התערבות בהליך חקיקה

בית המשפט פסק כי למעט במקרים נדירים ויוצאי דופן, ימנע בית המשפט מהתערבות בהליך החקיקה כל עוד הוא נמשך. להלן פסק דין בנושא התערבות בהליך חקיקה: פסק-דין השופט א' מצא: ביום 24.1.2003 נכנס לתוקפו החוק לציון מידע בדבר השפעת חקיקה על זכויות הילד, התשס"ב-2002 (להלן: החוק לציון מידע בדבר זכויות הילד). עיקרו של חוק קצר זה מצוי בסעיפים 2 ו-3, הקובעים לאמור: מטרה 2. מטרת חוק זה לחייב את חברי הכנסת ואת הממשלה לבחון, במהלך הכנת הצעת חוק לקריאה ראשונה, את השפעתה של הצעת החוק על זכויותיהם של ילדים, ברוח עקרונות האמנה [אמנת האומות המיוחדות בדבר זכויות הילד - א' מ']. ציון מידע בדברי הסבר 3. בדברי ההסבר של הצעת חוק לקריאה ראשונה, שעל פניה נראה שכרוכה בה, במישרין או בעקיפין, השפעה על זכויותיהם של ילדים, יצוינו אלה, לפי הענין: (1) קיומה של פגיעה או קיומו של שיפור הנוגעים לזכויותיהם של ילדים והיקפם, לרבות לענין תנאי חייהם והשירותים המוקנים להם; (2) הנתונים והמידע ששימשו לקביעת האמור בפסקה (1), אם ישנם. העותרים בשתי העתירות שלפנינו טוענים, כי הוראות חוק זה לא קוימו בגדרה של הצעת חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג-2003 (להלן: הצעת החוק). על יסוד טענה זו נתבקשנו להורות למשיבים להוסיף לדברי ההסבר שבהצעת החוק את המידע שהוחסר ממנה, ועד שייעשה הדבר להשהות את הליכי חקיקתה של הצעת החוק. הצעת החוק פורסמה והונחה על שולחן הכנסת לקריאה ראשונה ביום 30.4.2003. היא עברה קריאה ראשונה בו ביום, והועברה לדיון בוועדות הכנסת השונות. העתירות הוגשו בימים 22.5.2003 ו-25.5.2003. אתמול (25.5.2003) הודיעו העותרים לבית-המשפט כי הצעת החוק אמורה להיות מונחת על שולחן הכנסת לקריאה שנייה ושלישית היום (26.5.2003), וביקשו צו ביניים דחוף שימנע זאת. בעקבות זאת ביקשתי את תגובתם הדחופה של המשיבים. התגובות הוגשו הבוקר. לטענת המשיבים יש לדחות את העתירות על הסף, הן מחמת השיהוי בהגשתן והן בשל מידת הריסון השיפוטי שבית-המשפט נוטל על עצמו בכל הנוגע להתערבות בהליכי חקיקה. כן טוענים המשיבים כי יש לדחות את העתירות לגופן, שכן הוראות החוק לציון מידע בדבר זכויות הילד קוימו בהצעת החוק, ולחלופין - כי אף אם נפלו בנוסחה המקורי של הצעת החוק פגמים כלשהם - הרי שאלה תוקנו בהליכי החקיקה שהתקיימו לאחר הקריאה הראשונה. דין העתירות להידחות. ראשית, משום שהן לוקות בשיהוי. כאמור, העתירות הוגשו למעלה משלושה שבועות לאחר מועד פרסום הצעת החוק, ובעת שהכול ידעו כי המדובר בהליך חקיקה מורכב ודחוף, העתיד להתנהל באופן מזורז ולהסתיים בתוך זמן קצר. העותרים בבג"ץ 4572/03 פנו אמנם במכתב למשיבים ביום 4.5.2003; ואף שתשובתה המפורטת של היועצת המשפטית לכנסת ניתנה להם כבר ביום 13.5.2003, לא הגישו את עתירתם לאלתר. די בשיהוי שבו לקתה הגשת העתירות, ואשר העמיד את בית-המשפט בפני עובדה כמעט מוגמרת, כדי להביא לדחיית העתירות על הסף. שנית, הלכה מיוסדת היא, כי למעט במקרים נדירים ויוצאי דופן, תימנע הרשות השופטת מהתערבות בהליך החקיקה כל עוד הוא נמשך (ראו למשל: בג"ץ 761/86 מיעארי נ' יושב-ראש הכנסת, פ"ד מב(4) 868, 876; בג"ץ 10703/02 המועצה לשיווק פרי הדר נ' ממשלת ישראל (טרם פורסם)). לאחר עיון בעתירות ובתגובות נחה דעתנו, כי המקרה שלפנינו אינו מהמקרים הנדירים המצדיקים את התערבותנו בשלב הנוכחי. מתגובות המשיבים עולה, כי שאלת השפעתה של הצעת החוק על זכויות הילד נדונה ברצינות במסגרת הליכי החקיקה המזורזים, הן לפני הקריאה הראשונה והן אחריה. התייחסות בלתי מבוטלת לעניין זה קיימת אף בדברי ההסבר להצעת החוק. בנסיבות אלה שוכנענו, כי אף אם הצעת החוק המקורית אינה מקיימת במלואן את הוראות החוק לציון מידע בדבר זכויות הילד - ובשאלה זו אין לנו צורך לנקוט עמדה - ברי כי אין המדובר בהפרה קיצונית של החוק, מן הסוג העשוי להצדיק את התערבות בית-המשפט בהליכי החקיקה. למותר לציין, כי אם העותרים חוששים מהטעיית חברי הכנסת בכל הנוגע להשפעת הצעת החוק על זכויות הילד - נושא שלא ניתן כמובן לחלוק על חשיבותו - יכולים הם, גם ללא קשר לחוק, לפעול במישור הציבורי והפוליטי במטרה להביא לידיעת חברי הכנסת מבעוד מועד את המידע החסר לדעתם. העתירות נדחות. הליך חקיקה