בחירות ועד עובדים רשות הדואר

להלן פסק דין העוסק בעתירה כי אין מניעה חוקית או משמעתית או אחרת בכך, שהעותר יתמודד בבחירות ועד עובדים של רשות הדואר: פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: עניינה של העתירה שלפנינו הוא בבקשת העותר, כי יינתן פסק-דין הצהרתי, בו ייקבע, כי אין מניעה חוקית או משמעתית או אחרת בכך, שהעותר יתמודד בבחירות לוועד עובדי רשות הדואר במחוז ירושלים, העתידות להתקיים במהלך חודש מאי 2005 או בסמוך למועד זה וכי העותר לא יעבור עבירת משמעת כלשהי אם ישתתף בבחירות אלה. הרקע העובדתי 1. העותר עבד כפקיד בשירות הדואר בירושלים, עת הגיש את מועמדותו לבחירות לראשות עובדי רשות הדואר במחוז ירושלים, אשר התקיימו בחודש פברואר 2001. בהמשך התברר, כי בחודש יוני 2000, פנה העותר באמצעות מתווך לאדם אחר, שילם לו סכום של 3,000 ש"ח וביקש ממנו לפגוע פגיעה פיזית בשני עובדים ברשות הדואר, שנחשבו לתומכים במועמד שהתמודד בבחירות לוועד העובדים מול העותר, כאשר השכנוע יעשה גם באמצעים אלימים וחמורים עד כדי שבירת ידיים ורגליים. 2. בגין מעשים אלו, כנגד העותר הוגש לבית-המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום. ביום 6.5.01 הורשע העותר בשני אישומים של ניסיון לשידול לביצוע עבירה של חבלה בכוונה מחמירה וניסיון לשידול לביצוע עבירה של איומים. בית-המשפט המחוזי זיכה את העותר מעבירת שוחד שיוחסה לו בכתב האישום וקבע, כי הקביעה האם יש בעבירות בהן הורשע העותר משום "קלון" תיקבע על-ידי שיקול דעתה של רשות הדואר. 3. ביום 14.7.01 גזר בית-המשפט המחוזי על העותר עונש של שישה חודשי מאסר, שירוצו בדרך של עבודות שירות וכן מאסר על תנאי של חמישה-עשר חודשים לתקופה של שלוש שנים, אשר יופעל אם העותר יעבור עבירות דומות לאלה שהורשע בהן. 4. על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ערערו לבית-משפט זה הן העותר והן המדינה. 5. בית-משפט זה (השופטים א' מצא, מ' חשין ו-מ' נאור) דחה את ערעורו של העותר על הרשעתו, ואילו קיבל את ערעורה של המדינה על קולת העונש (ע"פ 7807/01; ע"פ 7814/01 טוביה גרינבוים נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(1), 405). בית-משפט זה קבע, כי העונש שנגזר על העותר אינו משקף את חומרת מעשיו, ועל אף נסיבותיו האישיות ומכתבי ההמלצה הרבים שהציג, קיבל בית-משפט זה את ערעור המדינה וגזר על העותר עונש של שנת מאסר בפועל, בניכוי התקופה בה ריצה את עבודות השירות. 6. בעקבות פסק-הדין של בית-משפט זה, ובהתאם לסעיף 61 ג' לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963 (להלן: חוק שירות המדינה), הועמד העותר לדין בבית-הדין למשמעת של עובדי המדינה (בד"מ 3/02) והורשע בהתנהגות שאינה הולמת עובד ציבור, עבירה לפי סעיף 17(3) לחוק שירות המדינה. 7. כנגד קולת העונש שהוטל על העותר בבית-הדין למשמעת, ערערה המדינה לבית-משפט זה (עש"ם 10566/02 מדינת ישראל נ' טוביה גרינבוים, תק-על 2003(1), 632) בטענה, כי יש להורות על פיטורי העותר ממקום עבודתו ברשות הדואר. בית-משפט זה (השופטת ד' ביניש) דחה את ערעור המדינה בקובעו, בין היתר, כי: "אין חולק כי המעשים שבוצעו על ידי המשיב הינם חמורים ביותר. הניסיון לקנות בחירות בכסף, או להשתמש באלימות לשם הכנעת מתנגדים לדרכו של המתמודד בהן הוא ניסיון מדאיג אשר חושף נגע שנדמה כי הולך ופושה בחברה כולה. לא זו בלבד שניסיונות מעין אלה חותרים תחת ההליך הדמוקרטי התקין, הם גם פוגעים בתדמיתו של שירות המדינה... יצוין כי דחיית הערעור נעשית בשים לב להצהרתו של המשיב בפני בית הדין כי יימנע מכל פעילות ציבורית במקום העבודה. נוכח המעשים שביצע המשיב, סבורה אני כי הצהרה זו ראויה ועל המשיב לעמוד בה." [ההדגשה הוספה - ס.ג'.] 8. כעת, מעוניין העותר ליטול חלק בבחירות לוועד העובדים, אשר יתקיימו במהלך חודש מאי 2005 או בסמוך למועד זה. העותר פנה לנציבות שירות המדינה, אשר קבעה, כי אין הדבר ראוי מבחינה מוסרית ואתית, כי העותר יחזור לייצג עובדים. 9. יש לציין, כי העותר הגיש לבית-המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עתירה. בית-המשפט המחוזי החליט, כי על העותר להבהיר מה המקור הסמכות של בית-משפט לעניינים מנהליים לדון בעתירה. לאור החלטת בית-המשפט המחוזי, מחק העותר את העתירה והגיש את העתירה שלפנינו לבית-משפט זה. טענות הצדדים 10. בעתירתו טוען העותר, כי הוא מכבד את הצהרתו בפני בית-הדין למשמעת מזה שנתיים. יחד עם זאת, טוען הוא, כי לא הצהיר ולא התכוון להצהיר, כי יימנע מכל פעילות ציבורית לתקופה בלתי מוגבלת, שכן לטעמו, לא ייתכן, כי ישלול מעצמו זכות יסודית זו לצמיתות. העותר טוען, כי זכותו לבחור, להיבחר וליטול חלק בפעילות ציבורית, מהווה זכות יסוד במדינתנו ואין לשלול ממנו זכות זו לתקופה בלתי מוגבלת. עוד מוסיף וטוען העותר, כי מילא אחר גזרי-הדין שהוטלו עליו הן על-ידי בית-המשפט המחוזי והן על-ידי בית-הדין למשמעת במלואם, ובכך נענש ושילם את מלוא המחיר. מנגד, מבקשים המשיבים בתשובתם לעתירה לדחות את העתירה על הסף. לטענתם, אין זה מתפקידו של בית-משפט זה לדון בעניין נשוא העתירה, שכן, במידה והעותר היה מעוניין להשיג או לקבל הבהרות בגין פסק-הדין, היה עליו לפנות לערכאה המתאימה במסגרת הליכי המשמעת, ככל שעמדה בפניו אפשרות זו. כמו-כן, טוענים הם, כי המקרה דנן אינו נופל בגדר המקרים החריגים והנדירים המצדיקים את התערבותו של בית-משפט זה בהליכים של בתי-המשפט הרגילים. דיון דין העתירה להידחות על הסף, וזאת מבלי לדון לגופם של דברים. 11. העותר מבקש סעד הצהרתי בדבר פסק-הדין שניתן בעניינו בבית-משפט זה בשבתו כערכאת ערעור על החלטת בית-הדין למשמעת. ברם, הסעד המבוקש אינו מצוי במסגרת תפקידו של בית-משפט זה. כידוע, הלכה היא, כי אין זה מתפקידו של בית-משפט זה בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק להבהיר וליתן מענה לקושיות העולות בדבר פסק-דין שניתן במסגרת שיפוטית אחרת (ראו בג"צ 6263/02 איתן קדם נ' חשב מינהל מקרקעי ישראל ואח', תק-על 2002(3), 37, בעמ' 38; בג"צ 4698/01 רפאל פלדברג ואח' נ' שר הבינוי והשיכון, תק-על 2001(4), 786). יפים לעניין זה דברי חברתי השופטת ד' ביניש בפסק-דין, שניתן בבג"צ 10378/04 ארגון הקבלנים והבונים חולון ואח' נ' בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ואח': "7. העותרים בעתירה שבפנינו מודעים היטב לכך שבית משפט זה אינו נותן סעד בעתירות המופנות כנגד בתי משפט שחוק יסוד: השפיטה דן בהם. סעיף 15(ד)(3) לחוק היסוד קובע כי בית משפט זה לא יידרש לעתירות המופנות כנגד בתי המשפט שחוק היסוד דן בהם, ובכלל זה, בא כמובן בית המשפט העליון. אכן, על פי הוראת סעיף 15(ג) לחוק היסוד מוסמך בית משפט זה להוציא צווים גם כנגד אותם בתי משפט שחוק היסוד דן בהם אם רואה הוא צורך "לתת בהם סעד למען הצדק" ואולם כבר נפסק כי בית משפט זה יידרש לסמכות זו רק במקרים חריגים ונדירים ומחמת עילות מצומצמות ביותר... העילות המוזכרות בהקשר זה הן חריגה מסמכות או פגיעה בולטת בעיקרי הצדק הטבעי. בענייננו, כאמור, טוענים העותרים להתקיימותן של אותן עילות. עיינתי בטענות העותרים ובתגובת העירייה והגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף ומבלי שנדון בטענות העותרים לגופן. לטעמי, החלטת ההבהרה אינה מוסיפה על פסק הדין מה שאין בו. שאלת זכותם של העותרים לתבוע השבה לא נדונה בערעור האזרחי שכן בהליכים שהתקיימו ביקשו העותרים סעד הצהרתי בלבד. לפיכך, בנסיבות אלה, לא דן בית המשפט במועד הביטול לצורך תביעות ההשבה. בפני העותרים פתוחה, איפוא, הדרך לקבל סעד בערכאה המתאימה ובהתקיים סעד חלופי, אין בית משפט זה נזקק לבירור העתירה...". [ההדגשה הוספה - ס.ג'.] 12. העותר הצהיר בפני בית-הדין למשמעת, כאמור, כי יימנע מכל פעילות ציבורית במקום העבודה. יחד עם זאת, שאלת זכותו של העותר לבחור, להיבחר או ליטול חלק בבחירות לוועד העובדים של רשות הדואר כלל לא נדונה בערעור שהוגש על החלטת בית-הדין למשמעת. לאור חומרת העבירות שבהן הורשע בזמנו העותר ולאור הזמן הלא רב שעבר מאז מתן הצהרתו בפני בית-הדין למשמעת, אין המקרה שלפנינו נופל בגדר אותם מקרים "חריגים ונדירים", המצדיקים את התערבותו של בית-משפט זה בהליכים של בתי-משפט רגילים. יתרה מכך, ומעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין העתירה להידחות. שכן, העתירה אינה מגלה שאלה חוקתית, אשר מצדיקה התערבותו של בית-משפט זה. אשר-על-כן, העתירה נדחית על הסף. דואר ישראל / רשות הדוארועד עובדיםדוארבחירות