להלן פסק דין הדן בנושא שברי מאמץ בצבא של חייל אשר לטענתו עבר אימונים קשים: פסק דין 1. ערעור על פסק דינה של ועדת הערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) התשי"ט - 1958 (להלן: חוק הנכים) בראשותו של כב' השופט א. גנון מיום 1.11.05 (ע.נ. 441/03). 2. המערער יליד 1978, התגייס לשירות בצה"ל ביום 25.3.97 ושירת ביחידת חי"ר. לטענתו הוא עבר אימונים קשים כולל מסעות ארוכים ולאחר מספר חודשים של שירות לקה בכאבי רגליים, כאבים בשוקיים ובגב. לדבריו, למרות הכאבים המשיך באימונים אך מצבו החמיר. כתוצאה מהשירות הצבאי, כך טען, נגרמו לו שברי הליכה וכן נפגע בגבו ונותרה לו נכות בגין בקע באזור הגב התחתון. 3. קצין התגמולים דחה את תביעתו של המערער להכיר בפגימות שנפגע כנכות על פי החוק ועל כן הגיש ערעור לועדת הערר. ועדת הערר קיבלה את טענותיו של המערער לגבי הקשר בין שברי המאמץ ברגליו לבין השירות הצבאי, אך דחתה את ערעורו ככל שהוא נוגע לכאבי הגב. הערעור בפנינו מתייחס אך ורק להחלטת הועדה לדחות את טענותיו של המערער בנוגע לפגיעה בגבו. 4. בפני הועדה הציג המערער את חוות דעתו של ד"ר גורדון אשר קובע כי המערער סובל מכאבי גב המלווים בהגבלת תנועות בעמוד שדרה מותני בצורה קלה. ד"ר גורדון מוסיף ומציין כי לא הובאו בפניו כל סיבות אחרות להתפתחות תסמונת כאבי הגב זולת תנאי השירות, ועל כן, לדעתו, "מתקבל מאוד על הדעת קיום קשר סיבתי בינם לבין הפגיעה הנ"ל בעמוד שדרה מותני". 5. מטעם קצין התגמולים הוגשה חוות דעתו של פרופ' ביאליק מיום 23.10.04 וחוות דעת משלימה מיום 4.2.05. פרופ' ביאליק מציין כי לא נמצאו ראיות הקושרות את השירות הצבאי של המערער ותלונותיו לכאבי גב תחתון. בחוות הדעת המשלימה הוא מציין כי עיין בכל המסמכים בתיקו הרפואי של המערער, לרבות צילומי תוצאת סריקת רנטגן ממוחשבת, וכי מסמכים אלה אינם מדגימים בקע דיסק. 6. ועדת הערר שמעה את טענות הצדדים והחליטה כי טיעוניו של המערער אינם מניחים את הדעת. הועדה ציינה כי בעת הגשת תביעתו הראשונה לקצין התגמולים לא ציין המערער כל טענה לגבי בעיות גב והדבר פוגע באמינות טענותיו ביחס לכאבי הגב מהם הינו סובל. כמו כן ציינה הועדה כי לא נמצא כל ממצא או נתון אובייקטיבי הדמייתי או קליני התומכים בטענה בדבר פגיעה בעמוד השדרה. הועדה גם ציינה כי על פניו מדובר בתלונה סובייקטיבית שאינה אלא תלונת שוא שאינה מניחה את דעת הועדה כלל. 7. המערער חזר בפנינו על טענותיו בפני ועדת הערר, וביקש לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין תנאי השירות הצבאי לבין כאבי הגב מהם הוא סובל. עוד טען כי די בקיומן של כאבי גב ללא ממצאים נוספים כדי להכיר בנכות עקב השירות הצבאי. המערער ציין גם כי טעתה הועדה כאשר לא התייחסה לכך שהתלונן מספר פעמים במהלך השירות על כאבי גב. המשיב חזר בפנינו על טיעוניו בפני ועדת הערר וביקש כי ביהמ"ש ידחה את הערעור הואיל והערעור אינו על נקודה משפטית אלא על קביעות עובדתיות של ועדת הערר. 8. סעיף 34(א) לחוק הנכים קובע: התובע או קצין התגמולים רשאים לערער על החלטת ועדת ערעור בפני בית המשפט המחוזי, בנקודה משפטית בלבד. סמכותו של בית משפט זה להתערב בהחלטות ועדת הערר מוגבלת אפוא, ואין, בדרך כלל, מקום שבית משפט זה יתערב בקביעת מסקנות עובדתיות באשר לקיום קשר סיבתי בין אירוע שאירע לנפגע במהלך שירותו הצבאי לבין המחלה או הפגימה ממנה הוא סובל. הטעם בדבר נובע בין היתר מכך שבוועדת הערר חברים גם רופאים, אשר ביכולתם להעריך את חוות הדעת הרפואיות המוגשות בפניהם ולקבוע ממצאים ומסקנות על-פיהן (ראה ע"א 5499/92 קצין התגמולים נ' בן עד, פ"ד מז(2) 471, 476; רע"א 9842/05 פלוני נ' קצין התגמולים, אתר בית המשפט [פס"ד מיום 7.1.2007]. 9. ערעורו של המערער מתמקד כולו בסוגיית הקשר הסיבתי העובדתי, ואינו מעלה כל שאלה משפטית. הטענות ביחס להערכת חוות הדעת של המומחים ובשאלה האם ייתכן שהמערער סובל בקבע דיסק אף על פי שלא התלונן במשך תקופה ארוכה, הינן שאלות עובדתיות ושאלות שבמומחיות, ואינן מעלות כל שאלה משפטית. קביעת ועדת הערר מבוססת על החומר שעמד בפניה ועל חוות הדעת שנבחנו על ידה. נציין כי בכל מקרה גם המומחה מטעם המערער לא קבע נחרצות קיומו של קשר סיבתי ולא קבע נחרצות כי מדובר אכן בבקע דיסק. 10. אשר על כן אנו סבורים כי דין הערעור להידחות. בנסיבות הענין אין צו להוצאות. הפקדון אם הופקד, יוחזר למפקידו. צבאשבר מאמץשירות צבאי