי על אף שהתובעת מועסקת בעבודת ניקיון חל עליה ההסכם הקיבוצי שבענף השמירה, וזאת למרות העובדה שקיים הסכם קיבוצי בענף הניקיון. בית הדין קבע : "כעקרון, יש שתי שיטות להתארגנות של עובדים המקובלות במערכת יחסי העבודה. השיטה האחת, התארגנות מקצועית (trade union) המאגדת עובדים שעיסוקם דומה (כגון: הסתדרות המהנדסים; ההסתדרות הרפואית). השיטה השנייה, התארגנות מפעלית או תעשייתית (industrial union) בה ארגון העובדים מאגד בשורותיו את כל העובדים במפעל מסוים, בתחום גיאוגרפי מסוים או בענף תעשייתי מסוים, וזאת בלא קשר למקצועם או עיסוקם (כגון: ועד עובדי חברת החשמל; הסתדרות עובדי הטקסטיל). בהתאם לשיטת ההתארגנות, נקבעות גבולות "יחידת המיקוח" (ראו: סטיב אדלר, "הסכמים קיבוציים: מסגרת, תחולה ותיאום", ספר בר-ניב - לקט מאמרים בדיני עבודה; רות בן-ישראל, דיני עבודה, כרך ג', הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ב - 2002, בעמ' 1150). יחידת המיקוח המועדפת בישראל היא של ארגון עובדים מפעלי או תעשייתי ולא של ארגון עובדים מקצועי (ראו: פסק דין תדיראן קשר. דב"ע 96-41/97 תדיראן קשר בע"מ ואח' - הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח', פד"ע לב 306). ......... ......... המדיניות הכללית שתוארה לעיל נכונה גם במקרים של חברה המעסיקה עובדים הן בענף השמירה והאבטחה והן בענף הניקיון והתחזוקה. אין הדבר בריא, מבחינת יחסי העבודה, שבחברה כזו יהיה ועד עובדים אחד המייצג את עובדי הניקיון, ועד עובדים נוסף המייצג את השומרים וועד עובדים שלישי המייצג את העובדים המנהליים. אין לעובדי מפעל כזה אינטרס מיוחד המצדיק יחידת מיקוח נפרדת ומיוחדת לכל אחת מהקבוצות הללו. ההיפך הוא הנכון, מדובר בקבוצות עובדים בלתי מקצועיים שהמשותף ביניהן גובר בהרבה על השוני. על כן, בחברות מעורבות, כדוגמת המשיבה, יחידת המיקוח היא כלל עובדי החברה וההסכם הקיבוצי החל עליהם הוא ההסכם שנחתם לגבי קבוצת העובדים הגדולה בחברה. במקרה דנן, מדובר בעובדי שמירה ועל כן חל ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף השמירה והאבטחה " (ההדגשות אינן במקור- ש.ט)" (עע 324/05 ריבה אצ'ילדייב נ' עמישב שירותים, מיום 27.3.06) (להלן - ענין אצ'ילדייב). נמצא כי גם מקום בו העובד שימש בתפקיד שאין חולק כי אינו נמנה על עבודות שמירה ואבטחה, העדיף בית הדין להחיל עליו את ההסכם הקיבוצי החל על קבוצת העובדים הגדולה במפעל והעדיף את יחידת המיקוח התעשייתית - מפעלית על פני זו המקצועית. 20. לאור האמור אני קובע, כי על התובע חלים הכללים והזכויות בהסכם הקיבוצי הנובעות מהיותו "עובד", דהיינו שומר ולא מאבטח. תקופת ההעסקה 21. בין הצדדים קיימת מחלוקת לגבי מועד תחילת העסקת התובע. בעוד שהתובע טוען כי החל לעבוד בנתבעת ביום 1.1.00 טוענת הנתבעת כי מועד תחילת העסקתו הינו 1.1.03. הנטל להוכיח תקופת העסקה רובץ על כתפי התובע . לטענת הנתבעת התובע לא הביא ולו ראשית ראיה שיש בה להעיד על גרסתו, בעוד שבכל תלושי השכר שצירף התובע לתצהיריו מצוין כי התובע החל את עבודתו ביום 1.1.03. עוד היא מוסיפה כי העובדה שהתובע לא צירף תלושי שכר למועדים הקודמים לשנת 2003 תומכת בגרסתה. 22. גרסת הנתבעת יכולה היתה להתקבל אלמלא צירף התובע לתצהירו (נספח ת/2) טפסי 106 למן שנת 2000 ועד לשנת 2006 אשר הופקו על ידי הנתבעת - חברת יבטח בע"מ ולפיהם הועסק התובע על ידה החל מחודש ינואר 2000. לפיכך בעניין זה מקובלת עלי גרסת התובע לפיה תקופת עבודתו בנתבעת הינה מ- 1.1.00 ועד ל- 31.12.06. מתכונת העסקה 23. על מנת לחשב את זכויותיו של התובע יש לקבוע את מתוכנת העסקתו והיקפה. אין חולק כי התובע היה עובד שעתי שהשתכר שכר מינימום לשעה אשר עמד בסוף תקופת עבודתו על סך 19.28 ₪ לשעה. באשר לשכרו הממוצע של התובע יש לחלק את תקופת עבודתו בנתבעת לשתי תקופות: הראשונה ממועד תחילת העסקתו ועד לחודש 9/06, מועד בו החל לעבוד גם בבנק (להלן:"התקופה הראשונה") והשנייה - מחודש 9/06 ועד למועד הפסקת עבודתו, קרי 31.12.06 (להלן: "התקופה השניה"). מכיוון שהצדדים לא השכילו להציג תלושי שכר לכל תקופת עבודתו של התובע, אין לי אלא להסתמך על הנתונים אשר עמדו בפניי. על פי טפסי 106 (נספח ת/2 לתצהיר התובע) בשנת 2005 עמדה משכורתו הממוצעת של התובע ע"ס 1,058 ₪ לחודש. אלא שהנתבעת בסיכומיה מאשרת כי בשנת 2006 ועד לחודש 9/06 עמד שכרו הממוצע של התובע ע"ס 1,500 ₪ (סעיף 42 לסיכומי הנתבעת). זוהי איפוא קביעתי לענין השכר בתקופה זו. בסעיף 42 לסיכומי הנתבעת, מפרטת הנתבעת את שכרו של התובע גם לחודשים ספטמבר - דצמבר 2006. סכומים אשר מתלושי השכר הבודדים שצורפו משתקפים כנכונים ואף עולים בקנה אחד עם טופס 106 לשנה זו. לפיכך מקובלת עלינו גרסת הנתבעת לפיה שכרו הממוצע של התובע בתקופה השניה עמד ע"ס 3,400 ₪. (ראה אף אישור התובע לגבי סכומים אלה - עמ' 5 לפרו' ש' 24). 24. אם נחלק את השכר הממוצע בשכר השעתי ייצא כי התובע עבד בתקופה הראשונה לעבודתו בממוצע 77 שעות לחודש שהם 41% משרה, ובתקופה השניה עבד 95% משרה. יודגש, כי דבריו של התובע בחקירתו הנגדית אכן מבהירים שהתובע עבד בנתבעת בין פעמיים לשלוש בשבוע ומשלימים את התמונה המשתקפת מתלושי השכר ומטפסי ה- 106, לאמור: "רוב הזמן עבדתי באירועי ספורט שמתקיימים בין פעם לפעמיים בשבוע, חוץ מאירועי הספורט עבדתי באירועים נוספים שהם לא ספורט. היה אירוע בבריכת הסולטן, עיריית תל אביב זה היה פעם בשבוע". (עמ' 5 לפרוק' ש' 21). נסיבות הפסקת העבודה 25. הצדדים חלוקים באשר לנסיבות סיום העסקת התובע. לגרסת התובע, לאחר שהפסידה הנתבעת את המכרז להענקת שירותי אבטחה לבנק בו שובץ לעבודה, הודיע לו מנהלו הישיר- שרון, כי אין לנתבעת עוד עבודה בשבילו לרבות באירועים וביקש מהתובע לא להגיע עוד לעבודה. התובע מוסיף, כי שעה שהמשיך לעבוד בבנק לאחר הפסדה של הנתבעת במכרז, אצל מעביד אחר, הרי שיש לראות בו כמי שפוטר מעבודתו בניגוד להוראות ההסכם הקיבוצי שלא מסיבה מספקת וללא קיום שימוע או משא ומתן כדין. לפיכך לטענתו הינו זכאי לפיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת וכן פיצויים בגין פיטורים שלא כדין. לטענת הנתבעת, התובע הוא שבחר שלא להתייצב במועד ובשעה שנקבעו לו לקבלת שיבוץ מחדש, ואף זנח את עבודתו כסדרן באירועים וזאת, על אף ששינוי השיבוץ שניתן לו התייחס רק לגבי שיבוצו בבנק. כך למעשה טוענת הנתבעת, התפטר התובע מעבודתו על דעת עצמו ומרצונו החופשי. 26. לאחר עיון במכלול החומר הגעתי למסקנה כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי הוא פוטר. להלן הנמקתי. הנתבעת צירפה לתצהירה מכתב שנשלח לתובע ביום 1.12.06 לפיו הנתבעת מבצעת שינויים במקום העבודה ומשכך, מתבקש התובע לסור למשרדי החברה ביום 20.12.06 בין השעות 14:00 - 18:00 על מנת לקבל שיבוץ מחדש. עוד נאמר במכתב זה, כי אי הגעתו של התובע במועד שנקבע, תחשב כהודעה מטעמו על התפטרותו. (העתק המכתב צורף כנספח א' לתצהיר הנתבעת). התובע אמנם ביקש לטעון כי לא ראה מעולם את המכתב הנ"ל אלא שגרסתו נסתרה שכן על גבי המכתב מופיעה חתימתו של התובע, והתובע אף אישר כי חתימת ידו היא (עמ' 4 ש' 25). יש לציין, כי תחילה טען התובע שראה את המכתב לראשונה אצל עורך הדין ואח"כ שינה גרסתו וטען כי הפעם הראשונה שהוא רואה את המכתב זה במסגרת הדיון שהתנהל ביום 15.4.10. ( עמ' 4 ש' 25 וכן עמ' 5 ש' 3). 27. בנוסף, בעוד בתצהירו טען התובע כי שרון הוא שהודיע לו על הפסד הנתבעת במכרז, הרי שבחקירתו הנגדית שינה גרסתו והודה, כי מי שלמעשה הודיעה לו על הפסד במכרז היא לא הנתבעת, אלא נציג חברת רשף ביטחון, הזוכה החדש במכרז: " באו אלי מרשף ביטחון ואמרו לי שהנתבעת הפסידה במכרז ואם אני רוצה להמשיך ברשף ביטחון ואמרתי שכן.... רשף סיפרה לי על הפסד המכרז ". (עמ' 5 ש' 10-11 וכן ש' 18). מהדברים האמורים עולה, כי לתובע נודע על הפסד הנתבעת במכרז מרשף ביטחון וכי הוא נענה להצעתה להמשיך לעבוד בבנק באמצעותה. ככל הנראה ביקש התובע כי העבודה בבנק תהייה עבודתו העיקרית ולא ארעית כפי שהיה בנתבעת ומשכך קיבל הוא את הצעתה של רשף ביטחון. דברים אלו מקבלים משנה תוקף אף בדברים הבאים של התובע : "רשף הציעו לי עבודה אצלם ולכן החלטתי שאני רוצה לעבוד ברשף " (עמ' 5 ש' 12). 28. בסיכומיו מבקש התובע להעביר את נטל ההוכחה לכתפי הנתבעת שכן לטענתו הימנעות הנתבעת מלזמן לעדות את מנהל התובע שרון, מהווה ראיה נגדה וחיזוק לעמדת התובע. איני מקבל טענה זו. התובע הוא שטען למעורבותו של שרון בהליך הפסקת עבודתו. הוא שאמור היה לזמנו לעדות. נציין עוד, כי לטענת הנתבעת שרון אינו עובד עובד בנתבעת מזה מספר שנים. זאת ועוד, מר רזניק העיד בחקירתו הנגדית, ועדותו לא נסתרה, כי מאז ומתמיד היו בנתבעת משרות פנויות בעיקר בסדרנות ועל כן לא ייתכן כי התובע פוטר וכי נאמר לו שאין עוד עבודה בסדרנות. העד אף הוסיף כי ישנם סדרנים שעובדים בנתבעת במשך דורות וכי אף התובע הגיע לנתבעת דרך אביו. (עמ' 14 ש' 17-22). 29. הלכה היא כי הנטל להוכיח קיומם של פיטורים מוטל על התובע הטוען להם. נוכח העובדה כי התובע לא הביא כל ראיה להוכחת טענתו כי פוטר ובהתחשב בראיות שפורטו לעיל המלמדות על ההיפך - יש לקבל את גרסת הנתבעת לפיה התובע הוא שהתפטר מעבודתו. 30. בשלב זה נבקש להתייחס לטענה נוספת שהעלה התובע בסיכומיו, כי עצם החלפת המעסיק באתר עבודה, מזכה את העובד בפיצויי פיטורים, אף אם סירב העובד להצעת עבודה חלופית של המעסיק. לעניין זה מבקש התובע להסתמך על פסקי הדין שניתנו בפרשת דינמיקה (עד"מ 1011/04 א. דינמיקה שירותים (1990) בע"מ נ' טטיאנה וורונין ואח', מיום 21.8.05), מרחב (ע"ע 1099/02 מרחב אבטחה, שמירה ניקיון ושירותים בע"מ נ' מתוקה דמארי, מיום 2.1.06) וחזין (ע"ע 1363/02 דינה חזין נ' תנופה שירותים כ"א ואחזקות 1991 בע"מ, מיום 5.11.06). 31. לטעמי יש לאבחן את שנפסק במקרים הללו מענייננו, שכן שם דובר בעובדי כוח אדם אשר הועסקו שנים רבות אצל אותו משתמש והעדיפו להמשיך לעבוד אצלו גם לאחר שהקבלן באמצעותו שובצו לעבודה,הפסיד במכרז. בענייננו שונה המצב - כפי שפורט לעיל, עסקינן בתובע ששובץ בתפקיד סדרן מטעם הנתבעת באירוים שונים, ללא שהיה לו שיבוץ קבוע או ימי עבודה קבועים. מתכונת זו של עבודה היתה עבודתו העיקרית בכל תקופת ההעסקה. רק בארבעת החודשים האחרונים להעסקתו שובץ לעבודה כשומר בסניפי בנק שונים, כאשר במקביל המשיך בעבודתו כסדרן באירועים. ראה עדות התובע : "ב- 9/06 נשלחתי להחליף בכל פעם בסניף אחר בבנקים. לא היה לי סניף קבוע". (עמ' 4 ש' 20). העילות שפורטו בפסיקה שהוזכה לעיל לענין זכותו של עובד לפיצויי פיטורים עם החלפת מעסיק באתר עבודה, אינן מתקיימות במקרה דנן. 32. בנסיבות המפורטות לעיל אין התובע זכאי לפיצויי פיטורים או לתמורת הודעה מוקדמת או לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין. נוכח העובדה כי גם גרסת הנתבעת אינה בהירה דיה שכן לא הוכח אילו עבודות חלופיות הוצעו לתובע , מי מסר לתובע את המכתב המוזכר, מי היה נוכח בעת חתימת התובע על המכתב - אני סבור, כי אין לחייב את התובע בתשלום תמורת הודעה מוקדמת לנתבעת כדרישת הנתבעת. אש"ל 33. סעיף כ"ד להסכם הקיבוצי שכותרתו "אש"ל - לעובדי אבטחה" קובע זכאות לדמי אש"ל לעובד אבטחה. נוסח סעיף כ"ד בצו ההרחבה שכותרתו אף היא "אש"ל - לעובד אבטחה" דומה (אך לא זהה) לנוסח הסעיף בהסכם הקיבוצי. מכותרת סעיף זה עולה, כי הזכאות לאש"ל יוחדה לעובדי אבטחה ולא לעובדי שמירה. לפיכך נוכח קביעתי, כי התובע לא הועסק כעובד אבטחה הרי שאינו זכאי לתשלום אש"ל. תשלום עבור ימי חג 34. התובע טען כי הנתבעת לא שילמה לו עבור ימי החג שחלו בתקופת עבודתו, בהתאם להוראות סעיף י"א להסכם הקיבוצי ולצו ההרחבה בענף השמירה. מנגד טענה הנתבעת כי התובע לא הוכיח שהועסק בימים הסמוכים שלפני ואחרי החג , כי עבד באופן סדיר וכן לא הוכיח את ימי החג שחלו בתקופת העסקתו. 35. לאור טענת הנתבעת מתעוררת השאלה בדבר זהות ההסכם הקיבוצי החל על התובע בכל הנוגע לתשלום "ימי החג" - האם ההסכם הקיבוצי הענפי או שמא ההסכם הקיבוצי הכללי (מסגרת) מיום 9.1.95 שנחתם בין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים ובין ההסתדרות הכללית והחל על כל העובדים במשק (להלן - "הסכם המסגרת"),- נפרט את הוראות ההסכמים הקיבוציים לעניין תשלום דמי חג. 36. סעיף י"א להסכם הקיבוצי הענפי קובע: "(1) כל העובדים יקבלו מצד ב' חופשה בתשלום לעשרה ימי החג הבאים: 2 ימי ראש השנה, 1 יום הכיפורים, 2 ימי חג הסוכות, 2 ימי חג הפסח, 1 יום חג השבועות, 1 יום העצמאות, 1 האחד במאי. ובכל חגי המדינה או שבתון שיוכרז עליו כחוק ויחול עליו תשלום שכר עבודה. (2) אם יחולו ימי חג ב-3 חודשים של תקופת הנסיון, לא יהיה צד ב' חייב במתן חופשת חג בשכר, אלא אם כן, ישאר העובד בעבודה לאחר תקופת הנסיון. (3) יום חג שיחול בשבת - ישולם עבורו". ההסכם הקיבוצי הכללי קובע בסעיף 7א כדלקמן: "עובד לאחר 3 חודשי עבודה במקום העבודה ולא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג (זאת אומרת יום לפני ויום אחרי החג) אלא בהסכמת ההנהלה, יהיה זכאי לתשלום מלא בעבור 9 ימי חג (2 ימי ראש השנה, יום הכיפורים, 2 ימי חג הסוכות, 2 ימי חג הפסח, חג השבועות ויום העצמאות). עובד לא יהיה זכאי לימי חג החלים בשבת". בעד"מ 13/07 אסלטי נ' כפיר בטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ, (מיום 29.10.2008). קבע בית הדין הארצי כי יש להעדיף את הוראות צו ההרחבה הענפי על פני הוראות צו ההרחבה הכללי בכל הנוגע לימי חג מן הטעם שצו ההרחבה הענפי מטיב עם העובדים בענף. דהיינו, בית הדין הארצי יצא מן ההנחה שחלים על העובדים בענף שני הסכמים קיבוציים (צווי הרחבה) ולכן יש להחיל עליהם את ההסכם המיטיב. בהתאם לפסיקתו של בית הדין הארצי לא נותר אלא לקבוע כי יש להחיל על התובע את הוראות ההסכם הקיבוצי הענפי. 37. כאמור, בהתאם להסכם הקיבוצי הענפי זכאי התובע לתשלום בעד עשרה ימי חג לכל שנת עבודה ואין חשיבות לשאלה אם עבד באופן סדיר ובימים הסמוכים ליום החג. לפיכך על הנתבעת לשלם לתובע סך 4,703 ₪. (154.24 ₪ ליום X 10 ימים X 80/12 X 41% משרה + 154.24 X 10 ימים X 4/12 X 95%). פדיון ימי חופשה 38. התובע טען כי לא יצא לימי חופשה עבורם שולם לו תשלום בתקופת עבודתו וכי לא שולם לו פדיון חופשה בסיום העסקתו בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי צו ההרחבה בענף השמירה. לטענת התובע לא ניתן לקזז את התשלומים ששולמו לו בתקופת עבודתו כחופשה,מפדיון החופשה לו הוא זכאי, הואיל ולא ניתנה לו חופשה בפועל. מר רזניק טען בתצהירו, כי שולמו לתובע כל הסכומים להם הוא זכאי בעד זכויות סוציאליות. 39. בהתאם לסעיף 26 לחוק חופשה שנתית התשי"א - 1951 חייב מעביד לנהל פנקס חופשה בו ירשמו בין היתר מועדי החופשה, דמי החופשה ששולמו ותאריך תשלומם. כמו כן, הלכה היא כי נטל ההוכחה בדבר ימי החופשה שנטל העובד ובדבר ימי החופשה שנצברו לזכותו של העובד מוטל על המעביד (דב"ע לא/22 - 3 ציק ליפוט נ' קסטנר, פד"ע ג' 215). בעניין אצ'ילדייב דן בית הדין הארצי בשאלה אם ניתן לקזז את הסכומים ששולמו לעובדת במהלך תקופת עבודתה בעבור ימי חופשה ופסק כך: "תכליתו של חוק חופשה שנתית היא לתת לעובד חופשה בפועל, מנוחה, על מנת שיאגור כוח לעתיד. אף סעיף 5 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 אוסר מתן שכר הכולל בתוכו, מראש, תשלום בעבור דמי חופשה, תמורת חופשה או פדיון חופשה כאמור בחוק חופשה שנתית. ודוק, כל האמור ביחס לפדיון חופשה מתייחס לזכאות מכוח החוק בלבד בסיום יחסי עובד-מעסיק. פדיון חופשה הוא מושג שהחוק הולידו, ואין הוא בא אלא בהקשר לחופשה שנתית שהחוק מזכה בה. מכיוון שאין לשלם לעובד סכום עבור פדיון ימי חופשה, כתחליף לחופשה בפועל לה הוא זכאי מכוח חוק חופשה שנתית, אין מקום לקזז את הסכומים ששולמו למערערת, ודין הערעור בעניין זה להתקבל". משבמקרה דנן לא הוכיחה הנתבעת כי התובע יצא בפועל לחופשה בתשלום. לא נותר אלא לקבל את גרסת התובע ולחייב את הנתבעת בתשלום פדיון חופשה. בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי בע"ע 547/06 כהן נ' אנויה, (מיום 8.10.2007). זכאי העובד התובע זכאי לפדיון חופשה בגין שלש השנים האחרונות בנוסף לימי החופשה בשנת עבודתו האחרונה . 40. לפי סעיף 3 (ב) 2 לחוק חופשה שנתית אם עובד הועסק פחות מ- 200 ימים בשנת עבודה, יהיה מספר ימי החופשה חלק יחסי ממספר ימי החופשה שלפי סעיף (א), כיחס מספר ימי העבודה בפועל אל המספר 200. בהתאם לנתוני שכרו של התובע, חלקיות משרתו והודאתו כי עבד פעמיים-שלוש בשבוע, עולה כי התובע עבד כ- 120 - 144 ימים בשנה ובממוצע 132 ימים בשנה . לפיכך בעד השנתיים שקדמו לשנת עבודתו האחרונה זכאי התובע לפדיון חופשה לפי החישוב שלהלן: בעד השנה הרביעית: 132/200 X 14 = 9.24 ימים. בעד השנה החמישית: 132/200 X 16 = 10.56 ימים. בעד השנה השישית : 132/200 X 17= 11.22 ימים. בעד השנה השביעית: 132/200 X 21 = 13.86 ימים. סה"כ זכאי התובע לפדיון חופשה בגין 44.88 ימים לפי שכר יומי של 154.24 ₪ = 6,922 ₪. דמי הבראה 41. על פי צו ההרחבה בדבר תשלום דמי הבראה, עובד יהיה זכאי לקצובת הבראה אף לאחר סיומם של יחסי עובד ומעביד, וזאת לגבי תקופה של עד שנתיים שלפני תום תקופת עבודתו, אם לא קיבל את קצובת ההבראה עבור אותה תקופה במהלך עבודתו. משלא הוכח כי שולמו לתובע דמי הבראה בגין השנתיים האחרונות לעבודתו ובהתחשב בהיקף משרתו זכאי התובע לדמי הבראה כלהלן: 318 ₪ X 7 X20/12 X41% = 1,521 ₪ 318 ₪ X7 X 4/12 X 95% = 705 ₪. סה"כ זכאי התובע לדמי הבראה בשיעור 2,226 ₪. אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה 42. אין חולק, כי הנתבעת לא הפקידה עבור התובע כספים בקרן פנסיה. לעניין זה טענה הנתבעת שלוש טענות חלופיות סותרות: בתצהירו טען מר רזניק כי בכך שהתובע סירב להפריש כספים לקרן פסיה מחשש ששכרו ייקטן, מנע מהנתבעת להפריש את חלקה (סע' 11 לתצהיר). בחקירתו הנגדית שינה גרסתו וטען כי לא הייתה חובה להפריש לקרן פנסיה שמית אלא לקופה מרכזית (עמ' 12 לפרו'), אולם לאחר שעומת אל מול העובדה כי בתלושים אין כל זכר להפרשות אלו או אחרות, טען שכיוון שהתובע עבד בסדרנות, ההסכם הקיבוצי אינו חל עליו ולכן אין חובה להפריש עבורו סכומים לפנסיה (עמ' 18). 43. שעה שקבעתי כי ההסכם הקיבוצי חל על התובע, הרי שגרסת הנתבעת אינה מתקבלת. על פי הפסיקה אי תשלום לקרן פנסיה מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה מהווה הפרת הסכם, המזכה את העובד בפיצוי בגובה הנזק שנגרם בגין אי ההפרשה . (דב"ע נו/ 125-3 מוניטין כ"א אבטחה ושירותים בע"מ נ' משה בוטח פס"ד מיום 23.7.96; ע"ע 300360/98 נחום צמח נ' ש.א.ש קרל זינגר צפון (1986) בע"מ, פס"ד מיום 3.4.02; דב"ע נד/ 243-3 ישעיהו פוקס נ' אלסינט בע"מ, פד"ע כ"ח 83). 44. סעיף י"ב(1) להסכם הקיבוצי קובע את חובתה של המשיבה לבטח את עובדיה בקרן הפנסיה "מבטחים", באופן שבגין פנסיה ותגמולים על המעסיק להפריש 5%. ביום 13.12.1989 נחתם הסכם קיבוצי כללי בין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, שהארגון הארצי מאוגד בו, לבין ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, האגף לאיגוד מקצועי ובו נקבע כי "החל מיום 1.2.89 תוגדל הפרשת המעסיק לקרן הפנסיה - יסוד ותהיה 6% ע"ח המעסיק". נמצא איפוא כי חלה על הנתבעת חובת הפרשה בשיעור של 6% מהשכר. אין לקבל את הטענה שהתובע סירב להצעה שיופרשו לו כספים למבטחים. כעולה מהוראות צו ההרחבה הנ"ל, הנתבעת היתה מחוייבת להפריש 6% משכרו של התובע לקרן מבטחים ולא עשתה כך. חובת המעסיק להפריש תגמולים אינה תלויה בפנייתו של העובד ובקשתו כי יעשה כך. צווי ההרחבה קובעים חובה על המעסיק, אשר הוא איננו מורשה להתחמק מלבצעה, כך גם על פי הפסיקה : "החובה להעביר תשלומים לקרן פנסיה המוטלת על המעסיק על פי הוראת צו ההרחבה בענף השמירה היא מוחלטת, ואינה מותנית בהסכמתו או בהעדפתו של העובד. הוראת צו ההרחבה היא הוראה קוגנטית, ואין כל תוקף להסכמתו של העובד לוותר על זכותו מכוח צו ההרחבה. כשם שהמעביד אינו מבקש את הסכמתו של העובד לנכות משכרו מס הכנסה או דמי ביטוח לאומי, כך אין רלוונטיות להסכמתו של העובד להעביר ניכויים לקרן הפנסיה על פי הוראות צו ההרחבה, ועל המעביד להעביר לקרן הפנסיה הן את חלקו והן את חלק העובד. (ע"ע 212/06 ימית א. ביטחון (1988) בע"מ נ' אפרים, מיום 12.11.08). 45. שעה שהנתבעת לא ביטחה את התובע בקרן הפנסיה מבטחים, זכאי התובע לתשלום בשיעור של 6% מהשכר שהיה אמור להשתכר בתקופת העבודה, לפי החישוב הבא: 1,500 ₪ X 80 חודש X 6% + 3,400 ₪ X 4 חודשים X 6% = 8,016 ₪. פיצוי על מניעת זיכוי ממס וגילום שיעורי מס 46. התובע טוען כי אילו הופקדו הכספים במועד היה התובע זכאי לזיכוי ממס בשיעור 35% מההפקדה השנתית של המעביד ולפיכך זכאי לפיצוי בגין נזק זה. כך גם לטענתו יש לגלם את הסכומים שייפסקו לו כך שהסכום יתקבל אצל התובע כסכום נטו בהתאם לסכום שהיה מקובל במועדים המקוריים לתשלומו. 47. אין בידינו לקבל טענת התובע בעניין זה שכן קבלת פטור ממס או זיכוי ממס נתונים לסייגים ותנאים רבים, אשר אינם בסמכות בית הדין להכריע בהם. נושאים אלו עניין הם להתדיינות בין התובע לבין פקיד השומה אצל רשויות מס הכנסה . לפיכך, אנו דוחים את בקשת התובע בכל הנוגע להפסדים הנוגעים למיסוי . (עע 293/07 יואב להב נ' חברת השמירה בע"מ, מיום 25.5.08). נוסיף עוד, כי הזיכוי ממס מותנה בביצוע הפרשות העובד לקרן הפנסיה. משאין חולק כי התובע לא הפריש את חלקו לקרן הפנסיה, התביעה לפיצוי בגין ההפסד בזיכוי למס על הפרשות שלא בוצעו בפועל לכאורה נעדרת עילה. תוספת וותק 48. אין מחלוקת שהנתבעת לא שילמה לתובע תוספת ותק בכל תקופת עבודתו. טענת הנתבעת, כי ההסכם הקיבוצי אינו חל על התובע נדחתה ולפיכך זכאי התובע לתוספת וותק מכוח הוראות ההסכם. 49. סעיף ט"ו להסכם הקיבוצי קובע את תוספת הוותק שעל המעביד לשלם לעובדיו. כאשר קיימת הבחנה בין תוספת ותק לעובד אבטחה לבין תוספת ותק לעובד שאינו עובד אבטחה. וכך קובע הסעיף: "צד ב' ישלם לכל עובד למעט עובד אבטחה, תוספת ותק שנתית בשיעור התעריף ליום לכל שנת עבודה עד למכסימום של 10 שנות עבודה. תוספת הוותק לעובדי אבטחה תהיה בשיעור שבהתעריף לחודש בעד כל שנת עבודה עד למכסימום לאחר 10 שנים עבודה". כלומר, בהתאם להסכם הקיבוצי תוספת הוותק לה זכאי התובע שאינו עובד אבטחה היא תוספת שנתית ושיעורה הוא שיעור התעריף היומי לכל שנת עבודה עד למכסימום של אותו תעריף לאחר 10 שנות עבודה.         לפי סעיף י"ח להסכם הקיבוצי "חישוב תוספת ותק, המשפחה וימי הבראה לגבי עובדים חלקיים - יעשה באופן יחסי לימי או שעות העבודה ביום". עובד חלקי מוגדר כ: "עובד שנתקבל לעבוד פחות מ-26 ימים בחודש או פחות מ-8 שעות ליום", קרי - מי שלא התקבל לעבוד במשרה מלאה. התובע לא התקבל לעבוד במשרה מלאה ולכן הינו בגדר עובד חלקי. הדבר גם מתיישב עם ההקשר התעשייתי לפיו יש יחס ישיר בין היקף המשרה לבין שיעור הזכאות לזכות נלוות. 50. התובע צירף לכתב התביעה את הוראת החשב הכללי מיום 25.7.07 שדן בתשלום זכויות העובדים המועסקים בידי קבלני שירותים. על פי החישוב בעמוד האחרון להוראה זו, התשלום בגין תוספת ותק בענף השמירה לשומר שאינו מאבטח, הינו בסך 0.29 ₪ לשעה. נתון זה תואם את תעריפי השמירה המעודכנים לחודש יוני 2006 המצורפים להסכם העבודה. נתון זה הינו הבסיס לחישוב תוספת הותק לו זכאי התובע. בהתחשב בתקופת עבודתו ובהיקפה (סעיפים 21 - 24 לפסק הדין לעיל זכאי התובע לסכום כולל של 2,208 ₪ בגין תוספת ותק לכל תקופת עבודתו. נסיעות 51. לטענת התובע לא שולמו לו נסיעות שכן אין לראות בשברי השקלים הבודדים ששולמו לו תחת הכותרת "נסיעות" כהחזר הוצאות נסיעה אמיתי. התובע מפנה לתלושי שכר כמפורט: יוני 2005 שולם סך של 21 אג', דצמבר 2005 שולם סך של 63 אג', ינואר 2006 שולם סך של 2.77 ₪. 52. מעיון בתלושי השכר שצורפו לתצהיר התובע עולה כי אכן בחודשים רבים לא שולמו לתובע כלל נסיעות או ששולמו שקלים בודדים. אולם בחודשים אחרים נראה כי שולמו דמי נסיעות בשיעורים ריאלים כך לדוגמה בחודש אוקטובר 2006 שולם סך 159 ₪ ובחודש נובמבר שולם סך 191 ₪. אכן בנספח החישובי שצורף לסיכומיו, מאשר התובע כי שולם לו סך של 7,682.63 בגין דמי נסיעות. כפי שפורט לעיל, התובע עבד במשרה חלקית כאשר גם לפי גרסתו, במרבית תקופת עבודתו עבד בין פעמים לשלוש בשבוע. מעבר לכך, בחקירתו הנגדית אישר התובע כי היה נדרש להגיע לנקודת איסוף ומשם דאגה הנתבעת להסעות. עוד אישר כי כשעבד בבנק שולמו לו נסיעות: "אם היה מקום מפגש ביד אליהו היינו צריכים להגיע באוטובוס לשם ואז אוספים אותנו מיד אליהו לירושלים וזה הכוונה לאיסוף. עד יד אליהו הגעתי באוטובוס. אני גר בתל אביב... כשעבדתי בבנק קיבלתי נסיעות " . (עמ' 6 ש' 16-25). 53. לאור האמור, תביעת התובע לתשלום דמי נסיעות בסך 200 ₪ לחודש הינה מוגזמת. התובע לא הביא כל ראיה לעניין עלות הנסיעות להן נדרש. משלא הוכיח התובע את תביעתו, הרי שזו נדחית. הלנת שכר 54. התובע טוען כי קיבל את שכרו לכל המוקדם ב- 15 לכל חודש, ולפיכך דורש הוא פיצוי בגין הלנת שכר. בחקירתו הנגדית העיד התובע : "הייתי מקבל את המשכורת שלי בשיקים או בהפקדה. כל 15 לחודש או אחרי היו מפקידים לי לחשבון" (עמ' 6 ש' 10-11). התובע ביקש להגיש תצהיר משלים בעניין זה וכן לזמן לעדות את הגב' אשטמקר ששימשה כמנהלת חשבונות בנתבעת, אולם בקשתו נדחתה בהחלטה מיום 10.2.10. לפיכך כל טענות התובע בסיכומיו המתייחסות למסמכים שהוגשו במסגרת התצהיר המשלים וכן אלו המתייחסות לעדותה של הגב' אשטמקר בתיקים אחרים - אינן יכולות להישמע. מעבר לכך לא הביא התובע כל ראיה לתמוך בה את גרסתו. בסיכומיו מבקש התובע לסמוך על תדפיס תנועות בנק להוכחת טענתו, אלא שראשית תדפיס זה צורף רק במסגרת התצהיר המשלים ועל כן אין לקבלו כראיה ומכל מקום גם לאחר שעיינתי בתדפיס לא מצאתי התאמה בין הסכומים שהופקדו בחשבון לבין הסכומים המופיעים בתלושי השכר שצורפו, ועל כן אין בתדפיס זה בכדי לבסס את גרסתו של התובע. עד הנתבעת מר רזניק העיד כי המשכורות (בהמחאות) היו מוכנות במשרדי הנתבעת עד ל-9 או ל- 10 בכל חודש והעובדים נתבקשו לבוא לקחתם (עמ' 15). גרסתו של מר רזניק לא נסתרה. לאור האמור התביעה ברכיב זה נדחית. סיכום 55. הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום מקבלת פסה"ד את הסכומים כדלהלן: ימי חג 4,703 ₪. פדיון חופשה שנתית 6,922 ₪. דמי הבראה 2,226 ₪. פיצוי בגין הפרשות פנסיוניות 8,016 ₪. תוספת ותק 2,208 ₪. סה"כ 24,075 ₪. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.07 ועד לתשלום המלא בפועל. יתר עילות התביעה נדחות. נוכח דחיית רובה של התביעה, אין צו להוצאות. ניתן היום, יד' חשון תשע"א, 21 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. ענף השמירההגדרת עובדשאלות משפטיותאבטחההגדרות משפטיותעובד אבטחה (מאבטח)