ערעור על החלטות בית המשפט השלום בת"א-יפו (כב' השופטת ר' ערקובי), שניתנו במהלך דיון ביום 18.10.2007, במסגרתן דחה בית המשפט בקשה לדחיית דיון בבקשה למתן רשות להתגונן, דחה את בקשת ה רשות להתגונן ואישר למשיב להגיש פסיקתא לחתימה. כל זאת במסגרת ערעור על פסק דינו מיום 24.10.2007 של בית המשפט, במסגרתו חוייב המערער לשלם למשיב קרן חוב בסך 90,747.53 בצירוף ריבית, הוצאות ושכ"ט עו"ד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית (ת"א 47668/04). רקע עובדתי והחלטות בית המשפט קמא 1. לטענת המערער הוא ומשפחתו מתגוררים דרך קבע בארה"ב, המערער במסגרת עבודתו בעבר ואשתו כעובדת בשירות המדינה. המערער הגיש בקשת רשות להגן, ובית המשפט קמא קבע מועד לדיון ביום 18.10.2007. 2. ביום 11.10.2007 הגיש המערער בקשה דחופה לדחיית הדיון בנימוק: "4. למרבה הצער חלה המבקש ולפני מספר ימים נודע לו כי קיים חשש לגידול בראשו והוא מצוי בימים אלה בבדיקות קדחתניות וכפי שהודיע לו רופאו, הוא מועמד לניתוח. 5. בשל הסיכון הרב הכרוך בהפסקת הבדיקות והטיפולים, כמו גם הסיכון הכרוך בטיסה ממושכת לארץ, נבצר מהמבקש להגיע לדיון.... 6. המבקש מודע לכך כי בית המשפט נהג עימו בעבר ברוחב לב והתחשב במצבו ובעבודתו המיוחדת, אך יחד עם זאת אין מנוס מהגשת בקשה זו...". לבקשה צורף אישור מרופאו של המערער. ביום 15.10.2007 נדחתה הבקשה בהחלטה קצרה בזו הלשון: "ביהמ"ש מאחל לנתבע רפואה שלמה, אלא שמדובר בתיק משנת 2004 והגיע העת לשמוע את הבר"ל. הדיון לא יידחה". 3. ביום 17.10.2007 הגיש המערער בקשה חוזרת, ויותר מפורטת, לדחיית מועד הדיון: "5. המבקש פנה שנית לרופאו על מנת לוודא באם מצבו מאפשר טיסה ארצה ובאם ניתן לדחות את הטיפולים הדחופים, לרבות ניתוח, הקבועים לימים הקרובים. 6. רופאו דחה בתוקף את בקשת המבקש, תוך מתן אזהרה כי בהיעדר טיפול מיידי, כמו גם מעצם הטיסה (המשפיעה על הגידול) נגרמת סכנה לחייו וכתוצאה מכך אסר עליו לטוס והורה חד משמעית כי עליו לבצע את כל הבדיקות, לרבות הניתוח לאלתר... 7. יודגש כי במכתבו מציין הרופא, בין היתר כי נתגלתה פגיעה בגולגולת המבקש המצריכה ניתוח... לרופא נודע כי המבקש אמור לטוס לישראל ומציין במפורש כי בשום פנים ואופן אין המבקש מקבל את הסכמתו הרפואית לנסיעה, לפחות עד שיסתיימו הבדיקות. אין הרופא מוכן לסכן את בריאותו של המבקש ואינו מבין איך אפשר להכריח אותו לטוס בניגוד לחוות דעת רפואית מוסמכת. ... 10. לרוע מזלו חלה המבקש ועתה עומד הוא בפני דילמה האם להפסיד את כספו כתוצאה מפסק-דין בהיעדר, כאשר על גף המאזניים עומדת מחלה אשר נכפתה עליו והסיכון הכמעט וודאי לחייו באם יגיע לדיון. במצב דברים זה יש, עם כל הכבוד והזהירות הראויים, להעדיף את מידת החסד והסבירות כי המבקש פועל בתום לב ומתוך אילוץ אשר אינו בשליטתו, על פני הטלת סנקציה כה חמורה - מתן פסק דין בהיעדר". אף לבקשה זו צורף אישור מרופאו של המערער. עוד ציין ב"כ של המערער כי המערער מעוניין בניהול התיק, ועל-כן הפקיד 55,000 ₪ מתוך סכום תביעה מקורי של 90,000 ₪. באותו היום (17.10.2007) נתן בית המשפט קמא את החלטתו כי הדיון לא יידחה. 4. לאור החלטה זו התקיים הדיון במועדו ביום 18.10.2007. ב"כ של המשיב סקרה את משך ההליכים השונים והתנהלותו של המערער כשהיא מציינת כי באותו המועד כבר חלפו 3 שנות ריבית מהסכום שנתבע בתביעה המקורית. ב"כ של המערער חזר על הנימוקים דלעיל וביקש לדחות את הדיון. בית המשפט קמא נתן החלטה בה קבע כי הבקשה לדחיית הדיון נדחית (להלן - ההחלטה). בית המשפט קמא ציין כי זו בקשה שישית לדחיית הדיון. בנוסף לבקשת הדחייה התקיימו 4 ישיבות שבכולן עתר ב"כ המערער לדחיית הדיון מנימוקים שונים. עוד ציין בית המשפט כי הוגשו שלוש בקשות רשות להתגונן. נוסף על דברים אלה קבע בית המשפט קמא (מפאת חשיבות הדברים נביאם כלשונם): "הנה כי כן, לא יתכן לטעון כלפי ביהמ"ש או כלפי הצד שכנגד כי לאחר למעלה משלוש שנים, אצה לו הדרך לנהל את ההליך, כאשר עסקינן בתביעה שהוגשה בשנת 2004 ועדיין ביהמ"ש לא הצליח להביא לכך שהבר"ל תישמע בנימוקים שונים שמעלה הנתבע. הנתבע בחר לנהל את חייו בחו"ל ובתוך כך לנהל את ענייניו בשלט רחוק. הנתבע יכול היה עת נודע לו כי יש לו בעיה בריאותית להגיע מייד ארצה, אלא שהוא פועל מתוך שיקוליו ומציאותו וקיומו של הדיון בביהמ"ש אינו בראש סדר מעייניו. בנסיבות אלה ביהמ"ש סבור כי הגיע העת לסיים את ההליך בתיק זה, ובאם הנתבע בשל נסיבותיו הוא לא התייצב, הרי אין מנוס מדחיית בקשתו. הבקשה למתן רשות להתגונן נדחית. התובע רשאי להגיש פסיקתא לחתימתי". ב"כ המערער ביקש מבית המשפט קמא לעכב את ביצוע ההחלטה, ונענה בסירוב אלא אם כן יופקד סך של 50,000 ₪ בתוך 7 ימים. טענות הצדדים 5. טוען המערער כי שגה בית המשפט קמא כאשר דחה את הבקשות לדחיית דיון, למרות מצבו הרפואי שנתמך באישורים רפואיים מתאימים, וללא התייחסות לנסיבות המיוחדות שאפפו את המקרה. עוד טוען המערער כי שגה בית המשפט קמא כשלא בדק את הבקשה ל רשות להתגונן לגופה על אף העובדה כי המערער לא התייצב לחקירה על תצהירו (תקנה 205א(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - תקנות סדר הדין)). טוען המערער כי שגה בית המשפט קמא משדחה את בקשת ב"כ המערער לעיכוב ביצוע ההחלטה ללא ששקל את סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. בנוסף שגה בית המשפט קמא כשהורה לב"כ המשיב להגיש פסיקתא לחתימה, זאת מבלי שניתן פסק דין קודם לכן, ומבלי שבדק האם יש בכתב התביעה בכדי לבסס מתן פסק דין כנגד המבקש. 6. מול טענות אלו טוען המשיב כי ניתנו הזדמנויות רבות למערער לנהל את הגנתו ולהשמיע את טענותיו אולם הוא דחה את בירורה של התובענה, שהוגשה עוד בשנת 2004, עד אין קץ. אל מול זכות המערער כי תשמע הגנתו, עומדת זכותו של המשיב כי ההליכים לא יתמשכו עד אין קץ. לטענת המשיב, החלטת בית המשפט לא לדחות את הדיון וכן ליתן פסק דין כנגד המערער הינה ביטוי למגבלות שיש לזכות הגישה לערכאות בנסיבות מסויימות, כאשר המתדיין למעשה פוגע בהליכים ובזכויות הצד שכנגד. עוד טוען המשיב כי טענות המערער בבקשת ה רשות להתגונן אינן טענות המצדיקות מתן רשות. מאידך, בית המשפט קמא מצא בכתב התביעה כי העילה הוכחה כנדרש ויש מקום ליתן פסק דין כנגד המערער. דיון והכרעה 7. נקדים ונציין כי דין הערעור להתקבל. עם זאת, ניתן להבין - הגם שלא להסכים - מדוע בית משפט קמא, הורה את אשר הורה. מעיון בהליכים השונים בפני בית משפט קמא ואף בפני בית משפט של ערעור, נראה כי בקשה לרשות להגן לא נידונה לגופא משך תקופה ממושכת, כשהמערער עותר לדחיית דיונים מסיבות אלו או אחרות. הנה כי כן, לא זאת הדרך בה אמור להתנהל תיק בבית המשפט. יתר על-כן דומה כי התנהלות המערער בפני בית המשפט קמא, עניינה בגדר "תחילתו בפשיעה וסופו באונס". 8. הגם שכך, בנסיבות העניין, החלטות בית המשפט קמא ופסק הדין אינם יכולים לעמוד. 9. באשר לדחיית הבקשה לדחיית הדיון, עולה מן העובדות דלעיל כי בית המשפט קמא דחה את הבקשות מבלי לדון בהן לגופן. בית המשפט קמא התייחס לאופן ניהול ההליכים על ידי המשיב באופן כללי אך לא התייחס לנסיבות הספציפיות של הבקשה שהונחה לפניו. רק במהלך הדיון לאחר שסירב בית המשפט קמא לדחות את הדיון, התייחס בית המשפט לנסיבות המיוחדות בקצרה: "הנתבע יכול היה עת נודע לו כי יש לו בעיה בריאותית להגיע מייד ארצה, אלא שהוא פועל מתוך שיקוליו ומציאותו וקיומו של הדיון בביהמ"ש אינו בראש סדר מעייניו". דברים אלה עם כל הכבוד אינם מקובלים עלינו. אכן מקובלים עלינו דבריו של בית המשפט כי המערער פעל מתוך שיקוליו ומציאותו של הדיון בבית המשפט לא היה בראש סדר מעייניו, אך לטעמנו בנסיבות העניין, מהם עולה, לכאורה, כי המערער אכן חלה בצורה חמורה והיה מסכן את חייו לו היה מגיע ארצה, סדר העדיפויות ברור הוא ואין למצוא בהתנהלותו כל פגם. בעניין פטלז'אן (ע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (לא פורסם 25.11.1993)) ביקש התובע לדחות את הישיבה לדיון בבקשת רשות להתגונן בשל נסיעה דחופה לחו"ל. רשמת בית המשפט המחוזי דחתה את הבקשה בזו הלשון: "אם בחר המבקש להעדיף את העסקים בחו"ל על פני "העסק" נשוא התביעה, עליו לשאת בתוצאות מעשיו, חמורות ככל שתהיינה." יתר טענות התובעים אף הם נדחו וללא דיון: "אין בדעתי להכנס לשאר הטענות שהובאו על ידו, שכן אני בדעה שגילה זילות כלפי בית המשפט בנסיעתו, ללא התחשבות בדיון העומד להתקיים בעניינו, ואין מקום לבירור טענותיו יותר משהוא מוכן לעשות בהם". בית המשפט העליון קבע כי בנסיבות העניין היה על בית המשפט לדחות את מועד הדיון: ""מדובר אמנם בנסיעת עסקים, אשר איננה עניין של "חיים ומוות", וייתכן אף כי תיאור הנסיעה כחלק מ"מאבק קיום והשרדות" (כדברי המערער בתצהירו - ר' לעיל) הוא דרמטי במדה מוגזמת. עם זאת, לאור הנסיבות ניתן לקבל את הטענה בדבר חיוניות הנסיעה. ברקע לתביעה מצד הבנק עומדת הסתבכותם הכלכלית של המערערים, וכפי שכבר הוכח מהשתלשלות המאורעות, קבלת התביעה משמעותה פגיעה כלכלית קיצונית וקשה לתיקון מבחינת המערערים (מבלי להכנס כאן לסוגיית ההצדקה להכרזה על פשיטת רגל). פתח הצלה כלכלי, שיכול היה להוציאם מן המצב אליו נקלעו, ואשר מאמצים רבים כבר הושקעו בו, איננו סתם "עסקים בחו"ל", אשר המערער "בחר להעדיפם על פני ה'עסק' נשוא התביעה"". מדברים אלה ניתן להסיק קל וחומר לעניינו, בו המשיב מתגורר דרך קבע בחו"ל, והישארותו שם, לכאורה, הייתה עניין של חיים ומוות, כי היה מקום לדחות את הדיון. ככל שעלה חשד, לאור התנהגותו של המערער לאורך ההליכים, לפני בית המשפט קמא כי המערער אך מנסה להתחמק מהדיון היה עליו לנסות ולבדוק את אמיתות הטענות, ולהחליט לאורן. מכל מקום, משלא נסתר העניין הרפואי, שומה היה על בית המשפט קמא , להעתר לבקשה לדחיית הדיון, חרף התרעומת המוצדקת בדבר התנהלות המערער עד אותו מועד. די בכך לקבל את הערעור. 10. אך בנוסף נפלו, שני פגמים נוספים. 11. תקנה 205 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת: "(א) בקשת רשות להתגונן תכלול את טיעוניו של המבקש ואת האסמכתאות לענינם, והיא תהא נתמכת בתצהיר המבקש, שיפורש בו אם מתכוון המבקש לטעון נגד תביעת התובע כולה או חלקה בלבד, ואם נגד חלקה - איזה חלק; תצהיר שלא צורף לבקשה בעת הגשתה, לא יצורף לה אלא ברשות בית המשפט או הרשם. (ב) הוגשה בקשת רשות להתגונן, יומצא עותק מהבקשה לבעלי הדין הנוגעים בדבר. (ג) בית המשפט או הרשם יחליט בבקשת ה רשות להתגונן על יסוד הבקשה וחקירת המצהיר, ואולם רשאי הוא ליתן רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לדחות בקשת רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד". תקנה זו, המהווה את המסגרת הנורמטיבית לדיוננו, קובעת כי בקשת רשות להתגונן תיתמך בתצהיר. בית המשפט רשאי ליתן רשות להתגונן אף מבלי להסתמך על התצהיר ורשאי לדחות את הבקשה על סמך הבקשה בלבד מטעמים מיוחדים שיירשמו. בדרך כלל אם מצהיר לא מתייצב לחקירה על תצהירו, על-פי הודעה שקיבל, התצהיר לא ישמש כראיה אלא ברשות מיוחדת של בית המשפט (תקנה 522(ג) לתקנות סדר הדין). אם המדובר הוא בנתבע התוצאה תהיה בדרך כלל דחיית הבקשה. יחד עם זאת אומר כב' השופט מלץ בעניין פטלז'אן: "ואולם, אי התייצבותו של הנתבע לחקירה כשלעצמה איננה מצדיקה דחיית בקשת ה רשות להתגונן, משמע: אבדן הסיכוי שהעניין יתברר ויוכרע על סמך הזכויות לגופן (את גישתי בעניין זה הבהרתי בע"א 410/88 "רותם" נ' כוכב, פ"ד מג(766 ,761 (4). יכולה היא לשמש לשופט רק אחד מבין מכלול השיקולים בשאלת קבלת התצהיר. אי ההתייצבות תוביל לדחיית בקשת ה רשות להתגונן רק בצירוף נסיבות מסויימות - כמו למשל: כשהתצהיר איננו מגלה לכאורה עילה להגנה טובה ומספקת בפני התביעה, או כאשר התצהיר מנוסח בלשון פגומה ומשתמע לכאן ולכאן. יתכן שהבקשה להרשות התגוננות תידחה מכיוון שהמצהיר מתחמק ללא הסבר סביר מן החקירה הנגדית על העובדות שנטענו בתצהירו; זאת, אם כל הגנתו תלוייה באמיתותן ואם סבור השופט שיש להסיק מסקנה מהתחמקותו מלהחקר על אמיתות טענותיו. מכל מקום, אפשר לקבל את התצהיר למרות שהמצהיר לא התייצב לחקירה, כאשר התצהיר מגלה הגנה טובה וסיבת אי ההתייצבות הוסברה הסבר סביר (ר' ע"א 550/61, אופוטובסקי נ' הראטי, פ"ד טז(1059 - 60 ,1056 (2, וכן: ע"א 375/65 הנ"ל, שם בעמוד 634, מול האות ג'). צודק המערער בטענתו, כי שגה בית המשפט קמא בכך שדחה את הבקשה ל רשות להתגונן מבלי לבחון את התצהיר לגופו והאם הוא מגלה הגנה טובה אם לאו, אף ללא חקירתו. 12. תקנה 198 לתקנות סדר הדין קובעת כי ניתן לערוך פסיקתה על סמך החלטה שניתנה. הפסיקתה עניינה התמצית האופרטיבית של ההחלטה שניתנה המפרשת אותה ללא נימוקים. ממילא לא ניתן להגיש פסיקתה על החלטה שטרם ניתנה. עם זאת נוכח דחיית בקשת ה רשות להתגונן, לכאורה קמה הזכאות לפסק הדין ועל-כן אם היה מדובר אך בטענה זאת, לא היינו מקבלים את הערעור. 13. אשר על-כן פסק הדין של בית המשפט קמא בטל. בית המשפט ייקבע מועד לדיון בבקשת ה רשות להתגונן. 14. בנסיבות העניין, לרבות אשר ציין בית המשפט קמא, זכאי המערער להוצאות, אך יש להתחשב בהתנהלות, גם בפני בית המשפט קמא. אשר על-כן ישלם המשיב למערער שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ בתוספת מע"מ. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים. ניתן היום כ"ד אלול התשס"ט (13 ספטמבר 2009). ישעיהו שנלר, שופט דחיית מועד דיוןדיון