פסק דין 1. נשוא התביעה שלפני הינו רשלנות של הנתבע, שהינו עו"ד, בייצוג התובעת בתביעת ליקויי בניה שהוגשה על ידו לבית משפט השלום בת"א-יפו. 2. העובדות הדרושות לעניין: 2.1 התובעת היתה בעלים של דירה בראשון לציון (להלן: "הדירה"). התובעת רכשה את הדירה מאשטרום חברה להנדסה בע"מ (להלן: "אשטרום") בהסכם מיום 2/10/95 (להלן: "ההסכם"). 2.2 לטענת התובעת הדירה נמסרה לה באחור מהמועד המתחייב על פי ההסכם. זאת ועוד, התגלו בדירה ליקויי בניה אך לגרסתה כל הניסיונות לתיקון הליקויים לא הועילו. לפיכך פנתה התובעת לנתבע לשם הגשת תביעה נגד אשטרום לפיצויים בגין האחור, עלות תיקון הליקויים, מניעת שימוש בדירה, ירידת ערך ועוד. 2.3 הנתבע הגיש בשם התובעת, תביעה לביהמ"ש השלום בת"א תביעה בתיק אזרחי 22980/98 (להלן: "התביעה"). 2.4 לכתב התביעה צורפה חוות דעת מומחה של חברת טרמינל בדבר ליקוי הבנייה. סכום התביעה הועמד על סך 163,181 ₪, והוא כלל פיצויים בגין הפרת ההסכם, עלות תיקון הליקויים על פי חוו"ד המומחה, מניעת שימוש בדירה במהלך ביצוע התיקונים, פיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם וירידת ערך הדירה. לדעת מומחה התובעים לשם תיקון הליקויים יהיה צורך בפינוי הדירה למשך 30 יום. 2.5 ביהמ"ש מינה במסגרת התביעה מומחה מטעמו, המהנדס צבי רון (להלן: "המומחה") אשר הגיש חוות דעת לביהמ"ש ביום 25/10/98 (להלן: "חוות הדעת"). על פי חוות הדעת, עלות התיקונים היתה 25,190 ₪ בלבד זאת במידה ויבוצעו על ידי אשטרום ובאם יבוצעו על ידי התובעת תיווסף לכך עלות בשיעור 20% והכל בצירוף מע"מ. עוד קבע המומחה כי לשם ביצוע התיקונים יידרש פינוי של הדירה ל- 15 יום. 2.6 במהלך הדיונים הציע בית המשפט לצדדים להגיע להסכמה לפיה אשטרום תתקן את הליקויים לפי חוו"ד המומחה ובפיקוחו. הנתבע הודיע כי מרשתו אינה מקבלת את הצעת בית המשפט לנוכח ניסיונות העבר שלא צלחו ואילו אשטרום עמדה על זכותה לתיקון הליקויים (פרוטוקול מיום 23/2/99). 2.7 בדיון שהתקיים ביום 27/4/99 הורה בית המשפט על הגשת תצהירי עדות ראשית תוך שקבע מועד לשמיעת ההוכחות. 2.8 אין חולק כי הנתבע לא הגיש את תצהירי התובעת במועד כמתחייב מהחלטת בית המשפט ורק סמוך לפני מועד הדיון טרח לבקש בקשת דחייה אשר לא התקבלה. בית המשפט הביע בהחלטתו מיום 10/11/99 את הסתייגותו מהתנהגות בא כוח התובעת קרי הנתבע באי הגשת התצהירים במועד, כמו גם אי זימון התובעת וכן המומחה מטעמה לדיון שלא בהתאם להחלטה. מחאת בית המשפט אף באה לידי ביטוי מפורש בהחלטה כאשר בית המשפט התבקש לדחות התביעה, אך בסופו של דבר נמנע מלעשות כן תוך מתן אורכה נוספת להגשת תצהירי עדות ראשית, קביעת מועד להוכחות וחיוב התובעת בהוצאות בסך 5,000 ₪ לאוצר המדינה (להלן: "ההחלטה מיום 10/11/99"). 2.9 בדיונים שהתקיימו לאחר מכן נחקרה התובעת, המומחה מטעמה, בעלה וכן מומחה בית המשפט. בדיון חזרה והציעה ב"כ אשטרום לאפשר למרשתה את תיקון הליקויים, לפי חוות דעת המומחה. 2.10 בית המשפט בדיון ביום 10/4/00 שב וחזר על הצעתו לאפשר לאשטרום לתקן את הליקויים לפי חוו"ד המומחה אך הצעתו שוב נדחתה על ידי התובעת באמצעות נציג משרד הנתבע וכאמור בפרוטוקול הדיון באותו יום. לפיכך הורה בית המשפט על הגשת סיכומים, ובאופן שלנתבע הוקצבו 45 ימים להגשת סיכומיו. 2.11 גם את הסיכומים לא הגיש הנתבע ולפיכך ביום 2/8/00 ניתן פסק דין לפיו נדחתה התביעה בהעדר סיכומי התובעת תוך השתת הוצאות לטובת אשטרום בסך 8,000 ₪ בצירוף מע"מ (להלן: "פסק הדין"). 2.12 בשלב זה הפסיקה התובעת את טיפול הנתבע בתיק ופנתה לעו"ד גלפר לייצגה בבקשה לביטול פסק הדין אשר הוגשה על ידו בתיק בש"א 126672/00. הצדדים הסכימו כי פסק הדין יבוטל כפוף לכך שיבוצעו תיקונים בדירה לפי חוות דעת המומחה ובפיקוחו ולאחר מכן לא יהיו לתובעת כל טענות כנגד אשטרום. בית המשפט נעתר לבקשה תוך שמצא לחייב את התובעת בהוצאות בסך 800 ₪ בצירוף מע"מ וזאת בנוסף להוצאות של 5,000 ₪ שהופקדו על ידי התובעת בביהמ"ש. 2.13 סופו של דבר הגיעה התובעת לידי הסדר עם אשטרום בדבר ביצוע תיקונים שלא בהתאם לחוות דעת המומחה וכמפורט בהסכמה חדשה שאליה הגיעו התובעת ואשטרום ביום 5/3/01 ושהועלתה על הכתב (להלן: "ההסכמה החדשה"). בהתאם להסכמה החדשה ביצעה אשטרום תיקונים ללא שהתובעת פינתה את הדירה ושאינם זהים לאלו שנקבעו על ידי המומחה ובאופן שהמומחה פיקח על ביצוע התיקונים כמות שהוסכמו לפי ההסכמה החדשה. אשטרום אכן ביצעה את התיקונים לשביעות רצונה של התובעת וכאמור באישורה מיום 15/3/01 והודעה על כך נמסרה לבית המשפט שאישרה בהחלטתו מיום 11/6/01. 3. התובעת הגישה את התביעה שלפני ובה עתרה כאמור לחייב את הנתבע בנזקים שנגרמו לה כתוצאה מרשלנותו. לגרסתה, אלמלא מחדליו, היא היתה זוכה בין היתר לפיצוי כספי בגובה עלות תיקון הליקויים חלף תיקון הליקויים עצמם, לפיצויים עבור עוגמת נפש, פיצוי בגין איחור במסירת הדירה, עבור ירידת ערך הדירה, הוצאות משפט ובכלל זה שכר מומחים ושכר טרחת עו"ד וכן יש לחייבו בהשבת הסכומים שהושתו עליה בתביעה. בהקשר זה טוענת התובעת כי נאלצה להגיע להסכמה עם אשטרום תוך המצוקה אליה נקלעה נוכח רשלנות הנתבע. 4. הנתבע לא הגיש כתב הגנה ולפיכך ניתן על ידי ביום 6/10/02 פסק דין בהעדר הגנה על חלק הסכום הנתבע. פסק הדין בוטל בהסכמת הצדדים תוך חיוב הנתבע בהוצאות. יצויין כי עד מועד הביטול, נקטה התובעת בהליכי הוצאה לפועל לגביית סכום פסק הדין שבעקבותם שולם סכום פסק הדין. 5. בכתב ההגנה הכחיש הנתבע את טענות התובעת. לגירסתו, היה על התובעת לאפשר בידו להגיש את הבקשה לביטול פסק דין דבר שהיה חוסך הוצאות שכר טרחת עו"ד גלפר. בנוסף, הוא סבור שממילא בית המשפט לא היה מזכה את התובעת בתשלום עלות תיקון הליקויים אלא מחייב בתיקון הליקויים. הנתבע אף טוען לניתוק הקשר הסיבתי בין הנזקים הנטענים לרשלנות המיוחסת לו ועוד. 6. לביהמ"ש הוגש תצהיר של התובעת וכן תצהיר של בעלה ובמסגרת זו צורף אף תמליל שיחה שהבעל הקליט במהלך פגישה שנערכה בין הצדדים במשרדו של הנתבע סמוך להפסקת ייצוגו על ידם. הנתבע הגיש תצהיר מטעמו והמצהירים נחקרו על תצהיריהם. ההלכה: 7. חובת זהירות עורך דין חב חובת זהירות כלפי לקוחו וכפי שהדבר נקבע בהלכה הפסוקה וראה ע"א 751/89, מוסהפור נ' עו"ד שוחט, פ"ד מו(4),529, 535. אין ספק שבמקרה בו עו"ד אשר לא טיפל בתביעה כנדרש ולפיכך הפסיד הלקוח את התיק, יחוב ברשלנות, ראה בהקשר זה את דברי בית המשפט העליון: "על עורך הדין מוטלת החובה להכין כראוי את התביעה ולפעול בהתאם לסדרי הדין, להופיע כנדרש בבתי המשפט ולנהל את הדיונים שם כראוי. כך, למשל, יחוייב עו"ד ברשלנות, אם בשל רשלנותו לא הופיע עד מרכזי בפרשת התביעה ובשל כך הפסיד הלקוח במשפט" (ע"א 37/86 ו-58/86, מ' לוי ואח' נ' י.י. שרמן ואח', פ"ד מד(4) 446, 463). (ההדגשה אינה במקור - א.א.) ומן הכלל אל הפרט, בנסיבות המקרה דומני כי לא יכולה להיות מחלוקת לפיה הפר הנתבע את חובת הזהירות המוטלת על עו"ד כלפי לקוחו. מצופה מעו"ד שיעמוד במועדים שנקבעו על ידי בית המשפט ואם קיימת מניעה בידו לעשות כן, מן הראוי שיגיש בקשה מתאימה לבית המשפט. במקרה זה טוען הנתבע כי היתה הסכמה בינו לבין ב"כ אשטרום על הארכת מועדים להגשת התצהירים כמו גם הגשת הסיכומים והוא סבר שאין צורך בהגשת בקשה מראש לבית המשפט וכדבריו: "...מקובל בהרבה מקרים אחרים, יחד עם הסיכומים, היתה מוגשת בקשה להארכה של סיכומים וביהמ"ש מקבל בקשות כאלה ומאשר אותן בדיעבד, כדבר שבשגרה. יש שופטים שאצלם אני יודע שצריך להגיש מראש בקשות מהסוג האמור, אצל השופטת רונן לא סברתי שאני צריך להגיש מראש בקשה להארכת מועד להגשת סיכומים" (עמוד 19 שורה 3-6). אין בידי לקבל את דבריו של הנתבע. עו"ד אינו יכול לסמוך על כך שמותב הדן בתיק יאות לקבל בקשה להארכת מועד בדיעבד. קל וחומר, שבית המשפט בדיון הראשון כבר התרה על אי הגשת התצהירים במועד, דבר שהיה בו כדי להוות תמרור אזהרה לפני הנתבע על כך שחובתו להקפיד על המועדים, ואין בידי לקבל איפוא את טעמיו של הנתבע וכנטען בין היתר בסעיף 7 לסיכומי בא כוחו. שעה שהנתבע פעם אחר פעם לא עמד במועדים שנקבעו על ידי בית המשפט, לא הגיש את התצהירים במועד, לא הגיש את הסיכומים במועד, לא טרח להגיש בקשה להארכת מועד, הרי הוא הפר את חובת הזהירות. הנתבע לא נקט באמצעים למנעה, סטה מהנדרש והמצופה מעורך דין סביר ובכך התרשל כלפי התובעת. גם טענת הנתבע אף אם נכונה היא, לפיה התובעת לא שיתפה עימו פעולה בהכנת התצהיר, אינה יכולה לשמש טעם שכן בכל מקרה היה עליו להגיש בקשה בעניין לבית המשפט. לאור מסקנתי דנן, איני נדרש להכריע בטענת התובעת לפיה אין אמת בטענות הנתבע כי בשל מעבר למשרד חדש, נשמט ממנו המועד להגשת תצהירים כמו גם טענתו לפיה היא לא יכלה לשלם את מחצית האגרה, שאין לה כל תימוכין בחומר הראיות. 8. הקשר הסיבתי למותר לציין כי אף אם תוכיח התובעת קיומה של חובת זהירות והפרתה, בכך לא די שכן עדיין עליה להוכיח כי בגין הרשלנות הנטענת נגרם לה הנזק. בהקשר זה יש להדגיש כי בית המשפט נדרש לבחון את הקשר הסיבתי כאשר אין כל וודאות באשר לתוצאה אליה היה מגיע בית המשפט שדן בתובענה אלמלא הרשלנות הנטענת וראה ע"א 989/03 חוטר ישי - משרד עורכי דין נ' יעקב חיננזון: "בהקשר זה על התובע הנטל להוכיח, כי אלמלא התרשלות עורך הדין תוצאת פסק הדין הייתה משתנה לטובתו. זהו נטל כבד מבחינה ראייתית, שכן כל מי שהתנסה בהליכי משפט יודע, כי אין לדעת בוודאות את תוצאותיהם של הליכים משפטיים עד למתן פסק דין חלוט, ואין לדעת כיצד היו נראים פני הדברים לו היו ההליכים מתנהלים באופן שונה" כן ראה, ע"א 554/87, דוד מזור ואח' נ' עו"ד שמואל אריאלי, פ"ד מה(1),376 נקבע בו: "טעה לכן השופט המלומד, כשדחה את תביעת המערער מהיעדר רשלנות מצד המשיב. רשלנות הייתה גם הייתה. אך על-אף כל זאת יש לדחות את הערעור, שלא מטעמו של בית המשפט קמא. הטעם לדחייה הוא אחר - כי אין קשר סיבתי בין רשלנותו של המשיב ובין הנזק שנגרם למערער". ראה גם דברי כב' השופטת פלפל, בת.א (ת"א 3154/99) ד.א. אורבן בע"מ נ' אלכסנדר, פס"ד (מחוזי) א', ע' 11-12: "למען שלמות התמונה אציין, כי אף אילו הייתי מגיעה למסקנה שהנתבע התרשל בהתנהגותו כלפי התובעת, דין טענת התובעת להטלת אחריות על הנתבע בגין עוולת הרשלנות להידחות. מסקנה זו נובעת, בין היתר, מכך שהתובעת לא הוכיחה קשר סיבתי בין "התרשלותו" הנטענת של הנתבע ובין הנזק שנגרם לה לטענתה. אציג בקצרה את משמעותה של מסקנה זו.ו ככלל, לצורך הוכחת חבות עורך-דין בעוולת הרשלנות, על הלקוח להוכיח כי נגרם לו נזק כתוצאה מהתרשלות עורך-הדין. עליו להוכיח, בין היתר, לפי מאזן ההסתברויות, קיומו של קשר סיבתי עובדתי בין התרשלות עורך הדין, לבין הנזק הנטען. לצורך כך, על הלקוח להראות כי אלמלא מעשיו או מחדליו הרשלניים של עורך הדין היה נמנע נזקו הנטען". לאור האמור לעיל, נדרש אני לבחון את כל אחד מפרטי הנזק הנתבעים, ובמסגרת זו את הקשר בינו לבין הרשלנות כמו גם שיעורו. אדון בפרטי הנזק בהתאם לסדר הופעתם בתצהיר העדות ראשית של התובעת: 9. הפסד פיצוי מוסכם התובעת טוענת כי אלמלא רשלנות הנתבע, היה בית המשפט פוסק פיצוי מוסכם בגין עיכוב במסירת הדירה. בהקשר זה נטען שסכום הפיצוי הינו 5,500 דולר. התובעת לא המציאה כל ראיה בדבר האיחור במועד המסירה ואין מנוס אלא לדחות תביעתה לפיצוי זה. לא הוגשו ראיות באשר להפרה בנושא האחור במסירה מצד אשטרום ולמצער תצהיר התובעת שהוגש במסגרת התביעה בבית משפט השלום בתל אביב כראיה לטענות התובעת בנושא זה. גם אם היה מוגש התצהיר האמור, ספק אם היה בו די כדי לבסס ממצא בעניין שכן הנתבע צרף לתצהיר עדות ראשית את תצהירי אשטרום שהוגשו בתביעה בכללם תצהירו של מר שמעון נידם אשר בו ניתן פירוט לגבי מועד השלמת הדירה והעמדתה לרשות התובעת כאשר לגרסתו האחרונה מטעמיה סירבה לקבל את החזקה בה (ראה סעיף 8 לתצהיר מיום 19.12.99), מכאן שעל התובעת היה לזמן לדיון לפני נציג של אשטרום על מנת שניתן יהיה לברור סוגיה זו, דהינו האם אכן הדירה נמסרה לה באיחור, אם לאו. בהעדר ראיות מצד התובעת לעניין מועד המסירה, לא כל שכן, שעה שהוגשו רק תצהירי אשטרום, ובהעדר עמדה של התובעת לטענות אשטרום שלא היה איחור במסירה, לא הרימה התובעת את נטל ההוכחה הנדרש לטענתה בדבר האיחור במסירה. לא התעלמתי מפרוטוקול הדיון מיום 21.11.99 בו נחקרה התובעת על תצהירה לפני כב' השופטת רונן אשר במסגרתו היתה התייחסות קצרה לנושא עיכוב במסירה (עמוד 4 שורה 1 ואילך) אך אין באמור כדי להניח תשתית מספקת לקביעה כי אשטרום הפרה את ההסכם בכך שאחרה במסירה. נהפוך הוא, מהראיות שלפני, עולה כאמור כי לא היה אחור ואילו התובעת ממניעיה היא סירבה לקבל את הדירה במועד. מעל לדרוש, לא הוכחה הפרה יסודית של ההסכם כנטען על ידי התובעת, המזכה בפיצוי המוסכם. 10. אגרות בית משפט והוצאות מומחים: התובעת עותרת לחייב את הנתבע והחזר אגרות בית משפט ששילמה וכן חלקה בשכר טרחת המומחים. לגרסתה, בית המשפט היה מזכה אותה בהחזר זה. לצורך הדיון בראש נזק זה יש להביא בחשבון כי בית המשפט הדן בתביעת ליקויי בניה, מחייב ככלל את הנתבע בהוצאות הדייר באופן יחסי לסכום התביעה וחוות דעת המומחה עליה נסמך התובעת לעומת קביעת מומחה בית המשפט. בהקשר זה, הוגשה תביעת ליקויים לפיה עלות תיקון הליקויים הינו 85,528 ₪ כולל פיקוח ומע"מ כאשר לדעת מומחה בית המשפט עלות תיקון הליקויים הינה 22,900 ₪ בלבד ואם יבוצע על ידי גורם אחר ולא אשטרום יעמוד על סך 27,480 ₪. סכום זה בתוספת פקוח ומע"מ יעמוד על 35,667 ₪, לאותו מועד, הינו פחות ממחצית העלות לפי חוו"ד מומחה התובעים. למותר לציין כי מאחר והתביעה לא התבררה, שומה עלי להניח באופן שאינו חד משמעי את שהיה נפסק באותו מקרה. סבורני, כי בנסיבות שפירטתי, בהתחשב בקביעות מומחה בית המשפט לעומת הנטען בכתב התביעה אזי בהליך שגרתי, היה בית המשפט מחייב את אשטרום בהחזר מחצית אגרת בית המשפט, החזר מחצית שכר מומחה התובעים וכן בהחזר מלוא חלקה של התובעת בשכר המומחה צבי רון. סכומים אלה לא נפסקו לתובעת ולפיכך אני מחייב את הנתבע לשלמם לתובעת כשהם משוערכים ונושאים ריבית כפי שיפורט בסייפת פסק הדין (סעיף 17 ב, ג,ד, לתצהיר התובעת). 11. הוצאות לטובת אוצר המדינה ואשטרום התובעת חויבה בגין מחדלי הנתבע לשאת בהוצאות כאמור בהחלטות בית המשפט כמפורט לעיל. אלו הם נזקים הנובעים במישרין מרשלנות הנתבע ולכן עליו להשיב לה סכומים אלה. (סעיף 17 ה, ז, לתצהיר התובעת). 12. שכר טרחת עו"ד גלפר התובעת החליטה לשכור שרותי עו"ד אחר לאחר שהתברר לה שהנתבע חדל בהגשת התצהירים במועד ולאחר מכן בהגשת הסיכומים במועד עד שניתן פסק דין נגדה ובמסגרת האמור חויבה בהוצאות. אין בידי לקבל את טענת הנתבע שהיה עליה לאפשר בידיו להגיש את הבקשה לבטול פסק דין ולהמשיך ההליך. הנתבע התרשל בעבודתו כלפי התובעת פעם אחר פעם ובנסיבות אלה הוא איבד את אמונה תוך שהיה לה בסיס סביר לכך. תמהני הכיצד יכול עו"ד לטעון שבנסיבות אלה היה עוד מקום לאפשר לו להמשיך לייצגה. התובעת שילמה שכר טרחה לעו"ד גלפר עבור הטיפול בבקשה לבטול פסק הדין, הליך שנוצר אך ורק בגלל מחדלו של הנתבע ולכן היא זכאית לקבל ממנו את השכר ששולם בסך 3,744 ש"ח (סעיף 17 ו לתצהיר התובעת), שהינו שכר סביר לטיפול האמור. 13. פיצוי בגין מניעת השימוש בדירה מומחה בית המשפט קבע כי לשם תיקון הליקויים יידרש פינוי הדירה למשך 15 יום, בהבדל ממומחה התובעים שקבע תקופה ארוכה יותר. מעיון בהליך שנוהל, עולה כי בית המשפט היה מאמץ ככל הנראה את חוות דעת מומחה בית המשפט, תוך שמתבסס אני על המלצות חוזרות ונשנות של בית המשפט לפעול לפי חוות דעת המומחה מטעמו ותיקון הליקויים בהתאם לה. בנסיבות אלה, יש להניח שבית המשפט היה מזכה את התובעת בהוצאות שכירות למשך 15 יום, שעור שנאמד על ידי המומחה מטעמו לסך 275 דולר (מחצית מדמי שכירות חודשיים) וכאמור בעמוד 14 לחוות הדעת. אמנם, בסופו של דבר, התובעת לא פינתה את הדירה והליקויים תוקנו במהלך המגורים בה, אך אין ספק שהדבר גרם לסבל לתובעת שבני משפחתה שנותרו בדירה במהלך התיקונים, שכאמור היו נרחבים ולכן הם זכאים לפיצוי כאילו פינו את הדירה וזאת בנוסף לעגמת נפש. 14. ירידת ערך הדירה לא ראיתי מקום לקבל התביעה בגין ירידת ערך הדירה שכן לא הובאו כל ראיות גם לכך. התובעת במסגרת ההליך הסתמכה על חוות דעת של מומחה שהינו מהנדס בנין ותחום מומחיותו אינו מגיע לידי קביעת שווי נכסים, לא כל שכן, בחוות דעתו אין התייחסות לירידת ערך של הדירה. למותר לציין כי גם בחוות דעת מומחה בית המשפט אין כל קביעה באשר לירידת ערכה כתוצאה מהליקויים. לפיכך דין ראש נזק זה להידחות. מעבר לדרוש, הדירה נרכשה על ידי התובעת בסך של כ - 80,000 דולר ונמכרה על ידה בסך השווה לכ 180,000 דולר, לאחר ביצוע העבודות על ידי אשטרום, ולא ניתן לשלול כי העבודות הטיבו עם מצב הדירה ולא נגרמה כל ירידת ערך. 15. פיצויים לא ממונים בהקשר זה מפרידה התובעת בסעיף 17 לתצהיריה בין שניים: האחד, עגמת נפש, אי נוחות וסבל שבית המשפט היה מחייב את אשטרום אלמלא רשלנות הנתבע בסך 25,000 ₪. השני, עגמת נפש וסבל שנגרמו עקב התנהגות הנתבע. 15.1 לא ראיתי מקום לפצות התובעת בגין עגמת נפש וסבל בנוגע לליקויים בדירה ולתיקונם שנטען שבית המשפט היה מחייב את אשטרום שכן בכתב התביעה שהוגש נגד אשטרום אין כל תביעה בגין ראש נזק זה. ממילא, שעה שלא הוגשה תביעה בעניין, לא היה בית המשפט פוסק לה מיוזמתו כל פיצוי בעניין. אין בקביעתי זו בכדי להוות ממצא האם היה מקום במסגרת התביעה האמורה לעתור גם לחיוב בגין עגמת נפש שכן אין כל טענה בכתב התביעה לפניי כי הנתבע התרשל באי הגשת תביעה בראש נזק זה. 15.2 התנהגותו הרשלנית של הנתבע כמתואר לעיל אשר אילצה את התובעת להפסיק את שירותיו, לשכור עו"ד אחר להגיש בקשה לבית המשפט לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, הסבה לדעתי עגמת נפש לתובעת. אני מעמיד את הפיצוי בגין עגמת הנפש לסך 10,000 ₪ וזאת לאחר ששמעתי את עדותה של התובעת והתרשמתי במישרין גם באשר לעגמת הנפש שנגרמה לה ולאחר עיון בכתבי הטענות, ובהתאם לעקרונות ההלכה הפסוקה בעניין רכיב נזק זה ביישום על נסיבות המקרה. 16. פיצוי בגין אי תשלום פיצויים חלף תיקון ואי פיצוי בגין נזקים שלא נכללו בחוות דעת המומחה התובעת לא הוכיחה כי בית המשפט היה מזכה אותה בפיצויים בקשר עם הליקויים ולא מחייב את תיקונם. בית המשפט הדן בתביעת רשלנות של עו"ד בניהול הליך משפטי, אינו יכול לדעת בודאות מה היה נפסק אלמלא הרשלנות והוא רק יכול לסבור ברמת ודאות מוגבלת את תוצאת פסק הדין וראה ע"א 989/03 הנ"ל. עם זאת יש בידי די כלים להגיע למסקנה כי בית המשפט היה מחייב את אשטרום בתיקון עלות הליקויים לפי חוות דעת המומחה ולא היה מחייב את אשטרום לשלם את סכום עלות תיקון הליקויים לפי חוות דעת המומחה, קל וחומר לפי חוות דעת מומחה התובעת. מסקנתי מושתת על דברי בית המשפט שבאו לידי ביטוי לא אחת בהחלטותיו בפרוטוקול הדיון כמבואר בפרק העובדות שבפסק דיני. המלצות בית המשפט ניתנו גם לאחר חקירת התובעת וחרף עמדתה שאין מקום לאפשר לאשטרום לתקן את הליקויים ועמדתו לא השתנתה. לא ניתן לשלול לחלוטין כי לאחר הסיכומים, היה בית המשפט פוסק פיצוי ולא מחייב בתיקון אך הסיכויים לכך קלושים. אין באמור כדי לשלול לחלוטין נכונות טענת התובעת כי ניתנו לאשטרום ניסיונות לתיקון הליקויים ובניגוד לעדות הנתבע שטען שלא כך הוא - למרות שהדבר נטען מפורש בכתב התביעה שהוכן על ידו, לא כל שכן הוא אף טען זאת בפני בית המשפט. מחובתי להסתייג מדברי הנתבע בעדותו לפני שאינו רואה פגם בניסוח כתב טענות לבית המשפט ביודעו כי עובדות מסוימות בו אינן אמת. עם זאת, קיימות ראיות נוגדות, כגון תצהירי אנשי אשטרום הנסמכים על מכתבים מהם עולה כי התובעת לא אפשרה ביצוע תיקונים בדירה. כך למשל האמור בסעיפים 19-22 לתצהירו של מר ליכטנשטיין שצורף מטעם אשטרום לתצהיר הנתבע המפנה למכתבים, סעיף 12 לתצהירו של מר נידם שאוזכר לעיל. 17. לא התעלמתי מטענת בא כוח הנתבע טוען בסיכומיו שיש להתחשב בשכר טרחה שמרשו היה זכאי לקבל מהתובעים עבור טיפולו בתיק בסך של 10,000 ₪. אודה ולא אבוש כי יש הטענה מקוממת. שעה שהנתבע התרשל בניהול התיק, הרי שהדרישה לעניין שכר טרחה הינה בבחינת הטובל ושרץ בידו, הרי ללא רשלנותו לא היה נגרם הנזק נשוא התביעה והוא אשר פעם אחר פעם, חדל באופן ניהול ההליך וללא הצדק, היעלה על הדעת לזכותו בשכר? 18. בחנתי את טענת בא כוח הנתבע באשר לחוסר מהימנות התובעת, וגם אם מצאתי אותה נכונה בענייניים מסוימים כמפורט להלן, לא ראיתי בהם כדי לשלול את המגיע לתובעת כמפורט בפסק הדין שכן מסקנתי היה שגם אם היו אי דיוקים בדברי התובעת מתוך רצון להאדיר את הנזקים וגם אם בשלב מסויים החליטה לפטר את הנתבע מייצוגה בתביעה ולהגיש נגדו לאחר מכן תביעה לנזקים, אין בכך כדי לגרוע מהרשלנות המיוחסת לו ולפצותה על נזקיה ככל שאלה נובעים מהרשלנות האמורה. בהקשר זה אציין כי יש בסיס לטענה לפיה התובעת לא דייקה שעה שטענה כי שילמה לנתבע שכר טרחה בסך 7,500 ₪ שנותר ברשותו בתיק אחר שטיפל בענייניה ואילו בעלה אישר את חתימתו על החזר הסכום האמור (נ/2) במסגרת תיק זה. עוד הסתבר כי בניגוד לטענת התובעת אשר ניסתה להמעיט בהיקף השיפוצים שנערכו על ידי אשטרום לאחר ההליכים המשפטיים דנן, הודתה כי בפועל נעשו שינויים ניכרים ובמהלכם אף רוצפה הדירה באזרחי קרמיקה במקום הריצוף המקורי, תיקוני טיח, צבע ועוד. 19. לאור כל האמור לעיל אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 19.1 מחצית אגרת בית המשפט לפי קבלות, נספחים ט'-י' לתצהיר התובעת. 19.2 מחצית שכר טרחת מומחה תובעת ועדותו לפי קבלות, נספחים י"א- י"ב לתצהיר התובעת. 19.3 הוצאות מומחה בית המשפט לפי קבלות, נספחים י"ג - י"ד לתצהיר התובעת. 19.4 הוצאות התובעת ששולמו לאוצר המדינה לפי האמור בסעיף 17 ה לתצהיר התובעת. 19.5 שכר טרחה ששילמה התובעת לעו"ד גלפר לפי קבלה, נספח ט"ו לתצהיר התובעת. 19.6 הוצאות שחויבה בהן התובעת לטובת אשטרום בסך 936 ₪. 19.7 סך 275 דולר עבור תקופת התיקונים בדירה. 19.8 פיצוי בסך 10,000₪ עגמת נפש. כמו כן ישא הנתבע בשליש מאגרת המשפט בהליך לפני וזאת לאור התוצאה אליה הגעתי וכן בשכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ. כל החיובים דנן ישאו ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הוצאת כל חיוב ועד ליום התשלום בפועל. אין באמור כדי לגרוע בחיוב הנתבע בהוצאות שנפסקו בגין הליכי ביניים שהתקיימו לפני (בש"א 5751/04). למותר לציין כי כל החיובים שהושתו על ידי בפסק הדין שניתן בהעדר הגנה לרבות ההוצאות מבוטלים. עם זאת, אין באמור לגרוע מחיוב הנתבע בהוצאות התובעת בקשר עם מימוש פסק הדין במסגרת ההוצאה לפועל קרי אגרות ההוצאה לפועל ושכר טרחה שנפסק בהוצאה לפועל. במידה ושולם לתובעת סכום העולה על הסכום ששולם לה במסגרת פסק הדין שבוטל, יהיה על התובעת להשיב לנתבע את ההפרש כשהוא נושא ריבית והפרשי הצמדה כדין עד יום התשלום בפועל. לצורך האמור, יש לראות פסק דיני כדין פסק דין שניתן בעקבות ערעור שהתקבל על פסק דין ולאחר שפסק הדין כבר בוצע. עורך דיןבניהליקויי בניהרשלנות