בפניי ערעור על החלטת ועדת הערר לפי חוק הפיקוח על בתי ספר, התשכ"ט - 1969 (להלן: "וועדת הערר" או "הוועדה" ו-"החוק", בהתאמה) מיום 23.11.08, לפיה נדחתה בקשתן של המערערות לקבל רישיון לפתיחה ולהפעלה של גני ילדים מוכרים שאינם רשמיים בשנת הלימודים תשס"ח (להלן: "ההחלטה"). רקע ועובדות רלוונטיות לקראת שנת הלימודים תשס"ח, הגישו המערערות בקשה לפתיחה ולהפעלה של גני ילדים בעיר תמרה. המערערת מס' 1, עמותת אלזוהור (להלן: "אלזוהור") הגישה ביום 8.1.07 בקשה בעניין גן שמספרו 298208 וביום 30.1.07 בקשה בעניין גן שמספרו 314229, נספחים ב' ו-ג' לערעור). המערערת מס' 2, עמותת מואססת אלסנאבל (להלן: "עמותת אלסנאבל") הגישה ביום 28.3.07 בקשה לפתוח גן ילדים אחד שמספרו 298810 (נספח יב' לערעור). בהתאם לחוק, הוגשה הבקשה למנהל הכללי של משרד החינוך, הוא המשיב, בהתאם להליך הקבוע בחוק. הבקשה הועברה לקבלת חוות הדעת של רשות החינוך המקומית, עיריית תמרה, ולקבלת חוות דעת פדגוגית מטעם מחוז הצפון של משרד החינוך. בטרם נתקבלה תשובה רשמית מהמשיב, נודע למנכ"ל אלזוהור כי הרשות המקומית מתנגדת להקמת הגנים וכי חוות דעתו בעניין זה שלילית. בחוות דעת מיום 28.6.07 שהגיעה לידיהן של המערערות, נכתב על ידי מר מר מוחמד שמא מעיריית תמרה (נספח ד' לערעור) כי עיריית תמרה מתנגדת להפרטת גני ילדים, כי עיריית תמרה משקיעה רבות בגני הילדים של העירייה, וכי ניתן לקלוט את כל הילדים המיועדים לגנים אותם מבקשת המערערת לפתוח בגני העירייה. עוד נאמר בחוות הדעת, כי בשנת הלימודים תשס"ח "אמורים להיסגר 6 גני ילדים בשל סחף העמותות". ביום 28.10.07 הועברה למשיב חוות דעת פדגוגית מטעם המפקחת על הגנים המוכרים שאינם רשמיים, הגב' סנא בקרי (להלן: "חוות הדעת הראשונה"). חוות דעת זו ככל שהיא מתייחסת לגנים של אלזוהור, לא צורפה לכתב הערעור או לכתב התשובה. חוות דעת המתייחסת לגן של עמותת אלסנאבל צורפה לכתב הערעור (נספח ט"ז). מחוות הדעת שהוגשה, עולה, כי הגן "עונה על הדרישות", וכי יש בגן חצר רחבה וגדורה ומבנה מתאים ומצויד. כמו כן, נאמר, כי על הגננת להשתתף בימי עיון והדרכות, וכי אין בגן מקלט. יחד עם זאת, הגב' בקרי לא המליצה על מתן רישיון, שכן פתיחת הגן תגרום לסגירת גנים רשמיים. חוות הדעת הראשונה לא התייחסה לתכנים הנלמדים, לרמה הפדגוגית בגני הילדים ולהתנהלות הגננותית בהם. לנוכח נתונים שנתקבלו אצל המשיב באשר לפערים המתגלים עם המעבר לכיתה א' בין הילדים הלומדים בגנים לא רשמיים ובין ילדים הלומדים בגנים רשמיים, החליט המשיב לבקש חוות דעת נוספת (ר' סעיף 22 לתגובת המשיב). בחודש מרץ 2008 ניתנו חוות דעת פדגוגיות של הגב' סנא עלאדין, מפקחת משרד החינוך במחוז הצפון על גנים רשמיים, לגבי גני הילדים של המערערות לגביהם נתבקש הרישיון (להלן: "חוות הדעת השניה"). התרשמותה של הגב' עלאדין משני הגנים היתה שלילית, ועל פי חוות דעתה, הרמה הפדגוגית בגנים אינה נאותה. כך כתבה בחוות דעתה: "הגננת אינה מתאימה. אין לה תכנון, אין ביקורת לעבודתה. אין לה תיעוד, אינה מודעת לתחומי הליבה ואינה מיישמת אותם, דבר שגורם לפערים עם הגנים הרשמיים". וכן: "הגננת יוצאת מהגן. היא אשתו של בעל העמותה. ארגון סביבה חינוכית אינו מזמן ואינו מתאים. חסרים משחקים וכלים בכל הפינות. אין לילדים הרגלים של משחקים על הרצפה. תחומי הלימוד אינם מעמיקים. הילדים עולים לכתה א' ישר מהגן - הדבר גורם לפערים בינם לבין בני גילם מהרשמי". מנכ"ל אלזוהור, מר המאם עדנאן שלח מספר מכתבי תזכורת למשיב כדי לזרז את הטיפול בבקשה. ביום 21.2.08, משטרם נתקבלה החלטה על ידי המשיב, הגישו המערערות ערר לוועדת הערר (להלן: "הערר") בו הסבירו כי בהעדר תשובה, הן רואות את עמדתו של המשיב כשלילית. ביום 12.6.08 שלח המשיב מכתב לכל אחת מהמערערות בו דחה את בקשתן להפעלתם של הגנים. הנימוקים שנמנו בכל אחד מהמכתבים היו זהים, וכך נימק המשיב את החלטתו: "1. מחוות הדעת הפדגוגיות של הגנים האמורים עולה כי נגרמת פגיעה לתלמידים שלומדים בגנים האמורים. הגננות אינן מיומנות ואין להן ידע במקצועות הליבה ובתכנית לגיל הרך של משרד החינוך, דבר שמביא לפערים לימודיים עם המעבר לכיתות חובה וכיתות א'. העבודה עם הילדים לא תמיד מותאמת לצורך ולגיל הילדים. לא קיים תיק ולא תכנון, אין תיעוד ומעקב אחר התפתחות הילדים ואין הרגלי עבודה. חוסר ההרגלים, היעדר מיומנות, אי התייחסות לתכנית הליבה, כל אלה משפיעים על התקדמות התלמידים וליצירת פערים, דבר המתגלה עם המעבר לגן חובה או לכתה א'. 2. פתיחת גני ילדים נוספים כפי שעולה מחוות הדעת של מנהלת מחוז הצפון ושל הרשות המקומית, ללא בקרה וללא רישיון כדין, מביאה לסגירה של גני ילדים שמופעלים על ידי הרשות המקומית ומשרד החינוך ופוגעת בשירות הפדגוגי- החינוכי שניתן על ידי הרשות המקומית. כמו כן ישנה פגיעה באיזון בין מוסדות שמופעלים על ידי הרשות המקומית ומשרד החינוך לבין מוסדות החינוך הפרטיים. פתיחה גורפת של גנים בצורה לא מבוקרת אינה מאפשרת לרשות המקומית לתכנן את פתיחתם של גנים נוספים בתחומה, מביאה כאמור לסגירת גנים ולפיטורים של גננות" (נספח כג לכתב הערעור). עוד נאמר בחוות דעת, כי באשר לגן שמספרו 314229, של אלזוהור, לא הומצאו מסמכים המלמדים על עמידתו של הגן בהוראות חוק התכנון והבניה (נספח כד לכתב הערעור). ביום 17.6.08, קיימה וועדת הערר דיון בעררים, ובמהלכו העידה הגב' סנא עלאדין בפני וועדת הערר. כך אמרה בעדותה (ע' 8 לפרטיכל): "בכל גן הייתי בין חצי שעה לשלושת רבעי שעה. בדקתי את התיקים של הגננות, אין להם תכנון, הן מעתיקות מהגננות של הרשמי ולא מבינות מה זה תוכנית ליבה. אני שאלתי איזה יעדים היא שמה והיא לא ענתה לי. בתיקים של הילדים היו קלסרים ותיקים, אבל אין בתיקים מעקב על התפתחות הילד לאורך השנה וזה איננו. יש סתם טפסים שצילמו ועושים אותו דף לכל הילדים. אי אפשר אותו דף ל-30 ילד... אין חשיבה והערכה להתפתחות הילדים בתיקים האלה. גננת צריכה להתאים משחקים שונים לתחילת השנה. אם הילד שיחק יום-יום, שבוע-שבע באותם משחקים כבר נמאס לו. והמשחקים על הרצפה, הגננת צועקת. אין תיאום בין ישיבות צוות בין הגננת לסייעת, כל אחת עובדת לבד... גם הסייעת לא עברה כל השתלמות או קורס איך להיות מטפלת" (נספח כ"ח לערעור). החלטת וועדת הערר ביום 23.11.08, דחתה וועדת הערר בהחלטה מפורטת ומנומקת את העררים. ועדת הערר החליטה לדון בשני העררים יחד, מאחר שהחלטותיו של המשיב ניתנו באותם נימוקים והמחלוקת בשני העררים הינה זהה. חברי וועדת הערר דחו טענה מקדמית, כי אי מתן החלטתה של המשיב תוך ארבעה חודשים כמתחייב על פי החוק, כמוה כהסכמה שבשתיקה להפעלת הגנים, וקבעה כי אין בטענה זו כדי להצדיק את קבלת העררים; וועדת הערר קבעה, כי המשיב אינו יכול לטעון כי המערערות הפעילו גנים שלא כדין ועשו דין לעצמן, שכן "לא הוכיח המשיב כי בתגובה למעשים המיוחסים לעוררות, הפעיל בצורה כלשהי את סמכותו והוציא צו סגירה כנגד גני בילדים נשוא ערר זה. משנמנע לעשות כן, אין הוא יכול להעלות כיום טענה זו". הוועדה התייחסה לשתי חוות הדעת שהתקבלו, וקיבלה את חוות הדעת השניה, בהיותה הדרך היחידה לקביעת הרמה הפדגוגית. הוועדה קבעה, כי לא נפל כל פגם או שיקול זר בעריכתה של חוות הדעת השניה, או בהסתמכות המשיב עליה. הוועדה התייחסה לתוכנה של חוות הדעת השנייה, והתחשבה בדבריה של הגב' עלאדין בעדותה, שהצביעו על בעיות פדגוגיות בגן. הוועדה קבעה, כי אמנם נתקבלו שתי חוות דעת נגדיות לחוות הדעת השניה, אך בהיעדר כלים בידי הוועדה לבחון את איכות הדו"חות הפדגוגיים זה מול זה, ובהיעדר פגם נראה לעין ובולט בחוות הדעת עליה מסתמכת הרשות, אין לוועדה דרך אחרת אלא לסמוך על חוות דעת שבחר המשיב לסמוך עליה. הוועדה קבעה כי חוות הדעת השניה לא היתה נגועה בכל שיקול זר, וכך אמרה: "אמנם אין הוועדה יכולה לקבל התנגדות כללית לפתיחת כל גן פרטי שהוא בתמרה, לו היתה התנגדות כזאת מלווה בחוות דעת פדגוגית חיובית. ואולם אין בכך עדיין לקבוע כי במקרה מסוים זה, ונוכח חוות הדעת הפדגוגית השלילית, פעל משרד החינוך בניגוד להלכה הפסוקה, ותוך פגיעה לא מידתית בזכותם של ההורים לחנך את ילדיהם על פי הבנתם ורצונם". הוועדה קבעה כי חוות הדעת הפדגוגיות אינן מאפשרות מתן רישיון למערערות. חוות הדעת של הגב' עלאדין ניתנה לאחר שנשלחה לבחון בשנית את מצב הגנים, ולא הוכח כי ניתנה מתוך שיקולים זרים או כי איננה אמינה: "...חוות הדעת הפדגוגית עומדת לעוררות לרועץ. אכן, העוררות העלו טענות כנגד חוות הדעת הפדגוגיות שניתנו בעניינן, אך הוועדה התרשמה כי חוות דעתה של הגב' עלאדין אכן ניתנה לאחר שנשלחה לבחון בשנית את מצב הגנים, ולא הוכח כי ניתנה מתוך שיקולים זרים, או כי אינה אמינה. אמנם בפני הועדה הוכחה קיומה של מגמה שלא לאפשר פתיחת גנים נוספים בתמרה, אך מגמה זו הינה עקבית באשר לכל המוסדות בעיר, ועל כן אין לקבל את טענותיהן של העוררות בדבר הפעלת שיקולים זרים בעניינן...." הוועדה התייחסה לטענות המשיב כי השיקול התקציבי- ניהולי, שפתיחת הגנים הבלתי רשמיים יביא לסגירת הגנים הרשמיים, וקבעה, כי אין זה שיקול לגיטימי בנסיבות העניין. אכן, בבחינת בקשה המובאת לפניו, לעיתים על המשיב להתחשב בשיקולים ובנסיבות נוספות, לרבות שיקולים תקציביים, בפתיחת גנים לא רשמיים אך עליו לעשות זאת במקרים "חריגים יוצאי דופן, ולא על דרך השגרה תוך נקיטת זהירות יתירה ובחינת מכלול נסיבות המקרה המונח בפניו וראיות ספציפיות שהוצגו באותו עניין"; הוועדה, הוסיפה, כי השיקול התקציבי איננו יכול להיות השיקול העיקרי של המשיב, אלא שיקול שיתוסף למכלול הנסיבות תוך הפניה והוכחה ספציפית להצדקה להתחשבות בשיקולים אלו; עוד קבעה הוועדה כי המשיב לא הוכיח כי הנימוק התקציבי- ניהולי, קרי, החשש כי ייסגרו גנים אחרים בעיר ויפוטרו גננות, הינו שיקול לגיטימי, על כן נימוק זה לא יכול לעמוד כהצדקה לאי מתן הרשיונות: "אמנם, טען הוא (המשיב - ש.ב) להפחתה במספר הילדים שילמדו בגנים הרשמיים, אך תוצאה זו תהא בגין כל פתיחת גן נוסף שהוא, ולאו דווקא בשל פתיחת גן ילדים מוכר שאינו רשמי. על כן, בכך אין בכדי להצדיק אי מתן רישיון לפתיחת הגנים. המשיב לא טרח להציג בפני הועדה תמונה מפורטת של מצב החינוך בגני הילדים בתמרה, והסתפק בהעלאת טיעונים כללים בדבר היחס בין מספר הגנים הרשמיים אל אלו הפרטיים. בכך, כאמור, אי בכדי להצדיק את דחיית הבקשות לרישיון. על המשיב היה להציג בפני הוועדה, כאמור, ראיות קונקרטיות וודאיות באשר לתוצאה הממשית שעשויה להתרחש במידה ויינתנו הרישיונות. היה עליו להראות כי פתיחת שני הגנים שבהם מדובר, תביא לכשל במערכת הגנים הרשמית בתמרה. משנכשל המשיב מלעשות כן, אין בנימוק התקציבי-ניהולי, בכדי להצדיק אי מתן רישיונות" (ע' 10 להחלטה). הההליכים לאחר ההחלטה ביום 7.12.08 הוצאו נגד הגנים צווי סגירה, לאחר שהמערערות המשיכו להפעיל את גני הילדים ללא רישיון. ביום 7.1.09 הגישו העותרות את הערעור המינהלי שבפני. ביום 22.2.09 הגישו המערערות עתירה מינהלית לביטול צוי הסגירה (עת"מ 1354/09, להלן: "העתירה המינהלית"). ביום 24.2.09, עוד בטרם התברר הערעור המינהלי והעתירה המינהלית, לנוכח טענות המערערות כי בוצעו השינויים הנדרשים בגנים, ביקרה הגב' נהאיה ספדי, מפקחת נוספת של משרד החינוך באיזור הצפון. מהעתק חוות דעת זו (אשר כמעט שאיננו קריא) עולה כי הגנים עדיין אינם עומדים ברמה הפדגוגית הנדרשת וכי המלצתה של הגב' ספדי היתה שלילית (נספח א' לתגובת המשיב). בדיון שנערך ביום 6.4.09 הוריתי על איחוד הדיון בערעור המינהלי ובעתירה המינהלית, בהסכמת הצדדים,. בדיון ביום 6.4.09, הסכים ב"כ המשיב לעכב את ביצוע צו הסגירה עד לאחר מתן פסק הדין בערעור זה ועל כן הוריתי על מחיקת העתירה המינהלית (ע' 2-3 לפרוטוקול). טענות המערערות לטענת המערערות, נפלו שגיאות רבות בהחלטת וועדת הערר המצדיקות את התערבות בית המשפט. לטענת המערערות, היה על וועדת הערר לקבוע כי המשיב אינו יכול לסמוך על חוות הדעת השניה, באשר בבסיס חוות דעת זו עמדו שיקולים זרים; העדפתו של משרד החינוך את חוות הדעת השניה על פני הראשונה איננה במתחם הסבירות; הגב' עלאדין, על פי עדותה, מעולם לא נתנה חוות דעת חיובית לגן שאיננו גן רשמי; הגב' עלאדין מפקחת על המוסדות הרשמיים, ואינה מגלה כל פתיחות לגנים שאינם רשמיים; התנגדותה חורגת משיקולים מקצועיים, והמשיב שלח אותה במטרה לדחות מראש את הבקשה; הוועדה שגתה כאשר קבעה כי זכות ההורים לאוטונומיה בחינוך נדחית מפני שיקולים פדגוגיים; הגנים עומדים בכל תנאי החוק ולא היה מקום לסרב לבקשתם לנתן רישיון, כך ב"כ המערערות. עוד מוסיפה ב"כ המערערות, כי וועדת הערר שגתה כאשר קבעה כי לא ניתן להעניק רישיון לאחד הגנים של המערערת בשל היעדר היתר לשימוש חורג וסעיף 9 לחוק "אינו קובע כי יש צורך להציג היתר לשימוש חורג במבנה כתנאי לקבלת רישיון". ייאמר כבר עתה, כי אין כל ממש בטענה אחרונה זו. אין ולא יכול להיות כל ספק כי על המבנים לעמוד בחוקי התכנון והבניה, והדבר הוא בגדר מושכלות יסוד ראשונים. אי עמידה בחוקי התכנון והבניה, יכול לשמש נימוק טוב וראוי לאי מתן רישיון להפעלת גני הילדים (וראו לעניין זה סעיף 5 לחוק). טיעוני המשיב ב"כ המשיב טוען, כי החלטת וועדת הערר הינה מוצדקת ומנומקת, ולא נפל בה כל פגם המצדיק את התערבות בית המשפט. החלטת המשיב הינה החלטה מקצועית-פדגוגית מובהקת, אשר גם בה לא נפל כל פגם, והיא עולה בקנה אחד עם תפקידו של משרד החינוך לוודא כי בגן רמה פדגוגית נאותה; תפקידו של משרד החינוך אינו מתמצה בבדיקת התנאים הפיזיים בגן, אלא גם בבדיקת הרמה הפדגוגית הראויה הבאה לידי ביטוי בחשיפת הילדים לגירויים מתאימים במגוון פעילויות בגן, בתכנית לאיתור ילדי שילוב ובתוכנית הלימודים המתאימה לרמת התפתחותם וקידומם של ילדי הגן. מחוות הדעת הפדגוגית של הגב' סנא עלאדין עולה כי הגננות אינן מכירות את תכנית הלימודים ובכללה את תכנית הליבה, כי לא הוצבו יעדים וכי העבודה עם הילדים נעשית ללא כל תכנון מראש. כמו כן, לא מתקיים מעקב אחר ההתפתחות של הילדים; חוות הדעת ניתנה ביושר, ללא משוא פנים, ואין בבסיסה כל שיקול זר. הוראת סעיף 4(ב) לחוק, הקובעת כי על המנהל הכללי להחליט בבקשה ולהודיע על החלטתו למבקש תוך ארבעה חודשים מיום הגשתה, היא הוראה בעלת אופי מדריך, להבדיל מהוראה בעלת אופי מחייב, שנועדה לזרז את פעילותה של הרשות. על החלטת המשיב, גם אם ניתנה באיחור, לעמוד בהתאם לתורת הבטלות היחסית, באשר אין כל הצדקה שהילדים הלומדים פגם יפגעו עקב פגם טכני. באחד מהגנים של אלזוהור לא ניתן היתר לשימוש חורג, ולגן השני התקבל היתר לשימוש חורג רק במהלך שנת הלימודים האחרונה; בהפעילה את הגנים שלא כדין, במבנה שאינו מיועד לשמש כגן ילדים, ביצעה אלזוהור עבירה לפי סעיף 3 לחוק והן עבירה לפי דיני התכנון והבניה. בנסיבות אלה, בדין ניתנה החלטת וועדת הערר הדוחה אף מטעם זה את הערר. דיון והכרעה לאחר ששמעתי וקראתי את טיעוני הצדדים, ולאחר שעיינתי במסמכים הרבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. החלטת וועדת הערר ניתנה כדין, לאחר ששקלה ושקללה את כל השיקולים הנדרשים, ופירטה אותם בהחלטה מנומקת וממצה. לא מצאתי כל פגם בהחלטה המצדיק התערבות בית המשפט בה. המערערות העלו כל טענה אפשרית נגד החלטת וועדת הערר, אשר לטענתן מצדיקות את התערבות בית המשפט, אולם לא מצאתי בהן כל ממש. אתייחס להלן לעיקריות שבהן. אין ולא יכול להיות ספק, כי החוק חל גם על גני ילדים (ראו סעיף 1 לחוק). וסעיף 9 לחוק מורנו כדלקמן: "לא יתן המנהל הכללי רשיון אלא אם הוא סבור כי תובטח רמה נאותה בהתאם לתקן ולנהוג בסוג בית הספר שהבקשה מתייחסת אליו בענינים המפורטים להלן: תכנית הלימודים, מערכת השיעורים ומשך הלימודים; הכשרתם וכשרם המקצועי של סגל עובדי החינוך; מבני בית הספר והגישה אליהם, החצר, מספר הכיתות וחדרי הלימוד, הספח והשירות; תנאי הבטיחות בבית הספר; הריהוט והציוד של בית הספר; הבסיס הכספי לקיום בית הספר". (ההדגשות שלי -ש.ב) בדברי ההסבר לחוק, (ה"ח 776,ע' 221) נאמר כי "החוק המוצע בא לאסור פתיחת בית ספק וקיומו שלא ברשיון מאת המנהל הכללי למשרד החינוך והתרבות (סעיפים 3ו-4). הרשיון יינתן לאחר שהמנהל נתן דעתו על תכנית הלימודים, כשרם המקצועי של סגל עובדי ההוראה, מבני בית הספר והבסיס הכספי לקיומו. כן יתן המנהל דעתו על הערותיהן של רשות החינוך המקומית והועדה המקומית לתכנון ולבניה" (ההדגשות שלי -ש.ב). על תכליתו של סעיף 9 עמד גם כב' השופט ר' סוקול בבש"א 31615/05 בעת"מ 1340/05 עמותת ביחד נ' מנכ"ל משרד החינוך (לא פורסם): "חוק הפיקוח נועד להסדיר את הרישוי והפיקוח על בתי-הספר. החוק קובע כללים שנועדו לאזן בין אינטרסים שונים, מחד; קיים אינטרס ציבורי חברתי, להבטיח חינוך נאות לכל ילד בישראל. חינוך נאות שכזה מחייב הקפדה על רמה פדגוגית נאותה, על טיבם של התכנים והערכים המוענקים לילדים, על תנאי הלימודים לרבות תנאים סניטריים, בטיחות המבנים, על רמתם והכשרתם של המורים והמחנכים וכו'. חינוך נאות כולל בחובו גם את האינטרס לחנך את בני הנוער לשיוויון, לכיבוד האחר והשונה, כיבוד ערכי העם והמדינה וכו'. לאינטרסים אלו יש להוסיף שיקוליים תכנוניים ותקציביים שהרי הקמת מערכת חינוך ארצית דורשת תכנון והקצאת אמצעים, משאבים וכוח אדם מתאימים לכל הציבור". כפי שנפסק כבר לא אחת, בצד האוטונומיה וזכותם החוקתית של הורים לגדל ולחנך ילדים כראות עיניהם (ע"א 2266/93 פלוני נ' פלוני, פ"ד מט(1) 221, 235), עומדת חובתו של המשיב לבדוק ולוודא כי רמת החינוך הניתנת להם הינה רמה נאותה. תפקידו של המשיב על פי החוק, איננו מתמצה רק בבדיקת תקינות המתקנים והמבנים בהם עתיד להיבנות הגן, כפי שטענו המערערות. שומה עליו, בראש ובראשונה, להתייחס ולבחון את הרמה המקצועית-פדגוגית, קרי, את הכשרת הגננות, תוכנית הלימודים ומערכת הלימודים בטרם ייתן רישיון להפעלת מוסד חינוכי. המדובר בהחלטה מקצועית-פדגוגית מובהקת, אשר למשיב הכלים המקצועיים והמיומנות להחליט בה כדבעי, ולא בנקל יתערב בית המשפט לעניינים מינהליים בשיקול דעת זה, קל וחומר כאשר שיקול דעת זה עבר תחת שבט ביקורתה של וועדת הערר (ראו והשוו רע"א 6148/04 מופיד גת נ' קצין התגמולים (לא פורסם)). דומה שאין צורך להכביר מילים בדבר חשיבותה של רמה פדגוגית נאותה במוסדות לימוד ובמיוחד בגני ילדים, אליהם נשלחים ילדים בראשית חייהם ורוכשים מיומנויות ראשונות החיוניות להמשך התפתחותם. חשיבות זו לא נעלמה מעיני המחוקק והינה תכליתו העיקרית של החוק. מחוות הדעת הפדגוגית של הגב' סנא עלאדין, עולה, בין היתר, כי בעבודת הגננות אין תכנון וביקורת, אין תיעוד על התפתחות הילדים, הגננת איננה מודעת לתחומי הליבה ואינם מיישמת אותם ותחומי הלימוד אינם מעמיקים. וועדת הערר אשר התייחסה לחוות הדעת השנייה כמתחייב מתפקידה ומסמכויותיה, התחשבה בעדותה של הגב' עלאדין, והגיעה לכלל מסקנה שלא נפל כל פגם בהסתמכות המשיב על חוות דעת זו וכי החלטתה לא היתה נגועה בשיקולים זרים. המערערות לא הוכיחו, לא בפני הוועדה ולא בבית המשפט, מהם השיקולים הזרים אותם שקלה כביכול, לטענתם, הוועדה בהחלטתה. כדי להצליח בכך, היה עליהן להוכיח כי חוות דעתה ועדותה, עליהן סמכה הוועדה, הינן בלתי מקצועיות וכי הדברים שנאמרו בהן הינם בלתי נכונים. דברים אלה לא הוכחו. גם אם הגנים עומדים באמות מידה הקבועות בחוק (תברואתיות, כשירות בעל הרישיון וכיו"ב), בכך לא סגי. הגנים אינם עומדים ברמה הפדגוגית הנדרשת על ידי המשיב, שהוא המסד והשיקול העיקרי למתן רישיון, ודי היה בכך כדי לדחות את בקשתן של המערערות. טענתן של המערערות כי הגב' עלאדין לא נתנה חוות דעת חיובית לגבי גן בלתי רשמי, אין בה כשלעצמה להוכיח הסתמכות על שיקול זר. בפני המשיב היו מונחות שתי חוות דעת. לא מצאתי כל פסול בהסתמכות המשיב על חוות הדעת השניה דווקא, אשר התייחסה לתכנים הנלמדים בגן ולרמה הפדגוגית בהם. חוות הדעת הראשונה כלל לא התייחסה לרמה הפדגוגית ולתכנים הנלמדים בגנים ובהסתמכה על חוות הדעת השנייה, המתייחסת לעניינים אלה, פעל המשיב כמתחייב מתפקידו. אילו התעלם מחוות הדעת השנייה, היה חוטא לתפקידו. יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט א' גרוניס בעת"מ (ת"א) 1294/01 בי"ס עתיד ואח' נ' משרד החינוך (לא פורסם): "לעניין זה של חוות הדעת של גורמים חיצוניים ניתן לקשור את הסתמכותם האחרת של העותרים, המצביעים על חילוקי הדעות המקצועיים בתוך משרד החינוך, למשל בין המפקחת גב' ויסוקר לבין ד"ר זילר. ראוי לחזור ולהזכיר כי סמכות הרישוי וסמכות הסגירה הוקנו בחוק הפיקוח למנהלת הכללית. היא זו שקיבלה את ההחלטה עליה משיגים העותרים. העובדה שקיימים חילוקי דעות בין אנשי מקצוע, אינה יכולה להביא, כשלעצמה, לפסילתה של ההחלטה. לעיתים קרובות נתקלים אנו במקרים בהם איש מקצוע חיצוני חולק על דעתה של הרשות המוסמכת, שקיבלה את ההחלטה שבמחלוקת. אין די בכך, שעותר התוקף החלטה מינהלית יביא חוות דעת של איש מקצוע שדעתו שונה מדעתה של הרשות המוסמכת. על מנת להצליח בעתירה יש להצביע על פגם, שעל פי כללי המשפט המינהלי מביא לפסילתה של ההחלטה. אף אם קיימים חילוקי דיעות פנימיים בתוך הגוף המינהלי המסוים, אין בכך בלבד כדי להביא לביטולה של ההחלטה" (ע' 19 לפסק הדין). המערערות לא הגישו לוועדה חוות דעת או ראיות אחרות שיש בהן לסתור את האמור בחוות הדעת השניה. הוועדה בחנה את האמור בחוות הדעת השנייה בשים לב לכל הראיות והטענות שבאו בפניה וקיבלה את מסקנותיה. לא ניתן למצוא פגם בדרך בה נהגה הוועדה בבחנה את חוות הדעת השנייה. שיקוליה של הוועדה הינם הגיוניים, סבירים וצודקים, ואין כל מקום להתערב בהחלטתה. ביום 18.5.09 הגישו המערערות לתיק בית המשפט חוות דעת מטעמן, אולם חוות דעת זו לא הונחה בפני וועדת הערר, ואין מקום להתייחס אליה, בשלב ובאופן שבו הוגשה. טענותיהן הרבות של המערערות בדבר משוא פנים, התנכלויות מצידה של המפקחת, ושיקולים זרים של המפקחת ושל המשיב לא הוכחו, וחזקת תקינות המעשה המינהלי לא הופרכה. הנה כי כן, צדקה הוועדה כאשר קבעה כי בהיעדר פגם נראה לעין ובולט בחוות הדעת עליה הסתמך המשיב, ומשלא הוכח כל שיקול זר בפעולות המשיב, אין לוועדה אלא לסמוך על חוות דעת זו, כפי שעשה המשיב, ולא מצאתי מקום להתערב בהחלטתה (וראו לעניין זה את עניין עתיד הנ"ל). המערערים נתלים בשיקול התקציבי כנימוק העיקרי לקבלת ערעורם. אין בטענה זו כדי להועיל למערערות. וועדת הערר התייחסה בהחלטתה לטענה זו, קבעה כי מהראיות שבאו בפניה עלה שהמשיב נתן משקל רב ומכריע לשיקול התקציבי-ניהולי. הועדה קבעה כי בנסיבות העניין אין שיקול זה לגיטימי לשלילת מתן רישיון. הנה כי כן, השיקול התקציבי כלל לא בא כנימוק בשיקולי הוועדה לסירוב מתן הרישיון. השיקול הדומיננטי והעיקרי שעמד בפניה היה הרמה הפדגוגית הנמוכה שבגנים כפי שהוצגה בחוות הדעת שהיתה בפניה. קביעה זו של הוועדה מוכיחה כי הוועדה שקלה לגופן את הטענות שהועלו בפניה ולא ניתן למצוא בה כל פגם. החלטת הוועדה שלא לקבל את אחד משיקולי המשיב בבחינת הבקשות, אין בה לכשעצמה לאיין את יתר שיקולי המשיב. נימוקו של המשיב, שמצא כי הרמה הפדגוגית אינה מאפשרת מתן הרישיון, שהינו נימוק לגיטימי וכבד משקל, ואין להתערב בו. וועדת הערר דחתה את הטענה המקדמית שהועלתה על ידי המערערות, לפיה אי מתן החלטתה תוך ארבעה חודשים, כמתחייב על פי החוק, אין בה הסכמה שבשתיקה להפעלת הגנים והמערערות חוזרות ושבות על טענה זו בפני. אין לקבל טענה זו. אכן, מוטב היה כי המשיב יתן החלטתו במועד שנקבע, קרי תוך ארבעה חודשים, אולם אין בפגם זה כדי להצדיק פתיחת גנים שבהם הרמה הפדגוגית איננה נאותה. לאור כל האמור, החלטת וועדת הערר ניתנה כדין, לאחר ששקלה את כל השיקולים הנדרשים, לאחר שנתנה משקל ראוי לחוות הדעת הפדגוגית (בג"צ 651/86 סגן גונדר שמעון מלכה נ' שר המשטרה, פד"י מ(4) 645), ופירטה אותם בהחלטה מנומקת ומפורטת. החלטת וועדת הערר נכונה, מתבססת על חוות דעת מקצועית של המשיב, אשר לו שיקול הדעת, הידע והנתונים הרלוונטיים להחליט בה (ראו והשוו: בג"צ 3346/09 פורום משפטי למען ארץ ישראל נ' שר החינוך ואח' (לא פורסם, ניתן ביום 26.4.09). החלטת וועדת הערר הינה סבירה, ראויה, מידתית ולא נפל בה כל שיקול זר או פגם המצדיק את התערבות בית המשפט. אשר על כן, הערעור נדחה. המערערות תשלמה הוצאות העתירה ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. ניתן היום, כ"ד בסיון תשס"ט (16 ביוני 2009), בהעדר הצדדים. המזכירות תשלח העתק פסק דין זה לצדדים בדואר רשום. שרה ברוש, שופטת קטיניםערעורעררועדת עררגן ילדים / פעוטון / משפחתון