רשלנות מהנדסים

בית המשפט ציין כי ככל בעלי מקצוע אחרים, חובתם של מהנדסים או קבלנים לפעול במסגרת מקצועם בזהירות סבירה ובמיומנות, וחובת הזהירות מותאמת למקצוע. אמנם, לא כל טעות מהווה רשלנות, והנטל המונח על התובעים להוכיח את רשלנות הנתבעים, כאשר הוכחה זו נבחנת ע"י חוות דעתם של מומחים. פסק - דין 1. עובדות המקרה א. התובעים לוליאן אברהם וחנה (להלן:"התובעים"), בני זוג, הם בעלי הזכויות בבית במושב צרופה (להלן: "הבית"). בראשית שנת 1991 פנו התובעים לנתבע 1 סוהיל סאבא (להלן:"נתבע 1"), מהנדס אזרחי בעל משרד בנצרת וביקשו שיכין עבורם תוכניות הנדסה לביתם וכן יפקח וילווה את תהליך הבניה. התובעים שילמו את שכרו במלואו. עד מהרה התגלו בבית ליקויי בניה כאשר בין השאר יסודות הבית החלו שוקעים, סדקים חמורים התבקעו והבית נמצא בסכנת קריסה. כמו כן הוצף המקלט במי גשמים. התובעים פנו לנתבע1 בבקשה לתקן את הליקויים לאחר שהתברר מקורם. הוגשו שני כתבי תביעה. בכתב התביעה הראשון טענו התובעים כי נתבע 1 התרשל בתכנון ו/או פיקוח על הבניה, והפתרון שהוצע על ידו לבעיית המקלט הביאו לתוצאה של הקטנת גודל המקלט, המדרגות היורדות אליו וההרחבה הצמודה, באופן משמעותי. ההרחבה נועדה לשמש כמזווה וכיום מהווה מעבר צר למקלט. התובעים צרפו חוות דעת מטעמם של מהנדס מומחה אשר בדק את הבית וחיווה דעתו לגבי מצבו. לטענת התובעים, המתבססת על חוות הדעת, גובה הנזק שנגרם עומד על 179,431 ₪, ערך הבית ירד בסכום של 50,000 ₪, וכן הם זכאים לפיצוי בגין דיור חלופי ולפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם. בכתב התביעה המתוקן צורף נתבע 3 סמיר עלי מרעי (להלן:"נתבע 3"), קבלן בנין מפרדיס, העוסק בבניית דירות למגורים ו/או שלדי בתים, שבנה עבור התובעים את שלד הבית על-פי התוכניות שערך נתבע 1. התובעים שילמו מלוא שכרו ושלד הבית נבנה. זמן מה לאחר גמר הבניה נתגלו ליקויי בניה כאמור לעיל. הנתבע 3 דחה את טענות התובעים וטען כי הליקויים הינם באחריות נתבע 1. ב. נתבע 1 דחה את טענות התובעים, הוא הודה כי הוא אכן תכנן את הבית, אך טען כי הליקויים נגרמו באשמת התובעים ו/או קבלנים עימם התקשרו, בניגוד או שלא על פי התוכניות של הנתבע 1. כן דחה הנתבע 1 את האמור בחוות הדעת, בטענה כי אין התייחסות לגורם שקיעת היסודות, וכי נזקי הסדיקה במבנה נובעים מסגירת קטע תחתון ללא ידיעתו ואישורו של הנתבע 1 ולאחר גמר בנית הבית. נתבע 1 צירף חוות דעת מומחה מטעמו, אשר בדק את הבית וחיווה דעתו לגבי מצבו. לטענת נתבע 1 המבוססת על חוות הדעת , תוכניות העבודה נבדקו ונמצאו ככלל מתאימות לתכנון תקין. כל נזקי הסדיקה המשמעותיים במבנה נובעים כאמור, מסגירת הקטע התחתון של המבנה על ידי בניית קיר מסד כולל יציקת קורת בטון שאינו מופיע בתוכניות שהוכנו על ידיו. ג. נתבע 3 דחה את טענות התובעים, הודה כי בנה עבור התובעים את שלד הבית לפי תוכניות המהנדס וכי השלים את כל התחייבויותיו על פי ההסכם לשביעות רצון התובעים במועד הקבוע בהסכם . ממועד סיום עבודתו ועד לקבלת כתב התביעה המתוקן, לא נעשתה כל פנייה לנתבע 3 לגבי הנזקים שנטענו בכתב התביעה. ד. בכתב התשובה טענו התובעים כי עם תחילת עונת הגשמים יצרו קשר עם הנתבעים בקשר לתיקון הליקויים במקלט, ונתבע 3 אף ביצע את עבודות האיטום במהלך חודש יוני 1992. רק לאחר תום שנת 1992 עת עברו התובעים לגור בבית, החלו להופיע הסדקים על הקירות ונתבע 3 אף הוזמן מספר פעמים והגיע לראות את הסדקים בבית. 2. השאלות השנויות במחלוקת א. האם הוכחו קיומם של ליקויי בנייה במבנה, ואם התשובה לכך היא חיובית מהי עלות תיקונם, ומהם נזקי התובעים? ב. האם התרשל הנתבע 1 בתכנון הנדסי של המבנה? ג.. האם התרשל נתבע 1 בפיקוח על ביצוע עבודות הבניה? ד. האם התרשל נתבע 3 בביצוע עבודות הבנייה? ה. האם קיימת רשלנות תורמת מצד התובעים? 3. ראיות התובעים התובעים מסרו תצהיר עדות ראשית וחזרו על האמור בכתב התביעה. לדבריהם, שלמו התובעים לנתבעים את כל הסכומים המגיעים להם ועמדו בכל התחייבויותיהם. זמן קצר לאחר סיום הבנייה בשנת 1992 נתגלו ליקויים במבנה כמפורט בכתב התביעה. התובעים פנו אל נתבעים 1 ו-3 בבקשה לפתור את הליקויים, אך נענו בתשובה על ידי נתבע 1 כי הליקויים נוצרו כתוצאה מרשלנות נתבע 3. נתבע 1 הציע פתרון לבעיית המקלט ע"י יציקה חדשה על היציקה הקיימת, כולל קירות ומדרגות שבסופו של דבר הביא להקטנת שטח המקלט, המדרגות וההרחבה. הבעיה תוקנה רק בקיץ, ולכן בחורף המקלט הוצף והיה צורך לשאוב את המים. התובעים הזמינו מומחה לקביעת האחריות לליקויים שקבע כי נתבע 1 הוא האחראי. המומחה העלה מספר פתרונות שעלותם הייתה גבוהה מעלות הצעתו של נתבע 1 ,ובהעדר הבנה לגבי משמעות התוצאות הסופיות של התיקון ומתוך רצון להטיל אחריות על הנתבע 1, בחרו בתיקון שהוצע על ידו. ככלל, התובעים שילמו עבור תיקון המקלט סך כולל של 7300 ₪ בקירוב, וברשותם קבלות בסך של כ-5300 ₪. לאחר זמן מה החלו להתגלות סדקים בקירות הבית, התובעים פנו אל נתבע 1 אך נענו בתשובה כי הסדקים נוצרו כתוצאה מהגינה שנשתלה מסביב לבית. התובעים הזמינו מומחה נוסף, ולאחר שהועברה חוות דעתו לנתבע 1 הציע זה לבצע מספר דריכות בבית בתמורה לחתימה על מסמך הפוטר אותו מכל אחריות נוספת. התובעים סרבו לחתום על המסמך, והנתבע 1 לא ביצע את הדריכות. התובעים פנו פעמים רבות אל הנתבע 1 בבקשה לתיקון הליקויים אך הוא לא התייחס אליהם. בפנייה אל נתבע 3 טען זה כי האחריות לליקויים מוטלת על כתפו של נתבע 1. עוד טענו התובעים כי מלבד הנזקים הישירים והעקיפים שפורטו, עקב אי תכנון ו/או אי ביצוע של המרזבים, עולים המים בחורף על גדותיהם, מרטיבים את קירות האמבטיה ואחד מחדרי השינה, תוך פגיעה בריהוט קיים ובמכשירי חשמל. כמו כן לטענתם, ריבוי הסדקים גרם למצב בו הבית מתמלא חתיכות צבע וטיח ופוגע בצורת הבית. התובעים ביקשו מבית המשפט לחייב את הנתבעים בפיצוי עבור הנזקים שנגרמו להם, ירידת ערך הבית עוגמת נפש ונזקים עקיפים. בתצהיר המשלים שהוגש רק מטעם התובע ובתגובה לתצהירו של נתבע 1, מסר התובע כי הוא אכן הכיר את עבודתו של נתבע 3 כאשר בנה את ביתו של אחיו של התובע, ואף קיבל המלצה על טיב עבודתו מנתבע 1. לדבריו, ביקש להגדיל את סלון ביתם ביחס לסלון הבית שנבנה בבית שאן על-פיו תוכנן ביתם (להלן :"הבית בבית שאן"), והנתבע 1 הגדילו ללא תוספת כלונסאות, כך שהמרווחים בין הכלונסאות גדולים ב כ- 25% מאלו שבבית בבית שאן, וכך גבר העומס על אותה כמות תמיכה ואשר הביא לסדק העיקרי בכלונס הסלון. בנוסף נתבע 1 לא הגיע לבדוק את הקרקע בתחילת חפירת היסודות אלא רק בשלב מאוחר כאשר הסתיימו מרבית הקידוחים, ומכל מקום התובע פנה בדרישה לנתבע 1 להאריך את גודל הכלונסאות לאור הסדקים שהחלו להיווצר בבתיהם של הוריו ואחיו שתוכננו גם הם על-ידי הנתבע1. עוד מסר כי סוג הבטון שנדרש על ידי הנתבעים לביצוע הכלונסאות אינו תקין, וכן שימשו בבניית הבניין כלונסאות שאורך הזיון שלהם פחות מהנדרש. בנוסף, יציקת הכלונסאות בוצעה על ידי שפיכה ישירה באמצעות משפך המערבל לתוך הכלונס. התובע שב ומסר כי קיר המסד נבנה במהלך בנית השלד על ידי נתבע 3 על פי הוראות בעל-פה שניתנו על -ידי נתבע 1. עוד טען התובע כי בניגוד לאמור בתצהירו של נתבע 1, ולאור כל חוות הדעת שהוגשו לרבות זו של המומחה מטעם בית המשפט, ברור כי ישנו מרווח בין הבלוקים ובין הקורה ואין סגירה מוחלטת שלכאורה גרמה לסדקים. ומכל מקום טענה זו עלתה רק לאחר שהנתבע 1 קיבל חוות הדעת מטעם התובע ששללה את הצמחייה כמקור לבעיה. כמו כן הסדקים קיימים גם בקירות של קומת העמודים וההפרדה של ארגזי פוליביד קיימת רק לגבי רצפת קומת העמודים. באשר לבעיית הניקוז לא ניתן כל פתרון במסגרת התוכניות של נתבע 1. לדבריו, חדירת המים למקלט נבעה מתכנון לקוי של המקלט ובניגוד לאמור בתצהירו של הנתבע. בחקירה הנגדית מסר התובע כי הוא הצהיר כי הבעיה במקלט נוצרה כתוצאה של רשלנות נתבע 3 וזאת לאחר שהוסבר לו על-ידי נתבע 1 כי נתבע 3 הוא שטעה. הוא הזמין את הבטון ושילם 2000 ₪ אך אין בידיו קבלה. נתבע 3 הביא פועל מטעמו, והנחה אותו כיצד יש לאטום את המקלט. עוד מסר כי הוא הפנה את תשומת ליבם של המומחים לסדקים שהתגלו בבית. לדבריו הסדקים התהוו במשך הזמן כאשר בתחילה התהווה הסדק בסלון כחצי שנה לאחר גמר בנית השלד ואחר כך נוספו סדקים נוספים. לדבריו פנה בפעם הראשונה לנתבע 3 בעת שגילה את הסדקים כחצי שנה אחרי גמר בניית השלד. הפניה הראשונית בתלונה לנתבעים נעשתה בטלפון ולאחר מכן בתכתובת של ב"כ. לדבריו, מכתבו של נתבע 1 מיום 26/5/96 שבו הוצע לתובע לפתור את בעיית הליקויים על ידי חפירה מתחת לחגורת הסגירה ודחיפת ארגזי פוליביד, היה במסגרת המלצה מאוחרת בעקבות חוות דעת שהובאה בפניו. ההמלצה הראשונית הייתה כי הבעיה נובעת מהצמחייה שנשתלה מחוץ לבית. ורק לאחר שהוצגה בפניו חוות הדעת של המומחה השוללת את הצמחייה כגורם הבעיה שינה גרסתו. עוד מסר התובע כי הוא לא בחן את העלויות של הכנסת הארגזים ואף לא פנה למומחים בנושא, ובהעדר אמצעים כספיים לא נקט בפתרון המוצע. הוא חזר על האמור בתצהירו לפיו קיר המסד נבנה בזמן העבודות על השלד. קירות המסד הינם קירות אשר סגרו את החלל מתחת לרצפה, וההחלטה לסגור את קיר המסד והעבודה נעשתה לפני סיום בנית השלד. בתחילה המטרה הייתה לנצל את החלל מתחת לרצפת הסלון לאחסון דברים. בדיעבד התברר שמדובר בחלל בגובה של חצי מטר, ואז הוא פנה אל נתבע 1 לתקן זאת תוך שימוש בשאריות בלוקים שהיו במקום. עוד מסר כי הוא שמע את נתבע 1 מנחה את נתבע 3 כיצד לבצע את עבודות הסגירה של הקיר. נתבע 3 בנה את הבלוקים כך שניתן יהיה להכניס במרווח בין הנדבך העליון ובין בסיס הרצפה היצוקה את צינורות הגז והמים. צינורות אלו משמשים עד היום ויש בהם כדי להעיד כי הקיר אינו מתרומם. משנשאל כיצד נאטם הבית מסר כי נתבע 3 הביא איש שיאטום אותו, כאשר הוא רכש את החומרים עם יתר חומרי הבניין לבית. העבודה ארכה כיומיים שלושה . עוד מסר כי בעת שמסר את התצהיר המשלים היה מודע לתצהירו של נתבע 1 ,ולטענתו כי הסגירה לא הייתה בידיעתו. כמו כן קיר המסד לא היה כלול בתוכניות שמסר לו נתבע 1. לדבריו הוא עסוק בעבודתו ולכן לא הגיע פעמים רבות לשטח הבנייה, אך הוא התגורר בבית ישן בסמוך לאזור הבנייה ושהה שם זמן רב. הוא קיבל דיווחים מנתבע 3 במידה והיה צורך להזמין את הברזל ליציקת הכלונסאות חומרים ,ותפקידו של נתבע 1 היה לפקח ולהגיע למקום לפי דרישת נתבע 3. הוא מתגורר במרחק של 150-200 מטר מהבתים של אחיו ואביו שנבנו ע"י נתבע 1. ולא פנה אליהם לקבל תצהיר לגבי הסדקים בביתם. משנשאל מדוע לקח את נתבע 1 כקבלן לאור ניסיונם של בני משפחתו, מסר כי הסדקים בבתיהם לא היו כה חמורים בתחילה ולו היה יודע כי הם יגדלו לא היה שוכר אותו לעבודה. לדבריו ידע כי נתבע 1 בנה אצל אחיו בעזרת כלונסאות באורך 7-8 מטר, וכי דרש ממנו להשתמש בכלונסאות באורך של 12 מטר ללא שיקולי עלויות, שכן הוא מתעתד לגור בבית ולא למוכרו. כמו כן היה מודע לבעייתיות של האדמה באזור, וגם בבתים אחרים השתמשו בכלונסאות באורך 12 מטר. הוא לא השיב מדוע לא ציין פרטים אלו בתצהירו. בחקירה חוזרת מסר, כי סירב להצעתו של הנתבע 1 להכניס ארגזי פוליביד ולדרוך שלושה קירות מקדימה ואחד מאחורה בתמורה לחתימה על מסמך ויתור על תביעות עתידיות. כמו כן קיבל חוות דעת שונות שקבעו כי הפתרון אינו מתאים. בעיית הרטיבות נפתרה עקב ויתור על מרזבים פנימיים, והרמת הגג וביצוע שפיכה חופשית של המים. 4. ראיות הנתבעים הנתבע 1 הגיש תצהיר וחזר על האמור בהגנתו. לדבריו, בתחילת שנת 1991 פנו אליו התובעים בבקשה לתכנון ביתם וזאת לאחר שתכנן ופיקח על ביצוע שני בתים נוספים השייכים להוריו ואחיו של התובע. התובעים בחרו מבנה בית בדומה לבית שהנתבע בנה בבית בבית שאן בשינויים קלים, וכאמור הפתרון ההנדסי שניתן לתובעים מועתק ממבנה בבית שאן העומד יציב וללא בעיות. מדובר בבניין חד קומתי בו העומסים הם מינימאליים ויש יותר חשש להתרוממות מאשר לשקיעה. לטענתו ליווה את נתבע 3 עד שלב גמר השלד, וזמן מה לאחר השלמת עבודות השלד ובמועד שאינו ידוע לו התובעים, בעזרת נתבע 3, ביצעו עבודות שאינן קשורות לתכנון שבוצע על ידו, ללא קבלת ייעוץ הנדסי ממנו וללא ידיעתו ונוכחותו. הדבר הובא לידיעתו בדיעבד. העבודות כללו סגירה בין רצפת הבניין בהיקף החיצוני לקומת הקרקע סלון מטבח פינת אוכל וחדר הורים (להלן: "קיר המסד"). מדובר ביציקת חגורת בטון שהונחה ישירות על האדמה ללא הפרדה, ועל החגורה הנ"ל הונחו בלוקים שנלחצו בינה ובין חגורת הרצפה. בנוסף בחזית הבניין נבנתה גבעונת עם אדמה לצמחייה, ולשם כך נסגר החלל בבלוקים. עבודות אלו הן שגרמו לסדקים בקיר הסלון, המחיצה המפרידה בין חדר השינה של ההורים למטבח וסדקים קטנים אחרים, שכן נדרשת הפרדה של הבית מהקרקע וזאת נעשית ע"י דחיפת ארגזי פוליביד, ובמקרה הזה חגורת הבטון הונחה ישירות על הקרקע. בשל התרוממות קיר המסד, נוצרה התרוממות בין חדר ההורים למטבח שסדקה את המחיצות. הנתבע 1 השיב במספר הזדמנויות, לרבות במכתב מיום 26/5/96, כי מקור הסדקים הינו בסגירה לא מקצועית שנעשתה על ידי נתבע 3. בנוסף תיאר במכתב את הפתרון הפשוט של דחיפת ארגזי פוליביד מסביב ושחרור הלחץ מן הבית. עוד מסר כי בתוכניות ריצפת המרתף ורצפת הבית 02 ו-03 (סומן נ/3, נ/4) ניתן לראות בבירור בסימון של חתכים המיועדים לארגזי פוליביד שמהווים את ההפרדה הנחוצה מן הקרקע וכך אף נעשה. לדבריו בעת ביצוע חפירת היסודות בדק את סוג הקרקע וראה כי מדובר בקרקע דומה לקרקעות בתים אחרים שתכנן בסביבה, ולכן החליט על שיטת הביסוס ואורך הכלונסאות הנדרש תוך מודעות לכך שמדובר בקרקע חרסיתית. לא היה צורך בשינוי עומק היסודות המתוכנן, שכן הקרקע שנמצאה במקום התאימה לתחזיתו שהתבססה על שני בתים נוספים, והיכרות אישית עם תנאי הביסוס. עוד מסר כי החל משנת 1988 הוא משמש כמומחה לקרקע וביסוס. נתבע 1 טען כי לא יתכן שמקור הסדקים הוא עומקם של הכלונסאות, שכן בשני בתים סמוכים אותם תכנן אשר היו בעלי סוג קרקע דומה, לא נתגלתה כל בעיה וזאת למרות שעומקם נע בין 7 ל-11 מטר לכל כלונס. לדבריו, האדמה שנתגלתה בעומק של 10-12 מטר אינה טובה יותר לביסוס מזו שנתגלתה בעומק של 5-10 מטר, והראיה, שכלונס 17 ששקע וכביכול יצר סדק בחזית הונח בעומק של 11 מטר. עוד טען כי כל 8 הכלונסאות המרכזיים תוכננו לאורך של 11 מטר, כאשר בחלק מן הכלונסאות סטה הנתבע 3 מהוראותיו התכנוניות, ואף ביצע באופן לקוי היצרות או צפיפות פחותה של בטון במספר כלונסאות כדוגמת כלונס 12 ו-14. לטענתו, חדירת המים למקלט מקורה בביצוע לא נכון של עבודות האיטום על ידי הקבלן. הבידוד לא הותקן על פי הנחיותיו ולפי מפרטי הגא. לדבריו הוא פתר את הבעיה בהצלחה, ובעיית הגובה מקורה בבניה של ריצוף מוגבה על ידי התובע שניתן היה למנוע ע"י שימוש בבטון מוחלק או קרמיקה. בתצהיר משלים שהוגש מטעמו, מסר כי לא היה צורך להגדיל את מספר הכלונסאות בסלון לאור ההגדלה של שטח החדר, שכן ההבדל בבניה בין שני הבתים הוא חוזק הקורות והתקרה ולא כמות הכלונסאות. האדמה בבית ובבית שאן דומה ושיטת הביסוס זהה גם אם יש שינוי בתכונות, והעומסים בבית הם בסדר גודל קטן כשל בנין חד קומתי. הוא חזר ומסר כי קיר המסד לא נבנה במהלך עבודות השלד אלא במועד מאוחר יותר ולא ידוע, וכי הוא עומד על דעתו כי הסיבה לסדקים הינה הסגירה של הקיר. העובדה שהחגורה מתחת לבלוקים תפוסה בקוצים עם העמודים דיה להעביר לחץ לבנין גם אם ישנם מרווחים במקומות מסוימים. בניגוד להעדרם של ארגזי פוליביד בקיר המסד,הן ברצפה והן בקירות של קומת העמודים על פי תוכנית 02 יש סימון של ארגזי פוליביד והדבר אף יושם בפועל. כמו כן, הסדק הגדול ביותר נמצאה מול הגבעונת, ומעיד ששם לחץ הקרקע על הבית גדול יותר. לדבריו, הגיע לשטח עוד בטרם החלה היציקה ואישר שסוג הקרקע היא על פי המצופה ואז נמשכה העבודה, כאשר בתוכנית היסודות היו 18 כלונסאות חלקם באורך של 11 מטר וחלקם באורך 9 מטר. לא ניתן לקבוע כי עמוד מספר 17 שקע כתוצאה משבירת הקורה המחוברת אליו, שכן יכול להיות שהקורה התרוממה והעמוד נשאר תקוע. הוא דרש מבעל הבית ומהקבלן בעל-פה שהבטון יהיה מהסוג המתאים ובפועל השתמשו בפחות אך מכל מקום אין לכך השפעה. בחקירה הנגדית מסר נתבע 1 כי היכרותו עם נתבע 3 החלה בזמן בנית ביתו של אחיו של התובע, הוא לא המליץ לתובע לשכור את נתבע 3 כקבלן אך בעת שעבדו ביחד הייתה תקשורת טובה, כאשר התובע היה מעורב בכל הנעשה ולא נעשו דברים ללא ידיעתו. לדבריו הגיע לשטח בכל פעם שהוזמן על ידי נתבע 3 או התובע לבדוק ענייני קונסטרוקציה. לדבריו, התובע הזהיר אותו לעניין אורך הכלונסאות הנדרש בשל טיב האדמה והוא תכנן את הבית בהתאם ומתוך הכרת האדמה במקום. עוד מסר כי משנת 1988 הוא משמש כיועץ קרקע ולכן לא נזקק לבדיקה חיצונית. בשל היכרותו עם האדמה בבניית בתים בעבר ידע את סוג הקרקע ותכנן בהתאם. עוד מסר כי בחינה ויזואלית של הקרקע היא הבדיקה העיקרית ובמידת הצורך פונים למעבדה. לשאלה האם יש צורך בקדיחה בקרקע כדי לבדקה השיב, כי היה לו ניסיון עם בתים קודמים לרבות זה של אחיו של התובע, הוא ידע מהו סוג הקרקע, וכי שכבת הקרקע היא אחידה לכל העומק. עוד השיב כי יתכן שיש שוני גם בין קרקעות סמוכות אך האינפורמציה הייתה מספקת כדי לתכנן את היסודות. כמו כן, בשלב יציקת הכלונסאות נעשית בדיקה נוספת ובמידת הצורך משנים את אורך הכלונסאות עומקם וגודלם. כל נושא הקרקע הוא הערכות ואין תשובות מדויקות, יש מקדמי בטחון שהוא יישם בבניה של הבית. לדבריו התובע לא התלונן בפניו על סדקים בבתים אחרים ודיבר באופן כללי על הבעיה במושב. כאשר הגדיל את הסלון בבית לעומת הסלון בבית שאן ללא הוספת חיזוקים היה מדובר בתוכנית אחרת, ולמרות שהארכיטקטורה זהה העומקים, הקונסטרוקציה והמשקלים היו שונים בין הבתים, אך אכן מדובר באותו מספר כלונסאות בשני הבתים. עוד מסר כי למרות ההבדלים בין אדמות חרסיתיות מבחינת צבע ואחוז תפיחה, בשתי האדמות התוצאה היא אותה שיטת ביסוס. וכי לא נמצא כי האדמה במושב צרופה רטובה יותר מהאדמה בבית שאן. הנתבע 1 טען כי בבוקר הנחת הכלונסאות התובע הזמין אותו מוקדם, אך הוא מסר שיגיע לאחר שיקדחו מספר כלונסאות כדי לבדוק את המצב. לדבריו כאשר הגיע למקום עדין לא היו כלונסאות יצוקים אלא רק מספר כלונסאות חפורים, ונתבע 3 המתין עד לקבלת האישור ממנו להכניס את הברזל ולצקת. הוא בדק את הקשירה של הכלובים אך לא זכר אם בדק את אורכם של הברזלים, אך לדבריו הוא בודק באופן שגרתי האם כל עמוד הוכנס למקום המתאים. היציקה לבור נעשתה ע"י שפיכה מהמיקסר לתוך הבור תוך הידוק וניעור, ובנוסף הוכנס לוח עץ של 4 מטר. אין חובה שהברזל יגיע עד סוף הבורות אלא די בעומק של 60%-70% . משנשאל לגבי הבטון בו השתמשו השיב כי הוא מסר לנתבע 3 בעל פה כי הבטון בתוך הכלונסאות צריך להיות 330 B והתברר לאחר מכן כי הבטון היה רק 200B . בתכנון לא מופיע המספר 300 B אך מכל מקום גם החוזק של 200 B הוא מספק והדרישה כיום היא ל-300 B שניתן לרכוש באותו מחיר אך הוא יותר חזק. הוא לא דרש שימוש בוויברטור , אך בכל אתר בנייה צריך להימצא אחד. משנשאל לגבי עומק כלוב הזיון ביחס לכלוב הכלונס, השיב כי כל יועץ קרקע נותן הנחיות שונות והוא פעל בהתאם. הוא הניח את הברזל במקום הנכון ובכמות המספקת,וכאמור לא היה צורך בבדיקה נוספת של הקרקע. לגבי הסגירה של קיר המסד טען כי הגבהים בבנייה נקבעו ביחד עם התובע , התובע ידע מהו הגובה של החלל מתחת לרצפת הסלון, וגם אם ביקש להגביהו בשלב התכנון, בפועל כאשר החלו בבנייה ויתר על הרעיון. את החלל שנותר התובע לא ביקש ממנו לסוגרו, והדבר נעשה לאחר סיום העבודה. בתשובה לשאלה על תוכנית רצפת העמודים השיב כי עניין ההפרדה מצוין , בחתך 4X4 כאשר במקום המציין קווי הפרדה מדובר בארגזי פוליביד שמשמעותם הפרדה בין הרצפה לקרקע. החץ המפנה לקורה מעיד על הכנסת ארגזי פוליביד ברצפת קומת העמודים המסומנת כמינוס (-). בנוסף לשיטת ההפרדה של ארגזי פוליביד ניתן להשתמש בשיטת הטפסנות שאכן יושמה בתוכנית (סומן נ/4) לגבי רצפת הסלון שסומנה 00. לדבריו,כל קבלן יודע שבשטח עם גובה מסוים עושים טפסנות, וככל שהרצפה קרובה לקרקע משתמשים בארגזי פוליביד. כאמור,הסגירה נעשתה על קורת בטון וקוצי ברזל לעמודים ,כאשר כל החלק של הרצפה המסומנת 00 סגור והסדקים הגדולים הם בסלון בחזית הבית ובין חדר ההורים לסלון, כתוצאה מלחץ של הבלוקים על הבית, כך שהקורה המחברת את שני העמודים התרוממה. למרות החללים בין הרצפה לבלוקים, הקורה באה במגע ישיר עם הקרקע ולכן אין פתרון לבעיית התפיחה. לדבריו, בתמונות שצולמו בפנים ניתן לראות קורת בטון מונחת על הקרקע ישירות, כאשר באמצע עמוד בטון אנכי ושנים וחצי נתמכים של בלוקים. ניתן לראות צנרת גמישה העוברת בין הבלוק השוכב לבין קורות הקשר, ויתכן כי במקומות בהם אין רווח מדובר בטיח וצבע שנעשה מבחוץ. אין אפשרות מדעית לדעת אם הייתה שקיעה או התרוממות שכן אין תיעוד למצב קודם ומדובר בדיון תיאורטי. עבודות הגינון שבוצעו בחזית השפיעו על הסדקים בחזית. בתוכנית אין התייחסות לגינון ולמרחק הנדרש לשתול אותה, אך יש למנוע לחץ מתחת למבנה ופה חזית הסגירה נעשתה על-ידי האבנים של המסלעה שהוקמה שלחוצים מתחת לקורה. כדי למנוע רטיבות שגורמת לאדמה לתפוח היה צריך להניח ארגזי פוליביד בין הבית לגינה. הנתבע טען כי יש שוני בין תוכניות הקונסטרוקציה לביצוע העבודה בפועל. למשל, תוכנית המקלט כללה רצפה ומדרגות מתחת לרצפה תוך השמת בידוד ובניית הקירות הממשיכים למפלס השני על המדרגות. בפועל נוצקה רצפה ומדרגות בין שני קירות, כך שהמים נכנסו בין המדרגות לקירות בניגוד לתוכנית המקורית. לדבריו אין בעיה מבחינת קונסטרוקציה לבנות חלק אחד של הבית מתחת לבית אך יכולה להיווצר בעיה מבחינת רטיבות שניתן למנוע על-ידי הפרדה כגון ארגזי הפוליביד. הנתבע לא זכר אם היה במקום בזמן בניית הקירות, מסר כי הוא אמור להיות נוכח בכל שלב, אך מגיע רק אם הוזמן, אך הוא ראה ארגזים מונחים מתחת לבניין ווידא שלפני היציקה יוכנסו ארגזי פוליביד. הוא נכח במקום בעת יציקת רצפת המקלט ורצפת קומת הביניים, כמו גם ביציקת המישור המשופע, אך לא נכח בזמן יציקת הקורות התוחמות את המדרגות המובילות למקלט. הפתרון לרטיבות במקלט כלל שימוש באמבטיה הפוכה שכללה בניית בלוקים, והקטינה את המקלט ב-10 ס"מ. כאשר עם התוספת של הרצפה היצוקה הגובה כיום עומד על 1.87 מטר. ניתן היה להשתמש בריצוף דק יותר כגון קרמיקה, אך הוא לא התערב ורק פתר את בעיית איטום המקלט. הנתבע אישר כי על פי התקנים המקלט כולו אמור להיות עשוי מבטון , אך היה שימוש בבלוקים, שיכולים להוות סכנה בעת פיצוץ. כן אישר שיתכן שגם לאחר האיטום הברזלים בקירות המקלט סופגים מים ויש בהם חלודה. בחקירה חוזרת מסר, כי כדי לקבוע אם עמוד שקע צריך להיות נתון התחלתי, כאשר לאחר שנה מודדים בשנית לפי העצם הקבוע. בתוכנית (סומן נ/4) אין אזכור לקיר המסד שנבנה וניתן לראות שבין עמוד 16 ל-17 נבנתה המסלעה. לפני שהכניסו את המסלעה הייתה קורת רצפה שמופיעה בתשריט ומסומנת 1.1. המסלעה מגיעה בגובה עד לתחתית הקורה שהיא הרצפה של הסלון, כאשר אורך המסלעה כארבעה מטר והרוחב שלה הוא מטר ועשרים. האורך המצטבר של קיר המסד הוא בסביבות 20 מטרה כולל המסלעה שאורכה כ-4 מטר. המחיר לארגז פוליביד הוא כ-17 ₪ למטר. תוכניות מקוריות עם כתב יד מקורי לא נשארו כי זה נכתב בעפרון ונמחק. הנתבע 3 הגיש תצהיר וחזר על האמור בהגנתו. לדבריו, הוא משמש כקבלן בנין למעלה משלושים שנה. וקבלן שלד עצמאי משנת 1982. את נתבע 1 הכיר במהלך עבודות הבניה בביתו של אחיו של התובע. בחודש מרץ בשנת 1991 פנה אליו התובע ומסר לו כי נתבע 1 המליץ עליו כקבלן השלד בבית המתוכנן. לדבריו הוא החל בביצוע העבודות במאי 1991 לאחר שקיבל מהתובע את תוכנית היסודות שכללה 18 כלונסאות מחולקים למידות שונות. 8 מהכלונסאות היו בגודל של 11 מטר ו-10 באורך של 9 מטר. ביום יציקת היסודות הוזמנה מכונת קידוח ,נתבע 1 הגיע למקום התבונן באדמה שהוצאה מן הבורות ואישר את הכנסת הכלונסאות ויציקת הבטון לכלונסאות. הביצוע נעשה ע"י קידוח שורה אחת של בורות בכל פעם, השחלת הכלונסאות ויציקת הבטון. עוד מסר כי נתבע 1 נכח בשלב יציקת תקרה עליונה, בדק את העבודה ואישר אותה, ואז בעקבות שיחה עם התובע החליטו לבצע סגירה של החלל שבין קרקע טבעית לבין רצפת הבית, שכן התובע מסר להם כי הנתבע 1 אינו רוצה שהחלל ישמש לכניסת חיות.התובע ונתבע 1 קראו לו והורו לו לבצע את העבודה תוך כדי קבלת הוראות מנתבע 1 לקדוח בין עמוד לעמוד ברזל תחתון, כדי לעשות חגורה יצוקה תחתונה ועליה לבנות את כל הבלוקים שנשארו בשטח. הוא בנה בהתאם להנחיות כאשר שורת הבלוקים לא הגיעה עד לרצפה היצוקה, ונוצר רווח של 4-5 ס"מ. כאשר השלד כוסה בטיח במועד מאוחר יותר, הטייח סגר מבחוץ את הרווח. באשר לאיטום המקלט, צירף נתבע 3 תצהיר מטעמו של אחמד בן מוחמד סאלח שם הוא מצהיר כי נתבע 3 הפנה אותו במהלך יוני 1991 לתובע, זה מסר לו את חבית הזפת, הקלקר ופח הפלינקוט, הצביע לו על מקום הבערת האש עם העצים ובסוף היום שילם לו את שכרו. הוא מרח שכבה אחת של פלינקוט ושתי שכבות של זפת, ולאחר מכן הדביק את הקלקר על הזפת החם. בחקירה הנגדית מסר כי לא קיבל כל הנחיות לגבי איטום בבית, שכן הוא קבלן שלד בלבד. בתוכניות עצמן לא היו הוראות לאיטום. לדבריו המקלט נבנה בחלקים שכן קודם יש צורך בבניית קירות שיתמכו ברצפות המפלסים וצריך קודם לסיים את הקומה שסומנה במינוס(-). המקלט אכן נחפר באדמה. בניית השלד נעשתה מבטון ועל פי הוראות נתבע 1, כאשר לפני יציקת הברזל נתבע 1 בדק אותו. לאחר היציקה היה צורך לאטום , ועל-פי בקשת התובע הוא הזמין זפת. הוא קיבל הוראות מנתבע 1 לגבי הזיפות ומסר אותן לזפת. הוא נכח בשטח בזמן הזיפות, ולאחר כ-8 שעות עבודה סיים הזפת וקיבל שכרו ישירות מהתובע. לגבי זיפות המקלט, לא זכר מי דיבר באותו בוקר עם הזפת, אך הוא היה נוכח במקום. לדבריו קיבל את ההנחיות לאיטום מנתבע 1 בנוכחות התובע, והוא המליץ על פועל שיבצע את האיטום כי זה מה שנתבע 1 והתובע הסכימו ביניהם. לדבריו נתבע 1 נתן את ההוראות לבניית הבית. התובע ביקש להגביה את הבית אך נתבע 1 השיב לו כי לא ניתן להגביה מעבר לגובה הקיים כיום. הוא בנה את תוספת הבלוקים בקומת המסד לאחר שהתייעץ עם נתבע 1. נתבע 1 הורה לו לצקת קורת מינימום של 30 ס"מ, להכניס קוצים לעמודים, להתאים לבלוקים שנותרו בשטח ולהותיר מרווח של 3-4 ס"מ בין התקרה לבלוק ולא למלא את המרווח במלט. כקבלן, הוא נתקל פעמים רבות בארגזי פוליביד והיה מודע כי מטרתם לבודד את חלקי המבנה מקרקע נודדת, אך לא היה מודע לעלותם. בבניית חגורת הבטון לא נאמר לו כי יש צורך בהנחת ארגזי פוליביד, והוא לא הניח אותם שכן הבין מנתבע 1 שהרווח שנותר בין התקרה לבלוק ימנע במידת הצורך הרמה של הרצפה כתוצאה מאדמה תופחת. הוא אישר כי הקורה קשורה לעמודים וכי הוא מיוזמתו לא עורר את השאלה האם יש להשתמש בארגזי הפוליביד. הוא הניח את ארגזי הפוליביד על פי התוכנית של הקבלן בכל מקום שבו הדבר נקבע בתוכנית. בתשובה לשאלה האם יתכן שנתבע 1 שהשתמש לאורך כל הבנייה בארגזי פוליביד לא ייתן הוראה להשתמש בהם בבניית קיר המסד , השיב כי זה הגיוני. כל ההוראות המקצועיות שקיבל היו מנתבע 1. למיטב זכרונו נתבע 1 היה בשטח בזמן יציקת העמודים, הגיע בסביבות השעה 11:00 , הרים את האדמה והסתכל עליה ביד, ואישר לו להמשיך לפעול כפי שרשום בתוכניות. כאשר יצק את העמודים בדק עם רולקטה אם הגיע לעומק הדרוש. 5. חוות הדעת הצדדים הגישו חוות דעת מטעמם ובית המשפט מינה את המומחה פורת אביגדור שהגיש את חוות דעתו בתאריך 3/6/99 בצירוף בדיקה סונית של הקרקע ודו"ח ביסוס. מינויו בוטל ובמקומו מונה המומחה מר יעקב מרזוק (להלן: "המומחה") שהגיש חוות דעתו (להלן:"חוות הדעת") בתאריך 29/3/01, ואשר הסתמך בממצאיו על הבדיקה הסונית ובדיקת בסוס הקרקע. המומחה בחוות דעתו קבע כי האזור בו נמצא הבית ידוע ומוכר בבעיות הקשורות לסוג הקרקע שבו, וכי מספר פעמים נדרש לחזק מבנים באזור. מברור עם הנתבע בוצעה עטיפה ובידוד הקטע העליון של הכלונסאות למניעת העברת כוחות חיכוך מתפיחת הקרקע העלולים לשלוף את הכלונס. מתוך קריאת תוכניות הקונסטרוקציה לא אותרו אלמנטים מיוחדים של הגדלת קשיחות המבנה כגון זיון מיוחד בעמודים, קורות חגורות וכו'. כמו כן קיימים פתחים וחלונות גדולים שמחלישים את המבנה. מהתרשמות ויזואלית וכללית נראה שהבניין קל בשל הפתחים הגדולים במיוחד בקומת הסלון והמטבח. עוד נקבע בחוות הדעת, כי מרכיבים רבים המועלים כטענה ע"י הדיירים מהווים למעשה בלאי סביר לאור תקופת 10 שנים שהבית נמצא בשימוש. באשר לבניית קיר המסד קבע המומחה כי נבנו קורות יסוד היקפיות שהונחו על הקרקע ללא הפרדה. הפרדה זו דרושה להקטין את שטחי המגע בין חלקי המבנה לאדמה העובדת כדי למנוע נזקים וסדקים הנובעים מתפיחת הקרקע . אמצעי ההפרדה מופיע בתוכנית הבנייה מתחת לקורות. סגירת הקיר כאמור גרמה לרטיבות גבוהה בחלק מהשטח בעוד חלק אחר יבש וסדוק. בחוות דעתו קבע כי נראה שהבניין עבר אירוע תזוזתי גלובלי בצורה שרואים סדקים. אין אפשרות לקבוע מקורו של כל סדק שכן חלה רדיסריבוציה של הכוחות הפנימיים בבנין שגרמה לתזוזות ושקיעות דיפרנציאליות וסדקים בשלד הבניין. בחוות הדעת פורטו הסדקים הקיימים בבית כאשר חלקם מתאימים לשקיעה או התרוממות של הקורה, חלקם תולדה של אי ביצוע חיבור משונן בין קירות בנייה ועמודי בטון, חלקם ללא וודאות למקורם וחלקם בלאי סביר וצפוי לבית חדש. התקן אינו מחייב, אך ביצוע חיבור משונן כאמור היה צריך להיעשות לאור חוסר הוודאות בהתנהגות הקרקע. ביצוען היה מקשיח את המבנה ומגדיל את מקדם ההתנהגות של הבניין. ממערב לעמוד 1 קיים סדק אופקי הפתרונות המוצעים בחוות הדעת: פתיחת פתחי אוורור בקומת המסד שנסגרה בבלוקים כולל חלונות מרושתים. פינוי החרסית מתחת למבנה והחלפתה בשכבת כורכר עם שיפועי ניקוז כלפי חוץ. הרחקת הצמחיה הצמודה לקירות הבניין למרחק של מעל למטר. שיפור ושינוי שיפועי הקרקע. הקשחת קירות המבנה על ידי דריכת הקירות. ביצוע תיקוני טיט וצבע בקירות פנימיים וחיצוניים. פיצוי כספי חד פעמי עקב הקטנת המקלט. תיקון הגג והוספת מרזב חיצוני נוסף. לאחר התיקונים המוצעים אין להצביע על ירידת ערך הנכס. המומחה העריך את סך כל עלות התיקונים ב- 116,795 ₪. וקבע כי יש להתיר לנתבעים לבצע את התיקונים בעצמם תוך השגחה ופיקוח הנדסי מתאים. המומחה העיד כי חוות הדעת שלו נעשתה על-פי ממצאים בשטח ולא על סמך קביעות של כל מומחה אחר. קיבל הרבה חומר, לא מצא לנכון שיש טעם בבדיקת קרקע וערך חוות דעתו על-פי הממצאים בשטח. 6. ניתוח העדויות בדיקת הקרקע ויציקת הכלונסאות אין מחלוקת כי הנתבע 1 לא ביצע בדיקת מעבדה לקביעת סוג הביסוס המתאים. הנתבע העיד כי לאור ניסיונו הקודם בתכנון בתים באזור והעובדה כי הוא משמש גם כמומחה לקרקע וביסוס ,לא נזקק לבדיקת מעבדה . בנוסף במהלך חפירת היסודות הגיע למקום, ולאחר בחינה של האדמה קבע כי אין צורך בשינוי עומק היסודות המתוכנן וכי ניתן להמשיך ביציקת הכלונסאות. ואולם מסר כי יישנה אפשרות שיתכנו הבדלים בקרקע גם בין קרקעות סמוכות. בעדותו מסר נתבע 1 כי הוא נתן הוראה שהבטון בתוך הכלונסאות יהיה 300 B אך לאחר-מכן התברר שנעשה שימוש ב- 200B , אך לדבריו לא ציין זאת בתוכניות אלא מסר בעל-פה. (עמ' 41 ש' 15-18) נתבע 3 העיד כי הנתבע היה במקום, הרים את האדמה ובחן אותה ואישר להמשיך בקידוחים. לגרסת התובע שנתמכה בעדותו של הנתבע, הוא פנה לנתבע וביקש ממנו להאריך את עומקם של הכלונסאות מכפי שהיו בבתים של אחיו והוריו שתוכננו אף הם ע"י הנתבע, בשל אופייה הבעייתי של האדמה, ואכן הנתבע האריך את עומקם של הכלונסאות. לגרסתו של התובע הוא היה מודע לבעייתיות באזור וכי בבתים באזור השתמשו בכלונסאות בעומק 12 מטר בעוד שהנתבע תכנן בביתם של הוריו כלונסאות בעומקים 7-8 מטר. עוד טען כי לו היה מודע לסדקים שייווצרו בבתים של אחיו והוריו לא היה שוכר את שירותו של הנתבע, אך לא צירף כל תצהיר מטעמם או מסמך כלשהו המעיד על מצב הסדקים ולפיכך לא הוכחה טענתו. המומחה העיד כי בהסתמך על הממצאים בשטח וללא בדיקת הקרקע מדובר בקרקע מסוג חרסיתית, קרקע בעייתית שיש להקפיד בה יותר כדי לקבל תמונת מצב ודאית לגבי סוג הקרקע. ובמקרה הזה היה מקום לבדיקה בעומק של 15 מטר. עוד העיד כי האדמה החרסיתית בבית שאן אינה דומה לזו במושב צרופה ויתכן שהן שנבדלות באחוז החומר הדקיק באדמה. ( עמ' 56 ש' 4) לדבריו אישר כי מהנדס המכיר את הקרקע יכול להחליט בבדיקה ויזואלית מהו סוג הביסוס המתאים. המומחה מסר כי בבניינים מסובכים ובמקום בו ישנן קרקעות בלתי ודאיות נדרשת בדיקה של החומר שהוצא מהבור, אך אם לא צפויים שינויים דרסטיים בקרקע לא משתמשים במעבדה . בניגוד לבנין שמי תהום יחייב בדיקה בוילות לא צריך לשלוח למעבדה. לדעת המומחה כאשר נמצאת רטיבות גדולה של 41% בעומק 8 מטר בקרקע חרסתית בעלת רטיבות גבוהה ובעלת שיעור תפיחה גבוה,(כפי שנקבע בדו"ח של אברהם אביגור 1/5/99 שצורף לחוות דעת של המומחה פורת ושהמומחה הסתמך עליו במתן חוות דעתו), היה מקום להוסיף עוד אלמנטים להקשחת המבנה למנוע התעוררות של סדקים. (עמ' 77 ש' 23-31) לדבריו לא ניתן לדעת אם הייתה עליה או שקיעה של העמוד משום שאין נקודת ייחיוס ראשונית, מישהו היה צריך לעשות קו אופקי קבוע ולסמנו, וממנו לבדוק. היום לא ניתן לדעת זאת וזה יכול להיות מושפע מלחות. אני רואה לקבל את עדותו של המומחה לפיה טעה בחישוב הראשוני של משקל הבית ובבדיקה חוזרת בהסתמך על ממצאי הנתבע מצא כי משקל הבית מעל 400 טון. המומחה פירט את אופן חישוב המשקל על פי המרכיבים אותם מסר לו הנתבע והעיד כי מעיון בתוכניות בפעם הראשונה לא כלל את משקל הגג. מעדות המומחה עולה כי בקרקע מסוג זה יש להעמיס על כל כלונס לפחות 15 טון משקל כולל משקל הכלונס, וזאת בשל כוחות השליפה הפועלים במקום. לפיכך מדובר במשקל של כ-400 טון המחולק על פני 18 כלונסאות ועומד בתקן. בעדותו מסר המומחה כי לא ניתן לקבוע קשר בין אורך הכלונס לשקיעתו. וכי המטרה היא להגיע עם הקצה לקרקע חול יציבה. אמנם דו"ח הביסוס הראה כי עד לעומק של 12 מ' לא נמצאו מי תהום, אך ככל שהכלונס עמוק יותר במסגרת אותה שכבת קרקע, הוא תורם יותר ליציבות. (עמ' 57 ש' 14-18) כן קבע בחוות דעתו שעטיפה ובידוד של החלק העליון בכלונס הוא אמצעי מקובל הגורם לקרקע התופחת להחליק על הכלונס ולהקטין את כוחות החיתוך, ומברור שנעשה עם הנתבע הדבר בוצע. המומחה העיד שהבית קל ביחס לבית דומה עם פחות חללים, חלונות ופתחים המחלישים את הקשיחות שלו (עמ' 76 ש' 13-15), אך שמרכיב זה אינו נבחן על-פי התקן. עוד אישר שהפתחים הגדולים בבית פוגעים באיכות המבנה וביציבות המרחבית שלו. אך אי אפשר לקבוע חד משמעית שגם הסדקים האופקיים נגרמו מהפתחים או מתזוזת הבית. ויתכן שהאירוע התזזיתי בבניין יגרום להעברת כוחות אנכיים בבניין, גם אופקיים. (עמ' 68 ש' 21-25) 7. קיר המסד לעניין בנית קיר המסד אני רואה להעדיף את גרסת הנתבע על פני גרסת התובע ונתבע 3. מהימנה עלי גרסתו של הנתבע כי לא נתן כל הוראה תכנונית בעל-פה או בכתב לבניית הקיר. והבנייה נעשתה ביוזמת התובע תוך מתן הוראות לנתבע 3. עוד בתצהירו טען הנתבע כי התריע במכתבו מיום 26/5/96 על הקיר שנבנה ללא ידיעתו כמקור לסדקים, ובתצהירו המשלים אף מסר כי בתוכניות הבנייה מוזכר השימוש בארגזי פוליביד, וכי גם אם ישנם מרווחים בין החגורה שנבנתה לתקרת הרצפה הרי שהיא עדין מקור הסדקים. הן בכתב התביעה והן בתצהירו הראשון של התובע לא מוזכר כלל נושא הבנייה של קיר המסד. רק בתצהיר המשלים, שהוגש לאחר קבלת תצהירו של הנתבע, מוזכר בפעם הראשונה הטיעון לפיו הנתבע הנחה בעל-פה את נתבע 3 לבנות את הקיר עוד בשלב בניית השלד. אף לגרסתו של התובע ביום 26/5/96 שלח הנתבע מכתב בו הוא מתריע על כך שקיר הסגירה הוא המקור לסדקים וכי הפתרון מונח בדחיפת ארגזי פוליביד כדי ליצור חציצה בין הקיר לקרקע. (עמ' 33 ש' 3-7) כן העיד התובע כי בניית הקיר לא הופיעה בתוכניות הבנייה וכי בעת מתן תצהירו היה מודע למכתבו של הנתבע כאמור לעיל. אמנם לגרסתו של נתבע 3 עוד בשלב יציקת התקרה העליונה החליט הנתבע, וזאת בעקבות שיחה עם התובע, לסגור את החלל עם חגורה יצוקה תחתונה עליה נבנו בלוקים, והנחה את נתבע 3 כיצד יש לבצע את העבודה. ואולם משנשאל בחקירה הנגדית, מסר כי הוא ידע מהם ארגזי "פוליביד" וחשיבות השימוש בהם, אך לא עורר את השאלה כאשר קיבל מהנתבע הוראה בעל-פה לבנות קיר ללא ארגזים כאמור. זאת ועוד, לגרסתו של נתבע 3, נתבע 1 פרט בתוכניותיו את השימוש בארגזי הפוליביד והוא פעל ליישם זאת במהלך הבנייה, אך בתכנון בניית הקיר הסתפק בכך שנתבע 1 מסר לו כי הרווח שנותר בין הבלוקים לתקרה מהווים הפרדה מספקת .(עמ' 84 ש' 1-4, 15-24 עמ' 81 ש' 4-6) אני רואה לנכון לקבל את גרסתו של הנתבע לפיה עלותו הנמוכה של ארגז "פוליביד", במיוחד לאור הצהרותיו של התובע כי הוא אינו רוצה לחסוך בכסף בכל הקשור לבניית הבית, לא מצדיקה תכנון לקוי של קיר המסד. אשר לתוצאות בניית הקיר אני רואה לקבל את חוות דעתו של המומחה כי אדמה חרסית הבאה במגע עם המים תופחת וכי המלצות התקן הן להפריד את הרצפה התחתונה הבאה במגע עם האדמה באמצעות ארגזי מילוי גמישים-ארגזי "פוליביד". גם בבית זה היה צורך להשתמש באמצעי הפרדה כאמור, והוא קבע כי הנתבע אכן בחר בפתרון זה בתוכניותיו (סומן נ/3, נ/4) וכי מקריאת התוכנית עולה כי הנתבע היה מודע לצורך בארגזי פוליביד למניעת מגע של רצפת הבית עם האדמה. (עמ' 71 ש' 7-9) מחד גיסא העיד המומחה כי תכולת הרטיבות מתחת לבית מאוד גבוהה, לא שווה ולא אחידה. כך שחלק אחד נמצא רטוב וחלק שני מאוד יבש והדבר גורם לתזוזות הדיפרנציאליות של הכלונסאות.(עמ' 71 ש' 22-26) עוד אישר כי הקיר נבנה בכל הכניסה המוגבהת ולא מתחת לכל הבניין ולהערכתו כתוצאה מהסגירה של החומה הקרקע מתחת לבניין לא התאווררה ולא ניתנת להתייבשות בצורה אחידה, והדבר גורם לשקיעות ותפיחה דיפרנציאלית של הקרקע. קיר המסד תפוס לעמודים ויתכן שחלק מן הקרקע התופחת הרים את קורת המסד בין העמודים, הכוחות מהקרקע עוברים אל הקורה וממנה אל העמודים, בצד והם לוחצים את הבית למעלה. (עמ' 72 ש' 8-16) . מאידך גיסא לא ידע לומר האם הבלוקים שהוצבו גרמו להתרוממות המבנה, הוא לא ראה התרוממות של הרצפה, ואף נמצא מקום בו יתכן כי הייתה שקיעה ולא התרוממות. (עמ' 59 ש' 6-15) וכן העיד המומחה בחקירתו כי קיים רווח בין הבלוק לקורה הנושאת של הרצפה בקומת 00, וכי במידה והקורה אכן מפעילה לחצים אנכיים הרווח שקיים יגדל כאשר האדמה תופחת ויקטן לאחר שהיא מתייבשת, וכתוצאה מכך נוצר סדק שניתן לראותו מבחוץ. לדבריו אם ברווח ישנם צינורות של גז ומים, ובהנחה שהצינור עובר דרך הקיר, יתכן כי בשנים הראשונות הם ימעכו. (עמ' 76 ש' 1-6) גם אם ישנו רווח בין הבלוקים לרצפה, העברת הכוחות נעשית גם דרך הקורות, העמודים והבלוקים בשל חיבור של חומר המליטה. (עמ' 78 ש' 7-1) עוד העיד כי הוא אינו יכול לענות בצורה חד משמעית האם ישנו קשר ישיר בין נקודות החיבור של קיר המסד לבין סדקים שהיו באותם הקירות, או קשר בין העמודים לסדקים, אך הסבירות הגדולה יותר היא של שניהם. בהעדר נקודת בסיס לא ניתן לומר האם הייתה התרוממות או שקיעה. והוא אינו יכול לשלול או לאשר, האם בהעדר הקיר הייתה נגרמת התגובה הגלובלית שהביאה ליצירת הסדקים. (עמ' 78 ש' 13-16, עמ' 79 ש '2-7) 8. מקור היווצרות הסדקים בחוות דעתו של המומחה מסר כי מהתרשמות ויזואלית הבית עבר אירוע תזזיתי ונוצרו סדקים אלכסונים, אנכיים ואופקיים. לא ניתן לקבוע מקורו וסיבותיו של כל סדק, וזאת בשל רדיסריבוציה של הכוחות הפנימיים בבניין. בחוות דעתו ציין מספר סדקים בולטים כגון סדק אלכסוני שהוא תולדה של שקיעה או התרוממות של קורת מסד ביו העמודים 16-17, וכן הימצאותו של חלון גדול מאוד המחליש את הקיר. קיר זה אמור היה להבנות מבטון מזוין. סדקים נימיים מעל קורות 2 ו-3 ובין עמודים 15-18 שהם סדקים סבירים בבנייה חדשה, וכי נהוג לתקנם בתום תקופת הבדק והם אינם חוזרים. עוד קבע כי חלק מהסדקים הם תולדה של אי ביצוע חיבור משונן בין קירות בנייה ועמודי בטון, ולחלק מהסדקים לא ניתן לקבוע מקורם. המומחה סיכם כי יתכן שבתמונה הכוללת הצמחייה בצמוד לקיר המבנה, קיר מסד שגרם לשינוי דיפרנציאלי בקרקע, ובעיית הניקוז, גרמו לאיזושהי תזוזה גלובלית. אך אי אפשר לקבוע בדיוק מהי הסיבה. (עמ' 74 ש' 3-7) בחקירתו הנגדית מסר כי מתוך השוואה לממצאים בשטח ולתמונות שצולמו 5 ו-10 שנים לפני כן לא נמצא הבדל משמעותי בעובי הסדקים, אורכם ואופיים ומכאן יש להסיק כי הסדקים התרסנו. באם הסדקים לא היו מתרסנים ניתן היה לראות הבדלים אף לאחר תקופה של שנתיים. (עמ' 63 ש' 1-5) הוא אף חזר על הדברים בעת ביקורו בשטח עם המומחים השונים, וציין לא עלתה כל התנגדות לממצאיו. לגבי הסדקים בקירות השונים, יתכן שתזוזה בקירות מסוימים גרמה להשפעה על קירות אחרים , וזאת לאור עקרון פילוג הכוחות בבניין שמשפיעים על קיר זה או אחר, ובעקבותיו על סדק זה או אחר אך לא בצורה מהותית שיכולה לערער את הקיר או את יציבותו, ובוודאי שלא את הבניין כולו. מומחיותו מאפשרת לו לאבחן מהם סדקים מהותיים. (עמ' 62 ש' 10-15) 9. המקלט אין מחלוקת בין הצדדים כי עם סיום בנית המקלט ולאחר עונת הגשמים הוצף המקלט במים. התובעים פנו לנתבעים ונתבע 1 הציע פתרון לבעיית המקלט ע"י יציקה חדשה על היציקה הקיימת. פתרון שבסופו של דבר הקטין את שטחו של המקלט. התובעים טענו כי בחרו בפתרון של הנתבע על-פני פתרונות אחרים בשל רצונם להטיל עליו את האחריות, העלות הנמוכה של התיקון שהוצע, והעדר הבנה לגבי משמעות התיקון. לטענתם חדירת המים נבעה מתכנון לקוי של המקלט, וגם לאחר התיקון שבוצע אין הם יכולים להשתמש במקלט. הנתבע לא הסביר להם את תוצאות התיקון שמשמעם הנמכת המקלט, ולא ייעץ להם כיצד ניתן לפתור את בעיית הגובה. הנתבע 1 מסר כי הוא נכח במקום בעת יציקת רצפת המקלט, אך לא נכח בזמן יציקת הקורות התוחמות את המדרגות. לטענתו הנתבע 3 פעל בניגוד לתוכניות וגרם לליקויים שנמצאו במקלט. לעניין הפתרון שהוצע, מדובר באמבטיה הפוכה שכללה בניית בלוקים והקטינה את גובה המקלט ב-10 ס"מ. לדבריו ניתן היה לצמצם את גובה הרצפה היצוקה לו היו התובעים משתמשים בריצוף דק יותר כגון קרמיקה. אך הוא לא מצא לנכון להתערב ורק פתר את בעיית האיטום במקלט. הנתבע 1 אישר כי מקלט תקין בנוי כולו מבטון מזוין על פי תקנות הג"א, וכי המקלט שתכנן וכלל שימוש בבלוקים , אינו תקין ויכול להוות סכנה בעת הפיצוץ. נתבע 3 מסר כי בהוראות שנתן הנתבע לא היו כל הוראות איטום, הוא קבלן שלד ולכן לא קיבל הוראות לאטום את המקלט. בניית השלד נעשתה מבטון ועל פי הוראות נתבע 1, כאשר לפני יציקת הברזל נתבע 1 בדק אותו. לאחר היציקה היה צורך לאטום את המקלט, ועל פי בקשת התובע הוא הזמין זפת לביצוע העבודה, מסר לו את ההוראות של נתבע 1 לגבי הזיפות. לאחר שהזפת סיים את עבודתו התובע שילם לו את שכרו. הזפת לא היה אחד מעובדיו, והקשר שלו לזיפות המקלט הסתכם ביצירת קשר בין הזפת לתובע. בחקירה הנגדית לא זכר מי נתן את ההוראות לזפת, אך הוא היה נוכח במקום. לדבריו ההוראות בתוכנית לבנות מקלט לפי המפרט של הג"א אינו שייך אליו. נתבע 1 לא ביקש ממנו להביא קבלן איטום אלא רק פועל שיודע לאטום. המקלט קטן ונמוך יותר ממה שתוכנן בתחילה. איטום פנימי של בלוקים וחומרים הוא פתרון מקובל ושכיח אך פחות טוב מהמקור. בתשובה לשאלות ההבהרה של הנתבע מסר, כי המעקב הנדרש לאחר התיקון ולאחר מספר שנים נעשה ע"י הדיירים עצמם. ניתן לקבוע כי המעקב יתבצע ע"י הנתבע, ומכל מקום מדובר בעלויות תיקון נמוכות. אין כל מניעה להשתמש במקלט כמקלט. המומחה העיד, כי נאמר לו שהמקלט הוצף ובוצע שם איטום פנימי בדרך של בלוקים וחומרים, וכיום המקלט קטן ונמוך ממה שתוכנן. הוא העיד כי פתרון של איטום בעזרת בלוקים הינו מקובל ושכיח בענף הבנייה, אך אם הבלוקים מהווים אלמנט פריק, יש לעמוד בתקנות הבטיחות של הג"א על-ידי לחיבור של הבלוקים עם ברזלים, יציקות וחגורות, וזאת כדי למנוע מצב בו בעת פיצוץ יעופו הבלוקים על השוהים במקלט. הוא לא בדק אם הדבר אכן נעשה ולשם כך, נדרשת בדיקה של הרס. (עמ' 67 ש' 1-10) הוא לא ידע לומר האם מבנה של מקלט בו קיר הבטון מגיע עד ל-1.40 מטר ומעליו 50 ס"מ בלוקים הוא תקני על פי תקנות הג"א. לגבי הרטיבות במקלט כיום לא נראה לעין נזק והוא אינו יכול להתייחס למצב הבטון בתוך הקירות, בשאלה האם יש חלודה. הוא אישר כי רטיבות לאורך זמן יכולה לגרום לקורוזיה, ואם האיטום מסביב למקלט לא תקין המים יחדרו ויעצרו בשכבת האיטום הפנימית של המקלט. (עמ' 67 ש' 20-25) כאמור נקבע כי פרט החיבור הנדרש בין המדרגות לקירות לא בוצע, וגם בהנחה שנתבע 3 התרשל בישומה של התוכנית, חובתו של נתבע 1 כמפקח על ביצוע העבודה, לוודא יישום נכון של תוכניותיו. לדבריו תקנות הג"א דורשות שגובה המקלט לא יפחת משני מטר, ובמקלט יש סטייה לאור התיקון שהיה, אך לדעתו התיקון אינו פרקטי ויש לקבוע פיצוי כספי. אמנם ניתן לטפל במקומות ספציפיים בהם ישנה חדירה של רטיבות ולהזריק חומרים דוחי מים. אך לשם פתרון מלא של המקלט יש לחפור את כל המקלט מסביב ולצפות את המקלט ביריעות ביטונמיות חדשות ולתקנו מחדש.(עמ' 69 ש' 16-21). 10. הצמחייה בחצר וניקוז מי הגשמים בחקירה הנגדית העיד הנתבע 1 כי בתוכניות הבנייה אין התייחסות לגינון ולמרחק הגינון מהמבנה. לדעתו לא היה מקום ללחוץ את הגינון מתחת למבנה, האבנים של המסלעה לחוצים מתחת לקורה והם אלו שהשפיעו על הסדקים בחזית. בתשובה לשאלה אם התריע את התובעים לגבי סגירת המסלעה מסר שלא תכנן זאת כי לא חשב שהם יפעלו כך.(עמ' 46 ש' 4-10) המומחה התייחס בחקירה הנגדית לרטיבות מסביב לבניין וקבע כי היה צריך להיות פתרון של ריכוז מי החצר שיזרמו מהבית החוצה. בחלק מן המקומות בבית יש אמצעי ניקוז בצורת שיפועי קרקע, אך בניגוד לתקנות המרתף נמוך מגובה הקרקע, וצריך היה לעשות שביל ושיפועי קרקע כך שמי הנגר יזרמו מהבניין החוצה, והדבר לא נעשה לכל אורך היקף הבניין. (עמ' 58 ש' 26-31) לדבריו לאחר התיקונים אין להחזיר את הצמחייה למקומה ויש לצקת שביל בטון בהיקף הבית שכן כך נקבע בתקנה 1.19 לתוספת השנייה לתקנות התכנון והבנייה, אך הדבר לא צוין בתוכניות הפיתוח של הבניין. לדעתו במצב הקרקע הנוכחי היה צריך לציין זאת אך הוא לא ראה ציון כזה בתוכניות. (עמ' 59 ש' 16-22) הרציונל של הרחקת הצמחייה היא למנוע רטיבות של הקרקע בסמיכות לכלונסאות. הצמחייה מספחת מים, גורמת לליחוח האדמה בסביבה הזו וגורמת לתפיחה והעדר ניקוז של המים. ההמלצה להרחקת הצמחייה היא הגיונית מעשית ונדרשת, אך לא יכול לאשר אן היא נאמרה. כמות התפיחה וגובהה תלוי במספר גורמים, סוג הקרקע, הפלסטיות שלה, כמות המים ותכיפות המים , ותפיחה של 1 ס"מ בקרקע יכולה לגרום לעליה של 3 ס"מ. (עמ' 73 ש' 8-12) בחקירתו הנגדית מסר התובע כי פתר את בעיית הרטיבות משום שהרים את הגג וביצע סידור של שפיכה חופשית של המים, תוך ויתור על מרזבים פנימיים. (עמ' 37 ש' 8-11) לגבי הרטיבות בקומה הראשונה קבע המומחה כי על-פי התוכניות המרזבים היו בקוטר 3 צול לצינור כאשר באותה עת התקנות חייבו 4 צול. בביקור במקום נמסר כי הייתה סתימה של הצינור ונעשה תיקון. הגדילו את גג הרעפים ועשו שפיכה חופשית לחצר. (עמ' 66 ש' 14-20) ואולם אישר כי כיום מותר להשתמש בצינור בקוטר 3 צול שכן כי בבניה כיום נבנים שני מרזבים. וכן כי כל מרזב מחייב תחזוקה כדי למנוע סתימות. (עמ' 73 ש' 20-23) לגבי חוות דעתו העיד כי התיקון הגורם להתנקזות מי הגשם מן הגג אל המגרש במישרין במקום אל המרזב, תורם לרטיבות דיפרנציאלית של הקרקע ליד הבניין. (עמ' 73 ש' 17-20). 11. המצב המשפטי השאלה הנשאלת הנה האם הנתבעים אחראים יחד וכל אחד לחוד כלפי התובעים להתרחשות הליקויים, היינו, האם ליקויי הבנייה בביתם של התובעים נגרמו עקב רשלנותם של הנתבעים? על התובע בעילת הרשלנות להוכיח קיומם של ארבעה גורמים: א. קיומה של חובת זהירות מצד הנתבעים כלפי התובעים. ב. הפרת החובה האמורה לעיל ע"י הנתבעים ג. קיומו של נזק. ד. הקשר הסיבתי בין הנזק שנגרם לבין הפרת חובת הזהירות. (ראה ע"א 593/81 מפעלי רכב אשדוד בע"מ ואח' נ' זיציק ז"ל מא(3) עמ' 169 בעמ'182) האם המזיק חב חובת זהירות לניזוק? "6. הדין מכיר בקיומה של חובת זהירות מושגית ביחסים שבין הניזוק לבין המזיק. זהו תנאי הכרחי, אך לא מספיק, לקיומה של האחריות בעוולת הרשלנות. עדין קמה ועומדת השאלה הנוספת, אם בין המזיק הספציפי לבין הניזוק הספציפי, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, קיימת חובת זהירות קונקרטית בגין הנזק הספציפי שהתרחש. במסגרת חובת הזהירות המושגית השאלה הנשאלת היא אבסטראקטית. היא עוסקת בקטגוריות שלמות של מזיקים (יצרנית, מעבידים, נהגים, מורים) ושל ניזוקים (צרכנים, עובדים, הולכי רגל, תלמידים), של נזקים (פיסי, כספי) ושל פעולות (מעשה, מחדל). הבחינה מנותקת מעובדותיו הקונקרטיות של אירוע ספציפי. במסגרת חובת הזהירות הקונקרטית מתחשב בית המשפט בעובדותיו המיוחדות של המקרה. בית המשפט אינו שואל את עצמו, אם בעלים או תופס במקרקעין חבים חובה כלפי מבקר. על כך ניתנה כבר תשובה חיובית. בית המשפט שואל עצמו, אם בעלים פלוני או תופס פלוני במקרקעין חבים חובה כלפי מבקר אלמוני. 12. כמו חובת הזהירות המושגית, כך גם חובת הזהירות הקונקרטית, נקבעת על-פי מבחן הציפיות. השאלה היא, אם אדם סביר יכול היה לצפות-בנסיבותיו המיוחדות של המקרה- את התרחשות הנזק. ואם התשובה על כך היא בחיוב, אם אדם סביר צריך היה, כעניין שבמדיניות, לצפות את התרחשותו של אותו נזק. השאלה הראשונה היא טכנית באופייה. תשובה שלילית עליה מסיימת את הבחינה, שכן באין אפשרות צפייה בפועל, אין חובת זהירות. אנחנו בתחום הרשלנות ולא בתחום החובות המוחלטות. השאלה השנייה היא נורמטיבית באופייה, וקשורה בהכרעה ערכית באשר למה צריך לצפות בנסיבותיו של המקרה הקונקרטי. 13. בקביעתה של חובת הזהירות הקונקרטית יש לזכור, כי לא כל נזק צפוי (מבחינה פיסית) הוא נזק שיש לצפותו (במישור הנורמטיבי). "אין דין שכל יצירת סיכון מטילה על אדם אחריות לכל תוצאה מזיקה שתיגרם בעקבותיה. אפילו אפשר לחזות תוצאה כזאת מראש" (כבוד השופט ויתקון בע.א 333/56 (2) בעמ' 622)." (ע.א 145/80 וקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח' כרך ל"ז (1) עמ' 113 בעמ' 125,126) ככל בעלי מקצוע אחרים, חובתם של מהנדסים או קבלנים לפעול במסגרת מקצועם בזהירות סבירה ובמיומנות, וחובת הזהירות מותאמת למקצוע. אמנם, לא כל טעות מהווה רשלנות, והנטל המונח על התובעים להוכיח את רשלנות הנתבעים, כאשר הוכחה זו נבחנת ע"י חוות דעתם של המומחים. במקרה שלפני הנתבע 1 תכנן את ביתם של התובעים באופן לקוי בכך שלא נקט באלמנטים נוספים של הקשחת המבנה, לא תכנן את כל הכלונסאות בעומק מספק לקביעת יציבות, וזאת בהעדר בדיקת מעבדה של הקרקע. כמו כן לא קבע סוג בטון מתאים לשימוש בבנייה ולחלופין לא פיקח על יישום הוראותיו לגבי סוג הבטון בשטח, ולגבי השימוש באורך כלונסאות שקבע בתוכנית הבנייה. בנוסף לא פיקח על עבודות האיטום במקלט, לא התריע מפני נזקי הצמחייה , תכנן שבילים ושיפועי קרקע לזרימת מי הנגר מחוץ לבית רק באופן חלקי ולא לכל אורך הבניין ותכנן מרזב בקוטר קטן מהנדרש בתקנות. סעיף 16.08 א' לתוספת השנייה של תקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל-1970 קובע שמירת אחריותו של קבלן על ביצוע העבודות בשטח במקביל לאחריותם של גורמים אחרים כגון המהנדס והמתכנן. הנתבע 3 פעל ברשלנות בכך שלא יישם הוראותיו של הנתבע 1 בכל הקשור ליציקת הכלונסאות ובעובדה שפעל על-פי הוראות התובע בבניית קיר המסד ולא התריע על הצורך בשימוש באמצעי הפרדה הגם שהיה מודע לנחיצותם ולעובדה כי הם שימשו כאמצעי הפרדה במהלך בניית הבית. הוכח כי כתוצאה מהתכנון והביצוע של בניית הבית נגרמו הנזקים המצוינים בחוות דעתו של המומחה ,ולכן, הרימו התובעים את הנטל להוכחת הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לנזקים שנגרמו. 14. קביעת העובדות א. שוכנעתי כי קיימים ליקויים במבנה, כאמור בחוות דעתו של המומחה. על-פי חוות דעתו של המומחה ובהסתמך על הראיות בתיק לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי מהו הגורם לליקויים השונים. אני רואה לקבל את עמדת המומחה לפיה לא ניתן לקבוע בוודאות אילו מן הגורמים הוא שגרם ליצירת הסדקים במבנה לרבות עומקם של הכלונסאות, מקדמי הבטיחות שננקטו, בניית קיר המסד, בניית המסלעה, הצמחייה וניקוז מי הגשמים. ב. בבואי לקבוע את שאלת האחריות לליקויים אתייחס לגורמים השונים שהובאו לעיל כדלקמן: בדיקת הקרקע ויציקת הכלונסאות- ע"פ חוות דעתו של המומחה יש להקפיד לקבל תמונת מצב ודאית לגבי סוג הקרקע במקרים בהם מדובר בקרקע בעייתית , ובמקרה שלפני קבע כי היה מקום לבדיקה בעומק של 15 מטר. וכן קבע המומחה כי יש הבדל בין הקרקעות בבית שאן ובמושב צרופה. אמנם, הנתבע 1 טען כי ניסיונו הקודם באזור ותפקידו כמומחה לקרקע וביסוס ייתרו את הצורך בבדיקת מעבדה, ואף המומחה קבע כי מהנדס המכיר את האזור יכול להחליט בבדיקה ויזואלית, ואולם אף לגרסתו הנתבע 1 ייתכנו הבדלים גם בין קרקעות סמוכות. לפיכך , משהחליט הנתבע לסמוך על ניסיונו הקודם ולא לבצע בדיקה, ומשהוברר בדיעבד כי בבדיקות בקרקע נמצאה רטיבות בשיעור של 41%, היה על הנתבע לבצע בדיקת קרקע ולכל הפחות לנקוט אלמנטים מיוחדים של הגדלת קשיחות המבנה כגון זיון מיוחד בעמודים, חגורות חיבור משונן וכדומה, במטרה למנוע התעוררותם של הסדקים. וכן להעמיק את כל הכלונסאות לכל הפחות לעומק של 11 מטרים כפי שנקבע בחוות הדעת, ומחדלו זה בבחינת התרשלות. אינני מקבל את גרסתו של נתבע 1 לפיה כי הוא מסר בעל פה לנתבע 3 את ההוראות הנוגעות לסוג הבטון שיש להשתמש בו, וגם לו הייתי מקבל גרסתו במלואה, הרי שבזמן יציקת הכלונסאות, ומתוקף תפקידו כמפקח על הבנייה בפיקוח עליון, היה צריך להתריע בפני נתבע 3 על השימוש בסוג בטון לא מתאים. בחוות דעתו של המומחה נקבע כי בדיקה שמדדה את אורכם של הכלונסאות קבעה כי מקצת מהכלונסאות שנבדקו אינם תואמים את שנקבע בתוכניות הבנייה. אני מוצא כי נתבע 3 פעל ברשלנות כאשר לא פעל ליישום מדויק של הוראות נתבע 1. קיר המסד- שוכנעתי כי נתבע 1 לא תכנן את בנייתו של קיר המסד, והדבר נודע לו רק לאחר שהתובעים פנו אליו בבקשה לתקן את הליקויים השונים. אני רואה לקבל את גרסתו לפיה עוד בשנת 96 התריע על הבעייתיות שבהקמת הקיר, ולא הוכח כי האירוע כפי שתואר על-ידי התובע ונתבע 3 אכן התרחש. אני קובע כי נתבע 3 והתובעים אחראים במשותף לבניית הקיר, שכן נתבע 3 שהיה מודע לצורך בארגזי פוליביד לא התריע על חסרונם, והתובעים פעלו לסגירת הפתח הקיים ללא היוועצות עם נתבע 1 ובכך נטלו על עצמם את האחריות . ע"פ חוות דעתו של המומחה היה צורך להשתמש באמצעי הפרדה בין הקיר לקרקע כגון האמצעי של ארגזי פוליביד. כתוצאה מסגירה של הקיר ללא אמצעי הפרדה כאמור, הקרקע לא התאווררה , ויתכן כי הקרקע שנמצאה יבשה בחלקים מסוימים ורטובה מאוד בחלקים אחרים גרמה לתזוזות דיפרנציאליות של הכלונסאות. הוא חיווה דעתו כי יתכן שהסגירה גרמה לתפיחה של הקרקע שהעבירה כוחות שלחצו את הבית וגרמו לקירות להיסדק, אך לא יכול היה לשלול או לאשר האם הקיר הוא הגורם לתגובה הגלובלית שהביאה להיווצרות הסדקים. הצמחייה וניקוז המים- על-פי גרסתו של הנתבע הוא לא התייחס בתוכניותיו למרחק הנדרש מהבית להקמת גינה ו/או מסלעה, ולא התריע על העובדה כי הצמחייה סופחת מים וגורמת לתפיחה של האדמה. המומחה בחוות דעתו קבע כי לאור מצב הקרקע היה מקום לציין זאת בתוכניות הבנייה, וכי יתכן שהצמחייה אחראית לתפיחה של הקרקע. כן קבע המומחה שנתבע 1 לא תכנן מסביב לכל הבית שבילי ניקוז להרחקת מי הנגר מהבית, אלא רק בחלקו. אני קובע כי מהנדס מנוסה ואחראי המודע לבעיות בקרקע היה צריך להתייחס בתוכניותיו לפתרונות מקיפים לניקוז מי הנגר ולשאלת הגינון והמסלעה. ע"פ חוות דעתו של המומחה בזמן תכנון הבית קבעו התקנות כי יש צורך במרזבים בקוטר של 4 צול כאשר בפועל הותקנו מרזבים בקוטר 3 צול. לגרסתו של התובע בשל סתימה במרזבים נעשה תיקון שניקז את מי הגשם ישירות אל הקרקע, והמומחה קבע כי שפיכת המים במישרין תרמה לרטיבות הדיפרנציאלית של הקרקע. לא הוכח האם הגורם לסתימה במרזבים הינו קוטרו של המרזב או אי תחזוקה ראויה שלו. לפיכך, אני קובע כי נתבע 1 שתכנן את המרזבים והתובע שביצע שפיכה ישירה לקרקע אחראים ביחד לרטיבות המוגברת של הקרקע. ב.המקלט- ע"פ חוות דעתו של המומחה נקבע כי המקלט אינו עומד בתקנים מבחינת גודלו. וכי השימוש בבלוקים בבניה, אם נעשה ללא חיזוק הבלוקים, הינו בניגוד לתקנות. המקלט נבנה ללא יציקה רצופה של הקירות והתקרה, או פרט חיבור ביניהם במקרה של יציקה נפרדת. גם אם לגרסתו של הנתבע 1 הוא תכנן פרט זה ונתבע 3 כשל ביישום התוכנית, שהרי בתפקידו כמפקח היה צריך להיות נוכח בעת הבנייה ולכל הפחות בשלב היציקה ולהתריע על המחדל, והעדר פיקוח כאמור מהווה התרשלות בתפקידו. אין מחלוקת בין הצדדים כי לצורך זיפות המקלט הוזמן פועל זפת שביצע את העבודה וקיבל שכרו מהתובע. אני מקבל את גרסתו של נתבע 3 לפיה בניית המקלט נעשתה מבטון ועל-פי הוראת נתבע 1, וכי לאחר היציקה הנתבע בדק ואישר אותו. אני מקבל את גרסתו לפיה במסגרת תפקידו כקבלן שלד הוא אינו מבין בנושא האיטום ואינו אחראי עליו, והוא שימש כאיש קשר בלבד להזמנת הזפת. אני קובע כי על הנתבע 1 במסגרת תפקידו היה לוודא כי האיטום נעשה בצורה הטובה ביותר ועל-ידי בעל מקצוע, ולפיכך אם המקלט נאטם שלא כהלכה, היה עליו להפסיק את העבודה ולהתריע בפני התובע על הבעיה, ומחדלו זה בבחינת התרשלות. אני מקבל את חוות דעתו של המומחה לפיו התיקון שבוצע הוא הליך מקובל ושכיח, אך שפתרון יסודי יותר היה לחפור מסביב למקלט ולפרוש יריעות חדשות. וכי אין אפשרות לדעת ללא בדיקת הרס האם כיום ישנה בעיית רטיבות וקורוזיה בברזלים שבקירות. לאור מסקנות המומחה אני קובע כי הגם שהפתרון שהוצע ע"י הנתבע 1 הוא מקובל ושכיח, תוצאותיו הם הפיכת המקלט לנמוך מן התקן הנדרש ע"פ תקנות הג"א, ומחדלו בבחינת התרשלות. ג. הוכח כי הנתבע 1 כמהנדס שתכנן את תוכניות הבנייה וכמפקח על העבודה באתר הבנייה, אחראי לליקויים שנגרמו לבית. ד. הוכח כי הנתבע 3 אחראי לליקויים שנגרמו לבית, אם כי במידה פחותה מן הנתבע 1 , שכן כקבלן מנוסה ואחראי שבנה בניינים רבים וביניהם אחד בפיקוחו של הנתבע 1, היה צריך להזהיר את התובע מפני בניית קיר המסד ללא הפרדה של ארגזי פוליביד. ולכל הפחות לא להסכים לבנייתו. לפיכך, אחראי גם נתבע 3 לנזקים שנגרמו במבנה אם כי במידה פחותה מהנתבע 1 . ה. כאמור תביעת התובעים, דינה להתקבל בחלקה, ואולם כבר נקבע בסעיף 68 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) "א. סבל אדם נזק, מקצתו עקב אשמו שלו ומקצתו עקב אשמתו שלאחר, לא תיכשל תביעת פיצויים בעד הנזק מחמת אשמו של הניזוק, אלא שהפיצויים שיפרעו יופחתו בשיעור שבית המשפט ימצא לנכון ולצודק תוך התחשבות במידת אחריותו של התובע לנזק...." משהוכח כי לתובעים רשלנות תורמת בכל האמור לבניית קיר המסד וביצוע שפיכה ישירה של מי הגשמים לקרקע, אני קובע כי גם הם התרשלו והיה להם חלק בגרימת הנזק. לאחר שבחנתי את כל האלמנטים אני קובע כי האחריות לגרימת הנזקים הינה כדלקמן: נתבע 1 אחראי בשיעור 65%, הנתבע 3 בשיעור 20% והתובעים בשיעור 15%. ו. באשר לנזקים אחרים אשר נגרמו לתובעים, חוות דעתו של המומחה קובעת כי לאחר שיבוצעו התיקונים הנדרשים לא תהיה ירידת ערך של הבית והתובעים לא הוכיחו ירידת ערך של ביתם ולכן אינני רואה לפצותם בעניין זה. ז. לא שוכנעתי כי בעת התיקון, יאלצו התובעים לצאת מביתם ואני מקבל את חוות דעתו של המומחה לפיה אין סיכון בטיחותי ומדובר בחוסר נוחות, ובתיקוני צבע וטיח במקרה של נזקים כתוצאה מדריכת הקירות. ואולם התובעים זכאים לפיצוי על עוגמת הנפש שתגרם להם. 15. אמדן הנזק אני רואה לקבל ברובה את חוות דעתו של המומחה לעניין המלצות התיקון ואמדן העלויות ובסך כולל של 116,795 ₪. כאשר סכום זה צמוד למדד יוקר המחייה ונשא ריבית כחוק מיום מתן חוות הדעת. דריכת הקירות -באשר לדריכת הקירות אני קובע כי יש לפצות את התובעים ב 20,000 ₪ בנוסף על הסכום שנקבע בחוות הדעת, וזאת לאור העובדה כי המומחה קבע באופן חד משמעי כי אין לדרוך יותר משלושה קירות בבית. המקלט- באשר למקלט איני מקבל את קביעתו של המומחה כי הפיצוי יהיה פיצוי גלובלי בסך של 4,000 ₪. משהוכח כי הנתבעים נהגו ברשלנות בבניית המקלט ובאיטומו,וכי הפתרון שניתן אמנם מנע את כניסת המים, אך הפך את המקלט למבנה לא תקין ולא שמיש, יש לפצות את התובעים בהתאם. לפיכך אני קובע כי יש לפצות את התובעים בגין הליקויים במקלט בסך של 11,000₪ בנוסף על הסכום שנקבע בחוות הדעת. צמחייה וניקוז- אני קובע שהפתרון שנעשה על-ידי התובע לניקוז המים ע"י שפיכה ישירה לקרקע תרם להתגבשות הנזקים בבית, ולפיכך אין מקום לפצותו בעבור הוצאה זו. בנוסף אני קובע פיצוי כללי של 3,000 ₪ הכולל עלות פינוי התוואי של הצינורות והשוחות ובניית שביל בהיקף הבניין. 16. החלטה סיכומו של דבר אני מחייב את הנתבע 1 לשלם לתובעים כדלקמן: א. סך של 75,917 ₪ בגין נזקי התובעים. ב. סך של 16,000 ₪ פיצוי בגין עוגמת הנפש ג. סך של 20,000 ₪ שכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ כחוק. ד. סך של 4,000 ₪ שכ"ט מומחה בית משפט. ובסה"כ 115,917 ₪. אני מחייב את הנתבע 3 לשלם לתובעים כדלהלן: א. סך של 23,359 ₪ בגין נזקי התובעים ב. סך של 4,000 ₪ פיצוי בגין עוגמת נפש. ג. סך 5,000 ₪ שכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ כחוק. ד. סך 1,000 ₪ שכ"ט מומחה בית משפט. ובסה"כ 33,359 ₪. בצירוף ריבית והפרשי הצמדה של סכומי הנזקים בלבד, ואילו לגבי יתרת פרטי הנזק תשולם ריבית והפרשי הצמדה החל מהיום אם לא ישולמו מלוא הסכומים תוך 60 יום מהיום. רשלנותהנדסה / מהנדס