החלטה 1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט נ' זלוצ'ובר), לפיה נדחתה עתירת המבקש כנגד החלטת נציב שירות בתי הסוהר על הפסקה מנהלית של עבודות השירות שהוטלו עליו. 2. המבקש הורשע בבית המשפט לתעבורה באשדוד בעבירות של נהיגה ללא רשיון נהיגה וללא ביטוח, ונהיגה ללא רשיון רכב תקף. ביום 14.6.04 גזר בית המשפט לתעבורה על המבקש עונש מאסר של שלושה חודשים שירוצה בעבודות שירות. בגזר הדין נקבע כי עבודות השירות יבוצעו במתנ"ס "בית לברון" בימים א'-ה' בין השעות 08:00-16:00 וביום ו' בין השעות 08:00-13:00 ומועד תחילת הביצוע נקבע ליום 4.7.04. 3. המבקש התייצב לתחילת ריצוי העבודות רק ביום 13.7.04 ודרכי תיפקודו התאפיינו בהיעדרויות רבות ובאיחורים רבים למקום העבודה. ביום 26.7.04 נערכה למבקש שיחת הבהרה בה הוזהר כי אם ימשיך בהתנהגות זו, יופסקו עבודות השירות והוא ירצה את יתרת עונשו במאסר. חרף זאת, המשיך המבקש להיעדר ממקום העבודה וכן לעזוב אותו באמצע היום. ביום 5.9.04 נערך למבקש שימוע בו הוזהר פעם נוספת. גם בחודשים הבאים המשיך המבקש בהיעדרויות רבות ממקום העבודה ובחלוף חצי שנה מתחילת ביצוע העבודות, עדיין נותרו למבקש 20 ימי עבודה מתוך שלושת החודשים שנגזרו עליו. ביום 12.1.01 נסגר המתנ"ס בו עבד המבקש, והוא לא התייצב במשרדי הממונה על עבודות השירות לשם השמתו במקום עבודה חדש. ביום 20.1.05 הועברה לאביו של המבקש הודעה טלפונית כי עליו להתייצב במשרדי הממונה על עבודות השירות ולאחר שהמבקש לא התייצב כנדרש, הוא זומן לשימוע בפני הממונה על עבודות השירות באמצעות מברק אשר נשלח לכתובת המגורים אותה מסר המבקש. לאחר שלא התייצב גם לשימוע, ובעקבות בקשה להפסקה מנהלית של עבודות השירות, החליט נציב שירות בתי הסוהר להפסיק את עבודות השירות של המבקש ולהורות על ריצוי יתרת עונשו - 20 ימים - במאסר. 4. המבקש עתר כנגד ההחלטה לבית המשפט לעניינים מנהליים וטען כי נעדר מעבודתו כיוון שהיה חולה וסבל מקוצר נשימה וכן כיוון שעבר תאונת דרכים ביום 15.10.04. הוא הוסיף וטען כי בזמן שנשלחה אליו ההזמנה להגיע לשימוע הוא לא גר בכתובת אליה נשלחה ההזמנה. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה, בקובעו כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של נציב שירות בתי הסוהר. בית המשפט קבע כי האישורים הרפואיים שהציג המבקש אינם מצדיקים את היעדרותו מהעבודה, וציין כי מכל מקום, היעדרויותיו הרבות של המבקש החלו מספר חודשים לפני תאונת הדרכים. עוד נקבע כי המבקש ניתק קשר עם הממונה על עבודות השירות ולא הודיע לו על שינוי כתובתו. משכך, החליט בית המשפט שלא להתערב בהחלטת נציב שירות בתי הסוהר להפסיק את עבודות השירות שהוטלו על המבקש. 5. בבקשה שלפנינו, טוען המבקש כי הוא מביע חרטה עמוקה על היעדרותו מהעבודה ומבטיח כי באם תבוטל החלטת נציב שירות בתי הסוהר, יבצע את יתרת העבודות באופן מסודר ועקבי. המבקש מוסיף וטוען כי הוא עוזר בפרנסת ביתו ותומך באמו שאינה עובדת בשל מחלה ובאחיו הקטנים ולכן ריצוי יתרת עונשו במאסר תפגע קשות בבני משפחתו. 6. המשיב טוען בתגובתו לבקשה כי הבקשה עוסקת בעניינו הפרטי של המבקש ואינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית ומכאן שיש לדחותה על הסף. לגופו של ענין נטען כי המבקש עשה דין לעצמו ונעדר פעמים רבות מביצוע עבודות השירות בלא אישור ובלא סיבות מוצדקות. ניתנו לו הזדמנויות רבות לתקן את דרכיו, אך חרף זאת הוא הפגין זלזול מתמשך וחוסר אחריות במילוי צו בית המשפט. משכך, טוען המשיב, החלטת נציב שירות בתי הסוהר הינה החלטה עניינית וסבירה, ואין מקום להתערב בשיקול דעתו. 7. דין הבקשה להידחות. הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת אופי משפטי או ציבורי כללי המצדיקה מתן רשות ערעור בענין כגון דא (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"ב 6526/97 דוידי נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם); רע"ב 10408/03 זוננאשוילי נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם)). הרשות המוסמכת הפעילה את שיקול דעתה ופעלה במסגרת סמכותה. בית המשפט המחוזי בחן את שיקול דעתה על רקע מכלול נסיבות הענין שהן פרטניות לעניינו של המבקש, ואין מקום לדיון נוסף בכך בערכאה זו. 8. מעבר לדרוש ייאמר, כי גם לגופו של ענין, אין כל עילה להתערב בקביעותיו של בית המשפט המחוזי. המבקש אינו חולק על כך כי נעדר מעבודות השירות פעמים רבות בלא אישור, הן לפני תאונת הדרכים והן לאחר מכן. לאחר סגירת המתנ"ס בו עבד, ניתק המבקש קשר עם הממונה על עבודות השירות, ואף אם נקבל את טענתו כי לא גר בביתו ולא קיבל את ההודעות שנשלחו אליו, אין בכך כדי להצדיק את הדבר, שהרי היה עליו לדווח לממונה על כל שינוי בכתובתו. בנסיבות אלה, ובשים לב לחוסר ההתמדה שגילה המבקש בביצוע עבודות השירות שהוטלו עליו ולהעדר מודעותו לאחריות החלה עליו בעניין זה כפי שהשתקפה מהתנהגותו, אין לומר כי שיקול דעת הרשות המוסמכת הופעל שלא כדין. עבודות שירות מהוות חלופה לעונש מאסר בפועל, וניתנות בידי נאשם כפריבילגיה אפשרית שנועדה למנוע את כליאתו בין סורג ובריח. מקום שנאשם אינו מקבל על עצמו את עול האחריות הנילווה לעבודות השירות, לא נותרת ברירה אלא לבטל חלופה עונשית זו ולהחיל במקומה חובת ריצוי עונש מאסר בפועל לגבי יתרת העונש שנותר (רע"ב 8648/04 הרץ נ' נציב שירות בתי הסוהר (לא פורסם); רע"ב 1473/05 כאדר נ' מדינת ישראל (לא פורסם). לאור האמור, הבקשה נדחית. בית סוהר / כלאמאסרשב"ס (שירות בתי הסוהר)