זוהי תביעתה של הגב' רביב נעמי רונית (להלן: "התובעת") להכיר בה כמי שנפגעה בתאונת עבודה כמשמעה בסעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק"), בגין פגיעה שנגרמה לה, לטענתה, ביום 26/02/07 בדרכה לעבודה בשל סיכוני הדרך. הנתבע דחה את תביעתה של התובעת מיום 31/05/07, זאת מן הנימוקים המפורטים במכתבו לתובעת מיום 24/07/07: "מעיון בפרטי תביעתך ומחקירות שנערכו עולה, כי התאונה ביום 26/02/07 לא ארעה עקב סיכוני הדרך, אלא כתוצאה מעילפון ואיבוד הכרה פתאומי, בדרכך לעבודה. מדובר במצב רפואי טבעי, ללא תרומה של סיכון מסיכוני הדרך. לפיכך, לא ניתן לראות בתאונה זו תאונת עבודה". נגד החלטת הנתבע הנ"ל, הוגשה תביעה זו. ב"כתב התביעה המנומק" שהוגש על ידי התובעת ביום 01/11/07, טוענת התובעת, כי ביום 26/02/07, בשעות הבוקר, עת ירדה במדרגות ביתה ועת עשתה דרכה אל מקום עבודתה, לפתע נתקלה ונפלה, ומצאה עצמה בתוך הסורגים של מדרגות רחבת הכניסה לבניין. עוד טוענת התובעת, כי נפילתה לא ארעה עקב גורמים פנימיים, אלא עקב גורמים חיצוניים גרידא ומסיכוני הדרך, בדרכה לעבודה. בכתב ההגנה טוען הנתבע, כי ביום 26/02/07 לא ארעה לתובעת כל תאונת עבודה כמשמעותה בחוק. עוד טוען הנתבע, כי נפילת התובעת ביום 26/02/07 לא ארעה כתוצאה מסיכוני הדרך, אלא כתוצאה מעילפון ואיבוד הכרה פתאומי, ועל כן לא מדובר בתאונה שארעה עקב הליכתה ממעונה לעבודה כלשון סעיף 80(1) לחוק. המחלוקת שבין הצדדים נסבה על השאלה באשר לסיבה בגינה נפלה התובעת. הווי אומר, באם נפילתה של התובעת נגרמה עקב סיבה חיצונית שלאחריה נפלה התובעת, או שמא היא נגרמה עקב סיבה פנימית הטמונה בתובעת ("נפילה אדיופטית")? האם הדרך שעשתה התובעת עת הלכה בחדר המדרגות, תרמה תרומה כלשהי לנפילתה או אם לאו? ואלה העובדות הצריכות לעניינו: בסעיף ג' לטופס ההודעה על פגיעה בעבודה מיום 31/05/07 שעניינו "פרטי הפגיעה", תארה התובעת את אופן הפגיעה כדלקמן: "ברחבה, בדרך לעבודה, ירידה במדרגות, פתאום איבוד הכרה עלפון ואז מעירים אותי כשמרימים אותי עם ראש פתוח מדמם, אף שבור וגם הוא מדמם, פרצוף נפוח וחניכיים מדממות , ברך נפוחה וחבלה, יד שמאל גם היא נפוחה וחבולה במרפק". באשר לנסיבות בהן נפלה התובעת, מסרה התובעת בהודעתה לחוקרת המוסד מיום 24/06/07: "קמתי בשעה 6:00 בבוקר כרגיל. הרגשתי טוב כרגיל. הכנתי לילדים את הסנדביצ'ים ואת השתייה. הילדים עם בעלי יצאו בשעה 07:12 ואני נשארתי בבית ובישלתי את ארוחת הצהריים ובינתיים בעלי חזר ונכנס לשירותים ואח"כ ירד לפני וחיכה לי ברכב עד שאני ארד. אני גרה בקומה 3, אחרונה בבניין משותף, ירדתי עם הזבל ועם האוכל של בעלי ואני זוכרת שירדתי 2 וחצי קומות ויותר מזה אני לא זוכרת, התעוררתי כשבעלי מעיר אותי, אני הייתי בתוך הסורגים של המדרגות של הרחבה של הכניסה לבניין (עמוד 1, שורות 13-19). ובהמשך מסרה: "ש: מה הרגשת לפי הנפילה? ת: לא הרגשתי כלום לפני הנפילה, זה קרה באופן פתאומי ללא הודעה מוקדמת (עמוד 1, שורות20-21). ... ש: זאת לא פעם ראשונה שאת מתעלפת? ת: התעלפתי בהריון הראשון שלי לפני 19 שנים, ומאז רק הפעם הזאת ואחרי הפעם הזאת התעלפתי עוד פעמיים ועשו לי בדיקות אי.אי.ג'י וחושדים שיש לי אפילפסיה ואני מטופלת בתרופות נגד אפילפסיה" (עמוד 2, שורות 24-26). בתצהיר עדותה הראשית טענה התובעת: "ביום 26/02/07, שעה 8:50, או בסמוך לכך, נפלתי תוך כדי ירידה במדרגות, כאשר יצאתי מביתי בדרך לעבודה. אינני זוכרת פרטים טובים על הנפילה. לא נפלתי מבלט במדרגות, שבר או חפץ אחר, אך אני יודעת כי נפלתי בדרך לעבודה במהלך ירידה במדרגות ואיבדתי הכרה לאחר שנפגעתי מהמעקה שבמדרגות וסבלתי מחבלת ראש ופנים... הנני להצהיר, כי התכוף לפני הנפילה לא הרגשתי חלשה ואמנם באותו יום התעוררתי עם תחושת בחילה, אך מאז ועד יציאתי מהבית, הכנתי סנדוויצ'ים לילדים, בישלתי וכו' והרגשתי "רגיל"..." (סעיפים 3 ו- 5 לתצהירה של התובעת). בחקירתה בפנינו ביום 19/04/09 טענה התובעת: "ש: בהודעה לחוקר את גם אומרת שלא הרגשת כלום לפני הנפילה וזה קרה באופן פתאומי ללא הודעה מוקדמת, נכון מה שאמרת לחוקר? ת: נכון, לא הרגשתי כלום. ירדתי רגיל, מיהרתי, כי בעלי חיכה למטה, אני ערה מ 06:00 בבוקר והספקתי להכין הכל, אוכל לילדים וצהריים, הספקתי לשבת ולאכול וירדתי ומיהרתי מביתי ובעלי חיכה לי למטה" (עמוד 4, שורות 11-15). ... ש: בהתייחס לסעיף 5 לתצהירך , את התעוררת עם תחושת בחילה, נכון? ת: התעוררתי עם בחילה שחלפה. ש: לא אכלת ולא שתית באותו יום בבוקר, נכון? ת: באותו יום כשהתעוררתי לא אכלתי. עד שהספקתי לרדת, הספקתי לאכול, לחטוף מהסנדויצ'ים שהכנתי. ש: כתוב בגיליון חדר מיון, שלא רק שקמת עם תחושת בחילה אלא גם עם גלי חום וסחרור, נכון? ת: שהספיקו לעבור, כי זה משעה 6:00 בבוקר ואני ירדתי רק בשעה 9:00, זה כמה שעות" (עמוד 4, שורות 30-32, עמוד 5, שורות 1-8). טיפולים רפואיים: המסמך הרפואי הראשון בזמן ממנו ניתן ללמוד על נסיבות התאונה הוא סיכום ביקור ממרכז רפואי לין מיום 26/02/07, שם נרשם: "הבוקר בדרכה לעבודתה מצאה את עצמה שוכבת ברחבה ליד ביתה, לא זוכרת מה קרה". המסמך הרפואי הבא מבחינת סמיכות הזמנים לאירוע הנו דו"ח חדר המיון מבית החולים רמב"ם, מיום האירוע, מיום 26/02/07, בשעה 8:57, שם נרשם: בסעיף "סיבת הפנייה": "לדבריה נפלה ברחוב ונחבלה בראש ובפנים, לא זוכרת את הנפילה...". בסעיף "בעיה עיקרית": "... לדבריה התעלפה, נפלה, נחבלה ברחבה...". בסעיף "סיכום והמלצות": "התעוררה הבוקר עם תחושת בחילה וגלי חום סחרור. איבדה הכרה ללא תחושות מקדימות. נפלה ונחבלה. לאחר שהתעוררה חשה עדיין בחילה וסחרחר...". המסמך הבא מבחינת סמיכות הזמנים לאירוע הנו רישום ביקור מיום 05/03/07, שם נרשם: "לפני כשבוע ימים בדרך לעבודתה נפלה עקב סחרחורת וכמה דקות היתה בלי הכרה...". בהמשך, ברישום ביקור מיום 15/03/07, נרשם כך: "בתאריך 26/02/07 היתה מעורבת בתאונה בדרך לעבודה בירידה במדרגות, כנראה איבדה הכרה...". מסמך רפואי נוסף ממנו ניתן ללמוד על נסיבות האירוע הנו דו"ח סיכום ביקור מהמרכז הרפואי לין מיום 19/03/07, לפיו: "בתאריך 26/02/07 היתה מעורבת בתאונה בדרך לעבודה: בבוקר לא אכלה וגם לא שתתה, ירדה במדרגות, כנראה איבדה הכרתה ולא זוכרת איך ירדה עוד במדרגות...". כמו כן, ברישום ביקור מיום 12/04/07, נרשם: "בתאריך 26/02/07 עברה תאונת עבודה, ירדה במדרגות ואיבדה הכרתה...". בדיון מיום 19/04/09 הגישה התובעת מסמך רפואי מבית חולים רמב"ם מ- 04/07, שם נרשם: "בכביש לאחר ירידה חפוזה במדרגות, החליקה, התעלפה...". נציין עוד כי מתיקיה הרפואיים של התובעת, עולה כי סבלה בעבר מכאבי ראש, סחרחורות ובחילות, זאת כמפורט, בין היתר, ברישומים מיום 06/12/00, מיום 23/02/01, מיום 18/12/01, מיום 07/02/02 ומיום 08/07/04. עוד נציין כי בהודעתה לחוקרת הנתבע מסרה התובעת כי "התעלפתי בהריון הראשון שלי לפני 19 שנים, ומאז רק הפעם הזאת ואחרי הפעם הזאת התעלפתי עוד פעמיים ועשו לי בדיקות אי.אי.ג'י וחושדים שיש לי אפילפסיה ואני מטופלת בתרופות נגד אפילפסיה". מהתעודה הרפואית עבור המוסד לביטוח לאומי אשר ניתנה על ידי ד"ר כץ לארי ביום ביום 30/04/07 עולה כי התובעת אובחנה כסבולת מאפילפסיה החל מיום 01/04/07. בדיון מיום 19/04/09 סיכמו בפנינו הצדדים את טענותיהם. לטענת התובעת, ירידתה החפוזה במדרגות ביום 26/02/07, תוך כדי ששתי ידיה תפוסות, וכאשר בעלה ממתין לה ברכבו מתחת לבניין המגורים, הנה נפילה שנגרמה עקב סיכוני הדרך. עוד טוענת התובעת, כי ישנה אפשרות סבירה, לפחות בשיעור של 50%, לפיה החלקתה במדרגות קדמה בזמן להתעלפותה. לפיכך, מבקשת התובעת להכיר בפגיעה מיום 26/02/07 כתאונת עבודה, ולחילופין להעביר עניינה למומחה רפואי מטעם בית הדין. לטענת הנתבע, נטל ההוכחה לקיומו של אירוע תאונתי בעבודה מוטל על כתפי התובעת. טוען הנתבע, כי אין כל עדות לפיה התובעת נחפזה או החליקה או שנתקלה בגורם חיצוני אשר הביא לנפילתה, ומה גם שאף אם נחפזה, דבר המוכחש, הרי שלא הוכח אירוע חיצוני אשר אינו תלוי בתובעת, ומכאן כי יש לדחות את התביעה. עוד הוסיף הנתבע, כי בהסתמך על הרישומים הרפואיים, ההודעה לחוקר וטופס התביעה, הרי שהמדובר בנפילה אדיופטית. דיון והכרעה: חוק הביטוח הלאומי קובע זכאותו של מבוטח לקבלת גמלאות בגין "פגיעה בעבודה". סעיף 79 לחוק מגדיר "פגיעה בעבודה" כ"תאונת עבודה או מחלת מקצוע". לעניינה של התובעת רלוונטית החלופה הראשונה. "תאונת עבודה" מוגדרת כ"תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו...". סעיף 80 לחוק הרחיב את הגדרתה של "תאונת עבודה" וקבע חזקה לפיה רואים תאונת עבודה אף אם ארעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של מבוטח לעבודה ממעונו או ממקום בו הוא לן, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו ועקב נסיעתו או הליכתו זו. בעניינו, המחלוקת נוגעת בשאלה אם התאונה מיום 26/02/07 נגרמה עקב הליכתה של התובעת לעבודתה, קרי, האם התאונה ארעה בשל מה שמכונה כ"סיכוני הדרך"? לעניין "סיכוני הדרך" של הולך רגל, יפים הם הדברים האמורים בפסק הדין בעניין דב"ע לט/107-0 המוסד לביטוח לאומי נגד סמסון סוזן, פד"ע יא 141: "2. לגבי הולך רגל, סיכוני הדרך הם כל אותם סיכונים הצפויים ואולי אף אורבים למי שעושה את דרכו בהליכה, ברשות הרבים. ברור שאין גבול ואין שיעור למספר סיכונים אלה, בין שהגורם הוא גורם חיצוני שאין להולך רגל שליטה או ידיעה עליו ובין שהגורם נעוץ בהתנהגותו של האיש עצמו, כגון: חציית רחוב בלתי זהירה, עליה חפוזה על מדרכה, היתקלות בשל אי תשומת לב בעצם או בגוף זר, ואולי אף דריכה בלתי נכונה על הכביש או מעידה מפאת היות האדם שקוע במחשבותיו. משמע שגם תקלות בהליכה או היתקלויות שמקורן בהכשלה עצמית או ברשלנות, ייתכן שעדיין יש בהן כדי יסוד של קשר סיבתי הקושר את התאונה עם סיכון דרך. עד לגבול מסוים ניתן, איפוא, לראות בדרך עצמה את הגורם לתאונת הליכה. 3. הגבול ניצב בפני אותם מקרים בהם התאונה ארעה בשל סיבה פנימית גרידא, ללא כל תרומה של גורם חיצוני. בספרו workmen's compenation law דן המלומד לרסון בסוגיה הקרויה בפיו "idiopathic fall", הווה אומר נפילה ללא סיבה חיצונית, נפילה בשל מחלה או חולשה פנימית... יצוין, במאמר מוסגר, שפרופסור לרסון מבחין, הבחן היטב, בין נפילה "אידיופטית" המהווה "סיכון אישי" לבין כל אותם מקרים בהם הנפילה באה מסיבה בלתי-ידועה ("fall cases-unexplained") שהם בבחינת "סיכון נייטרלי", ובהם יש לדון לפי גישה שונה." דהיינו, תאונה בשל סיבה פנימית גרידא, ללא כל תרומה של גורם חיצוני, בלא שהדרך תרמה תרומה כלשהי לנפילה, אינה בגדר תאונת עבודה. נציין, כי בפסק הדין בעניין סמסון נקבע כי הסיבה לנפילתה של התובעת היתה שהתובעת "חשה לפתע ברע וראשה נסתחרר". באותו מקרה התובעת אף העידה ש"לא היה שום דבר מכשול שבגללו נפלה(תי)". בנסיבות אלה דחה בית הדין הארצי לעבודה את התביעה שכן התובעת נפלה בשל סיבה הטמונה בה בעצמה ובלא שהיה כל מכשול בדרכה. האם נפילתה של התובעת נגרמה בשל "סיכוני הדרך"? לאחר שבחנו את הראיות והעדויות, לרבות תיקה הרפואי של התובעת, אין בידנו לקבל את גרסתה של התובעת כי נפלה בנסיבות שפרטה בעדותה לפנינו בדיון מיום 19/04/09. היינו, כי נפלה עת מיהרה לרדת במדרגות, הואיל ובעלה חיכה לה ברכב, כאשר לא בתצהיר עדותה הראשית, לא בכתב התביעה ואף לא בהודעה לחוקר, אין גירסה שמציינת את העובדה שהיא מיהרה עת שירדה במדרגות. העובדה שהתובעת מיהרה לרדת במדרגות לא פורטה בהודעתה על פגיעה בעבודה, לא בכתב התביעה, לא בהודעתה של התובעת לחוקר ואף לא בתצהירה. גרסה זו אף לא עלתה במסמכים הרפואיים שתועדו בסמוך לתאונה. לו סברה התובעת, שעצם העובדה כי מיהרה עת שירדה במדרגות, תרמה תרומה כלשהי לנפילתה, היתה צריכה עובדה זו לקבל ביטוי "ברחל בתך הקטנה", בכל המסמכים וכתבי בית הדין שפורטו לעיל. אין ספק כי המדובר בעובדה מהותית שלא צוינה על ידי התובעת בהזדמנות הראשונה. גרסתה של התובעת לגבי נסיבות הנפילה הנה מתפתחת. בטופס התביעה רשמה "ירידה במדרגות, פתאום איבוד הכרה עלפון". דהיינו, משהו הנובע ממנה. באשר לפרטים אותם רשמה התובעת בטופס התביעה עליו חתמה והגישה אותו למוסד לביטוח לאומי, הרי שבהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (הגשת תביעה לגמלה ואופן תשלומה) התשנ"ח-1998, על התובע גמלה לציין בתביעתו את כל הפרטים הנדרשים בטופס התביעה ועליו לאשר בחתימת ידו את נכונות הפרטים שבתביעה. התובעת בחתימתה על טופס התביעה אישרה נכונות הפרטים שנרשמו מפיה. בעדותה בפני חוקרת הנתבע ביום 24/06/07, התובעת מסבירה לחוקרת כי "ירדתי עם הזבל ועם האוכל של בעלי ואני זוכרת שירדתי 2 וחצי קומות ויותר מזה אני לא זוכרת... לא הרגשתי כלום לפני הנפילה, זה קרה באופן פתאומי ללא הודעה מוקדמת". הלכה פסוקה היא כי בדרך כלל מעדיף בית הדין את הדברים שנאמרו על ידי מוסר ההודעה בפני חוקר המוסד, כאשר הם נאמרים באופן ספונטאני ושוטף ומבלי שמוסר ההודעה יודע את מטרת השאלות אותן הוא נשאל. שכן, כאשר מופיע מוסר ההודעה בבית הדין הוא כבר יודע על התביעה ומהותה, ועדותו, ברוב המקרים, הנה מגמתית במטרה להשגת הסעדים המבוקשים בתביעה. בתצהירה במקום עדות ראשית טענה התובעת כי "אינני זוכרת פרטים טובים על הנפילה. לא נפלתי מבלט במדרגות, שבר או חפץ אחר, אך אני יודעת כי נפלתי בדרך לעבודה במהלך ירידה במדרגות ואיבדתי הכרה לאחר שנפגעתי מהמעקה שבמדרגות וסבלתי מחבלת ראש ופנים". ברישומים הרפואיים הסמוכים למועד פגיעתה של התובעת, ביום 26/02/07, צוין: א. סיכום ביקור ממרכז רפואי לין מיום 26/02/07: "בדרכה לעבודתה מצאה את עצמה שוכבת ברחבה ליד ביתה, לא זוכרת מה קרה". ב. דו"ח חדר המיון מבית החולים רמב"ם מיום 26/02/07: בסעיף "סיבת הפנייה": "נפלה ברחוב ונחבלה בראש ובפנים, לא זוכרת את הנפילה". בסעיף "בעיה עיקרית": "התעלפה, נפלה, נחבלה ברחבה". בסעיף "סיכום והמלצות": "התעוררה הבוקר עם תחושת בחילה וגלי חום סחרור. איבדה הכרה ללא תחושות מקדימות. נפלה ונחבלה". בג. ביקור מיום 05/03/07: "בדרך לעבודתה נפלה עקב סחרחורת וכמה דקות היתה בלי הכרה". ג. ביקור מיום 15/03/07: "בדרך לעבודה בירידה במדרגות, כנראה איבדה הכרה". ד. דו"ח סיכום ביקור מהמרכז הרפואי לין מיום 19/03/07: "בבוקר לא אכלה וגם לא שתתה, ירדה במדרגות, כנראה איבדה הכרתה ולא זוכרת איך ירדה עוד במדרגות". בית הדין מייחס לרישומים הרפואיים הסמוכים למועד האירוע התאונתי משקל מיוחד, מתוך ידיעה, כי רישומים אלו הנם מהימנים ומדויקים, שכן חולה המאושפז בבית חולים ימסור את העובדות הנכונות על מנת לקבל טיפול רפואי נכון (דב"ע מט/23-0 המוסד לביטוח לאומי נגד הירשהורן, פד"ע כ 349). נציין, כי לא נעלם מעיינינו המסמך הרפואי מחודש 04/07 מבית חולים רמב"ם, אשר הוגש על ידי התובעת בדיון מיום 19/04/09, שם נרשם: "לאחר ירידה חפוזה במדרגות, החליקה, התעלפה". ירידתה החפוזה של התובעת במדרגות הועלתה לראשונה בתיעוד הרפואי רק בחודש 04/07, כחודשיים לאחר האירוע מיום 26/02/07. אנו מעדיפים לקבל את גרסתה הראשונה של התובעת כעולה מהתיעוד הרפואי בסמוך לאירוע, לפיו התעלפה/איבדה הכרה/חשה סחרחרות ונפלה. בנסיבות המתוארות לעיל אנו מעדיפים לקבל דווקא את גרסתה הראשונה של התובעת, כעולה מטופס התביעה וההודעה לחוקרת אשר נתמכת בתיעוד הרפואי, לפיה עת ירדה במדרגות, באופן פתאומי וללא הודעה מוקמת, איבדה הכרתה ונפלה. מה גם שמהתיעוד הרפואי עולה כי בבוקר התאונה התעוררה התובעת עם תחושת בחילה וסחרור, לא אכלה ולא שתתה. התובעת לא הצביעה ולו על הסיכון הקל והקלוש ביותר הקושר נפילתה עם סיכוני הדרך. בתצהירה התובעת אף העידה, כי "לא נפלתי מבלט במדרגות, שבר או חפץ אחר...". סוף דבר לא שוכנענו כי התובעת נפלה בשל גורם חיצוני ונותרנו עם הגרסה בטופס התביעה וההודעה לחוקר הנתמכת בתיעוד הרפואי, לפיה עת ירדה התובעת במדרגות, באופן פתאומי וללא הודעה מוקמת, איבדה הכרתה/התעלפה/חשה סחרחורת ונפלה. בהיעדר כל ראיה לקיומו של מכשול שגרם לנפילת התובעת, ולאור העובדה כי ברוב המסמכים הרפואיים בסמוך לאירוע נרשם מפי התובעת כי התעלפה/איבדה הכרה/חשה סחרחרות ונפלה (עלפון/ איבוד הכרה/סחרחורת הנם גורמים פנימיים שאין להם דבר עם סיכוני הדרך) דין התביעה להידחות. כמקובל בהליכים שעניינם ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות, על אף דחיית התביעה. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. ניתן היום, 17.5.09, בהעדר הצדדים. מר גיורא רדרנציג עובדים מר יאיר רוןנציג מעבידים אלכס קוגן - שופט תאונה בדרך / חזרה מהעבודהתאונה בביתנפילה