אי תשלום שעות נוספות - התפטרות בדין מפוטר


אי תשלום שעות נוספות - התפטרות בדין מפוטר:
לפנינו תביעה שהגיש התובע כנגד הנתבעת לתשלום פיצויי פיטורים, הפרשי שכר עבודה וגמול שעות נוספות, וכן זכויות נוספות בגין תקופת עבודתו בנתבעת.


הרקע העובדתי וטענות הצדדים:



הנתבעת הינה חברה רשומה בישראל ועיסוקה, בין היתר, במתן שירותי שמירה, ליווי מטיילים בארץ, ליווי משלחות תיירים ובתי ספר, דיילות ועוד.




התובע הועסק בנתבעת כמלווה טיולים, מתן עזרה רפואית בעת הצורך וכשומר בין התאריכים מאי 2002 ועד לאוקטובר 2005.




במכתב מיום 3.11.05 הודיע ב"כ התובע לנתבעת על התפטרותו בדין מפוטר, בטענה כי הנתבעת התעלמה מדרישותיו לקבל את זכויותיו בהתאם לדין.




התובע טען כי נשלח ע"י הנתבעת לטיולים רבים בהם עבד באופן רצוף בכל שעות היום והלילה- 24 שעות ביממה. במהלך הטיולים, אשר התמשכו על פני מספר ימים, ליווה התובע את המטיילים תוך נשיאת נשק, תיק עזרה ראשונה ומכשיר ניווט לווייני. כל טיול היה מתחיל בשעות הבוקר המוקדמות ומסתיים בשעות אחר הצהריים המאוחרות. לטענתו, גם בשעות הלילה עבודתו לא הסתיימה, שכן נדרש להעניק למטיילים עזרה רפואית ולאבטחם גם בעת שהותם במלון, וכן ללוות את המטיילים למקומות הבילוי שלהם כמאבטח וכאיש עזרה ראשונה. גם בשעות הלילה נדרש לטפל לא אחת בבעיות של המטיילים.

לטענתו, עבד ב-21 טיולי משלחות (כל טיול התמשך על פני 9-11 ימים), כן עבד 77 ימים כמתגבר לליווי המשלחות, וכן 150 ימים בליווי טיולי בית ספר.
למרות עבודתו הרציפה כאמור על פני 24 שעות ביממה בכל יום טיול, קיבל תשלום גלובלי של 200 ₪ ליום טיול בלבד. לטענתו, לא קיבל כלל תוספת שכר בגין שעות נוספות ובגין עבודתו בשבתות, ועל כן זכאי לקבל הפרשי שכר עבודה בסך של 270,576 ₪.
עוד טען התובע כי ביום 15.9.05 פנה אל הנתבעת בכתב ודרש את הזכויות המגיעות לו על פי דין. לטענתו, הנתבעת התעלמה מדרישותיו ועל כן התפטר בדין מפוטר והינו זכאי לפיצויי פיטורים.
כן תבע התובע את הסעדים הבאים: פדיון חופשה שנתית, דמי חגים, דמי הבראה, ופיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה.



הנתבעת טענה, מנגד, כי לאור העובדה שלא הייתה לה כל אפשרות לפקח על שעות עבודתו של התובע בזמן עבודתו כמלווה טיולים, סוכם עימו על תשלום גלובלי של 200 ₪ ליום (עפ"י שכר של 18 ש"ח לשעה), הכולל תשלום בגין שעות נוספות ועבודה בשבתות.

לטענתה, למרות שטיולים רבים נערכו משך שעות ספורות ביום והתובע לא עבד אפילו 8 שעות ביום באותם טיולים, שילמה לתובע את מלוא הסכום שסוכם עימו, כאילו עבד יום מלא כולל שעות נוספות.
כמו כן, טענה הנתבעת כי בעת הגעת המטיילים למלון, שוחרר התובע מעבודתו והיה חופשי לעשות כרצונו. לכן, טענתו כי עבד 24 שעות ביממה מופרכת ותמוהה.
עוד טענה הנתבעת כי התובע התפטר מרצונו בתחילת חודש אוקטובר 2005, מבלי ליתן לה הודעה מוקדמת כדין, לאחר שמצא מקום עבודה אחר. משכך, הרי שברור כי התובע אינו זכאי לקבל פיצויי פיטורים ואף עליו לשלם לנתבעת פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסך 3347 ₪ (לפי שכר ממוצע בשנה האחרונה להעסקתו), שיקוזז מכל סכום שתחויב.



יצוין, כי ביום 9.5.07 (לאחר קדם המשפט שהתקיים בפני כבוד השופטת מאירי ביום 12.4.07), שילמה הנתבעת לתובע סך מצטבר של 16,660 ₪ בגין זכויותיו לדמי חופשה, דמי הבראה, דמי חגים וגמל. זאת, בהתאם לחישוב שערכה בעצמה.


דיון והכרעה:



התובע העיד בעצמו. מטעם הנתבעת העידו מר סנדלר אברהם- מנכ"ל משותף ובעל מניות בנתבעת (להלן: "מר סנדלר"); מר יאיר יגר- מנהל מחלקת אבטחת טיולים בנתבעת בזמנים הרלוונטיים לתביעה (להלן: "מר יגר").

כמו כן, לאחר מתן העדויות מטעם הנתבעת, בהחלטה מיום 21.4.09 ניתנה לתובע האפשרות להביא עדת הזמה מטעמו. עדת ההזמה- גב' דנה בכר גרוסמן - מדריכת טיולים בחברת אורנים (להלן: "גב' בכר גרוסמן"). יצוין, כי חברת אורנים התקשרה עם הנתבעת בכל הקשור לנושא האבטחה בטיולים.
גב' בכר גרוסמן העידה מטעם התובע ונחקרה בחקירה נגדית על עדותה.



לאחר ששמענו את העדויות, בחנו את חומר הראיות ושקלנו את טיעוני הצדדים, להלן קביעתנו.




אין חולק כי בענייננו חל צו ההרחבה בענף השמירה, 1973 (להלן: "צו ההרחבה").

בהתאם לסעיף ההגדרות בצו ההרחבה:
"עובד": כל עובד שכיר בעבודת שמירה ואבטחה, וכן כל עובד שכיר המועסק בעבודת כפיים אצל מעביד בענף שמירה.
"עובד אבטחה": עובד כאמור, המועסק בעיקר בתפקידים הבאים או באחד מהם: שומר ראש, מלווה חמוש לדברי ערך...מלווה מזויין בטיולים, סלקטור (ממיין).
אין חולק כי התובע בעבודתו כמלווה בטיולים היה חמוש ברובה. מר סנדלר העיד בעדותו כי התובע היה חמוש ברובה מסוג קרבין (עמ' 22 לפרוטוקול). משכך, הרי שהתובע עונה להגדרה המפורטת בסעיף ההגדרות, ותפקידו בהתאם לצו ההרחבה הינו "עובד אבטחה".

גמול שעות נוספות- האם התובע עבד 24 שעות ביממה בימי הטיולים



התובע טען כי במהלך הטיולים עבד למעשה 24 שעות ביממה, שכן גם לאחר סיום הטיול היומי והגעת המטיילים למלון, נדרש להעניק למטיילים עזרה רפואית ולאבטחם גם בעת שהותם במלון, וכן ללוות את המטיילים למקומות הבילוי שלהם בערבים כמאבטח וכאיש עזרה ראשונה.

בחקירתו הנגדית העיד התובע כי למעשה עבד "מנתב"ג עד נתב"ג", קרי מהרגע שקיבל את המשלחת בנתב"ג עד להורדת אחרון המטיילים בנתב"ג בסיום הטיול (עמ' 10, 19 לפרוטוקול).



הנתבעת טענה כי בעת הגעת המטיילים למלון, שוחרר התובע מעבודתו והיה חופשי לעשות כרצונו.

מר סנדלר העיד בחקירתו כי בעת ההגעה למלון למעשה התובע היה יכול ללכת לביתו (עמ' 23 לפרוטוקול):
"הוא יכול ללכת לביתו... הם רצו להישאר עם הקבוצה בגלל הטיפ. לא עשיתי את זה בגלל שיש מערכת יחסי עבודה. הוא יכול היה לעזוב את המלון. למחרת בבוקר לצורך הטיול יכולתי להביא מאבטח אחר...".
לעומת זאת, כשנשאל באשר לעבודתו של התובע בימי שישי ושבת (לאחר שהטיולים מסתיימים והמטיילים משוחררים למלון), ציין בעצמו כי שעות אלו מוגדרות כשעות כוננות (עמ' 23 לפרוטוקול):
"בתחילת פרויקט תגלית ביום שישי מהצהריים הם היו משתחררים. ביום שישי בצהריים היו מפסיקים לטייל. ולכן בשישי שבת מיום שישי בצהריים ועד מוצ"ש הם היו בפעילות שלא דורשת תיאום ואבטחה. זה בשנת 2001.
אנחנו פנינו לאור בקשת המאבטחים, השארנו את המאבטחים כשעות כוננות בלבד ושילמנו להם שכר של יום רגיל".
גם מר יגר העיד בחקירתו הנגדית, כי בהגיעם של המטיילים למלון, התובע היה חופשי לעיסוקיו ואף יכול היה ללכת הביתה (עמ' 27 לפרוטוקול).
כשנשאל לגבי הסתירה לעומת עדותו של מר סנדלר העיד (עמ' 27 לפרוטוקול):
"מבחינתי הם לא קיבלו שום הנחיה להיות בכוננות. מרגע שהגיע למלון רשאי לעשות מה שהוא רוצה. הוא לא בתפקיד. זה מה שאמרנו למאבטחים".



לעומת טענת הנתבעת, העידה גב' בכר גרוסמן כי התובע לא היה יכול להשתחרר לביתו והיה צמוד אליה לצורך אבטחה ולצורך מענה רפואי (עמ' 32-33 לפרוטוקול):

"...ההנחיות שאני קיבלתי מהמעסיק שלי היו שהמאבטח צמוד אלי ואל הקבוצה ללא שום יוצא מן הכלל כל הזמן הזה, 24 שעות. לצורך אבטחה ולצורך מענה רפואי אם מתעוררת בעיה כזאת.
ש.כלומר, מבחינתך ומבחינת המשלחת האם היה מותר לתובע באיזשהו שלב לקום וללכת לישון בביתו או ללכת לבקר חברים או לעשות כל דבר אחר.
ת. לא, אלא אם היה חריג אחד שזה היה ליווי כשהייתה בעיה רפואית, הוא עדיין נשאר צמוד לחניך, הוא לא עוזב את העבודה. כשקבוצה נמצאת במלון בלילה, הנוהל היה שמגיעים למלון. למאבטחים יש חדר אחד ולמדריכים יש חדר אחר, לחניכים מספר חדרים הנדרש. הוא צמוד אלינו ביציאות בערב. הוא צמוד לכל מה שאני עושה, כשאני לוקחת את החניכים. בלילה הוא לא יכול לעזוב את המלון. על אף האבטחה במלון. זאת הייתה הוראה מפורשת".
גם בחקירתה הנגדית העידה גב' בכר גרוסמן (עמ' 37 לפרוטוקול):
"...המאבטח הוא משדה תעופה לשדה תעופה. הוא קיבל את הקבוצה ולא עזב את הקבוצה. צמוד אליה כל הזמן. אלא אם אני בחרתי להוציא אותו מדיון או פעילות, אבל הוא צמוד אלי 24 שעות וגם בלילה, אם ילד לא מרגיש טוב מה אני אעשה?".
מחקירתה של גב' בכר גרוסמן עולה, כי בתוקף תפקידו של התובע כמע"ר (מגיש עזרה רפואית), הוא הראשון שניגש אל החולה/נפגע ונותן עזרה רפואית, או במקרה הצורך מזעיק רופא. זאת, גם בעת שהותם של המטיילים במלון. כך העידה בחקירתה (עמ' 39 לפרוטוקול):
"ש.אם מישהו לא מרגיש טוב האם מזעיקים רופא?
ת.תלוי במצב ובחוות דעתו של המאבטח...אם יש ילד שלא מרגיש טוב או נקע רגל, המאבטח ניגש ראשון ובהתאם לסמכותו נותן עזרה. הוא מוסמך לקבע את הרגל, אך אסור לו לתת כדורים. אסור לו לתת אפילו אקמול. אבל בעיות מסוימות הוא מטפל, ואם יש בעיות שהוא לא יכול לטפל הוא מפנה לגורם הנכון כמו חברת שירותים רפואיים כמו ביקור רופא.
ש.איזה סיבות יכולה להיות במלון.
ת. תתפלא, אבל נופלים במלון יותר מאשר בחוץ. אם נופלים במלון, קרה משהו, הוא צריך לאבחן ולו רק לצורך האבחנה ולהפנות הלאה".



לעניין זה, מצאנו לקבל את עדותה של גב' בכר גרוסמן במלואה. לא מצאנו לקבל את עדותם של מר סנדלר ומר יגר, לפיה בעת הגעתם של המטיילים למלון, שוחרר התובע כביכול מעבודתו ואף יכול היה כביכול ללכת לביתו. עדות זו בעינינו אינה אמינה ואף סותרת את דברי מר סנדלר שהעיד בעצמו כי שעות אלו הוגדרו כשעות כוננות. מצאנו לקבל את עדותה של גב' בכר גרוסמן כי עם הגעתם של המטיילים למלון, לא שוחרר התובע לעשות כרצונו. מתוקף תפקידו כמגיש עזרה רפואית, היה ניגש במקרה הצורך לחולה/נפגע ונותן עזרה רפואית או לחילופין מפנה את העניין לרופא.




לעניין תפקידו של התובע לאבטח את המטיילים בעת שהותם במלון, העיד התובע בעצמו כי בדיונים הקבוצתיים שהתנהלו במלון, לא חלה עליו חובה להשתתף (עמ' 12 לפרוטוקול). לאור זאת, הרי שניתן לומר כי בעת שהותם של המטיילים במלון, לא נדרש לאבטח בצמוד את המטיילים. זאת, יש להניח, לאור העובדה שבמלון קיימת אבטחה נפרדת.

עם זאת, אין חולק כי בערבים מסוימים כאשר יצאו המטיילים לבילויים בשעות הלילה, הצטרף אליהם התובע כמאבטח צמוד.



אם נסכם, אפוא, את העולה מהראיות לעניין תפקידו של התובע בזמן הטיולים, הרי שברור כי עיקר תפקידו היה כמאבטח חמוש וכמגיש עזרה רפואית בטיולים שנערכו בשעות היום. כמו כן, בערבים מסוימים היה התובע מצטרף למטיילים כמאבטח וכמגיש עזרה רפואית, כאשר יצאו לבילויים.

עם הגעתם של המטיילים למלון, היה על התובע לשהות במלון ולהיות בכוננות למקרה בו יפגע או יחלה אחד מהמטיילים והרי שאז היה נותן לו עזרה ראשונית או מפנה את העניין לרופא. יש להניח כי מקרים אלו לא קרו בכל לילה.
לעניין זה העידה גב' בכר גרוסמן (עמ' 39 לפרוטוקול):
"קרו מקרים בלילה. עבדתי ב-12 משלחות. היו מקרים במיוחד של שכרות של הילדים. זה קורה בלילות ואז אני צריכה את המאבטח".
התובע העיד בחקירתו לעניין זה כי בד"כ היה "מקרה אחד בטיול" (עמ' 12 לפרוטוקול). עם זאת, מיד בהמשך עדותו טען כי "זה יכול להיות כל לילה".
לעניין זה ברור, לדידנו, כי מדובר במקרים בודדים וחריגים בלבד שאירעו בכל טיול.



אם כך, יש לשאול האם יש לראות בתפקידו זה של התובע, שהיה כאמור בכוננות כמגיש עזרה רפואית בשעות הערב והלילה בעת שהותו במלון, כעבודה לכל דבר ועניין, והרי שאז יש לקבוע כי עבד למעשה 24 שעות ביממה בכל טיול.

סעיף 1 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן: "חוק שעות עבודה ומנוחה") קובע:
"שעות עבודה" פירושו- הזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה, לרבות הפסקות קצרות ומוסכמות הניתנות לעובד להחלפת כוח ואויר, חוץ מהפסקות על פי סעיף 20".
כבר נקבע כי "שעות עבודה" הן השעות שבהן עומד העובד לרשות העבודה, דהיינו השעות שבהן לא היה חופשי לעשות כרצונו (דב"ע לג/4-2 אברהם רון נ' המועצה המקומית מצפה רמון, פד"ע ד 386.
לעניין זה קבע בית הדין הארצי ב-עע 328/06 ש. ניר הצפון (1991) בע"מ נ' דלאיכה נאדל (לא פורסם, מיום 4.5.08) :
"...התשובה לשאלה אם מדובר ב"שעות נוכחות/שהייה" שאינן מזכות בשכר או ב"שעות עבודה" נגזרת ממכלול הנסיבות: הגדרת תפקידו של העובד ומטלותיו במקום העבודה; האם שהותו של העובד במקום העבודה נלווית לביצוע עבודתו ותפקידו או היא מהות עבודתו ותפקידו; האם העובד נדרש על ידי המעביד להישאר במקום העבודה. בהקשר זה נפנה לפסיקת בית דין זה בעניין דנילוב, בו נפסק כי שומר שהיה רשאי לישון בחלק מהשעות בהן נכח באתר, זכאי לשכר ולגמול שעות נוספות בעד כל שעות נוכחותו באתר, וכי יש לראות את כל השעות בהן נכח באתר, לרבות השעות בהן היה רשאי לישון, כשעות עבודה (ע"ע 1302/04 תמנון שירותי מיגון בע"מ- מיכאל דנילוב, לא פורסם ; 31.5.04, בו אושר פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב בתיק עב 5621/01 מיכאל דנילוב-תמנון שירותי מיגון בע"מ (לא פורסם; 18.5.04)...".
כמו כן, בית הדין הארצי קבע במספר מקרים בהם עסקינן במדריכים ששהו בשעות הלילה במעונות יחד עם החניכים, כי עצם ההמצאות במקום העבודה או לינה במקום העבודה, אינה נחשבת כ"עבודה" לצורך חוק שעות עבודה ומנוחה. כך גם במקרה של נהגים שהיו צמודים ליחידה צבאית משך מספר ימים (דב"ע שנ/84-3 מדינת ישראל נ' רון ראובן ואח' (להלן: "עניין ראובן"), פד"ע כב' 433; דב"ע לד/4-3 יקואל-פלד (להלן: "עניין פלד"), פד"ע ה' 328; דב"ע מה/ 22-3 אגד-קרץ, פד"ע יז 21 (להלן: "עניין אגד").
בעניין דנילוב אבחן בית הדין האזורי (אבחנה שאושרה בבית הדין הארצי) בין המקרה שבפניו לבין המקרים שחלו בעניין אגד, עניין ראובן ועניין פלד. כך קבע בית הדין האזורי:
"במקרים שנדונו בפסיקה, שהותו של העובד במקום העבודה הייתה נלווית לביצוע עבודתו. בעניין אגד, עבודתו של העובד היא ביצוע הנהיגה במשך שעות היום, ובשעות הלינה, הנהג לא עמד לרשות העבודה. בעניין רון שמואל ופלד- עבודתם העיקרית של העובדים הייתה עבודת ההדרכה בשעות היום, כאשר הלינה בלילה במוסד הייתה נלווית לעבודתם. בשעות הלילה, ככלל, לא ביצעו המדריכים עבודה, למעט טיפול במקרים חריגים.
לעומת זאת, במקרה הנדון, אין מדובר בשהות במקום העבודה, שהיא נלווית לעבודה העיקרית. במקרה הנדון, עצם השהות במקום היא ביצוע העבודה של התובע-שמירה. כאמור, כעולה במפורש מעדותו של מנהל הנתבעת, נוכחותו של התובע במקום נועדה להקטין את הסיכון של גניבות מהאתר. כמו כן, נוכחות התובע באתר הייתה חלק מהתחייבות הנתבעת כלפי סולל בונה..".
פרשנות זו אף מתיישבת עם פסיקת בית הדין הארצי ב- עע 305/05 אשר מאיר נ' החברה להגנת הטבע (לא פורסם, מיום 1.2.07) (להלן: "עניין מאיר"). בעניין מאיר העובדים ביצעו תורנויות בבית הספר לפי דרישות מעסיקתם בימי חול ובשבת. שהותם במקום העבודה הייתה לצורך ביצוע העבודה עצמה, גם אם בחלק מהשעות לא נקראו לבצע איזו שהיא מטלה. לאור זאת, קבע בית הדין הארצי כי יש לראות בשעות נוכחות אלה כשעות עבודה לכל דבר ועניין.
יצוין, כי בעניין מאיר העובדים לא תבעו כלל גמול על שעות שינה שבילו בבית הספר, כפי שהדגיש בית המשפט העליון בדחותו את העתירה שהוגשה כנגד פסק הדין (בג"צ 3291/07 החברה להגנת הטבע נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', מיום 16.5.07).

הנה כי כן,על מנת לקבוע אם שהותו של העובד במקום העבודה תוכר כשעות עבודה, יש לבחון האם שהותו של העובד במקום העבודה הייתה נלווית לביצוע עבודתו והרי שאז אין להכיר בשעות אלה כשעות עבודה, או שמא עצם השהות במקום העבודה היא העבודה עצמה והרי שאז יש להכיר בשעות אלה כשעות עבודה.



יישום של האמור בענייננו, מביא אותנו לכלל מסקנה כי אין לראות בשעות הנוכחות של התובע במלון בשעות הערב והלילה כשעות עבודה. כאמור לעיל, עיקר עבודתו של התובע הייתה כמאבטח טיולים וכמגיש עזרה רפואית בשעות הטיול במהלך היום (וכן ליווי המטיילים למקומות הבילוי בשעות הלילה, בימים בהם אכן יצאו לבילויים).

בעת שהות המטיילים במלון, לא נדרש התובע לאבטח את המטיילים ואף הודה כי לא נדרש להתלוות אליהם בעת התכנסותם להרצאות שהתקיימו במלון. זאת, כאמור, לאור קיומה של אבטחה במלון.
ככלל, בשעות השהות במלון לא ביצע התובע כלל עבודה אלא במקרים חריגים בודדים בהם נדרש להגיש עזרה רפואית ראשונית ו/או להפנות את המטיילים לרופא. מכאן, ברור ששהותו של התובע במלון בשעות הערב והלילה הייתה נלווית לביצוע עבודתו העיקרית.
משכך, הננו קובעים, כאמור, כי אין לראות את שעות הנוכחות של התובע במלון כשעות עבודה ולכן ברור כי נדחית טענתו לפיה עבד 24 שעות בכל יום טיול.



בעניין ראובן, קבע בית הדין כי אומנם הימצאותם של המדריכים במעון בשעות הלילה אינה "עבודה", אך הם ביצעו לעיתים בפועל פעולות שונות בשעות הלילה ולכן הם ראויים לפיצוי בגין עבודתם זו. עוד הוסיף בית הדין, כי פיצוי כזה אכן שולם להם- הפיצוי, אותו קיבלו בפועל המדריכים בגין שעות אלה, עמד על 4 שעות עבודה "רגילות" שקיבלו בנוסף, עבור כל יום עבודה. לכן, נקבע כי אין הם זכאים לתשלום שכר מעבר למה ששולם להם.

כך גם בענייננו- התובע זכאי היה לקבל פיצוי בשכר בגין הפעולות שנדרש לעיתים לבצע בפועל כמגיש עזרה רפואית, בשעות הערב והלילה בעת שהותו במלון.



התובע טען כי לא קיבל כל תשלום נוסף בגין עבודתו בשעות הנוספות. מנגד טענה הנתבעת כי התובע קיבל 18 ₪ לשעת עבודה והתשלום הגלובלי, של 200 ₪ ליום עבודה, כולל בחובו תשלום בגין שעות נוספות.

סעיף 5 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק הגנה השכר") קובע:
"עובד שחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 חל לגביו ונקבע לו שכר עבודה הכולל תשלום בעד שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית כאמור בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951...- רואים את השכר שנקבע כשכר רגיל בלבד, אלא אם נקבע אחרת בהסכם קיבוצי לגבי תשלום בעד שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית וההסכם אושר לעניין זה על ידי שר העבודה והרווחה".
אומנם, בצו ההרחבה בענייננו נקבע, כי המעביד רשאי, בהסכמת העובד, להוסיף על שכרו של העובד בעד יום עבודה פלוני תוספת כוללת בשיעור הקבוע בצו ההרחבה, ובמקרה כזה יהיה פטור המעביד מלשלם לאותו עובד גמול שעות נוספות. זאת, על ידי חתימת הצדדים על "טופס הסדר תשלום תוספת כוללת לעובדי אבטחה", בהתאם לנוסח המופיע בנספח ב' לצו ההרחבה.
עם זאת, הנתבעת לא הציגה כל טופס כזה המעיד על הסכמתו של התובע לתשלום בדרך זו.
לאור זאת, ובהתאם לסעיף 5 לחוק הגנת השכר, הרי שיש לראות בשכר של 200 ₪ ליום שקיבל התובע, כשכר הרגיל שקיבל התובע בגין עבודתו (קרי 25 ₪ לשעת עבודה).
לאור קביעתנו זו, הרי שהתובע לא קיבל כל פיצוי בגין הפעולות שביצע בפועל כמגיש עזרה רפואית, בשעות הערב והלילה בזמן שהותו במלון.



לדידנו, הפיצוי הראוי שיש להעניק לתובע הינו 25 ₪ (שעת עבודה אחת) בגין כל יום טיול. בהתאם לתלושי השכר, ב-12 החודשים האחרונים המלאים לעבודתו, עבד התובע בממוצע ב-15.25 ימי טיולים. לכן, בגין תקופת עבודתו מ-מאי 2002 עד אוקטובר 2005, זכאי התובע לסך של 15,758 ש"ח כהשלמת שכר לשכר ששולם לו.

באשר לפיצויי הלנה- לא מצאנו לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצויי הלנה לאור קיומן של חילוקי דעות שיש בהן ממש, בדבר עצם הזכות לקבלת השלמת שכר מעבר לשכר ששולם.



בכך לא סגי. ברור כי אם היה עולה מהראיות כי בימי הטיולים בשעות היום (בצירוף שעות העבודה בימים מסוימים בהם ליווה כאמור את המטיילים גם למקומות הבילוי בשעות הערב) עבד התובע מעבר לשמונה שעות עבודה, הרי שהיה זכאי לגמול שעות נוספות בגין שעות אלה. התובע לא עמד בנטל ההוכחה הרובץ עליו בעניין זה.

כידוע, התובע גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שהועבד בשעות נוספות, אלא גם את מספר השעות שהועבד בפועל, על מנת שבית הדין יוכל לפסוק סכום קצוב (דב"ע לב/32-3 מרלן פרומוביץ נ' ישראל בר-אדון, פד"ע ד' 39; דב"ע נז/3-7 נחום לבון נ' מ.ת.מ תעשיה ומלאכה בע"מ, פד"ע לב 584.
עם זאת, נקבע חריג לכלל זה לפיו די בהוכחת מתכונת קבועה של עבודה בשעות נוספות על מנת לפסוק גמול לעובד התובע גמול עבודה בשעות נוספות (דב"ע לז/1-2 תופיק חלד מחמוד- דקל מרקט שותפות, פד"ע ח' 343.
לא למותר הוא להזכיר כי נוכח הקושי בהוכחת מספר שעות העבודה והפגיעה האפשרית בעובדים המתקשים בהוכחה מדויקת של מספר השעות בהן עבדו, הוגמשו הכללים כפי שנקבעו בפסיקה בדבר נטל הראיה בהוכחת מספר השעות הנוספות שבהן עבד העובד (ע"ע 212/06 ימית א. ביטחון (1988) בע"מ נ' אלי אפרים ואח' (לא פורסם, מיום 12.11.08).
לשלמות התמונה נוסיף את הוראות תיקון 24 לחוק הגנת השכר (ס"ח תשס"ח מיום 6.7.08), שהגמיש באופן ניכר את נטל הראיה המוטל על עובד התובע גמול שעות נוספות ממעסיקו. על פי הוראות החוק לאחר שתוקן, אי הצגת רישומי נוכחות חרף חובה לנהל פנקס שעות עבודה, מעביר בנסיבות מסוימות את נטל ההוכחה בתביעת עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול עבודה בשעות נוספות, לפתחו של המעסיק.
הוראותיו של תיקון 24 לחוק אינן חלות על נסיבות המקרה שלפנינו, באשר התובע עבד בנתבעת קודם לכניסתו של התיקון לחוק לתוקף.



בענייננו, לא הוכיח התובע כי שעות הטיולים בשעות היום (בצירוף כאמור גם של שעות עבודה בימים בהם ליווה את המטיילים למקומות הבילוי בשעות הערב) התמשכו מעבר ל-8 שעות. כמו כן, אף לא הוכיח מתכונת עבודה קבועה בימי הטיולים. התובע טען כי עבד ב- 21 טיולי משלחות שהתמשכו בין 9-11 ימים כל טיול, 77 ימי תגבור ו-150 ימי טיולי בית ספר. עם זאת, לא צירף התובע כל הוכחה בדבר שעות העבודה בטיולים בשעות היום ו/או בשעות ליווי המטיילים בשעות הערב. כל שטען התובע היה כי עבד 24 שעות רצופות בכל יום טיול, טענה שכאמור נדחתה.
מעבר לזאת, אף הוכחו טעויות רבות בכתב התביעה באשר למספר ימי עבודתו של התובע. התובע תבע כאמור בגין 21 טיולי משלחות שהתמשכו לטענתו בין 9-11 ימים. מרישומיו של התובע עצמו (נספח ת/2 לתצהירו) עולה כי חלק מטיולי המשלחות התמשכו על פני 6 או 7 ימים בלבד. לעניין זה נשאל התובע בחקירתו (עמ' 16-17 לפרוטוקול):

"ש.בכל המשלחות האלה שטענת עשית חישובים של 10 ימים. הייתה טעות?
ת. יש טעויות. אני יכול להגיד שסכום התביעה הוא לא נורא".
גם באשר לימי התגבור, תבע התובע בגין 77 ימי תגבור, בעוד ברישומיו מופיעים 36 ימים בלבד. התובע טען בחקירתו כי לא תבע בגין ימים שבהם לא נשאר לישון בלילה במלון (עמ' 15 לפרוטוקול). זאת, בעוד עולה מרישומיו כי לדוג' ביום 22.6.03 חזר לישון בבית ובכל זאת תבע עבור יום זה שכר בגין 24 שעות עבודה.
גם באשר ל-150 ימי טיולי בית ספר, כלל לא ברור כיצד הגיע התובע למספר זה של ימי טיולים. התובע נשאל לעניין זה בחקירתו והשיב כי בעצמו אינו מבין מה בדיוק עשה ביום מסוים (עמ' 17 לפרוטוקול):
"ש.אתה טוען שהיו 150 ימים של טיולי בית הספר. למה לא רשמת את זה בתצהיר?
ת. הדברים לפי התלושים שנתנו לי אי אפשר היה להבין בדיוק מה עשיתי בהם. התלושים לא ברורים. בתלושי שכר לא היה ברור האם זה טיול ליומיים או טיול של משלחת או טיול של תגבור של בית ספר. מדובר על 3.5 שנים וקשה לדעת באיזה יום עשית איזה דבר".
התובע צירף לתצהירו(ת/2) גם רישום של לוח נסיעות שהכין בעצמו, ממנו עולים גם רישומים של טיולים של יום אחד או שניים. זאת, בניגוד לאמור בחקירתו כי לא תבע כביכול בגין טיולים של יום אחד אלא בגין טיולים של יותר מיומיים (עמ' 14 לפרוטוקול).
התובע הודה בחקירתו כי בטיולים שנמשכו יומיים, לא נשארו לישון המטיילים ביום השני (עמ' 15 לפרוטוקול). למרות זאת, בטיולים אלה תבע התובע למעשה בגין 48 שעות עבודה. כך גם באשר לטיולים של שלושה ימים- ברור כי המטיילים לא נשארו לישון בלילה השלישי ולמרות זאת תבע התובע בגין 72 שעות. כשנשאל לעניין זה בחקירתו השיב: "זה נתון להחלטת בית המשפט (עמ' 15 לפרוטוקול).



לאור האמור לעיל, משלא הוכיח התובע את מספר השעות הנוספות שעבד בפועל, הרי שלא זכאי לתשלום בגין שעות נוספות. זאת מבלי לגרוע מקביעתנו לעיל בדבר זכאותו להפרשי שכר, כפיצוי בגין עבודתו בפועל בערבים ובלילות בהם נדרש להגיש עזרה רפואית למטיילים.





פיצויי פיטורים:



התובע טען כי ביום 15.9.05 פנה אל הנתבעת בכתב ודרש את הזכויות המגיעות לו כדין. לטענתו, הנתבעת התעלמה מדרישותיו ועל כן התפטר בדין מפוטר והינו זכאי לפיצויי פיטורים.

הנתבעת טענה כי התובע התפטר מרצונו בתחילת חודש אוקטובר 2005, מבלי ליתן לה הודעה מוקדמת כדין, לאחר שמצא מקום עבודה אחר. משכך, לטענתה, לא זכאי התובע לפיצויי פיטורים ואף עליו לשלם לה פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת שיקוזז מסכום תביעתו.



אין חולק כי התובע סיים עבודתו בפועל בנתבעת בתחילת חודש אוקטובר. התובע העיד בחקירתו כי הטיול האחרון שעבד היה עד ליום 11.10.05 שזהו יום עבודתו האחרון (עמ' 17 לפרוטוקול). לא מצאנו לקבל את גרסתו כי פנה בכתב לנתבעת ביום 15.9.05 בדרישה לקבלת זכויותיו. לא מצאנו כל סיבה נראית לעין מדוע אין ברשותו של התובע כל העתק מפניה זו. יתר על כן, גם היינו מקבלים את גרסתו כי פנה אל הנתבעת ביום 15.9.05 בדרישה לקבלת זכויותיו, הרי שאף לא טען בתצהירו כי הודיע לנתבעת כי אם לא יקבל זכויותיו יתפטר בדין פיטורים. לעניין סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים") הדן בהתפטרות שדינה פיטורים, כלל ידוע הוא כי כשמדובר בנסיבות שבידי המעביד לשנותן, כך שלא תפעלנה יותר כפי שהן פועלות, חובה על העובד העומד להתפטר בגינן, להעמיד את המעביד על כוונתו, כך שתהא למעביד הזדמנות לעשות לסילוק הסיבה, ורק אם לא עשה לסילוקה- יתקיים האמור בסעיף (דב"ע לה/ 15-3 בן צור דרויאנוב בע"מ נ' זיגמונס רוקסיס (לא פורסם).

לאור האמור, הרי שבכל מקרה, גם אם פנה התובע לנתבעת ביום 15.9.05 בדרישה לקבלת זכויותיו, הרי משלא העמיד אותה על כך שבכוונתו להתפטר בדין פיטורים, הרי שלא התקיים האמור בסעיף ואין לראות את התפטרותו כדין פיטורים.



עם זאת, לא מצאנו לקבל את טענת הנתבעת כי על התובע לפצות אותה בגין אי מתן הודעה מוקדמת. מתלושי השכר עולה כי למעשה לאורך כל תקופת עבודתו בנתבעת לא שילמה הנתבעת לתובע את זכויותיו לפנסיה, דמי חופשה, דמי הבראה, דמי חגים. רק לאחר התפטרותו, נאותה הנתבעת לשלם לתובע סך של 16,600 ₪ על חשבון הזכויות שהיה עליה לשלם במהלך תקופת עבודתו (סכום שהועבר לתובע רק לאחר מועד קדם המשפט).

משכך, הרי שבנסיבות אלו, בהן לא שולמו זכויותיו לאורך כל תקופת עבודתו, אין לדרוש ממנו כי יעבוד גם בתקופת ההודעה המוקדמת. זאת, בהתאם לסעיף 10 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001.

דמי הבראה



התובע טען כי הינו זכאי לדמי הבראה בגין כל תקופת עבודתו בנתבעת בסך 6447 ₪. הנתבעת טענה כי התובע זכאי לדמי הבראה בהתאם לחלקיות משרתו ורק בגין השנתיים האחרונות.




בהתאם לסעיף יז 3 לצו ההרחבה, הזכות לדמי ההבראה אינה ניתנת לצבירה מעבר לשנתיים. לאור זאת, התובע זכאי לקצובת הבראה אף לאחר סיומם של יחסי עובד מעביד, וזאת לגבי תקופה של עד שנתיים שלפני תום תקופת עבודתו, אם לא קיבל את קצובת ההבראה עבור אותה תקופה במהלך עבודתו.




בהתאם לצו ההרחבה, בגין השנתיים האחרונות לעבודתו זכאי התובע ל-12 ימי הבראה- 6 ימים לפי תעריף של 306 ₪ ליום (י"פ 5232, התשס"ד, 149), ו-6 ימים לפי תעריף של 307 ₪ ליום (י"פ 5448 התשס"ו, 96). על פי חישוב שעות העבודה שעבד התובע במהלך 12 חודשי העבודה האחרונים לעבודתו, מצאנו כי התובע עבד בחלקיות משרה של 70%. לאור זאת, הרי שהתובע זכאי לדמי הבראה בסך 2579 ₪.


פנסיה:



התובע טען כי הוא זכאי לפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 21,052 ₪ בהתאם לשכר קובע של 10,025 ₪. הנתבעת טענה כי בהתאם לשכר ששולם לו, זכאי לפיצוי בסך 6802 ₪ בלבד.
על פי צו ההרחבה היה על הנתבעת להפריש לתובע 5% מהשכר לפנסיה ותגמולים. אין חולק כי הנתבעת לא הפרישה משכרו של התובע לתגמולים.
שכרו הממוצע של התובע ב-12 חודשי עבודתו המלאים האחרונים עמד על סך של 3752 ₪. לכן, בגין תקופת עבודתו בנתבעת, זכאי התובע לפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 7754 ₪.


דמי חופשה:



התובע טען כי הוא זכאי לפדיון חופשה בגין כל תקופת עבודתו בנתבעת, בסך 7392 ₪. הנתבעת טענה כי בהתאם לחלקיות משרתו זכאי ל- 2419 ₪ בלבד.
בסיום העבודה זכאי עובד לפדיון חופשה בגין שלוש השנים המלאות האחרונות שקדמו לסיום העבודה, בנוסף לזכאותו לימי החופשה בשנה השוטפת (עע 547/07 משה כהן נ' ויליאם אנויה, לא פורסם).

לאור זאת, הרי זכאי התובע למעשה לפדיון ימי חופשה בגין כל תקופת עבודתו.


בהתאם לצו ההרחבה זכאי התובע לחופשה של 12 ימי עבודה בשנה. קרי, זכאי התובע לחופשה של 42 ימי עבודה, בגין תקופת עבודתו.
בהתאם לסעיף 10(ב) לחוק חופשה שנתית, השכר היומי הממוצע של התובע (רבע השנה של העבודה המלאה ביותר בשנים עשר החודשים האחרונים לעבודתו) עמד על 143 ₪. משכך, הרי זכאי התובע לפדיון ימי חופשה בסך 6006 ₪.


דמי חגים:



התובע טען כי הוא זכאי לדמי חגים בגין 35 ימי חג בסך 6160 ₪. הנתבעת טענה כי התובע לא זכאי לדמי חג בימי חג שחלו בשבת. כמו כן, בהתאם לחלקיות משרתו, זכאי התובע ל-1152 ₪ בלבד.




דמי חגים נועדו לפצות עובד יומי, שאינו עובד בחגים, ואינו מקבל תמורה בעבורם, שכן עובד יומי אינו זכאי לשכר בעבור ימים שלא עבד בהם (עע 300360/98 נחום צמח נ' ש.א.ש קרל זינגר (צפון) בע"מ (לא פורסם).

אין חולק כי התובע לא קיבל דמי חגים במהלך תקופת עבודתו.



בהתאם לצו ההרחבה, זכאי התובע ל-10 ימי חג בשנה. עוד קובע צו ההרחבה (סעיף יא' 3) כי יום חג שיחול בשבת-ישולם עבורו. משכך, הרי שהתובע זכאי ל-35 ימי חג בגין תקופת עבודתו. בהתאם לשכר הקובע של 3752 ₪ זכאי התובע לדמי חגים בסך 5969 ₪.


סוף דבר:



על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
הפרשי שכר עבודה בסך 15,758 ₪.
דמי הבראה בסך 2579 ₪.
פיצוי בגין אי הפרשה לתגמולים בסך 7754 ₪.
דמי חופשה בסך 6006 ₪.
דמי חגים בסך 5969 ₪.

סה"כ על הנתבעת לשלם לתובע סך 38,066 ₪. בניכוי הסך של 16,660 ₪ ששילמה הנתבעת לתובע ביום 9.5.07, תשלם הנתבעת לתובע סך של 21,406 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.11.05 ועד הפירעון.


בגין הסך של 16,660 ₪ (שהועבר כאמור לתובע ביום 9.5.07) תשלם הנתבעת לתובע הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.11.05 ועד ליום 9.5.07.


44. מאחר שתביעת התובע התקבלה באופן חלקי, תשלם לו הנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ + מע"מ וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.
לאחר מועד זה ישא סכום ההוצאות הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, ג' בתמוז תש"ע, 15 ביוני 2010, בהעדר הצדדים.





                             
חגית פורת, נ. מעבידים עליה פוגל,נשיאה עליזה שור, נ. עובדים                          








לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוק עבודה ומנוחה

  2. גמול שעות נוספות

  3. שעות נוספות – שומר

  4. שעות נוספות - מנהל

  5. תביעה לשעות נוספות

  6. הוכחת שעות נוספות

  7. תביעה לתשלום שעות נוספות

  8. לא אושר לעבוד שעות נוספות

  9. שעות נוספות עבודה במחצבה

  10. מזכירה בכירה - שעות נוספות

  11. שעות נוספות הייטק – מתכנת

  12. שעות נוספות לנהגים

  13. שעות נוספות - תורנות

  14. תשלום שעות נוספות - 10 שעות

  15. התפטרות בגלל ביטול שעות נוספות

  16. שעות נוספות לעובדי מוסך

  17. כמה משלמים על שעות נוספות בעבודה ?

  18. אי תשלום שעות נוספות באופן חד צדדי

  19. עבודה בשעות נוספות של אישה בהריון

  20. תביעה נגד חברת שמירה על שעות נוספות

  21. הפסקת שעות נוספות בגלל קשיים כספיים

  22. תשלום גמול עבודה בשעות נוספות

  23. נטל ההוכחה בתביעה בגין שעות נוספות

  24. שעות נוספות גלובליות - הסדרים פיקטיבים

  25. אי תשלום שעות נוספות בגלל אי הגשת דוחות

  26. התפטרות עקב אי תשלום שעות נוספות

  27. עבודה בשעות נוספות בכמות "מוגזמת"

  28. חוק שעות עבודה ומנוחה - תשלום על שעות נוספות

  29. פיטורים עקב סירוב לעבוד שעות נוספות

  30. שעות נוספות למנהלים ולעובדי משרת אמון אישי

  31. עובדת זרה סיעוד – האם צריך לשלם שעות נוספות ?

  32. אי תשלום שעות נוספות - התפטרות בדין מפוטר

  33. זכאות עובד החזר הוצאות רכב, שעות נוספות, הוצאות טלפון האם חלק מהמשכורת

  34. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון