התובע עותר לחיוב הנתבעת בתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו עקב חשיפתו לחומרים מסוכנים בזמן שעבד בין השנים 1979 - 1985 בתעשייה הצבאית. המחלוקות בין הצדדים היא ביחס לעובדות הנטענות בנוגע לעבודת התובע ולחשיפתו לחומרים מסוכנים, לאבחנה הנכונה ביחס מחלת התובע, ולהתרשלות המיוחסת לנתבעת. בנוסף חלוקים הצדדים בשאלת הקשר הסיבתי בין מחלת התובע לגורמים חיצוניים איזה שהם בכלל, ולהתרשלות הנטענת בפרט. אין חולק על כי בשנים הרלבנטיות כמפורט לעיל, עבד התובע בתעשייה הצבאית ב"מפעל קשת" שבקריית שמונה. התובע טוען כי במסגרת עבודתו נדרש לרחוץ כלי נשק בחומרים כימיים כגון נפט, דלק, ממיסים אורגניים, ושמנים. (ראה האמור בסעיפים 3 ו 18 לתצהירו). בנוסף טוען התובע כי במסגרת עבודתו עסק גם בשימון מכונות כגון מכונות כרסום וחריטה וכי לשם כך, בא במגע עם חומרים כגון נפט ושמנים. (ראה האמור בסעיף 16 לתצהירו). בעדותו העיד התובע כי במסגרת תפקידו נהג לנקות את המפעל וכן חביות עם "חומרים קשים מאוד" שאינו יודע מה הם (ראה עדותו בעמוד 9 לפרוטוקול בשורות 9 - 11). משנשאל התובע בשאלון מטעם הנתבעת ובחקירתו על ידי באת כוחה עם איזה חומרים מכלל החומרים שהיו בשימוש הנתבעת עבד, השיב כי עבד עם כל מני חומרים וכי אינו יודע את שמותיהם. (ראה עדותו בעמוד 24 שורה 4 לפרוטוקול). העד מטעם הנתבעת מר בן דהן העיד כי למרבית השמנים אשר היו בשימוש הנתבעת במפעל לא נחשף כלל התובע כמי שעבד כפועל ייצור ולא כעובד אחזקה הנחשף לשמני מכונות. גם שימון המכונות נעשה, על פי עדות מר בן דהן ללא מגע יד אדם, אלא באמצעות מברשות. (ראה סעיפים 12 - 14 לתצהירו). לטענת הנתבעת שימש התובע במועדים הרלבנטיים כפועל בקו ייצור בעבודות כרסום. (ראה האמור בסעיף 4 לתצהיר מר בן דהן מטעם הנתבעת). הנתבעת השיבה במענה על שאלון מטעם התובע כי במסגרת עבודתו עסק התובע גם בניקוי חלקים במיתקן ניקוי. התובעת פרטה במענה לשאלון מטעם התובע שמות חומרים שהיו בשימושה במפעל "קשת" במועדים הרלבנטיים. ואולם, לטענת הנתבעת ולפי עדות העד מטעמה עבודות הניקיון המזדמנות שהיה על התובע לבצע במסגרת תפקידו בוצעו במתקן שטיפה או על ידי טבילת חלקי מתכת בתמיסת שמן. זאת ללא מגע יד אדם. (ראה האמור בסעיף 6 לתצהיר מר בן דהן). עדות התובע ביחס לאופי עבודתו ולחשיפתו לחומרי דלק, שמן וממסים הינה עדות יחידה של בעל דין. כשלעצמה לא הייתה העדות מפורטת דיה, משלא סופקו בה פרטים לגבי החומרים המזיקים. עדות התובע לא הייתה עקבית די הצורך משנוספו בה פרטים במהלך החקירה הנגדית ללא הסבר. כוונתי לתפקיד הנטען כמנקה המפעל והחביות. מטבע הדברים משמדובר באירועים שהתרחשו לפני למעלה משני עשורים קשה לזכור את הפרטים הרלבנטיים. לעדות התובע אין סיוע בכל ראיה חיצונית. בנסיבות אלה קשה לבסס עליה ממצאים עובדתיים ביחס לרשלנות הנתבעת בחשיפתו לחומרים מסוכנים ללא הדרכה וללא אמצעי מגן. בנסיבות אלה אין בכוחי לנמק כדרישת סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א - 1971 מדוע ניתן להסתפק בעדות זו. התובע חדל מלהוכיח מהו החומר המסוכן אשר גרם למחלתו, וכפי שיפורט בהמשך, גם לא כי מחלתו נגרמה עקב החשיפה לחומרים איזה שהם. אתייחס להלן למחלת התובע על פי חוות הדעת הרפואיות שהוגשו והגורמים לה. חוות דעת פרופ' ש. וולפיש - כירורג מטעם התובע בחוות דעת פרופ' וולפיש מציין המומחה ביחס לאבחנת מחלת התובע ומחולליה לסיכום דבריו את האמור להלן: "ניתן לסכם את מצבו הרפואי בתחום הכירורגיה הכללית כתהליך דלקתי כרוני שהחל באיזור פי הטבעת ואשר נרגע למשך מספר שנים והתלקח בשנית לפני 5 שנים, יתכן ותהליך זה נגרם ע"י חשיפת יתר לחומרים רעילים הקשורים לעבודתו באותה תקופה - ללא הגנה מספקת וללא מעקב רפואית העשויה למנוע סיבוכים הקשורים לסוג העבודה בה התובע עסק. ברור לחתום מטה שהקביעה הסופית על הקשר לעיסוקו הקודם תקבע רק ע"י מומחה לטוקסיקולוגיה מסמך. תופעות אלה אשר ברבות השנים גרמו לסיבוכים קשים כולל מחילות מוגלתיות מרובות בשני העכוזים והצורך בניקוזים חוזרים ונשנים כולל המחילות שהתפשטו לכיוון כיס האשכים. בנוסף הוא סובל מפיסורה כרונית וסיבוך של היצרות כרונית בפי הטבעת. אין החתום מטה מתייחס לשינויים הקשים בשוקיים כאבי הגב והרגליים. האבחנה הרפואית המתאימה ביותר למצב כזה נקראת: Sup.gluteal hidroadenitis and multiple perianal fistulae extending into the scrotum chronic anal stenosis and anal fissure." מחוות דעת פרופ' וולפיש אין עולה כל קביעה ביחס לקשר הסיבתי בין עבודת התובע למחלתו. בחוות דעת פרופ' וולפיש התייחסות אך למקצת מתחלואות התובע. אין חוות הדעת כוללת כל קביעה ביחס לשינויים הקשים בשוקיים, כאבי הגב והרגליים. חוות דעת ד"ר ווסטפריד בוריס מומחה לרפואה תעסוקתית מטעם התובע. בפרק הדיון בחוות דעת ד"ר ווסטפריד צוין האמור להלן: " מדובר בגבר בן 51, שבשנים האחרונות סובל מתופעות חוזרות של אבססים באזור פרינאלי, פריחות ודלקות חוזרות כולל כיבים מופשרים כרוניים בעור הרגליים, שגורם לקושי משמעותי בניידות. בבדיקות הסטופתולוגיות חוזרות מדובר בנרקוזיס שומני. ידוע מהספרות הרפואית המקצועית - ספרים של תחום הרפואה התעסוקתית - שעבודה עם שמנים תעסוקתיים, גריזים וסולבנטים יש בה כדי לגרום לזיהומי עור עם תופעות של foliculitis chronic וכתוצאה מכך אבסצסים חוזרים באזורי גוף שונים. לפיכך סביר להניח כי התמונה הקלינית וממצאים ההסטופתולוגיים, הינם כתוצאה מעבודתו הקודמת של הנ"ל במגע עם חומרים כגון שמנים וגריזים." אף ד"ר ווסטפריד מתייחס בקביעת המחלה ממנה סובל התובע אך ורק למורסות שמהן סובל התובע ולא למכלול תחלואיו, אף לא אלה המפורטים בחוות דעת פרופ' וולפיש. אין ד"ר ווסטפריד מתייחס בחוות דעתו לחומרים אליהם נחשף התובע במסגרת עבודתו אלא מציין אך באופן כללי "חומרים כגון שמנים וגריזים". בנוסף, אין ד"ר ווסטפילד מפנה אל המאמרים ואל הספרות הרפואית הרלבנטית עליה הוא סומך את חוות דעתו, ובכך נמנע מלספק מידע חיוני לבית המשפט לצורך בחינת מסקנותיו. חוות דעת פרופ' זאב דרזניק כירורג מטעם הנתבעת בסיכום חוות דעת פרופ' דרזניק נקבע האמור להלן: "מדובר בגבר שמגיל צעיר סבל מפורונקולוזיס מפושטת על פני הגוף וכבר בגיל 25, ב- 1980, סבל מ- HS שאובחנה בטעות כמורסה פריאנלית. לא מצאתי שום מקור בספרות המעיד על קשר סבתי בין עבודה עם שמנים וכימיקלים להתפתחות HS. הקביעה הגורפת, ללא נתונים מהספרות, כפי שכתב ד"ר ווסטפריד ש"ידוע מהספרות הרפואית המקצועית... שעבודה עם שמנים תעסוקתיים... יש בה כדי לגרום לאבצסים חוזרים" אינה מוכיחה שום קשר בין עבודתו של מר אזרזר בתע"ש ו - HS." חוות דעת ד"ר אבי וינר מומחה לרפואה תעסוקתית מטעם הנתבעת בחוות דעת ד"ר וינר צוין בין היתר בפרק הדיון בחוות הדעת האמור להלן: "מר אזרזר אובחן כסובל ממחלה כרונית רב מערכתית הפוגעת בעור בפרקים ובעצמות ומכונה בשם: תסמונת sapho... קיצור של מרכיבי המחלה: synovitis - דלקת של הפרקים... acne (conglobata/fulminans - דלקת של נקבוביות העור... pustulosis - נגעים שלפוחתיים מלאי מוגלה המופיעים בעיקר בעור כפות הידיים והרגליים. hyperostosis - התעבות של העצמות osteitis - דלקת של העצמות ..תסמונת sapho הנה מחלה נדירה ביותר. הסיבה לקיומה אינה ברורה די הצורך, וכנראה מדובר בשילוב של גורמים גנטיים וזיהומיים, שכן מוצאים בנגעים העוריים מיקרואורגניזם אנאירובי ...בכל מקרה, עד היום טרם הוגדר גורם חיצוני כשלהו המוכר כמחולל את המחלה." עקב המחלוקת בין המומחים הרפואיים בין הצדדים מונה פרופ' יוסף ריבק כמומחה לרפואה תעסוקתית מטעם בית המשפט. חוות דעת פרופ' ריבק מומחה לרפואה תעסוקתית מטעם בית משפט בפרק דיון ומסקנות שבחוות הדעת קבע פרופ' ריבק את האמור להלן: " מדובר בגבר בן 55, סובל ככל הנראה מתסמונת sapho המורכבת ממספר מצבים רפואיים ובכללם: osteitis hyperostosis; acne; synovitis; עבר מסכת מייסרת של אשפוזים רבים משנת 1980 ועד היום עקב התלקחויות של זיהומים ודלקות סביב פי הטבעת, בלוטות זיעה ושק האשכים בצורת מורסות ומחילות שהצריכו התערבויות כירורגיות רבות לפתיחה ולניקוז. בסיכומו של דבר הוסכם כי ככל הנראה מדובר בתסמונת sapho . בהיסטוריה הרפואית שלו מופיע כי סבל מפצעים כרוניים בגוף עוד מילדותו מה שמתאים גם לתסמונת. בסקירת ספרות רחבה שערכתי לא מצאתי כי תסמונת זו קשורה בחשיפות תעסוקתיות. מדובר בתסמונת שהאטיולוגיה שלה לא ברורה, היא נדירה, ולא נמצא לה גורם תעסוקתי. סקירה נרחבת זו ניתן למצוא במאמר בכתובת ... מר אזרזר איבד כושרו לכל עבודה עקב מחלתו, הטיפולים שעבר ונזקי המחלה השארתיים הקיימים גם כיום." (ההדגשה אינה במקור ה.ע) המומחה מטעם בית המשפט לא נחקר על ידי ב"כ התובע. סבורתני כי יש להעדיף חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט על חוות דעת המומחים מטעם התובע, בהיותה מנומקת באופן משכנע, נסמכת על המסמכים הרפואיים בעניינו של התובע, על בדיקת התובע, ועל הספרות הרפואית הרלבנטית בתחום, ומשהיא מהימנה וניטרלית. פרופ' ריבק מתייחס אל מכלול הסמפטומים מהם סובל התובע ורואה בהם ביטוי לתסמונת ממנה הוא סובל, כפי שאובחנה גם על ידי הרופאים המטפלים בתובע. מחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט עולה כי האטיולוגיה של התסמונת ממנה סובל התובע אינה ידועה, וכי לא נמצא לה גורם תעסוקתי. נטל ההוכחה ביחס לנטל ההוכחה בתביעה בנזיקין, בהסבירו את האספקטים הבינאריים של סטנדרט ההוכחה במשפט האזרחי בכלל, קבע סגן הנשיאה כב' השופט ריבלין המבטא את דעת הרוב בדנ"א 4693/05 בי"ח כרמל - חיפה ואח' נ' עדן מלול ואח' (29.8.2010) את האמור להלן: " נקודת המוצא המוסכמת על הכול היא שהדרך הרגילה להוכחת תביעה בנזיקין היא הוכחת יסודות העוולה כולם - חובת זהירות, התרשלות, קשר סיבתי ונזק - על פי מאזן ההסתברויות. במובן זה פועלים דיני הנזיקין על - פי סטנדרט ההוכחה המקובל במשפט האזרחי בכלל". ראה בנוסף פסק דין כב' השופטת שטרסברג - כהן בע"א 2781/93 דעקה נ' בית חולים "כרמל" חיפה פ"ד נג (4) 526 (1999) שם נקבע: "הכלל הראייתי הבסיסי הרווח במשפט האזרחי בשיטתנו המשפטית, כבשיטות משפט רבות אחרות, הוא כי נטל ההוכחה רובץ על התובע ומידת ההוכחה היא עודף ההסתברות. בבחינת הכלל עתיק היומין "המוציא מחברו עליו הראיה."" (ההדגשה במקור ה.ע) להמחשת מבחן זה לצורך יישומו הפנה כב' השופט ד"ר גרוניס בפסק דינו בדיון הנוסף בעניין עדן מלול אל אמרת השופט האנגלי לורד הופמן שאמר: "the civil standart of proof always means more likely than not" בנסיבות העניין שבפני לא הוכח על ידי התובע כי קיים קשר סיבתי בין ההתרשלות הנטענת לבין מחלתו. אין ראיה משכנעת לקשר סיבתי בין גורמים תעסוקתים למחלה. העובדה כי האטיולוגיה של התסמונת ממנה סובל התובע איננה מאפשרת לקבוע קביעה פוזיטיבית מעין זו. בנסיבות העניין לא נטען ולא הוכח גם כי הנתבעת חשפה ברשלנותה קבוצה של ניזוקים כגון עובדי מפעל "קשת" שבקרית שמונה, או עובדיה בכלל לסיכון של מחלות מסוגה של מחלת התובע. להיפך, מר בן דהן העד מטעם הנתבעת העיד כי בעשרים וחמש שנות עבודתו בתע"ש לא נגרם למי מעובדי "קשת" וככל הידוע לו גם לא למי מעובדי תע"ש נזק מהסוג לו טוען התובע. (ראה סעיף 17 לתצהיר התובע). בנסיבות אלה אין לומר כי הוכח על ידי התובע קיום חריג "ההטיה הנשנית" , על פיו בנסיבות של סיבתיות עמומה ניתן לחרוג על פי דעת הרוב בדיון הנוסף בפרשת עדן מלול מכלל מאזן ההסתברויות לטובת כלל של פיצוי לפי הסתברות. אציין בנוסף כי למעשה בנסיבות העניין גם על פי דעת המיעוט שבוטאה בפסק דין כב' השופטת נאור בדיון הנוסף בעניין עדן מלול, אין מקום להחלת חריג הפיצוי לפי הסתברות המכונה גם חריג האחריות היחסית. הסיבה לכך היא כי לשם החלת החריג על פי דעת המיעוט שבפסק הדין נדרשת הוכחת הסתברות משמעותית כי ההתרשלות היא גורם סיכון לנזק המסוים שנגרם ושהיה על הנתבע לצפות. התוצאה לאור כל האמור לעיל היא כי לא ניתן לקבל את התביעה ולפיכך התביעה נדחית. סבלו של התובע עקב מחלתו הנדירה והקשה אינו ניתן לתיאור. הייתה לתובע אמונה כנה כי יש גורם מעוול האחראי למחלתו. סבורתני על פי הנימוקים המפורטים לעיל כי טעה בכך. לנתבעת, מעבידתו לשעבר של התובע, נגרמו עקב ההליכים הוצאות בסכומים ניכרים. אף על פי כן, בנסיבות אלה לא מצאתי לנכון להורות לתובע לשאת בהוצאות הנתבעת. ניתן היום, יא חשון תשע"א, 19 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים. נזקי גוףפיצוייםחשיפה לחומרים מסוכנים