חוק חופש המידע מגדיר נוהל למימוש זכות לקבל מידע מרשויות השלטון. אך הוא גם קובע נהלים להגנה על זכויות גורמים העלולים להיפגע מחשיפתו של מידע. כך למשל קובע החוק שורה של טעמים המצדיקים הימנעות ממסירת מידע או פניה לצד העלול להיפגע ממסירת המידע כדי לאפשר לו להשמיע עמדתו בטרם ייחשף המידע בעניינו. הזכות לקבלת מידע, שהחוק בא להסדיר את מימושה אינה עולה, בהכרח, על זכותו של גורם אחר לאי חשיפת מידע, זאת במקרים שחשיפת המידע עלולה לפגוע בפרטיותו, סודות מסחריים ועוד זכויות אחרות, המוגנות מפני חשיפה בהתאם להוראות חוק חופש המידע וחוקים אחרים הקובעים חסיונות מפני חשיפת מידע. מכאן גם החשיבות של בחינת כל בקשה לקבלת מידע בהתאם לנוהל הקבוע בחוק. להלן פסק דין בנושא זכות לקבל מידע מרשויות השלטון: פסק דין עניינה של עתירה זו, המוגשת בהתאם להוראות סעיף 17 לחוק חופש המידע, התשנ"ח - 1998, הינה בקשתה של רשות מקומית, העותרת, לחייב את המשיב במתן מידע ותשובות לארבע שאלות שפורטו בעתירה שענינן הליכי הדיון בתמ"א 32ג' שענינה תכנית להעתקת חוות גז המצויה בתחומי המשיבה. העותרת פנתה לשר הפנים במכתב מיום 24/5/05(נספח א' לעתירה). ביום 29/5/05 נענתה ע"י לשכת השר כי הפניה הועברה לטיפול (נספח ב' לעתירה). ביום 5/7/05, לאחר שלא התקבל כל מענה עניני לפניה, פנתה העותרת שוב למנהל התכנון במשרד הפנים (נספח ג' לעתירה). מאחר וטרם התקבל מענה למכתבים הוגשה עתירה זו שבפני. המשיב מבקש לדחות את העתירה על הסף מאחר ולא קדמה להגשתה פניה לממונה על המידע ולא שולמה אגרה בהתאם להוראות חוק חופש המידע. עוד טוען המשיב כי בטרם הגשת העתירה היה על המבקשת לפנות למשנה ליועמ"ש לעניינים אזרחיים לבירור המחלוקת, זאת בהתאם להנחיית היועמ"ש מס' 6.1200 שעניינה בירור מחלוקות בין רשויות מדינה. לגופו של עניין טוען המשיב כי כל המידע הועבר לעותרת כבר במסגרת דיון שנערך ביום 20/9/05 (לאחר מועד הגשת העתירה) בוועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים, ישיבה בה השתתף ב"כ העותרת. המידע הנדרש פורט בפרוטוקול הישיבה הנ"ל שצורף לתגובת המשיבה. העותרת עומדת על זכותה לקבלת התשובות במישרין, ולא במסגרת פרוטוקול דיון. עוד טוענת היא שמשהשיבה לשכת השר כי נושא הפניה בטיפול לא ניתן כעת להעלות טענות כאילו לא הוגשה הבקשה בנוהל המקובל. סבור אני כי הדיון בעתירה אינו נחוץ עוד מאחר והמידע הנדרש סופק בפועל לעותרת בדיון מיום 20/9/05, לאחר הגשת העתירה. התשובות לשאלות סומנו ע"י ב"כ המשיב בפרוטוקול הדיון והן מצויות בידי העותרת. מכאן, שבפועל המידע סופק ואין עוד צורך בחשיפתו. עם זאת אציין כי לטעמי לא פעל המשיב כמתחייב על פי חוק. המכתב ללשכת השר נשלח כאשר מנוסח המכתב עולה במפורש כי זו היא בקשה לקבלת מידע על פי הוראות חוק חופש המידע. השר יכול היה להשיב מידית לב"כ העותרת כי על העותרת לפנות במכתב לממונה על העמדת המידע לציבור במשרד הפנים, בהתאם להוראות סעיף 7 לחוק הנ"ל, או לחילופין להעביר את המכתב לממונה כדי שיפעל על פי חוק. השר ו/או האחראי בלשכתו השיב כי הפניה בטיפול וחרף תזכורות לא השיב ולא סיפק את במידע. בתגובת לשכת השר נפלו שני פגמים מהותיים. האחד הוא שהרשות המנהלית אינה יכולה לפעול בשתי פנים - באחת להבטיח טיפול בפניה לקבלת מידע ובשניה לטעון כי הפניה לקבלת המידע לא נעשתה בפרוצדורה הנכונה. משהשיבה הרשות כי הפניה לקבלת מידע בטיפול והועברה למתן תשובה עניינית לגורם האמון על מתן התשובה, לא תוכל לטעון מאוחר יותר כי נוהל הפניה היה פגום. בכל מקרה - אם סבורה הרשות המנהלית כי הפניה הוגשה שלא בנוהל הרגיל עליה להבהיר זאת מידית בתשובה לפונה, ולא להמתין חודשים תוך יצירת מצג שווא כי הפניה לקבלת המידע מצויה בטיפול. הפגם השני הוא שהפניה לא טופלה כנדרש בהתאם להוראות החוק. בחינת הפניה בהתאם לנוהל הקבוע בחוק חופש המידע היה תוחם את הטיפול בזמנים. כמו כן היה מעביר את הפניה בהליך הסינון והבחינה הקבוע בחוק, לרבות בדיקה האם יש במתן מענה לפנית העותרת פגיעה בזכויות צד שלישי, נתון שלכאורה היה צריך להיבחן כאשר המידע הנדרש מתייחס למגעי משרד הפנים וועדות מטעמו עם צד שלישי, במקרה שבפני חברות הגז. חוק חופש המידע אכן מגדיר נוהל למימוש זכות יסוד לקבלת מידע על פעילות מוסדות השלטון. אך הוא גם קובע נהלים להגנה על זכויות גורמים העלולים להיפגע מחשיפתו של מידע. כך למשל קובע החוק שורה של טעמים המצדיקים הימנעות ממסירת מידע או פניה לצד העלול להיפגע ממסירת המידע כדי לאפשר לו להשמיע עמדתו בטרם ייחשף המידע בעניינו. הזכות לקבלת מידע, שהחוק בא להסדיר את מימושה אינה עולה, בהכרח, על זכותו של גורם אחר לאי חשיפת מידע, זאת במקרים שחשיפת המידע עלולה לפגוע בפרטיותו, סודות מסחריים ועוד זכויות אחרות, המוגנות מפני חשיפה בהתאם להוראות חוק חופש המידע וחוקים אחרים הקובעים חסיונות מפני חשיפת מידע. מכאן גם החשיבות של בחינת כל בקשה לקבלת מידע בהתאם לנוהל הקבוע בחוק. משלא עברה פניית העותרת לבחינה בהתאם לנוהל הקבוע בחוק יכול היה להיווצר מצב בו מתן מענה, בלא בחינת הבקשה בנוהל הנכון, יפגע בצדדים אחרים שהנוהל הקבוע בחוק בא גם כדי להגן על זכויותיהם. מכאן שעצם העברת הפניה מלשכת השר לגורם הממונה על הנושא הנבדק, שלא על פי הנוהל הקבוע בחוק חופש המידע, גם היא לכשעצמה הייתה פגם בהתנהגותו של המשיב. כאמור, סבור אני כעת כי העתירה הפכה לתיאורטית בלבד ואין עוד צורך לדון בה. בנסיבות הענין, ומאחר והמידע סופק בפועל לעותרת לאחר מועד הגשת העתירה, וזמן רב לאחר חלוף הזמן הקבוע בחוק חופש המידע כמועד למתן המידע, ועל אף שהעותרת לא פעלה כנדרש ולא פנתה למשנה ליועץ המשפטי לממשלה אני מורה כדלקמן: העתירה נדחית מהטעמים שפורטו לעיל ומאחר והמידע הנדרש נמסר בפועל לעותרת. בשים לב להתנהגות המשיב, שגרמה להגשת עתירה שלא לצורך, אני מחייב את המשיב לשלם לעותרת את האגרה בגין הגשת העתירה בסכום של 1,675 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 11/9/05, מועד הגשת העתירה ועד למועד התשלום המלא בפועל. מאחר והעותרת פנתה לבית המשפט ולא פעלה בהתאם להנחיות היועמ"ש לעניין בירור מחלוקות בין רשויות המדינה (הנחיה מספר 6.1200), אני קובע כי כל צד יישא בהוצאותיו. 4. ככל שדרוש מידע נוסף כי אז שמורות לעותרת הזכויות לפנות לממונה על המידע במשרד הפנים בהתאם לחוק, ועותק מהפניה יועבר במישרין למשנה ליועמ"ש לעניינים אזרחיים, לידיעתה. חופש המידע