ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט א' טננבוים) בפ"ל 794/09, מיום 3.12.09. הערעור מופנה כנגד ההרשעה וכנגד גזר הדין. להלן העובדות הצריכות לעניין: 1. המערער הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות של נהיגה ברשלנות, חציית צמתים באור אדום, סטייה שלא בבטחה, נהיגה פוחזת, החזקת כלי פריצה לרכב וניסיון לשיבוש הליכי משפט, ונגזרו עליו העונשים הבאים: מאסר בפועל של שלושים חודשים; תשעה חודשי מאסר מותנה ופסילה מלנהוג על כלי רכב לתקופה של ארבע שנים. 2. כפי שנטען בכתב האישום ונקבע בהכרעת הדין, ביום 5.9.09, סמוך לשעת חצות, התקבל דיווח על שני חשודים המנסים לפרוץ לרכב באזור רחוב דרך חברון בירושלים. השוטרים אמיר סמניה, אהוד יפרח וחיים תורג'מן (להלן: "סמניה", "יפרח" ו"תורג'מן", בהתאמה), שהגיעו לאזור ברכב בילוש מוסווה, הבחינו בשני אנשים נכנסים לרכב מסוג "מאזדה", העונים לתיאור החשודים כפי שנמסר במוקד. סמניה ויפרח, זיהו את השניים כמערער ואבו עיישה, המוכרים להם מעבודתם. המערער התיישב בכסא הנהג והשניים החלו בנסיעה פרועה, תוך שהשוטרים דולקים אחריהם. במהלך המרדף חצה המערער שני צמתים באור אדום, נהג במהירות גבוהה, וסטה תכופות מנתיב לנתיב, דבר שסיכן את יתר כלי הרכב בכביש וגרם להם לסטות מן הדרך ולבלום בלימות חירום. סמניה, שהבחין תוך כדי המרדף במספר הרכב, דיווח עליו ועל שמות החשודים בקשר המשטרתי. באזור צומת הבנקים אבד לשוטרים קשר העין עם רכב המאזדה, אולם הם נסעו לשכונת אבו תור, מקום מגוריהם של המערער ואבו עיישה, מתוך סברה כי השניים יימלטו לשם. משהרכב המשטרתי הגיע לשכונה, התבררה הסברה כנכונה, שכן המערער נמצא כשהוא יושב במכונית המאזדה, בסמוך לביתו. במהלך החיפוש ברכב נמצאו כובע, כפפה, מברג שחור וחותכן ("קאטר") אדום. כן נמצא מפתח צינורות בחצר בית הספר הסמוך למקום. בעניין זה קיבל בית המשפט את עדותו של סמניה, כי שמע את המערער צועק לאחד המתקהלים שיזרוק את הכלים המצויים ליד כסא הנהג מהרכב, ולאחר שתורג'מן ויפרח הבחינו באדם הזורק חפץ כלשהו לחצר בית הספר הם ניגשו למקום ומצאו את מפתח הצינורות. בית משפט קמא הוסיף וקבע, כי אין יסוד לטענתו של המערער לפיה מדובר בעלילה מצדם של השוטרים, המכירים אותו היכרות מוקדמת, שכן אלה הגיעו למקום בעקבות דיווח נייטרלי בדבר פריצה לרכב, מה גם שהאירוע לקח מספר דקות ולא היה בשליטתם. טענות הצדדים 3. המערער מלין הן כנגד הרשעתו והן על העונש שהושת עליו. באשר להכרעת הדין הוא טוען, כי עדויות השוטרים מתארות מסכת נסיבתית מקוטעת שאין בכוחה להוביל למסקנה היחידה לפיה המערער הוא שביצע העבירות, וזאת בניגוד לעדויות ההגנה שלדבריו הן "איתנות כסלע". לטענתו, עדויות השוטרים בנוגע לשלב בו זוהה סותרות האחת את רעותה, כך גם בנוגע לאירועים שהובילו לתפיסת כלי הפריצה. עוד לטענת המערער, פעולות החקירה נגועות במחדלים שונים, כגון: אי הגשת תצלומים ממצלמות תנועה באזור האירוע, העדר בדיקת טביעות אצבעות על הכלים שנקבע לגביהם כי הם כלי פריצה ואי ביצוע מסדר זיהוי של המערער על ידי המודיע, שמסר לכאורה את תיאורו כחשוד בניסיון פריצה לרכב. ביחס לגזר הדין טוען המערער כי עונש מאסר בפועל של שלושים חודשים, בנוסף לפסילה לתקופה של ארבע שנים, סוטה במידה ניכרת מרף הענישה המקובל בעבירות כגון אלה שהמערער הורשע בהן, מה גם שהוא לא עולה בקנה אחד עם נסיבותיו האישיות והמשפחתיות. 4. מנגד טוענת המשיבה, כי דין הערעור להידחות, תוך שהיא סומכת ידיה על פסק דינו של בית משפט קמא. עוד היא מפנה לכך כי חלקן הארי של טענות המערער מופנה כלפי ממצאי עובדה ומהימנות שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן. באשר לעונש טוענת המשיבה, כי נהיגתו המסוכנת של המערער, אך במקרה לא נגמרה בתוצאה של פגיעה בחיי אדם, ומשכך אין מקום להקל בעונשו. עוד היא מפנה לעברו הפלילי המכביד של המערער, הכולל הרשעות פליליות רבות בגינן ריצה עונשי מאסר ממושכים, ולכך כי העבירות דנן נעברו תוך שעונש מאסר מותנה היה תלוי ועומד בעניינו. ד י ו ן 5. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בפסק דינו של בית משפט קמא ובכלל הראיות הנוגעות לעניין, ושמעתי טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות על שני חלקיו. באשר להכרעת הדין - כפי שעולה מחומר הראיות, זוהה המערער לראשונה על ידי השוטרים כבר בתחילתו של המרדף, מה גם שתיאורו (בחור לבוש בחולצת פסים) התאים לתיאור שנמסר במוקד על ידי מודיע נייטרלי. כך העיד סמניה, כי עת הגיע לרחוב התנופה "אני קולט מזדה אדום עם הפנים לדרך חברון, ורואה שני בחורים שנכנסים למזדה וקולט את הנהג שהוא הנאשם חאתם [המערער - ח'ב'] ואת השני רמי אבו עיישה". עוד לדבריו, ראה את מספר הרכב ודיווח עליו בקשר (עמ' 18-19 לפר'). גם יפרח, שותפו של סמניה, העיד כי זיהה את המערער ואבו עיישה סמוך לכניסתם לרכב - "אני זיהיתי את שניהם במקום האירוע, בשלב זה הכניסה לרכב..." (עמ' 24 לפר', ש' 31). דברי השוטרים נתמכו גם בעדותו של תורג'מן, לפיה באזור הצומת שבין רחוב התנופה ורחוב דרך חברון, דיווח סמניה על "הבריחה באוטו כולל שמות החשודים" (עמ' 10 לפר' ש' 30-31). עדויות אלה, משמיטות הבסיס תחת רגליה של טענת הכשלים בזיהוי שנטענה על ידי המערער, שכן משהמערער זוהה בתחילת המרדף, ונצפה על ידי השוטרים מבצע העבירות הנטענות במהלכו, העובדה כי קשר העין ניתק לאחר מכן אין בה כדי להשפיע בעניין. טענותיו של המערער בעניין, מופנות רובן ככולן כנגד ממצאי מהימנות, שכידוע אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן אלא במקרים נדירים שהמקרה דנן אינו בא בקהלם. לכך יוסף, כי למעט היכרות מוקדמת כללית עם השוטרים, שהיא מובנת על רקע עברו הפלילי המכביד של המערער, לא היה בפיו כל הסבר לכך שהשוטרים יעלילו עליו עלילה כאמור. לא זו אף זו, המרדף אחרי המערער ושותפו החל במידע שנמסר על ידי מודיע נייטרלי, וממילא האפשרות לקיומה של עלילה כנטען קטנה עוד יותר. לכך יוסף, כי למעט חברו של המערער, ראמי אבו עיישה, שעדותו לא נמצאה מהימנה, הוא לא הביא עדים נוספים לעניין טענת האליבי שהועלתה על ידו, קרי כי בליל האירוע היה עם משפחתו וארוסתו. אף כי נטל ההוכחה בפלילים אינו מונח לפתחו של הנאשם, ברי כי עליו להביא ראיות הגנה במידה וברצונו להזים את מסכת הראיות המרשיעה שהתגבשה נגדו. גם באשר לעבירות של החזקת כלי פריצה וניסיון לשיבוש הליכי משפט לא מצאתי ממש בטענות המערער. אף כי הרכב אינו בבעלות המערער, משנקבע כי עת הוא ראה את השוטרים מתקרבים למכונית בה ישב הוא צעק לאחד המתקהלים שהיו במקום שיש כלי פריצה ליד כסא הנהג, ומשהוא סרב למסור גרסה בנושא הכלים או זהות בעליהם, בדין העדיף בית משפט קמא את גרסת השוטרים בנושא. 6. ביחס לגזר הדין - העונש שנגזר על המערער אינו קל, אולם כך גם העבירות בהן הורשע. כפי שעולה מתיאורי השוטרים שדלקו אחרי המערער, הוא נהג בצורה פרועה שסיכנה את הרכבים שנסעו אותה עת על הכביש, תוך התעלמות ברורה מכללי התנועה ומהשכל הישר. אין צורך להכביר מלים על הסכנה הנשקפת מנהיגה בלתי זהירה בכביש, קל וחומר על נהיגה שכזו תוך בריחה משוטרים, העשויה בקלות רבה להביא לתוצאות חמורות ואף קטלניות. לכך יוסף, כי המערער הורשע גם בעבירות רכוש, בנוסף לעבירות התעבורה השונות. בנוסף לחומרת העבירות בהן הורשע, יש לשים הדעת גם על עברו הפלילי המכביד של המערער, הכולל הרשעות רבות, בעבירות רכוש, תעבורה וסמים. לא למותר לציין, כי את העבירות נשוא ההליך דנן ביצע המערער תוך שמאסר מותנה בגין עבירות רכוש תלוי ועומד נגדו, ואך מחמת סיוג התנאי לעבירות על סעיף 413 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, הוא לא היה בר הפעלה בהרשעה דנן. 7. אשר על כן, וכאמור, נדחה הערעור על שני חלקיו. ניתן היום, ב' ניסן תש"ע, 17 מרץ 2010, בהעדר הצדדים. פריצהערעורגניבת רכברכב