זוהי עתירה מנהלית שעניינה אגרת שימוש בתחנת מעבר עירונית לטיפול בדחסנים, המופעלת על ידי המשיבה. בעתירה מבקשת העותרת שלושה סעדים: א. להורות למשיבה ליתן לעותרת את האפשרות לפנות את הפסולת שלה באתר תחנת המעבר לפסולת בראשון לציון. ב. להורות למשיבה להציג את נתוני התחשיב עליו מבוסס התעריף של אגרת השימוש בתחנת המעבר. ג. להורות למשיבה להציג בפני העותרת, בעת פריקת הדחסנים, את משקל הפסולת המפונה, על מנת לאפשר לעותרת לבדוק את אמיתות חיובי המשיבה. העובדות: 1. העותרת היא חברת אחזקות פרטית המחזיקה במבני תעשיה בראשון לציון, המושכרים לעסקים. כחברת אחזקה של המבנים מופקדת העותרת גם על פינוי הפסולת מאתרים אלה. ברשות העותרת דחסנים פרטיים, על פי דרישת המשיבה, אשר מיועדים להקטין את נפח האשפה המיוצרת ע"י בעלי עסקים גדולים, ובכך לחסוך בעלויות המשיבה בפינוי פסולת. 2. עד שנת 2003 הורשו בעלי הדחסנים להיכנס לאתר האשפה העירוני ללא תשלום. עם סגירתו של האתר הופעלה תחנת מעבר עירונית, אליה מגיעה הפסולת, עוברת שקילה, ומחוייבת על פי המשקל באגרת שימוש בתחנת המעבר. 3. ביום 21.09.05 החליטה מועצת העירייה על גביית האגרה בעד כניסה לתחנת המעבר. האגרה נקבעה עפ"י המחיר ששילמה המשיבה לחברת יראב שירותי נוי 1985 בע"מ (להלן: "יראב") לטון פסולת הנקלט בתחנת המעבר, בתוספת של 15% תקורה כקבוע בסעיף 5 (2) לחוק העזר העירוני (שמירת הסדר והניקיון) (להלן: "חוק העזר"). הבסיס לחיוב על פי האגרה היה משקל הפסולת לכל דחסן המגיע לתחנת המעבר. 4. במחצית הראשונה של שנת 2006 פנתה העותרת למשיבה בבקשה לבירור אופן התחשיב בקביעת התעריף לאגרת השימוש בתחנת המעבר. ביום 17.12.06 השיבה המשיבה לעותרת כדלקמן: "2. הבדיקה הנוספת העלתה, כי חוק העזר הוגש לאישור שר הפנים בצירוף תחשיב. 3. בשל חלוף השנים ובשל מעבר העירייה לבניין העירייה החדש, איתור התחשיב ואישור שר הפנים עלול להיערך זמן ממושך ... 5. לעניין אופן חישוב כמויות הפסולת, כבר בשנת 2004 פנתה אלינו מרשתך ... בבקשה לקבל פירוט חיובם באגרת פינוי פסולת עסקית ונענתה. להלן תמצית תשובת העירייה משנת 2004: א. עיריית ראשון לציון מפנה פסולת עסקית עבור גירון משני אתרים בעיר בנפח כולל של 1260 מ"ק / דו חודשי בהתאם לחישוב הבא: ... ד. סה"כ נפח הפסולת משני האתרים הנ"ל הינו 1260 מ"ק לחודשיים. ה. סכום אגרת הפסולת = תעריף לפינוי מ"ק פסולת X נפח פסולת במ"ק לחודשיים. ...". 5. ביום 08.02.07 פנתה העותרת לממונה על חופש המידע בעיריית ראשון לציון בבקשה לקבל את פירוט הקריטריונים וההנחיות לחיוב עסק להציב כלי אשפה, וכפועל יוצא בחיובו באגרת פינוי, תוך פירוט הדרישה. ביום 26.02.07 פנתה המשיבה לממונה על חופש המידע במשרד הפנים וביקשה לאתר את התחשיב העומד בייסוד חוק העזר. ביום 22.03.07 שלח הממונה על חופש המידע במשרד הפנים את תשובתו למשיבה לפיה: "חיפוש מדוקדק שנעשה בארכיב משרדנו העלה חרס. הנני מפנה את תשומת ליבך, להוראות חוק חופש המידע, מהם השתמע שיש חובה לשמור חומר בארכיון המשרד שנוצר ב- 7 השנים שלפני הגשת הבקשה. צר לי, אך אין בידי לסייע לך." ביום 15.04.07 שלחה הממונה על חופש המידע בעיריית ראשון לציון תשובה לעותרת לפיה אין ביכולתה לאתר את התחשיב הנדרש, לאחר שהוא לא אותר גם במשרד הפנים (נספח ו' לעתירה). 6. ביום 15.4.07 שלחה המשיבה לעותרת הודעה כי מאחר ואין היא משלמת את חובה, ניתנה הוראה לאסור את כניסת הדחסנים שלה לתחנת המעבר העירונית החל מיום 1.5.07. 7. ביום 14.05.07 הגישה העותרת את העתירה נשוא פסק דין זה ובה עתרה, כאמור, לשלושת הסעדים שפורטו לעיל. 8. במסגרת הדיון בבקשה לצו ביניים הגיעו הצדדים להסכמה אשר ניתנה לה תוקף של החלטה ביום 2.9.07. כתוצאה מהחלטה זו, התייתר הצורך לדון בסעד הראשון, וכך גם מציין ב"כ העותרת בסעיף 2 לסיכומיו. 9. לאור האמור לעיל נותר רק לדון בסעד השני והשלישי בעתירה. דיון: 10. בסיכומיה טוענת המשיבה כי החלטת בית המשפט במסגרת הבקשה לצו ביניים יוצרת הסדר דיוני ממצה אשר נועד להביא למחיקתה של העתירה באותה עת. אי לכך, טוענת המשיבה, התייתרה העתירה ודינה להימחק. 11. אין דעתי כדעת המשיבה. בהחלטת כב' השופט ורדי מיום 2.9.07, אשר אישר את הסדר הפשרה, נקבע במפורש כי הצדדים ינסו להגיע להסכמה לגבי גובה החוב, כי העותרת תודיע אם היא עומדת על העתירה או מבקשת למחקה, ואם היא עומדת על העתירה, ייקבע מועד לדיון. מהאמור לעיל עולה כי ההסכם החלקי איננו ממצה את כל טענות העותרת. יתרה מכך, עיון בהסכם מעיד כי הוא בא לפתור את הסעד הראשון, היינו מתן אפשרות לעותרת לפנות את הפסולת בתחנת המעבר, כפוף לתשלום חובה ו/או חלק ממנו. אין בהסכם מענה סופי לסעד השני והשלישי בעתירה. אי לכך החלטת כב' השופט ורדי לא סיימה את הדיון בעתירה כולה. 12. המשיבה מציינת פעמים רבות בכתבי טענותיה כי העותרת הרחיבה חזית. משום כך יש לבדוק את העתירה והסעדים שהתבקשו בה ועל פיהם בלבד יש להתייחס לטיעוני הצדדים. 13. בסעד השלישי בעתירה ביקשה העותרת להורות למשיבה להציג בפניה, בעת פריקת הדחסנים, את המשקל של הפסולת המפונה, על מנת לאפשר לה את בדיקת אמיתות חיובי המשיבה. זהו הסעד ולא אחר. 14. בדיון שהתקיים ביום 7.7.09 הצהיר עו"ד זינגר כי בעקבות הגשת העתירה החלה המשיבה לחלק תעודות שקילה ידניות החל ממאי 2007 (ר' עמ' 1 לפרוטוקול מיום 7.7.09). על כך חוזרת העותרת גם בסעיף 3 לסיכומיה ומודה כי המשיבה החלה להנפיק תעודות שקילה, כשהוא מפנה גם לסעיף 2.ב לתגובת המשיבה. בסיכומיה טוענת העותרת כי על אף שהמשיבה החלה להנפיק תעודות שקילה, תעודות אלה אינן ממוחשבות אלא תעודות המוקלדות ידנית. 15. כאמור, בעתירה ביקשה העותרת להציג בפניה את משקל הפסולת בעת פריקת הדחסנים כדי לאפשר לה את בדיקת אמיתות חיובי המשיבה. מאז חודש מאי 2007 נוהגת כך המשיבה, ומשום כך התייתרה גם העתירה ככל שהיא נוגעת לסעד השלישי. התייחסות העותרת ובקשתה להנפקת תעודות שקילה ממוחשבות היא הרחבת חזית ודינה להידחות. 16. אשר על כן אני דוחה את העתירה ככל שהיא מתייחסת גם לסעד השלישי. 17. בתגובתה לעתירה מעלה המשיבה טענת סף נוספת וטוענת כי יש לדחות את העתירה על הסף מחמת איחור בהגשתה. לטענתה, העתירה הוגשה כ- 20 חודשים לאחר החלטת מועצת העירייה בדבר חיוב באגרת שימוש בתחנת המעבר וכ- 17 חודשים לאחר משלוח דרישות התשלום הראשונות לעותרת בגין האגרה. העותרת, לטענת המשיבה, ידעה על החיוב הנ"ל זמן רב לפני העתירה ומשום כך הוגשה העתירה באיחור ודינה להידחות. 18. הסעד השני שהתבקש בעתירה הוא, כאמור, הצגת נתוני התחשיב עליו מבוסס תעריף אגרת השימוש. עיון בהתנהלות העותרת בעניין הצגת נתוני התחשיב מביא אותי למסקנה כי אין לדחות את העתירה בסעד זה בגין שיהוי, על בסיס העובדות כדלקמן: א. ביום 21.9.05 החליטה מועצת העירייה על גביית אגרה בעד כניסה לתחנת המעבר. ב. במחצית הראשונה של שנת 2006 פנתה העותרת למשיבה בבקשה לבירור אופן התחשיב. ג. ביום 17.12.06 השיבה המשיבה לעותרת כי בשל חלוף השנים לא אותר התחשיב והמשיבה פנתה למשרד הפנים לבירור התחשיב. ד. ביום 8.2.07 פנתה העותרת לממונה על חופש המידע בעיריית ראשון לציון בבקשה לקבל את פירוט הקריטריונים וההנחיות בחיוב עסק תוך פירוט הדרישה. ה. ביום 26.4.07 פנתה המשיבה לממונה על חופש המידע במשרד הפנים וביקשה לאתר את התחשיב העומד ביסוד חוק העזר. ו. ביום 22.3.07 שלח הממונה על חופש המידע במשרד הפנים את תשובתו למשיבה וציין כי חיפוש מדוקדק שנעשה בארכיב העלה חרס. ז. ביום 15.4.07 שלחה הממונה על חופש המידע בעיריית ראשון לציון תשובה לעותרת לפיה אין ביכולתה לאתר את התחשיב הנדרש. ח. ביום 14.5.07 הגישה העותרת את העתירה נשוא פסק-דין זה. 19. בנסיבות אלה לפיהן פעלה העותרת לאורך השנים לקבלת נתוני התחשיב, לא מצאתי כי יש לדחות את העתירה מחמת שיהוי. 20. בסעד השני מבקשת העותרת להציג לה את נתוני התחשיב עליו מבוסס תעריף אגרת השימוש. בגוף העתירה, מבלי שהדבר בא לביטוי בסעדים, טוענת העותרת כי האגרה הוטלה שלא כדין. העותרת מפנה לסעיף 5(2) לתוספת השניה לחוק העזר שם נקבע כדלקמן: "אגרת שימוש באתר האשפה העירוני ובתחנת המעבר- (1)... (2) בעד כניסה לתחנת המעבר ולקבלת שירותיה תשולם לעיריה אגרה בשיעור שתקבע המועצה, לפי הוצאות העיריה בפועל בתוספת של 15% תקורה". לטענת העותרת, גובה האגרה, על פי סעיף זה, צריך להיות כגובה הוצאות העירייה בפועל בגין השירות אותו היא נותנת, אך המשיבה לא הראתה כיצד הגיעה לסכום אותו היא גובה. עוד טוענת העותרת כי הגבייה איננה חוקית מאחר והמשיבה הוסיפה הוצאות תקורה להוצאותיה בפועל. בקביעת התעריף לא נקטה המשיבה בהליך כדין, כאשר לא הסתפקה בעלות הוצאותיה אלא הוסיפה תקורה אשר איננה חוקית ואיננה עומדת בדרישות החוק. משום כך, מבקשת העותרת להורות כי דין האגרות שהוטלו עליה להתבטל. עוד מבקשת היא, כאמור, להמציא לה את התחשיב העומד בבסיס אגרת השימוש. 21. המשיבה טוענת כי החיובים נשוא העתירה הוטלו כדין. עוד טוענת היא כי על פי סעיף 30 י' לחוק העזר הוסמכה העירייה לחייב את המשתמשים באגרת שימוש על פי התעריפים הקבועים בפרט 5.2 לתוספת השנייה לחוק העזר, כמפורט לעיל. בהתאם לסמכותה החליטה מועצת העירייה ביום 21.9.05 על גביית אגרת שימוש, על פי המחיר אשר שולם ליראב עבור טיפול בפסולת, בתוספת 15% תקורה, כקבוע בחוק העזר. התוצאה היא כי תעריף אגרת השימוש הוא פועל יוצא מהמחיר שמשלמת המשיבה למפעילת תחנת המעבר עבור כל טון פסולת שנקלטת בתחנה, ובתוספת 15% תקורה. 22. מפעילת תחנת המעבר היא יראב והמחיר ששילמה לה העירייה לצורך פינוי הפסולת נקבע על פי תוצאות מכרז פומבי שערכה העירייה. משום כך מדובר במחיר סביר שנקבע ע"י העירייה, לפי תנאי השוק ולא באופן שרירותי. המשיבה גם מציינת, והדברים לא נסתרו, כי התעריף שקבעה המשיבה הוא נמוך בהשוואה לתחנות מעבר אחרות. 23. לעניין התקורה הקבועה בחוק העזר, טוענת העירייה, כי תוספת זו נועדה לכסות את העלויות הנגזרות של העירייה בגין השרות שהיא נותנת בעניין פינוי הפסולת. עלויות אלו חורגות מהמחיר המשולם לקבלן והן כוללות צוות עובדים המועסק בפיקוח בתחנת המעבר על הקבלן המפעיל ועל פסולת הנקלטת בה, הן כוללות צוות מינהלי אשר אמון על הפקת דו"חות ודיווחים בקשר לתחנת המעבר, הן כרוכות בהפקת חיובים וגבייתם בעירייה ובהוצאות נוספות בגין השירות המסופק בתחנת המעבר. 24. תוספת זו של 15% היא סבירה, היא אושרה ע"י שר הפנים ונקבעה כדין במסגרת חוק העזר. 25. מאחר ובסעד השני ביקשה העותרת את הצגת נתוני התחשיב, אלה הוצגו ע"י המשיבה והם ידועים לעותרת, הסתיים בכך, למעשה, הדיון גם בסעד השני. ראוי להפנות לסעיף 22 לסיכומי המשיבה שם פירטה בדיוק את החישוב המדוייק. 26. הסמכות לחייב באגרת שימוש בתחנת מעבר מעוגנת באופן ברור ומפורש בחוק העזר, הוראות חוק העזר הסמיכו את העירייה לגבות את האגרה, ואלה אושרו ע"י שר הפנים ופורסמו ברשומות. בנוסף על כך, חזקה היא על פי דין כי חוק עזר אשר פורסם ברשומות, הותקן כהלכה ומשום כך עם פרסום חוק העזר ברשומות, חזקה היא שהחוק כפי שפורסם הותקן כהלכה. 27. סוף דבר, לא מצאתי כל פגם בתחשיב ובבסיס לאותו תחשיב. התעריף נקבע על בסיס השכר המשולם לקבלן ע"י העירייה, כפי שנקבע במכרז, בתוספת של 15% תקורה על ההוצאות, כפי שפורטו לעיל. תעריף זה הוא סביר, לא מצאתי בו כל פגם ואין מקום להתערב בו. 28. העותרת פנתה באופן מקורי בבקשה לקבל את נתוני התחשיב הספציפי, אשר נקבע ע"י המשיבה ואושר ע"י משרד הפנים, כפי שפורט לעיל. בסופו של יום, ולאחר בירורים אצל העירייה ובמשרד הפנים התברר כי החיפושים העלו חרס והתחשיב לא נמצא. הממונה על חופש המידע במשרד הפנים ציין גם כי אין חובה לשמור חומר בארכיון המשרד אשר נוצר ב- 7 השנים שלפני הגשת הבקשה. משום כך, וככל שהדבר נוגע לבקשה לקבלת תחשיב ספציפי זה, ולאור תגובת המשיבה ותגובת משרד הפנים, לא ניתן להיעתר לבקשת העותרת לקבלת תחשיב ספציפי זה. 29. בסיכומיה טוענת העותרת כי אגרת השימוש היתה אמורה להיות נמוכה יותר לאחר מספר שנים אולם, למרבה הפלא, האגרה עלתה. עוד מתייחסת העותרת לסכומים ספציפיים של האגרה ותוהה כיצד עלה המחיר של האגרה (סעיף 5 לסיכומים), כשהמחיר האחרון לטון אשפה הגיע ל- 166 ש"ח. 30. כל שהתבקש בעתירה היה הצגת נתוני התחשיב עליו מבוסס התעריף של אגרת השימוש. אין בעתירה טענות לגבי הסכום הספציפי שנדרש באגרה ומדוע עלתה האגרה לאורך השנים. משום כך הטענות המתייחסות לגובה הספציפי של האגרה ולעלייתה הן הרחבת חזית ודינן להידחות. אם ביקשה העותרת לדון גם בנושאים אלה, היה עליה להגיש עתירה לקבלת התחשיב והנתונים, ולאחר קבלתם להגיש עתירה חדשה, אם כך רצתה. אין העותרת יכולה להעלות טיעונים במסגרת הסיכומים המהווים הרחבת חזית ביחס לעתירה, תוך התייחסות למסמכים שהוגשו לאחר הגשת העתירה. המשיבה סיפקה את הנתונים שהתבקשו בסעד השני ובכך הסתיימה העתירה בסעד השני. 31. בסעיף 33 לסיכומים טוענת העותרת כי בחיוב התקופתי שנשלח לה נקוב סכום כולל של השקילות החודשיות, אך אין פירוט לגבי כל שקילה ושקילה. גם טענה זו היא הרחבת חזית ודינה להידחות. 32. סוף דבר העתירה נדחית. 33. לאור העובדה לפיה שונו חלק מנוהלי המשיבה לאחר הגשת העתירה ובעקבותיה, לא מצאתי ליתן צו להוצאות. 34. המזכירות תשלח העתק מפסק-דין זה לצדדים. ניתן היום, י"ז כסלו תשע"א, 24 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים. שרה גדות, שופטתסגנית נשיא אגרהעתירה מנהלית