מכרז עבודות חשמל - בית ספר

פסק דין 1. המשיבה מפעילה את בית הספר "מבואות-ים" שבמכמורת. היא נזקקה באופן שוטף לביצוע עבודות חשמל בחצרות ובמבנים של בית הספר. לצורך זה, פירסמה המשיבה מכרז, שמספרו 11/5.93 בו זכתה המערערת, שהתחייבה על פיו לספק למשיבה שירותים של ביצוע עבודות חשמל, במשך תקופת השנה שקבע המכרז, מיום 1.9.93 עד ליום 31.8.94. בפועל, החזיקה המשיבה חשמלאי שכיר בבית הספר, אשר ביצע את עבודות החשמל השונות בבית הספר בתקופת המכרז. למערערת נמסרו אי אלה עבודות מעטות, בסכום כולל של 2,423 ש"ח בלבד, סכום שאינו עומד בשום יחס להיקף העבודות הסביר והצפוי. לאחר תקופה של 9 חודשים, החליטה המערערת לבטל את ההתקשרות מחמת הפרת החוזה על ידי המשיבה. בעקבות זה היא הגישה לבית משפט השלום בחדרה תביעה כספית ע"ס 77,870 ש"ח, לפצותה על הנזקים ואבדן הרווח שנגרמו לה מן ההתקשרות ובגלל הפרת החוזה על ידי המשיבה. 2. בתחילה, הגיעו הצדדים לידי פשרה מותנית לפיה תסולק התביעה תמורת תשלום של 17,000 ש"ח ומע"מ, כערכם למועד הזכיה במכרז (24.8.93). משהודיעה המערערת על ביטול ההסכמה המותנית, נשמעו הראיות בערכאה הראשונה, ובסופו של דבר קבעה כב' השופטת ד. סלע, בין היתר, בפסק דינה, כדלקמן: "גם כיום, לאחר שנשמעו כל הראיות בתיק, סבורתני כי התובעת זכאית לפיצוי בגין הכוננות היומיומית בה הועמדה, אף שאין בכך קביעה כלשהי לפיה הפרה הנתבעת את ההסכם, או נהגה שלא בתום לב כלפי התובעת... נראה כי תחושת הצדק מחייבת לפצות את התובעת בגין הכוננות בה עמדה משך 7 חודשים, בהם הוזמנה לבצע עבודות חשמל זניחות, על אף שהפקידה ערבות בנקאית של 10,000 ש"ח בידי הנתבעת. אין בכך משום קביעה עובדתית או משפטית לחובת הנתבעת, אלא כימות של אינטרס ההסתמכות של התובעת בנסיבות המיוחדות של מקרה זה. לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 17,000 ש"ח בצרוף מע"מ כחוק, אשר ישאו הפרשי הצמדה בלבד מיום 24.8.93 ועד ליום התשלום בפועל. בנסיבות הענין אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. 3. על כך מלינה המערערת, אשר חוזרת וטוענת כי החוזה הופר על ידי המשיבה; כי נגרם לה נזק העולה לאין שיעור על הסכום שנקבע בערכאה הראשונה, והיא עותרת כי נקבל את טענותיה, ונפסוק לה סך של 153,000 ש"ח בגין הפסד הכנסה משך תשעת החודשים בהם עמדה ההתקשרות בתוקף, בצירוף הוצאות משתנות וקבועות בתקופה הנ"ל, וכן פיצוי עבור עוגמת הנפש ונזקים עקיפים. כמו כן טוענת המערערת כי היה מקום לזכותה בהוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד בערכאה הראשונה. 4. גם בדיון בפנינו הושגה הסכמה מותנית על סילוק כל דרישות המערערת, תמורת סכום של 20,000 ש"ח ומע"מ בצירוף שכ"ט עו"ד, שישולם למערערת בנוסף על הסכום בו זכתה בערכאה הראשונה. הפעם, היתה זו המשיבה שביטלה את ההסכמה המותנית. לפיכך, עלינו להכריע בערעור לגופו. 5. המחלוקת בין הצדדים ענינה הפרת ההסכם על ידי המשיבה, בכך שבתקופת המכרז היא המשיכה להעסיק חשמלאי שכיר בבית הספר. הוא ביצע את עבודות החשמל, רובן ככולן. המערערת לא זכתה אלא בשלוש עבודות פעוטות יחסית. למרות זאת היא המשיכה כל העת במילוי התחיבויותיה על פי המכרז, משך 9 חודשים, לעמוד לרשות המשיבה, להיות נכונה להגיע עם כל קריאה, ולבצע את הנדרש. לעומת זאת, טענה המשיבה, כי המערערת ידעה על העסקת החשמלאי בבית הספר; הדבר אמנם לא אוזכר במכרז, לא במישרין ולא בעקיפין, אך הובהר בסיור הקבלנים שקדם לחתימת החוזה, ועל כן, לא היתה בהעסקת החשמלאי הפרת חוזה. בקשר לכך קבעה כב' השופטת סלע בפסק הדין, כי המשיבה לא התחייבה למסור למערערת כמות מינימלית של עבודות, וכי המערערת ידעה על העסקת החשמלאי. בס' 5 לפסק הדין, נכתב כדלקמן: "אני מאמינה לעדי הנתבעת כי היה ברור לכל הצדדים שעבודות האחזקה הקטנות והיום יומיות יבוצעו ע"י החשמלאי השכיר, והעבודות הגדולות יימסרו לתובעת, ועל בסיס זה הוגשה הצעת התובעת למכרז. מדובר בכספי ציבור, וזה הטעם להחלת חוק חובת מכרזים על ביה"ס. למעשה, ניגשו המציעים למכרז על בסיס הכרת התנאים המוקדמים, לאחר שהובהרו להם בסיור הקבלנים והתובעת אינה יכולה להלין על קיומם של תנאים אלה. יתר על כן, הוכח כי הנתבעת לא הפרה את חובת הגילוי המוטלת עליה, וכי אין מדובר בתנאים נסתרים, על אף שלא נכתבו במפורש במכרז. משהוכח כי התובעת היתה מודעת להעסקתו של חשמלאי שכיר במקביל לזוכה במכרז, כתנאי מוקדם, אין מקום לטענה כי העסקה זו מהווה הפרת ההסכם. לענין זה ראה ע.א. 6160/97 ר.ג.א. שירותים ונקיון בע"מ נ' עירית בת ים, תקדין עליון 98(3), 1418, בעמ' 1421. 6. נראה לנו, כי ניתן לקבוע, על פי חומר הראיות שעמד בפני כב' השופטת סלע בערכאה הראשונה, שהמשיבה הפרה את החוזה שנקשר בין הצדדים מכוח המכרז, בכך שהעסיקה את החשמלאי השכיר בביצוע מירב עבודות החשמל בתקופת המכרז, ובשוללה בה בעת מאת המערערת את האפשרות לבצע את העבודות שביצע החשמלאי או עבודות אחרות שניתן היה לצפות, על פי המכרז, שיימסרו למערערת, שהיה עליה לעמוד הכן לרשות המשיבה לשם ביצוע העבודות, באותה תקופה. התנהגות זו גם אינה עומדת בחובת תום הלב, והנימוק של חיסכון בכספי ציבור אינו יכול לשמש למשיבה כהצדקה. 7. כאמור, נקשר חוזה על פי תנאי המכרז. החוזה נקשר בכתב וקבע כי "כל ויתור או הסכמה או שינוי מהוראות חוזה זה מצד אחד למשנהו לא יהא לו כל תוקף אלא אם נעשה בכתב ובחתימת שני הצדדים". החוזה אינו כולל סייג, שבתקופת המכרז יכולה המשיבה להעזר באחרים ולבצע באמצעותם עבודות חשמל. לא נאמר בחוזה ובמכרז כי המשיבה תמשיך להעסיק שכיר חשמלאי בביצוע העבודות. לא נאמר כי ניתן למעשה לרוקן את המכרז מתוכן, על ידי מסירת מירב העבודות לאותו שכיר. דבר זה אינו מתיישב עם המכרז. מטרת המכרז היתה למסור את העבודות בלעדית למערערת, שזכתה בו, אחרת לא היה כל טעם במכרז. המפרסם מכרז ומבקש לאפשר לו סטיה מבלעדיות זו, צריך לכלול הוראה על כך במכרז, המתירה זאת. לא די במצב עובדתי מסוים ששרר קודם למכרז. המערערת התחייבה לבצע כל עבודת חשמל בבית הספר עם דרישה, ולהעסיק לשם כך מספר עובדים מספיק. אף אם נניח כי היה מותר להעסיק חשמלאי בבית הספר, גם אז כל המתישב עם החוזה בין הצדדים הוא, לכל היותר, להעזר בו במידה מוגבלת של פעולות אחזקה פשוטות ביותר של חצרנות, כגון החלפת נורות שרופות ועבודות דומות. לו כך היה, היה עדיין מרחב פעולה מספיק לביצוע החוזה, אך בפועל, כמעט כלום לא הושאר למערערת. 8. מכאן, שלא רק "תחושת הצדק" מחייבת תשלום פיצויים למערערת, אלא יש לעשות זאת גם מכוח הדין עקב הפרת ההסכם, ובגלל אי קיום חובת תום הלב מצד המשיבה. כמו כן, אין לשלול את האפשרות כי היתה במקרה דנן, הפרה של חובת תום הלב במשא ובמתן לכריתת החוזה על פי המכרז, שעה שהמשיבה נמנעה מלציין בגוף המכרז באופן ברור וחד משמעי, כי תמסור עבודות ככל יכולתה לחשמלאי שכיר שהיא מעסיקה, על מנת "לחסוך בכספי ציבור", בתקופת המכרז, על חשבון העבודות המיועדות למציע. 9. על הדין במקרים כאלה, נוכל להפנות לע"א 4850/96 קל בנין בע"מ נ' ע.ר.מ. רעננה לבניה והשכרה בע"מ, פ"ד נב(5) 562. שם דובר על מציעה שהפכה את המכרז ל"הליך סרק" וכשהדבר השתלם לה מבחינה כלכלית, לא נרתעה מהתקשרות עם גורם חיצוני למכרז. בכך חרגה המשיבה מנורמת ההגינות שהתחייבה כלפי המשתתפים במכרז ובגין כך ראויה היא", כך נפסק, "להתחייב בפיצויי המערערת שעימה הגיעה לסיכומים סופיים". ובהמשך, בע"א 6370/00 קל בנין בע"מ נ' ע.ר.מ. רעננה לבניה והשכרה בע"מ, תקדין עליון 2002(1), עמ' 48, נפסק (בעקבות ע"א 700/89 חב' החשמל נ' מליבו ישראל, פ"ד מז(1) 667, כי במקרה המתאים, גם כשלא נקשר חוזה, אך תנאיו ידועים, ניתן לפצות את הצד התמים, בפיצויים מתאימים על הפסדי הרווחים שנגרמו לו. נראה לנו, מקל וחומר, שיש לפצות את המערערת בעניננו, פיצויים ההולמים את הפסדיה. 10. ניתן היה להחזיר את הדיון לערכאה הראשונה על מנת לדון בכך, אך לנו נראה שלאור הנתונים בערכאה הראשונה על ההיקף הצפוי של העבודות אלמלא נמסרו לחשמלאי השכיר, נוכל לקובעם, על פי אמדן. הגענו לכלל דעה כי יהיה זה הוגן ומוצדק לחייב את המשיבה, על דרך האומדן, לשלם למערערת סכום של 30,000 ש"ח להיום, בנוסף לחיוב בו חויבה המשיבה בערכאה הראשונה. כמו כן אנו מחייבים אותה לשלם למערערת את הוצאותיה בערעור ובערכאה הראשונה, וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ש"ח ומע"מ. דיני חינוךמכרזחשמלבית ספר