המערער יליד 1972, התגייס בשנת 1993 ליחידת חי"ר כגשש. במהלך שירותו בלבנון בשנת 1998 נפגע הרכב בו נסע ממטען, היו נפגעים, והוא עצמו הוכר בשל כך כנכה בדרגה של 10% בגין טנטון קבוע ובדרגה של 1% בגין ירידה בשמיעה. כמו כן נפגע בתאונת דרכים מיום 16.11.04 במהלך סיור שגרתי. בגין תאונה זו הוכר כנכה בדרגה של 1% בגין כאבי גב תחתון ללא הגבלה תפקודית ו 1% בגין כאב ראש ללא הגבלה תפקודית. בחודש ספטמבר 2008 הגיעו הצדדים להסכמה שקבלה תוקף של פסק דין שקצין התגמולים יכיר ב'תסמונת לאחר זעזוע מוח עם מאפיינים של תסמונת בתר חבלתית', כנגרמת תוך כדי ועקב שירותו הצבאי. לפיכך, ועדה מחוזית מיום 18.11.08 קבעה את הסעיף הרלוונטי כס' 34א (ב) -"זעזוע מוח ללא הגבלה תפקודית עם תסמינים של PTSD המגבילים את תפקודו" והעריכה את דרגת נכות ב-10%. המערער ערער לועדה רפואית עליונה שהתכנסה לדון בעניינו של המערער ביום 16.6.09. לקראת ישיבה זו המציא המערער חוות דעת משלימה מיום 1.4.09 של מומחה פסיכיאטר מטעמו, ד"ר נוימן. חוות הדעת מתייחסת לחוות דעת קודמת של אותו מומחה מיום 13.3.07. המומחה סקר את הבדיקות השונות שנערכו למערער מטעם המרכז הרפואי רמב"ם, התייחס להתרשמותו מהמערער והמליץ על דרגת נכות של 60% (בין ס' 34 א (ה) לסעיף קטן (ו). יצויין כי המערער צירף לערעורו בפני בית המשפט חוות דעת נוספת של ד"ר נוימן מיום 4.10.09, אלא שזו לא עמדה כלל בפני הועדה, ואינני מוצאת לנכון להתייחס אליה במסגרת הערעור. הועדה הרפואית העליונה שמעה את טענות באת כוחו של המערער בנושא הנכות הנפשית. כמו כן שמעה הועדה את דברי המערער עצמו. הועדה בדקה את המערער ורשמה את פרטי התרשמותה בפרוטוקול הדיון. הועדה עיינה בכל המסמכים אשר בתיק הרפואי וכן בבדיקות הרב מקצועיות של מרכז ההערכה בבית חולים רמב"ם. כמו כן עיינה הועדה בחוות הדעת של ד"ר נוימן. הועדה הפנתה לכך שד"ר מרטיק מבית חולים רמב"ם ציינה כי המערער איננו משתף פעולה ולכן עבר מבחנים דיאגנוסטים, גם שם המסקנה איננה ברורה. בסופו של דבר קבלה הועדה הרפואית העליונה את הערעור, וקבעה כי מצבו של המערער תואם נכות של 30%. באופן זמני, עד ליום 30.6.10. המערער הגיש ערעור על קביעה זו של הועדה הרפואית העליונה. לטענת המערער דרגת הנכות המתאימה למצבו הינה דרגה של 70%. עוד טוען המערער כי הועדה לא נמקה את קביעתה. לענין קביעת דרגת הנכות - הסעיפים הרלוונטים לדיון הינם ס' 34 א (ד) -(ו) שזהו נוסחם - 34א ד. הפרעה נפשית עם סימנים אובייקטיביים ניכרים, קיום צירוף הפרעות של סף גירוי נמוך, הפרעות בריכוז, בחשיבה, באפקט, בכוח ההתמדה וברציה, המגבילות את הכושר התפקודי באופן ניכר 30% ה. הפרעה נפשית עם סימנים אובייקטיביים קשים בקיום קשרים בין- אישיים תקינים ובצירוף הפרעות של סף גירוי נמוך, הפרעה בריכוז, בחשיבה, באפקט, בכוח ההתמדה וברציה, המגבילות את הכושר התפקודי באופן קשה 50% ו. הפרעה נפשית המלווה בהפרעה קשה בקיום יחסים בין- אישיים, בבחינת המציאות ובשיפוט, בצירוף סימנים אובייקטיביים קשים של ירידה בסף הגירוי, בריכוז, בחשיבה, באפקט, בכוח ההתמדה וברציה, המגבילות את הכושר התפקודי באופן קשה ביותר 70% ההבדל בין דרגות הנכות הוא פועל יוצא של המצב העובדתי - האם ההפרעות במצבו של המערער הן בדרגה של "ניכר" "קשה" או "קשה ביותר" וכן ברכיב הקשרים הבין אישיים. התרשמותה הרפואית של הועדה מהמערער שמורה לשיקול דעתה הרפואי והמקצועי. כך גם קביעת דרגת הנכות בהתאם להתרשמות. וראו לענין זה קביעת בית המשפט העליון ברע"א 7481/08 פלוני נ' קצין התגמולים (פסק דין מיום 24.9.08) "... אין לקבל טענה שעלתה מטעם המבקש, כאילו "קביעת אחוזי נכות, להבדיל מממצאים רפואיים, היא שאלה משפטית". המחוקק הפקיד במפורש את קביעת אחוזי הנכות בידי הועדות הרפואיות ; סעיף 10(א) לחוק הנכים קובע כי "ועדה רפואית תקבע מזמן לזמן את דרגת נכותו של נכה". הדברים ברורים כשמש - דרגת הנכות היא אחוזי הנכות והמחוקק ראה את אלה כשאלה רפואית, ואכן עצם המחלוקת שנתעוררה בתיק זה עוסקת באחוזי הנכות, בין 20% שקבעה למבקש הועדה הרפואית העליונה ל- 50% שקבע הרופא מטעמו, והאחוזים הם פרי הממצא הרפואי; וכך גם לאורך כל תקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) תש"ל- 1969. הקביעה אם מגבלה או הפרעה פלונית היא קלה, בינונית או קשה ייקרא נושא משפטי? ואם כן, מה תפקיד הועדות הרפואיות? האם בתי המשפט הם שיקבעו ההפרעה או המגבלה שאל מולה קבע מחוקק המשנה את גובה אחוזי הנכות? התשובה אינה יכולה להיות בחיוב. " וכן רע"א 10746/06 פלוני נ' הועדה הרפואית - "לא שוכנעתי, כי באי בחירתה של הועדה במבחן עליו מצביע המבקש מתקיימת עילה משפטית ראויה, לאחר שזו דנה בנושא והכריעה רפואית כאשר הכריעה, שוב - עניין לנו בנושא רפואי מובהק, ובית המשפט כמצוות המחוקק - אינו מצויד בסמכות ואף אינו ניחן במומחיות הדרושות לכך" באשר לשיקולי הועדה הרפואית העליונה ראו רע"א 4652/04 אואקנין נ. משרד הבטחון - "הועדה הרפואית העליונה עיינה בחוות דעתו של המומחה מטעם המבקש, אך בחרה שלא לאמץ אותה. שיקוליה הם שיקולים רפואיים מקצועיים, ובית המשפט אינו אמור לשים עצמו בנעלי הועדה לנקוט עמדה בעניינים שבמקצוע הרפואה. החוק קבע מנגנון מקצועי מבוקר לצורך מתן ההחלטות המקצועיות בנושא זה ומעורבותו של בית המשפט מקובלת לבחינת תקינותם של ההליכים בפני הועדה הרפואית ולשאלות בעלות גוון משפטי העשויות לעלות אגב הליכים אלה". סמכותו של בית משפט זה הוגבלה בחוק לטיעונים משפטיים בלבד. פער בין חוות דעת רפואיות, דהיינו בין מומחה המערער לבין דעת המומחים בוועדה, אין בה כדי ליצור נימוק משפטי. יתרה מזו. הועדה הרפואית סוברנית שלא לקבל את דעתו של מומחה המערער. אין לבית משפט זה את הכלים המקצועיים הרפואיים הנדרשים על מנת להעריך את גובה נכותו של המערער ואת מצבו הרפואי. קביעת חומרת מצבו מצריכה ידע מיוחד בתחום וראו בע"א 472/81 קצין התגמולים נ. גבריאל אברג'יל פד לז (2) עמ' 78 בעמ' 796 - "...נשאר בתחום תפקידנו כחכמי המשפט ונשאיר את העיסוק בתורת הרפואה לבקיאים בה. סבוכה היא תורת הרפואה בכלל ותורת רפואת הנפש בפרט מכדי שהדיוטות יכניסו ראשיהם בה, אף אם ינסו לעשות זאת בעזרת ספרי רפואה ומילונים רפואיים למיניהם. אין לנו אלא להשאיר שאלה זו למומחים, וכשאלה חלוקים בדעתם, וכל עוד היה לוועדת הערעורים על מה שתסמוך, אל לנו להתערב". עוד טען ב"כ המערער כי חסר נימוק בהחלטת הועדה. אלא שהועדה ציינה את מצבו של המערער, רשמה בפרוטוקול את התרשמותה בפירוט רב, על היבטיה השונים. יש בכך כדי להוות את ההסבר למסקנה אליה הגיעה. לא ניתן לאמר כי לא ברור למערער כיצד הגיעה הועדה למסקנתה. 8. לפיכך, הערעור נדחה. 9. אין צו להוצאות.   10. המזכירות תחזיר את תיקו הרפואי של המערער לידי ב"כ המשיב.   המזכירות תעביר עותק פסק הדין לצדדים.   ניתן היום, כ"ט חשון תש"ע, 16 נובמבר 2009, בהעדר הצדדים. נכותזעזוע מוחצבאאגף השיקום