פסק דין 1. זוהי תביעה בגין נזקי שמיעה אשר הוגשה על ידי התובע" כנגד אליאנס חברה לצמיגים בע"מ (להלן: "הנתבעת"). 2. התובע, יליד 1951, עבד בשירות הנתבעת מתאריך 6/92 ועד ליום 1/12/02 כמסגר. בכתב תביעתו טען התובע כי עקב עבודתו היה חשוף לרעשים חזקים והחל לסבול מירידה בשמיעה ומצפצופים טורדניים באוזניו. 3. עובר להגשת התביעה לביהמ"ש הגיש התובע תביעה למוסד לביטוח לאומי להכרה "במחלת מקצוע", אולם המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו של התובע לאור חוות דעתו של מומחה בתחום רפואת אף, אוזן, גרון, ד"ר ישראל ברמה, אשר קבע בחוות דעתו כי הירידה בשמיעה אצל התובע אינה פרי עבודתו אצל הנתבעת, שכן התובע סובל ממחלת אוזניים שהיא הגורם הבלעדי לנזק. 4. לאחר שנדחתה תביעת התובע על ידי המוסד לביטוח לאומי פנה התובע בתביעה לבית הדין לעבודה. במסגרת התביעה בבית הדין לעבודה (ב"ל 1089/99) מינה בית הדין מומחה רפואי מטעמו בתחום רפואת אף, אוזן, גרון, ד"ר א. ברקו, לשם מתן חוות דעת בקשר לשאלות ספציפיות שהופנו אליו והנוגעות בעיקרן לסוגיית הקשר הסיבתי שבין עבודתו של התובע במפעל הנתבעת לבין נזקי השמיעה שהוא טוען להם. 5. ד"ר ברקו אשר עיין בנוסף לתיקו הרפואי של התובע גם בבדיקות מפלסי הרעש שנעשו במפעל בזמן הרלבנטי לתביעה ציין בחוות דעתו כי אין מדובר במקרה של התפתחות ליקוי שמיעתי כתוצאה מחשיפה לרעש, אלא במקרה קלאסי של התפתחות מצב תחלואתי רגיל של האוזניים. 6. בתאריך 8/1/03 ולאחר שד"ר ברקו הגיש את חוות דעתו הורה כב' השופט הראשי ר. כהן לצדדים להפנות למומחה שאלות הבהרה. התובע בחר לוותר על זכותו זו וזנח למעשה מאותו השלב את תביעתו בפני בית הדין לעבודה עד אשר זו נדחתה סופית בפסק דין של כב' השופט הראשי ר. כהן ביום 17/6/03. 7. במקביל לניהול ההליכים בבית הדין לעבודה הגיש התובע תביעתו בפני בימ"ש זה. התובע תמך את תביעתו בחוות דעתו של ד"ר שמואל הנדלר, מומחה לרפואת אף, אוזן, גרון, אשר קבע בחוות דעתו כי כתוצאה מחשיפה לרעש במפעל הנתבעת נפגעה שמיעתו של התובע והוא אינו יכול עוד לעבוד ברעש ונזקק למכשיר שמיעה. ד"ר הנדלר העמיד את דרגת נכותו של התובע על 37% לצמיתות על פי תקנות 72(1) ח' ו-72(4)ד2 לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות). 8. הנתבעת הגישה מנגד את חוות דעתו של ד"ר יוסף אביב, מומחה לרפואת אף, אוזן, גרון, אשר בדק את התובע וקבע בחוות דעתו כי ליקוי השמיעה החמור שהתובע סובל ממנו אינו קשור לעבודתו במפעל הנתבעת, אלא לתסמונת של התחרשות הדרגתית אשר ממנה החל התובע לסבול עוד זמן רב לפני שהחל לעבוד במפעל הנתבעת. כן קבע המומחה ד"ר אביב כי טנטון האוזניים עליו מתלונן התובע אינו אמיתי, וגם במידה והיה אמיתי - הרי היה מתקשר לנזק השמיעתי שלא קשור לעבודתו במפעל הנתבעת. 9. בתאריך 25/7/05 הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה דיונית לפיה מונה ד"ר אמיר גורי כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום רפואת אף, אוזן, גרון. המומחה התבקש לחוות דעתו באם נגרמה לתובע נכות רפואית ובשאלת הקשר הסיבתי בין נכותו של התובע ועבודתו אצל הנתבעת. 10. ד"ר גורי ציין בחוות דעתו כי ניתוח בדיקות השמיעה שבוצעו לתובע ועיון במסמכים הרפואיים מלמד כי לתובע טנטון שאינו תמידי וליקוי שמיעה חמור אשר שניהם לא נובעים מעבודתו של התובע במפעל הנתבעת, אלא נגרמו עקב תחלואה. 11. בתאריך 15/12/05 התקיימה ישיבת קדם משפט בנוכחות התובע וב"כ הנתבעת. התובע הבהיר כי אינו מיוצג עוד על ידי עורכי דין וכי אינו מעוניין לחקור את המומחה שמונה על ידי ביהמ"ש וכי הוא מבקש להגיש סיכומים בכתב. 12. יצויין כי בעזרת מתורגמנית שבתי והבהרתי לתובע כי בהעדר חקירת המומחה שמונה על ידי ביהמ"ש עשויה תביעתו להידחות לנוכח קביעת המומחה בשאלת הקשר הסיבתי, אולם התובע דבק בעמדתו ולפיכך הוריתי על הגשת סיכומים בכתב. 13. לאחר שעיינתי בסיכומי התובע ובמסמכים והתעודות הרפואיות שצורפו על ידי התובע, לא ראיתי מנוס מלדחות את תביעת התובע. 14. התובע לא העלה בסיכומיו ולו טענה אחת שיש בה כדי להתמודד עם קביעתו של המומחה הרפואי שמונה על ידי ביהמ"ש לקביעת נכותו בתחום אף, אוזן, גרון ואשר מתיישבת גם עם עמדתם של מספר מומחים רפואיים שבדקו את התובע ולפיה נכותו של התובע נובעת ממצב תחלואתי שאינו קשור בעבודתו במפעל הנתבעת. כך גם אין במסמכים הרפואיים שצורפו על ידי התובע כדי להתמודד עם קביעות מומחה ביהמ"ש. 15. לאור כל האמור, הנני מורה על דחיית התביעה. 16. בנסיבותיו האישיות הקשות של התובע אין צו להוצאות. כן ניתן בזאת לתובע פטור מתשלום יתרת אגרה. אוזנייםשמיעה