לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף עקב תאונת דרכים, אשר ארעה ביום 2.5.06, עת רכב התובע, יליד 1981, באופנוע מ.ר. 7789759 אשר היה מבוטח בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו ע"י הנתבעת. הנתבעת לא כפרה בעצם התאונה ואף לא התכחשה לחבות המוטלת עליה על פי דין. עיקר המחלוקת בין הצדדים הנה לעניין שיעור הנזק. הנכות הרפואית בית המשפט מינה את ד"ר יחזקאל טיטיון, מומחה בתחום האורטופדיה, על מנת שיבחן את שיעור הנכות הרפואית שנותרה בתובע עקב התאונה. המומחה הגיש חוות דעתו וציין בה בפרק: "סכום ומסקנות" כי- "כיום מתלונן מר גבע כי 'מרגיש כל הזמן את הקרסול'. סובל מכאבים וקשיון בוקר. מרגיש כי הקרסול הימני נפוח וחלש. מרגיש חוסר שיווי משקל וחוסר יציבות. לדבריו, מתקשה בעמידה ממושכת, מתקשה בהליכה מרובה, מוגבלת בתנועות, לא מסוגל לחזור לפעילות ספורטיבית אליה היה רגיל לפני התאונה הנידונה. סיכום הבדיקה הפיזיקאלית של הקרסול הימני ומשמעותה-משמעות הבדיקה, כי קיימת אצל מר גבע הגבלה ניכרת בתנועות הקרסול הימני הגורמת להפרעה פונקציונאלית קלה. סיכום הממצאים בהדמיה ובבדיקות העזר כיום- צילומי הרנטגן מדגימים מצב לאחר שבר תלישה של קצה הפטישון הפנימי עם תזוזה ללא סימני חיבור. בדיקת ה- MRI של קרסול ימין, מתאריך 10.9.06 מדגימה ממצאים המתאימים לנזק כרוני לרצועת הדלטואיד ול- SPRING. כמו כן, הודגם שבב גרמי מנותק מתחת לקצה הפטישון המדיאלי וממצאים של בצקת לשדית מינימאלית בטאלוס וקלקאנאוס באספקט אחור, נראה כביטוי לקונטוזיות ". המומחה קבע כי מר גבע היה באי כושר מלא זמני מיום התאונה בתאריך 20.5.06 ועד ליום 17.8.06, סה"כ 90 ימי אי כושר מלא זמני. המומחה קבע כי לתובע נותרה נכות זמנית בין התאריכים 18.8.06 ועד לתאריך 15.11.06 בגובה 20% לפי סעיף 35 (1) (ג) מותאם. המומחה קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בעקבות התאונה, בגין פגיעתו בקרסולו הימני, הגורמת להגבלה ניכרת בתנועות הקרסול ולמגבלה פונקציונאלית בשל כך, בשיעור של 10% לפי סעיף 48 (3) (א). הנכות התפקודית התובע טוען כי עובר לתאונה עבד כחשמלאי שעסק בעבודות חשמל בפרויקטים ובמבנים תעשייתיים ותיאור העבודה בתמצית כולל בין היתר חציבה בקירות, נשיאת ארגזים כבדים, מכשירי עבודה כבדים, טיפוס על סולמות, העברת צנרת, תוף כבלים כבד לניוד ועבודה בלחץ תוך עמידה בלו"ז בפרויקטים. לטענתו, זאת בדיוק העבודה הפיסית אשר בהצטרף לנכות שהמומחה של בימ"ש מוצא אותה כפונקציונאלית- תפקודית, המצדיקה פיצוי עתידי לשנים הארוכות שבהם יסחב עם הנכות שנקבעה. הנתבעת טוענת כי אין לאותה הנכות כל השפעה על חייו של התובע הואיל וכשרו לאחר התאונה אף עלה. התובע מודה בתצהיר עדותו הראשית כי הסיבה להפסקת עבודתו אצל מעבידו הינה יציאתו לטיול לארה"ב. המעביד אף אישר בחקירתו כי לא פיטר את התובע וכי התובע עזב מרצונו. לטענת הנתבעת, עצם יציאתו של התובע לטיול כה ארוך בארה"ב מעידה כי מצבו הגופני של התובע היה טוב וכי לא היה לו כל קושי או מגבלה שתמנע ממנו לצאת לטיול, הכולל הליכה ומאמץ. מר דוד אגמי, חברו לטיול, אישר כי המדובר בטיול ארוך הכולל טיולים רגליים. אני מאמין לתובע כי הוא סובל עקב התאונה ואינו יכול לבצע את עבודתו הפיסית כבעבר, אולם מן העדויות והראיות שהובאו בפניי אינה עולה תמונה ברורה לעניין הפגיעה בכושר השתכרותו של התובע, לכן אני סבור כי הנכות התפקודית שנותרה בתובע שווה לנכות הרפואית, דהיינו 10%. רכיבי הנזק הפסדי השתכרות בתקופת אי כושר: בסיס השכר לפיו יחושבו הפסדיו של התובע הינו 5,650 ₪. המומחה אישר לתובע 3 חודשי אי כושר מלא, ועוד 3 חודשים בנכות זמנית של 20%. אינני רואה לנכון לפצות מעבר לתקופה זו. לפיכך, סך הפסדי השכר בתקופת אי הכושר הינם 20,340 ₪. אובדן כושר השתכרות לעתיד: התובע טען כי עבודתו כחשמלאי, העוסק בעבודה הפיסית, כזו היא מצדיקה פיצוי עתידי לשנים ארוכות. לפיכך מבקש התובע לפסוק לו ברכיב נזק זה כ- 200,000 ₪. הנתבעת טענה כי בנסיבות העניין וע"פ תלושי השכר והעובדה כי התובע יצא לאחר התאונה לטיול של חצי שנה בחו"ל ברור כי לתובע לא ייגרמו כל הפסדי השתכרות וכל פגיעה בכושר השתכרותו כתוצאה מן התאונה. כן, תטען כי שכרו של התובע לא נפגע, וכי שב לאותה עבודה באותו שכר, אותה עזב רק בשל נסיעתו לטיול לארה"ב. לפי חישוב אקטוארי בגין הפסד כושר עבודה בהתבסס על השכר הממוצע במשק שכן בבחור צעיר עסקינן, הרי שסף הפיצוי ברכיב נזק זה מסתכם בסך 214,748 ₪. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד: התובע תאר את מצבו, כפי שתואר ע"י אמו, כמי שצריך לשהות עם רגל מורמת, כמי שלא יכול או מתקשה מאוד בדריכה וכמי שזקוק לסיעוד אישי, אם בתמיכה בהליכה ואם זה בהגשת דברים. הנתבעת טענה כי הלכה פסוקה היא, כי טרחה כשלעצמה, שאינה חורגת מטיפול במקרי מחלה, הניתן במסגרת יחסי משפחה תקינים, ואינה כרוכה בהפסד מצד הקרוב הטורח, אינה חייבת בפיצוי בידי הנהנה ממנה. כמו כן, התובע ואמו אישרו בחקירתם כי לא שכרו עזרה בשכר עבור הטיפול בתובע. אני סבור כי יש לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בעבור ימי אי הכושר בהם לא תפקד בסך 15,000, וכן בעבור ימי אי הכושר בהם נזקק לעזרת בני משפחתו לאחר התאונה ועד ליום מתן פסה"ד אני פוסק סך של 25,000 ₪. סך הפיצוי בעבור עזרת צד ג'- 40,000 ₪. באשר לעזרת צד ג' לעתיד אינני סבור כי דרישותיו של התובע מוצדקות, וגם אם נכונות טענותיו, הרי שלא הוכחו. לפיכך איני פוסק כל סכום לעתיד בגין ראש נזק זה. הוצאות נסיעה ורפואיות לעבר ולעתיד: התובע צרף קבלה בסך 380 ₪ על רכישת מגן קרסול. מעבר לכך, תובע את הוצאות נסיעתו לטיפולים פיסיותרפיים במרפאה בכפר סבא כ-31 פעמים, לפי 30 ₪ לכיוון נסיעה. מעבר לכך, מבקש התובע לפסוק כ- 30,000 ₪ הוצאות לעתיד. הנתבעת טענה כי התובע לא פנה/ עתיד לפנות לטיפולים באמצעות קופ"ח אלא לטיפול פרטי או אלטרנטיבי, ובכך הגדיל את נזקיו. כמו כן, לטענתה התובע מאשר בחקירתו הנגדית כי כיום אינו מטופל בקופ"ח. לפיכך אני קובע פיצוי גלובלי בסך 10,000 ₪. כאב וסבל: נכותו הרפואית של התובע על פי ד"ר טיטיון עומדת על 10%, ועל כן זכאי התובע לפיצוי בגין ראש נזק זה בסך של 15,555 ₪ התואם לנכות הרפואית. סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובע 197,900 ₪ בצירוף הוצאות משפט לרבות אגרה. כמו כן תשא בעלויות חוות הדעת. הנתבעת תשא בשכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בצירוף מע"מ כחוק. כל הסכומים ישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פס"ד ועד ליום התשלום בפועל. זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת פסה"ד. המזכירות תעביר עותק מפסק הדין למשרדי ב"כ הצדדים, בדואר רשום. ניתן היום, ט"ז באדר, תשס"ט (12 במרץ 2009), בהעדר הצדדים. א. קידר, ש ו פ ט, סגן נשיא שבר