סיוטים לאחר תאונת דרכים

להלן פסק דין בנושא טענת סיוטים לאחר תאונת דרכים: בפני תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"). התובעת, ילידת 1971, נפגעה ביום 6.12.04 בתאונת דרכים. אין מחלוקת על חבות הנתבעת, מבטחת השימוש ברכב בו נהגה התובעת, לפצות את התובעת בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה. המחלוקת היא על גובה הנזק. בתיק נשמעו ראיות. התאונה ארעה עת הרכב בו נהגה התובעת בשעות הלילה התנגש במעקה בטון, התהפך וחלקו עלה בלהבות. התובעת נחבלה באזור הקודקוד ונגרמו לה שפשופים ולצרציות באמת ידה השמאלית, באצבעות שתי הידיים ומעל עצם הבריח משמאל. היא פונתה ע"י מד"א לחדר המיון בבי"ח איכילוב. היא התלוננה על כאבי ראש, גב וברכיים. הבדיקות היו תקינות והיא שוחררה לביתה לאחר מספר שעות. לאחר התאונה החלה התובעת להתלונן כי נגרמו לה מספר תופעות עקב התאונה: כאבי ראש, צוואר, גב, סחרחורות, חוסר שווי משקל, הפרעות שינה, הזעות בלילות, חרדות ומדי פעם בלבול, בחילות ורעד בידיים, סיוטים, קשיי זיכרון וריכוז, מצבי רוח משתנים, סף גירוי נמוך, דימוי עצמי נמוך, דיכאון וחרדות. לתובעת נותרה צלקת באמת ידה השמאלית והיא טוענת שהצלקת מפריעה לה ופוגעת במראה האסתטי שלה. התובעת היא ילידת הארץ, סיימה 12 שנות לימוד, שירתה שירות צבאי מלא. היא נישאה בגיל 21, בגיל 23 ילדה את בנה ובגיל 28 התגרשה. מעברה יש לציין כי בשנת 1986 נגרם לה שבר באגן כאשר נפלה מגובה. עקב כך עברה ניתוחים אורטופדיים שהאחרון בהם היה בגיל 24 בו הוחלף פרק הירך . התובעת סובלת מאנורקסיה מגיל 15 לערך והופנתה לטיפול נפשי בקשר לכך. בעבר השתמשה בצורה אפיזודית בסמים. בשנת 2000 עברה ארוע טראומטי עת נחטפה ע"י גבר שלקח אותה לבית קברות ואיים לרצוח אותה. בעקבות ארוע זה החלו תופעות של חרדה, בכי, רעד, דפיקות לב, סחרחורות, חוסר סבלנות עם אי שקט ויקיצות במהלך הלילה עקב סיוטים. אז פנתה לראשונה לטיפול פסיכיאטרי וטופלה במשך כשנה, כולל טיפול תרופתי. התובעת עברה ארבע תאונות דרכים נוספות בנוסף לתאונה נשוא התובענה, הן לפניה והן לאחריה. בשנת 1998 נפגעה במנגנון "צליפת שוט" והיא התלוננה לאחר מכן על כאבי ראש, צוואר, גב תחתון וסחרחורת. בשנת 1999 נפגעה בתאונת דרכים והתלוננה לאחר מכן על כאבי ראש, סחרחורת, חוסר ריכוז ועצבנות יתר. נרשמה אבחנה של עצבנות פוסט טראומטית. ביום 11.2.01 נפגעה בתאונת דרכים ולאחריה התלוננה על כאבי גב, בחילות וסחרחורות. ביום 29.9.02 צוין שנבדקה על ידי פסיכיאטר לאור תסמיני חרדה. ביום 8.8.06, לאחר התאונה נשוא התובענה, עברה תאונת דרכים נוספת עם חבלת צוואר מסוג "צליפת שוט" והיא התלוננה על סיוטי לילה והפרעות בשינה. לצורך הערכת נכותה הרפואית של התובעת עקב התאונה מונו שלושה מומחים רפואיים בתחומי הנוירולוגיה, הפסיכיאטריה והכירורגיה הפלסטית. פרופ' אלדד מלמד מונה כמומחה רפואי בתחום הנוירולוגי. בחוות דעתו מיום 24.11.06 ציין כי הבדיקה הנוירולוגית הייתה תקינה, ללא עדות להפרעות מנטליות, נפשיות ובתפקודי הדיבור והשפה. המוטוריקה, הרפלקסים הגידיים, התחושה, תפקודי המוחון, ההליכה ושווי המשקל, מבחן רומברג, עצבי הגלגלת ותנועות העיניים לכל הכוונים, האישונים ותגובתם - תקינים כולם. תנועות הצוואר מלאות וחפשיות לכל הכוונים ללא הגבלה. פרופ' מלמד קבע כי לא מצא כל עדות לנזק אורגני שרידי במערכת העצבים המרכזית או ההקפית. הוא לא התרשם מקיום הפרעות קוגנטיביות ממקור אורגני. הוא ציין כי יתכן והתפתחה אצל התובעת תסמונת נפשית פוסט - טראומטית הקשורה לתאונה ויתכן שעל רקע זה יש לראות את תלונותיה הסובייקטיביות. לכן, המליץ שהתובעת תיבדק בנוסף על ידי מומחה בתחום הפסיכיאטרי אשר יקבע אם התאונה גרמה או החמירה בעיות נפשיות קודמות. בתחום הנוירולוגי האורגני - לא נותרה לתובעת כל נכות. ד"ר אלי קריצמן מונה כמומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי. במסגרת חוות דעתו מיום 18.5.07 ציין כי עקב התאונה נשוא התובענה חלה התעוררות מחודשת של חלק מהתסמינים הנפשיים מהם סבלה התובעת בעבר שכללו: הפרעות שינה, עצבנות עם סף גירוי נמוך ונטייה למצבי רוח משתנים. התובעת פנתה שוב לטיפול נפשי ומקבלת מאז טיפול תרופתי קבוע. היא הייתה בביקורים מסודרים ועקביים עד דצמבר 2005 , כשנה לאחר התאונה, ולאחר מכן נרשמו רק שני ביקורים נוספים, האחד באוקטובר 2006, כחודשיים לאחר תאונת דרכים נוספת, השני במרץ 2007, לקראת הבדיקה אצלו. ד"ר קריצ'מן ציין כי לא התרשם שקיימים כיום סימני דיכאון או סימנים פעילים של פוסט טראומה. אין ביטויים של נסיגה חברתית, הזנחה עצמית, הימנעות מנהיגה או הפרעה תפקודית אחרת. לא קיימת מגבלה תעסוקתית כלשהי. ד"ר קריצ'מן קבע כי התאונה גרמה להחמרה זמנית בלבד בתסמיני החרדה מהם סבלה עוד קודם לכן עקב תסמונת פוסט טראומטית שהתעוררה לראשונה בשנת 2000. לתובעת נגרמה נכות בשיעור 10% לתקופה של שנה, בהתאם לסעיף 34(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי"). לאחר מכן לא נותרה נכות צמיתה בתחום הנפשי ואין מגבלה תעסוקתית. ד"ר מוריס טופז מונה כמומחה רפואי בתחום הכירורגיה הפלסטית. במסגרת חוות דעתו מיום 19.2.08 ציין כי לתובעת נותרה צלקת עם סימני קעקוע בתוכה במימדים של 13 ס"מ על 5 ס"מ, באספקט אולנרי מרכזי של אמת שמאל. הצלקת זרועה בניקוד של קעקוע כהה, שטוחה, ניידת ואינה מקובעת לרקמות שמתחתיה. קיימת רגישות מקומית למגע. גוון הצלקת מעט כהה ביחס לגוון העור סביבה. כמו כן קיים ניקוד מקעקוע באספקט אחורי מקורב של האמה, בקוטר של כ - 8 מ"מ, גוון כהה, מעט מורם מעל מפלס העור. קיימות גם צלקות נקודתיות באספקט גבי של הזרת, מעל למרכז הגליל האמצעי, בקוטר של כ- 2 מ"מ. כל אזורי הפגימה צולמו והתמונות צורפו לחוות הדעת. ד"ר טופז ציין כי מכלול הצלקות אינו כרוך בנכות תפקודית ואינו צפוי לצור מגבלה תפקודית בעתיד. כמו כן לא צפוי שינוי משמעותי נוסף במראה ובמרקם הצלקות בעתיד. מכלול הצלקות מכער במידה מועטה בלבד. נגרמה נכות זמנית בשיעור 10% לתקופה של שנה מהפגיעה, תקופת ריפוי הפצעים והבשלת הצלקות, על פי סעיף 75(1)ב' לתקנות הביטוח הלאומי. לאחר מכן, חל שיפור במראה ובמבנה הצלקות. הפגימה מקנה נכות רפואית אסתטית בשיעור 2% על פי סעיף 75(1) ב'. לתקנות הביטוח הלאומי. ד"ר טופז המליץ להפעיל תקנה 15 לאור כך שהתובעת אמרה לו שהיא עוסקת בדוגמנות. ד"ר טופז ציין כי ניתן לבצע ניתוח מתקן בעלות של כ 12,000 ₪ אך השיפור צפוי להיות חלקי בלבד שכן אין אפשרות להבטיח העלמה מלאה של הצלקות. קיים גם סיכון להרעת מצב עקב סיבוך מקומי. התובעת בסיכומיה טוענת כי קביעות המומחים מקפחות אותה. המומחים לא נחקרו על חוות דעתם. בהעדר נסיבות מיוחדות איני מוצאת מקום לא לקבל קביעות המומחים הרפואיים. נכותה הרפואית הצמיתה של התובעת, אם כן, עומדת על 2% נכות אסתטית בגין צלקות באמת ידה השמאלית. לתובעת לא נותרה נכות רפואית צמיתה בתחומים אחרים. ובאשר לפגיעה התפקודית. התובעת טענה בתצהירה כי עד התאונה עבדה כמנהלת מכירות בחברת ג'אן חלקי חילוף בע"מ, כאשר בנוסף לעבודה זו עסקה גם בדוגמנות. בתצהירה טענה עוד כי השתתפה בין היתר בתערוכת יהלומים בחו"ל, בקמפיין למשקפי שמש, במגזיני אופנה, קטלוגים של חברות אופנה וכו'. היא טענה בתצהירה כי שכרה בחברת ג'אן עמד על סך של כ - 5000 ₪ לחודש ומצילומי הדוגמנות השתכרה סכומים של 2000 - 5000 דולר. עוד טענה כי שהתה באי כושר מלא תקופה של כששה חודשים, עד ליום 31.5.05. עקב התאונה פוטרה מעבודתה, כך בתצהירה. מאז לא הצליחה לחזור למעגל העבודה למרות מספר נסיונות. בחקירתה ציינה כי לאחר שחרורה מהצבא עבדה בחברת איטום גגות כשנתיים. לאחר מכן נישאה, נכנסה להריון ולאחר מכן עבדה כארבע שנים בסופר - פארם כמאפרת. לאחר מכן עבדה בחנות בגדים כשנתיים. בשנת 2003 עבדה בחברת נדל"ן ואז עברה לעבוד בחברת ג'אן. היא עבדה שם כעשרה חודשים ופוטרה כשבועיים לפני התאונה, וללא קשר אליה, בניגוד לאמור בתצהירה כי פוטרה עקב התאונה. אין לה כל אישורים ואסמכתאות לגבי הכנסות מעבודתה כדוגמנית: "זה היה ממש מזמן. לא עבדתי קבוע. מידי פעם קראו לי. לא היה לי תיק עוסק עצמאי. הייתי פרילנסרית מידי פעם, לא משהו קבוע. זה היה עם הכנסה, אבל אמרו לי שבסכומים האלה אני לא צריכה לפתוח תיק...זה היה פעם בחודשיים שלושה, זה לא היה משהו קבוע" (עמ' 6). היא גם לא הציגה תמונות בהן הופיעה כדוגמנית במסגרת עבודתה. הוצג רק קטלוג הדוגמניות של סוכנות הדוגמניות בה הייתה רשומה: "לא שמרתי תמונות שבהן צולמתי במסגרת עבודתי" (שם). היא לא חזרה לעבוד בדוגמנות מאז התאונה: "לא היה לי חשק בגלל הצלקת. זה הוריד לי את כל הבטחון" (שם). היא אשרה שביוני 2006 נכוותה בפניה עת שהתה בארה"ב. היא ציינה שניסתה לעבוד חודש חודשיים אך "זה לא הסתדר". מאז התאונה אינה עובדת, כך לטענתה. היא מתגוררת אצל משפחתה ונעזרת בחברים ובמשפחה (עמ' 7). אין ברשותה אישורים על כך שחיפשה עבודה ולא התקבלה. יש לציין כי בתצהיר תשובות לשאלון (נ/1, שאלה 55) ציינה כי בפברואר 2006 חזרה לעבוד בשליש משרה בנדל"ן, כ - 6-7 שעות ביום. התובעת טוענת בסיכומיה כי מאז התאונה הפסיקה לעבוד לחלוטין ועד היום אינה מצליחה להשתלב במעגל העבודה. נטען כי אושרה לה תקופת אי כושר של חצי שנה ומאז לא הצליחה לחזור לעבודה סדירה, הכל עקב התאונה. נטען כי לולא התאונה יכולה הייתה התובעת לפתח קריירה מזהירה בתחום הדוגמנות ולהשתכר שכר גבוה יותר מזה שהשתכרה לפני התאונה ונגרמה לה נכות תפקודית. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי תביעת התובעת מאופיינת במגמת ניסיון להשיג רווח משני, חסר כל פרופורציה, מהתאונה. אין כל ראיות אובייקטיביות התומכות בעדותה היחידה ועדותה אינה מהימנה. התובעת ציינה בתצהירה טענה שקרית על פיה פוטרה מעבודתה במוסך עקב התאונה והתברר שפוטרה לפני התאונה וללא קשר אליה. התובעת נאלצה להודות בכך רק כאשר הנתבעת זימנה את המעביד לעדות. גם הטענה כי לא שבה לעבודה מאז התאונה אינה נכונה שהרי בתצהיר תשובות לשאלון השיבה שחזרה לעבודה בתחום הנדל"ן. טענת התובעת כי לא יכולה הייתה לחזור לעבודה בשל התאונה אינה אמינה שהרי בתאונה נגרמה לה נכות אסתטית בת 2% בשל צלקת באמת ידה וזאת בלבד. אם התובעת אינה עובדת, הרי זה בשל מכלול בעיותיה הנפשיות והגופניות, ללא קשר לתאונה. לעניין תעודות אי הכושר - לא הוכח שבתקופה זו הייתה אמורה לעבוד, שהרי פוטרה מעבודתה בדיוק לפני התאונה ועדיין לא מצאה עבודה אחרת. העובדה שאינה עובדת עד היום מעידה שלא היה כלל בכוונתה לעבוד לאחר פיטוריה. לא הובאו אסמכתאות לכך שחיפשה עבודה. גם עברה התעסוקתי לפני התאונה מצביע על חוסר רציפות. היא קבלה דמי אבטלה בשנים 1995, 1996, 2001, כפי שעולה מנתוני המוסד לביטוח לאומי. לא נגרם הפסד בתקופת אי הכושר וגם לא מתקופת אי הכושר ועד היום. עוד טוענת הנתבעת כי התובעת כלל לא הוכיחה שעבדה כדוגמנית. הצילום היחיד שהוצג הוא קטלוג של סוכנות דוגמנות ולא תצלום של עבודת דוגמנות. מגיל 20 עד גיל 33, הגיל בו ארעה התאונה, לא הוצגה כל עבודה בדוגמנות. לא הוצגה כל ראיה להכנסה כלשהי מדוגמנות. לגבי הפסדי העתיד - מדובר בנכות אסתטית של 2% שאינה תפקודית. הנתבעת מציינת שלתובעת צלקת ניתוחית בעקבות הניתוחים החוזרים בירך , ולגבי צלקת זו אין התובעת טוענת כי היא תפקודית והיא מסתירה אותה באמצעות מייק - אפ, כדבריה. באותו האופן יכולה התובעת להסתיר את הצלקת באמה. רוב טענות הנתבעת מקובלות עלי. התובעת הוכיחה, בהתאם לתלושי השכר, כי השתכרה לפני התאונה סכום חודשי ברוטו בסך 5350 ₪ (משוערך להיום - 5830 ₪ ובניכוי מס - 5586 ₪) במוסך בו עבדה כעשרה חודשים לפני התאונה. עוד הוכח כי לפני התאונה פוטרה מעבודתה, ללא קשר לתאונה. מעבר לכך - דבר לא הוכח. לא הוכח כי התובעת עבדה והשתכרה מעבודת דוגמנות כלשהי. צירוף הקטלוג של סוכנות הדוגמניות אינו מעיד על כך שהתובעת עבדה כדוגמנית אלא על כך שנרשמה בסוכנות וקיוותה לעבודה. לא הוצגו אישורים על הכנסות מדוגמנות. לא הוצג ולו תצלום אחד מעבודת דוגמנות שבוצעה על ידי התובעת וסביר להניח שהתובעת, ששמרה הקטלוג, הייתה שומרת תמונות בהן הופיעה במסגרת עבודות דוגמנות. לא הוכח שהתובעת מצאה לפני התאונה עבודה אחרת במקום זו שפוטרה ממנה. לא הוכח שהתובעת חיפשה לאחר התאונה עבודה אחרת ונבצר ממנה לעבוד עקב התאונה. אין גם סבירות בטענה שבשל צלקת באמה, שמהווה נכות אסתטית מזערית, כאשר יש לזכור שלתובעת צלקת בירך עקב ניתוחים שעברה, לא יכולה הייתה התובעת לעבוד מהתאונה עד היום, כארבע וחצי שנים. נכות זו באמת ידה של התובעת אינה בעלת משמעות תפקודית מכל סוג שהוא, לרבות לעניין עבודת דוגמנות. התובעת סבלה מנכות פסיכיאטרית זמנית בת כ- 10% כשנה לאחר התאונה וגם מנכות פלסטית בשיעור 10% לאותה התקופה. אני מוכנה להניח שבתקופה של כשלושה חודשים לאחר התאונה, תקופת החלמה, התאונה הקשתה על מאמצי חיפוש העבודה של התובעת ובשל כך היא זכאית לפיצוי. מעבר לזה - איני רואה כל קשר בין העובדה שהתובעת לא מצאה עבודה ואינה עובדת עד היום ובין התאונה. יש לזכור כי לתובעת בעיות רפואיות אחרות, לרבות בתחום הנפשי. יתכן ובשל בעיות אלו התובעת אינה עובדת עד היום אך, שוב, איני רואה כל קשר בין כך ובין התאונה. גם לפני התאונה לא הוכיחה התובעת רצף תעסוקתי, נהגה להחליף מקומות עבודה לעתים קרובות ומעת לעת גם קיבלה דמי אבטלה. אני מעמידה את סכום הפיצוי בגין הפסדי השתכרות לעבר על סכום כולל של 17,000 ₪ נכון להיום. כאמור, לתובעת לא נגרמה כל נכות תפקודית עקב התאונה ואיני סבורה כי התובעת זכאית לפיצוי בגין הפסדי שכר לעתיד. בגין כאב וסבל, בהתחשב בטיב הפגיעה, שיעור הנכות, גיל התובעת וכלל הנסיבות, אני מעמידה את סכום הפיצוי על 10,000 ₪ נכון להיום. התובעת עותרת לפיצוי בגין ראשי נזק נוספים: עזרת הזולת, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, לעבר ולעתיד. בחקירתה ציינה כי היא נוטלת תרופות פסיכיאטריות עד היום. לא הוצגו קבלות כלשהן בעניין הוצאות עקב התאונה. הנתבעת טוענת כי התובעת לא הייתה במצב סיעודי ולא נזקקה לעזרה החורגת מעזרת בני משפחה, כי לא הוצגו ראיות על נטילת עזרה בשכר, כי התרופות הפסיכיאטריות אינן קשורות לתאונה וכי הטיפולים הרפואיים ניתנו במסגרת קופת חולים. גם כאן, רוב טענות הנתבעת מקובלות עלי. אין מדובר בפגיעה אשר גרמה לתובעת להיות במצב סיעודי, לא הוצגו ראיות על קבלת עזרה בשכר וגם לא על טיפולים רפואיים מעבר לאלו שניתנו במסגרת קופת החולים. לתרופות פסיכיאטריות נזקקה ונזקקת התובעת ללא קשר לתאונה ולא נגרמה לה נכות נפשית צמיתה עקב התאונה. לאחר שקילת כלל הנתונים, אני מעמידה את סכום ההוצאות לו זכאית התובעת לעבר ולעתיד על סכום גלובלי של 2500 ₪ נכון להיום. סך הפיצויים מגיע לסכום של 29,500 ₪. מסכום זה יש לנכות סכום תשלום תכוף בסך 11,000 ₪ ששולם ביום 21.6.05. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עומד היום על 13,770 ₪. אין טענה כי סכום זה כלל שכ"ט עו"ד ולכן יש לנכותו במלואו. בנוסף, ינוכה שכר העדות של מר ג'אן, סך של 250 ₪, כיון שמר ג'אן הוזמן לעדות על ידי הנתבעת רק בשל טענתה של התובעת בתצהירה כי פוטרה עקב התאונה, טענה שהתבררה כשקרית, כך שההזמנה הייתה מיותרת. יתרת סכום הפיצוי תעמוד, אם כן, על 15,480 ₪. לסכום זה יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ והוצאות אגרה ומומחים. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין אצל ב"כ הנתבעת ולאחר מועד זה ישאו הפרשי הצמדה וריבית. תאונת דרכים