1. המערער יליד 1967. בשנת 1987 במהלך שירותו הצבאי היה מעורב בתאונת דרכים ונחבל בגבו. נרשם בחודש ספטמבר 1987 "בצילום יש עדות לשבר בפרוציס טרנסבסיל ב -L3", מצד ימין. בשנת 1988 החליק ונפגע בגבו. נרשם בחודש מרץ 1988 (6 חודשים לאחר הממצא הקודם) כי בצילום יש חשד לשבר בזיז הרוחבי של L3 וכן אותר ספונדילוליזיס 5L-1S לגביו נרשם "לא ברור אם כתוצאה מהנפילה או שהוא ממצא ישן". טומוגרפיה ממוחשבת מיום 18.9.89 של חוליות עמ"ש מותני מצאה - "בגובה 3/4L ו - 5L/1S הדיסק הבין חוליתי בגובה הנורמה. בגובה 4/5L קיים בלט דיפוזי קל של האנולוס פיברוזיס. קיימת ספונדילוזיס דו צדדית בחוליה 5L ללא ספונדילוליסטזיס. קוטר תעלת השדרה והפורמינה הנאורלים בגדר הנורמה. קיימת ספינה ביפידה אוקולטה בגובה 1S". אלו הרישומים המקוריים והראשונים של החבלה שנגרמה, שבמשך הזמן צוטטו באופן שגוי בהזדמנויות שונות, לרבות במסמכים רפואיים. המערער הוכר בשנת 1990 כנכה בשל כאבי גב תחתון בדרגת נכות של 10%. 2. המערער טופל על ידי ד"ר אסא לב אל מבית חולים זיו בצפת. ב"כ המערער הראתה שני מסמכים מרופא זה. מסמך משנת 1991 בו נרשם כי למערער ספונדילוליזיס דו צדדי של חוליה מותנית חמישית וסובל מכאבי גב בשל לחץ ספונדילוליטי . נרשם כי ניתן להשיג הטבה על ידי ניתוח . מסמך נוסף הוא משנת 95, גם שם נרשם כי למערער כאבי גב תחתון בשל ספונדילוליזיס 5L, והומלץ לקבלו לשם איחוי כירורגי של הספין 5L. יודגש כי בשני המסמכים הנ"ל ההמלצה הרפואית לניתוח התייחסה לענין הספונדילוליזיס. בשנת 2005 במסמך מיום 3.8.05 רשם פרופ' פלומן, מנתח אורטופד, כי יש היצרות התעלה L3 וניתן לשקול ניתוח אם כי הצלחתו תהיה מתונה. עוד ציין כי הממצא בגוף חוליה 2L אינו משמעותי . בסוף שנת 2004 ובשנת 2005 התלונן המערער על כאבים המקרינים לרגל ימין. אותר בלט דיסק אחורי של 2-3L וכן ספונדילוליזיס של 5L. במסמך מיום 16.8.05 רשם רופא נוירוכירורג מבית חולים זיו בצפת כי בבירור M.R.I יש היצרות תעלת השדרה המותנית מ-2L ומטה וחולשה ברגל ימין וכי יש מקום לניתוח עקב תלונותיו המחמירות והממצאים בדימות. ביום 6.11.05 אושפז המערער בבית חולים אסותא לצורך ניתוח. בוצעה למערער דיסקטומיה 2-L3 וכן TLIF מימין וקיבוע אחורי עם ברגים. 3. בחודש דצמבר 2005, חודש לאחר הניתוח, פנה המערער בטענה של החמרה במצב עמ"ש מותני וכן בקש דיון לפי תקנה 9 לגבי מצב הרגליים. ועדה רפואית מחוזית שדנה בעניינו ביום 2.1.06 (כחודשיים לאחר הניתוח) מצאה הגבלה קשה בגב תחתון בדרגת נכות של 30% וכן קבעה כי אין קשר בין נכותו המוכרת לבין כאבי הרגליים. ועדה רפואית עליונה מיום 28.9.06 דחתה את הערעור, תוך שהיא מציינת כי הנבדק מדגים חוסר התאמה בין הממצאים האוביקטיבים לביצועים בזמן הבדיקה והדבר נתמך גם על ידי חוסר התאמה בין שתי חוות דעת שהוצגו. הועדה דחתה את הערעור לגבי תנועות הגב, ולא קבלה את הטענה של חוסר נוירולוגי בגפה תחתונה. 4. באפריל 2007 אושפז המערער בבית חולים שיבא עקב תסמונת Cauda Equina ("זנב סוס") שמצאה ביטוי בחולשה משמעותית בגפיים התחתונות עם הגבלה בניידות, ועבר תקופה של שיקום. צויין כי בדיקת M.R.I אחרונה לא הדגימה היצרות באזור שנותח אך שינויים ניוניים קשים ביותר ביתר החוליות עם היצרות תעלות השורש ברווחים נמוכים. בדיקת E.G ממרץ 2006 הראתה פגיעה דו צדדית ב- 5L. המערער זומן לועדה מחוזית ליום 6.9.07 על מנת לדון לפי תקנה 9 בטענותיו לענין חוסר תחושה ברגליים וחוסר שליטה על הסוגרים. ועדה של 3 רופאים לא הצליחה להגיע למסקנה אחידה ובקשה עזרתו של הממונה על הועדות הרפואיות. לפיכך כונסה ועדה בהרכב אחר ביום 6.2.08. הועדה ציינה כי מבחינה רפואית למערער יש תסמונת "זנב סוס" עם פגיעה אורולוגית ונוירולוגית שמקורה בהיצרות 2L L3. הועדה ציינה כי הפגיעה נובעת מהיצרות המרווח בין שתי חוליות אלו עם מחלה דיסקלית שהצריכה ניתוח. לדעת הועדה אין קשר בין חבלתו לבין ממצאים אלו שהתפתחו כעבור 15 שנה. וכך כתבה הועדה במסקנותיה: "לחולה תסמונת זנב סוס על רקע היצרות ב-2L, L3. ההיצרות הינה על רקע דגנרטיבי ראשוני ואינה קשורה לחבלות ב-87,88. תסמונת זנב הסוס מסבירה הן את התלונות הנירולוגיות והן את האורולוגיות בגפיים ובשתן. לאור כך הועדה אינה מוצאת קשר בין נכותו המוכרת ובין תלונותיו ברגליים, תלונות אורולוגיות והפרעה בתפקוד מיני". 5. המערער ערער לועדה רפואית עליונה וצרף 3 חוות דעת רפואיות, של ד"ר רנד - אורטופד, מיום 13.7.08, של ד"ר ריבר - נוירולוג, מיום 5.8.08 ושל ד"ר קוריטני - אורולוג, (ללא תאריך). המערער בקש להכיר בתסמונת "זנב סוס" כנובעת מהנכות המוכרת. ועדה רפואית עליונה התכנסה לדון בעניינו של המערער ביום 29.10.08. הועדה עיינה בבדיקת C.T מותני מיום 30.4.91, וכן מיום 11.4.05, בבדיקת M.R.I מיום 18.6.06 ומיום 3.11.07. המערער נבדק קלינית על ידי הועדה. הועדה עיינה בתוצאות בדיקת E.M.G מיום 15.3.05. הועדה מציינת כי תסמונת "זנב הסוס" המתוארת לא היתה קיימת לפני הניתוח. הועדה מציינת כי הסיבה לניתוח היתה מחלה דגנרטיבית של דיסק בין חולייתי 3L - 2L. בהסתמך על בדיקות סמוך למועד הפגיעה קובעת הועדה כי הפגיעה הדיסקלית שהתפתחה בהמשך לא נגרמה על ידי החבלה המוכרת, תוך שהיא מנמקת את קביעתה. הועדה התייחסה לחוות הדעת של ד"ר רנד. 6. נימוקי הועדה - הועדה נימקה בפירוט מהן הסיבות בגינן איננה מכירה בכך שתסמונת זנב הסוס נובעת מהנכות המוכרת - א. הניתוח בשנת 2005, שקודם לו לא היתה קיימת תסמונת זנב הסוס, בוצע בשל מחלה דגנרטיבית של דיסק בין חולייתי 3L-2L אשר גרם לכאבים. ב. בבדיקת C.T שלוש שנים לאחר החבלה, לא היתה כל עדות לפגיעה דיסקלית ולא היו חסרים נוירולוגים בגפיים תחתונות. פרט לזיז קטן של 1-2 מ"מ לתוך התעלה מגוף החוליה 3L , לא היתה דפורמציה של חוליה 3L. ג. לא היה כל עיוות במבנה החוליה שיגרום לפגיעה דיסקלית ולא הייתה התפתחות ניוונית בדיסקים בין חולייתים 2-3L 3-4L במשך 3 שנים לאחר החבלה. ד. מכך מסיקה הועדה כי ההתפתחות הניוונית בדיסקים הבין חולייתים לאחר מכן היא על רקע ניווני אדופטי שלא קשור לחבלה. ה. הספונדילוליזיס הוא ממצא מולד ולא נגרם על ידי החבלות המוכרות ובנוסף מצב הספונדילוליזיס לא גורם לפגיעה דיסקלית ונוירולוגית. 7. הועדה עיינה בחוות דעתו של ד"ר רנד ולא הסכימה כי השבר בזיז רוחבי של חוליה 3L גרם להפרעה הדיסקלית, מהטעמים שצוינו לעיל. וכך מסכמת הועדה: "תסמונת זנב הסוס ממנה סובל על היבטיה האורולוגים נוירולוגים ואורטופדים הופיעה זמן רב לאחר התאונות המוכרות עקב שינויים דיסקליים שלא קשורים לתאונות הנ"ל והוחמרו מאוד בשל הניתוח שעבר". לפיכך דחתה הועדה את הטענה לקשר סיבתי בין נכותו המוכרת ותלונותיו העכשוויות. 8. סיווג טענות הערעור - א. המערער טוען כי הועדה לא ערכה דיון יסודי ולא עמדה בחובת ההנמקה. ב. המערער טוען כי הועדה לא התייחסה לחוות הדעת של ד"ר ריבר ושל ד"ר קוריטני. ג. המערער טוען כי הניתוח בשנת 2005 מומן באמצעות משרד הביטחון במסגרת טיפולו בנכות המוכרת. ד. המערער טוען כי נפל פגם בכינוס ועדה חוזרת בדרג הראשון בשל הודעת קודמתה שאיננה מגיעה לאחידות דעים. ה. המערער טוען כנגד המסקנות הרפואיות של הועדה 9. הכרעה לפי תקנה 9 הינה קביעה רפואית - ככלל, קביעת קשר סיבתי בין נכות מוכרת ונכות הנובעת ממנה לפי תקנה 9 הינה קביעה רפואית, המסורה לשיקול דעתה של הועדה הרפואית שבית המשפט איננו דן בה במסגרת ערעור בנקודה משפטית . וראו לענין זה ע"א 459/89 קצין התגמולים נ' צבי חריטן, פ"ד מה(5)374: "קיומו של הקשר הבלתי אמצעי בין שתי הפגימות הוא שאלה רפואית מובהקת...על הקשר בין הפגימה המסוימת החדשה לבין הפגימה המוכרת מן הבחינה הרפואית תחליט הוועדה הרפואית". לפיכך, בכל הנוגע לטענות רפואיות שמעלה המערער, קצרה ידו של בית משפט זה מלהושיעו. 10. חובת ההנמקה והתייחסות לחוות הדעת - כפי שכבר צוין, הועדה ערכה דיון מקיף בשאלה שעמדה לדיון, ונמקה בהרחבה את מסקנותיה. הועדה התייחסה לחוות דעתו של ד"ר רנד, ולא קבלה את עמדתו. וראו לענין זה רע"א 4652/04 אואקנין נ. משרד הבטחון (אתר נבו) - "הועדה הרפואית העליונה עיינה בחוות דעתו של המומחה מטעם המבקש, אך בחרה שלא לאמץ אותה. שיקוליה הם שיקולים רפואיים מקצועיים, ובית המשפט אינו אמור לשים עצמו בנעלי הועדה לנקוט עמדה בעניינים שבמקצוע הרפואה. החוק קבע מנגנון מקצועי מבוקר לצורך מתן ההחלטות המקצועיות בנושא זה ומעורבותו של בית המשפט מקובלת לבחינת תקינותם של ההליכים בפני הועדה הרפואית ולשאלות בעלות גוון משפטי העשויות לעלות אגב הליכים אלה". בדיון הועדה חסרה התייחסות לחוות הדעת של ד"ר ריבר, אשר פירט אף הוא, כנוירולוג, את הסיבה לקשר הסיבתי בין הנכות המוכרת לנכות הנובעת. חוות הדעת של ד"ר קוריטני איננה דנה בשאלת הקשר הסיבתי ולפיכך, העדר ההתייחסות אליה איננו מעלה או מוריד. 11. האם נפל פגם בעבודת הועדה המחוזית - הועדה המחוזית הראשונה לא הצליחה להגיע לאחידות דעים ולכן פנתה לממונה על ועדות רפואיות. היו"ר הממונה החליט על כינוסה של ועדה בהרכב אחר. ס' 6 (ב) לתקנות הנכים (ועדות רפואיות) תשכ"ו 1965 קובע את סמכותו של יו"ר ועדה רפואית להעביר את הדיון בפני ועדה בהרכב אחר. זהו חלק משיקול הדעת הנתון במסגרת החוק, ועובדת מימושו איננה מטילה פגם בעבודת הועדה שכונסה. 12. הניתוח בשנת 2005 מומן על ידי משרד הביטחון - לא הובאה בפניי כל אסמכתא לכך (הניתוח בוצע בבית חולים אסותא), אך לצורך הדיון אני יוצאת מהנחה כי עניין זה איננו שנוי במחלוקת. עדין קיימת מחלוקת, האם הניתוח בוצע בגין בעיה שהיא נכות מוכרת אם לאו. העובדה כי משרד הביטחון מימן את הניתוח בהחלטה של פקידי קצין התגמולים שאף לא ידוע אם התייעצו עם מישהו, אין בה כדי להוות תקדים מחייב לגבי ועדה רפואית המורכבת משלושה רופאים מומחים בתחומם, אשר עושים שימוש בידע המקצועי שלהם ובניסיונם על מנת לדון בעניין הקשר הסיבתי. החוק קבע מסלול מסוים לדיון בנושא הקשר הסיבתי. המסלול הוא כינוס ועדת רופאים מומחים לפי תקנה 9. אין כל תוקף משפטי לטענה שהחלטה כלשהיא של פקיד לעניין מימון, מרוקנת מתוכן את הדרך הקבועה בחוק. 13. בשל כל האמור לעיל עולה כי יש מקום להחזיר את הדיון שעניינו של המערער רק על מנת שהועדה הרפואית העליונה תתייחס לנושא חוות הדעת של ד"ר ריבר, ותנמק התייחסותה, עניין שהוסכם מלכתחילה על ידי ב"כ המשיב. מטיעון בע"פ של ב"כ המערער עלה במשתמע כי היא סבורה שחוות הדעת שהגישה בעניין זה וההסתמכות על מקורות שונים הכלולים שם, מהווה משום הוכחת אסכולה רפואית הרואה קשר סיבתי בין הפגיעה שהייתה למערער לבין המחלה הניוונית שהתפתחה, ומצבו היום. אודה לוועדה הרפואית שתתייחס לשאלה, האם לדעתה בוססה בפניה אסכולה רפואית המאשרת קשר סיבתי כזה, ותנמק. 14. לפיכך, יוחזר התיק לוועדה הרפואית העליונה לצורך התייחסות כאמור בס' 13 לעיל. 15. אין צו להוצאות. 16. המזכירות תחזיר את התיקים הרפואיים של המערער לידי ב"כ המשיב. 17. המזכירות תעביר עותק פסק דין זה לב"כ הצדדים. ניתן היום, ו' אדר תשס"ט, 02 מרץ 2009, בהעדר הצדדים. מותניים